עוד על עבודת הטומאה של העובדים הסוציאלים בלשכות הרווחה. החלטת המשטרה נתונה לחסדיה של פקידה סוציאלית. אה, כמעט שכחנו, ואין גם צורך בראיות כדי להרשיע. משטר אפל כבר אמרנו?

והפעם סיפורו של איש הייטק שהואשם בתלונת שווא על הכאת ילדיו. שימו לב באילו זוטות הפקידות הללו ממקדות את המשאבים שלהן, כאשר במקביל ומתחת לאף שלהן יש משפחה מתעללת אמיתית ממנה הן מתעלמות ואז כאשר קורה אסון שמגיע לתקשורת הן תופסות טרמפ על המקרה ומסתובבות עם שלט על המצח: "אנו עושות עבודת קודש" (רוצה לאמר, פוסט מורטם):

 

"…בוקר אחד אני מקבל טלפון מהמשטרה להתיצב מיד לחקירה.

התיצבתי,נאמר לי שיועצת בית הספר קיבלה טלפון מאיש אלמוני שמודיע לה שאני מכה את בני.

הודיעו לי גם שחקרו את ילדיי הקטינים ללא ידיעתי והסכמתי וגרמו להם לטראומה.

כמובן ששחררו אותי מיד כי לעולם לא הכתי את ילדיי.

כדי לסגור את התיק המשטרה צריכה חתימה של עובדת סוציאלית ואז נשלחתי לאחת כזו.

המשטרה היה החלק הקל עד שהגעתי לעובדת הסוציאלית.

מעולם לא נזקקתי לשרותים סוציאלים .

אני איש נורמטיבי מהנדס תוכנה בחברת היי טק נשוי ואבא ל 3.

ואני נשבע לכם שעד לרגע שבו נתקלתי לראשונה בחיי בעובדת סוציאלית חשבתי שהם עובדים מסורים נאמנים לעבודתם ודואגים לאזרחים.

התבדתי בגדול.

העובדת הסוציאלית ( התואר גנרלית קטן עליה) מסרבת בתוקף לשלוח את הטופס למשטרה כדי לסגור את התיק.

היא טוענת שלא תשלח את הטופס רק לאחר "טיפול" .

מדוע "טיפול" ? כי למשפחה ולילדיי נגרם נזק כתוצאה מהחקירה המשטרתית ( שנעשת ביוזמתה )ולכן הם צריכים "טיפול" אצל פסיכולוג על חשבוני כמובן ,לזמן בלתי ידוע מראש והיא גם צריכה להפגש איתנו כל חודש לוודא שאנחנו "בטיפול".

איש אינו יודע מתי העובדת הסוציאלית תחליט מתי נגמר ה "טיפול" דבר שמשאיר לה הרבה עבודה ואז היא יכולה לטעון שחסר לה תקנים וידיה עמוסות בעבודה.

(אגב האיש שהתלונן אינו אלא שכן נקמני שבטעות עשיתי רוורס ודפקתי לו את האוטו לפני חודשיים והוא החליט להתנקם בצורה אכזרית .)

לא פלא שלשכות הרווחה מלאות בנזקקים כי העובדות הסוציאליות דואגות במסירות רבה לקלינטורה משגשגת בנוסף לזה שהן לא בודקות תלונות שווא אלא ממהרות להגיש תלונות למשטרה כדי להמשיך ו "לטפל" עוד ועוד על חשבון משלם המיסים."

 

פורסם ב YNET

הודה ברצח גרושתו, שחזר – וזוכה מחמת הספק

 אלכסיי וולקוב הודה לפני כשנתיים ברצח אשתו לשעבר יוליה. הוא הואשם ברציחתה והיום זיכה אותו בית המשפט המחוזי בתל-אביב. השופטים מתחו ביקורת על המשטרה, את קלטת השחזור הגדירו "עלבון לאינטליגנציה". השופט הודה: "אין לי מושג מה קרה בדירת המנוחה" ואחותה של המנוחה פרצה בבכי ואמרה כי היא חוששת שכעת גם היא תירצח  

אבי כהן פורסם:  02.06.08,YNET      

בית המשפט המחוזי בתל-אביב זיכה בצהריים (יום ב') מחמת הספק את אלכסיי וולקוב, שהואשם ברצח אשתו לשעבר בינואר 2006. וולקוב הודה במעשה כשבועיים לאחר הרצח, אולם בית המשפט מתח ביקורת קשה על המשטרה ושחרר את וולקוב לחופשי. בין השאר, הגדיר את קלטת השחזור "עלבון לאינטליגנציה".

 

 

 השופטים כתבו בהחלטתם, כי "ככל הנכנסים בעובי הקורה של המסכת הראייתית, צפים ועולים אי אלו סימני שאלה: אם אמנם בריב אוהבים לשעבר מדובר, או שמא בפרשת רצח מיסתורית ואניגמטית, שעד היום טרם פוענחה". וולקוב עצמו נראה המום לגמרי בעת הכרעת הדין והשופטים אף ביקשו מפרקליטתו, עו"ד קטי צווטקוב מהסניגוריה הציבורית, להסביר לו שהוא אדם חופשי ויכול לשוב לביתו.

    

   

 יוליה וולקוב נרצחה בדירה מחסה בבני ברק. בתחילה, הכחיש וולקוב כל קשר לרצח, אולם לאחר כשבועיים בהם נחקר לסירוגין, הוא הודה ברצח גרושתו ושיחזר אותו מול מצלמות החוקרים. בחקירתו הסביר הבעל לשעבר כי כעס עליה לאחר שנפרדה ממנו, מנעה ממנו לראות את בנם ונפגשה עם גברים אחרים.

 

 "השחזור המשטרתי היה מקומם"

אב בית הדין, השופט שלי טימן, מתח ביקורת חריפה על המשטרה ועל קלטת השחזור. טימן כתב בפסק הדין, כי ראה בעבר קלטת שחזור דומה בהרצאה של עורך הדין אביגדור פלדמן, על חשוד ברצח החייל אולג שייחט שהתקשה בשחזור, עד שנעזר בקצין ומצא פתרונות משביעי רצון לבעיות החקירה.

 

השופט קבע כי השחזור המשטרתי לוקה בחסר. "קטע אחד בשחזור המצולם, שאיננו נוגע להפללת הנאשם אלא לצורת החקירה, היה מקומם בעיניי – זה עלבון לאינטיליגנציה", כתב טימן. "בהגיע הנאשם עם חוקריו למקום בו השליך לטענתו את הסוודר עם הסכין והמפתח, השיחים מצויים בתוך מתחם ריבוע של לבנים מוגבהות מהמדרכה ויוצרות עציץ ענק או אדנית שסביב לשיחים ערימה של עלים שנשרו אל תוך התבנית.

 

"בשלב זה מבקש הקצין ומקבל ממלוויו פנס יד רב עוצמה והוא מחפש בין העלים את מה שהושאר שם תוך הזזה של עלים בנעליו. לאחר כשתי דקות מסתיים החיפוש. פשוט מעליב, אם מבקשת המשטרה להגיע לחקר האמת או לפחות להשיג ראיות מחזקות להודאה צריכה היתה להגיע למקום עם מגלה מתכות ולבצע באור יום סריקה יסודית אחר המפתח לדירה שמחמת גודלו וחוסר העניין בו אולי נשמט מהסוודר ונחבא בין העלים".

 

אחות המנוחה פרצה בבכי

אחותה של הנרצחת, אולגה, נראתה המומה בעת שהשופטים הקריאו את הכרעת הדין. נראה היה כי היא מתקשה לעכל את דברי השופטים ובשלב מסוים אף פרצה בבכי. "אנחנו בטוחים שהוא רצח אותה ואנחנו מפחדים שהוא יבוא לעשות לנו את אותו דבר", אמרה. מחקירת המשטרה לאחר הרצח עלה, כי עוד כאשר התגורר הזוג יחד בצפון הארץ, הוגשה נגד הבעל תלונה על אלימות כלפי אשתו.

 

השופטת תחיה שפירא כתבה בהחלטתה: "אני מסכימה כי המדובר בחקירה לא שלמה, שאילו נעשתה כהלכה היתה מבהירה את התמונה הראייתית, היתה מאפשרת בחינה רצינית ומעמיקה של הראיות שנשמעו, שוללת קוי חקירה אפשריים נוספים ויכולה היתה לאשש או להפריך את גרסאות הנאשם עד כדי הסרת הספקות שכיום נותרו באשר לאשמתו".

 

לסיכומו של דבר, כתב השופט טימן בהחלטתו: "אוכל לקבוע במצפון שקט שני אלה, אין לי מושג מה קרה בדירת המנוחה בעת שנרצחה ואין כל אפשרות להרשיע את הנאשם על פי הודאתו". השופט טימן קבע, כי נפלו ליקויים ופגמים בהתנהלות המשטרה ומתח ביקורת על החוקרים. "אין ספק שחוקרי המשטרה הובלו על-ידי קרובי המשפחה של המנוחה לראות בנאשם חשוד עיקרי ובלעדי, תוך זניחת כל כיווני החקירה האחרים, התעלמות מנורות אזהרה, זלזול באיסוף ראיות ועדויות".

 

השופט: אולי דווקא החבר רצח?

 

בית המשפט אף מצא עבור המשטרה חשוד עיקרי אחר ברצח. השופט טימן כתב בהחלטתו: "מה עוד צריך, כדי לעשות את (…) (חברה לחיים של המנוחה, א.כ.) חשוד עיקרי בביצוע הרצח". לדברי השופט, בנה של הנרצחת סיפר כי אמו לא קמה לקחת אותו לגן בבוקר, ולכן היה זה החבר שלקח אותו לגן. "היתה זאת פעם אחת ויחידה שבה לקח אותו", כתב השופט, "הוא שיקר ולא גילה שהיה בליל הרצח בבית המנוחה".

  

השופט גולל פרטים נוספים שמעמידים את חברה של המנוחה בעמדת החשוד העיקרי ברצח.

 

"הוא ידע כשעמד ליד הדלת הנעולה בהמתנה לפורץ מנעולים שהמנוחה נמצאת בתוך הדירה ואפילו נקב במספר השעות שהיא שם; הוא סיפר לאמה של המנוחה שראה את בתה בבוקר אך מהר מאוד שינה את סיפורו. הוא ידע לאן לגשת ומיד ברח מהמקום לאחר שהעדיף פורץ מנעולים פרטי על קריאה למשטרה".

 

כמו כן, נמתחה ביקורת על המשטרה על כך שלא חקרה את החבר. השופט טימן כתב, כי ראש צוות החקירה, רב פקד משה מועלם, אפילו לא חקר אותו באזהרה. "הנה כי כן, לטעמו של מר מועלם, לא היה צורך בחקירתו (…) כחשוד תחת אזהרה, לא ראינו שאכן נבדקו שיחות הטלפון שלו, או מיקומו".

 </div

אלימות עובדים סוציאלים א' – פקידת הסעד הפעילה סחיטה באיומים על עו"ד של האב בפרשת ההתעללות בילדים בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת תרחיק ממנו את ילדיו

פקידת הסעד אביגיל אנגלמן מנסה להסתיר את מחדלי משרד הרווחה מעיני הציבור. האב רוצה לגדל את ילדיו אך העובדים הסוציאלים מונעים זאת ממנו.

 

עובדת סוציאלית זו איימה על עו"ד של האב מפרשת ההתעללות בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת היא תשתמש בילדיו ככלי להתנקם בו בכך שתרחיק אותם ממנו.

אביגיל אנגלמן: סחיטה ואיומים על מטופלים מהווה עבירה פלילית. לתשומת ליבך !!

 

 

לכתבה של אושרת קוטלר מערוץ 10, כאן:

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=557332&sid=126

כאב של אב – חלק א'

כאב של אב – חלק ב'

עוד סיפור תלונת שווא עם שילוב קטלני גננת-פקידת סעד המובילות להרס חיים של ילדה ומשפחתה

חשדות לפגיעה מינית בילדה אוטיסטית בת 5  

יאיר מורדוף 14/03/2007 חדשות SCOOP 

  

גננת התלוננה כי ילדה אוטיסטית בגן מספרת על מגע מיני עם אביה. ההורים הכחישו והאשימו את הגננת ברשלנות. בדיקה רפואית גיבתה את גירסתם. בינתיים, הפרקליטות לא ממהרת לשום מקום וההורים מסתובבים עם הכתם. 

 

אבא נוגע בי פה ופה     

 

גננת מגן לחינוך מיוחד בראשון לציון, הגישה בחודש יוני האחרון תלונה בתחנת המשטרה בעיר נגד י’ אבא של ט’ הלומדת בגן. לפי עדותה של הגננת במשטרה, הילדה סיפרה לה ולמטפלת במוזיקה שעובדת בגן, שאבא שלה נוגע בה, בהצביעה על איבריה האינטימיים. הגננת העידה כי הילדה סיפרה לה על דגדוגים והחדרת אצבעות לאבריה המוצנעים, עוד תיארה הגננת כיצד בלשון ציורית של ילדה בת 4, ט’ סיפרה לה את הפריטים המחרידים על הדברים שאבא שלה עושה לה: "אבא נוגע לי פה ופה ועושה לי דיגי דיגי בבטן וברגלים". 

  

מיד עם קבלת התלונה באמצע חודש יוני האחרון זומן האב לחקירה במשטרת ראשון והילדה נחקרה על ידי חוקרת ילדים. בחקירתו ובשיחות עם הגברת ענת זהריאן, פקידת הסעד המחוזית של ראשל"צ, הכחיש האב כל קשר למעשים מחרידים אלו וטען כי הוא מגדל את בתו ככל אב נורמטיבי. עדותו נתמכה בעדות אשתו, אם הילדה שהעידה כי מעולם בעלה לא קילח או הלביש את הילדה וכי לא יתכן כי ביצע בה את המעשים הקשים שמיוחסים לו.

 

בדיקה גניקולוגית פולשנית וטראומטית לילדה 

 

האם והילדה נלקחו בניידת משטרה בלווית פקידת הסעד המחוזית, לבדיקה גניקולוגית בבית החולים. הילדה נאלצה לעבור בדיקה פולשנית מביכה וכואבת של גניקולוג שתמך לבסוף בגרסת ההורים וקבע כי לא נמצאו סימנים לביצוע פשע בילדה.  

  

יתכן כי הגננת חששה כי ההורים יתלוננו עליה והקדימה תרופה למכה?

  

ההורים ידעו לספר כי קיים מתח רב בינם לבין הגננת, הם גם טענו כי הילדה בשל התסמונת בה היא לוקה, אינה מקושרת לחלוטין למציאות ונוטה לספר דברים שונים הנובעים מדמיונה. כך למשל לדבריהם, הילדה מספרת בבית כי הגננת מתעללת בה פיזית, הם אינם עושים דבר שכן הם מכירים את הילדה ומודעים לבעיות ולהפרעות שלה וביניהם ההיסחפות לדמיון.  

  

ההורים הזכירו כי כשמונה חודשים לפני התלונה הם פנו לצוות הגן ובישיבה עם כל הנוגעים בדבר לרבות פקידת הסעד, התריעו על התנהגות מינית מוזרה של הילדה. הם סיפרו בישיבה כי הילדה מרבה לחטט באיבריה המינים ולהתעסק בהם בעיקר לפני השינה. צוות הגן דחה את הדברים ואמר כי אינו מודע למצבים כאלו, אך ינסו לפעול בנושא. 

  

לדברי ההורים, הגן לא עשה דבר וחצי דבר ופתאום קפץ בהאשמה בוטה כזאת. ההורים סבורים שהגננת בהכירה את הילדה ואת מצבה הרגשי והנפשי היתה צריכה לדעת כי אין ממש בדברים. גם אם נבין את רצונה של הגננת להיות בצד הבטוח ולקיים את חובת הדיווח, לא ברור מדוע לא נבחן מצבה הנפשי והרגשי של הילדה, לפני שמהרו לחקור ולהטריד את ההורים והילדה ולערוך בדיקה כה פולשנית בילדה קטנה? 

 

מצבה הנפשי של הילדה נפגע בעקבות הפרשה. מי יתן על כך את הדין?

 

יתכן שהמצב העדין והיחסים המתוחים, בין שירותי הרווחה להורים, גרמו לדברים לרוץ קדימה ללא בדיקה מעמיקה של מצבה הנפשי והרגשי של הילדה, שנפגע עוד יותר בעקבות הפרשה. אין ספק כי חובת המשטרה לחקור כל מקרה לעומק, במטרה להגן על הילדים והילדות מפני מעשים מחרידים כאלו, אך כאשר מדובר בילדי חינוך מיוחד – לחקור מקרה מבלי לעמוד על מצבה ומאפיניה של הילדה, זו רשלנות. רשלנות שגרמה להטרדת ההורים וחמור הרבה יותר להטרדת הילדה ודירדור מצבה. 

 

למרות שעברו כבר חודשים רבים מהחקירה, ולמרות שהתיק הועבר לפרקליטות מחוז תל אביב לפני חודשים רבים, איש לא עשה דבר בנידון. לו מישהו בפרקליטות חושב שיש בסיס ראייתי שמא הילדה הותקפה מינית, הרי שהיה צריך כבר מזמן לפעול בנושא. למרות זאת – הפרקליטות מעדיפה להשאיר את התיק פתוח ולהשאיר את ההורים באפלה עם כתם על שמם.  

 

פקידת סעד כפתה על ההורים לקחת את הילדה לטיפול סרק

 

כאילו לא די בכך, פקידת הסעד המחוזית אילצה את ההורים לקחת את הילדה פעמיים בשבוע לטיפול בבית החולים לבריאות הנפש בראשון לציון. ההורים נאלצים לנטוש את ילדיהם הנוספים, בהם ילד עם בעיית היפר אקטיביות ובשעות אחר הצהרים ללכת עם בתם לטיפול. טיפול לבעיה שלא ברור שקימת בכלל, שמשבש את חיי ההורים ומכתים אותם. החמור הרבה יותר הוא שט’ ילדה בת חמש, נאלצת לעבור תהליך מחריד למרות כל הבעיות והמורכבות שלה, בשם הבירוקרטיה. 

 

מפרקליטות תל אביב נמסר בתגובה למערכת סקופ, כי ההחלטה בעניין תועבר בקרוב לגורמים הרלוונטיים.

השופט י. כהן חייב מתלוננת בפיצויי נזיקין עבור תלונת שווא ותקיפת בעלה

מפסק דין שהתקבל בשנת 2003. 

התובע, הגיש כנגד אשתו לשעבר – הנתבעת – תביעה לפיצויים נזקיים בטענות של הפרת חובה חקוקה, נגישה, הוצאת לשון הרע וגרימת נזקים כספיים והוצאות כספיות בזדון.

 

במקרה זה, הגישה הנתבעת כנגד התובע תלונה למשטרה בגין תקיפה ובמקביל פנתה לביהמ"ש לעניני משפחה בבקשה לקבלת צו הרחקה של התובע מבית מגורי הצדדים על פי החוק למניעת אלימות במשפחה. כתוצאה מהתלונה שהוגשה, נחקר התובע במשטרה והועמד לדין פלילי בגין תקיפה במשפחה. כמו כן, הורחק התובע מדירת המגורים למשך תקופה של 3 חודשים, כאשר ביהמ"ש משתית החלטתו על תעודה רפואית שהגישה הנתבעת המאמתת קיומן של המטומה ושפשוף.

 

בחלוף 3 חודשים, הגישה הנתבעת בקשה להאריך את צו ההרחקה לתקופה של 3 חודשים נוספים וביהמ"ש נעתר לבקשה זו מן הטעם שהמדובר באלימות פיזית שהפעיל התובע כנגד הנתבעת. גם לאחר עבור תקופת הארכה, חזרה האשה וביקשה את הארכת צו ההרחקה בשל אותה אלימות פיזית וביהמ"ש נעתר לבקשה זו "עד למתן החלטה אחרת".

 

בחקירתה של הנתבעת, במסגרת ההליך הפלילי אשר התנהל כנגד התובע עלה, כי הסימנים על זרועה היו סימני לפיתה של כף יד.עוד עלה מחקירתה, כי ארוע האלימות היה, למעשה, תוצאה של התנגדותה של האשה כי הבעל יוציא מן המקרר המשותף מזון וכי דחפה אותו לצורך כך.

 

לאור עובדות אלה, שנתגלו בחקירתה, הגיש התובע את התביעה המפורטת לעיל.

 

בין בני הזוג הוסכם, באופן פרוצדורלי, כי שניהם יבדקו בבדיקת פוליגרף וקיבלו על עצמם, כי ממצאי הבדיקה יחייבו את הצדדים בכל הנוגע לקביעת המימצאים העובדתיים.

ממצאי בדיקת הפוליגרף של שני הצדדים העלו כי טענת הנתבעת, כי התובע הפעיל עליה כביכול כוח וגרם לפגיעה בידה, הינה טענה שקרית, הנתבעת נמצאה בבדיקה דוברת שקר והנתבע נמצא דובר אמת.

 

ביהמ"ש קבע, כי התוצאה המשפטית מההסכם הדיוני בענין בדיקת הפוליגרף היא, כי בפני בימ"ש ממצא עובדתי לפיו טפלה הנתבעת על התובע את אשמת תקיפתה הפיזית על ידו, ולעומת זאת יש רגליים לטענה כי התובע השמיע דברי איום כלפי הנתבעת, אם כי לא בהכרח באותן מילים שיחסה לו הנתבעת.ב

נוכח תוצאה משפטית זו, קבע ביהמ"ש, כי כל אשר נותר לו, הוא לפסוק בסוגיית הנזק בלבד, דהיינו האם נגרם לתובע נזק עקב פעולות הנתבעת, ואם כן מהו היקפו ומהו הפיצוי הראוי בגינו.ו

 

ביהמ"ש קבע בפסק דינו כדלקמן:

(1). בסעיף 3 לחוק הסדר התדיינות בין בני זוג תשכ"ה – 1969 בוטלה הוראת סעיף 18 (א) לפקודת הנזיקין, אשר הקנתה לבני זוג חסינות הדדית בתביעות נזיקין, ומאז ואילך דינם של בני זוג לענין תביעות נזיקיות זהה לדין השורר בין כלל הבריות, מבלי משים למעמדם האישי כנשואים או כפנויים.

 

(2). בהחלטות בית המשפט לענייני משפחה בדבר הרחקתו של התובע מביתו לפרק זמן ארוך ביותר, ניכר כי העילה העיקרית אם לא הבלעדית שבגינה החליט ביהמ"ש ליתן כנגד התובע צו הרחקה ולשוב ולהאריכו שלוש פעמים נוספות הינה "האלימות הפיזית" שהתובע נקט בה כביכול כלפי הנתבעת.ו

 

פירוט ההתרחשויות אשר הובילו להגשת תלונתה של הנתבעת כלפי התובע כפי שמצא ביטוי בהודעת הנתבעת במשטרה ובעדותה בבית המשפט, הינו תאור מקומם ומעורר תרעומת.

מדברי הנתבעת עצמה ניתן ללמוד כי התנהגותה היתה פרובוקטיבית ותוקפנית וגבלה באלימות כלפי התובע, כאשר היא מתירה לעצמה לדחפו ולמנוע ממנו פיזית את הגישה למצרכי המזון שבבית הצדדים.

ממצאי בדיקת הפוליגרף, מתווספים ומחזקים את הרושם העגום שמותירים דבריה של הנתבע.

 

(3). קשה כשאול היא פגיעתה של עלילת שוא המוטחת באדם משאין ביכולתו להפריכה לאלתר.

הרחקתו של אדם מדירת מגוריו אותה רכש וטיפח בעמלו, תוך כפיית ניתוקו ממגורים משותפים עם ילדיו, מהוה פגיעה אנושה בזכויותיו האנושיות והאזרחיות הבסיסיות ביותר.

הסדר הראיה המוגבל עם הילדים הנכפה על הצד המורחק כפועל יוצא מההרחקה מבית המגורים המשותף אף הוא רצוף תחושות כאב צער והחמצה ויש שהדברים מגיעים עד כדי יצירת נתק בין הורה לבין ילדיו לאסונם של הילדים ואביהם, כפי שאכן אירע בענין זה.

לעיתים אין מנוס אומנם מנקיטה בצעדים דרסטיים לשם "הפרדת כוחות" כדי למנוע חשיפתם של קטינים ליחסים עכורים ואלימים, אולם לא זה היה המצב בענין זה.

הרחקתו של התובע מביתו לפרק זמן כה ממושך והעמדתו לדין פלילי הושגו על ידי הנתבעת בדרך של נקיטת התגרות מיותרת, ועשיית שימוש לרעה בהליכי משפט.

 

(4). התובע כשל מלהביא את ראיותיו בעניין שכר טרחת עוה"ד שבו נשא, לטענתו, כמו כן, ציין ביהמ"ש, כי בישיבת ביה"ד הרבני שהתקיימה בין בני הזוג, טען התובע כי ההוצאות שנגרמו לו עקב התנהגותה של הנתבעת מסתכמות בסך של 9,000 ₪ בלבד.

 

(5). ביהמ"ש פסק לתובע, במסגרת פסק הדין אשר ניתן בדרך של פשרה, סך של 17,000 ₪.

  

תמ"ש (כ"ס) 3960/01 מ.נץ נ' מ.ר. (לא פורסם – פסק דין מיום 1.6.03) – מס"ד 41.

6/9/2003 

 

מספר הליך ושמות הצדדים: תמ"ש (כ"ס) 3960/01 מ.נץ נ' מ.ר. (לא פורסם – פסק דין מיום 1.6.03) – מס"ד 41.

 

תאריך: 09/06/2003

רונית צור, אישה מגלומנית , מצפצפת על החוק באופן שיטתי

רונית צור עוברת באופן סדרתי על סעיף 250 לחוק הסדר הפלילי. רונית צור, אישה בעלת שיגעון גדלות חולני מאיימת על עורכי דין, הורים, ילדים ואבות, אינה מכבדת את החוק ואינה מקיימת את החלטות בתי המשפט.

 

מובא כאן מסמך ראשון בסדרת מסמכים המציגים את אופן פעולתה המעוות של רונית צור אשר אינה משתפת פעולה עם החוק ופועלת בניגוד להחלטות בית המשפט.

 

המסמך המצ"ב הינו מכתב איום של רונית צור על עו"ד הנלחמת עבור טובתם של ילדים שנולדו, חיו והתחנכו בישראל, ובשל אחוות נשים חולנית דורשת הפקידה רונית צור ביחד עם האם לנתק את האב מילדיו האוהבים אשר מתנגדים בכל תוקף לעזוב את הארץ עם אימם ומבקשים להישאר להתגורר בישראל.

 

רונית צור שמסרבת לשמוע את הילדים הורתה לפקידה מזל דהן לנתק קטינים מאבותיהם בדומה לפרשת רונן פז אשר בה רונית צור, אישה מונחית אגו, טענה כי מי שמפגין מולה אינו ראוי לראות את ילדיו.

 

יצר הנקמנות המפותח ברונית צור מראה כי ישנו חשד סביר לקיום הפרעה פסיכוטית קשה באישה זו. אי לכך אנו מבקשים כי פקידת סעד ראשית לסדרי דין, רונית צור, תעבור סדרת אבחונים פסיכולוגים ופסיכיאטרים, בכלל זה בדיקות מסוגלות הורית, אבחונים לאיתור הפרעות באישיות וכן בדיקת מסוגלות מקצועית שתבחן האם אישה זו כשירה לבצע את תפקידה באופן מקצועי, אובייקטיבי, ניטראלי וללא משוא פנים.

 

אנו מבקשים להורות על בדיקות פסיכו דיאגנוסטיקה לאישה זו במסגרת ועדת מסוכנות ואשר יכללו אף פרוגנוזות לגבי אופן תפקודה העתידי של אישה זו הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית.

 

מכתב זה, הראשון בסדרת מכתבים, מובא כתגובה לתלונות הסדרתיות של רונית צור וחבריה במשטרה אשר מנהלים מצוד חסר רסן אחר כל אב הרוצה להיות הורה שוויוני במדינת ישראל, ואשר רודפים אבות אוהבים ומשפחות דואגות במדינה עפ"י תכתיבים המונחים ע"י יצריה הפראיים, התובעניים, הכוחניים ומשוללי הגבולות של רונית צור.

 

התנועה למען עתיד ילדינו שואלת מדוע רונית צור אינה עוברת בדיקת מסוגלות הורית בנוגע לגידול ילדתה ת. שהרי עפ"י היכרותנו האישית עם הגברת הזו אנו יודעים שלא היתה עוברת בדיקה שכזו משום שהינה בעלת אינטלקט של ילדה בכיתה א' ואינטליגנציה רגשית של בבון.

 

התנועה קוראת למשטרת ישראל לחקור את רונית צור על שימוש לרעה בסמכויותיה למטרות לא כשרות האסורות עפ"י חוק, בכלל זה איומים על עורכי דין ופעילי התנועה שעושים לילות כימים לעזור לקטינים ומבצעים עבודת קודש שלא תסולא בפז.

התנועה מגבה את עו"ד מרסלה בוחבוט ודורשת מרונית צור ופקידי הסעד הכפיפים לה לחשוף את כל חומרי הגלם, הפתקים והמסמכים השונים בנוגע למקרה זה.

 

לתנועה ברור כי יש לחקור את התנהלות משרד הרווחה בתיק זה ובתיקים אחרים ונהיר כי פקידי הסעד פועלים בניגוד לחוק באופן שיטתי ובהנחייתה של רונית צור.

 

התנועה תפרסם את כל המכתבים שהעבירה רונית צור לבית המשפט בימים הקרובים.

בית המשפט קבע: חוות הדעת של העובד הסוציאלי דן שרון הן מגמתיות ובלתי מאוזנות. אדם זה נותן חוות דעת פסיכיאטריות ללא שהוכשר לכך

בתאריך 25 מרץ 2004 ניתן פסק דין של השופטת כנפי-שטייניץ בבית המשפט השלום בחיפה, בנוגע לעובדת בנק המזרחי נורית דרייפוס אשר עבדה כפקידה בסניף נוה שאנן בחיפה, והואשמה בגניבה משני לקוחות בסכום כולל של 784,782 דולר. הנאשמת נשואה לרופא פנימי.

דן שרון העיד כמומחה מטעם ההגנה.

הנאשמת הגישה לבית המשפט את חוות דעתו של ד"ר דן שרון אשר אף נחקר ארוכות בבית המשפט. ד"ר שרון חיוה דעתו כי אין להורות על שליחתה של הנאשמת אל מאחורי סורג ובריח, וזאת מכמה טעמים: כליאתה של הנאשמת, בצירוף מצבה הדכאוני, תעמיד, לדעתו, את הנאשמת בסכנת התאבדות גבוהה. כן קיים חשש, לדעתו, כי הנאשמת תהפוך בכלא לאובייקט לניצול ולהתעללות, ואף לא תקבל טיפול תרופתי ופסיכותרפויטי לו היא נזקקת. עוד התייחס לחשש לקריסה חריפה של ילדיה של הנאשמת ושל המשפחה כולה בשל העדרה מן הבית, ובהעדר ציר משפחתי תומך אחר.

השופטת שטייניץ קבעה כי:

"מסקנותיו של ד"ר שרון נסמכות בעיקרן על גירסת הנאשמת ובני משפחתה. לכן, אולי לא למותר להתייחס גם כאן לזהירות הנדרשת בבחינת חוות דעת הנשענת על גירסת הנאשמת.

חוות דעתו של ד"ר שרון, כמו גם עדותו בבית המשפט היו מגמתיים ובלתי מאוזנים. אף שאינו פסיכיאטר בהכשרתו, הניח בבסיס חוות דעתו, כפי שהסתבר בחקירתו בבית המשפט, הנחות שונות ביחס לטיב מחלתה של הנאשמת, שלא רק שלא הוכחו, אלא שהן מרחיקות לכת אף יותר מאלו שנטענו ע"י המומחה מטעם הנאשמת ומי שטיפל בה לאורך שנים. גם משהועמד על סתירות או חוסר אמינות בגרסת הנאשמת כפי שהובאה בפניו, מצא לישב כל סתירה ככזו הנובעת ממחלתה הנטענת של הנאשמת.

איני רואה לקבל גם את טענתו של ד"ר שרון כי בין כותלי הכלא תיפול הנאשמת קורבן לניצול או להתעללות. עמיתיה של הנאשמת לעבודה תיארו אותה (בתקופת ביצוע העבירות, תקופה בה לדעת ד"ר שרון היתה בשיא מחלתה) כאישה פקחית, מפולפלת, נמרצת, יודעת לעמוד בלחצים, וכמי ששימשה כ"פסיכולוגית" לפקידות הבנק. גם כיום, לאחר קריסת כל מערכות חייה, היא מתוארת ע"י ילדיה כדומיננטית וכחוט המקשר בין כל בני המשפחה. אפיזודות ה"ניצול" שתוארו על ידי הנאשמת היו רק כאלה בהן הובטח לה, לטענתה, כסף רב תמורת השקעותיה. "

על הנאשמת הוטל מאסר בפועל של 3 שנים וקנס בסך 100,000 ש"ח.

לפסק הדין

ואני פונה לבנק המזרחי:

האם אתם רוצים לממן אדם זה, בשם דן שרון, העובד באל"י, נותן חוות דעת בלתי מקצועיות ומגן על עובדת בנק שלכם שגרמה לכם נזק תדמיתי והבריחה לקוחות קיימים ופוטנציאלים?