התעללות בילדים – עשה ואל תעשה בחקירת ילדים – חלק 4 – טכניקות נכונות לחקירה

הורים, אם אתם או מי מבני ביתכם חשוד בהתעללות בילד ואתם יודעים כי מדובר בתלונת שווא, דירשו לראות את כל חומר החקירה הגולמי של הילד, כולל תמליל החקירה והקלטות ולא רק את המסמך הסופי המבוסס על פרשנותו של חוקר הילדים.

 

במאמר הקודם תיארנו שיטות חקירה פסולות של ילדים. במאמר זה נציג מהי הגישה הנכונה לביצוע חקירת ילדים מקצועית.

 

כלל 1 – מתן במת ביטוי חופשית לילד הנחקר

 

זהו למעשה הכלל החשוב ביותר. בחקירה ילדים נכונה יש לאפשר לילד הנחקר להתבטא באופן חפשי וללא הפרעות. החקירה צריכה להתבצע ללא שאלות מנחות, ללא הצעות לתשובות אפשריות וללא נקיטת מהלכים מזהמים אחרים כגון תיקונים והכוונה. זאת על מנת לגבות עדות אמינה ושלמה ככל שניתן מן הילד הנחקר.

 

לעולם אין לקטוע את שטף דיבורו של הילד. אם החוקר מגלה במהלך העדות השוטפת סתירות, חוסר עקביות או חוסר בהירות, עליו להמתין בסבלנות לסיום עדותו של הילד ורק אז לשאול את שאלותיו.

 

אם הילד מפסיק את עדותו מדי פעם, המראיין יכול לדרבן אותו להמשיך תוך שימוש בשאלות קצרות ולאקוניות בלבד, כגון "ומה קרה אז?"

 

כלל 2 – הימנעות משרבוב משפטים המלמדים את הילד

 

אסור בתכלית האיסור להסביר לילד הנחקר מהו מגע טוב ומהו מגע רע. בחשד להתעללות מינית אסור ללמד את הילד שמות של איברים מוצנעים בגוף אלא לאפשר לילד לדבר עליהם מיוזמתו בלבד, תוך שימוש באוצר המילים המוכר לו.

 

כלל 3 – יש להוריד את רמת החרדה בה נתון הילד במהלך החקירה

 

על מנת לגרום לילד הנחקר להרגיש נינוח בחקירה ולדבר באופן חפשי על הנושא הנדון, יש לנקוט בגישה עקיפה ככל שניתן כדי לנתב אותו לכיוון המתאים. יש לשאול שאלות עקיפות אשר תובלנה את הילד להיפתח ולתאר באופן יזום את אשר אירע לו.

 

בחשד להתעללות מינית למשל, ניתן לשאול שאלות עקיפות בסגנון הבא:

-         "האם תוכל לאמר לי מדע אנשים לובשים בגדי ים?"

-         "אילו חלקים מכסה בגד הים ומדוע הוא מכסה חלקים אלו?"

-         "באילו איברים בגוף אתה משתמש כאשר אתה הולך להתפנות בשירותים?"

 

כלל 4 – מילת המפתח: סבלנות

 

כאמור, חוקר הילדים צריך להיות סבלני ביותר בעת מתן העדות, לגלות איפוק ואורך רוח גם להפסקות יזומות של הילד במהלך העדות. כמו כן עליו לשמור על טון אחיד ורגוע.

 

במקרים בהם אכן אירעה התעללות אמיתית, ישנם ילדים שירצו לדבר על כך, ישנם ילדים שלא ירצו לדבר על כך וישנם ילדים שיעידו במשפטים קצרים שאכן התעללו בהם אך לא ירדו לפרטים.

 

ילד כזה שטוען שאכן התעללו בו אך מסרב לנדב מידע מפורט ניתן לדובב ע"י שאלות אשר צריכות להיות מנוסחות באופן מאד זהיר. לעולם אין לשתול בגוף השאלה מידע שלא סופק ע"י הילד עצמו. לעולם אין לשאול את הילד שאלות מניפולטיביות בסגנון "ילד אחר אמר לי כך וכך…"

 

כלל 5 – יצירתיות

 

אז איך מדובבים ילד שציין כי תקפו אותו איך אינו רוצה לדבר על כך? ע"י הפעלת טקטיקות יצירתיות.

אין רשימת מכולת לטקטיקות כאלו. יצירתיות לא ניתן ללמוד באף קורס לקרימינולוגיה משום שהיא תכונה מולדת. חוקר הילדים פשוט צריך להיות מוכשר ויצירתי (תכונה החסרה לרבים מחוקרי הילדים, משום שלא מעט מהם מגיעים מתחום העבודה הסוציאלית, תחום אפור שאינו מצריך כישורים יצירתיים)

 

נניח שהגננת חשודה בהתעללות. דוגמא אפשרית לדיבוב היא למשל ע"י משחק דמיון. החוקר מביא מספר בובות למשחק, נניח 10 בובות. כל אחת מהן מייצגת אדם או ילד שהילד מכיר, כולל דמות של הגננת ואז מתחילים לשחק כאשר מדי פעם החוקר מערב באקראי כביכול את דמות הגננת במשחק ומנסה לראות כיצד הילד יגיב כלפי הגננת. או לחילופין מבקש באקראי כביכול מן הילד לשחק את דמות הגננת.

 

דוגמא אחרת למשחק היא להניח תמונה של כל ילדי הגן עם הגננת על השולחן. כל אחד בתורו עוצם עיניים, מניח את האצבע על התמונה ואז הצד השני צריך לספר על הדמות בה נגעה האצבע. לאחר מספר סיבובים כאשר החוקר רואה כי הילד משתף פעולה ומספר על הדמויות, הוא יניח אצבעו בדמות של הגננת כדי שהילד יספר על הגננת.

 

כלל 6 – בחשד להתעללות מינית אין להשתמש בבובות ותמונות אנטומיות

 

מסיבות שונות ומשונות חוקרי ילדים רבים אינם מבינים כי תמונות ובובות אנטומיות הינן אמצעי מובהק לזיהום חקירה. אמצעי שאינו מוכר לילד ועלול לעורר בו תגובות רגשיות חזקות.

 

בהצגת האמצעי האנטומי בפני הילד, הוא עלול לחשוב כי החוקר מעוניין לדבר על אנשים עירומים ולהיכנס שלא לצורך לעולם דמיון משלו הרווי דמויות עירומות. מהלך זה מזהם למעשה את החקירה, ובהיות הילד מעלה סיפורים על דמויות עירומות, קשה יהיה להסיק אם עדותו נובעת מאירועים שאכן התרחשו במציאות או בפנטזיות מתוך עולם דמיוני שפיתח זה הרגע בעקבות הצגת הפריטים.

 

ללא כל ספק, בובות ותמונות אנטומיות משמשות ככלי המלמד את הילד.

 

תארו לכם מקרה בו ילדה אומרת כי "אבא שם את הפיפי שלו בפיפי שלי…". אם הטענה של הילדה נכונה היא תוכל בקלות לתאר את איבר המין משום שהיא ראתה אותו. אם הטענה של הילדה אינה נכונה היא לא תוכל לתאר את מה שכביכול ראתה. אבל כאשר מראים לילדה בובה אנטומית, היא תוכל לתאר את איבר המין גם ללא שראתה איבר אמיתי קודם לכן.

 

לדאבוננו הרב יותר מדי חוקרי ילדים אינם מודעים לשיבושים שהם עצמם יוצרים בחקירה עקב שימוש בטכניקות פסולות.

יפה אמרת גב' הרצוג. אמת עירומה וקשה.

וכל יפי הנפש, שלא חוו ולא נחשפו לכוחן הברוטאלי, המתנשא, הרומס והאטום של עובדות סוציאליות כלפי משפחות וילדים אשר משחרים לפתחן למען ישועה ומסוגים שונים – אינם מבינים כלל מה מתחולל יום יום לנגד עינינו.

 

המגוחך והבלתי נתפס בקונטקסט "העובדת הסוציאלית" הוא בכך, שהן העו"ס הצליחו בהבל פה ליצור תהליך שמשום מה השתרש בעם כי "אין בלעדי העו"ס" והיא הישועה לכל הקשיים החברתיים, משפחתיים ובעיות ילדים ונוער. הצלחה זאת "להשריש בעם" יצרה כוח אדיר ובלתי נתפס של מקצוע שולי לחלוטין באקדמיה. כל בחורה שאינה מצליחה להתקבל למדעים, בתחתית הפירמידה מגיעה לתחום ורובן ככולן נשים. ובכן כיצד קורה כי מקצוע "נחות" אקדמית הופך להיות לב ליבו של צינור הסעד במדינה?

 

גב' הרצוג, תסכימי איתי כי הקטליזאטור הדומיננטי לכך הן ארגוני הנשים, והן בכוחן ההרסני והדורסני יצרו את התהליך. אני שמח כי הגענו לזמן בו את, גב' הרצוג, מתחילה להלין על כוחן הבלתי נשלט של ארגוני הנשים.

 

הכאב האדיר הוא בכך, שעשרות אלפי משפחות גברים נשים ובעיקר ילדים, נופלים קורבן מדי שנה לחגיגה הפרועה של העו"ס, אותן נשים שלא עמדו בסטנדרטים להתקבל לתחומים דורשניים יותר. ומה הן מצליחות לעולל לנו הציבור? כיצד נתנו יד לכך?

 

אישית, חוויתי את נחת זרוען הפרועה והרומסת, יותר ממני חוו את עוצמתן הכוחנית-ילדי. ואני, איש הייטק, שלא הכיר, לא הבין, לא ידע, לא ציפה, לא חזה, לא האמין – יודע היום כי גוף הרסני לחברה יצרנו במו ידינו.

 

אוי לנו, לציבור בכללותו ולילדינו בפרט. ובעיקר – כי אלו "אימהות בישראל"!

 

וזאת מטרתי העיקרית, להצטרף לגב' הרצוג ולזעוק בפני הציבור החירש – עיצרו אותן, הן משקרות, מזיפות, מרמות. אל תאמינו להן. הן פוגעות בילדינו יותר מכל גוף או אדם במדינה, במימון המדינה, ברשותה, והכי מטורף – בחסות בית המשפט – שגם על כך יש להרחיב את היריעה – נכון גב' הרצוג?

 

מעריך את אומץ ליבך גב' הרצוג, ואתמוך באמונתך זאת.

דר' לין ורנל מסבירה מדוע מסוכן לפנות לשירותי הרווחה בבקשת סיוע

דר' לין ורנל היא סוציולוגית וקרימינולוגית בריטית שחוקרת את עבודת השירותים הסוציאליים בבריטניה. צפו בסרטון המציג את מסקנתה כי פקידי סעד לא רק שלא עוזרים למשפחות נזקקות אלא אף מחריפים את הבעיות הסוציאליות בחברה הבריטית.

הניתוח של דר' ורנל תואם גם את המציאות הישראלית העגומה.

 

דר' אסתר הרצוג המקבילה הישראלית ללין ורנל כותבת על כך במאמרה להתרחק מרשויות הרווחה.

 

 

מודל ביורוקרטי לחיקוי: האימפריה הסוציאלית

הגדלת תקנים למערכת הסוציאלית תשמש חולייה נוספת בחיזוק המנגנונים שבפועל פוגעים באוכלוסיות החלשות.

 

אסתר הרצוג YNET

 

מי שרוצה להרחיב את אימפריית פקידות הרווחה ולהחליש את השכבות החלשות – שייענה לעובדים הסוציאלים השובתים בדרישה להוסיף להם תקנים.

 

 השביתה הנוכחית מספקת דוגמה נוספת לאופן שבו נבנית מערכת העבודה הסוציאלית כאימפריה ביורוקרטית משגשגת. תולדותיה של מערכת זו יכולות לשמש מודל מעורר התפעלות בלב כל בונה אימפריות פוטנציאלי.

 

כשעם המהפך של בגין קמה ב-1977 ממשלת הקואליציה של הליכוד עם ד"ש והדתיים / חרדים, קיבל ד"ר ישראל כץ לידיו את הנהגת משרד הסעד, שבמהרה שינה את שמו למשרד העבודה והרווחה. האידיאולוגיה השתנתה ממתן סעד, כחסד לנזקקים, לסיוע בזכות לאזרחים שווי זכויות על בסיס קריטריונים אוניברסאליים. המסחרה בין פקיד הסעד לקליינט, שנבנתה לעיתים קרובות על שרירות ליבו של הפקיד והתערבותו הבלתי נסבלת בחיי הקליינט, הוחלפו במתן סיוע קונקרטי, בעיקר כקצבאות, על בסיס זכאות מפורשת ומוגדרת אוניברסלית.

 

אין ספק שמחאות בני עדות המזרח שקופחו ונדחקו לשולי החברה בשלושת העשורים הראשונים לקיומה של המדינה הצליחו להביא את בגין והימין לשלטון ותרמו לשינוי הדרמטי במדיניות הרווחה של מדינת ישראל.

 

המשמעות עבור פקידי הסעד / רווחה הייתה הרסנית: הם איבדו את השליטה המוחלטת על משאבי הסיוע לנזקקים. ד"ר כץ, שהיה בעצמו עובד סוציאלי (וממקימי המוסד לביטוח לאומי), שכנע את פקידי הסעד, שחשו כי האדמה נשמטה תחת רגליהם, כי השינוי הוא לטובתם והוא גם מוצדק אידיאולוגית, שהם הרי אנשי מקצוע "טיפוליים" ואין מתפקידם (וכבודם) להתעסק עם חלוקת כסף.

 

לטווח הארוך, ומתוך הסתכלות של לאחר שלושת העשורים האחרונים לקיום המדינה, מתברר שד"ר כץ צדק מאוד. העובדים הסוציאליים השכילו ללמוד את רזי הביורוקרטיה, ואין טובים מהם (ולפחות ממנהיגיהם) להציג דוגמא מושלמת של בניית מערכת ביורוקרטית גדולה ומסועפת לתלפיות, כזו הנשענת באופן שובה לב על אידיאולוגיה הומנית שאין עליה עוררין. במקום "מחלקי קיצבאות" הפכו העובדים הסוציאליים ל"מטפלים".

 

אז איך הפך אסונם של הפקידים הסוציאליים להצלחה מפוארת? יש הסברים רבים להתרחשות זו. אציין פה אך חלק מהם, כפי שכבר כתבתי בעבר: בעזרת סוד ה"מומחיות בטיפול" הם תפסו מונופול שדחק הצידה את הפסיכולוגים, קציני מבחן, עובדי קידום נוער, מחנכים, אחיות ועוד. הם הצליחו להפוך את העבודה הסוציאלית לגילדה המשתלטת בהדרגה על תחומים הולכים ומתרבים; הם הצליחו לשכנע את הציבור בצורך הגובר והאינסופי ב"מומחיותם", בדרך הקלאסית של יצירת "בעיה חברתית מיוחדת המצריכה משאבים מיוחדים".

 

כותרות ענק על סיפורים קורעי לב בלווית סטטיסטיקות מזעזעות סייעו לייצר את הדימוי של מצוקות רבות המצריכות את ההתערבות המקצועית-ייחודית שלהם. דוגמא אחת לכך היא המניפולציות במספרי ילדים ונוער במצוקה (שלפיהם כשליש מאוכלוסיית הנוער בארץ היא "אוכלוסיית יעד" לטיפולם); הם ניכסו פעילות חברתית-וולונטרית לעצמם, כמו למשל פעילותם של ארגוני הנשים בסוגיית האלימות נגד נשים שאותה הפכו לתחום טיפול ש"הצדיק" הקמת מרכזים למניעת אלימות במשפחה; הם ארגנו הפגנות שבהן לא נרתעו מלהשתמש בקליינטים, כאשר איימו בסגירת מוסדות כדי לשכנע את הציבור בצורך בהם;

 

את התקשורת גייסו בהצלחה עצומה ("בזכות" עמיתים המקורבים לראשי השלטון, כמו עליזה אולמרט) במאמציהם לחסום כל ביקורת על המציאות במוסדות רבים בטיפולם (לנוער, לזקנים לחולי נפש) ולעריכת קמפיינים על הצלחה לכאורה בטיפול בסוגיות רווחה וכן לתמיכה בדרישות להגדלת תקנים; הם הצליחו להפוך למומחים כמעט בלעדיים ומרכזיים בעיני בית המשפט בכל הסוגיות הקשורות למשפחה ילדים ונוער;

 

באופן חוזר ונשנה הם מקבעים את הדימוי של עומס בלתי נסבל של תיקים המוטל עליהם. על השקריות של טענה זו למדתי בעבודתי על הוסטל לנערים בראשית שנות ה-90 שהיה מיועד ל-15 נערים אך בפועל אף פעם לא היו בו יותר משמונה נערים, אך הצוות היה גדול יותר ממספר החוסים.

 

הקושי למלא את המוסדות לנערות בקליינטיות, המושמות שם בדרכי כפייה קשות, נחשף זה מכבר. כך גם התברר כי ועדות ההחלטה הדנות בהוצאת בני נוער "במצוקה" מבתיהם, מנקזות אליהן פקידים סוציאליים רבים ל"שעות עבודה" רבות, בטענה של צורך בחוות דעת "מבוססת", כאשר בפועל ריבוי פקידי הסעד משמש להשגת גיבוי הירארכי להחלטות אסוניות של הפקידים "בשטח" עבור ילדים ומשפחות).

 

לא מפתיע, לפיכך, שהמערכת הסוציאלית הייתה היחידה בשני העשורים האחרונים שהצליחה להתרחב בתוך המגזר הציבורי השכיר. סקירת הרשות לתכנון כוח אדם במשרד התמ"ת משנת 2003 מלמדת על כך שבין 1990/1 ל-2002 גדל מספר המועסקים בעבודה סוציאלית ב-75% בתקופה שבה צומצמה דרמטית המועסקים בשירות הציבורי.

 

מסקנה: הגדלת תקנים למערכת הסוציאלית תשמש חולייה נוספת בהגדלת וחיזוק המנגנונים הסוציאליים, שבפועל פוגעים באוכלוסיות החלשות.

 

ד"ר אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל

אז במי בכל זאת פוגעת השביתה ברווחה? נכון, צדקתם. במשפחות האומנה

מטפל אומן מתוך פורום אומנה מתלונן על השביתה:

 

"…השביתה ברווחה. העובדה שלא מתקיימות ישיבות של ועדות ההחלטה השנתיות בעניין אישור המשך האומנה,עלולה להביא לכך שנישאר ללא מימון לחודשים רבים.

חשבתם על זה???…"

 

במשפחות הנזקקות השביתה לא פוגעת, נהפוך הוא, היא מבורכת, שהרי בכל יום בו העובדים הסוציאליים שובתים פחות ילדים נחטפים מהבית. במשפחות האומנה היא פוגעת, משום שלא זורם אליהן כסף. חשבתם על זה?

פקידת הסעד והכפופים לה – תרשים ארגוני והגדרת סמכויות

עוד על עבודת הטומאה של העובדים הסוציאלים בלשכות הרווחה. החלטת המשטרה נתונה לחסדיה של פקידה סוציאלית. אה, כמעט שכחנו, ואין גם צורך בראיות כדי להרשיע. משטר אפל כבר אמרנו?

והפעם סיפורו של איש הייטק שהואשם בתלונת שווא על הכאת ילדיו. שימו לב באילו זוטות הפקידות הללו ממקדות את המשאבים שלהן, כאשר במקביל ומתחת לאף שלהן יש משפחה מתעללת אמיתית ממנה הן מתעלמות ואז כאשר קורה אסון שמגיע לתקשורת הן תופסות טרמפ על המקרה ומסתובבות עם שלט על המצח: "אנו עושות עבודת קודש" (רוצה לאמר, פוסט מורטם):

 

"…בוקר אחד אני מקבל טלפון מהמשטרה להתיצב מיד לחקירה.

התיצבתי,נאמר לי שיועצת בית הספר קיבלה טלפון מאיש אלמוני שמודיע לה שאני מכה את בני.

הודיעו לי גם שחקרו את ילדיי הקטינים ללא ידיעתי והסכמתי וגרמו להם לטראומה.

כמובן ששחררו אותי מיד כי לעולם לא הכתי את ילדיי.

כדי לסגור את התיק המשטרה צריכה חתימה של עובדת סוציאלית ואז נשלחתי לאחת כזו.

המשטרה היה החלק הקל עד שהגעתי לעובדת הסוציאלית.

מעולם לא נזקקתי לשרותים סוציאלים .

אני איש נורמטיבי מהנדס תוכנה בחברת היי טק נשוי ואבא ל 3.

ואני נשבע לכם שעד לרגע שבו נתקלתי לראשונה בחיי בעובדת סוציאלית חשבתי שהם עובדים מסורים נאמנים לעבודתם ודואגים לאזרחים.

התבדתי בגדול.

העובדת הסוציאלית ( התואר גנרלית קטן עליה) מסרבת בתוקף לשלוח את הטופס למשטרה כדי לסגור את התיק.

היא טוענת שלא תשלח את הטופס רק לאחר "טיפול" .

מדוע "טיפול" ? כי למשפחה ולילדיי נגרם נזק כתוצאה מהחקירה המשטרתית ( שנעשת ביוזמתה )ולכן הם צריכים "טיפול" אצל פסיכולוג על חשבוני כמובן ,לזמן בלתי ידוע מראש והיא גם צריכה להפגש איתנו כל חודש לוודא שאנחנו "בטיפול".

איש אינו יודע מתי העובדת הסוציאלית תחליט מתי נגמר ה "טיפול" דבר שמשאיר לה הרבה עבודה ואז היא יכולה לטעון שחסר לה תקנים וידיה עמוסות בעבודה.

(אגב האיש שהתלונן אינו אלא שכן נקמני שבטעות עשיתי רוורס ודפקתי לו את האוטו לפני חודשיים והוא החליט להתנקם בצורה אכזרית .)

לא פלא שלשכות הרווחה מלאות בנזקקים כי העובדות הסוציאליות דואגות במסירות רבה לקלינטורה משגשגת בנוסף לזה שהן לא בודקות תלונות שווא אלא ממהרות להגיש תלונות למשטרה כדי להמשיך ו "לטפל" עוד ועוד על חשבון משלם המיסים."

 

פורסם ב YNET

השקרים של חנה סלוצקי – אחד בפה ואחד בלב

חנה סלוצקי – פקידת סעד ראשית לחוק הנוער אשר אחראית באופן אישי לחטיפתם המיותרת של רבבות ילדים מביתם ומשפחתם וכליאתם במתקני כליאה של משרד הרווחה (מכונים לעיתים פנימיות), ולאשפוזם בכפיה של ילדים בריאים במוסדות פסיכיאטרים על לא עוול בכפם.

מדוע לא מכניסים את האישה הזו לכלא?

 

מתוך פרוטוקול ישיבת העבודה והרווחה בכנסת, 26 מאי 2008

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…נוצרה סיטואציה שבה אנחנו צריכים להתערב ולהגן על ילדים…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"נוצרה סיטואציה בה אנו צריכים להגדיר יותר ויותר ילדים בסיכון מלאכותי כדי להגדיל את מספר התקנים שלנו וזאת כדי שנוכל לעבוד 3 דעות ביום במקום 6 שעות ביום."

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…נקודת המוצא היא טובת הילד, אבל אנחנו מסתכלים על הילד עם ההורים ועם המשפחה, תמיד הילד עם המשפחה…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"נקודת המוצא היא טובת העובד הסוציאלי, וטובת העובד הסוציאלי דורשת הוצאה של עוד ועוד ועוד ילדים מהבית כדי לפרנס את עצמנו ואת החברים שלנו בפנימיות ובאומנה, עובדה, לפי הסטטיסטיקה משנה לשנה גובר והולך מספר הילדים שמוצאים מן הבית."

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…אנחנו מבקרים את עצמנו ואנחנו יודעים יפה מאוד לבקר את עצמנו…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"אנו פועלים בניגוד למנהל תקין המחייב פיקוח ובקורת של גורם חיצוני ואובייקטיבי כגון משרד מבקר המדינה. אנו לא מרשים לאף גורם חיצוני לחדור למועדון הסגור שלנו, להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, כדי שלא יחשוף מחדלים איומים ויפתח תיבת פנדורה."

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…בוודאי שיש כשל, אם תינוק נפטר כתוצאה מאלימות ופקידי הסעד ועובדי הסעד לא הצליחו להגיע אליו בזמן כי הם עסקו בתחום אחר או בנושא אחר…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"…אנו לא מסוגלים להתמודד עם מקרי התעללות אמיתיים, גדול עלינו, אז אנו מפנים את המשאבים שלנו כדי להציק למשפחות חפות מפשע."

 

גב' סלוצקי, מקרה אמיתי שתועד אצלנו, כאשר אחת מפקידות הסעד שלך מרימה טלפון לאמא ונוזפת באמא כי קיבלה דיווח משתי מרגלות שלה, אמהות שדיווחו שהמטפלת של הילדה לא התייחסה לילדה בנדנדה בגינה (ואגב כך אף הפרה חסיון בכך שהעבירה מידע ל-2 האמהות) ובמקביל הפקידה שלך מקבלת קריאה בביפר כי יש נערה במצוקה שרוצה להתאבד והפקידה שלך עדיין ממשיכה לנזוף באותה אמא על הנדנדה במקום לסגור את הטלפון ולטפל בנערה שעומדת להתאבד, אז ברור שכך קורות טרגדיות. למה לא מעמידים אותך ואת הפקידות שלך לדין על רשלנות?

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…איך מזהים ילדים בגיל הרך שנפגעים, אותם תינוקות שאינם יכולים לדבר, שאינם יכולים לספר…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"התינוקות במוסד בית שבתאי בחיפה לא יכולים לדבר על הטראומה שהם עובדים במוסד. בולבי וחבריו קבעו כבר מזמן כי לתינוקות נגרמים נזקים אדירים בעת שהותם במוסד אבל מה אכפת לי מהם"

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…אתמול בערב מהשעה 8:00 עד 10:00 בערב שוחחתי עם עיתונאית שיוצאת נגד הורים וילדים בגיל הרך…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"אני מתכוונת לגייס את התקשורת כדי שתעשה שטיפת מח להמונים ותזריק רעל לאזרחי מדינת ישראל כי להיות הורה במדינת ישראל זו משימה בלתי אפשרית משום שההורים היהודים הם הורים גרועים וצריך לקחת מהם את הילדים. כדי לבצע את המשימה הכלל ארצית הזו יש צורך בתוספת של עוד ועוד ועוד תקנים, קרי עוד ועוד ועוד כסף! כסף! כסף!"

עבודתם הטמאה של העובדים הסוציאלים האמריקנים נחשפת בתחקיר של רשת טלויזיה אמריקנית

צפו בתחקיר של רשת טלויזיה אמריקנית שחשפה שחיתות בלתי נתפשת של עובדים סוציאלים אמריקנים שחוטפים ילדים לאימוץ עבור בצע כסף. בעקבות התחקיר פתח משרד מבקר המדינה האמריקני בחקירה מקיפה בנושא.

בישראל התקשורת פוחדת לחשוף ומשרד מבקר המדינה מתעלם מן השחיתות החוגגת בקרב פקידי הסעד במשרד הרווחה.

התנועה דורשת כי פקידי הסעד יחשפו את מרכיבי השכר בתלוש המשכורת שלהם.

התנועה מברכת על החלטת כבוד השופט משה דרורי המשאיר בשלב זה את הילד אצל אימו בעקבות הגשת הערעור של התנועה למען עתיד ילדנו

התנועה מברכת על החלטת כבוד השופט משה דרורי המשאיר בשלב זה את הבן אצל אימו בעיקבות הגשת העירעור של התנועה למען עתיד ילדנו .

פרשת ההתעללות שפורסמה באתרינו ובאתר ערוץ 1 (שקרדיט מגיע לדינה אברהמסון) שעזרה בכל דרך למרות שקריו של נחום עידו ממשרד הרווחה.

פרשת ההתעללות החדשה מרחוב החרמון 28 ממבשרת ציון (אצל משפחת אליהו) אשר היתעללה בילד ועכשיו מתגלים פרטים חדשים.

משטרת ישראל מסרבת לחקור את משפחת האומנה הנ"ל, וכמן כן מסרבת לחקור את פקיד הסעד.

נציג היועמ"ש שיקר כאשר אמר שמתקיימת חקירה והיא תיקח זמן רב.  היתכן כי זה ימשך עוד 7 שנים? כמו שהמשטרה רגילה ואיננה רוצה לחקור ומקפיאה את התיק?

משפחת האומנה השאירה את הילד יום וחצי ללא השגחה !  וכן מר חביב נהג עם אנשים שלא כמקובל והילד נאלץ לשכב על ריצפת המשאית.

האם כמובן תגיש תלונה במשטרת התנועה הארצית!

הילד היה מורעב ואכל תמיד לבד עם כוסות של פלסטיק כמו בגטו!

התנועה תמשיך לחשוף את מעללי האומנה ושקריו של יגאל כהן פקיד הסעד שלא ראה את הילד 8 חודשים ושיקר בבית המשפט שהילד פשוט פורח!

התנועה תמשיך במאבק עד להשבתו הסופית של הילד לביתו.

רק תודות לפעילות התנועה בראשות יעקב בן יששכר אשר מטפלת פרטנית במקרים,  ובכל תיק שטיפלה נעצר התיק.  וחותמת הגומי של בית המשפט חדלה מלחתום.

התנועה מברכת את נציג יועמ"ש על הפסדו, ומודיעה כי מאבק התנועה יחריף ועו"ד של התנועה יתפרסו בכל הארץ.

ילדים לא יוצאו מידי הוריהם בהבל פה של פקיד סעד.

ולך העו"ד המלומד בא כוח היועמ"ש, הסביר לך בית המשפט שאתה לא תיקבע מי הם העורכי דין.

התנועה פורסת בכל הארץ נציגים ועורכי דין.

 

תככים בין עובדים סוציאליים באים תמיד על חשבון בריאותם הנפשית של ילדים חטופי רווחה

להלן עוד מקרה, אחד מאינספור מקרים של כשל אומנה בהם מטולטלים ילדים ממשפחה למשפחה כמו כדורגל בשל סיבות רבות ומגוונות ומשרד הרווחה מסתיר כהרגלו את הנזקים שפקידי הסעד גורמים לילדים הללו. והפעם, משפחה אומנת מתוך פורום אומנה, על ילד שנזרק למשפחה האומנת הבאה בשל מחדלים ותככים ביורוקרטים של עובדים סוציאליים ופקידי ממסד:

 

"…האם רק אנחנו סובלים מחוסר הבנה של העמותה , עו"ס וכ"ו? נמאס לנו שנותנים לנו עובדת שלא מבינה מה קורה איתה חדשה וכל הזמן מסתמכת על מה שתגיד ראש הצוות שלה אנחנו נמצאים בצומת דרכים עם הילד אומנה שלנו הוא לא ממשיך איתנו בגלל חוסר התחשבות של כל המערכת לצעקות שלנו כי הילד מסובך רגשית כולל פיגור אין לנו כימיה כבר למעלה משנה אין עזרה מקצועית איך כן לגשת לילד ולבעיות שלו נכשלנו בגללם כואב לנו שככה מתנהל העולם אנחנו מתוסכלים ולא יודעים מה יהיה האם המשפחה הבאה כן תסתדר ? האם האם האומנת תוכל להתמודד עם ההרגשה שלא תקבל שום פידבק על הטיפול בו ? מה יהיה איתו אם לא יסתדרו איתו ? הרבה שאלות ובלי תשובות פשוט רק לצאת לרחוב ולצעוק מרוב אטימות של כולם …."

 

עוד על כשלים של משפחות אומנה:

 

מחקר MIT קובע: ילדים שחיו בבתים הרוסים הצליחו טוב יותר בחיים מילדים שחיו במשפחות אומנה

 

משפחות אומנה מתייחסות לילד כאל חפץ. לאחר שנעשה בו שימוש צריך להתפטר ממנו ולזרוק אותו במוסד

 

עובדים סוציאלים מטלטלים ילדים ממשפחה למשפחה כדי להגן על עצמם בפני תביעות נזיקין

 

עוד מקרה של ילדים שמטולטלים מאומנה/פנימיה/אומנה/פנימיה

 

עץ המשאלות שצייר ילד שנחטף ע”י עובדים סוציאלים למוסד של משרד הרווחה

התקשורת בבריטניה חושפת: עובדים סוציאלים חוטפים תינוקות בגלל רכילות של שכנים

רשויות הרווחה בליווי כוחות משטרה הגיעו לביתו של זוג בריטי צעיר על סמך רכילות בלבד של שכנים כי תינוקם בן ה-5 חדשים סובל מהזנחה. התינוק נלקח מהוריו והוחזר להם מאוחר יותר. בישראל התינוק היה נלקח לאימוץ ולא חוזר יותר לבית הוריו.

 

התקשורת בבריטניה חושפת, אך התקשורת בישראל יודעת ושותקת. צפו בסיפור שסוקר ע"י אחת מרשתות הטלויזיה הבריטית.

עוד בבריטניה:

פקידי סעד מקבלים בונוס כספי עבור ילדים שנחטפו לאימוץ

שופט בריטי תקף עובדים סוציאליים פנאטים שחטפו ילדה 

התעללות בילדים – עשה ואל תעשה בחקירת ילדים – חלק 3 – שיבוש הליכי חקירה

הורים, אם אתם או מי מבני ביתכם חשוד בהתעללות בילד ואתם יודעים כי מדובר בתלונת שווא, דירשו לראות את כל חומר החקירה הגולמי של הילד, כולל תמליל החקירה והקלטות ולא רק את המסמך הסופי המבוסס על פרשנותו של חוקר הילדים.

 

במאמר הקודם תיארנו טכניקות חקירה פסולות בחקירות ילדים, כאשר הבולטת בהן היא טכניקת זיהום החקירה, במהלכה חוקר הילדים שותל במוחו של הילד אירועים שלעיתים לא קרו ולא נבראו וזאת על מנת שהילד יודה בחקירה שאכן אותם אירועים בוצעו.

 

אחת הבעיות המרכזיות בחקירות ילדים היא כי לעיתים הם מגיעים לחקירה כאשר מוחם כבר נשטף במידע ע"י גורמים אחרים שחקרו את הילדים קודם לכן ושאינם מוסמכים לחקור ילדים. בין גורמים אלו יכולים להימנות: אמא, גננת, מורה, אחות בית ספר, עובדת סוציאלית, רופא, שכנה, עוברת אורח,איש משטרה שאינו מוסמך לחקור ילדים, פקידת סעד שאינה מוסמכת לחקור ילדים,יועצת בית הספר, פסיכולוגית חינוכית ועוד.

 

לא ניתן למנוע מקרים כאלו של חבלה ושיבוש חקירת הילד לחלוטין אך ניתן להקטין את הנזק ע"י נקיטת מספר פעולות:

 

• בנית מערך הסברה והדרכה לאנשי חינוך בנושא, כיצד יש לאתר ובאופן נכון ילדים שעברו התעללות אמיתית ולא התעללות מדומה.

הבעיה: עובדים סוציאלים ממשרד הרווחה מסתובבים באופן מאסיבי במוסדות החינוך ומפעילים לחצים ושטיפת מח על עובדי החינוך למצוא בכפיה ילדים שעברו לכאורה התעללות כדי למלא את מכסות העבודה ולהגדיל באופן מלאכותי את עומס העבודה שלהם. לפקידי סעד אלו יש אינטרס לא לדעת איך לאתר ילדים כאלו באופן מקצועי כדי ליצור עננת אי וודאות שתגן עליהם מפני תביעות נזיקין, ולכן הם אף אינם יכולים להעביר הדרכה מקצועית מתאימה לאנשי החינוך, למרות שבפועל הם מבצעים מעין הדרכה שגויה, כזאת שגורמת להגדלת מספר התיקים ה"מטופלים" על ידם.

 

התוצאה: מאות אלפי ילדים מוגדרים כילדים בסיכון שלא לצורך, משפחות נהרסות בגין האשמות שווא והילדים נאלצים להתנתק מהוריהם וממורשתם ולבלות את ילדותם במוסד סגור של משרד הרווחה ומנגד ילדים שעברו התעללות אמיתית לא מאותרים משום שלאיש החינוך אין את הידע המקצועי המתאים לאתר אותם, והעובדים הסוציאלים אינם נותנים על מחדלים כאלו את הדין, וזאת בשונה מארצות אחרות בהן עובדים סוציאלים שהתרשלו בתפקידם נתבעים בבתי המשפט גם בדיני נזיקין.

 

• ביצוע חקירה מעמיקה את הגורם המדווח וכל הגורמים שהיו מעורבים באירוע, על מנת לנסות לאתר איך תושאל הילד על ידם ובאיזו מידה זוהמה עדותו של הילד טרם החקירה הרשמית, אם אכן זוהמה.

הבעיה: חוקרי ילדים רבים מקטינים ראש ומתעלמים משלב חיוני וחשוב זה. הם ניגשים לחקור את הילד כאילו הגיע זה עתה מסביבת ואקום וזו הפעם הראשונה בה הוא נחקר, למרות שבפועל עבר קודם לכן מספר גלגולים של תשאולים ע"י הגורם המדווח עצמו וגורמים נוספים לא מוסמכים.

 

• ביצוע חקירת ילדים ע"י חוקרי משטרה ולא חוקרי משרד הרווחה.

חוקרי משטרה שעברו הכשרה מיוחדת הם המתאימים ביותר לבצע חקירת ילדים ולא חוקרי ילדים ממשרד הרווחה משום שלחוקרי ילדים ממשרד הרווחה עשוי להיות אינטרס להגדיל את מכסות הילדים המוגדרים כילדים בסיכון על מנת להגדיל את מספר התיקים ה"מטופלים" ע"י חבריהם פקידי הסעד, ולכן הם עלולים להיות מוטים מראש בבואם לחקור את הילד.

 

יתרה מכך, תיקים שנסגרו משום שהתברר כי מדובר בתלונת שווא צריכים להיסגר גם במשרד הרווחה. בפועל ישנם הרבה תיקים שנסגרו במשטרה בגין תלונת שווא אך עובדי הרווחה ממשיכים להטריד ולהציק להורים באין מפריע.

 

הבעיה: החוק הקיים היום מאפשר גם לחוקרים ממשרד הרווחה אשר ברובם עובדים סוציאליים לחקור ילדים ולא רק לחוקרי משטרה.

_______________________________________________________ 

ועוד, חוקר משטרת ישראל הפסיכולוג גנדי קפלן כותב על מהימנותם של ילדים כעדים בחקירות.

 

במאמר הבא נתאר כיצד יש לבצע חקירה נכונה של ילדים.

910 מליון שקל מקופת המדינה מבוזבזים מדי שנה על משכורתם של עובדים סוציאלים מיותרים במשרד הרווחה

עובדת סוציאלית עולה בממוצע 130,000 ₪ לקופת המדינה. 7000 עובדים סוציאלים אוכלי חינם שותים למשלם המיסים  7000 כפול 130,000 ₪ = 910 מליון שקל.

 

ואלו רק המשכורות של העוסי"ם.

 

ומה עם תקציבי בתי הכלא של משרד הרווחה המכונים פנימיות, בהם חיים כיום כ-75,000 ילדים חטופים. מדובר בתקציבים אדירים שאין להם אח ורע בשום מדינה בעולם. תקציבים שיכלו לכלכל מאות אלפי משפחות רעבות.

 

ומה עם תקציבי משפחות האומנה, בהן חיים כ-2,500 ילדים.

 

ומה עם תקציבי עמותות כמו ספסרי אור שלום שחוטפים ילדים מביתם ומקבלים עמלה על כל ילד חטוף.

 

ומה עם בתי החולים הפסיכיאטרים לילדים שמפרנסים כתות של פסיכיאטרים ועוזריהם.

"כאילו תמיד היינו יחד" – נועה אהרונוביץ ואמה בראיון לערוץ 10

נועה אהרונוביץ', שנמסרה לאימוץ לפני 25 שנים כשהיתה בת 5 ומתגוררת כעת בארה"ב, איתרה את אמה הביולוגית, רותי שורקי, ואחרי שעות של שיחות בטלפון פגשה אותה בישראל. כעת חולמת נועה להפגיש את משפחתה הביולוגית עם בעלה וילדיה בארה"ב .

 

נועה נחטפה לאימוץ יחד עם עוד שניים מאחיה אשר הופרדו ממנה אף הם ופוצלו למשפחות אחרות.

השרות למען הילד אף מפריד בין אחים חטופים, דבר שהדעת אינה סובלת. אפילו במדינות חבר העמים שמוגדרות כמדינות עולם שלישי אסור להפריד בין אחים אשר אמורים להיות מאומצים והמשפחה המאמצת חייבת לאמץ את כולם ביחד.

 

נועה מספרת על בית היתומים בישראל בו שהתה טרם האימוץ. בזכרונה נחרטה חווית בית הילדים כחוויה בלתי נעימה, במהלכה ניתנו לה בגדים בלויים יד שניה אשר לעיתים לא התאימו למידותיה ולצוות המוסד לא היה אכפת איך היא נראית, בעוד אימה הביולוגית היתה מלבישה אותה במיטב הבגדים.

 

עוד עדות של אישה שנחטפה לאימוץ בילדותה ע"י רשויות הרווחה

 

עליזה אולמרט – אמנות או מחלה? לשיפוטכם

עוד ציור פסיכאדלי של עובדת סוציאלית שמתיימרת להיות אמנית…

לי זה נראה כמו נהרות של דם. מה זה נראה לכם?

תארו לכם שאבא היה מצייר ציור מזעזע כזה במבחן מסוגלות הורית. מה לדעתכם הפסיכולוגית היתה כותבת עליו?

עוד על עלילותיה של עליזה הלוחמת בדרכים

 

פרשת המתעללים מן הכת בירושלים – "אני רוצה לאבא", כך אומר אחד הילדים לאשרת קוטלר, אך רשויות הרווחה מונעות מן האב להתאחד עם ילדיו

פניה של אכזריות – פרק א'

 

"לא בכינו, פחדנו שנקבל עוד מכות אם נבכה"

 

בלעדי לחדשות 10: אחד הילדים מירושלים שנפלו קורבן להתעללות קשה מצד אימם וחבריה בראיון מיוחד • ש' סיפר כיצד "אחד תפס את אחי הקטן ושרף לו את כפות רגליו בתנור עד שירד לו כל העור" • הוא המשיך ותיאר את מה שנעשה בביתם. הוא סיפר כיצד אחיו הקטנים לא בכו אפילו פעם אחת במהלך ההתעללות "הם פשוט פחדו מדי" • בשבוע הבא ייפתח משפטה של האם

 

פניה של אכזריות – פרק ב'

 

הילדים רוצים לחזור לאביהם שאינו מעורב בפרשה אך רשויות הרווחה בניצוחה של פקידת הסעד אביגיל אנגלמן מונעות זאת מן האב שרוצה להשתקם עם ילדיו. רשויות הרווחה פירקו את המשפחה ופיזרו את הילדים לכל עבר.

 

הילדים האומללים שצריכים יותר מכל ברגעים קשים אלו את הכתף התומכת של אביהם ושל אחיהם כדי להתחזק ולאסוף את השברים מפוזרים כיום ומנותקים אחד מן השני. מהלך עוולה ורשעות זה מצד רשויות הרווחה ממיט שואה שניה על המשפחה וכל העולם שותק.

  

מתוך כתבתה של אושרת קוטלר

 

 

המשפחה ערערה כנגד רשויות הרווחה שרצו לחטוף תינוק לאימוץ – בית המשפט העליון קיבל את הערעור והפעוט יחזור לחיק משפחתו

רעא  1841/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, י' דנציגר; 22.05.2008 – 14 עמ'

 

בר'ע על פס'ד של בימ'ש המחוזי, בו נדחה ערעור על פס'ד של בימ'ש לענייני משפחה ונקבע כי בנה של המבקשת יימסר לאימוץ 'סגור'.

 

בית המשפט העליון, (מפי השופט רובינשטיין, ובהסכמת השופטים ג'ובראן ודנציגר), נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי:

 

רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במשורה. ואולם, בנושא אימוץ, נוכח רגישותם העמוקה, אין מחילים באופן רגיל את הלכות הדיון בגלגול שלישי, ובימ'ש מאפשר קיום דיון בפני הרכב, כדי למצות את הבדיקה השיפוטית עד תום ככל הניתן.

 

בבוא בימ'ש זה לבחון את השאלה לפי ס' 13(7) לחוק האימוץ, אין לומר כיום בפה מלא כי ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי, ואפילו היה כן, כי אין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה. השאלה אינה רק, אם בעבר ההורים לא היו מסוגלים לדאוג לילדם. השאלה היא גם, מה צפון בעתיד. נסיון העבר שופך אור גם על העתיד. עם זאת, יתכן שיש ראיות, שיש בהן כדי להצביע על שינוי, באופן שחרף חוסר היכולת בעבר קיים סיכוי ליכולת בעתיד. לעניין ס' 13(7) לחוק האימוץ, השאלה אינה גישתו הסובייקטיבית של ההורה אלא מצבו האובייקטיבי, כאשר גישתו שלו היא אחד מנתונים המגבשים מציאות אובייקטיבית זו. על בימ'ש לקבוע בראש ובראשונה אם על רקע מערכת העובדות כולה ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי.

 

הנפש העיקרית בה יש להתחשב היא של הילד. הכלל הגדול בתורת האימוץ הוא שלא די בכך שנתקיימו עילות המאפשרות להכריז על קטין כבר אימוץ, אלא על בימ'ש לשקול ולהכריע טובת הקטין מהו, והאם היא מחייבת להכריז עליו כבר אימוץ. אכן, נסיבות יוצאות דופן הן שבהן לא מתקבלת עמדה מקצועית של מומחים לדבר, אך במקרה דנא מונתה מומחית נוספת מטעם בימ'ש זה, ומשאובחן שינוי לכאורה, קמה השאלה האם אין מקום ליתן משקל לשיקול 'קשר הדם' והותרת הילד במשפחתו הטבעית כנקודת מוצא, שכן המשפחה הטבעית היא היחידה הבסיסית של החברה. התרשמות המומחית מהקשר הנוכחי בין הקטין למבקשת היתה שונה מההתרשמות בעבר ולכן כף טובת הקטין נוטה כיום שלא לכיוון האימוץ, תוך נקיטת זהירות. לפיכך, הקטין יועבר לחזקת אמו באופן הדרגתי ומבוקר.

עובדים סוציאלים גנבו לי את הילדים לאימוץ

"כשהפכתי לאמא הרגשתי שאני כבר לא מאמינה להורי המאמצים, שתמיד סיפרו שאמא שלי היא אישה רעה שזרקה אותי", אומרת נועה שאומצה בהיותה פעוטה.

"כשאמי המאמצת התחילה להפעיל עלי לחצים וטענה שאני לא מפגינה מספיק אחריות כלפי הילד, הרגשתי שהיא מתנהגת כמו העובדת הסוציאלית שחטפה מאמי הביולוגית שלושה ילדים".

"אמי המאמצת אמרה לי שנולדתי מחדש ושאני צריכה לשרוף את העבר שלי, שהמשפחה הביולוגית שלי כבר לא קיימת".

עפ"י דיווחי משרד הרווחה כ-300 תינוקות ופעוטות נמסרים מדי שנה לאימוץ בישראל.

לכתבה המלאה בידיעות אחרונות (הקובץ גדול, יש לחכות מספר דקות לטעינה)

פורסם 29 מאי 2008, ידיעות אחרונות

אלימות עובדים סוציאלים ב' – התנועה מגנה את פקידת הסעד איריס ממעלה אדומים אשר תקפה קשישה בת 76

התנועה אף מגנה את פקיד הסעד יגאל כהן שנתן גיבוי לאלימות שבוצעה ע"י חברתו לתפקיד, פקידת הסעד איריס ממעלה אדומים.

 

עובדת סוציאלית זו דחפה ומשכה בשערה של סבתא בת 76 עת שהיתה בביתו של הקטין א'.

 

במעלה אדומים מתבצע טרנספר המוני של ילדים ע"י משרד הרווחה. ילדים מוצאים בסיטונאות מביתם הישר לבתי הכלא של משרד הרווחה.

אלימות עובדים סוציאלים א' – פקידת הסעד הפעילה סחיטה באיומים על עו"ד של האב בפרשת ההתעללות בילדים בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת תרחיק ממנו את ילדיו

פקידת הסעד אביגיל אנגלמן מנסה להסתיר את מחדלי משרד הרווחה מעיני הציבור. האב רוצה לגדל את ילדיו אך העובדים הסוציאלים מונעים זאת ממנו.

 

עובדת סוציאלית זו איימה על עו"ד של האב מפרשת ההתעללות בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת היא תשתמש בילדיו ככלי להתנקם בו בכך שתרחיק אותם ממנו.

אביגיל אנגלמן: סחיטה ואיומים על מטופלים מהווה עבירה פלילית. לתשומת ליבך !!

 

 

לכתבה של אושרת קוטלר מערוץ 10, כאן:

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=557332&sid=126

כאב של אב – חלק א'

כאב של אב – חלק ב'

התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה – קשר השתיקה של מבקר המדינה והתקשורת

75,000 ילדים בישראל חיים כיום מחוץ לביתם. 75,000 ילדים נשכחים מועלים קרבן על מזבח "טובת הילד". צפו בסרטון המתאר מתקן זוועה של משפחה אומנת מטקסס בו התעללו בילדים מוגבלים.

מרכזי הקשר של משרד הרווחה – מתכון בטוח להרס בריאותם הנפשית של ילדים

מרכז קשר הוא מקום אליו מגיע ההורה ממנו נחטף הילד. במקום זה נפגש ההורה עם הילד לשעה קלה בפיקוח עובדת סוציאלית.

 

בסרט שצולם במצלמה נסתרת והינו קשה לצפייה נראה ילד שהוגדר ע"י שירותי הרווחה הבריטיים כילד ש"נמצא בסיכון רגשי" בשל גירושי הוריו. ילד זה נחטף למשפחה אומנת וכאן בסרט הוא נפגש עם אימו במרכז הקשר בו הוא בוכה לאימו כי תיקח אותו הביתה ואף תוקף את העובדת הסוציאלית כי תניח לו.

לסרטון חטיפת הילד מביתו

 

הילד הזה היה פעם ילד מאושר ומאז שהעובדים הסוציאליים נעצו בו את ציפורני הטרף שלהם, הידרדרה בריאותו הנפשית פלאים. היום הוא ילד אומלל, כל כך קטן וכבר רווי בצלקות נפשיות קשות.

 

במרכזי הקשר בישראל מחזות קורעי לב כגון זה מתרחשים מדי יום. אם ברשותכם סרטים או הקלטות של ילדיכם שנחטפו בידי שירותי הרווחה אנא שילחו לנו ונפרסם אותם באתר.

 yeladeinuorg@gmail.com

 

 

התפתחותו של הנאציונאל סוציאליזם ה"מודרני" בארה"ב

הורים למען הצדק היא אחת מתנועות המחאה שקמו בארה"ב נגד חטיפתם של ילדים בידי שירותי ה"רווחה" האמריקניים ונגד שיתוף הפעולה של בתי המשפט למשפחה עם הנאציונל סוציאליסטים האמריקנים החדשים (לעיתים מסתתרים מאחורי כינוי ששמו "עובדים סוציאלים")

 

http://www.parents4justice.us/

 

כך זה נראה באמריקה:

 

עובדות סוציאליות – הן מתרבות כמו חולדות ואנו צריכים עוד מלכודות – קצת סטטיסטיקה

מתוך מסמך הסוקר את התפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית בשנים 1990 – 2002

 

עובדים סוציאלים מייצרים סיכון מלאכותי בילדים כדי להגדיל את התקנים שלהם

 

ברגע שילדים הללו שנמצאים ב"סיכון" פיקטיבי מוצאים מביתם לאומנה ופנימיות הם עוברים למצב של סיכון אמיתי.

 

בשנת 2002 הועסקו בישראל 12.1 אלף עובדים סוציאליים כעובדי רווחה וקהילה.

בשנים 1990 – 2002 גדל מספר המועסקים במשלח יד זה ב-5.2 עובדים. גידול זה ב-75% במספר העובדים הסוציאליים בסוף התקופה הנסקרת בהשוואה גבוה יחסית לגידול בכלל המועסקים במשק בשנים הנדונות.

 

מסקנה:

-         מספר הילדים המוגדרים כ"ילדים בסיכון" גדל והולך עם הגידול במספר העובדים הסוציאליים (צריכים פרנסה לא?)

-         מספר הילדים הנחטפים ממשפחותיהם גדל והולך עם הגידול במספר העובדים הסוציאליים (צריכים פרמיות לא?)

-         יש מתאם מובהק בין הגידול החד במספר העובדים הסוציאליים לבין הגידול בעוני.

 

אז למה צריך אותן? הן רק תורמות לעליה בבעיות הסוציו אקונומיות בחברה הישראלית.

 

להלן נתונים משנת 2002:

 

מרבית העובדות הסוציאליות הן נשים

 

בשנת 2002 90% מכלל בוגרי עבודה סוציאלית היו נשים ו89% מכלל העוסקים בתחום היו נשים.

וזה מסביר מדוע מרבית האבות בישראל לא מקבלים משמורת על הילדים.

 

עובדות סוציאליות רבות הן רווקות והרווקות הללו מחליטות עבורנו איך נגדל את הילדים שלנו

 

כ-2/3 מן העובדים הסוציאלים היו נשואים, לעומת 77% מכלל האקדמאים, כלומר שליש מהן גרושות או רווקות. (לא נורמטיביות בעולם המושגים שלהן)

אחוז העובדות הסוציאליות הנשואות נמצא במגמת ירידה. במגמת עליה נמצא אחוז הרווקות.

 25% מן העובדות הסוציאליות הן רווקות.

 

מסקנה: 25% מהנשים שיקבעו עבורך אם אתה הורה טוב או לא טוב הן נשים שמעולם לא גידלו ילדים, בכלל זה העובד הסוציאלי יצחק קדמן שהתחתן רק בגיל 43.

 

עובדות סוציאליות לא אוהבות ילדים

 

מספר הילדים הממוצע של עובדי הרווחה הוא 2.0 והוא נמוך בהשוואה לממוצע הילדים לאקדמאים שעומד על 2.2

חלקם היחסי של הורים לילדים מתחת לגיל 17 מביניהם נמצא במגמת ירידה מ-77% ב 1990 ועד 53% ב 2002

מסקנה: משפחות ברוכות ילדים (3 ילדים ומעלה) הן עבורן משפחות לא נורמטיביות בעולם המושגים המעוות שלהן.

 

עובדות סוציאליות הן נשים עצלניות

 

עובדים סוציאלים עובדים בממוצע 36 שעות שבועיות (וזה מסביר את השכר הנמוך שלהן)

שיעור העובדות הסוציאליות שנחשבות כ"עובדות הרבה" נמוך בהשוואה לכלל הנשים האקדמאיות 10% מול 23%.

התעללות בילדים – עשה ואל תעשה בחקירת ילדים – חלק 2 – טכניקות חקירה פסולות

הורים, אם אתם או מי מבני ביתכם חשוד בהתעללות בילד ואתם יודעים כי מדובר בתלונת שווא, דירשו לראות את כל חומר החקירה הגולמי של הילד, כולל תמליל החקירה והקלטות ולא רק את המסמך הסופי המבוסס על פרשנותו של חוקר הילדים.

 

להלן טכניקות חקירה פסולות בחקירת ילדים:

 

אין לחקור את הילד מספר פעמים

 

אין לחשוף את הילד הנחקר למספר חקירות. סדרת חקירות משמשת ככלי ל"אימון" למוחו של הילד, ובעיקר גורמת לו לשכפל את האירועים שכביכול קרו לו. באחד המקרים, בשל ריבוי החקירות, ילדה העידה כי אביה החורג "התקלח עימה" 14 פעמים בעוד שבפועל התברר כי עדות זו הינה מופרכת והאב מעולם לא התקלח עם הבת.

 

"מצילי הילדים" שניצחו על החקירה הזו האמינו כי הם עומדים להוציא את האמת לאור. הם לא העלו על דעתם ולו לרגע כי סדרת החקירות שביצעו היא זו שגרמה לילדה להגדיל את מספר האירועים מחקירה לחקירה ואולי היא פשוט משקרת.

במקרה זה, בית המשפט זיכה את האב מכל אשמה וקבע כי בוצעה חקירה רשלנית.

 

אין לשאול את הילד שאלות מנחות

 

אין לשאול את הילד שאלות מנחות או להציע הצעות כפי שהוסבר במאמר הקודם. לדאבוננו, כשל חקירתי זה מבוצע בעיקר ע"י חוקרים בלתי מנוסים או חוקרים המאמינים מראש כי בוצעה בילד התעללות ואז הם שואלים שאלות מכוונות לעבר מתן תשובה שתתמוך בהשערה שלהם.

 

הנחתם של חוקרים לא מקצועיים אלו היא כי: "אף ילד לא משקר בנושא כל כך רציני כמו התעללות…"

כלומר ההתרחשות אותה תיאר הילד אכן קרתה…

 

אין להסביר לילד מה זה טוב ומה זה רע

 

אין לפתח בחקירה דינאמיקת שיחה של "מגע טוב", "מגע רע" או "מגע סודי", דינאמיקה זו עלולה ליצור אצל הילד עולם מושגים מעוות. בחקירת התעללות מינית, הילד עלול לחשוב כי כל מגע הוא מגע בעל אופי מיני ולתאר את העדות באופן כזה שתרצה את החוקר.

הדבר נכון גם לגבי התעללות פיזית, למשל אם ההורה הזיז את היד של הילד ממקום סכנה במהירות, הוא עלול לפרש זאת כמגע רע ואלים.

 

אין להעלות במהלך החקירה את זהותו של החשוד בפני הילד

 

ילד שנשאל בחקירה שאלה בסגנון "האם אורי נגע בך כאן?" ניצב בפני שתי בעיות:

1.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה שם של חשוד הוא מצפה שהילד ינקוב.

2.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה מקום בגוף הוא מצפה שהילד יאמר שהתוקף נגע בו.

 

אין לאמר משפטים המתארים התרחשות

 

אין לאמר בחקירה משפטים בסגנון "מישהו אמר לי שקרה לך כך וכך…". משפט כגון זה שולח מסר ישיר לילד כי החוקר מצפה ממנו לאשר את התיאור שזה עתה תיאר.

 

אין להשתמש בפריטים להדגמה

 

אין להציג בפני הילד בובות אנטומיות, תמונות או ציורים, משום שפריטים אלו מהווים אמצעי נוסף ל"לימוד" הילד והובלתו למתן תשובה אותה מצפה חוקר הילדים לשמוע, גם משום שאמצעים אלו חושפים בפני הילד מידע שיתכן ולא היה במוחו קודם הראיון.

 

אין לדובב את הילד ע"י מחוות חבריות

 

אם במהלך החקירה הילד הצהיר כי לא בוצעה בו כל התעללות, על המראיין להימנע משאלות החוזרות על עצמן באותו הקשר, ולהימנע מלדובב את הילד במשפטים מעוררי אמפטיה ותשומת לב כמו "אני כאן כדי לשמור עליך…אז אתה יכול לספר לי מי קרה…". יש ילדים שכדי לזכות בתשומת לב ימציאו סיפור או יתבלו את הסיפור הנוכחי בתבלינים נוספים.

 

אין להפגין התנהגות בעלת אופי אמוציונאלי

 

אחת הבעיות באיתור כשל חקירתי צצה כאשר אין תיעוד מוקלט או מוסרט של מהלך החקירה, כך שלא ניתן לבדוק אם החוקר הביע שפת גוף המנוגדת למהלך תקין של חקירה.

 

על חוקר הילדים להימנע מלהפגין התנהגות או שפת גוף שתשדר לילד הזדהות או חוסר הזדהות עם עדותו של הילד. על חוקר הילדים להיות רשמי בקבלת עדותו של הילד אך לא לשדר לו כי הוא מאמין או לא מאמין לו. לצערנו הרב, התנהגות רשמית זו (פני פוקר) אינה אופיינית לחוקרי ילדים בלתי מנוסים.

 

אחת הטעויות הנפוצות בקרב חוקרי ילדים בלתי מקצועיים היא העובדה כי הם מתייחסים לילד הנחקר כאל קרבן ולא כאל מתלונן, ובתור שכזה הם משדרים אליו אמוציות.

 

למשל, כאשר הילד מעיד כי אירע לו אירוע מסוים, חוקרים אלו לעיתים מגיבים במשפטים כמו "אוי, איזה ילד מסכן…". תגובה זו מהווה מסר ברור לילד כי הם מאמינים לו, ובמקרה הפוך, כאשר הילד טוען שדבר לא אירע, ולמעשה נותן עדות שונה ממה שהם ציפו לשמוע, אזי הם מפגינים שפת גוף עוינת כלפי הילד.

 

במקרה זה, ילדים רבים, כדי לזכות באהדתו ובתשומת ליבו של החוקר, משנים את גרסתם ומשיבים באופן כזה שירצה את החוקר.

 

אין להגיע עם רשימת שאלות מוגדרת מראש

 

יש לתת לילד להתבטא באופן חפשי לגבי המקרה ולא לבוא עם רשימת מכולת מוכנה מראש. במרבית המקרים בהם העידו ילדים כי בוצעה בהם בהתעללות ובדיעבד התברר כי מדובר בהאשמות שווא לא נתנו החוקרים לילדים להתבטא באופן חפשי במהלך החקירה.

 

ולסיום: יש לעבור על פרוטוקול החקירה ולבדוק כמה מן העדות של הילד הנחקר מתבססת על מידע שהילד עצמו סיפק וכמה מתבססת על מידע שהחוקר סיפק לילד. לעיתים תופתעו מן התוצאות.

 

ולשאלה המתבקשת והיא: מהן טכניקות החקירה הנכונות בחקירת ילדים. על כך נדון באחד המאמרים הבאים.

כיפה אדומה והזאב

אפילו על המנוע החזק של GOOGLE עובדים סוציאלים הצליחו לעבוד בעיניים

עובדים סוציאלים מושחתים? לא יכול להיות….הם עושים עבודת קודש…

 

אם תקלידו בתיבת החיפוש של GOOGLE ערכים כמו "שחיתות" "עובדים סוציאליים" "בריטניה",

המנוע ישאל אתכם אם אתם בטוחים שהקשתם את הערכים הנכונים…

ואולי במקום המילה "שחיתות" התכוונתם למילה "שיתוף פעולה"…

למרות הבאג הזה הצליח המנוע להעלות את התוצאות הנכונות.

 

פקידי סעד מקבלים בונוס כספי עבור ילדים שנחטפו לאימוץ. הבריטים כבר הבינו כי העובדים הסוציאליים שלהם פועלים במסגרת פשע מאורגן. מתי יבינו זאת הישראלים?

How social services are paid bonuses to snatch babies for adoption 

 

כתבת תחקיר מינואר 2008  מתארת איך מערכת הרווחה בבריטניה פועלת בנושא אימוץ ילדים וחושפת שערוריה כי השירותים הסוציאליים מקבלים בונוסים על כל חטיפת תינוק לאימוץ.

בישראל שחיתות זו של קבלת פרמיות עבור ילדים שהוצאו מהבית עדיין מטואטאת מתחת לשטיח, ומשרד הרווחה מצליח להסתיר פשע מאורגן זה ובהצלחה (זמנית אמנם)

הסיבה לכך שמשרד הרווחה לא מגיב על האשמות חמורות אלו היא כי העובדים הסוציאלים יודעים שברגע שתביעה כזו תגיע לבית משפט הם יאלצו לחשוף בפני השופטים והציבור את מרכיבי תלושי השכר שלהם ופירוט תזרים המזומנים האדיר שמוזרם אליהם ואז יתגלו בערוותם.

 

בבריטניה בה כ-50 מליון תושבים מוציאים כ-75 ילדים מהבית מדי שבוע עפ"י צו בית משפט, ובסיכום שנתי, 3900 ילדים מדי שנה.

 

בישראל בה כ-7 מליון תושבים מוציאים כ-4000 ילדים מדי שנה מהבית בצו משפט, המספר הגבוה ביותר בעולם (יחסית לגודל האוכלוסייה).

 

מספר הילדים המוצא מביתם גבוה בפועל מזה שדווח ע"י שר הרווחה  (כ-4,000 ילדים בשנת 2006) משום שרובם מוצאים מהבית ללא צו בית משפט, לכאורה בהסכמת הוריהם, אך הסכמה זו לעיתים מלווה קודם לכן בהטלת אימה וטרור של העובדים הסוציאליים על ההורים, לעיתים תוך שימוש בסחיטה ואיומים כי אם לא יסכימו לחתום אז פקידי הסעד יפעילו את סמכותם וכוחם כדי לנתק את ההורים מילדיהם לצמיתות. שיטה זו, מטרתה לעקוף את מערכת בתי המשפט.

 

לצורך הדגמה בדקנו את העיר מודיעין.

 

עפ"י דוח שר הרווחה נמסר כי במודיעין הוצאו בשנת 2006 עפ"י צו בית משפט 5 ילדים, ואולם בדוח סיכום שנתי שהוציאה לשכת הרווחה בעירית מודיעין מדווח על 22 ילדים שהוצאו לסידור חוץ ביתי, מספר גבוה פי 4 ויותר מזה המדווח לשר. ובמילים אחרות מספר הילדים המוצאים מהבית שלא במסגרת צו בית משפט גבוה בהרבה ממספר הילדים המוצאים במסגרת צו בית משפט, שאף הוא כשלעצמו אדיר מימדים.

 

העיר מודיעין היא רק דוגמא אחת מיני רבות ובמאמר עתידי נפרסם דוח נרחב יותר.

 

 ולבסוף:

 

סיפור אישי של זוג מן העיר מודיעין שבנם כמעט נחטף לאימוץ. 

הפסיכיאטרית רצחה – ההורים ישלמו את המחיר

ילדה בת 4 מתה בארה"ב ממנת יתר של סמים פסיכיאטרים. הפסיכיאטרית שאבחנה את ה"מחלה" הלעיטה אותה בשלל תרופות פסיכיאטריות וגרמה למותה. ההורים, שעירים לעזאזל, נעצרו בחשד להזנחה / רצח מדרגה ראשונה.

 

בארץ מירי קרן, פסיכיאטרית תינוקות בבית החולים גהה טוענת שיש פעוטות שיש לתת להם "טיפול" פסיכיאטרי גם בגיל שנה, וזאת בשיתוף פעולה הדוק עם פקידת סעד ראשית לחוק הנוער, העובדת הסוציאלית, חנה סלוצקי (ובשמה השני "עבודת קודש") הפועלת להעביר בכפיה ילדים רכים מסביבתם הטבעית לאשפוזים בבתי חולים פסיכיאטרים דוגמת זה הקיים בנס ציונה.

 

צפו בסרטון המתאר את הטרגדיה.