עבודתם הטמאה של העובדים הסוציאלים האמריקנים נחשפת בתחקיר של רשת טלויזיה אמריקנית

צפו בתחקיר של רשת טלויזיה אמריקנית שחשפה שחיתות בלתי נתפשת של עובדים סוציאלים אמריקנים שחוטפים ילדים לאימוץ עבור בצע כסף. בעקבות התחקיר פתח משרד מבקר המדינה האמריקני בחקירה מקיפה בנושא.

בישראל התקשורת פוחדת לחשוף ומשרד מבקר המדינה מתעלם מן השחיתות החוגגת בקרב פקידי הסעד במשרד הרווחה.

התנועה דורשת כי פקידי הסעד יחשפו את מרכיבי השכר בתלוש המשכורת שלהם.

תככים בין עובדים סוציאליים באים תמיד על חשבון בריאותם הנפשית של ילדים חטופי רווחה

להלן עוד מקרה, אחד מאינספור מקרים של כשל אומנה בהם מטולטלים ילדים ממשפחה למשפחה כמו כדורגל בשל סיבות רבות ומגוונות ומשרד הרווחה מסתיר כהרגלו את הנזקים שפקידי הסעד גורמים לילדים הללו. והפעם, משפחה אומנת מתוך פורום אומנה, על ילד שנזרק למשפחה האומנת הבאה בשל מחדלים ותככים ביורוקרטים של עובדים סוציאליים ופקידי ממסד:

 

"…האם רק אנחנו סובלים מחוסר הבנה של העמותה , עו"ס וכ"ו? נמאס לנו שנותנים לנו עובדת שלא מבינה מה קורה איתה חדשה וכל הזמן מסתמכת על מה שתגיד ראש הצוות שלה אנחנו נמצאים בצומת דרכים עם הילד אומנה שלנו הוא לא ממשיך איתנו בגלל חוסר התחשבות של כל המערכת לצעקות שלנו כי הילד מסובך רגשית כולל פיגור אין לנו כימיה כבר למעלה משנה אין עזרה מקצועית איך כן לגשת לילד ולבעיות שלו נכשלנו בגללם כואב לנו שככה מתנהל העולם אנחנו מתוסכלים ולא יודעים מה יהיה האם המשפחה הבאה כן תסתדר ? האם האם האומנת תוכל להתמודד עם ההרגשה שלא תקבל שום פידבק על הטיפול בו ? מה יהיה איתו אם לא יסתדרו איתו ? הרבה שאלות ובלי תשובות פשוט רק לצאת לרחוב ולצעוק מרוב אטימות של כולם …."

 

עוד על כשלים של משפחות אומנה:

 

מחקר MIT קובע: ילדים שחיו בבתים הרוסים הצליחו טוב יותר בחיים מילדים שחיו במשפחות אומנה

 

משפחות אומנה מתייחסות לילד כאל חפץ. לאחר שנעשה בו שימוש צריך להתפטר ממנו ולזרוק אותו במוסד

 

עובדים סוציאלים מטלטלים ילדים ממשפחה למשפחה כדי להגן על עצמם בפני תביעות נזיקין

 

עוד מקרה של ילדים שמטולטלים מאומנה/פנימיה/אומנה/פנימיה

 

עץ המשאלות שצייר ילד שנחטף ע”י עובדים סוציאלים למוסד של משרד הרווחה

מחנה בית אפל – בחוץ פרחים בפנים עשבים

הרחבה של המחנה (מעבר לגדר התיל בצילום) מאד מוזנחת ומלאה עשבים שוטים שיכולים לשמש כמקור משיכה לנחשים, חולדות, נמיות ועקרבים.

להגדלת התמונה, לחץ על התמונה.

גדר התיל של מוסד בית אפל. מזכיר לכם משהו מן העבר?

צביעות שיפוטית – שופטת הנוער רות בן חנוך היא כלי לסתימת פיות

בשנת 2004 השופטת בן חנוך שחררה ממעצר שני נערים בני 16 שנעצרו בהפגנת השמאל תוך מתיחת בקורת על המשטרה אשר הענישה את הנערים ע"י ביצוע מעצר שווא. השופטת הצבועה הזו סיכמה את פסיקתה בהצהרה מזויפת כי "בית המשפט צריך להיזהר לבל ישמשו הליכי המשפט כלי לסתימת פיות, או להגבלת זכותם להביע דעתם, למחות ולהפגין".

 

 

במאי 2008 ילדה שעברה התעללות בפנימית טירת הילד של משרד הרווחה מחתה בפני השופטת רות בן חנוך וביקשה לחזור לחיק משפחתה, ואולם השופטת סתמה לילדה את הפה והענישה אותה ע"י כך שאפשרה לפקידת הסעד האלימה מיכל מילשטיין-בוקובסקי שהיכתה את הילדה להעביר אותה בכח ובאמצעי אלימות לפנימיה אחרת בשיתוף עם פקידת הסעד זיוה דיאמנט. צעד זה נועד לנתק את הילדה מהוריה כדי שלא תוכל לשאת את דבריה אודות החוויות הקשות אותן היא עוברת בפנימיה ולמנוע מהוריה להגיש תביעות נזיקין כנגד פקידות הסעד.

 

ילדה זו החלה את מסע התלאות שלה בבית אפל, שם ניסו להסית אותה כנגד משפחתה ומנהל המוסד הסגור הזה, מר גבי קונפינו אמר לה כי "יש להרחיק אותה ממשפחתה משום שיש לה אמא משוגעת שתשתלט לה על החיים ולא תיתן לה להתחתן".

 

ילדה זו מטולטלת כיום מפנימיה לפנימיה ובלבד שלא תחזור הביתה למשפחתה האוהבת. מהלך זה נועד כדי לסתום לילדה את הפה ולמנוע ממנה להביא לידיעת התקשורת והציבור הרחב את מעשי ההתעללות שהיא עוברת במוסדות משרד הרווחה.

 

פקידת הסעד המחוזית מיכל מילשטיין היא אישתו של השופט שמואל בוקובסקי. רות בן חנוך שאף סתמה למנכ"ל התנועה את פיו וסירבה לשמוע את דבריו היא שופטת בובה, זומבי שנתונה למרותה ולגחמותיה של פקידת סעד אלימה ואכזרית שנשואה לקולגה שלה.

 

השופטת רות בן חנוך מייצגת את הצביעות בהתגלמותה. אישה זו סותמת פיות של ילדים, הורים ואזרחים וזאת בניגוד לחוק. שופטת זו יש להדיח מכס השיפוט ואף לשלול את רשיון עריכת הדין שלה.

בית אפל הוא בית אפל שמתרחשים בתוכו מעשים אפלים

אולי יעשו עליו פעם סרט הוליוודי.

ניכור אומנה ותאוות הבצע של משפחות אומנה

הכסף המועבר למשפחות אומנה יכל לשמש את המשפחה עניה ממנה נחטפו הילדים.
10,000 ילדים חטופים נמצאים בישראל ברגע זה, 2500 מהם נחטפו למשפחות אומנה.
מדוע משפחות עניות לא מקבלות מענק חדשי ומשפחות אומנה כן מקבלות?
מדוע משפחות עניות לא מקבלות החזרי הוצאות ומשפחות אומנה כן מקבלות?
מדוע משרד הרווחה מכריח הורים עניים לקחת ילדים לטיפול פסיכולוגי יקר על חשבונם ולמשפחות אומנה הוא כן מעניק מימון?
משפחות אומנה חומדות גם את קצבת הילדים הדלה בסך מאה ומשהו שקל.

עלות חדשית של השמת ילד באומנה 3750 ש"ח. למה לא מעבירים סכום זה למשפחה העניה ממנה נחטף הילד?
ניכור אומנה הוא מצב בו משפחת האומנה משתמשת באמצעים שונים, כספיים ופסיכולוגיים,  כדי לנתק את הילד ממשפחתו הביולוגית.
למרות שאומנה מוגדרת כסידור לטווח קצר, בפועל רבים מן הילדים נשארים במשפחת האומנה עד גיל 18, בשל ניתוק מכוון של הרשויות וניכור משפחת האומנה של הילד ממשפחתו הביולוגית.

שלווה ליבוביץ, המפקחת הארצית על האומנה מודה: הפנימיות במדינת ישראל הן שואה לאומית.

צפו בסרטון על השחיתות הכספית המתנהלת סביב תעשית האומנה בתכניתו של גבי גזית:

משרד הרווחה שוב מסתיר הטרדות מיניות במוסדותיו, והפעם מדובר בכפר הנוער "אהבה". הסתרת המקרה מעיני הציבור נעשית על בסיס מחלת התרצת הנפוצה ששמה "טובת הילד" (=טובת המוניטין של המוסד)

טבח פנימייה פוטר עקב חשד לביצוע מעשים מגונים בקטינים  - פורסם ב NFC

תבע את הפנימייה בטענה שפוטר שלא כדין הפנימייה השיבה שלאור כתב אישום שהוגש נגדו ותלונה של קטין העדיפה שלא יעבוד במקום בית הדין הסכים

מאת: איריס פרחי   |     |  Nfc.co.il/blog/irisfarhi

מאיר גדעון תבע את כפר הילדים והנוער "אהבה" בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה לאחר שפוטר מעבודתו כטבח. לדבריו, יש לפצותו בגין פיטורים שלא כדין, פגיעה בחופש העיסוק ובכבוד, עוגמת נפש, דמי הודעה מוקדמת ודמי מחלה.מכתב התביעה עלה שהתובע עבד בפנימייה, בה חוסים 200 בני נוער במצוקה ובסיכון, כטבח ומנהל מטבח מיום: 1.3.1976 ועד ליום: 31.12.04. בתאריך: 29.1.02 הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט השלום בקריות בגין מעשה מגונה בפני קטין. מתוך כתב האישום: "בתאריך 7.5.01 סמוך לשעה 16:30 בשירותים שבקיריון קריית בביאליק בעת שהקטין י.ב. עשה צרכיו, הנאשם עלה על אסלה שבסמוך וסימן לקטין בידיו בתנועות מגונות ואונן בפני הקטין עד אשר הגיע לסיפוק מיני".בטרם ההקראה תוקן כתב האישום לעבירה של פגיעה בפרטיות. בתאריך 27.10.03 חזר בו התובע מהכפירה בביצוע העבירה, כתב האישום נגדו בוטל והתיק המשטרתי נסגר מחוסר ראיות בגין עבירה על חוק הפרטיות, לאחר שהמתלונן לא שיתף פעולה ולא הגיע לבית המשפט למתן עדות כנדרש. כתב האישום המקורי על מעשה מגונה בפני קטין נמחק מחוסר אשמה.בסמוך לתאריך 22.9.04 התלונן אחד הילדים בפנימייה, בפני עובדת סוציאלית, שבמהלך עבודתו במטבח הגיח התובע מאחוריו בשעה שהתכופף, והכניס מקל של מגב בין רגליו. האירוע לדברי הקטין, אירע פעמיים. בפנימייה התייחסו לכך כאל ביצוע מעשים מגונים בקטין. לאחר התייעצות עם עובדת סוציאלית ולאור מצבו הנפשי והרגשי של הקטין הוחלט שלא לחשוף אותו לחקירה משטרתית ולא הוגשה תלונה נגד התובע.מנהל הפנימייה, יואב אפלבוים, ששמע על המקרה וכתב האישום הציע לתובע להתפטר בדין מפוטר ולנמק זאת מסיבות אישיות. הוא הוסיף שאם התובע יפוטר, במכתב הפיטורין יירשם שהדבר נעשה בגלל ניהול כושל, חוסר אמינות, אי מילוי נהלים, תלונות וחשדות פליליים. התובע הוצא לחופשה בת 7 ימים והתבקש להחליט בעניין. בסיומה הגיע לפגישה השנייה עם אפלבוים מלווה באשתו ואחותו השוטרת שהייתה לבושה במדים וביקש פיצויי פיטורים בשיעור של 200 אחוז כתנאי להתפטרותו. הנתבעת סירבה ומסרה לו מכתב פיטורים.בכתב התביעה טען התובע שהפיטורים היו בניגוד לחוקת העבודה, מאחר שמנהל הנתבעת לא פנה ליו"ר ארגון העובדים בעניין פיטוריו, ולא ניתנה לו זכות השימוע. "פוטרתי שלא כדין ובחוסר תום לב, והנימוקים במכתב הפיטורין כוזבים ומופרכים. כתב האישום המקורי והמתוקן בוטלו על-ידי בית המשפט. האשמות החדשות נגדי לא הועברו לחקירת המשטרה".הנתבעת השיבה בכתב ההגנה כי לאור כתבי האישום שהוגשו ותלונתו של הקטין החוסה, אין מקום לטענה שהפיטורין נעשו בחוסר תום לב. כמו כן שמכתב הפיטורין נשלח לארגון העובדים שלא מצא עילה להתערב בהליך. מנהל הנתבעת אמר בדיון שהשימוע נעשה בפגישה הראשונה בינו לבין התובע והאחרון לא ידע שהוזמן לשימוע. כמו כן שהתובע סירב להגיב לאשמות נגדו והפנה אותו למשטרה לבירור העניין.בפסק דין שניתן בשבוע שעבר פסקה השופטת איטה קציר שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 40,002 שקל בגין פיטורין בניגוד לחוקת העבודה בתוספת 4,000 שקל שכר טירחת עו"ד. "נראה כי נפלו פגמים בהליך פיטוריו של התובע. בכך שלא נאמר לו מבעוד מועד כי הוא מוזמן להליך שימוע וכי קיימת כוונה לפטרו ממקום עבודתו, לא קוים הליך שימוע כנדרש. בנוסף גם לא נוהל מו"מ עם ארגון העובדים באשר לפיטוריו". השופטת דחתה את הטענה שהפיטורין נעשו בחוסר תום לב. "הנתבעת הציגה בפני בית הדין מסמכים המעידים על אי מילוי נהלים, אי שימוש בשעון נוכחות, ביצוע רכישות פרטיות באמצעות ספקי הנתבעת, ליקויים שהתגלו במטבח וגידול לא סביר בהוצאות המטבח".בפסק הדין צוין שהתובע הודה חלקית במהלך חקירתו במשטרה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן ואמר שהציץ לתא השירותים כדי לבדוק אם ב"תא הסמוך נמצא מישהו שאני מכיר". כמו כן שבתצהיר הודה שהמגב פגע בתלמיד שהתכופף "בלי כוונה". לדברי השופטת, "הסבריו" של התובע למעשיו ביחס לשני הקטינים, "מעוררים חשדות וחששות אמיתיים כלפיו שמא אינו ראוי לעבוד בחברת קטינים חוסים. בנסיבות אלה – אין גם הצדקה משפטית לפסוק לו פיצויים בגין עוגמת נפש".השופטת הוסיפה שהתובע נהג בחוסר תום לב כשהגיע לפגישה השנייה עם אפלבוים מלווה באחותו השוטרת שלבשה מדים, "וזאת ככל הנראה על-מנת להפעיל לחץ על מנהל הנתבעת בניסיון למנוע את פיטוריו או לחילופין על-מנת שהמנהל יסכים להצעת התובע להתפטר בדין מפוטר ולקבל פיצויי פיטורין בשיעור של 200 אחוז".

רשת משען מטעם גבי קונפינו מאיימת בתביעה משפטית כדי להוציא לאור את האמת המרה אודות מוסד בית אפל

במהלך השבוע הזה נתבשרנו מטעם היועצת המשפטית של רשת משען כי בכוונתם לתבוע אותנו בתביעת דיבה בגין האשמות שווא כביכול על התעללות בילדים בבית אפל וכינוי בית אפל כמחנה ריכוז.

התנועה למען עתיד ילדנו מברכת את רשת משען על היוזמה המקורית אשר תוביל סוף סוף לחשיפת האמת בבית המשפט והמעשים המתועבים המתחוללים מאחורי כתלי מוסד בית אפל.

המינוח "מחנה ריכוז"

רשת משען טוענת כי הפירוש המקובל ב-65 השנים האחרונות למינוח מחנה ריכוז מתייחס למתקני הכליאה של הנאצים. רשת משען קיבלה על דעת עצמה וללא שהוסמכה לכך בעלות על המושג "מחנה ריכוז", החליטה לתת פרשנות חדשה למושג זה ואפילו לא טרחה לעדכן את האקדמיה ללשון.

מאחר והיועצת המשפטית לא עשתה שיעורי בית, החלטנו לשתף עימה פעולה, לעשות במקומה את העבודה עליה היא מקבלת שכר, ולהסביר לה מהו המינוח "מחנה ריכוז".
עפ"י ויקפידיה -
מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה).

הבריטים למשל, המשיכו להשתמש במינוח זה בהקשר המקורי זמן רב לאחר נפילת הרייך השלישי, למשל בעת שהקימו מחנות ריכוז לסינים.
נראה כי היועצת המשפטית אינה יודעת להבחין בין מחנה ריכוז למחנה השמדה ואנו מציעים לה להשכיל אף יותר ולרכוש את מילון אוקספורד שיעשה לה סדר במחשבות.

עתה נמצא את המכנה המשותף בין מחנה ריכוז למוסד בית אפל:

• האם בית אפל הוא מתקן כליאה?
  כן, כלואים שם ילדים, למשך שנים רבות, במקום סגור שאינם יכולים לצאת משם באופן חופשי ולהתמזג עם הציויליזציה, עם העולם הנאור ועם ילדות בריאה ומאושרת.

• האם כלואים שם קבוצות אתניות?
  כן, מרביתם יוצאי משפחות עניות המהוות קבוצה אתנית בפני עצמה בשל חוסר יכולתן הכספית להתמודד משפטית מול מפלצת הרווחה.

• האם נכלאים שם ללא הליך משפטי?
  כן, הילדים האומללים מגיעים לשם בתוקף צו בית משפט שאינו חוקי משום שהוא מסתמך על חוות דעתן של ועדות החלטה של משרד הרווחה. ועדת גילת בשנת 2002 קבעה כי ועדות ההחלטה של משרד הרווחה אינן חוקיות, אי לכך כל צו בית משפט המסתמך עליהן אינו תקף, ובמילים אחרות מדובר במעצר מנהלי של ילדים חפים מפשע בדומה למעצר מנהלי שאוכפים על מחבלים.

לשון הרע בגין האשמות על התעללות

בשלב זה לא נרחיב את הדיבור ומדובר בנושא עדין ורגיש למשפחות רבות.

גבי קונפינו טוען שכצאצא לניצולי שואה ההאשמות שלנו פוגעות בו כפליים

מר קונפינו, אל תיילל ואל תתחסד, הצביעות הזו שלך לא עובדת עלינו. מר קונפינו אל תתפוס טרמפ על העבר של ההורים שלך, אנחנו לא מתרגשים מזה. מר קונפינו העובדה כי אתה צאצא לניצולי שואה אינה הופכת אותך באופן אוטומטי לחף מפשע ואינה נותנת לך גושפנקא לבצע פשעים כנגד ילדים חסרי ישע.

מר קונפינו, האם השם ברונו בטלהיים מוכר לך?

ברונו בטלהיים, פסיכולוג אמריקאי, ניצול שואה, יליד אוסטריה. נשלח ב-1938 על ידי הנאצים למחנות הריכוז דכאו ובוכנוואלד. ב-1939 שוחרר והיגר לארצות-הברית, שם למד ומאוחר יותר לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת שיקגו.

ברונו בטלהיים מתוך מאמר של מיכאל שרון

ברונו בטלהיים, פסיכיאטר הילדים ה"דגול" היה אורים ותומים למטפלים והורים אין ספור בארה"ב. לאחר התאבדותו ב-‏1990 נחשפה במלוא כיעורה שערוריית ענק שזעזעה את כל עולם הפסיכולוגיה ועוד רבים וטובים.

הדוד הטוב שדומה ונשא על כתפיו את מלוא כובד הצער של ילדים הלומי פתולוגיה נפשית וגורל אישי קשה, אוטיסטים, סכיזופרנים, לקויי למידה קשים וכד', התגלה כאדם שנהג בהתעמרות קשה בחסרי ישע, וזייף נתונים אודות פרוגנוזות והצלחות מדומות. שלא לדבר על מקרי דווח שקרי אודות ילדים שמתו בנסיבות עלומות במוסד אותו ניהל.

האיש שכמו נשא במבטו הטרגי את מלוא יגון העולמים של הגורל היהודי, השואה, אושוויץ, בוכנוולד, ודומה שגילם בדמותו את החרדה הנוראה וההבנות הקיומיות במלוא כובד מוראות הצוררות הקשה ההיא, התגלה כאדם שזייף את מסמכי הרשאתו המקצועית כפסיכיאטר, כפלגיאריסט רחב ביזה ונטול מעצורים, והיו רבים שתארוהו כשקרן פתולוגי.

מה ימנע מנוכל כלשהו, במקרה זה, בעל מבטא אנגלי-אוסטרי כבד ומעורר כבוד המשחק ג'נטלמן הדור וכבד תרבות, הלקוח ישר מתור-הזהב שמלפני המלחמה; מה ימנע מנוכל מסוג זה, נוכל כל שהוא בעצם, לביים את דמות עצמו כהומניסט הגדול הקשוב למצוקה האנושית באשר היא, לאזכר את השואה ואושוויץ ושאר נושאים בעלי אסוציאציות קשות מעבר ליכולת הבנתנו, ולשתק עקב כך את חשיבתנו הביקורתית – כאשר נקפוץ לדום ברטט נוכח הרמת דגל השואה על נס, ונשמוט תחת ידינו את הבקרה על ילדינו?

גבי קונפינו שולח אלינו שליחים כדי לכתוב תגובות אוהדות בעדו ואף מגיש תלונות שווא במשטרה ע"י עובדים סוציאלים ופקידי סעד .המשטרה אינה מפחידה אותנו ואף בסופו של דבר תאלץ לפעול נגדך ונגד המתלוננים העתק יועבר לגורמים המתאימים .

אין לנו מושג מי אלו השליחים שאתה שולח מדי יום כדי לכתוב כאן באתר תגובות בשבחך, אבל הטריק הזה שלך הוא מאיתנו והלאה. לא ברורה זהותם של השליחים הללו, לא ברור אם חלקם של השליחים הללו אכן בוגר בית אפל או סתם מתחזים, אבל גם אם אכן העבירו את ילדותם במחנה הכליאה ועוד נהנו מזה, זה לא הופך את מתקן הכליאה שלך לאתר נופש.

הגיע הזמן שתפנים, בית אפל הוא מוסד סגור, הילדים החוסים באחריותך סובלים, ילדותם נעשקת, הם עוברים התעללות, ואותם ילדים שנשלחו מטעמך והיו נושאי הכלים שלך אינם מייצגים את הכלל. פגעת בנפש אחת מישראל, פגעת בעולם ומלואו. יש תסמונת ידועה תיסמונת שטוקהולם. ראה ויקיפדיה .

גבי קונפינו לא ישן בלילות ולא מתגלח

מר קונפינו אתה לא ישן בלילות מרוב דאגה? דאגה לילדים או דאגה לכסא שלך?
אתה יכול לתאר לעצמך את אותם הורים שלא ישנים לילות כבר שנים משום שחטפו להם את הילדים וגורלם אינו נודע להם?
אתה יכול לתאר לעצמך מה הם מרגישים? לא, אתה לא יכול לתאר, משום שהילדים שלך מעולם לא העבירו את ילדותם במוסד. לעולם לא היית נותן שזה יקרה להם

בתי היתומים בישראל – השקר הגדול

הסתכלו טוב טוב בתמונה למטה, זהו בית יתומים באחת ממדינות חבר העמים. נכון שהוא נראה מטופח ויפה מבחוץ? לא כדאי לכם לדעת מה קורה בפנים. המראה החזותי החיצוני והמטופח מטעה את המבקרים. הילדים השוהים במוסד הזה עוברים גהינום.

בתי הילדים במדינות חבר העמים ידועים לשמצה ו-UNICEF כתב לא מעט דוחות בנושא.

כך קורה גם בארץ. מוסדות לילדים חטופים נראים מטופחים מבחוץ וגם הלובי נראה מסודר, אך משרד הרווחה מצליח להסתיר לאורך שנים את הזוועה המתחוללת מבפנים.

למוסדות לילדים של משרד הרווחה בארץ יש חזות הייטקית כזאת, עם צבעים פאסטליים וצמחייה נאה, אך רק הילדים האומללים החוסים בהם יודעים את האמת.

משרד הרווחה משקיע כספים רבים בטיפוח החזות החיצונית של הבנין, כולל הלובי ואיזורי הגישה למבקרים, אך את הצדדים האפלים במוסד וההתעללויות בילדים החוסים הוא לעולם לא יחשוף לציבור הרחב (שוב בתרצת נפוצה שנקראת "חסיון").

  

UNICEF, לא הגיע הזמן שתבצעו גם בישראל תחקיר מקיף על המתרחש מאחורי כתליהם של המוסדות המזוויעים הללו בישראל?

בין פטיש העוני לסדן הרווחה – הטרדה מינית במוסד הפוסט-אשפוזי רננים

התנועה למען עתיד ילדנו מגנה את רד בינת שתומכת בהתעללות בקטינים ומשתפת פעולה עם אירגון הנאצי הקיצוני רווחה. הגיבו באתר רד בינת

 

 http://www.rad.co.il/Article/0,6583,29318,00.html

 

סמי עלי  | מגזין המושבות

 

2007

 

הנער מתחנן לחזור הביתה

 

הנער מ’ בן ה- 13 טוען שהוא מוטרד מינית בפנימיית רננים בה הוא לומד. המשטרה מנהלת חקירה. הוריו שסובלים ממצוקה כלכלית חמורה, מבקשים להוציאו משם. שרותי הרווחה שמכירים היטב את המשפחה, טוענים כי ההורים אינם מסוגלים לגדל את ילדיהם כראוי. בין חוסר האונים של המשפחה ומצוקתה הכלכלית, בין הנהלים הרשמיים והכוונות אולי הנכונות, של מחלקת הרווחה ובין המוסד החינוכי, נמצא מ’ המשלם את המחיר.

 

מ’ הוא נער בן 13 ומשפחתו מתגוררת בחדרה. הוא לומד בפנימיית רננים ומתחנן כי יוציאו אותו משם. הנער רוצה לעזוב את הפנימייה "תנו לי לשוב לביתי איני יכול יותר". הוא אמר לי בשיחה איתו.

 

"החיים שלי הם גיהינום", אומר מ’ "לא רוצה להיות בפנימייה הזו יותר, רע לי שם. מציקים לי. שמו אותי עם ילדים שמצבם הבריאותי ירוד, זה משפיע עליי לא טוב. אני סובל מעינוי ומהטרדה מתמשכת מצד אחד המדריכים, כשאני נכנס להתקלח כל הזמן הוא ניצמד אלי, הוא מסבן אותי. זה מפריע לי ואני מרגיש אי נוחות. ביקשתי ממנו שיפסיק עם זה, אבל הוא טען שהוא חייב לפקח עליי בזמן שאני מתקלח, כי אלה הן ההוראות. אני סובל ומבקש שיעזרו לי. סיפרתי להורים, אבא שלי פנה למחלקת הרווחה בעירייה וסיפר להם אבל אין עם מי לדבר. עד היום לא סיפרתי למנהלים בפנימייה מפני שאני חושש שהם לא יאמינו לי ואפילו יתעלמו מתלונתי, ויזניחו אותי או יענישו אותי. בכל פעם שאני בא לחופש בבית מנדנד לאבא שלי שיעשה כל מאמץ להוציאני משם, די מספיק שהמשפחה שלי חייה במשבר זה שנים".

 

יש לציין כי הנער מ’ סובל מבעיות שונות, לבד ממצוקה כלכלית, וכנראה תפקודית של המשפחה שבא ממנה, קיימות אצלו בעיות התנהגותיות ותפקודיות שבעטיין היה מאושפז קודם לכן, במוסד פסיכיאטרי בפרדס חנה.

 

תגובת הנהלת המוסד

 

מנהלת פנימיית רננים, ענת לוקס, מסרה כי: "בפנימיית רננים מתחנכים סוגים שונים של חניכים, חלקם עצמאיים ותורמים לקהילה, מתגייסים לצבא והופכים להיות אזרחים מהמניין וחלקם זקוקים להשגחה אינטנסיבית, כולל בתפקוד הבסיסי היום יומי. לאור העובדה שחלק מהחניכים הוצאו מביתם בניגוד להסכמת הוריהם, ניכר כי חלק מן ההורים נתפסים לאירועים שונים שאין להם בסיס מוצק במציאות. הצוות החינוכי טיפולי, בפנימיית רננים זוכה לליווי מקצועי ונמצא בפיקוח מתמיד של משרד הרווחה.

 

בנוגע למקרה הספציפי, החניך הנ"ל חייב להתקלח בנוכחות איש צוות. מסיבות של אתיקה מקצועית, אין באפשרותי להסביר מדוע, אלא אם כן יושג ויתור על סודיות מהוריו, לפיכך תשובתי חלקית בלבד. האירוע עצמו לא טופל על ידי הנהלת הפנימייה זאת משום שהחניך לא התלונן מעולם בפני אף איש צוות במסגרת. החניך התלונן ככל הנראה בפני הוריו בחופשתו האחרונה בבית.

 

יש הנחייה, של הנהלת הפנימייה והחלטת מומחים מקצועיים, לא לאפשר לחניך מ’ להיות בגפו במקלחת, וזאת מסיבות בריאותיות. אנו נבדוק את הנושא. במידה ויתקבל רושם שהייתה הטרדה כלשהי מצד המדריך – נפנה מיידית למשטרת ישראל".

 

מהמשטרה נמסר כי משפחת ש’ הגישה בימים אלו תלונה במשטרה נגד המדריך האב ובנו מסרו עדויות לחוקרים. החקירה מתנהלת בחשד למעשה מגונה בין כתלי פנימיית רננים, וכיוון שהיא נמצאת בעיצומה אי אפשר למסור כרגע פרטים נוספים.

 

משפחה עניה שנרדפת ע"י בריוני הרווחה

 

משפחת ש’ מחדרה, היא דוגמא לאלפי משפחות במצוקה הנמצאות מתחת לקו העוני במדינה. מספיק מבט קטן לתוך דירתם השכורה,בת שני החדרים, כדי להבין את מצבה הירוד והמזעזע של משפחה המגדלת חמישה ילדים. יוסף, אב המשפחה בן 39, עיתונאי וקריקטוריסט לשעבר, מובטל, ניסה מספר פעמים למכור את ציורי הקריקטורה שלו לעיתונים ולמגזינים במטרה להרוויח כמה גרושים שיבטיחו אוכל לאשתו ובניו אבל לשווא. אשתו גלינה, עולה חדשה בעלת תואר ראשון בשפה וספרות רוסית, גם היא מובטלת. הם נשואים זה 15 שנה הציבו לעצמם כמו כל הזוגות בעולם חלומות, שאיפות, גידול וחינוך ילדים ועוד שורה של דברים טובים.

 

"התחתנו לפני 15 שנה", אומר יוסף אב המשפחה, "היו לנו חיים שקטים במשך שנתיים אף אדם לא הפריע לנו, גרנו בבני ברק." שנתיים לאחר נישואיהם חוו אירוע לא ברור, שבו לטענתם הוכו ומאז שרותי הרווחה אינם מניחים להם, ורוצים להוציא את הילדים מרשותם. "לפני 12 שנים, כשגרנו בבני ברק, קבוצת מופרעים תקפו אותנו התעללו בנו, שברו לי 7 צלעות, תקפו את הבית באבנים, הבעירו מדורות מה לא עשו." מתייחס יוסף לטראומה שממנה לטענת המשפחה לא התאוששו. מאז החליפו 6 דירות, ונדדו מיישוב לאחר.

 

"אני מובטל, עיתונאי במקצועי, סאטיריקון, וקריקטוריסט. אשתי עולה חדשה ומחזיקה בתואר ראשון בשפה וספרות רוסית, עד היום לא מצליחה למצוא עבודה. אני ממשיך לכתוב לעצמי רק כדי לשמור על שפיות הדעת. מצבנו הכלכלי גרוע מאוד, קשה לתאר את המצוקה שאנו חיים בה, לא מספיק שהם לא עוזרים לנו, גם רוצים לקחת את הילדים שלנו. מסע הרדיפה של הרווחה הפך אותנו למשותקים, תעזרו לנו" מתחנן יוסף. "מזה חמשה חודשים הפסיקו לתת לנו הבטחת הכנסה, ואין לנו ממה לחיות. אנחנו חיים על נדבות. השתתפתי בתוכנית ויסקונסין, וכל הזמן שלחו אותי לעבודות שונות שלא התאימו לי ולבסוף עזבתי, בתקופה שהייתי בתוכנית עשיתי הרבה עבודות בהתנדבות צבעתי תחנות אוטובוס, ציירתי ועוד."

 

שיתוף הפעולה הנצחי בין המשטרה לרווחה – תפרו לאב תיק

 

"יש לנו 5 ילדים הבכור לומד בפנימיית תלפיות בעיר חדרה. בעיר אנו גרים זה שש שנים, במשך 13 שנה נסנו מעיר לעיר. החלפנו 6 דירות והכול מפחד. לפני כשנה פרצו לביתנו המשטרה והרווחה, לאחר שאחד השכנים דיווח למשטרה על צעקות בבית. היה ויכוח ביני לבין אשתי בנושא מסוים. זה קורה בכל משפחה. בעקבות המצב הירוד שלנו היא נכנסה ללחץ והתחילה לצעוק. אחרי מספר דקות פרצה המשטרה לדירה, כאילו שחיכו לרגע זה ועמדו מאחורי הדלת. הם באו עם עובדת סוציאלית ממחלקת הרווחה בעירייה. היא התחילה לחקור אותי ולצעוק, הילדים היו בהלם והתחילו לבכות. ביקשתי ממנה להירגע מפני שהיא באה כדי להרגיע רוחות ולא ההפך. היא ענתה לי באכזריות ובקשה שאשב בשקט.

 

לדעתי אני הייתי העובד סוציאלי באותו רגע. היא בקשה ממני שאחתום על ניר בו אני מסכים להעביר את בני מ’ לפנימייה לאחר שאושפז במשך שבעה חודשים בבית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה. סירבתי לכך. היא בקשה ממני גם לבוא למחלקת הרווחה ביום ראשון כדי לדון בנושא. לאחר שלא הסכמתי לדרישה, תפרו לי תיק, בשנייה וחצי, בעיצומה של הפריצה הוציאו את אשתי מהבית, לאחר כעשר דקות שבו איתה בחזרה והראו לי תלונה של אשתי, על שנתתי לה מכות". אמר שוורץ בכאב.

 

"חקרו אותי במשך שעות בתחנת חדרה. ישבתי על לא עוול בכפי במשך 39 יום בבית מעצר בקישון, סבלתי ולא יכולתי יותר, הם הצליחו לשבור אותי. עו"ד מהסנגוריה הציבורית אמר לי תודה, והם ישחררו אותך. כך עשיתי, כי אי אפשר להילחם בשטן מהרווחה ומהמשטרה. בהיותי במעצר אשפזו את בני מ’ בצו בית משפט ללא הסכמתי והעבירו אותו לפנימיית רננים."

 

המדריך מטריד מינית

 

"בחודש האחרון סיפר לי הבן כי הוא לא מרגיש טוב וחש בפחד, בהתחלה סירב לספר, ידעתי שמדובר בנושא קשה. הוא אמר שאחד המדריכים מטריד אותו. שהוא נכנס עמו למקלחת מדי יום ומסבן אותו, על אף שביקש מהמדריך שיצא מהמקלחת ברגע שהוא מתקלח ושיפסיק לסבן את גופו. אלא שהמדריך לא נענה וטען שהינו מחויב לשהות איתו, בני פחד לספר לאחראיים מפני שהוא חשש שלא יתייחסו לדבריו ואף ויענישו אותו. אני דיברתי עם שירותי הרווחה בעירייה ואלה לא הקשיבו לי. התקשרתי למוקד המשטרה ודיווחתי, אבל בקשו ממני שאגש לתחנה באזור ואגיש תלונה, בהתחלה לא עשיתי זאת מפני שפחדתי שיעשו לי תרגיל דומה כמו שעשו לי בעבר ויתפרו לי תיק. כי הם מתואמים עם הרווחה וכל אשר תאמר הרווחה הוא קדוש." בסופו של דבר כאמור הוגשה תלונה.

 

אגף הרווחה בעיריית חדרה מסר בתגובה כי: "מדובר במשפחה המוכרת ומטופלת באגף הרווחה מספר שנים. משפחת ש’ מקבלת סיוע במזון מעמותת "לב-חם" באופן שוטף וקיבלה סיוע חומרי ממחלקת הרווחה לרבות תלושים לקניית מזון ברשתות המוכרות, סידור הילדים בפנימיית "תלפיות" בחדרה בהסכמת ההורים, סומכת שתסייע להם בענייני הבית והילדים וכמו כן ברכישת מכונת כביסה. אגף הרווחה מכיר בקשיים ובמורכבות של משפחת ש’. אי לכך האגף פועל ועושה רבות למען שיפור רווחתה ומצבה של המשפחה ו-5 הילדים שזקוקים למסגרות משלימות להמשך התפתחותם הרגשית, הלימודית והאישית התקינה".

 

אנחנו נשארנו תוהים. המשטרה תחקור, ובינתיים?

 

אין ספק כי המשפחה מעבר לקשייה הכלכליים נמצאת במצוקה נפשית קשה, ובאופן שאינו מאפשר את תפקודה התקין. מאידך, האם בשל כך ובשל ההיסטוריה המסובכת של המשפחה, יש להקל ראש בתלונתו של הנער? האם יכול להיות שיש ממש בטענתו, ויש כאן ניצול של "חסר ישע" גם במובן של קטין, אך גם במובן של מי שאין לצידו משפחה או כלים להתמודד? האם הוא באמת נמצא במסגרת שמתאימה לו? ובאמת ייתכן שכל הרשויות עושות כאן עבודתם נאמנה, ובכל זאת  איך יוצאים מן המעגל הזה? ואיזה עתיד נכון לנער מ’ ולשאר אחיו? 

 

 לידים:

 

פסקה שניה

"אני סובל מעינוי ומהטרדה מתמשכת מצד אחד המדריכים, כל הזמן הוא ניצמד אלי כשאני נכנס להתקלח, הוא מסבן אותי, זה מפריע לי ביקשתי ממנו שיפסיק עם זה, אבל הוא טען שהוא חייב לפקח עלי בזמן שאני מתקלח, כי אלה הן ההוראות."

 

פסקה חמישית

מהמשטרה נמסר כי משפחת ש’ הגישה בימים אלו תלונה במשטרה נגד המדריך האב ובנו מסרו עדויות לחוקרים. החקירה מתנהלת בחשד למעשה מגונה בין כתלי פנימיית רננים, וכיוון שהיא נמצאת בעיצומה אי אפשר למסור כרגע פרטים נוספים.

 

פסקה רביעית

"לאור העובדה שחלק מהחניכים הוצאו מביתם בניגוד להסכמת הוריהם, ניכר כי חלק מן ההורים נתפסים לאירועים שונים שאין להם בסיס מוצק במציאות . הצוות החינוכי טיפולי בפנימיית רננים זוכה לליווי מקצועי ונמצא בפיקוח מתמיד של משרד הרווחה."

 

פסקה שלישית מהסוף

"בני פחד לספר לאחראיים מפני שהוא חשש שלא יתייחסו לדבריו ואף יענישו אותו. אני דיברתי עם שירותי הרווחה בעירייה ואלה לא הקשיבו לי. התקשרתי למוקד המשטרה ודיווחתי, אבל בקשו ממני שאגש לתחנה באזור ואגיש תלונה, את האמת לא עשיתי זאת מפני שפחדתי שיעשו לי תרגיל דומה כמו שעשו לי בעבר ויתפרו לי תיק".

 

רונית: מספר גליונות לאחר פרסום כתבה זו, פורסמה כתבת תדמית על המוסד המתארת אותו באור חיובי, סוסים, באולינג, מדשאות, חלומו של כל ילד…אמריקה…

 

אבחנת יתר של עובדים סוציאלים תורמת להגדלת מכסות הילדים במוסדות משרד הרווחה והמוסדות הפסיכיאטרים

לאחרונה שוחחתי עם עובדת סוציאלית קלינית לגבי התופעה המדאיגה בה משנה לשנה עולה אחוז הילדים שאובחנו כביכול כלקויי למידה במקרה הטוב וכבעלי בעיות התנהגותיות/רגשיות במקרה הרע. היא הסבירה זאת בתכונה נפוצה בקרב עובדים סוציאלים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים המבצעים "אבחנת יתר" או באנגלית

Over Diagnosis or False Positive

אבחנת יתר הוא מצב בו אנשי מקצוע מן התחום הטיפולי מאבחנים בעיות מדומות בילדים בריאים ונורמליים. אנשי מקצוע אלו אינם מסוגלים לבצע ניפוי נכון של התנהגויות טפלות וחסרות חשיבות ומפרשים התנהגות שולית או התנהגות טבעית שלילית של ילד כתכונה הרסנית ופתולוגית.

מי מרוויח מאבחנות יתר

החוליה הראשונה אשר מאתרת ילד כזה כ"חריג" היא הגננת או המורה. מדובר בדור שלם של אנשי חינוך ברמה מקצועית נמוכה, אשר אינו מסוגל ואינו רוצה להתמודד עם ילדים מאתגרים, מסווג אותם כחריגים ודואג לכך שהם ייפלטו במהרה מן המערכת החינוכית הנורמטיבית כדי להקל את העבודה בכיתה. הטענה כי המגמה הזאת נובעת מן השכר הנמוך שהם מקבלים היא מגוחכת ובלתי מתקבלת. גם לפני 50 שנה מורים וגננות קיבלו שכר נמוך. כשאני עבדתי בסופרמרקט, סידרתי סחורה במדפים וקיבלתי שכר נמוך עדיין ביצעתי את העבודה לשביעות רצונם של הממונים עלי.

אנשי החינוך לא רק שמקבלים גיבוי מלא מן המערכת ה"טיפולית", אלא מערכת זו אף מדרבנת אותם לאתר ילדים חריגים בשם מנטרה אופנתית הנקראת "טובת הילד". למערכת הטיפולית יש אינטרס מובהק לאתר ילדים "חריגים" אלו משום שהם מפרנסים עשרות אלפי עובדי משרד הרווחה ועובדים טיפוליים.

בעקבות כך קמות כפטריות אחרי הגשם אינספור עמותות "טיפוליות" המנצלות את חוסר ידיעתם המקצועית של ההורים בנושא וחולבות מהן כספים במסווה של "אבחונים" ו"טיפולים". דוגמא בולטת לכך היא ילדים נורמטיביים לחלוטין שאובחנו כבעלי לקות למידה. אגודת ניצן בה עובד מיודענו דן שרון עוסקת בתחום של לקויות למידה, וממשיכה "לטפח" את "מודעות הציבור לנושא" (או במילים אחרות – שטיפת מח להורים ואנשי החינוך).

ילדים רבים מנותקים ממשפחתם כתוצאה מאבחנות יתר

התוצאה ההרסנית יותר של אבחנות היתר היא עליה חדה באחוז הילדים המאובחנים בטעות כבעלי בעיות נפשיות ובידודם בכפיה במוסדות של משרד הרווחה ובמוסדות הפסיכיאטרים.

באחד המאמרים הקודמים תיארנו את סוגי מוסדות הרווחה (תמיד שואלת עצמי למה קוראים למשרד הזה רווחה, רווחה של מי? של עובדי הרווחה? צריך להחליף את השם של המשרד הזה).
ישנם כאמור 5 סוגי מוסדות:
מוסד חינוכי, מוסד קהילתי (מוסד יום שיקומי-טיפולי), מוסד טיפולי, מוסד שיקומי ומוסד פוסט-אשפוזי.
למעט המוסד המוגדר כמוסד "חינוכי", כל שאר המוסדות מאכלסים ילדים עם בעיות לכאורה "התנהגותיות".
הגרף הבא מתאר את התפלגות הילדים בין סוגי המוסדות השונים – השוואה בין שנת 2003 לשנת 2005.
שימו לב כי ביחס לשנת 2003, בשנת 2005 חלה עליה באחוז היחסי של ילדים שהוגדרו כבעלי בעיות התנהגותיות. ישנה ירידה במספר היחסי של ילדים השוהים במוסדות החינוכיים ועליה באחוז היחסי של ילדים השוהים במוסדות המאכלסים ילדים "מופרעים".

 

המוסדות הפוסט-אשפוזיים

מדאיגה במיוחד העליה במוסדות הפוסט-אשפוזיים, עליה של כ-40% בחלק היחסי מכלל המוסדות.
מוסד פוסט אשפוזי הוא מוסד המאכלס בתוכו ילדים ש"אובחנו"כבעלי הפרעות פסיכיאטריות והמוזנים באופן קבוע בסמים פסיכיאטרים. במוסד זה נמצא דרך קבע פסיכיאטר המחלק סמים לחוסים. מוסד פוסט-אשפוזי מהווה תחנת מעבר, אליו מתקבלים ילדים שהגיעו אחרי שעברו את זוועת האשפוז הפסיכיאטרי, וממנו נשלחים ילדים חזרה אל מתקני הכליאה הפסיכיאטרים או אל מוסדות של עבריינים.

  
במוסדות הללו יש לגיטימציה להתעלל בילדים בתירוץ כי מדובר בילדים "בעיתיים מלכתחילה". השאלה היא מה בא קודם, הביצה או התרנגולת, האם לילדים אלו בעיות התנהגות מלכתחילה או בעיות ההתנהגות שלהם נובעות מן היחס של המערכת אליהם. המערכת מתייחסת אליהם כמוקצים מחמת מיאוס וממשיכה להתעלל בהם ומטבע הדברים ליצור בהם כח התנגדות.

הילדים הללו עברו לא מעט יסורים במוסדות של משרד הרווחה.

אין ספק שהגדרתם כחריגים ונחותים מצד עובדי חינוך, טיפול ורווחה תרמה לדימוי העצמי הירוד שלהם.

אין ספק שהטלטולים ממוסד למוסד, מאומנה לאומנה חרטו סדקים עמוקים ברמת האמון שלהם במבוגרים.

אין ספק שהתעללויות שעברו במוסדות קודמים, בכלל זה מתקני כליאה פסיכיאטרים פגעו ברמת החוסן הנפשי שלהם.

אנשי "טובת הילד" כמו ה"דאגן הלאומי" יצחק קדמן, יוצאים מדי תקופה בדוח מודפס צבעוני על נייר כרום, עתיר גרפים מצועצעים, ארוז בסרט ורוד, ומודיעים כי מצב הילדים מידרדר והולך ויש צורך להגדיל עוד ועוד ועוד את מכסת המוסדות להתעללות בילד.

עלות חדשית להתעללות בילד במוסד כזה (נכון ל2005) - 8,717 ש"ח. תאר לך שהסכום הזה היה הולך לטיפוח המשפחות מהן נחטפו הילדים והשקעה בילדים במסגרת הקהילה, המציאות היתה נראית אחרת.

מר קדמן, אתה צודק, מצב הילדים מידרדר והולך, אבל לא בגלל שיש לנו ילדים פחות טובים אלא בגלל שיש יצורים כמוך במערכת. הגיע הזמן שתתפטר. אינך ראוי לייצג את ילדי ישראל.

   
מוסד פוסט-אשפוזי הוא התחנה האחרונה ברצף תחנות "טובת הילד" של משרד הרווחה, לפני ניתוק טוטאלי של הילד מן החברה האנושית.

ההבדל בין מוסד לפנימיה

היום פורסמה כתבה על הצורך בהגדלת מכסת הפנימיות בתמיכתו של ה"דאגן" הראשי במדינה, מר יצחק קדמן.

אנשים הגיבו לחיוב ואינם מבינים את ההבדל בין השניים.

פנימיה זה מקום אליו נשלחים ילדים ביוזמה של ההורים ללא התערבות של משרד הרווחה, ומדובר בילדים עם משפחות בעלות גב נפשי וכלכלי חזק אשר יכולות להוציא את הילדים בכל עת מהפנימיה. לקטגוריה הזו שייכים פנימיות כמו הכפר הירוק, הפנימיה הצבאית, הדסים ועוד. מדובר בד"כ בפנימיות לבני נוער ולא לילדים, ויש עליהן פיקוח הדוק של המשפחות.

מוסד זה מקום סגור אליו נשלחו בכפיה ילדים בהוראת משרד הרווחה, לכאורה משום שמגיעים ממשפחות לא ראויות. מוסדות אלו מקומות סגורים, הילדים מנותקים מהוריהם ואין להם בטחון וגב של ההורים משום שניתקו אותם בכפיה. במוסדות הללו אין פיקוח הדוק מבחוץ וע"י גורם אוביקטיבי שאינו מטעם משרד הרווחה.

אל מוסדות נשלחים גם ילדים רכים. יש אינספור מחקרים ועדויות על הנזקים ההרסניים והבלתי הפיכים הנגרמים לילדי מוסדות ועל כך נרחיב במאמר אחר.

משרד הרווחה משתמש במינוח "פנימיה" כדי לעדן את ההגדרה, ובכך ממשיך לבלבל את הציבור ע"י נציגו הנצחי מר יצחק קדמן. מדובר למעשה במוסד המאכלס בתוכו עזובה של ילדים ולא ילדים שנשלחו ע"י ההורים כדי להתפתח.

שלא יעבדו עליכם.

מחקר MIT מצא שלמשפחות האומנה אין יתרון על פני משפחות "הרוסות", קל וחומר מוסדות לילדים ופעוטות.

שיטות אלימות לריסון ילדים ב"בית טף" בפרדס חנה

עפ"י כתבה משודרת בערוץ 10  נוהגים בפנימית "בית טף" בפרדס חנה

לרסן ילדים לדבריהם, ע"י שימוש בשיטות אלימות ביותר ולא אנושיות

השיטות מזכירות שיטות אילוץ בחקירות שבויים ולא כאלו הראויות בכלל

 לשימוש ע"י מחנכים או כל איש חוק אחר.

צפו בכתבה ששודרה בערוץ 10

התנועה מגנה את עובדי הפנימיה וקוראת לשרת החינוך ולשר הפנים לסגור לאלתר את המקום

להחזיר את הילדים להוריהם ולערוך חקירה משטרתית מקיפה לעובדים

עד לאן תדרדר מדינת ישראל את החינוך והגישה כלפי ילדי ישראל

מדינת ישראל חולה מאפקט "שטוקלהום" לאחר השואה

ומייבאת  את השיטה לארץ ואת שוטרי ה"קאפו"

תעודת עניות לעם ה"מצה"

צפו בכתבה ששודרה בערוץ 10:

עכשיו זה מדעי – פעוטות החיים בבתי יתומים חשופים לנזקים קוגנטיביים קשים

Michael Carroll / ASSOCIATED PRESS Children in an orphanage in Criova, Romania in 1994. Toddlers rescued from orphanages and placed in good foster homes score dramatically higher on IQ tests than those left behind, concludes a U.S. research project based in Romania.

במשך שנים פסיכולוגים וחוקרים ממדעי ההתנהגות גרסו כי השהייה של ילדים בבתי יתומים גורמת להם נזקים עצומים, הן קוגנטיביים והן רגשיים, אך מעולם לא הצליחו לאשש השערה זו מדעית במסגרת מחקר מסודר, משום הקושי באיתור הילדים והמעקב אחר התפתחותם לאורך זמן.

לאחרונה פורסמו ממצאי מחקר ראשון מסוגו בעולם, שהקיף מדגם ילדים ולאורך זמן, מדגם אשר היה גדול דיו לאשש מובהקות  סטטיסטית של השערת החסך הקוגניטיבי. לגבי החסכים הרגשיים נדון במאמר אחר.

 המחקר מטעם בית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד בארה”ב, בשיתוף עם הממשלה הרומנית, בוצע במקביל על 3 קבוצות ילדים – פעוטות שהוצאו מבתי יתומים ברומניה והושמו במשפחות אומנה טובות (נדגיש כי חלק ניכר ממשפחות האומנה אינן טובות, ועל כך במאמר אחר) או חזרו למשפחתם, פעוטות שנשארו בבית היתומים ופעוטות שחיו במסגרת משפחתית רגילה כקבוצת בקורת.

 המחקר החל בשנת 2000. בזמן זה לא היתה מדיניות אומנה ברומניה. המחקר בוצע על 136 ילדים שהוגדרו כבריאים יחסית, ב 6 בתי יתומים בעיר בוקרשט, בהנחייתו של דר צ’ארלס נלסון.

 צוות המחקר בדק את הילדים מדי תקופה, בכלל זה בדיקות התפתחות של המוח.

 ממצאי המחקר מראים כי פעוטות שהוצאו למשפחות אומנה השיגו במבחני IQ תוצאות גבוהות באופן דרמטי מפעוטות שנשארו בבית היתומים. הפער היה גדול ביותר עבור קבוצת הפעוטות שהוצאה מבית היתומים לפני גיל שנתיים, מה שתומך עוד יותר בעובדה כי ככל שהפעוט נשאר זמן רב יותר בבית הילדים, הנזק גדול יותר. המחקר הראה כי הפער בין הקבוצות גדל והולך ברזולוציה של חודש. כל חודש בו הילד נותר בבית היתומים מקטין את ציון ה IQ שלו.

בעקבות המחקר, החלה UNICEF להפעיל לחץ מאסיבי על ארצות שונות לעבור למשפחות אומנה. תוצאות המחקר אינן מפתיעות. גם בשנות ה 90 בוצעו מחקרים על כך, אך הם לא היו מספיק מקיפים ורובסטיים כדי לאשש את ההשערות.

 למרות האמור לעיל, פעוטות במשפחות אומנה לא הצליחו לסגור את הפער עם פעוטות שגדלו במשפחות רגילות והשיגו את התוצאות הגבוהות ביותר.

 המחקר אינו יכול לתת אומדן למידת הנזק שנגרמה לילדים עקב ההזנחה וחוסר הגרייה במוסדות, משום שלשם כך יש צורך במעקב אינטנסיבי ורצוף עד לבגרותם, תהליך שהינו מורכב מבחינה לוגיסטית. המעקב אחר הפעוטות בוצע מגיל 0 ועד גיל 4 וחצי.

 כאמור, לא ניתן לדעת בשלב זה אם הנזק הוא תמידי, ולכן עתה החלו במחקר חדש על אותם ילדים, כיום הם בני 7-8, לראות אם בכל זאת הדביקו את הפער השכלי.

 הממשלה הרומנית אשר הזמינה את המחקר, אימצה את מסקנות המחקר והחלה ביישום מדיניות סגירת המוסדות והעברה למשפחות אומנה או לחילופין, החזרה של הילד למשפחתו האמיתית.

למרות שהמחקר בוצע בבתי ילדים בארץ נחשלת, הוא משמש כקו מנחה לארצות המערב, בשאיפה להוריד את מספר החוסים לאפס.

פורסם ב CNN דצמבר 2007

פורסם ב NEW YORK TIMES

פורסם ב NBC

פורסם ב HERALD TRIBUNE

ומה קורה בארץ

עפ”י נתונים של מכון ברוקדייל משנת 2003, כ-75,000 ילדים בישראל מתגוררים מחוץ לביתם, וזה אכן תואם לממצאיו של יעקב אליה. (מסמך של טלל דולב)

 

 מתוכם, בשנת 2003 חיו בישראל 82 פעוטות כביכול “בסיכון” מתחת לגיל 5 בבתי יתומים.

 

 במחקר ארצי אחר על ועדות החלטה נתגלו ממצאים מדאיגים גם לגבי בדיקת מצבם של הילדים שכבר שוהים במוסד.

 

 המחקר העלה כי ועדות ההחלטה בודקות את מצבם של הילדים לעתים רחוקות בלבד, וכאשר הן עושות זאת, רק שיעור מזערי מהילדים מוחזרים לביתם (Dolev, T., Benbenisti, R. & Timer 2000). ממצאים חדשים מתוך ההערכה של פנימיות קהילתיות ופנימיות יום מעידים גם הם שבדיקה מחודשת של מקרים, כבסיס לאפשרות להחזרת הילד הביתה, איננה הליך סטנדרטי ברוב המסגרות הפנימייתיות. חווית היציאה למסגרת חוץ ביתית הנה אחת החוויות העדינות, המורכבות והקשות ביותר עבור התא המשפחתי אשר מהווה ערך יסוד בחברה.

 

 ברצוני לציין כי אנשי המחקר בישראל ואף עובדי הרווחה מכנים בתי יתומים אלו כפנימיות כדי לעדן את ההגדרה, אך למעשה מדובר בבתי יתומים לכל דבר (orphanage ) ולא בפנימיות (dormitory, boarding school ).

 

פנימיה היא מוסד שונה לחלוטין בהגדרתו מבית יתומים.

ככלל, השם פנימיה מתייחס יותר לילדי אצולה שנשלחו לחינוך ולימודים גבוהים, כמו באנגליה, כאשר המשפחה הביולוגית שלהם עמדה מאחוריהם כגב כלכלי ונפשי חזק. בבית יתומים חיים ילדים תלושים שאין להם אבא ואמא כלל וכלל, אם בשל מוות, ואם בשל הוצאה כפויה של הילד ממשפחתו הביולוגית וניתוק טוטאלי ממשפחתו, מורשתו ושורשיו.

 

 את תוצאות הנזקים ניתן לראות בתפקודם של החוסים כאנשים בוגרים. עובדי הרווחה מתנערים לאורך כל הדרך מאחריות לגורלם המר של אותם תינוקות אומללים שנזרקו על ידם לבתי יתומים, ומגלגלים את הנזק שהם עצמם יצרו למשפחות המקור, אותן משפחות ביולוגיות “מתעללות”, מהן הוצאו הילדים בכפיה. עוד נציין, כי עוצמת יחסי הציבור שפקידי הסעד עושים לעצמם באמצעי התקשורת היא בלתי תיאמן. למשפחות האומללות והשכולות אין את האמצעים התקשורתיים להביע דעתן על העוול שנעשה להן ולילדיהן בידי אותם פקידי סעד

אכזבה מאימוץ: האם ניתן לבטל צו אימוץ?

אלמוני נולד בישראל ביום 27.6.68 כאחד משלושה ילדים שהוריהם הזניחו אותם. ההורים פגעו בילד והתעללו בו. כששהו בחו"ל שלחו את שלושת ילדיהם לבית סבתם, וזו זרקה אותם לרחוב. הילד עצמו נמצא בגיל חמש משוטט ברחוב ללא השגחה. הוא סודר במשפחה אומנת למשך שנתיים, אבל עקב קשיים שנתגלו בגידולו הוא הועבר לאימוץ.

 

האם המאמצת, ילידת 1942, סובלת מהפרעות גדילה. בעלה, יליד 1943, נושא על גבו מטען של חוויות רגשיות קשות מתקופת נעוריו. הם נישאו בשנת 1971, ובשנה זו נולדה בתם הטבעית. שני ההורים המאמצים הגיעו בתחום פעולתם המקצועית להישגים ניכרים. האישה היא בעלת תואר דוקטור באחד המדעים ועוסקת בהצלחה בתפקידה.

 

בשנת 1976, הם קיבלו את הילד (האלמוני) לאימוץ. הם היו מעונינים לטפל בילד בעל צרכים מיוחדים, והם קיבלו את הילד בגיל שמונה ואימצוהו כשהוא בן עשר שנים וחצי.

 

הילד הגיע לביתם במצב פגוע, כבעל תפקוד נמוך, וכמעט שלא דיבר. בני-הזוג השקיעו בו משאבים רבים, נזקקו למומחים ולא חסכו כל מאמץ כדי לשפר את תפקודו, ואכן נוצרו קשרים בינם לבין הילד והשקעתם החלה לשאת פרי.

 

אלא שזוג ההורים המאמצים הפעילו על הילד לחצים קשים, דרשו ממנו הישגים לימודיים שהיו מעבר ליכולתו, הגיבו על מעשים שעשה בעונשים קשים ואכזריים, לרבות מכות קשות, ואלה הלכו וגברו עד שהגיעו לשיא בתקופת בגרותו, שאליה התקשו בני-הזוג להסתגל.

 

בגיל חמש-עשרה נפלט הילד ממסגרת בית הספר, היה מעורב בקטטות קשות ונהג לברוח מן הבית ולהתלונן כי הוריו המאמצים מתנכלים לו. הוא הוצא מן הבית והועבר לפנימייה, משם למפת"ן ומשם למשפחה אומנת, ובשום מקום הוא לא נקלט. באוקטובר 1985 הועבר לבית חולים פסיכיאטרי, ושם הוא שוהה עד עצם היום הזה. בימים אלה הוא משתתף בפרויקט שיקום-חוץ שמטרתו להגיע לדיור מוגן בקהילה.

 

ההורים המאמצים ראו באימוצו של הילד "פרויקט" ואתגר ומשנכשלו ראו בכך כישלון אישי, שהתלוו לו רגשות עזים של תסכול ושל אכזבה. הם לא יכלו לשאת ילד חולה נפש או ילד הזקוק לטיפול נפשי. הם כילו את תסכוליהם בילד, ועתה הם מלאים כלפיו שנאה ללא מצרים. שניהם מודים שתגובותיהם כלפי המאומץ היו ממש אכזריות והם היו מוכנים אפילו להורגו, גם היום. הם חוששים שאם יופיע המאומץ בביתם, הם יגיבו בהריגתו, וגם אם לא יהרגוהו (כדי לשבת בכלא) הרי לפחות היו רוצים להורגו, ואם לא להורגו, למסור אותו למיסיון או למוסד חרדי. שנאתם אליו כיום לא תיאמן, והם מתקשים להסתיר את עצמת רגשותיהם השליליים.

 

לפיכך, לאחר שבע שנים של אימוץ ובתום עשר שנים מיום שקיבלו את הילד לרשותם, הם מבקשים לשחררם מן האימוץ. לדבריהם, ביטול האימוץ יהיה לטובת הבן מחמת הסכנות שעשויות להיגרם לו ממפגש אפשרי בינם לבינו. מה טעם בהשארת קשר האימוץ על כנו, הם שואלים, כשאין ביניהם כל קשר ולאחר שכבר הדירו את בנם המאומץ בצוואה מירושתם.

 

הבן עצמו אינו מעוניין להיפגש עם הוריו המאמצים ואינו רוצה בכל קשר עמם. עם זאת, חשוב לו לא להפסיד את זהותו, את שמו והשתייכותו ואת הבסיס הכלכלי.

 

בית המשפט העליון קבע שאין לבטל את צו האימוץ. שלושה טעמים לכך: ראשית, ביטול צו האימוץ עשוי לשמש נדבך נוסף בתחושת הדחייה ממנה סבל הבן מנעוריו; שנית, ביטול הצו יבטל את זהותו הן בפני עצמו והן ברישומים הרשמיים שבהם יירשם כמי שאין לו הורים; שלישית, אין עילה לבטל את אחריותם הכספית של ההורים המאמצים כלפי בנם הקיימת עקב צו האימוץ.

 

דילמות משפטיות – מאמר המקור