השמה חוץ-ביתית כפויה של ילדים במוסדות משרד הרווחה – חלק ב'

בכל סוגי המוסדות אין המדינה נותנת לילדים יותר משירותים ברמה הבסיסית: חינוך, בריאות וקורת-גג.  (שימו לב שבמקרים רבים, ילדים נחטפו מן הבית רק משום שניתנו להם לכאורה שירותים בסיסיים ע"י ההורים)

את אוכלוסיית החוסים מסווגים העובדים הסוציאלים לחמש קבוצות על-פי האפיונים הבאים:

 

פנימיות חינוכיות- לחניכים שאובחנו כבעלי תפקוד תקין או בעלי פגיעה מעטה בהתפתחות, ויש פוטנציאל גבוה לקדם את מצבם.

 

פנימיות שיקומיות- לחניכים עם ליקויי למידה ו/או פער לימודי ניכר ו/או חסכים רגשיים, שאובחנו כבעלי פוטנציאל התפתחות תקין.

 

פנימיות טיפוליות- לחניכים בעלי תפקוד לקוי בתחומים רבים עקב ליקוי אורגאני, התנהגותי, נפשי-רגשי או שילוב ביניהם וצורך במסגרות חינוך מיוחד.

 

פנימיות פוסט אישפוזיות- לחניכים לאחר אשפוז פסיכיאטרי או כחלופה לאשפוז ומניעתו. קולטות גם אוכלוסיות קצה, עם בעיות מורכבות והפרעות התנהגות קשות שאינן נקלטות בפנימיות הטיפוליות.

 

פנימיות קהילתיות – מאפשרות לילדים ולמשפחותיהם לשמור על קשר רציף. ממוקמות בכוונה תחילה בסביבת המגורים של המשפחה, כך שהילד אינו מנותק מסביבת מגוריו הקרובה

להלן התפלגות מספר הילדים החוסים במוסדות לפי סוג מוסד, נכון לשנת 2005:

השמה חוץ-ביתית כפויה של ילדים במוסדות משרד הרווחה – חלק א'

השמה חוץ-ביתית כפויה של ילדים במוסדות משרד הרווחה – חלק א'

להלן נתונים על מספר הילדים השוהים במסגרות חוץ-ביתיות של משרד הרווחה בכפיה בשנים 1992–2003 (ממוצעים שנתיים, כולל משפחות אומנה, שהן כ-20% מכלל ההשמות):

2003	2002	2001	2000	1999	1998	1997	1995	1994	1993	1992
10,750	10,500	10,500	10,350	10,132	10,080	9,895	9,858	9,566	9,090	9,090

 הבהרה: סה"כ ישנם כ-75,000 ילדים השוהים מחוץ לבית, אך הטבלה הנ"ל מתארת רק את אלו שהוצאו מהבית בכפיה. שאר הילדים הוצאו מהבית לכאורה עפ"י רצונותיהם של ההורים או ע"י הפניית משרד החינוך.

הנתונים הנ"ל מתארים ילדים לכאורה בסיכון השוהים במוסדות של משרד הרווחה. הנתונים הנ"ל אינם מתארים ילדים שהושמו בכפיה במוסדות פסיכיאטרים, משום שהם מגולמים בנתוני משרד הבריאות ולא בנתוני משרד הרווחה, למרות שרבים מן האשפוזים הפסיכיאטרים הם כתוצאה ממהלך יזום של פקידי סעד.

עפ"י הגרף ניתן לראות כי ישנה עליה עקבית לאורך השנים בהוצאת ילדים למסגרות חוץ ביתיות.

סוגי המוסדות:

הטיפול	אוכלוסיית  היעד	סוג המוסד
מתן התנאים הדרושים לקיום אורח חיים תקין, תנאי גדילה והתפתחות טובים ולימודים בבתי-ספר בקהילה .	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם אך לא נפגעו מבחינה רגשית או חברתית במידה המשפיעה על חיי היום-יום שלהם (הכוונה היא לילדים המופנים על-ידי משרד הרווחה).	מוסד חינוכי
תוכנית השיקום מכוונת לאפשר לחניכים  התנסות מבוקרת במסגרות חינוכיות ומשלימות בקהילה, בליווי הצוות המטפל. עידוד הקשר בין החניך ומשפחתו.	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם, עם בעיות נפשיות או בעיות משמעת מינוריות ועם פוטנציאל טוב לשיקום.	מוסד שיקומי
טיפול בליקוי המרכזי של הילד וחיזוק תחומים אחרים. פעילות במסגרת טוטלית ומקיפה.	ילדים ברמת הזדקקות גבוהה הסובלים מבעיות התנהגותיות ורגשיות חמורות.	מוסד טיפולי
טיפול תרופתי והשגחה פסיכיאטרית. המוסד הוא תחנת מעבר לפני ולאחר אשפוז בבית-חולים לחולי נפש.	ילדים עם בעיות נפשיות חמורות הזקוקים לטיפול תרופתי ולהשגחה פסיכיאטרית.	מוסד פוסט-אשפוזי
טיפול בילד ובמשפחתו כחלק מראייה כוללת, בהדגשת תפקידה של הקהילה בטיפול בילד בסיכון ובמשפחתו.	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם אך לא נפגעו מבחינה רגשית או חברתית במידה המשפיעה על חיי היום-יום.	מוסד קהילתי

מערך המוסדות של השירות לילד ולנוער הופרט לפני שנים רבות. נכון לשנת 2003,  היה אחראי השירות לכ-314 מוסדות, 293 מהן, שהן 93% מכלל המוסדות, מנוהלות בידי חברות ציבוריות וארגונים ציבוריים (מלכ"רים), ו-21 פנימיות (7%) שייכות למגזר הפרטי-עסקי ומנוהלות בידי עמותות פרטיות למטרות רווח.

—————————————————————————————

נכון לשנת 2003:

  

רוב התקציב (כ-74%) של השירות לילד ולנוער מיועד לטיפול במסגרות חוץ-ביתיות, שעלותן גבוהה. התקציב לטיפול בקהילה הוא כ-26% מכלל התקציב.

   

חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידיאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו למוסדות, בישראל קיים לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות למוסדות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שמרבית הילדים נשלחים למוסדות הללו כדי להרחיק אותם כביכול מהסכנה…

  

אף ששירותים קהילתיים עולים רק רבע או שליש מעלות החזקתו של ילד בפנימייה, ולעתים הם פתרון מתאים יותר לילד, שכן הם מאפשרים לו לגור בביתו ולהישאר בסביבתו הטבעית, רק בכ-15% מהרשויות המקומיות קיימים שירותים קהילתיים נאותים לילדים בסיכון.

עדות מצמררת נוספת לנזקים הבלתי הפיכים שגורמים עובדים סוציאלים לילדים

מובאת כאן עדות מצמררת של הורים מאמצים לשני ילדים אשר נפגעו נפשית באופן קשה ביותר כתוצאה משהייה במוסד וטלטלות בין מוסדות למשפחות אומנה. הרווחה הוציאו את הילדים מהאמא הביולוגית שלטענתם היתה חולה…ואני לא אתפלא כי מדובר בעוד שקר, והאמא בריאה ראויה למופת, ממנה חטפו את הילדים.

 

כל פעם שאני קוראת כאלו עדויות אני מזדעזעת מעוצמת האטימות של המערכת, הם ממשיכים לבצע פשעים כנגד האנושות וכל העולם שותק.

 

עדות זו היא אחת מיני עדויות רבות לגבי ילדים מאומצים שנקרעו בעל כורחם ממשפחתם וממורשתם, טולטלו ממשפחה למשפחה ולבסוף מצאו עצמם מאושפזים בבתי חולים לחולי נפש. על הנזקים הבלתי הפיכים שנגרמים להם ע"י עובדים סוציאליים כולם מפחדים לדבר. כל המערכת פוחדת מהם, והילדים המסכנים הללו בהיותם מאושפזים במחלקות סגורות , מנותקים מהעולם ואינם מסוגלים אפילו לתבוע אותם במסגרת דיני נזיקין.

שלום רב, אנו משפחה עם מס' ילדים חלקם ביולוגיים וחלקם מאומצים. הילד שמדובר בו הינו בן 8 שאימצנו עם אחיו לפני 6 שנים.. מתחילה לא ידענו לקראת מה אנו הולכים או יותר נכון לא הבהירו לנו מה ההשלכות, האם הביולוגית חולה  ויותר מכך אף אמרו לנו שזה לא עובר בגנטיקה ובטח לא אופייני לאחים.

לצערנו הרב נפל בחלקינו משהו שקשה מנשוא. חשוב לי לציין מלכתחילה שאין אנו חלילה מאשימים את הילדים אבל בהחלט הדבר לא פשוט להתמודדות. במשך 5 שנים ניסינו פנינו לכל בעלי המקצוע חיפשנו מי שיקשיב לנו וישמע…ההתנהגויות של הילדים ממש חרגה מהנורמה, יש לנו ילדים גדולים ביולוגיים כך שפחות או יותר אנו מודעים לתהליך גידול ילדים, ברור לנו שיש המון קשיים שילד מאומץ מביא עימו אולם במקרה שלנו הקשיים עולים על כל דבר.

 

כבר משחר קטנותם הם הגיעו אלינו בגיל שנתיים לאחר מוסד ששהו בו שנה…קודם הוצאו בגיל 5 חודשים לאומנה..יש להם הפרעות אכילה דבר שלא היה פשוט אבל התמודדנו…חרדת נטישה כמצופה קשה ביותר, חוסר תפקוד חברתי נכון…בעיות רגשיות לר פשוטות…התנהגויות מיניות חריגות..ולאחד מהם התנתקויות רגשיות..לאחרונה לאחר שנוכחנו לראות ובהמלצת ועדת החלטה נאלצנו לשים ילד אחד בפנימיה טיפולית, כאשר הוא מגיע הביתה לביקורים וכל מה שמשתמע מכך.

 

לציין שעם כל הצער מאז בתינו נרגע ממש וחזר מעט לתפקוד תקין. יתר הילדים ממש התקשו לנהל חיים סדירים…ומצוקתם גם היתה קשה. אנו הולכים לטיפול וסיוע..אולם אני חייבת לשאול אותך דבר שלצערי אנו רואים שהולך לחזור על עצמו עם הילד השני. לאורך כל הדרך אנו ההורים הסבנו את תשומת ליבם של בעלי המקצוע להתנהגויות של הילד שנמצא כרגע בפנימיה…ואילו הם לא הבנו על מה אנו מדברים. אנו מודעים לכך שהוא כלפי חוץ לא פעם הפגין התנהגויות אחרות עד שבסוף גם בחוץ לצערינו הכל פרץ.

 

האח האחר מתנהל מעט שונה…בתחילה אובחן כ-PDD NOS אולם מהר מאוד נאמר לנו שהבעיות בהתקשרות שלו יכולות גם כן להתבטא באופן שהוא מביא את הדברים, אין ספק שההתפתחות שלו לא כפי גילו הכרונולוגי וזה יוצר בילבול עצום. מה שמדאיג אותנו מאוד לאחרונה…העובדה כהוא..פוגע בעצמו בכל מיני אופנים…מגרד עד זוב דם..ולפני מס' ימים ביום רגיל לחלוטין…פתאום תוך שנה…שמנו לב שאין לו גבות…בתחילה מאוד נבהלנו לא הבנו…לקחנו אותו לרופאת עור, והיא ישר שאלה האם הוא מטופל רגשית ואכן הפסיכאטרית נתנהל לו לופיטין 20 מ"ג פעם ביומיים כי היא ראתה שהוא עצוב.

 

המרפאה הרגשית שלו שמטפלת בו במוסיקה אמרה שהוא הראה המון תוקפנות…בבית ממש לא ראינו מאומה נהפוכו הוא היה מאוד חיוני..בחוויה שלנו לא היה "מניע" אני מתארת לעצמי שזה נובע מתוכו…בטח עקב יציאת אחיו אבל לציין שעוד קודם הוא היה עושה המון מעשים מסוכנים, שלא תואמים את גילו. רופאת העור אמרה לנו במפורשות שהוא ילד שזקוק להשגחה תמידית..ראינו באינטרנוט שיש תופעה כזו תלישת גבות ושערות המאופיינת כהפרעת אישיות,שמלבד תרופות חייבים גם עיצוב התנהגותי.נכון שהוא מטופל אבל למה מתימרים כל הזמן לומר לנו שהוא בסדר גמור למה?

 

בעבר פסיכולוג שראה את הילד כתב מפורשות שלדעתו יש לילד הפרעה נפשית…מאז שהוא אצלינו הוא כל הזמן מדבר על המוות …"רוצה לראות את הבשר של עצמו או אדם מת"ואילו הפסיכאטרית…אומרת שהוא מעט סקרן יותר מילד אחר צריך מעט יותר שמירה…ואני שואלת בשיא הכנות האם באמת זהו זה…? אנו מאוד דואגים לעתיד…יש בנו תחושה שפוחדים לומר לנו דברים בגלל שהוא מאומץ שאולי לא נרצה אותו. זה כל כך לא נכון הוא מקסים אבל אנו רוצים לדעת את האבחנה, יש לנו פחד שכמו עם האחר בסופו של דבר…נפספס…שאלה פרקטית…הוא החליט שהוא רוצה לגדל שיער. אמרנו שאין בעיה כל עוד נשמור על ניקיון הראש, ושהוא ישים קשת שהשיער לא יגיע לעיניים. ועכשו אחרי מה שעשה לגבות בכל הזדמנות שאין אנו רואים הוא נמנע מלשים קשת בשיער…לדוגמא מה לעשות? דבר שני מה לעשות עם הפסיכאטרית…אנו אומרים בקול רם את חששותינו ואילו היא מבטלת הכל… המון תודה וסליחה על האורך