דר' לין ורנל מסבירה מדוע מסוכן לפנות לשירותי הרווחה בבקשת סיוע

דר' לין ורנל היא סוציולוגית וקרימינולוגית בריטית שחוקרת את עבודת השירותים הסוציאליים בבריטניה. צפו בסרטון המציג את מסקנתה כי פקידי סעד לא רק שלא עוזרים למשפחות נזקקות אלא אף מחריפים את הבעיות הסוציאליות בחברה הבריטית.

הניתוח של דר' ורנל תואם גם את המציאות הישראלית העגומה.

 

דר' אסתר הרצוג המקבילה הישראלית ללין ורנל כותבת על כך במאמרה להתרחק מרשויות הרווחה.

 

 

910 מליון שקל מקופת המדינה מבוזבזים מדי שנה על משכורתם של עובדים סוציאלים מיותרים במשרד הרווחה

עובדת סוציאלית עולה בממוצע 130,000 ₪ לקופת המדינה. 7000 עובדים סוציאלים אוכלי חינם שותים למשלם המיסים  7000 כפול 130,000 ₪ = 910 מליון שקל.

 

ואלו רק המשכורות של העוסי"ם.

 

ומה עם תקציבי בתי הכלא של משרד הרווחה המכונים פנימיות, בהם חיים כיום כ-75,000 ילדים חטופים. מדובר בתקציבים אדירים שאין להם אח ורע בשום מדינה בעולם. תקציבים שיכלו לכלכל מאות אלפי משפחות רעבות.

 

ומה עם תקציבי משפחות האומנה, בהן חיים כ-2,500 ילדים.

 

ומה עם תקציבי עמותות כמו ספסרי אור שלום שחוטפים ילדים מביתם ומקבלים עמלה על כל ילד חטוף.

 

ומה עם בתי החולים הפסיכיאטרים לילדים שמפרנסים כתות של פסיכיאטרים ועוזריהם.

פרשת המתעללים מן הכת בירושלים – "אני רוצה לאבא", כך אומר אחד הילדים לאשרת קוטלר, אך רשויות הרווחה מונעות מן האב להתאחד עם ילדיו

פניה של אכזריות – פרק א'

 

"לא בכינו, פחדנו שנקבל עוד מכות אם נבכה"

 

בלעדי לחדשות 10: אחד הילדים מירושלים שנפלו קורבן להתעללות קשה מצד אימם וחבריה בראיון מיוחד • ש' סיפר כיצד "אחד תפס את אחי הקטן ושרף לו את כפות רגליו בתנור עד שירד לו כל העור" • הוא המשיך ותיאר את מה שנעשה בביתם. הוא סיפר כיצד אחיו הקטנים לא בכו אפילו פעם אחת במהלך ההתעללות "הם פשוט פחדו מדי" • בשבוע הבא ייפתח משפטה של האם

 

פניה של אכזריות – פרק ב'

 

הילדים רוצים לחזור לאביהם שאינו מעורב בפרשה אך רשויות הרווחה בניצוחה של פקידת הסעד אביגיל אנגלמן מונעות זאת מן האב שרוצה להשתקם עם ילדיו. רשויות הרווחה פירקו את המשפחה ופיזרו את הילדים לכל עבר.

 

הילדים האומללים שצריכים יותר מכל ברגעים קשים אלו את הכתף התומכת של אביהם ושל אחיהם כדי להתחזק ולאסוף את השברים מפוזרים כיום ומנותקים אחד מן השני. מהלך עוולה ורשעות זה מצד רשויות הרווחה ממיט שואה שניה על המשפחה וכל העולם שותק.

  

מתוך כתבתה של אושרת קוטלר

 

 

המשפחה ערערה כנגד רשויות הרווחה שרצו לחטוף תינוק לאימוץ – בית המשפט העליון קיבל את הערעור והפעוט יחזור לחיק משפחתו

רעא  1841/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, י' דנציגר; 22.05.2008 – 14 עמ'

 

בר'ע על פס'ד של בימ'ש המחוזי, בו נדחה ערעור על פס'ד של בימ'ש לענייני משפחה ונקבע כי בנה של המבקשת יימסר לאימוץ 'סגור'.

 

בית המשפט העליון, (מפי השופט רובינשטיין, ובהסכמת השופטים ג'ובראן ודנציגר), נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי:

 

רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במשורה. ואולם, בנושא אימוץ, נוכח רגישותם העמוקה, אין מחילים באופן רגיל את הלכות הדיון בגלגול שלישי, ובימ'ש מאפשר קיום דיון בפני הרכב, כדי למצות את הבדיקה השיפוטית עד תום ככל הניתן.

 

בבוא בימ'ש זה לבחון את השאלה לפי ס' 13(7) לחוק האימוץ, אין לומר כיום בפה מלא כי ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי, ואפילו היה כן, כי אין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה. השאלה אינה רק, אם בעבר ההורים לא היו מסוגלים לדאוג לילדם. השאלה היא גם, מה צפון בעתיד. נסיון העבר שופך אור גם על העתיד. עם זאת, יתכן שיש ראיות, שיש בהן כדי להצביע על שינוי, באופן שחרף חוסר היכולת בעבר קיים סיכוי ליכולת בעתיד. לעניין ס' 13(7) לחוק האימוץ, השאלה אינה גישתו הסובייקטיבית של ההורה אלא מצבו האובייקטיבי, כאשר גישתו שלו היא אחד מנתונים המגבשים מציאות אובייקטיבית זו. על בימ'ש לקבוע בראש ובראשונה אם על רקע מערכת העובדות כולה ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי.

 

הנפש העיקרית בה יש להתחשב היא של הילד. הכלל הגדול בתורת האימוץ הוא שלא די בכך שנתקיימו עילות המאפשרות להכריז על קטין כבר אימוץ, אלא על בימ'ש לשקול ולהכריע טובת הקטין מהו, והאם היא מחייבת להכריז עליו כבר אימוץ. אכן, נסיבות יוצאות דופן הן שבהן לא מתקבלת עמדה מקצועית של מומחים לדבר, אך במקרה דנא מונתה מומחית נוספת מטעם בימ'ש זה, ומשאובחן שינוי לכאורה, קמה השאלה האם אין מקום ליתן משקל לשיקול 'קשר הדם' והותרת הילד במשפחתו הטבעית כנקודת מוצא, שכן המשפחה הטבעית היא היחידה הבסיסית של החברה. התרשמות המומחית מהקשר הנוכחי בין הקטין למבקשת היתה שונה מההתרשמות בעבר ולכן כף טובת הקטין נוטה כיום שלא לכיוון האימוץ, תוך נקיטת זהירות. לפיכך, הקטין יועבר לחזקת אמו באופן הדרגתי ומבוקר.

עובדים סוציאלים גנבו לי את הילדים לאימוץ

"כשהפכתי לאמא הרגשתי שאני כבר לא מאמינה להורי המאמצים, שתמיד סיפרו שאמא שלי היא אישה רעה שזרקה אותי", אומרת נועה שאומצה בהיותה פעוטה.

"כשאמי המאמצת התחילה להפעיל עלי לחצים וטענה שאני לא מפגינה מספיק אחריות כלפי הילד, הרגשתי שהיא מתנהגת כמו העובדת הסוציאלית שחטפה מאמי הביולוגית שלושה ילדים".

"אמי המאמצת אמרה לי שנולדתי מחדש ושאני צריכה לשרוף את העבר שלי, שהמשפחה הביולוגית שלי כבר לא קיימת".

עפ"י דיווחי משרד הרווחה כ-300 תינוקות ופעוטות נמסרים מדי שנה לאימוץ בישראל.

לכתבה המלאה בידיעות אחרונות (הקובץ גדול, יש לחכות מספר דקות לטעינה)

פורסם 29 מאי 2008, ידיעות אחרונות

אלימות עובדים סוציאלים ב' – התנועה מגנה את פקידת הסעד איריס ממעלה אדומים אשר תקפה קשישה בת 76

התנועה אף מגנה את פקיד הסעד יגאל כהן שנתן גיבוי לאלימות שבוצעה ע"י חברתו לתפקיד, פקידת הסעד איריס ממעלה אדומים.

 

עובדת סוציאלית זו דחפה ומשכה בשערה של סבתא בת 76 עת שהיתה בביתו של הקטין א'.

 

במעלה אדומים מתבצע טרנספר המוני של ילדים ע"י משרד הרווחה. ילדים מוצאים בסיטונאות מביתם הישר לבתי הכלא של משרד הרווחה.

אלימות עובדים סוציאלים א' – פקידת הסעד הפעילה סחיטה באיומים על עו"ד של האב בפרשת ההתעללות בילדים בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת תרחיק ממנו את ילדיו

פקידת הסעד אביגיל אנגלמן מנסה להסתיר את מחדלי משרד הרווחה מעיני הציבור. האב רוצה לגדל את ילדיו אך העובדים הסוציאלים מונעים זאת ממנו.

 

עובדת סוציאלית זו איימה על עו"ד של האב מפרשת ההתעללות בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת היא תשתמש בילדיו ככלי להתנקם בו בכך שתרחיק אותם ממנו.

אביגיל אנגלמן: סחיטה ואיומים על מטופלים מהווה עבירה פלילית. לתשומת ליבך !!

 

 

לכתבה של אושרת קוטלר מערוץ 10, כאן:

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=557332&sid=126

כאב של אב – חלק א'

כאב של אב – חלק ב'

התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה – קשר השתיקה של מבקר המדינה והתקשורת

75,000 ילדים בישראל חיים כיום מחוץ לביתם. 75,000 ילדים נשכחים מועלים קרבן על מזבח "טובת הילד". צפו בסרטון המתאר מתקן זוועה של משפחה אומנת מטקסס בו התעללו בילדים מוגבלים.

מרכזי הקשר של משרד הרווחה – מתכון בטוח להרס בריאותם הנפשית של ילדים

מרכז קשר הוא מקום אליו מגיע ההורה ממנו נחטף הילד. במקום זה נפגש ההורה עם הילד לשעה קלה בפיקוח עובדת סוציאלית.

 

בסרט שצולם במצלמה נסתרת והינו קשה לצפייה נראה ילד שהוגדר ע"י שירותי הרווחה הבריטיים כילד ש"נמצא בסיכון רגשי" בשל גירושי הוריו. ילד זה נחטף למשפחה אומנת וכאן בסרט הוא נפגש עם אימו במרכז הקשר בו הוא בוכה לאימו כי תיקח אותו הביתה ואף תוקף את העובדת הסוציאלית כי תניח לו.

לסרטון חטיפת הילד מביתו

 

הילד הזה היה פעם ילד מאושר ומאז שהעובדים הסוציאליים נעצו בו את ציפורני הטרף שלהם, הידרדרה בריאותו הנפשית פלאים. היום הוא ילד אומלל, כל כך קטן וכבר רווי בצלקות נפשיות קשות.

 

במרכזי הקשר בישראל מחזות קורעי לב כגון זה מתרחשים מדי יום. אם ברשותכם סרטים או הקלטות של ילדיכם שנחטפו בידי שירותי הרווחה אנא שילחו לנו ונפרסם אותם באתר.

 yeladeinuorg@gmail.com

 

 

התפתחותו של הנאציונאל סוציאליזם ה"מודרני" בארה"ב

הורים למען הצדק היא אחת מתנועות המחאה שקמו בארה"ב נגד חטיפתם של ילדים בידי שירותי ה"רווחה" האמריקניים ונגד שיתוף הפעולה של בתי המשפט למשפחה עם הנאציונל סוציאליסטים האמריקנים החדשים (לעיתים מסתתרים מאחורי כינוי ששמו "עובדים סוציאלים")

 

http://www.parents4justice.us/

 

כך זה נראה באמריקה:

 

המלצה: הספר "מיתוס גידול הילדים" מאת ג'ודית ריץ' האריס

בספרו ילדים רחוקים המתאר את הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה, מתבסס רואה החשבון יעקב אליה אף על ספרה הנוקב והמפורסם של הסופרת האמריקנית ג'ודית האריס שהינה בעלת רקע בפסיכולוגיה, ספר המסביר מדוע ילדים יוצאים כפי שהם יוצאים. 

 

הרעיון המרכזי של הספר

 

הרעיון המרכזי של הספר טוען כי ההורים משפיעים פחות על גידול הילד מאשר החברים איתם הוא מסתובב והביולוגיה היא מרכיב חשוב באישיותו של הילד.

 

לכמה שבחים ראויים הורים שילדיהם יצאו מוצלחים?

כמה אשמה יש להטיל על הורים שילדיהן יצאו בעייתיים?

 

מיתוס גידול הילדים מערער כמה מאמונותינו המושרשות ביותר כל ילדים והורים, ובעיקר את "הנחת הטיפוח", אותה אמונה בלתי מערערת שמה שקובע איך יצאו ילדינו, מלבד הגנים שלהם, הוא הדרך שבה הוריהם מגדלים אותם.

ג'ודית ריץ' האריס מתבוננת במבט רענן על חייהם האמיתיים של ילדים ומראה שהנחת הטיפוח אינה אלא מיתוס תרבותי. בשנינות ובשפה קולחת היא מסבירה

 

מדוע כוחם של ההורים לקבוע איך יצאו ילדיהם מוגבל;

מדוע ילדי מהגרים מדברים בשפה ובמבטא של בני גילם ובאלה של הוריהם;

מדוע תאומים שגדלו יחד אינם דומים זה לזה יותר מתאומים שגדלו בנפרד;

מדוע נער שמבלה את שמונה שנותיו הראשונות עם אומנת ואת עשר שנותיו הבאות בפנימייה יוצא בסופו של דבר בדיוק כמו אביו.

 

בדוגמאות מהפולקלור והספרות ומן המחקר המדעי מציגה האריס את עולם הילדות בכל עושרו ומורכבותו. היחסים עם ההורים ועם האחים חשובים תמיד, אבל הם משתנים מתרבות לתרבות. ואולם צד אחד של הילדות הוא כלל אנושי: משבט הינוממו שביערות הגשם של ברזיל ועד ילדים חירשים בניקראגווה שלומדים לתקשר בפעם הראשונה, מראה האריס את כוחה של קבוצת הגיל לעצב את חייהם של ילדים.

 

הממצאים של סוציולוגים מתבססים על שיטות מחקר פסולות

 

בספר "מיתוס גידול הילדים" יש תיאור מעורר מחשבה של צורת המחקר המאד חובבני של אנשי מקצוע ממדעי החברה כגון פסיכולוגים וסוציולוגים אשר מאמצים לעצמם חשיבה סלקטיבית כדי לאשש את התיאוריות שלהם.

 

ג'ודית טוענת כי רבים מהם משתמשים רק בנתונים שמתאימים לתיאוריה שלהם, מסתמכים על מתאמים סטטיסטיים מלאכותיים ומתעלמים במשך שנים מכך שהתיאוריה שלהם לא עובדת.

 

בפיזיקה ומדעים אמיתיים, המסגרת התיאורטית יכולה להוביל למחקר בכוון מסוים, אך בשום אופן לא להכתיב את התוצאות! מאות פיזיקאים שלא יכלו להאמין ש"אלוהים משחק בקוביות" כדברי אינשטיין על תורת הקוונטים, נאלצו להסכים שהתיאוריה  החדשה הזו, לא אינטואיטיבית ככל שתהיה, עומדת בכל מבחני הניסוי.

תיאוריה היא חשובה, והשכלת הציבור בפרטים הכלליים שלה חשובה אף היא, אבל אין תחליף לבחינה מדוקדקת ואמיתית של התיאוריה.

 

ובמילים אחרות, רוב המחקרים של אנשי מדעי החברה אשר משתמשים לרוב בהטיות אישור, שווים כקליפת השום. עובדה זו מקבלת תוקף רשמי כשמדענים "אמיתיים" בוחנים מחקרים אלו (אמיתיים=ממדעי הטבע ומדעים מדויקים). מתברר שהסוציולוגים קודם מסמנים מטרה ואז משנים את המחקר כדי שיתאים לתוצאה הרצויה. גם אם התוצאות שמתקבלות מוכיחות את ההיפך. (אפקט המגירה )

 

לעובדים סוציאליים למשל יש מדרג אקדמי נמוך. בסילבוס הלימודים שלהם קיים רק קורס מתמטי אחד וברמה תיכונית ושמו מבוא לסטטיסטיקה, ומשום כך הינם למעשה חסרי מסוגלות אקדמית לבצע מחקרים מדעיים וסטטיסטיים, למרות שבפועל ניתנת להם הרשאה לעשות כן.  ולכן, התוצאה היא פרסום של אינספור מאמרים ו"מחקרים" פסולים מיסודם המתבססים על שיטות מחקר לא כשרות (כשל המהמר, כשל הרכבה)

 

הדרכה הורית – בלוף המאה

 

רבים מן הפסיכולוגים מודים בחדרי חדרים כי הייעוץ והטיפולים שהם נותנים כמו טיפולים רגשיים, דיאדיים וכדומה אינם בעלי תוקף מדעי ואינם אפקטיביים למעשה, אך יחד עם זאת הם לא יכולים להודות בזאת בפומבי משום שתעשיה זו של יעוץ וטיפולים מהווה מקור פרנסה לרבים מהם ולכן הם לא יכרתו את הענף עליו הם יושבים.

 

אלה שכן יוצאים בפומבי נגד האסכולות הפוריטניות מוצאים עצמם מחוץ למערכת הקשיחה והמקובעת הזו בה כמעט בלתי אפשרי לשבור סטאטוס קוו וקונסנזוס, מעוות ככל שיהיה.

 

נרי ליבנה מעיתון הארץ מתארת את הספר:

 

פרויד חשב שההורים מעצבים את נפש הילד.

פרויד לא הכיר את ג'ודית ריץ' האריס

 

שנים ומשהו חלפו, עד שביום שישי האחרון הנחתי את ידי על הספר "מיתוס גידול הילדים" שכתבה ג'ודית ריץ' שיצא לאור בספריית "אופקים" של "עם עובד". לא יכולתי להניח אותו מידי עד שסיימתי את קריאתו מזועזעת כולי מהמחשבה שלילדים בגן "בטיש" או גן "רפי", לתלמידי הגימנסיה, בית הספר לאומנויות ובית הספר הפתוח בירושלים, יש חלק לא פחות חשוב מאשר לי בהצלחה הגדולה הקרויה ילדי. כותרת המשנה של הספר "למה ילדים יוצאים כפי שהם יוצאים" אפילו איננה מתחילה לרמוז על החידוש העצום שהוא מתיימר להכריז עליו.

 

ריץ' האריס קוראת תיגר על הנחת היסוד של הפסיכולוגיה כולה, ההנחה שלפיה לשנים הראשונות של חיי האדם ובפרט למערך היחסים שלו עם אמו ובמידה מסוימת גם עם אביו יש תפקיד מכריע בעיצוב אישיותו ואופיו של האדם. ההנחה הזאת היא תרומתו, המופלגת, של זיגמונד פרויד להמצאתה של הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה כהשקפת עולם וכשיטת ריפוי וטיפול, והיא מושרשת באופן עמוק ויסודי כל כך בראיית העולם שלנו עד שאי אפשר כמעט לתאר את היצירה והמחשבה האנושית המודרנית בלעדיה.

 

ההנחות שמה שלא בא מהגנים, בא בהכרח מההורים, ושאופן ההתקשרות של התינוק לאמו קובע אחר כך את הדפוס של יחסיו כילד וכמבוגר עם העולם כולו, ושלמעשה אין שום דרך להגזים בחשיבותם של ההורים לעיצוב כל עולמו של ילדם, הן מצד אחד הבסיס המוצק לתחושת "הנחת מהילדים", שמרגישים הורים כל אימת שילדיהם מגיעים להישגים ומצד שני גם הבסיס לרגש האשם האמהי שביסודו הוא תוצאה של מין תחושה מגלומנית (שהפסיכולוגיה כמובן רק מעצימה אותה) הגורמת לנו לחשוב שכל מה שקורה לילדינו הוא באשמתנו.

 

הילדים, על פי ההשקפה הפרוידיאנית, בעצם נולדים חסרי אופי, מוכנים לעיצוב על ידי הוריהם. ריץ' האריס אומרת ההיפך: נפש הילוד איננה לוח חלק ולהורים גם אין שום יכולת לקבוע את אופיים ולעצב את חייהם כמבוגרים.

 

פעם דיברו על "תורשה וסביבה". ה"תורשה" היא המטען הגנטי שאותו מקבל הילד מהוריו וה"סביבה" היא האופן שבו מגדלים אותו הוריו. הביטויים האלה הוחלפו אחר כך בצירוף "טבע וטיפוח" שאומרים בעצם את אותו הדבר. ריץ' האריס תומכת בחשיבות הגנים אבל אומרת שלא ההורים, כי אם החברים בני שכבת גילו של הילד הם שקובעים את אופיו של הילד. משום כך אין כלל טעם ב"טיפוח" על ידי ההורים.

 

ואולי גידול ילדים הוא בעצם תחביב של זוגות מבוגרים חשוכי חיות מחמד?

 

ריץ' האריס למדה פסיכולוגיה אבל עקב מחלה שהכריחה אותה להישאר מרותקת לביתה פרשה מהעולם האקדמי והמשיכה את מחקריה באופן עצמאי כשחברים באקדמיה מסייעים לה במציאת חומר מחקרי. את הרעיונות בספרה, שבאנגלית קרוי "הנחת הטיפוח" (The Nurture Assumption), פירסמה לראשונה ב-1995 בכתב העת "Psychological Review".

 

המאמר זכה אמנם בפרס, אבל פסיכולוגים התפתחותיים התעלמו ממנו. כשהתפרסם הספר ב-1998 כבר התעוררה סערת רוחות. מכיוון שריץ' האריס איננה אקדמאית מוכרת החלו מיד גם תהיות לגבי זהותה. פרופסור אחד מקורנל תהה "האם את אקדמאית? פסיכולוגית קלינית? פועלת מובטלת שבעתות הפנאי שלה כותבת מאמרים פורצי דרך"? ריץ' האריס אומרת שהאפשרות השלישית היתה הכי קרובה למציאות, משום שעד שכתבה את הספר הזה היתה "מחברת מובטלת של ספרי לימוד לקולג'". אבל מאז, ספרה ראה אור ב-13 שפות, והיה רב מכר ברובן; עכשיו גם בעברית.

 

נדמה לי שלהנחה שילדים שונים נולדים בעלי אופי שונה יסכימו לא מעט אמהות, ולא משנה עד כמה ינסו ספרי גידול הילדים והאחיות בטיפת חלב לשכנענו שהכל נעוץ באופן שבו אנחנו מחנכים אותם. קשה יותר לקבל את ההנחה שמה שמעצב באמת את אישיותו של הילד זאת קבוצת בני הגיל שלו. ריץ' האריס מנסה להוכיח את הטענה הזאת בשני שלבים. ראשית היא מפריכה את הההנחה שההורים הם "הסביבה" המעצבת את הילד, כשהיא מדגימה זאת באמצעות ההבדלים בין תאומים זהים שגדלו באותו בית לכאלה שגדלו בבתים נפרדים (מתברר שההבדלים אינם גדולים כל כך) ובאמצעות ההבדלים בין תאומים לא זהים וזהים שגדלו באותם בתים ולכן זכו בדיוק לאותה "סביבה". התאוריה שלה מקבלת חיזוק גם מהעובדה שבניהם של מהגרים נטמעים מהר מאוד והופכים לחלק מהתרבות החדשה בעוד הוריהם סובלים יסורי קליטה ונשארים בניה של התרבות שממנה הגיעו.

 

בשלב השני היא מוכיחה את חשיבותה של קבוצת בני הגיל ושל החיים הקבוצתיים, תוך שהיא מספקת שפע של עובדות מאלפות על טבע האדם, על אנתרופולוגיה ועל התפתחויותיהן של הגישות השונות לגידול ילדים. האדם הוא תוצר האבולוציה וכהומו ספינס הוא מין שחי בקבוצות ושכל התפתחותו תלויה בלימוד חוקי הקבוצה. הקבוצה הזאת איננה יכולה להיות הקבוצה של הוריו כי אם הקבוצה שלו, אומרת ריץ' האריס.

 

מי חינך אתכם להתנהג כך?

 

ילדים מנצחים או מפסידים על פי יכולתם להצליח בסביבה של בני גילם. ילדים מפנימים את דפוסי ההתנהגות של בני גילם משום שהם מזדהים אתם. הם אינם יכולים להזדהות עם הוריהם משום שהוריהם שונים מהם, הם אנשים מבוגרים. ילדים מביאים אל קבוצת בני גילם דברים שלמדו בבית אבל אם תרבותם של חבריהם לקבוצת הגיל שונה משל הוריהם, תרבותם של החברים תנצח. מי שגדלו בקיבוצים שבהם היתה נהוגה לינה משותפת יבינו היטב את המסר של ריץ' האריס.

 

מה זה אומר? זה אומר שעל פי ריץ' האריס הורים מודאגים בצדק מהבחירה של ילדיהם בקבוצות החברתיות שהם רוצים להצטרף אליהן אבל מצד שני אין להורים בעצם שום אפשרות להשפיע על הבחירה הזאת. זה אומר גם שצודקים ההורים שטוענים, כשילדם מסתבך בצרות, שאין להאשים אותם, אלא את החברים של הילד שהשפיעו עליו לרעה. זה אומר גם שבית ספר טוב חשוב לא פחות מבית טוב, שהורים אולי לא יכולים לקלקל הרבה (אלא אם כן הם אכזריים או אטומים או מזניחים, אבל ריץ' האריס מדגישה שהיא מדברת על הורים טובים ואוהבים), אבל מצד שני גם אינם יכולים לתרום הרבה. זה אומר שאין להאשים את ההורים במחדלי ילדיהם ומצד שני גם אין מה לשבח אותם על הישגיהם. תפקיד ההורים הוא לכל היותר לספק לילד גנים, צרכים גופניים, השכלה, תנאי גידול נוחים ואהבה. את כל השאר תעשה ממילא הסביבה.

 

הפסיכולוגיה הפופולארית מאשימה את אבא ואמא, אומרת ריץ' האריס, ואילו היא, כתחליף, מציעה להורים שחרור מאשמה. השחרור הזה הוא מתנה גדולה כשמדובר בילדים שהפכו לבוגרים בעייתיים, אבל הוא נוטל את העוקץ מההנאה האמיתית שבגידול ילדים, הגאווה שאנחנו מרגישים כשאנחנו מאמינים שבזכותנו הפכו ליצורים מרהיבים כל כך.

 

ריץ' האריס בעצם מרוקנת מתוכן את המושג "הורים טובים". כשמדובר בילדינו אנחנו בסופו של דבר נושאי משך הזרע או אינקובטורים אנושיים ותו לא. לעתים נדמה שהיא רואה את גידול הילדים כסוג של תחביב, תחליף מספק לאנשים שהם חשוכי חיות מחמד. כך היא כותבת: "אל תשימו לב למה שנותני העצות מספרים לכם. אהבו את ילדיכם כי הילדים הם יצורים חמודים, לא מפני שאתם חושבים שהם זקוקים לכך. תיהנו מהם. למדו אותם מה שאתם יכולים ללמדם. הירגעו. אופן התפתחותם אינו בבואה של הטיפול שהענקתם להם. אינכם יכולים לעשותם מושלמים וגם אינכם יכולים להרוס אותם. הם אינם רכושכם לעשותו מושלם או להורסו: הם שייכים למחר".

על רשיון להורות, הסמכה והכשרה

מאת: נדב פרץ 11/04/08

 נדב פרץ. חי בקיבוץ רביבים שבנגב. נשוי ואב לשלושה ילדים. 

לאחרונה סיים את התיזה שלו, במסגרת תואר שני בסוציולוגיה כללית במחלקה למדעי ההתנהגות של אוניברסיטת בן-גוריון. התיזה עוסקת בתפיסת האב המטפל בחקיקה הישראלית – בקצרה, חוקר את האופן שבו המחוקקים בכנסת ישראל תופסים את המושגים 'אבהות' ו-'טיפול' ואת הקשר בין שניהם, מתוך הנחה שלתפיסות האלו יש השפעה מכרעת על היכולת של אבות להשתתף באופן שוויוני בטיפול בילדים.  ________________________________________________________

בעקבות החשיפה של מספר מקרים מזעזעים של התעללות קשה בילדים, נושא הרשיון להורות עלה שוב לדיון בבלוגוספירה. הפעם ברצוני לעסוק לא בשאלת הבעייתיות של הרעיון, אלא בחלופות שלו.

  

הרעיון של רשיון להורות מכיל בתוכו את ההנחה שאיכות ההורות של כל אדם היא עניין קבוע, שניתן להעריכו בצורה אובייקטיבית ולתת הרשאות ילודה על סמך הערכה זו. הוצאת ילדים מהבית, השיטה העיקרית הנהוגה בישראל לצרכי הגנת הילד, מתבססת על הנחות דומות.

  

בישראל מקובלת מאוד הגישה של הרחקת ילדים מהבית, למשפחת אומנה או לפנימייה, במקרה של חשד להתעללות או הזנחה הורית. נכון לשנת 2003, 30% מאוכלוסיית הילדים בסיכון המטופלת על ידי גורמי רווחה מוצאים מהבית. המספר הזה גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית. בעיקר ביחס לאירופה. שם מקובלת הרבה יותר הגישה לפיה הטיפול הראוי במקרים של ילדים בסיכון הוא טיפול בקהילה – קרי, מתן מסגרות תומכות לילדים ולהורים, והכשרת ההורים כך שיוכלו להעניק טיפול הולם לילדיהם.

  

כמו הרעיון התאורטי של 'רשיון להורות', גם הפרקטיקה של הרחקת ילדים מהבית פוגעת לא רק בהורים ובזכות שלהם להורות, אלא גם בילדים ובסביבה. הוצאת ילדים מהבית היא חוויה טראומתית הן עבור ההורים והן עבור הילד. מכיוון שבדרך כלל הילדים חוזרים אל הבית לאחר תקופה מסויימת, שתי החוויות השליליות האלו מעצימות זו וגורמות נזקים הן להורים והן לילדים. בנוסף, הוצאת ילד מהבית אינה מונעת מההורים להביא לעולם ילדים נוספים, ולעיתים אף גורמת להם לעשות זאת, כסוג של 'תחליף'. מכיוון שהוצאת הילד מהבית אינה משפיעה על כישורי ההורות של הוריו, ברור שהמצב הזה עלול להיות בעייתי.

  

הגישה ההפוכה, הדוגלת בהשארת הילדים בבית ובמתן תמיכה קהילתית להורים ולילדים, פותרת בעיות אלו. הזנחה או התעללות של הורים בילדיהם נובעים, בדרך כלל, מחוסר ידע או מחוסר מסוגלות הורית. מעטים ההורים שמתעללים בילדיהם מתוך שאיפה לכך או מתוך רוע לב טהור. מתן מסגרות המעניקות תמיכה וסיוע לילדים ולהורים, בשילוב עם העשרה של ההורים בנושאי הורות, מסוגלים לאפשר להורים מזניחים או מתעללים לשנות את דרכיהם, לפתח דרכי התמודדות טובות יותר עם אתגרי ההורות, ובכך לייתר את הצורך להוציא ילדים מהבית.

  

טיפול בקהילה איננו פתרון קסם. תמיד ימצאו הורים שעברו את הגבול שמעבר אליו פתרון זה כבר אינו יכול לספק מענה מתאים, וצריך להוציא מחזקתם את ילדיהם. אך ברוב המקרים, טיפול בקהילה יכול לאפשר להורים לשדרג את המסוגלות ההורית שלהם, ולאפשר להם לטפל בילדיהם בצורה הולמת.

   

הפתרון הזה מערער על הנחת היסוד של הוצאת ילדים מהבית וגם על זו של 'רשיון להורות', בכך שהוא מראה שהפתרון ההולם למקרים של התעללות בילדים ושל הזנחה אינו דירוג של מסוגלות הורית, אלא שדרוג שלה. לא קביעה חיצונית ומהותנית של 'מי מתאים להורות ומי לא', אלא שינוי של המציאות ליצירת משפחות מתאימות יותר לגידול ילדים.

 __________________________________________________

החומר המופיע כאן מבוסס על הנסיון המקצועי ועל העבודה האקדמית של אמי, יעל פרץ ז"ל, שייחסה חשיבות עליונה לצמצום הוצאת ילדים מהבית ולהרחבה של השירותים הניתנים בקהילה לילדים בסיכון. את עמדתה פרסמה בזמנו במאמר 'בובה של ילדה' בעיתון 'חברה'.

הזילות של הטיפולים הדיאדים בילדים ותעשית ההונאה שבהדרכה ההורית

עצם קיומו של מוסד הייעוץ בגן ובבית הספר, קרי עצם ההחלטה להעניק ליועצת פונקציה מוסדית, רשמית וקבועה בחוק, מלמד רבות על יחסו של המוסד החינוכי לילדים. הופעתה של היועצת על במת המוסד החינוכי אינה מציינת שינוי במעמדם של הילדים וביחס אליהם, נהפוך הוא: הופעתה מאפשרת לשכלל את הדיכוי, משום שבמידה רבה איננה אלא עלה תאנה, שתחת מראית העין של מקצועיות ואחריות משמרת ומרחיבה את התעלמותם של המבוגרים מן הילדים.

 

תפקידם של היועצת והפסיכולוג החינוכי מסייע למורים ולגננות לראות עצמם פטורים מאחריות בנוגע לתחושותיהם של הילדים. תפקיד זה מושתת על סתירה: הוא נועד לסייע לילדים אך בה בעת לאפשר את ההתעלמות ממצוקתם. ואולי אין זו סתירה כלל ועיקר, שהרי דלתה הפתוחה לכאורה של היועצת לא נועדה אלא לסגור בפני הילדים דלתות רבות ככל האפשר.

 

כך מתגלה היועצת כחוליה נוספת בשרשרת ארוכה של בעלי תפקידים – פסיכולוגים, מטפלים באמנויות, מורות מסייעות ועוד – שנוכחותם במרחב החינוכי אינה מצביעה על דאגה לרווחתם של הילדים, אלא להפך: היא מציינת את דחיקתם ההולכת ונמשכת ואת התנערותו של החינוך מחובתו כלפיהם. לכל אלה יש להוסיף כמובן את תנאי עבודתה של היועצת או הפסיכולוגית החינוכית, את הלחצים המופעלים עליה, את צרכיה ואת רצונה להשתלב במערכת שבה התקדמות מותנית בתארים ואשר אין בה מקום למקצועיות שאינה אינסטרומנטאלית.

 

טיפול דיאדי הוא סוג של טיפול רגשי כביכול הניתן לילדים בעלי בעיות התנהגותיות לכאורה במסגרת הגן, וזאת באמצעות משחקי דמיון. מטרתו של הטיפול היא "לטפח את הקשר בין ההורה לילד", משום שלטענתם של אנשי המקצוע, הסיבה לכך שילד השוהה בגן במשך 8 שעות תמימות ביום ומתנהג שלא בהתאם לכללי הגן, נעוצה בעובדה כי הקשר עם ההורים עימם שוהה בממוצע כ-4 שעות ביום אינו מטופח דיו…

ובמילים אחרות, את האחריות על תפקודה הכושל של הגננת או המורה המערכת מפילה תמיד על ההורים, ולכן גם כאן, בשל מטרית החיפוי וההסתרה של המערכת, קשה לתבוע גננות ומורות על רשלנות מקצועית.

 

לטיפולים הדיאדיים אין ומעולם לא היה כל ביסוס מדעי לגבי האפקטיביות שלהם. בטיפול הדיאדי ההורה משחק עם הילד במשחקי דמיון ולסירוגין מתקיים לאחר מכן מפגש עם ההורה בו ניתנת לו מעין "הדרכה הורית".

מטרת משחק הדמיון היא אף להרגיע את הילד ולסדר לו את המחשבות בראש…

 

ה"טיפול" במכון להתפתחות הילד למשל, נערך פעם בשבוע במשך 50 דקות ובשבוע שלאחר מכן מתקיים מפגש עם ההורה, אף הוא למשך 50 דקות.

האם טיפול בן 50 דקות פעם בשבועיים אמור להשפיע על ילד השוהה לעיתים יותר מ-8 שעות אינטנסיביות בגן באופן יומיומי? ברור שלא, ולכן גם מן הפאן הזה הטיפול אינו יעיל.

 

כאמור, לטיפול הדיאדי אין שום אחיזה מדעית.

כאשר הטיפול נכשל המטפלים מאשימים את ההורים בחוסר שיתוף פעולה כביכול, או לחילופין מנסים למצוא פגמים בהורים. המטפלים לעולם לא יודו בכישלונם הם.

כאשר חל שיפור בהתנהגותו של הילד, המטפלים לוקחים את הקרדיט הזה לעצמם, למרות שבמרבית המקרים השיפור בהתנהגותו של הילד חל מסיבות אחרות, אם כתוצאה ממעבר לגן אחר, רכישת חברים חדשים, התמתנות עם הגיל ועוד.

 

מעולם לא בוצע מחקר מדעי מסודר עם מדגם גדול בו השתתפה קבוצת בקורת על מנת להוכיח את מהימנותו של טיפול מסוג זה. יתכן כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי אם היה מתבצע מחקר שכזה, היו מגלים כי טיפול כזה אינו יעיל כלל ולמעשה מדובר בתעשייה של הונאה מצד מערכת הבריאות והמערכת החינוכית.

חזקת הגיל הרך בעקבות המלצת ועדת שניט. גבי גזית מוכיח את רונית ארנפרוינד כהן מויצ"ו. רועי רונן: הבעיה היא בשופטים – אנשים מקובעים ומיושנים.

אני מאשים – ד"ר חן למפרט דודה של מיתר שרף, הנערה שהתאבדה וגופתה נשרפה מאשים את רשויות המדינה והרווחה בגין רשלנות פושעת והתעלמות גורפת מזעקותיו של האב

מתוך מגזין המושבות  25/04/2008

 

מי יעצור את הטירוף?

 

אינני כועס על האימא. היא סתם אישה מוזרה או חולה. אני כועס על רשויות המדינה, אשר לא הגנו על זכותו של האב, אשר בחדלונם ובחוסר-תפקודם, מאפשרים לטירוף ולחולי להמשיך ולגרום סבל למשפחה. משפחה שבמשך שנים נמנע ממנה לפגוש, לאהוב ולחיות עם הילדה המקסימה מיתר ז"ל; שבעיניים כלות ובייסורים קבלה את הידיעה הטראגית על מותה האכזרי; שנמנעת ממנה הזכות להתאבל, והזכות להנציח את זכרה. אני מאשים את רשויות המדינה שאפשרו לאישה הזויה להשמיד כל זכר לקרובת-משפחה, שכל חטאה היה שנולדה כבתה. 

 

אני מאשים את בית-המשפט

 

- אשר פירש את הויכוח על שרפת הגופה במונחים של ויכוח תיאולוגי, בעוד שהיה זה ויכוח על שפיות פשוטה, על קומנסנס. האב, וגם המשפחה כולה, אינם אנשים דתיים – כל רצונם הוא לזכור, להתאבל, להנציח. ואת זכותם זו הפקיע בית-המשפט בחוסר רגישות ובחוסר התאמה מוחלט בשמו של "חופש דת".

- אשר בשמו של עקרון ליברלי (חשוב), של כיבוד זכות האם, לא הקפיד על הסיפא של אותו עקרון עצמו "הזכות לפעול לפי אמונתך, ובתנאי שלא תפגע זכותו של אדם אחר" – והפעם, נפגעה קשות זכותו של האב.

- שלפניו עמדה אישה אשר טענה שלא הייתה עם גבר אחר למעלה משנה קודם ללידת ביתה, ובית המשפט נמנע מלהתייחס לטענתה כהצהרה על אבהות. שטענה במפורש שהריונותיה נמשכים שנים ארוכות, ובית-המשפט נמנע משלוח אותה להסתכלות.. האם חוקי הפיסיקה/ביולוגיה פסקו מלהתקיים בבית-המשפט?

- שלמרות שקיבל את טענת האבהות בפועל של אחי, לא העניק לו שום זכות מוסרית וחוקית הנובעת מאותה קבלה. למותר לציין, שבדיקת הרקמות, שנעשתה מאוחר מדי בשל היתר השריפה של בית-המשפט, הוכיחה מניה וביה את האבהות.

 

אני מאשים את המערכת הטיפולית (רווחה ובריאות הנפש)

 

- אשר לאחר כישלונה סירבה, ועדיין מסרבת לקחת אחריות משום סוג שהוא – לטעות מותר, אבל להכחיש זה חמור.

- אשר נמנעת מלעצור אנשים מסוכנים והזויים ששיפוט המציאות שלהם לקוי בעליל, שיש לגביהם חשד סביר של התעללות נפשית, לכאורה; שממשיכים במעשיהם באין מפריע עם צעירים ובני-נוער אחרים.

- שיש בידיה את כל העדויות (כולל עדויות בגוף ראשון מבית-המשפט), לחוסר-שיפוט, לחוסר אחריות הורית ולאי-שפיות, ולא רק שאינם פועלים, אלא נותנים הכשר שבשתיקה, רק כדי להגן על עצמם.

 

אני מאשים את משטרת ישראל

 

- שחקירתה הייתה ועודנה מרושלת,

- שהפקירה את כל זכרה של מיתר ז"ל בידי אימה, למרות שברור היה שהיא מתכוונת להשמידו, וברור היה שהאב מתחנן לקבלו – שהייתה בידה האפשרות לנהוג באחריות מוסרית וציבורית, והעדיפה את חוסר-המעש.   

___________________________________________________________________________

ד"ר חן למפרט, איש חינוך ומרצה לפילוסופיה וללימודי תרבויות באוניברסיטת תל-אביב. הוא ממחברי "הקול השותק" – קולם של ילדים רבים נוספים שההתעלמות ממצוקתם, תורמת תרומה מכרעת להיווצרותו של הכאב ולהחרפתו. ד"ר חן למפרט הוא הדוד של מיתר ז"ל.

תגובות למאמרה של אסתר הרצוג: מדוע הוצפנו לאחרונה בסיפורי התעללות על ילדים

למאמר של אסתר הרצוג

 

 18.  התעללות?  

   

מאמר חשוב – תודה לד"ר הרצוג! על בשרם של הורי מטופלי למדתי כיצד פקידי הסעד/ משטרה יכולים להפוך אם תמימה ל"מתעללת". ההוצאות המשפטיות להוכחת חפותה של האם מושתות עליה ובסופו של דבר על רווחת ילדיה. את הטראומה שעוברים הילדים בעת שהותה של אמם במעצר לא ירפא הזיכוי.

 

 רופא ילדים

 

28.  עובדי שירותי הרווחה – גולם שניזון מן החלשים  

     

 כמו שהיום אנו מזדעזעים מעקרון הלינה המשותפת בקיבוצים, בעתיד נזדעזע מכך שאלפי ילדים נקרעו מהוריהם על ידי המדינה. יש כל כך הרבה דרגות חופש של טיפול לפני קריעת הילדים מן ההורים – אבל "בית ספרינו" לא ערוך לכך.

 

מי הם עובדי הרווחה ש"משחקים" את אלוהים? כמה פסיכומטרי צריך בשביל להתקבל לעבודה סוציאלית? (מהנמוכים שבדרישות). מישהו עושה להם מבחן אישיות בטרם נותנים להם את הסמכות לקחת ילדים רכים מהוריהם.

 

ישנם מקרים קיצוניים שמצדיקים הרחקה – אבל לא באלפים.

 

מה שמדאיג ששופטים מאשרים כל זאת.

 

38.  לעו"ס יש אינטרס מובהק להוציא ילדים  

       

כעו"ד וכעובד נוער בחצי משרה כבר שנים רבות יצא לי לא אחת להיות נוכח בתיאור המזעזע של הכותבת …איך חוברות להם כמה עובדות סוציאליות בראשות פקידת סעד נ' אמא מסכנה חסרת סיכוי ועומדות נגדה ומתעללות בה ומציבות לה תנאים משפילים וכל זה בתמורה ל"חסדיהם" שלא יבקשו מבית משפט להוציא את הילד.

 

ולצערנו שופט שאין לו חשק ו/או יכולת לבדוק את טענותיהם סומך בעניים עצומות על כל חבורת העו"ס וכך מנקה את מצפונו "שהרי אין להם אינטרסים" .

 

אין פיקוח על העו"ס ,   יש לחקור את העניין

 

83.  ולגבי ילדי פנימיות…. מניסיון כמורה  

    

 בפנימייה הילד אומנם מוגן מהורים מכים, אך הפנימייה אינה מעניקה כ ל ו ם לילד מלבד מזון ומיטה. הילד נמצא בכאוס רגשי, למרות הצוות המקצועי – אין מענה רציני, מלבד תרופות !!!

*

בפנימייה לילד יש סיכוי להיאנס על ידי ילדים אחרים, להידרדר לסמים, להיות מוקף בילדים קשים עם חוויות כואבות, לחיות ללא גבולות ובמחיצת מבוגרים שבאים ויוצאים מחייו ללא בסיס יציב.

*

אז למה לא לשקם את המשפחה ? למה לא לצמוח רגשית במקום לתת לידי להתבוסס בחוויות הקשות שלו כל החיים ללא מענה או פתרון ?

*

למה ?

 

 צפונית

 

92.  פקידי הסעד חוטפים ילדים מהוריהם בכדי לקדם את עצמם!  

     

שלחתי שאלה לדובר משרד הרווחה נחום עידו ושאלתי אותו נגד כמה מההורים שנלקחו מהם ילדיהם הוגשו כתבי אישום. תשובתו הייתה שלרוב זה לא מגיע לכדי אישום פלילי. כלומר לרוב אין די ראיות בכדי להגיש כתב אישום נגד ההורים קל וחומר להרשיעם. אם כן במדינה ישראל לא צריכים ראיות של ממש בכדי לקחת ילדים מהוריהם!!!

אם נוסיף לכך את סכומי ההעתק שמקבלים כל הארגונים ש"דואגים" לנוער בסיכון נקבל את ההסבר לתופעה הבלתי נתפסת של הוצאת אלפי ילדים מבתיהם ללא כל סיבה!

 

לפקידי הסעד סיבות רבות להוציא ילדים מביתם. טובת הילד היא הדבר האחרון שעומד מול עיניהם.

לעיתים מדובר במשפחות נורמטיביות לחלוטין. פקידי הסעד נטפלים בעיקר אל משפחות בעלות מצוקה כלכלית אך לא רק. לעיתים קרובות מעלילים עלילות חסרות שחר בכדי להצדיק את הוצאת הילדים מהבית. מערכת הרווחה מעודדת אותם ומקדמת פקידים שהוציאו "הרבה צווים". גם עובדים סוציאליים שרוצים להתקדם במערכת הרווחה נותנים יד בהמצאת עלילות שונות ומשונות בכדי להצדיק הוצאת הילדים מביתם. השופטים נוטים להאמין לפקידי הסעד ולעובדים הסוציאלים ולא להורים, וכך ניתנת החותמת להוצאת הילד מביתו גם כשאין לכך כל סיבה. הארגונים לטיפול ב"ילדים בסיכון" או חוסים בכלל, מקבלים סכומי עתק בעבור כל ילד שמטופל אצלם.

 

 יודע מנסיון אישי

 

101.  השררה משחיתה, שררה מוחלטת משחיתה באופן מוחלט  

     

 כאשר ילד עובר התעללות בביתו – יש להוציאו מביתו. נקודה.

 

א ו ל ם …

במערכת הקיימת במדינת ישראל – העובדים הסוציאליים מהווים את הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, והרשות השופטת גם יחד.

 

המחוקקת – כל עו"ס מחליט מהי התעללות, לטעמו.

השופטת – כל עו"ס מחליט אם במקרה דנן התעללו בילד. שופטי ביה"מ רק לעיתים נדירות ילכו נגד קביעה זו.

המבצעת – הם אלה שיוציאו את הילד מביתו, ויעבירו אותו לגורם אחר.

 

לפני שבכלל ישקלו להוסיף עובדים סוציאליים על הקיימים – יש לדאוג להפרדת רשויות בתחום, כדי לנסות ולמנוע עוול מהורים ונזק לילדים.

 

 דניאל פפר ,   מודיעין

 

112.  אם לא הייתי לומדת תקשורת  

     

 לא הייתי מבינה על מה את מדברת.

את כ"כ צודקת.

הוצאת לי את המילים מהפה.

 

בואי נראה מה יהיה הדבר הבא.

 

 סטודנטית לתקשורת ,   תל אביב

 

135.  פקידי הסעד הם נזק להרבה ילדים ומשפחות  

     

פקידי הסעד גורמים אין סוף נזקים לילדים ומשפחות. הם פשוט מתעללים במשפחות. ונהנים בבתי משפט מכוח להזיק. היה יותר טוב לילדי ישראל ומשפחותיהם בלי פקידי סעד ואני כותבת את דברי לאור ניסיון מר שהיה לי עם פקידי סעד. אני הצלחתי להציל את עצמי ומשפחתי מידיהם בזכות כספי והשכלתי . אך אוי לעניים הנופלים לידיהם.

 

רות סגלוביץ' ,   קרית מוצקין

ruth_s1@netvision.net.il 

 

137.  ה"משרה עובדת סוציאלית" מזמן משרתת אינטרס

     

 מבלי להיכנס להאם הגברת הרצוג צודקת או לא , בתור עו"ס במשך שנתיים ליפני 15 שנה והיום בתחום העסקים אני חייב להתוודות שמההיכרות שלי עם המערכת בתקופתי לפחות לא נתקלתי בעו"ס אחד/ת אשר באו לתפקיד במטרה באמת לעזור כפי שהמטופלים מצפים.

לצערנו המערכת הממשלתית רווחתית רקובה לחלוטין יש ללמוד מהמערכת החרדית אשר יכולה לתת דוגמא למופת מה זה אומר לתמוך

 

 חיים ,  עו"ס לשעבר, מרכז

 

140.  לא מזמן פרסמתי תגובה בynet, וסיפרתי  

     

 שבתור ילדה קטנה , נשארתי לבד בבית כי שני הוריי עבדו.

היינו עולים חדשים, ללא כסף, וזו הייתה הברירה היחידה. הוריי הם אנשים נפלאים ומשכילים, גדלתי ללא בעיות מיוחדות, אני בעלת תואר ראשון בהנדסה מהטכניון עם הרבה חברים.

אחת התגובות שקיבלתי בחזרה הייתה מעובדת סוציאלית שכתבה שאילו היא הייתה שומעת על כך שנשארתי לבד בבית היתה מוציאה אותי מרשות הוריי, רק המחשבה על כך עוררה בי כאב עז. המחשבה שעובדת סוציאלית טיפשה אחת הייתה יכולה להרוס לי את החיים.

ואכן שמעתי על עובדות סוציאליות שהוציאו ילדים מבתי עולים ללא סיבה. עובדות סוציאליות הן בדרך כלל נשים ממעמד בינוני, שלא הצליחו להתקבל לפקולטות אחרות. מצטערת, זאת האמת. דווקא נשים כמוני שלא היה להם כסף , הלכו ללמוד הנדסה ולא מקצוע בו מוציאים ילדים מביתם והורסים משפחות, ודווקא את מקרה בו יש התעללות חמורה לא תופסים בזמן

 

 אנה

 

169.  ל-164 את תמימה או מיתממת?  

     

 כתבת: "לפקידי סעד לא כדאי מבחינת השקעת משאבים לפנות להליך של הוצאה מהבית……כל הצעה ל…הוצאה מהבית חייבת ועדת החלטה … "

במציאות ועדת החלטה צורכת פחות משעת עבודה כפול מספר המשתתפים בה, על כל ילד אשר גורלו נחרץ בה.

כתבת: " יש פנייה לבית המשפט ורק שופט יכול להחליט על צו הוצאה ממשמורת ….. פקיד הסעד בבקשתו נדרש להוכיח כי נעשו כל המאמצים בקהילה לטפל בילד"

במציאות השופטים חסרים אמצעים אוביקטיביים לבקר את מהימנות דו"ח העו"ס ולכן השופטים הם כחותמת גומי.

 

חי בשטח  

 

198.  כסטודנטית לעו"ס אני אומרת מבפנים, לצערי, יש משהו בדבריה!    

נכחתי במסגרת לימודי בוועדת החלטה ויצאתי משם בוכה.

כמעט 10 עובדות נגד אמא אחת דווקא אישה אינטליגנטית ונחמדה שעולות עליה ומנסות להוכיח לה כמה היא אמא רעה .הן ממש צעקו עליה בצורה מתנשאת ואכזרית. והיא בכתה ואמרה שהיא משתדלת.. וכלום לא עזר . היום כל הילדים שלה בפנימיות. בטוחה שיכלו לסייע בפתרון מתאים יותר לילדים. יכלו לעזור לה להסתדר איתם בבית! הילדים האלה לא עברו התעללות היא פשוט התקשתה לסדר אותם. והיה בלגן והם לא קמו בזמן לבית הספר חשוב לציין שהם כולם רצו להישאר בבית!…אני מאוכזבת מאד. כמעט שאינני בטוחה אם אוכל לעבוד במערכת דורסנית כזאת.

כמובן, שלא כל העובדים הסוציאלים כאלה. אבל עצם זה שמתאפשר לאלה לעבוד הוא בושה ואפילו פשע .

 

 

יערה ,   מרכז  

עוד מקרה של ילדים שמטולטלים מאומנה/פנימיה/אומנה/פנימיה. האם לא הגיעה העת שמשרד הרווחה יחשוף בפני הציבור את הנזק הנפשי הנגרם על ידו לילדים שמטולטלים ממקום למקום כמו שק תפוחי אדמה?

20/04/2008 1:16  בדויה

החלטה סופית

בצער וקושי רב,לאחר 11 חודשים שהילדים אצלנו ללא כל תשלום,החלטתי שלהיות משפחת אומנה זה קשה,ואני לא מסוגלת לגדל את 2 הילדים למרות הרצון הטוב שהיה לי בתחילת הדרך, יש לציין שעברנו את כל מבחני האומנה,והחרטה הגיעה דווקא עם קבלת התשובות החיוביות להיותנו משפחת אומנה, רציתי לומר שאני מאוד מעריכה את כולכם,את העשייה הענקית למען כל הילדים,ואכן,לא כל אדם זוכה לכך, כרגע אני מאוד מוטרדת,לאן ייקחו אותם? האם יהיה להם טוב יותר בפנימיה? מצד אחד אני שלמה עם ההחלטה למען משפחתי,כי זה לא עבד כלכך טוב מסיבות שונות,ומצד שני אני רוצה לקבור את עצמי באדמה מהכשלון שלי בלבד,

 

עוד על טלטולים של ילדים בידי משרד הרווחה

מדוע קשה לתבוע פסיכולוגים ועובדים סוציאלים קליניים על רשלנות רפואית

טיפולים פסיכולוגים בכפיה על ילדים

 

לעיתים מופנים ילדים, לכאורה עם בעיות התנהגותיות להדרכה הורית וטיפול רגשי במכון להתפתחות הילד.

 

מי שמפנה את ההורים הללו הם בד"כ גננת שאינה יודעת להתמודד עם ילדים שלא סרים למרותה ואין לה סבלנות להיות קשובה לצרכיהם, ואז היא מטילה את הכשל המקצועי שלה בהורים כדי להסיר מעצמה אחריות לתפקוד הרשלני שלה בגן. זאת אף לנוכח העובדה כי מרבית הגננות אינן מכירות כלל את מהות הטיפולים הניתנים במכון להתפתחות הילד ולמרות זאת ממשיכות להמליץ…

 

אם ההורים אינם משתפים פעולה הגננת או המורה לעיתים מדווחות למשרד הרווחה על מנת להכניס את פקידת הסעד לתמונה ואז זו כופה על ההורים לבצע את הטיפול תוך ניצול פרצות בחוק הנוער וסחיטה ואיומים כי אם לא יבצעו את הטיפול הם ינותקו מילדיהם לעיתים באופן מיידי, תוך העברתם למרכז חירום.

 

במקרים כאלו, כמו גם בסכסוכי גירושין ישנן אף פקידות סעד שמרחיקות לכת ומעבירות את הילד באופן מיידי למרכז חירום תוך גרימת טראומה נפשית קשה לילד.

 

באחד המקרים שתועדו אצלנו איימה פקידת סעד על הורה שאם לא יחתום על מסמכי העברה למרכז חירום היא תדאג לכך שהפסיכיאטר המחוזי יאבחן אותו כחולה נפש וכך לעולם לא יראה את ילדיו.

 

מנגנון ההסתרה של המטפלים הרגשיים

 

בניגוד לרופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים תמיד מסתירים מן ההורים את משמעות הטיפול הרגשי. הם נמנעים מלתת הסבר על מהותו של הטיפול ואיך הוא יכול לתרום לתהליך. הורים שמבקשים הסבר מקבלים תשובות מתחמקות, כך שבמקום שהמטפל יספק תשובה עניינית הוא מסיט את הנושא, מעביר את המיקוד להורה וגורם לו לזוז מן השאלה הכול כך חשובה הזו ולהתמקד בסוגיות משניות אחרות.

 

במהלך הטיפולים הם מקלידים את "ממצאיהם" במחשב ולעולם לא חושפים אותם בפני ההורים, וזאת על מנת ליצור מידור, חיסיון והגנה על עצמם מפני תביעות משפטיות. זאת, שוב בניגוד לרופאים המחויבים לגלות לפציינט את כל הממצאים אליהם הגיעו.

 

אז מדוע קשה לתבוע מטפלים רגשיים על רשלנות מקצועית

 

בבסיס התירוץ לכפיית הטיפולים הפסיכולוגים בילדים עומדת הטענה כי:

"אם לא מטפלים בשורש הבעיה כבר מגיל צעיר, היא רק תחריף…"

 

על בסיס איזה חוק מדעי הם קובעים כי אכן קיימת בעיה? ואם קיימת כזו, האם קיים טיפול הולם בעל תיקוף מדעי או שמא מדובר בטיפול שהוא לעג לרש (תרתי משמע).

 

תירוץ חסר שחר זה של אנשי מדעי החברה נותן להם לגיטימציה (מגובה ע"י חוק הנוער) לבצע טיפולים רגשיים בילדים, טיפולים שהם עקרים ומסורסים מכל הוכחה מדעית בשם מנטרה הומניסטית לכאורה אשר אינה ניתנת למדידה וכימות. הפאן ה"הומאניסטי" היחיד בתעשיית טיפולים זו הוא הגדלת יכולת ההשתכרות של "מטפלים" אלו ממדעי השרלטנות ודווקא פאן זה כן ניתן לכימות: המון כסף מתגלגל בתעשייה הזו שלא לצורך.

שעת "טיפול" פרטי שכזה מתחילה בכ-250 ₪. בטיפול כזה אין למעשה עלויות, אין עלות חומרי גלם וגרוע מכך אין עלות של אחריות.

 

האם שמעתם על פסיכולוג או עובד סוציאלי מטפל שנתבע על רשלנות מקצועית?

אני לא שמעתי, וזאת משום שדינאמיקת העבודה שלהם מבוססת על כך שאם אין תוקף מדעי לטיפולים אז לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף קשה לתבוע אותם על רשלנות מקצועית.

אם היתה תקפות מדעית אז ניתן היה להוכיח רשלנות מקצועית ע"י הבאת ראיות לכך שהמטפל לא פעל עפ"י הנחיות מדויקות של הטיפול ובכך התרשל בתפקידו.

 

מאחר ואין ביסוס מדעי לטיפולים, לכן גם אין הנחיות מדויקות איך ליישם אותם, ולכן קשה להוכיח רשלנות, ובמילים אחרות הכל פרוץ.

 

טיפול בו לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף לא ניתן לבצע בו בקרה ופיקוח על אופן תפקודו של המטפל הוא טיפול לא ישים ולכן יש לבטלו.

 

בית הדין המשמעתי

 

הקובלנה הינה הליך משפטי לכל דבר ועניין. ועדת המשמעת של משרד הבריאות יכולה להמליץ להתלות את רישיונו של איש הצוות הרפואי (להקפיאו לפרק זמן קצוב), לשלול אותו לצמיתות, לנזוף בו או להעיר לו. 

 

בשנת ‎2000 למשל נדונו בדין משמעתי 40 קובלנות.

 

עניינן התנהל נגד תשעה-עשר רופאים, תשעה רופאי שיניים, שני טכנאי שיניים, רוקח אחד, ארבעה פסיכולוגים וחמש אחיות. ההליכים המשמעתיים בעניינם של עשרה רופאים הסתיימו. רופא אחד, שנתן מרשמים שלא עפ"י החוק, נידון לשישה חודשי התליית רישיון. רופא אחר, שקיבל כספים במרמה, נידון גם הוא לשישה חודשי התליית רישיון.

 

חמישה רופאים, שהואשמו בעבירות מין, נידונו לחודש התליית רישיון ועד שלילתו לצמיתות, בהתאמה. שלושה רופאים נידונו על רשלנות מקצועית, ונפסקו להם חודש התליית רישיון עד שנת התלייה, בהתאמה. נגד שלושה רופאי שיניים הסתיימו ההליכים המשמעתיים – רישיונו של רופא שיניים שנידון על עבירות מין, נשלל לצמיתות. לשני רופאי שיניים, שעניינם נדון על רשלנות רפואית, הותלה רישיונם מחודשיים עד שלושה חודשים, בהתאמה. שני רוקחים, שעניינם נדון בגין רשלנות רפואית נידונו לשלושה חודשי התליית רישיון ועד שישה חודשים, בהתאמה. לשתי אחיות שנידונו בגין רשלנות מקצועית, נפסקו חודשים התליית רישיון, ולאחות נוספת, שנידונה בגין שימוש עצמי בסמים מסוכנים נפסקו בדין המשמעתי שישה חודשי התליית רישיון. 

 

שימו לב כי אף אחד מארבעת הפסיכולוגים לא הורשע.

חשיפה: ילדה בת 9 נאנסה בחולון ע"י אלמוני ובמקום לתת לה טיפול, פקידת הסעד ניתקה אותה מהוריה וכלאה אותה במתקן הכליאה של אל"י ברחוב זמנהוף 12 בתל אביב

הפשע המאורגן של משטרת חולון בשיתוף לשכת הרווחה בחולון מטייחים ומסתירים פרשת אונס של ילדה שאירעה בימים האחרונים.

ילדה בת 9 נאנסה ע"י גבר אלמוני, כבן 27, בלונדי בעל חזות רוסית.

במקום לתת לילדה טיפול מיידי ולחזק את ידי ההורים שהתלוננו במשטרה על המקרה, החליטה פקידת הסעד לנתק באופן מיידי את הילדה מהוריה ולכלוא אותה במרכז החירום של אל"י ברחוב זמנהוף 12 בתל אביב.

הילדה שנמצאת עתה במצב טראומטי קשה, ויותר מכל זקוקה לנוכחות הוריה במקום, כלואה בשעה זו במתקן הכליאה של חניתה צימרין, שלגביו קיימות אינספור עדויות על התעללות בילדים.

פקידת הסעד החליטה אף להעניש את ההורים על כך שהתלוננו במשטרה על אונס הילדה ומחייבת אותם לעבור בדיקת מסוגלות הורית.

הורים, שימו לב !!

אם אתם מתלוננים במשטרה על פשע שבוצע בילדיכם, זה עלול לעבוד כחרב פיפיות. במקום לתפוס את הפושע יטפלו את האשמה בכם.

עדויות על ילדים שאיבדו צלם אנוש במתקן העינויים הפסיכיאטרי בנס ציונה, בניצוחה של הקאפו הראשית – חנה סלוצקי

 ילדים רכים ובריאים מאושפזים בכפייה במתקנים פסיכיאטרים כגון אלו בנס ציונה ובגהה ויוצאים משם מתים חיים. ילדים שנכנסו לשם עם חינניות, חיוניות ושמחת חיים, עוברים מטהמורפוזה והופכים לרוחות רפאים קטטוניות.

רבים מן הילדים מופנים לשם ע"י פקידי סעד לחוק הנוער אשר מאלצים את ההורים באמצעות סחיטות ואיומים, לפנות לפסיכיאטר לביצוע בדיקה כפויה או אשפוז כפוי, וכל זאת בצירוף המלצה שלהם "לטפל" בילד הסורר, המלצה המכוונת את הפסיכיאטר לכתוב חוות דעת מוטה מראש, שטחית ולא מקצועית.

פסיכיאטרים, כמו שופטים, גם הם חותמת גומי של עובדים סוציאלים, אנשים בעלי רמת אינטלקט נמוכה ונכות רגשית גבוהה אשר נבעטו מכל הפקולטות באוניברסיטה הישר לזרועותיו של בית הספר לעבודה סוציאלית, היחיד שהסכים לקבלם ללימודים. 

פסיכיאטרית ידועה צוטטה לפני מספר שנים כי:"פסיכיאטרים לא מרפאים הם רק מטפלים", ומשפט זה אומר הכל. 

להלן עדויות ממתקן העינויים בנס ציונה אשר הוצגו בישיבת הועדה לפניות הציבור בכנסת, ינואר 2008.

 עדותו של אמיר משה שביקר במקום: 

אחרי שהילד דפק בדלת כמה שעות, פתחו לו את הדלת ואמרו לו מה קורה, הוא אמר כואב לי הראש וטרקו לו את הדלת בפנים. ראיתי ילדים ששמים אותם בחדר עם חושך, בלי אור בכלל. אי אפשר להאמין לזה, אי אפשר להאמין שזה קורה.

 

אתם צריכים להבין שהם יודעים שהם עושים משהו לא בסדר, ואני יודע שהם יודעים את זה. כי כשהם עושים את זה הם לא נותנים להורים להיכנס. אני הייתי שם, אבל להורים לא נותנים להיכנס עד שהם לא מרגיעים את העניינים. ולהרגיע את העניינים, אלה פשוט דברים שלא להאמין שזה קורה, לא להאמין שדברים כאלה יכולים לקרות במדינה שלי.

 האמת היא שאם אתם הייתם מספרים לי, לא הייתי מאמין לכם כל כך עד שלא הייתי רואה את זה. עברתי דברים מאוד קשים,  ילדים שהתחננו אליי תוציא אותי, זה פשוט לא יאומן.

אני רוצה להסביר דברים שההורים סיפרו לי. גלית שאמורה להגיע לפה, לא עזבה את הילדה שלה, ולא משנה שאחר כך התברר שהאישפוז הכפוי היה בכלל לא חוקי. זה שאיימו עליה שאם היא לא תעשה מה שאומרים לה, אז הילדה רק תינזק, פשוט לא יאומן לאיים על דבר כזה.  

היא דיברה עם אחת האחיות, והיא אמרה לה תגידי, יוצאים מפה ילדים נורמלים? היא אמרה לה לא, אף ילד לא יוצא מפה נורמלי. אז מה בדיוק עושים שם? אם האחות יודעת שלא יוצאים משם ילדים נורמליים, אז למה יש את המקום הזה.

הנקודה היא, שאני לא יודע איך מודדים את ההצלחה של המקום הזה, אבל לפי דעתי זה כן הצלחה של ילד שנכנס, אם יש לו בעיה מסוימת והוא משתחרר. ראיתי שם ילדים שפשוט התעוותו.

היתה ילדה שאמא שלה נתנה לה פלאפון, שכאשר מכניסים לה את הזריקה היא תתקשר ותבטל את זה. סליחה, אני פשוט מתרגש.אחרי כמה זמן את הילדה הזאת פשוט ליוו כמו כלב, כי היא כבר לא היתה עצמאית לחלוטין. היא היתה גמורה, פשוט לראות משהו שמת. לקחו אותה החוצה כדי לעשות סיבוב פעם ביום. הילדה הזאת מאוד התנגדה לדברים שעושים לה, היא היתה מאוד רוצה לספר מה עשו לה, באיזשהו שלב היא היתה גמורה לחלוטין.

ראיתי ילדה שהראש נטוי והפה פתוח והיא הולכת, זאת אומרת, זה לא מקרה בודד. אלה ילדים שהם כל כך חמודים, גם יפים ומלאי חיים. היה ילד שכל הזמן היה יורה עליי, זה היה סוג של משחק בינינו.

אחרי תקופה מסוימת, יש את המחלקה הסגורה. פשוט לא נראה ילד עם חיים יותר, הם כל הזמן נראים עם פה פתוח ועם ראש על הצד. אני לא יודע בדיוק למה זה גורם, אבל צריך לראות את התוצאות. כשאתה מסתכל על התוצאות, אתה יכול להבין שזה לא מביא אותם לשיפור.  

לא ציפיתי להתרגש ברמה כזאת. אחד הדברים שאני הבנתי מכל הסאגה הזאת, שיש הבנה שהדבר הזה בעצם לא משפר. האחיות אומרות שאף ילד לא יוצא במצב משופר. אני פשוט לא מצליח להבין, אם בן אדם יודע שהוא עובד באיזשהו מקום שלא עוזר לילדים, איזה בן אדם שפוי יישאר עובד במקום? כואב לי לראות את כל המקרים הללו. אסיים כאן, פשוט הנושא כבד לי. 

 

 

”קיימתי יחסי מין עם ילדיי כדי לנקום בבעלי” כך טוענת הפדופילית בהודאתה

תושבת נתיבות בת 38, חשודה כי קיימה יחסי מין עם בניה בני 8 ו-11. היא נעצרה והודתה בחשדות המיוחסים לה. שירותי הרווחה: "המקרה חסר תקדים בחומרתו"

לכתבה המלאה  באתר וואלה: http://news.walla.co.il/?w=//1258662

המקרה כמובן חמור ומסוכן  אבל לא מובן למה ממשרד הרווחה קובעים כי מדובר במקרה חסר תקדים.

בידי התנועה עדויות כי במשפחות אומנה אליהם הופנו ילדים לאחר מחטף של הרווחה מאימותיהם או מהוריהם

התבצעו אינוסים והתעללויות. אך פקידות הסעד משקיטות את העניין בכדי שחלילה לא יאשימו את הפרוייקט הכלכלי שלהם בסחר הילדים,

 כלא מוצלח.

ולכן ממשפחות אומנה הם מטלטלים את הילדים למוסדות הסגר שם קיימים עדויות למקרי התעלליות נוספות. אם ע"י מדריכים או ע"י בוגרים בחסות העו"ס במקום וההנהלה.  כאשר הם מפעילים שיטות לחץ ואיומים על הילדים לבל יספרו את אשר מתרחש בתוך כותלי מוסדותיהם ושוב, למלא את הכיסים על חשבון חיי הילדים.

לתנועה גם קיימות הוכחות כי במרכזי הנתק (קשר קרי) יש מגמה להסתיר מקרי התעללות בקטינים ע"י אימהותייהם כאשר מדובר בהליכי משמורת. ושוב בכדי להשתמש ברצון האב להגן על ילדיו ותוך תסקירים שקריים תוקעים אבות וילדים בחדרי הסגר "בביקור אסירים" בן שעה אחת לשבוע. הרי זה טוב לפק"ס להצדיק הקצאות והפניית משאבים כאשר הם שעה מסכנה יושבים וקפה שותים ובדרך מתעללים בילדים.   

לטובת הילדים ולתפארת מדינת ישראל!!!!???.

אנו פונים אליכם הורים, שופטים, שוטרים, ואנשי חוק.  די!!! עושים סוף לשתלטנות פקידות הסעד ומחטף ילדינו והזכות הבסיסית והאנושית לחיות לגדל ולאהוב את ילדינו. זה קורא לכולם זו כבר מגפה שמתפשטת בכל הארץ.

בנוסף יש להפנות את המשאבים לעזרה, תמיכה, שיקום במסגרת בתוך המשפחה ולא תוך עוול נוסף לילדים בטרטור ומחוץ להורים.

בנוסף זה אבסורד  כי בהליכי משמורת אומרים לאבא תרוץ עלוב לא טוב לטלטל ילד בין שתי בתים.

ובמסגרת הטיפול שלהם הם מטלטלים ומתעללים בילדים במסגרת מס' משפחות ומס' מוסדות סגורים.  הקצעקתה!!!!

עובדים סוציאלים מסבים נזק נפשי קשה לילדים ע"י העמדם בקונפליקט יומיומי בין משפחתם הביולוגית לבין המשפחה האומנת המחזיקה אותם כבני ערובה

חלקם מן הילדים החטופים הללו מפתחים מאוחר יותר את תסמונת שטוקהולם, ומזדהים עם המשפחה האומנת וזאת באמצעות נסיונות הרחקה של הילד מהמשפחה הביולוגית, אם בהקטנת הסדרי הראיה עם המשפחה הביולוגית ואם ע"י שטיפת מח של המשפחות החוטפות ושל העובדים הסוציאלים למיניהם, אותם עובדים סוציאלים שגרמו מלכתחילה לבעיה הכאובה הזו. 

מחקר MIT קובע: משפחות אומנה אינן ראויות לגדל ילדים של משפחות ביולוגיות

קראו את תגובתה של אישה אומנת בפורום אומנה אשר שואלת איך ניתן להרחיק ילדה ממשפחתה הביולוגית האוהבת. 

אנחנו נמצאים בקשר עם שתי עובדות סוציאליות- אחת שייכת ללשכת הרווחה המקומית, אשר מלווה את משפחת הילדה מזה שנים, והשניה, עובדת מט"ב. העובדות הסוציאליות חושבות שצריך לשמור על קשר עם המשפחה ולא נראה להם מוגזם המצב כפי שהוא עכשיו. המטפלת אליה התחלנו ללכת לטיפול משפחתי חושבת שזה מוגזם וצריך להמעיט בביקורים. בשבוע שעבר הסבתא של הילדה נסתה "לסחוט" עוד ביקור אחד, וכשסרבנו (+שעה וחצי של בכי ודמעות…) היא באה לבקר אותה למחרת בבית הספר, הוציאה אותה מן השיעור וגם נתנה לה ממתקים וצ´ופרים. אני רוצה לספר לכם שאני הרגשתי עם זה זוועה! אני לא מבינה איך ממקום שבו רצינו לעשות רק טוב ולהציל ילדה שאפשר לתת לה בית יותר טוב, הפכנו ל"מפלצת" בסיפור… אני צריכה שהסבתא הזקנה והמסכנה תתגנב בחשאי לבית הספר כדי לראות את נכדתה האהובה???? בשבוע שעבר התקשרתי לעו"ס ובקשתי שימצאו סידור אחר לילדה, כי אני לא עומדת בזה… כמובן שהן הגיעו שתיהן וישבו לי על הראש (ועל המצפון…) ושכנעו אותי להמשיך. הטיעון שהן מביאות הוא שפשוט הסבתא חלשה ואינה מסוגלת לעמוד בלחצים של הנכדה וזו בעצם הסיבה העיקרית בגינה היא לא מגדלת אותה… אני ממשיכה אבל קשה לי מאד. אני חושבת שכבר כתבתי פה אבל אני טיפוס מדי רגיש ופגיע וכל "תקרית" כזו מוציאה אותי מהאיזון.  הקושי הזה מתבטא בתחושה שלא לקחתי ילדה למשפחה אומנת אלא לקחתי על עצמי עוד משפחה שלמה שאני נאלצת להתמודד עם טענות, מענות, פערים גדולים בהרגלים ובדרישות, וילדה שמנווטת בצורה מניפולטיבית בין שני הבתים… דרך אגב- שמעתם פעם על תדירות ביקורים של פעם בשבוע+כל שבת שניה, והאם זה לא מוגזם??? מעדי שמתמודדת בקושי…

נחום עידו מנסה להשתיק את התקשורת כבר הרבה שנים אך ללא הצלחה. הפשע המאורגן של משרד הרווחה נחשף והולך

FM 90 – רדיו אמצע הדרך 

 8  בנובמבר 1998     

לכבוד 

מר משה שוורץ 

מתאם תחנות רדיו אזורי ידושלים  

שלום רב,  

 

הנדון: התכנית "אישי נשי"בעקבות בדיקתי בענין התכנית "אישי נשי" ששודרה ב-16.8.98

להלן תשובתי:

1.      תמהני על הניסיון להציב את ממסד הרווחה כ"צד נפגע". צריך תפיסה אורווליינית של השפה כדי לטעון לפגיעה בעקבות השידור כאשר העובדות "זועקות" בשם הנפגעים.בכל מקרה – כללי האתיקה מתייחסים "לאדם" ומדגישים זאת. אינני מבין מי נפגע במשדר אשר העלה מקרה קשה, תוך אי חשיפה של הנוגעים בדבר.בנוסף לכך עלי לציין שבכל פעם "שממסד הרווחה" התבקש להגיב הסרוב היה נחרץ ושיטתי.

 גם היום (8.11.98) התבקש דובר המשרד, מר נחום עידו להגיב על מקרה בנושא אחר וסרב באופן נחרץ תוך התקפה אישית, באזני המפיקה, כלפי הדר', אסתר הרצוג. (הוא גם שלח מכתב אזהרה בו הוא מאשר שאינו נוהג להגיב, המכתב רצ"ב).

2.      מהבירור שערכתי עלה כי בשום פנים ואופן לא ניתן היה לזהות את הקטינה שעליה דובר בתכנית (מלבד, כמובן, ע"י אנשים הנוגעים ישירות בענין). לא רק שאימה של הקטינה נתנה הסכמתה לפרסום (מכתבה רצ"ב), היא אף היתה מוכנה שיוצגו השמות והפרטים הקשורים לכך, של ביתה ושל כל המטפלים בענינה, באופן גלוי לחלוטין. דר', הרצוג לא הסכימה לכך.

3.      המראינת נקטה בשידור פרקטיקה מקצועית וסבירה. היא ראיינה את גב' מקסין דורית אשר פירטה את האירוע באופן עובדתי וענייני כאשר דר' הרצוג מציגה לה שאלות ומגיבה על דבריה.           

ראיונות מסוג זה מתרחשים בכלי התקשורת לרוב והם מאפיינים נושאים רגישים כמו זה המדובר. מעבר לאמור לעיל אני מבקש להבהיר כי אני רואה בתלונת משרד העבודה והרווחה נסיון חמור להשתקת הטיפול התקשורתי בנושאים בעלי חשיבות רבה עבור הציבור. העובדה שמר נחום עידו, דובר המשרד, העלה האשמות חסרות שחר ובסיס וללא כל בדיקה של ממש, מצידו, מעידה שאין מדובר בתום לב של המתלונן. 

במכתבו מיום 25 באוגוסט 1998 הוא טוען: "הדר' אסתר הרצוג השמיצה בצורה גסה ביותר את מחלקת הרווחה של עמק חפר ואת העובדות הסוציאליות שטיפלו בקטינה" "בתכנית התארחה אימה של הקטינה" "הוזכר בתוכנית שמה המלא של הקטינה".

כאשר – לא הוזכרו בתכנית הנדונה שמות העובדות ולא שמה של מחלקת הרווחה. אימה של הקטינה לא התראיינה ושמה המלא של הקטינה לא הוזכר. 

נראה לי, לפיכך, שהתלונה תמוהה ומעלה חשש לשיקולים זרים. מאחר וידוע לי שמשרד העבודה והרווחה פועל באופן עקבי כדי למנוע מהתקשורת להעלות נושאים שבטיפולו, כאשר עלולה להישמע ביקורת על דרכי פעולתו. חשוב שהנהלת הרשות השניה תגיב כמתחייב מהמנדט הציבורי הנתון לה, להבהיר כי לא תאפשר "סתימת פיות". 

נראה לי, שיש מקום שהרשות השניה תעביר מסר ברור לגופים ציבוריים ובעלי עצמה כמו משרד העבודה והרווחה, שלא יוכלו להשתמש בכוח הנתון להם בחוק כדי לאיים ולהפחיד. במיוחד נכון הדבר ביחס לתכניות ולמגישי תכניות המטפלים בנושאים בעלי רגישות ציבורית רבה. 

יותר מכך, נושא התלונה קשור לחשיפה בפני הציבור של פגיעה, לכאורה, באנשים חלשים ביותר בחברה, חסרי אמצעים כלכליים וקשרים פוליטיים של ממש להגן על היקר להם ביותר, על ילדיהם. אמצעי התקשורת הם כמעט הדרך היחידה שלהם לזעוק כנגד עוול ושרירות לב. הם ה"נפגעים" האמיתיים. 

אני רואה לעצמי זכות וחובה לאפשר טיפול יסודי בפגיעת המימסד בזכויות אדם יסודיות. בעשותי זאת אני סבור שאני מבטא נאמנה את רוח מטרותיה של הרשות השיה כמו של תקשורת ציבורית בכלל ומבטיח את מימוש "עקרונות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, לרבות הזכות לבטא דעות חריגות לא אהודות" – ככתוב בסעיף הראשון של כללי האתיקה. 

כל פנייה ענינית של משרד העבודה והרווחה, כמו של כל גוף ופרט, תזכה להתייחסות בכל כובד הראש. תגובת "המימסד" חשובה בעיני לא רק בגלל דרישת "כללי האתיקה" אלא גם לצורך הבהרה ובירור לטובת הנושא המטופל והאנשים הנפגעים, לכאורה. אי לכך, אני חוזר על דברי במכתבי מיום 15/9/98 כי "נשמח לראיין את שר העבודה והרווחה ולקבל ממנו הסברים על מדיניות המשרד בנושאים הקשים שעלו בתכנית", אם אמנם מעוניין דובר משרד העבודה והרווחה לממש את זכות התגובה.      

בכבוד רב

צבי שפירא                                                                                                      

מנכ"ל 

מקור

עוד מפרשת האם המתעללת מי"ם ודרכיה הנפלאות של הרשיות בעשיית איפה ואיפה

האח הודה בקיום יחסי מין בהסכמה עם אחיותיו הקטינות

הוארך בארבעה ימים מעצרו של אחד האחים בן 28 החשוד בקיום יחסי מין עם שתיים מאחיותיו כשהיו קטינות. האח טוען להגנתו כי הדבר נעשה בהסכמה. במקביל הוארך מעצרם של הורים מאור יהודה החשודים בהתעללות בבנם התינוק

אסף זוהר 15:4228.03.2008

בית משפט השלום בירושלים האריך היום (שישי) ב-4 ימים את מעצרו של אחד האחים בן 28 החשוד בקיום יחסי מין עם שתיים מאחיותיו כשהיו קטינות. במקביל שוחרר אביו למעצר בית.

האח הודה בקיום יחסי מין עם אחיותיו, אך טען כי הדבר נעשה בהסכמה. (צילום: חדשות 10) לטענת המשטרה, האב, ששוחרר, ידע על גילוי העריות בין הילדים והכה אותם בכמה הזדמנויות. כמו כן נטען כי האב ידע שהאם מכה את ילדיהם, אך לא עשה דבר כדי לסייע להם. האח טוען להגנתו כי המעשים נעשו בהסכמת אחיותיו הקטינות.הפרשה נחשפה, כאשר תושבת בית שמש נעצרה בחשד שהתעללה בילדיה. היא חשודה בין השאר כי השתמשה באלימות קשה – הכתה את ילדיה בחפצים קהים ולעיתים כשאיחרו לשוב הביתה, הם נשלחו לישון במחסן מחוץ לבית. חשד נוסף שנחקר הוא של גילוי עריות בין הילדים – בידיעתה של האם. מ', אחד מבניה של האישה אמר לחדשות 10 כי "הכל זה שקר מוחלט, שישחררו את אמא שלי ושכל הפרשה הזאת כבר תיגמר".הנער, בן 18, הכחיש את החשדות לפיהן האם היכתה באלימות את ילדיה וכי ידעה על גילוי עריות בין האחים. אחותה של העצורה, סיפרה אתמול לחדשות 10 כי במשף שנים כתבה מכתבים והתריעה על המצב לרשויות המקומיות ולמשרד הרווחה אך לטענתה "התעלמו ממני שנים, זעקתי עד שכבר לא היה לי אוויר". ממשרד הרווחה נמסר כי בבדיקות שנערכו בבית לא נמצאו סימנים שיש בהם להעיד על התעללות בילדים. קישור לאתר נענע לכתבה המלאה:   http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=546279&sid=126

איך תמיד היכן שיש אלימות פק"ס לא מוצאות סימנים וכשאין הם אלופות בהמצאת סיפורים, למה??. למה האכזריות ונבזיות הזו????

היכן שאימהות משתדלות ומסורות אתם ממציאות סיפורי הזיות וכשיש אמהות מתעללות אתם אומרים שאין סימנים!!!!

אולי אתם נהנות מזה פק"ס??. מה אתם אוהבות לראות אלימות או איך שמתעללים בילדים. לא פלא שרבים נשלחים למוסדות או לאומנה שם יש פדופילים או אלימות.

אבות רבים בטח יצחקו שיקראו בכתבה כי האב ידע אך לא עשה דבר לסייע.

כמה צביעות וכמה שחיתות.

הרי עשרות אבות מגישים תלונות רבות במשטרה שרובם אף כוללות עדיות על התעללות או הזנחה מצד האם

אך אתם המשטרה, או שלא מקבלים את התלונה או שסוגרים אותה בכלל בלי חקירה, או שאתם נותנים לתלונה להתיישב שנים בגניזה או בדיקה.

אז מה התלונה עכשיו למה לא סייע, ברור שזה חמור ואסור היה לו לשתוק. אבל הרי בכל מקרה אם היה מתלונן הייתם אומרים שזה מעשי קונדס של הילדים או שהם נופלים ממשחקים או זה קורה וכו' וכו'.

אז למה למה רק ככה אתם בודקים למה האפליה  הרי לא מבוקש קומבינה או שתעברו על החוק

תתחילו לחקור פקידות סעד ואימהות כמו שצריך ובצורה בה אתם נוהגים כלפי גברים

לכבוד שר הרווחה אתה יודע שהינך יכול להיחקר במשטרה ופק"ס שעובדות אצלך לא!!!

ח"כ מר בוזי' הרצוג

האם ידוע לך שעל כל תלונת שווא וכל תלונה שבעיקר אישה תפנה כלפיך הנך יכול להיחקר במשטרה.

ומתוך אבסורד פקידות הסעד שתחת אחריותך,  כאשר מוגשת תלונה למשטרה ע"י מן דהו על פק"ס/עו"ס, תלונה שאף כוללת הוכחות וטענות ברורות

על עבירות בפלילים ע"י פק"ס.  תלונה שכזו נסגרת ללא חקירת פק"ס !!!

ולמרות שעפ"י חוק אין בפועל חסינות לפק"ס מחקירה ונוהל חוקי רגיל.  המשטרה אשר לצערנו מתוך "עצלנות" ושיטת הסמוך וזרוק אחריות נוהגים להתסמך עליהן ומעניקים להם חסות מחקירה באופן שהוא אינו ברור ובטח שלא חוקי.

למישהו מחברי הכנסת יש תשובה מדוע אתם ושופטים כן יכולים להיחקר במשטרה

 ופקידת סעד, לא??????????????

נשמח לתגובה רשמית באתר או במייל התנועה.

בגירושין את אמא מסורה בחד הוריות את סמרטוטה

פק"ס בלשכת רחובות מכנים אמא מסורה

אמא שבהזנחה פושעת גרמה לקטין החל בגיל 5 חודשים וכך במשך שנתיים וחצי כ6 כוויות, חבלות עם סימנים כחולים, חבלות שזנקקו לתפרים ועוד.

 וזה שהאמא גרה במקום מוזנח ולילד אין תנאים, זו מסירות. למה!!  כי היא בתהליכי משמורת והאב נלחם לטובת בנו.

אבל!!!!  אותם עו"ס/פק"ס אומרים לאמא שהיא חד הורית החיה בדירת חדר ובקושי כלכלי.

הם קוראים לה, אמא סמרטוטה אמא עניה ואמא שלכם לא שווה כלום.

וכך חטפו לה את הילדים לאומנה שם עברו התעללות מינית ומשם חטפו אותם למוסדותיהם שם הקטינה משמש "דוגמנית" עירום למדריך בזמן שהיא מתקלחת.

וכשק חבטות למדריכה שמשתמשת בקטינים להוצאת תיסכוליה האישיים.

זה הבית החם והפתרון של פקידות הסעד.

 וכך לנתב ולהוליך שולל שופטים שוטרים וכל מי שעומד בדרכיהם.

אנו קוראים לכם שופטים ואנשי חוק.

די ליד הקלה , די לזריקת אחריות אחד לשני, מדובר בדיני נפשות, מדובר בילדינו!!!

יום אחד זה יכול גם לקרות לכם וכבר ראינו דברים מעולם, ראינו שוטרים ואחרים מרשויות החוק.

שילדיהם נגזרו מהם וכל רכושם וכבודם העצמי ירד לעפר בגלל האג'נדה. בגלל שיטת הסמוך ונתינת חסות לפשעי פק"ס שמוליכים אותכם שולל יום יום. 

התעללות בילדים – האם ההורים מאבדים שליטה או המערכת מאבדת שליטה?

 תדמית מעוותת מול מציאות אמיתית

חשוב רגע על המושג "התעללות בילדים". מה עולה לך בראש?

עולה לך תמונה של הלקאות רצחניות, אונס ברוטאלי, מרתפי עינויים. 

חשוב רגע על המושג "אומנה". מה עולה לך בראש?

עולה לך תמונה של גן עדן, של בטחון, של תינוק שניצל ברגע האחרון מידי אימו האכזרית שניסתה למכור אותו בפינת רחוב. 

חשוב רגע על המושג "משרד הרווחה". מה עולה לך בראש?

עולה לך תמונה של ארגון שמתערב רק במקרים קיצוניים, מוציא ילדים מביתם רק כמוצא אחרון, והמחדלים היחידים המלווים אותו הם בגין החזרת ילדים לבתים מסוכנים בשל פרצה כזו או אחרת בחוק. 

זוהי התדמית הקיימת היום בישראל, תדמית מעוותת שנבנתה במהלך 60 שנות קיומה של מדינת ישראל כדי לקדם את יחסי הציבור של העובדים הסוציאלים ולבנות להם מוניטין מזוייף של כהנים עובדי קודש ומצילי חיים. 

מוניטין מזוייף זה נבנה אבן על אבן, יום יום, שעה שעה ע"י ליקוט מקרי קצה אכזריים של הורים שהתעללו באמת בילדיהם עפ"י אמות המידה שהוצגו לעיל והצגתם של מקרים אלו בתקשורת כנורמת התעללות קיימת. 

עובדים סוציאלים הם כת פשיסטית בעלת כח בלתי מעורער 

מוניטין מזוייף זה נבנה כדי לצבוע את תדמיתם של העובדים הסוציאלים בורוד, כאנשים מצילי חיים, וזאת כדי שהחברה הישראלית תיתן להם מנדט וכח בלתי מעורער לשלוט באופן חסר תקדים בחייהם של ילדים. 

החברה הישראלית איפשרה לגסטפו העובדים הסוציאלים, אנשים חסרי יכולת, חסרי כישורים, חסרי גישה אנושית לפלוש לבתים, לבצע חיפושים, לערוך חקירות משפילות ולבסוף לחטוף ילדים וזאת גם ללא צו שופט אלא במסגרת סמכותם הבלתי מוגבלת בלבד. 

"מצילי הילדים" טוענים כי סמכותם צריכה להיות עליונה וכל נסיון של ההורים להפריך את טענתם נתקל במשפט הסתום וחסר הבושה "הורים דורשים את הזכויות שלהם ובכך מפרים את זכויות הילדים".

מצב זה לא רק שפוגע בהורים, הוא בעיקר פוגע בילדים.

 עובדים סוציאלים פוגעים בילדים שמעולם לא התעללו בהם ע"י הפרעה ופגיעה בלתי פוסקת בתא המשפחתי אותו הם רואים כאורים ותומים, וכבסיס לבטחון חייהם. השפלת ההורה ע"י עובד סוציאלי בנוכחותו של הילד ע"י פלישה דורסנית לאינטימיות של הוריו, משפחתו וביתו מערערת את בטחונו של הילד באנשים וממוטטת את מערך האמון בין ילד להוריו. 

המערכת חוששת מן העובדים הסוציאלים ואינה תובעת אותם על רשלנות ושחיתות

הפשע הגדול ביותר של העובדים הסוציאלים הוא העובדה כי בשל התמקדותם במקרי שווא הם זונחים את מקרי ההתעללות האמיתיים בהם קיימת סכנת חיים ממשית לילד, והתוצאה היא טרגדיות שקורות ויכלו להימנע. הפרסומים המגיעים לתקשורת על מקרי ההתעללות האמיתיים עושים שירות חינם לפקידי הסעד.

במקום לתבוע את עובדי הרווחה על רשלנותם בנושא, עובדי הרווחה מנצלים את המומנטום של הכתבות הללו כדי לשפר את מעמדם בעיני הציבור. 

כת העובדים הסוציאלים מבצעת שטיפת מח להמונים

בעקבות עבודת הקודש שעשתה מירב בטיטו בכתבתה "יתומי הרווחה" החלו לצוץ כפטריות אחר הגשם כתבות על התעללות בילדים וזאת כחלק ממדיניות הצפת המידע האובססיבית שמנהל כיום משרד הרווחה באמצעות דוברו נחום עידו כדי לסתום את החור שנפער ואשר מאפשר הצצה לעולמם המכוער והעלוב של העובדים הסוציאלים בכלל ושל החברה הישראלית בפרט.

זה החל בכתבה על האם שגרמה כוויות לשני ילדיה בירושלים וממשיך בפעוט מאור יהודה שנפגע בראשו ע"י שני הוריו דרך דוח נתונים על התעללות מינית בילדים לשנת 2007 (בדוח לא מזכירים כמובן את גודש מעשי האונס המתרחשים בפנימיות משרד הרווחה) 

ליבי על הילדים הרכים הללו שבקושי נשמו את נשימותיהם הראשונות בעולם הזה וכבר נאלצים להתמודד ובקושי רב מול מוראות העולם הזה, אך בל נתלהם ובל נטעה, זוועות העובדים הסוציאלים כנגד ילדים רכים מהדהדות בכל פינה ולא ניתן להסיק ממקרים בודדים על הכלל. 

התעללות אמיתית בילדים היא דבר חמור מעין כמוהו אך לא יתכן כי משרד הרווחה יתביית על מספר מקרים קיצוניים וייתן להם תהודה תקשורתית רחבת היקף כדי לכסות על פשעים מזוויעים שהוא מבצע כנגד רבבות תינוקות, ילדים והורים. 

החברה הישראלית ה"הומניטריסטית" צמאה לדם

משרד הרווחה יודע שכל מקרה אמיתי של התעללות בילד חייב לקבל כיסוי תקשורתי נרחב, משום שאז התלהמות הציבור חסר הרסן תעשה עבורו את העבודה ותיתן לו לגיטימציה להמשיך לחטוף ילדים ממשפחותיהם ללא שום פיקוח ובקרה ועם גיבוי מלא של רשויות החוק והרשות השופטת. 

כל מקרה התעללות בילד אשר מפורסם בקול תרועה רמה מעורר אספסוף של ציבור צמאי דם בדרישה לנקמה, וזאת אפילו עוד לפני שהוגש כתב אישום כנגד ההורים. יותר מדי מקרי "התעללות" החלו בקול תרועה רמה והסתיימו בקול ענות חלושה שבסיומה התברר כי מדובר היה בתאונה אומללה ולא בזדון.

מקרים כאלו שהסתיימו בלא כלום לא פורסמו בתקשורת כמקרי שווא וזאת משום שהציבור הישראלי צמא לדם, לחדשות שליליות ולא למקרים של עורבא פרח. 

משום הרגישות לנושא של ילדים, קל מאד להצית המונים צמאי דם עם מקרה נקודתי כזה או אחר של התעללות בילד אך קשה מאד  לשכנע את אותם המונים כי מנגד ישנם רבבות ילדים שהוצאו מן הבית בשל האשמות שווא, עוברים התעללות יומיומית בפנימיות משרד הרווחה, כמהים לחזור הביתה אך זעקתם נופלת על אזנים ערלות. 

משרד הרווחה דואג להזרים מידע זוועתי למדיה על מנת לטפח את התדמית שלו כ"מציל ילדים" ולנצל את פאניקת הציבור כדי לקבל עוד כספי ציבור על מנת לחטוף עוד ועוד ילדים בריאים ממשפחות בריאות שאין להן שום נגיעה לנושא של התעללות ולהפוך את ילדיהן לילדים הרוסים בעלי נשמות טועות למשך כל ימי חייהם. 

בית אפל הוא בית אפל שמתרחשים בתוכו מעשים אפלים

אולי יעשו עליו פעם סרט הוליוודי.

רונית צור משיבה מדוע טובת הילד מחייבת חטיפת ילדים ממשפחות עניות

עלילותיה של העובדת הסוציאלית עליזה אולמרט – עליזה הלוחמת בדרכים

 

  

קיבלה שכר חדשי של 22,000 ש"ח עבור התעלמות מילדים עניים  

מתחקיר של יואב יצחק מ NFC עולה כי עליזה אולמרט הועסקה בשנת 2004 בחברת ר.א.מ.ג.א. ניהול ואחזקות בע"מ, שבשליטת איל ההון אבי נאור. 

אולמרט קיבלה עבור העסקתה בחברה זו שכר חדשי של 22,000 ש"ח במסגרת פרויקט ציבורי-חברתי ביוזמת אבי נאור וגורמים נוספים. המימון שנדרש לכך: כ- 2 מיליארד ש"ח. מדובר בפרויקט יניב, במסגרתו ביקשו הוגיו לגייס כספים למפעל חברתי להצלת מאות אלפי ילדים בסיכון, החיים בתנאי עוני ונחשלות. חלק קטן מאוד מיוזמה זו בוצע בעפולה ובקריית גת.

באותה תקופה דובר על תרומה בסך 25 מיליון דולר מצד אבי נאור, וסכום נוסף של 25 מיליון דולר מצד איל ההון חיים סבן. גם קרן סאקט"א-רש"י הבטיחה סיוע. התרומות להצלת ילדים בסיכון לא ניתנו בסופו של דבר. ואולם, "התרומות" למשפחת אולמרט ניתנו גם ניתנו. 

כפי שנחשף, באותה תקופה בדיוק נשכרה רעייתו של אולמרט וקיבלה טובות הנאה, כל זאת מבלי למסור על כך דיווח לציבור. עליזה אולמרט טוענת כי ביצעה עבודה רבה עבור הכספים שהיא קיבלה. ואולם, מבדיקה שביצע NFC מתברר, כאמור, כי עובדים שהועסקו בחברה הנ"ל לא הכירו את עליזה אולמרט, לא נתקלו בעבודותיה ולא ידעו כי היא מקבלת שכר מהחברה.

באתר משרד ראש הממשלה מפורטים קורות חייה של אשת ראש הממשלה, עליזה אולמרט, כולל עיסוקים ותפקידים קודמים שביצעה. "פעילותה" במסגרת חברת ר.א.מ.ג.א. ניהול ואחזקות בע"מ אינה מאוזכרת, משום מה. 

התחזתה למטפלת משפחתית ללא שהוכשרה לכך 

 עפ”י קורות חייה, בשנת 1967 סיימה תואר בוגר בחוג לעבודה סוציאלית. תואר בוגר הוא תואר ראשון. עובד סוציאלי אינו רשאי לעסוק בתחום טיפולי אלא אם סיים תואר שני (ואז הוא מוגדר כעובד סוציאלי קליני בדומה לפסיכולוג קליני שסיים תואר שני). 

אולמרט עפ”י קורות חייה עסקה ב”טיפול משפחתי” במחלקת הרווחה של המועצה האזורית מטה יהודה, למרות שהיא רק בעלת תואר ראשון,.כלומר עבדה בתפקיד ללא שהוכשרה לכך. 

עליזה אולמרט – אמנות או מחלה  

הביטו ביצירות האמנות של עליזה אולמרט (תמונות קשות לצפיה, ראו הוזהרתם).

האם כך נראית אמנות? גם אם תשלמו לי כסף ואני לא מכניסה כזו פסיכדליה אלי הביתה. לי זה נראה כמו מחלה. האם יתכן כי התעללו בה בילדותה?