התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה – קשר השתיקה של מבקר המדינה והתקשורת

75,000 ילדים בישראל חיים כיום מחוץ לביתם. 75,000 ילדים נשכחים מועלים קרבן על מזבח "טובת הילד". צפו בסרטון המתאר מתקן זוועה של משפחה אומנת מטקסס בו התעללו בילדים מוגבלים.

המלצה: הספר "מיתוס גידול הילדים" מאת ג'ודית ריץ' האריס

בספרו ילדים רחוקים המתאר את הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה, מתבסס רואה החשבון יעקב אליה אף על ספרה הנוקב והמפורסם של הסופרת האמריקנית ג'ודית האריס שהינה בעלת רקע בפסיכולוגיה, ספר המסביר מדוע ילדים יוצאים כפי שהם יוצאים. 

 

הרעיון המרכזי של הספר

 

הרעיון המרכזי של הספר טוען כי ההורים משפיעים פחות על גידול הילד מאשר החברים איתם הוא מסתובב והביולוגיה היא מרכיב חשוב באישיותו של הילד.

 

לכמה שבחים ראויים הורים שילדיהם יצאו מוצלחים?

כמה אשמה יש להטיל על הורים שילדיהן יצאו בעייתיים?

 

מיתוס גידול הילדים מערער כמה מאמונותינו המושרשות ביותר כל ילדים והורים, ובעיקר את "הנחת הטיפוח", אותה אמונה בלתי מערערת שמה שקובע איך יצאו ילדינו, מלבד הגנים שלהם, הוא הדרך שבה הוריהם מגדלים אותם.

ג'ודית ריץ' האריס מתבוננת במבט רענן על חייהם האמיתיים של ילדים ומראה שהנחת הטיפוח אינה אלא מיתוס תרבותי. בשנינות ובשפה קולחת היא מסבירה

 

מדוע כוחם של ההורים לקבוע איך יצאו ילדיהם מוגבל;

מדוע ילדי מהגרים מדברים בשפה ובמבטא של בני גילם ובאלה של הוריהם;

מדוע תאומים שגדלו יחד אינם דומים זה לזה יותר מתאומים שגדלו בנפרד;

מדוע נער שמבלה את שמונה שנותיו הראשונות עם אומנת ואת עשר שנותיו הבאות בפנימייה יוצא בסופו של דבר בדיוק כמו אביו.

 

בדוגמאות מהפולקלור והספרות ומן המחקר המדעי מציגה האריס את עולם הילדות בכל עושרו ומורכבותו. היחסים עם ההורים ועם האחים חשובים תמיד, אבל הם משתנים מתרבות לתרבות. ואולם צד אחד של הילדות הוא כלל אנושי: משבט הינוממו שביערות הגשם של ברזיל ועד ילדים חירשים בניקראגווה שלומדים לתקשר בפעם הראשונה, מראה האריס את כוחה של קבוצת הגיל לעצב את חייהם של ילדים.

 

הממצאים של סוציולוגים מתבססים על שיטות מחקר פסולות

 

בספר "מיתוס גידול הילדים" יש תיאור מעורר מחשבה של צורת המחקר המאד חובבני של אנשי מקצוע ממדעי החברה כגון פסיכולוגים וסוציולוגים אשר מאמצים לעצמם חשיבה סלקטיבית כדי לאשש את התיאוריות שלהם.

 

ג'ודית טוענת כי רבים מהם משתמשים רק בנתונים שמתאימים לתיאוריה שלהם, מסתמכים על מתאמים סטטיסטיים מלאכותיים ומתעלמים במשך שנים מכך שהתיאוריה שלהם לא עובדת.

 

בפיזיקה ומדעים אמיתיים, המסגרת התיאורטית יכולה להוביל למחקר בכוון מסוים, אך בשום אופן לא להכתיב את התוצאות! מאות פיזיקאים שלא יכלו להאמין ש"אלוהים משחק בקוביות" כדברי אינשטיין על תורת הקוונטים, נאלצו להסכים שהתיאוריה  החדשה הזו, לא אינטואיטיבית ככל שתהיה, עומדת בכל מבחני הניסוי.

תיאוריה היא חשובה, והשכלת הציבור בפרטים הכלליים שלה חשובה אף היא, אבל אין תחליף לבחינה מדוקדקת ואמיתית של התיאוריה.

 

ובמילים אחרות, רוב המחקרים של אנשי מדעי החברה אשר משתמשים לרוב בהטיות אישור, שווים כקליפת השום. עובדה זו מקבלת תוקף רשמי כשמדענים "אמיתיים" בוחנים מחקרים אלו (אמיתיים=ממדעי הטבע ומדעים מדויקים). מתברר שהסוציולוגים קודם מסמנים מטרה ואז משנים את המחקר כדי שיתאים לתוצאה הרצויה. גם אם התוצאות שמתקבלות מוכיחות את ההיפך. (אפקט המגירה )

 

לעובדים סוציאליים למשל יש מדרג אקדמי נמוך. בסילבוס הלימודים שלהם קיים רק קורס מתמטי אחד וברמה תיכונית ושמו מבוא לסטטיסטיקה, ומשום כך הינם למעשה חסרי מסוגלות אקדמית לבצע מחקרים מדעיים וסטטיסטיים, למרות שבפועל ניתנת להם הרשאה לעשות כן.  ולכן, התוצאה היא פרסום של אינספור מאמרים ו"מחקרים" פסולים מיסודם המתבססים על שיטות מחקר לא כשרות (כשל המהמר, כשל הרכבה)

 

הדרכה הורית – בלוף המאה

 

רבים מן הפסיכולוגים מודים בחדרי חדרים כי הייעוץ והטיפולים שהם נותנים כמו טיפולים רגשיים, דיאדיים וכדומה אינם בעלי תוקף מדעי ואינם אפקטיביים למעשה, אך יחד עם זאת הם לא יכולים להודות בזאת בפומבי משום שתעשיה זו של יעוץ וטיפולים מהווה מקור פרנסה לרבים מהם ולכן הם לא יכרתו את הענף עליו הם יושבים.

 

אלה שכן יוצאים בפומבי נגד האסכולות הפוריטניות מוצאים עצמם מחוץ למערכת הקשיחה והמקובעת הזו בה כמעט בלתי אפשרי לשבור סטאטוס קוו וקונסנזוס, מעוות ככל שיהיה.

 

נרי ליבנה מעיתון הארץ מתארת את הספר:

 

פרויד חשב שההורים מעצבים את נפש הילד.

פרויד לא הכיר את ג'ודית ריץ' האריס

 

שנים ומשהו חלפו, עד שביום שישי האחרון הנחתי את ידי על הספר "מיתוס גידול הילדים" שכתבה ג'ודית ריץ' שיצא לאור בספריית "אופקים" של "עם עובד". לא יכולתי להניח אותו מידי עד שסיימתי את קריאתו מזועזעת כולי מהמחשבה שלילדים בגן "בטיש" או גן "רפי", לתלמידי הגימנסיה, בית הספר לאומנויות ובית הספר הפתוח בירושלים, יש חלק לא פחות חשוב מאשר לי בהצלחה הגדולה הקרויה ילדי. כותרת המשנה של הספר "למה ילדים יוצאים כפי שהם יוצאים" אפילו איננה מתחילה לרמוז על החידוש העצום שהוא מתיימר להכריז עליו.

 

ריץ' האריס קוראת תיגר על הנחת היסוד של הפסיכולוגיה כולה, ההנחה שלפיה לשנים הראשונות של חיי האדם ובפרט למערך היחסים שלו עם אמו ובמידה מסוימת גם עם אביו יש תפקיד מכריע בעיצוב אישיותו ואופיו של האדם. ההנחה הזאת היא תרומתו, המופלגת, של זיגמונד פרויד להמצאתה של הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה כהשקפת עולם וכשיטת ריפוי וטיפול, והיא מושרשת באופן עמוק ויסודי כל כך בראיית העולם שלנו עד שאי אפשר כמעט לתאר את היצירה והמחשבה האנושית המודרנית בלעדיה.

 

ההנחות שמה שלא בא מהגנים, בא בהכרח מההורים, ושאופן ההתקשרות של התינוק לאמו קובע אחר כך את הדפוס של יחסיו כילד וכמבוגר עם העולם כולו, ושלמעשה אין שום דרך להגזים בחשיבותם של ההורים לעיצוב כל עולמו של ילדם, הן מצד אחד הבסיס המוצק לתחושת "הנחת מהילדים", שמרגישים הורים כל אימת שילדיהם מגיעים להישגים ומצד שני גם הבסיס לרגש האשם האמהי שביסודו הוא תוצאה של מין תחושה מגלומנית (שהפסיכולוגיה כמובן רק מעצימה אותה) הגורמת לנו לחשוב שכל מה שקורה לילדינו הוא באשמתנו.

 

הילדים, על פי ההשקפה הפרוידיאנית, בעצם נולדים חסרי אופי, מוכנים לעיצוב על ידי הוריהם. ריץ' האריס אומרת ההיפך: נפש הילוד איננה לוח חלק ולהורים גם אין שום יכולת לקבוע את אופיים ולעצב את חייהם כמבוגרים.

 

פעם דיברו על "תורשה וסביבה". ה"תורשה" היא המטען הגנטי שאותו מקבל הילד מהוריו וה"סביבה" היא האופן שבו מגדלים אותו הוריו. הביטויים האלה הוחלפו אחר כך בצירוף "טבע וטיפוח" שאומרים בעצם את אותו הדבר. ריץ' האריס תומכת בחשיבות הגנים אבל אומרת שלא ההורים, כי אם החברים בני שכבת גילו של הילד הם שקובעים את אופיו של הילד. משום כך אין כלל טעם ב"טיפוח" על ידי ההורים.

 

ואולי גידול ילדים הוא בעצם תחביב של זוגות מבוגרים חשוכי חיות מחמד?

 

ריץ' האריס למדה פסיכולוגיה אבל עקב מחלה שהכריחה אותה להישאר מרותקת לביתה פרשה מהעולם האקדמי והמשיכה את מחקריה באופן עצמאי כשחברים באקדמיה מסייעים לה במציאת חומר מחקרי. את הרעיונות בספרה, שבאנגלית קרוי "הנחת הטיפוח" (The Nurture Assumption), פירסמה לראשונה ב-1995 בכתב העת "Psychological Review".

 

המאמר זכה אמנם בפרס, אבל פסיכולוגים התפתחותיים התעלמו ממנו. כשהתפרסם הספר ב-1998 כבר התעוררה סערת רוחות. מכיוון שריץ' האריס איננה אקדמאית מוכרת החלו מיד גם תהיות לגבי זהותה. פרופסור אחד מקורנל תהה "האם את אקדמאית? פסיכולוגית קלינית? פועלת מובטלת שבעתות הפנאי שלה כותבת מאמרים פורצי דרך"? ריץ' האריס אומרת שהאפשרות השלישית היתה הכי קרובה למציאות, משום שעד שכתבה את הספר הזה היתה "מחברת מובטלת של ספרי לימוד לקולג'". אבל מאז, ספרה ראה אור ב-13 שפות, והיה רב מכר ברובן; עכשיו גם בעברית.

 

נדמה לי שלהנחה שילדים שונים נולדים בעלי אופי שונה יסכימו לא מעט אמהות, ולא משנה עד כמה ינסו ספרי גידול הילדים והאחיות בטיפת חלב לשכנענו שהכל נעוץ באופן שבו אנחנו מחנכים אותם. קשה יותר לקבל את ההנחה שמה שמעצב באמת את אישיותו של הילד זאת קבוצת בני הגיל שלו. ריץ' האריס מנסה להוכיח את הטענה הזאת בשני שלבים. ראשית היא מפריכה את הההנחה שההורים הם "הסביבה" המעצבת את הילד, כשהיא מדגימה זאת באמצעות ההבדלים בין תאומים זהים שגדלו באותו בית לכאלה שגדלו בבתים נפרדים (מתברר שההבדלים אינם גדולים כל כך) ובאמצעות ההבדלים בין תאומים לא זהים וזהים שגדלו באותם בתים ולכן זכו בדיוק לאותה "סביבה". התאוריה שלה מקבלת חיזוק גם מהעובדה שבניהם של מהגרים נטמעים מהר מאוד והופכים לחלק מהתרבות החדשה בעוד הוריהם סובלים יסורי קליטה ונשארים בניה של התרבות שממנה הגיעו.

 

בשלב השני היא מוכיחה את חשיבותה של קבוצת בני הגיל ושל החיים הקבוצתיים, תוך שהיא מספקת שפע של עובדות מאלפות על טבע האדם, על אנתרופולוגיה ועל התפתחויותיהן של הגישות השונות לגידול ילדים. האדם הוא תוצר האבולוציה וכהומו ספינס הוא מין שחי בקבוצות ושכל התפתחותו תלויה בלימוד חוקי הקבוצה. הקבוצה הזאת איננה יכולה להיות הקבוצה של הוריו כי אם הקבוצה שלו, אומרת ריץ' האריס.

 

מי חינך אתכם להתנהג כך?

 

ילדים מנצחים או מפסידים על פי יכולתם להצליח בסביבה של בני גילם. ילדים מפנימים את דפוסי ההתנהגות של בני גילם משום שהם מזדהים אתם. הם אינם יכולים להזדהות עם הוריהם משום שהוריהם שונים מהם, הם אנשים מבוגרים. ילדים מביאים אל קבוצת בני גילם דברים שלמדו בבית אבל אם תרבותם של חבריהם לקבוצת הגיל שונה משל הוריהם, תרבותם של החברים תנצח. מי שגדלו בקיבוצים שבהם היתה נהוגה לינה משותפת יבינו היטב את המסר של ריץ' האריס.

 

מה זה אומר? זה אומר שעל פי ריץ' האריס הורים מודאגים בצדק מהבחירה של ילדיהם בקבוצות החברתיות שהם רוצים להצטרף אליהן אבל מצד שני אין להורים בעצם שום אפשרות להשפיע על הבחירה הזאת. זה אומר גם שצודקים ההורים שטוענים, כשילדם מסתבך בצרות, שאין להאשים אותם, אלא את החברים של הילד שהשפיעו עליו לרעה. זה אומר גם שבית ספר טוב חשוב לא פחות מבית טוב, שהורים אולי לא יכולים לקלקל הרבה (אלא אם כן הם אכזריים או אטומים או מזניחים, אבל ריץ' האריס מדגישה שהיא מדברת על הורים טובים ואוהבים), אבל מצד שני גם אינם יכולים לתרום הרבה. זה אומר שאין להאשים את ההורים במחדלי ילדיהם ומצד שני גם אין מה לשבח אותם על הישגיהם. תפקיד ההורים הוא לכל היותר לספק לילד גנים, צרכים גופניים, השכלה, תנאי גידול נוחים ואהבה. את כל השאר תעשה ממילא הסביבה.

 

הפסיכולוגיה הפופולארית מאשימה את אבא ואמא, אומרת ריץ' האריס, ואילו היא, כתחליף, מציעה להורים שחרור מאשמה. השחרור הזה הוא מתנה גדולה כשמדובר בילדים שהפכו לבוגרים בעייתיים, אבל הוא נוטל את העוקץ מההנאה האמיתית שבגידול ילדים, הגאווה שאנחנו מרגישים כשאנחנו מאמינים שבזכותנו הפכו ליצורים מרהיבים כל כך.

 

ריץ' האריס בעצם מרוקנת מתוכן את המושג "הורים טובים". כשמדובר בילדינו אנחנו בסופו של דבר נושאי משך הזרע או אינקובטורים אנושיים ותו לא. לעתים נדמה שהיא רואה את גידול הילדים כסוג של תחביב, תחליף מספק לאנשים שהם חשוכי חיות מחמד. כך היא כותבת: "אל תשימו לב למה שנותני העצות מספרים לכם. אהבו את ילדיכם כי הילדים הם יצורים חמודים, לא מפני שאתם חושבים שהם זקוקים לכך. תיהנו מהם. למדו אותם מה שאתם יכולים ללמדם. הירגעו. אופן התפתחותם אינו בבואה של הטיפול שהענקתם להם. אינכם יכולים לעשותם מושלמים וגם אינכם יכולים להרוס אותם. הם אינם רכושכם לעשותו מושלם או להורסו: הם שייכים למחר".

פרק המבוא מהספר "ילדים רחוקים" ומבחר תגובות של רואה החשבון – מר יעקב איליה

ילדים רחוקים

 

קשר השתיקה סביב הרחקת ילדים ממשפחותיהם

 

 

קשר השתיקה סביב הרחקת ילדים ממשפחותיהם  (לחץ לקריאה)

ובנוסף

מבחר תגובות כתובות שניתנו על הספר "ילדים רחוקים"

עורך הדין, ביטאון לשכת עורכי הדין: "יעקב אליה עושה את מה שאמור היה להיעשות מזמן : מציג את המצב העגום ללא כחל ושרק. המחבר  עובר שלב שלב בכל מסלול הייסורים של שירותי הרווחה: החל מהשיקולים להרחקת ילד, דרך ועדות ההחלטה של שירותי הרווחה המקבלות החלטות ללא כל הרשאה וסמכות שבדין, ועד לפתרונות העגומים כדוגמת משפחות אמנה, מוסדות ואימוץ".

הד החינוך, ירחון הסתדרות המורים: "יעקב אליה הוא רואה חשבון במקצועו, אך תחום התמחותו הוא פיקוח ובקרה על איכות השירותים הציבוריים שמספקת המדינה. שיעור הילדים החיים מחוץ לבתיהם בישראל גבוה פי עשרה משיעורם בארצות מתוקנות אחרות. המחבר חקר את הנושא לעומקו. ספרו מציג רשימה ארוכה של כשלים ומחדלים רב מערכתיים בהליכים של הרחקת הילדים מסביבתם הטבעית".

הורים וילדים, מגזין נפוץ: "אנשי מקצוע הקרובים לתחומי הנושא של ילדים בסיכון וכל קורא בעל מודעות אזרחית והומנית, ימצאו בספר ממצאים מרתקים, מזעזעים ומטרידים ביותר".

הפרקליטים, מגזין לשכת עורכי הדין: "במדינה מתוקנת, הספר ילדים רחוקים היה מטלטל את המערכת. למי שבאמת אכפת ובעיקר למי שצריך להיות אכפת לו – קחו את הספר לידיים ואל תניחו לאדישות ולשנים של קיבעון להרחיק עוד עשרות אלפי ילדים מבתיהם".

פסיכו-אקטואליה, רבעון פסיכולוגי של הסתדרות הפסיכולוגים: "הספר משכנע כתוצר של מחקר מקיף ורציני, מבחינת הצגת ההיבטים השונים הרלוונטיים, תוך הסתמכות מרשימה על מסמכים ומקורות מידע, הן תיאורטיים והן ענייניים".

חברה ורווחה, רבעון לעבודה סוציאלית: "זהו הספר המקיף הראשון היוצא בישראל ומוקדש כולו לבעיית הילדים בסיכון וההשמה בפנימיות. העובדה שהכותב הוא רואה חשבון העוסק שנים רבות בתחום הסיוע הממשלתי, וההסתמכות של הכותב על מקורות מידע מהימנים ורציניים, מוסיפה אמינות לטיעוניו".

ח"כ יואל חסון: " ספרך מאיר עיניים. אין ספק כי הנושא של הרחקת ילדים למוסדות הוא קשה ומחייב בדיקה מעמיקה. כולי תקווה כי מחקרך המקיף והחדשני בתחום זה, כולל הצעותייך לחקיקה ולשינוי שמופיעות בספר יהוו צעד ראשון וחיובי בכיוון זה. אשמח לעמוד לרשותך בכל ענין".

ח"כ אליהו גבאי: "עיינתי בספר ומצאתי בו עניין רב. אין ספק כי בספר זה הושקעו מאמצים רבים ועבודה מחקרית מקצועית. ברור לי כי ספר זה יעשיר את קוראיו ויתרום להבנת הנושאים בהם הספר עוסק".

מבקר המדינה : "הספר יהיה לנו לתועלת רבה".

נשיא לשכת רואי חשבון בישראל, עופר מנירב: "ליבי הולך אחרי הילדים והערכתי למי שיכול להתמסר לביקורת של מערכות ציבוריות כדי לחפש את התקיימותם של צדדים מוסריים וערכיים אחרים. על כל אלה תבוא על הברכה".

איתן הבר, עיתונאי – "הצטערתי לגלות עד כמה אנחנו נחשלים ונכשלים בענין חשוב זה".

יו"ר המחלקה לפדגוגיה בארגון המורים, ברכה מציאל – "הנושא המועלה בספר זה הינו אחד הנושאים החשובים והרגישים בחברה הישראלית".

סגן נשיא בית המשפט לנוער, בן דור אורי – "חן חן עבור ספרך".

יועצת משפטית במשרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית פרגו :  " הספר פתח בפנינו צוהר לעולם שבו מוצגת מציאות קשה. אנו תקווה כי הספר יביא לדיון ציבורי רחב שיועיל ויוביל לשינוי".

פרופ' אמנון רובינשטיין, נשיא הבינתחומי : " הנושא עצמו מוכר לי להכאיב".

פרופ' רמי בנבנישתי, יושב ראש ועדת המשנה להשמה חוץ ביתית: "אם יש לך רצון, אשמח להיפגש עמך וללמוד מהלמידה שלך".

ד"ר יאיר עמרם, מרצה בכיר לעבודה סוציאלית: "קראתי את ספרך, נפלא ובעיקר חשוב לחברה הישראלית. תודה לך".

פרופ' יאיר אורון, האוניברסיטה הפתוחה – "עיינתי בספרך וכמוני גם אשתי שעיסוקה המקצועי בחינוך המיוחד הביא אותה להכיר יותר מקרוב חלק מהתופעות הקשות שאתה מתאר ומנתח בספרך. תבורך על העבודה החשובה שעשית".

פרופ' ישעיהו תדמור, ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל – "מתוך שכבר הספקתי לעיין בספרך, אני יכול לאמוד, בהתפעמות, את המאמץ הכביר שהשקעת בפרויקט הזה ומלא הערכה לך".

אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית י-ם: "בספר זה היטבת לבטא את המחדל הסביבתי הקשה בישראל, בו נאלצים ילדים לחיות מחוץ לביתם ומשפחתם, תוך תיאור המדיניות והשלכותיה, והצעות לתיקון המצב. אין ספק כי הספר בתוכנו יעורר את הדיון הציבורי ובכך יביא לשינוי המצב".

משרד הרווחה מסתיר שוב את ההתעללויות בפנימיות: מדריך בפנימייה הואשם בביצוע מעשים מגונים ב-5 קטינים

מכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי עולה כי המעשים בוצעו כנגד 4 תלמידי פנימיה ונגד קרוב משפחתו. לטענת המשטרה הנאשם מכחיש טענות. המשטרה: מדובר בפדופיל

 

ראובן קפלן, אשדוד NEWS, 05.03.2008

 

דוד כסיף, תושב אשדוד המשמש כמדריך בפנימיה מואשם בביצוע מעשים מגונים ומעשי סדום בנסיבות מחמירות בקטינים. ביום שני בתום חקירה ממושכת שנוהלה על ידי משטרת אשדוד, הוגש כתב אישום נגדו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.  בעקבות חשיפת החשדות, הועלה החשד כי הנאשם אף ביצע לפני שנים רבות מעשים מגונים ומעשי סדום בבן משפחתו – כיום בן 28- מאז היותו בן 6 עד גיל 14.  רק שאז לא האמינו לו בני משפחתו והנער נאלץ להתמודד לבדו עם החוויות הקשות. קרוב משפחתו העיד כי הנאשם איים עליו כי אם יספר על מעשיו "ישרף לו הבולבול", בהזדמנויות אחרות איים לפגוע באחיו של הקורבן ובאחת הפעמים ביצע המעשים באיומי אולר.

 

עוד עולה מכתב האישום כי הקורבן ניסה להתאבד, ברח בגיל 10 מבית אימו לבית אביו.

 

החקירה נוהלה על ידי החוקרת רס"ר יפעת וזאנה-עמר והחלה בחקירת מעשים מגונים בקטינים שביצע כסיף, על פי החשד, בזמן ששימש כמדריך בפנימייה הסמוכה לעיר אשדוד. מדובר בפנימייה סגורה, שבה התגוררה משפחת כסיף עם ילדיהם ועם ילדי הפנימייה כאשר אשת החשוד, שימשה כמדריכה במהלך היום והנאשם, בעלה, עבד במשך היום וכאשר היה מסיים את יום העבודה היה מגיע לפנימייה, שם, שימש כמדריך מהשעה חמש בערב.

 

כתב האישום החמור מייחס לכסיף שני אישומים חמורים של מעשים מגונים וביצוע מעשי סדום בקרוב משפחתו ובחניכים מהפנימייה בה הדריך. ארבעה מתוך חמשת הקורבנות הינם קטינים, חניכי פנימייה והקורבן החמישי הינו בן המשפחה בו התעלל במשך שנים. המעשים בפנימיה בוצעו עד לאמצע חודש פברואר השנה.

 

לטענת המשטרה, הנאשם, הכחיש כל קשר להאשמות נגדו בחקירתו, למרות הראיות אשר היו מצויות בידי המשטרה שהעידו על נטייתו לפדופיליה. הראיות כוללות לדברי המשטרה,  חומר פורנוגראפי במחשב, מתנות יקרות ערך שהעניק לקורבנות, מכתבים שכתב להם.

 

במהלך החקירה המסועפת, נגבו עדויות מעובדי הפנימייה. לציין כי מנהל הפנימייה פיטר את הנאשם בטרם נודע על התלונות הנ"ל ובעקבות כך עזב הנאשם עם משפחתו את הפנימייה ועבר להתגורר באשדוד. הקטינים, הופנו לחקירת ילדים ונגבתה עדות מפורטת מבן המשפחה שבו ביצע הנאשם מעשי סדום במשך שנים רבות בזמן שהיה שומר עליו ובפעמים רבות נוספות במהלך התבגרותו.

פרקליטות מחוז דרום הגישה נגדו כתב אישום והוא נעצר עד החלטה אחרת.

צביעות שיפוטית – שופטת הנוער רות בן חנוך היא כלי לסתימת פיות

בשנת 2004 השופטת בן חנוך שחררה ממעצר שני נערים בני 16 שנעצרו בהפגנת השמאל תוך מתיחת בקורת על המשטרה אשר הענישה את הנערים ע"י ביצוע מעצר שווא. השופטת הצבועה הזו סיכמה את פסיקתה בהצהרה מזויפת כי "בית המשפט צריך להיזהר לבל ישמשו הליכי המשפט כלי לסתימת פיות, או להגבלת זכותם להביע דעתם, למחות ולהפגין".

 

 

במאי 2008 ילדה שעברה התעללות בפנימית טירת הילד של משרד הרווחה מחתה בפני השופטת רות בן חנוך וביקשה לחזור לחיק משפחתה, ואולם השופטת סתמה לילדה את הפה והענישה אותה ע"י כך שאפשרה לפקידת הסעד האלימה מיכל מילשטיין-בוקובסקי שהיכתה את הילדה להעביר אותה בכח ובאמצעי אלימות לפנימיה אחרת בשיתוף עם פקידת הסעד זיוה דיאמנט. צעד זה נועד לנתק את הילדה מהוריה כדי שלא תוכל לשאת את דבריה אודות החוויות הקשות אותן היא עוברת בפנימיה ולמנוע מהוריה להגיש תביעות נזיקין כנגד פקידות הסעד.

 

ילדה זו החלה את מסע התלאות שלה בבית אפל, שם ניסו להסית אותה כנגד משפחתה ומנהל המוסד הסגור הזה, מר גבי קונפינו אמר לה כי "יש להרחיק אותה ממשפחתה משום שיש לה אמא משוגעת שתשתלט לה על החיים ולא תיתן לה להתחתן".

 

ילדה זו מטולטלת כיום מפנימיה לפנימיה ובלבד שלא תחזור הביתה למשפחתה האוהבת. מהלך זה נועד כדי לסתום לילדה את הפה ולמנוע ממנה להביא לידיעת התקשורת והציבור הרחב את מעשי ההתעללות שהיא עוברת במוסדות משרד הרווחה.

 

פקידת הסעד המחוזית מיכל מילשטיין היא אישתו של השופט שמואל בוקובסקי. רות בן חנוך שאף סתמה למנכ"ל התנועה את פיו וסירבה לשמוע את דבריו היא שופטת בובה, זומבי שנתונה למרותה ולגחמותיה של פקידת סעד אלימה ואכזרית שנשואה לקולגה שלה.

 

השופטת רות בן חנוך מייצגת את הצביעות בהתגלמותה. אישה זו סותמת פיות של ילדים, הורים ואזרחים וזאת בניגוד לחוק. שופטת זו יש להדיח מכס השיפוט ואף לשלול את רשיון עריכת הדין שלה.

פנימית רננים של ד.י. ש בע"מ של משרד הרווחה חוייבה בנזיקין על גרימת מוות ברשלנות של ילד שהיה באחריותה

איריס פרחי NFC

למאמר המלא

 

בית משפט השלום בתל אביב חייב פנימייה, מתנ"ס ומציל לשלם פיצוי למשפחתו של ילד בן 11 שטבע בבריכה במהלך בילוי בקייטנה  "ניתן היה להציל את הילד"

 

"לו ניר היה נמשה מהמים במהלך חמש הדקות הראשונות, לאחר הטביעה, ניתן היה להציל אותו". כך כתבה שופטת בית משפט השלום בתל אביב רות רונן, בפסק דין קורע לב שניתן בשבוע שעבר. השופטת רונן, חייבה את חברת ד.י. ש בע"מ (הפנימייה - נתבעת 1), את החברה הכלכלית של המועצה המקומית פרדס חנה (המתנ"ס – נתבעת 4) ואת נתנאל שוורץ מציל בבריכת המתנ"ס (נתבע 5) לשלם למשפחתו של ילד בן 11 שטבע בבריכת המתנ"ס, בגלל רשלנות לשמה, סך של 1,358,717 שקל. נתבעים 4 ו-5 ישאו ב-65% מהסכום ונתבעת 1 ב-35%.

 

בפסק דין שהתפרש על 21 עמודים, מתחה השופטת רונן ביקורת נוקבת על התנהלות הפנימייה, המתנ"ס והמציל וקבעה שבהתרשלותם הביאו למותו של ילד.

 

השופטת קבעה שהפנימייה הפרה את חובתה לקיים שיטת השגחה הולמת ולוודא קיומה של שיטת השגחה הולמת מקבילה על-ידי המצילים בבריכה. "בענייננו, ילדי הפנימייה היו ילדים בעייתיים, עם בעיות התנהגות, היפר אקטיביות, ובעיקר קשב וריכוז. לאור זאת, ולאור אופי הפעילות מחוץ לכותלי הפנימייה, בבריכת השחייה, פעילות שכרוך בה גורם משמעותי של סיכון, נגזרת חובת הזהירות המוטלת על המדריכים".

 

השופטת פסקה שבפועל ההשגחה על ילדי הפנימייה לא היתה מספקת. "ניר שהה במים במצב של מצוקה וטביעה לפחות 5 דקות לפני שהמציל הוציא אותו מהמים. בדקות אלה, הוא לא הוציא את ראשו מהמים. לו היה מדריך שהיה משגיח עליו במשך פרק הזמן הזה, הוא היה יכול לראות שקיימת בעיה ולהציל את ניר. אולם, במשך חמש דקות תמימות לפחות – איש לא ראה את ניר. מכאן, שלא הייתה השגחה נאותה של אנשי הצוות – בין אם משום שלא ננקטה שיטת השגחה ברורה ומסודרת, ובן משום ששיטת ההשגחה לא יושמה בפועל".

לפסק הדין

האב של הילדים של האמא השטן מטבריה דורש חזקה, אך נחום עידו מסרב באכזריות ומעביר הילדים לאומנה ומרכז חירום

שלושה חודשים לאחר חשיפת פרשת ההתעללות הקשה של תושבת טבריה בשני ילדיה הקטנים, מבקש האב מרשויות הרווחה כי יאפשרו לו לגדל את ילדיו, שהועברו למרכז חירום.האב: "המדינה מערימה עלי קשיים במכוון".

משרד הרווחה: "ישנן ספקות באשר ליכולתו להעניק טיפול הולם לילדים"

_{מאת שרון רופא-אופיר}

אביהם של שני ילדים, בני ארבע וחצי ושנתיים, שהוצאו מביתם לאחר פרשת ההתעללות מצד אימם, אמר היום (א') ל- ynet כי הוא מרגיש שהמדינה מערימה עליו קשיים במכוון בכל הקשור לרצונו לגדל אותם בעצמו, ודורשת ממנו להביא חוות דעת של פסיכולוג שיקבע כי הוא כשיר לגדל אותם. מנגד, טוענים במשרד הרווחה כי בקרוב יוזמן האב לוועדה בנושא, ומביעים ספקות באשר לכשירותו לגדל את ילדיו."הילדים חוו טראומה איומה, מאז שהם נמצאים במוסד חלה הידרדרות קשה במצבם, הגדול אינו שולט בצרכיו, והקטן קיבל בחודשים האלה אנטיביוטיקה כנגד מחלות שונות בכמות שלא נטל מעולם", סיפר היום האב בכאב. "הכי קשה זה הפרידות, בכול פעם כשנגמרת הפגישה בינינו – הבן הגדול נצמד לי לרגל בוכה, ומסרב שאלך".

פרשת ההתעללות הקשה נחשפה בחודש אוגוסט. שכניה של תושבת טבריה דיווחו למשטרה כי שני ילדיה הקטנים בוכים ללא הפסקה. השוטרים שהגיעו למקום גילו לתדהמתם פעוט בן שלוש כשהוא נעול בחדר השירותים וממרר בבכי. בחדר השינה הסמוך הם גילו את אחיו הקטן במצב דומה. שני הפעוטות עשו את צרכיהם על בגדיהם ומצבם היה לא טוב. השניים אושפזו בבית החולים "פוריה". האם שנעצרה סיפרה לחוקרי המשטרה כי היא ביצעה את המעשים "כדי לחנך את הילדים".

האב: חשבתי שלא כדאי להתנגד למערכת

לאחר המקרה הוסבר לאב כי ילדיו ישהו במרכז חירום למשך שלושה חודשים. "איש לא שאל לדעתי, פשוט הודיעו לי ולמרות שכבר אז התנגדתי, אמרתי מוטב שלא אתנגד למערכת", הסביר האב. "האמנתי שהם יאפשרו לי לקחת אותם הביתה כשתסתיים התקופה, אבל לא תיארתי לעצמי שאקלע למצב כה אבסורדי".

עוד לפני שהסתיימו שלושת החודשים האמורים, פנה האב לעובדים הסוציאליים המטפלים בילדים בבקשה לקצר את משך תקופת שהותם במרכז החירום, אך נענה כי הדבר בלתי אפשרי, מאחר והמערכת מבקשת לבחון את מערכת היחסים שלו עם ילדיו.

האב, מהנדס מכונות במקצועו, דאג לדבריו להציג בפני הממונים חוות דעת של פסיכולוג שבחן אותו לאחרונה לשם קבלה למשרה ניהולית במקום עבודתו. למרות זאת, חלפה עוד תקופה ועתה מבקשת המערכת כי ימציא גם חוות דעת של פסיכולוג מטעמם.

"בהתחלה זה היה חוות דעת של עובדים סוציאליים, ועכשיו זו חוות דעת של פסיכולוג נוסף מטעמם בעלות של 5000 שקלים", מלין האב. "ומה הם יבקשו אחר כך? אני מרגיש שהמערכת מנסה בכול מחיר להרחיק את ילדי ממני".

האב, שנפגש עם ילדיו שלוש פעמים בשבוע, מספר כי מצבם הנפשי קשה. באחד הביקורים הופתע לטענתו לגלות כי הצוות במקום מספר לילדים שיהיה להם טוב לו יקבלו אבא ואמא חדשים. "מדברים איתם על כך וגם מקריאים להם סיפורים על משפחה חדשה", אמר.

"אני מעריך מאוד את הצוות שעושה שם כמיטב יכולתו, אבל שיפנה את משאביו לילדים שבאמת זקוקים לכך ויש הרבה כאלה. לילדים שלי יש אבא ובית חם שמחכה להם, אני מתחנן – תחזירו לי את ילדי".

משרד הרווחה: הוועדה שמטפלת בנושא תתכנס בקרוב

דובר משרד הרווחה, נחום עידו, מסר בתגובה: "הילדים שנפגעו ע"י אימם הוצאו למרכז חירום שתפקידו הוא לאבחן את מצבם, להעריך את כוחותיהם ואת כוחות הוריהם, ולהמליץ בסוף ההליך על תוכנית טיפולית ומשמורת לילדים.

"ועדה לתכנון טיפול התכנסה, ותתכנס שוב בקרוב, בהשתתפות האב והסבתא וכן אנשי מקצוע רבים שבחנו את הדיווחים על מצב הילדים ועל מצב ההורים. נציגי הוועדה שמעו ועוד ישמעו את האב והסבתא, במטרה להגיע לתוכנית טיפול שתגן על הילדים ותשקמם.

"הוועדה פועלת על פי הנחיות המשרד שקובעות כי יש לתת העדפה להשארות ילדים אצל הוריהם הביולוגיים בקהילה, על פני סידור חוץ ביתי (אומנה או פנימיות)".

לגבי טענותיו של האב, מסר הדובר כי "בוועדה הובעו ספקות באשר ליכולתו של האב לקבל על עצמו אחריות מלאה לטיפול ההולם בילדים, בעיקר בשל התנהגותו בעבר, כאשר למרות שידע על התנהגות האם – לא דיווח על כך לרשויות."מאחר שמדובר בילדים שעברו טראומה ובאב שאיננו כליל השלמות, דרשה הוועדה אבחנה פסיכולוגית נוספת. אם יש לאב בעיה בתשלום האבחון הפסיכולוגי, הוא יכול לפנות ללשכת הרווחה שתסייע לו בעניין זה".

דורית גנוז ממשיכה לחטוף ילדים ולזרוק אותם במוסדות משרד הרווחה – שם מתעללים ואונסים ילדים.

 פקידת הסעד דורית גנוז מאורנית, בדוח כמותי שהופק לאחרונה על ידה, מתארת את הפשעים שביצעה בשנת 2007 כ"מתן שירות". בשיא חוצפתה היא רושמת בכותרת "מספר מקבלי השירות", במקום לרשום "מספר מקבלי העונש". 

מספר הילדים שנחטפו על ידה למוסדות בשנת 2007 הוא 4, מספר שהוא זהה לזה שבשנת 2006 ולזה שבשנת 2005. האישה החובבנית הזו אינה יודעת לממש פתרונות במסגרת הקהילה וממשיכה להעלים ילדים אל תוך עזובה של מוסדות.

בד בבד היא ממשיכה להטיל אימתה במוסדות החינוכיים ולשטוף את המח לאנשי החינוך על "עבודת הקודש" שהיא עושה כדי שיאתרו עבורה עוד ועוד ועוד ילדים "במצוקה". כתוצאה מכך עלה מספר הילדים "במצוקה" באורנית משנת 2005 ועד שנת 2007 ב-30%, מספר חסר תקדים.

כדי להגדיל את תכולת העבודה המלאכותית שלה היא החליטה כי בשנת 2007 ישנן 24 משפחות בעלות תפקוד הורי לקוי לכאורה, בעוד שבשנת 2005 לא היו כלל משפחות בעלות תפקוד הורי לקוי. 

למשפחות החד ההוריות היא נטפלת במיוחד, 26 במספר בשנת 2007 לעומת 0 בשנת 2005. עבורה, משפחה חד הורית היא משפחה לא נורמטיבית המצריכה "טיפול". 

?מי מפקח על האישה המבעיתה הזו לעזאזל

ניכור אומנה ותאוות הבצע של משפחות אומנה

הכסף המועבר למשפחות אומנה יכל לשמש את המשפחה עניה ממנה נחטפו הילדים.
10,000 ילדים חטופים נמצאים בישראל ברגע זה, 2500 מהם נחטפו למשפחות אומנה.
מדוע משפחות עניות לא מקבלות מענק חדשי ומשפחות אומנה כן מקבלות?
מדוע משפחות עניות לא מקבלות החזרי הוצאות ומשפחות אומנה כן מקבלות?
מדוע משרד הרווחה מכריח הורים עניים לקחת ילדים לטיפול פסיכולוגי יקר על חשבונם ולמשפחות אומנה הוא כן מעניק מימון?
משפחות אומנה חומדות גם את קצבת הילדים הדלה בסך מאה ומשהו שקל.

עלות חדשית של השמת ילד באומנה 3750 ש"ח. למה לא מעבירים סכום זה למשפחה העניה ממנה נחטף הילד?
ניכור אומנה הוא מצב בו משפחת האומנה משתמשת באמצעים שונים, כספיים ופסיכולוגיים,  כדי לנתק את הילד ממשפחתו הביולוגית.
למרות שאומנה מוגדרת כסידור לטווח קצר, בפועל רבים מן הילדים נשארים במשפחת האומנה עד גיל 18, בשל ניתוק מכוון של הרשויות וניכור משפחת האומנה של הילד ממשפחתו הביולוגית.

שלווה ליבוביץ, המפקחת הארצית על האומנה מודה: הפנימיות במדינת ישראל הן שואה לאומית.

צפו בסרטון על השחיתות הכספית המתנהלת סביב תעשית האומנה בתכניתו של גבי גזית:

חניתה צימרין מודה: קיימות התעללויות מיניות רבות בפנימיות

 מתוך כתבה שפורסמה היום ב YNET

 ואנו שואלים את צימרין, מה קורה במרכז החירום הסגור שלך בזמנהוף?

אצל צימרין מכים ילדים בחסות משטרת תל אביב

המשטרה מסרבת לחקור .

אני כמנכ"ל העמותה חושב שאת מחנה הריכוז של אל"י צריך לסגור מיד .

האישה חולת כסף וחולבת כספי תרומו וכספי מדינה לכיסה הפרטי 45000 ש"ח לחודש נכון ל 2003 מעניין כמה מרויחה היום 70000 ש"ח

נציגת משרד הרווחה דנה בבעיה אמיתית של התעללויות מיניות בילדים הקיימת בפנימיות של ילדים בסיכון, בעיקר בשעות הלילה, שמחייבת להכפיל את מספר השומרים מ-70 ל-150, אבל אין לכך תקציב.

ואני אומרת לנציגת הרווחה, נכון, כשהילדים בפנימיה הם בסיכון, בגלל זה הם מקוטלגים כילדים בסיכון. תחזירו אותם הביתה לאלתר והם כבר לא יהיו בסיכון.

ולכל ילד כזה שנפגע מינית בפנימיה אני פונה באופן אישי, תתבעו כספית את את משרד הרווחה כשתצאו מהתופת הזו בה אתם שרויים כיום.

התנועה תפנה לרשם העמותו לחשוף את דוחות אירגון הפשיעה אל"י

ילדים של אף אחד

מתוך הבלוג של ולרי בראל

40 אלף ילדי רווחה בישראל חיים כיום מחוץ לבתיהם- שיעור הגבוה פי חמישה מהממוצע בעולם המערבי.

אנשים פונים לרווחה כדי לקבל סיוע כלכלי, והעובד הסוציאלי הוא המושיע שלהם. הם מספרים לו על כל הקשיים, הכאבים.

כל מה שאמרו בחדרי חדרים ישמש כנגדם יותר מאוחר בתסקירים שימליצו להוציא מידיהם את הילד.

הנפגעים העיקריים הם מיעוטי יכולת, עולים מאתיופיה, משפחות מרובות ילדים, אף מילה על התעללות זו או אחרת. ממש חזקים על חלשים.

להוציא ילד מרשות הוריו אינה אמורה להיות אופציה ראשונה, רק אופציה אחרונה.

במדינה מתוקנת- ארץ ישראל 2008 הרווחה ממש בקריסה .

איני מדברת על ילדים שעוברים גיהינום בבית ולהוציא אותם משם זה הצלת חיים של ממש.

פקידי סעד נטולי שיקול דעת, לב, ואמפטיה, לפקידים כאלה אין בכלל זכות עבודה במקום רגיש שדורש  לתרגם את הכוח שניתן לו בעזרה  למשפחות, ולא בניגוח וניפוץ.

חלק מהם שיכורים מהכוח, אטומי לב, מתנהלים מול המשפחות כמו שמתנהלים בעולם תחתון.

הוצאת ילדים מבתיהם ללא הליך משפטי- במיוחד כנגד אלה שאינם מכירים את החוק, ונותרים חסרי אונים מול מערכת מסועפת ואטומה.

לרוב מול משפחות שאינן  יכולות להרשות לעצמן סיוע משפטי, והרבה מהן אינן מכירות אפילו את הסנגוריה הציבורית אשר מעניקה סיוע לנזקקים ללא תשלום, רק לרוב התור שם ארוך והעו"ד לא ממש מנוסים בכל ההליך, הם עמוסים וקשה להם לתת מענה מהיר אל מול המערכת.

יותר חמור מכך, אין אף גוף חיצוני שמבקר את החלטות הפקידים, מסתמכים על תחקיר מהיר ולא מקיף שערך אותו פקיד.

לפי החוק  למשפחה יש 48 שעות לערער על הצו, פקידי סעד שרוצים לעקוף את האפשרות הזו, מגיעים אחרי 48 שעות מרגע  שניתן הצו, כך שאפשרות הערעור  לא תקפה עוד.

ורק בהליך משפטי ארוך ומייגע יהיה ניתן להגיע להדברות , בנתיים אין להורה אפשרות לבקר את ילדו.

בהרבה מקרים עד שההורים זוכים חזרה בילדים, גם טיפול של 20 שנה כבר לא יתקן את הנזק הנפשי.

"מדינת ישראל היא מדינת הייטק, ואפשר בלחיצת כפתור להשיג כל מידע, אבל לא כמה ילדים הוצאו מחוץ לביתם. זו מערכת שבנויה על הסתרה, משום שההחלטות המתקבלות בה הן שרירותיות".

לינק מעניין

http://yeladeinu.wordpress.com/

לפני כחודש העבירו חברי הכנסת חיים אמסלם ואברהם רביץ מכתב ובו  דרישה  לקיים דיון בוועדת העבודה והרווחה. הרקע: נתוני משרד הרווחה לפיהם נכון לשנת 2006 ישנם 4000 ילדים ובני נוער שהוצאו מבתיהם בצו בית משפט.

הדבר החמור ביותר מתבצע תוך רמיסת טובת הילד, בייחוד לאור רמתן ואיכותן של המסגרות החוץ ביתיות.

הסכנות אליהן נחשף ילד כזה במקרים רבים חמורות פי כמה מהסיכון שאליו נחשף בביתו.

יש כמה עו"ד שהם בעיניי מלאכים  טובים שמטפלים בכל מיני סיפורי זוועה כאלה בהתנדבות.

לפני שלושים שנה, זה ממש מזמן, גם אני ואחי היינו ילדים שהוצאו מהבית בצו של משרד הרווחה.

אמא שלי שהייתה צעירה, לבד, בלי עזרה ומבלי שאבי ישלם מזונות, עבדה מבוקר ועד ערב.

היא הייתה  אישה שניסתה לתת לנו הכל, המחיר היה שהיא לא הייתה שם.

וכשהייתה, הייתה עייפה ועצבנית.

אבל למרות שמידי פעם יצאה מדעתה, לא היינו ילדים מוכים באמת, או מוזנחים, פשוט היינו לבד, ולא הלכנו לבית הספר.

כשהיא פנתה אליהם בבקשת עזרה למשפחה אומנת רק לשעות היום, שיקבלנו אותנו לאחר  בית הספר..לארוחת צהרים, הכנת שיעורים.

היא קבלה עזרה  אפילו טובה יותר לדעתם.

אח שלי הוצא ראשון לפנימייה.{והוא בן 11}

אני יצאתי שנה לאחר מכן לפנימייה.{ גם בגיל 11}

את מה שעברתי בפנימייה אני לא אחלוק אתכם. אף רופא לא יוכל לרפא את הפצע הזה. אף כדור לא יוכל למחוק  את רגעי האימה.

עדיף היה לי פי 500 להיות לבד, ילדת מפתח.

אם רק היו עוזרים לה לטפל בנו, היינו יכולים לזכות בחיים נורמליים. של משפחה. הרי לתת הדרכה ולעזור בכל דרך זו מטרת המשרד הזה, להעביר ילד מביתו פותר אותם מעבודה ארוכה וממושכת עם המשפחה.

כשאני נפלתי עם העסק הראשון שלי, והגעתי למצב שלא היה לי איך לקנות חיתולים או אוכל לבן שלי, הציעו לי לגשת למשרד הרווחה, אמרתי על גופתי המתה, אני אעבוד 20 שעות ביום ואחזור לעצמי ולא אבקש עזרה  ממשרד הרווחה.

למזלי ,גיליתי את חבריי הטובים שעמדו לצידי בתקופה הזו. תודה לכם!

אני יודעת שעם הזעם שיש לי על  משרד הרווחה , לשמוע ולקרוא את הסיפורים המזעזעים, חשבתי שאם אי פעם פקיד  כזה היה מגיע לביתי ומניח את ידיו וליבו המתועבים על הבן שלי וחושב שעדיף להוציא אותו מהבית בגלל שאני בקשיים כלכליים, בוודאי הייתי מטנפת את הידיים שלי בדמו.

אני זוכרת את האולטרסאונד הראשון  שבו ניתן להקשיב לדופק  העובר, ודפיקות הלב ששמעתי חזק וברור הזכירו לי דהירות סוסים, שמתי את הידיים על הבטן חייכתי ואמרתי, תדהר  תינוק שלי תדהר.

הילד שלי, הוא שלי. והמקום הכי טוב עבורו זה לידי, ובלילה שאני מחבקת אותו מכסה אותו בשמיכה ומנשקת אותו.

אני יודעת. אני יודעת כל מה שלא אתן לו לדעת לעולם.

נתוני חטיפת ילדים ע"י משרד הרווחה בשנים 2002-2006

 משפחות יתומות לילדי חי

ניתוח עפ"י ישובים. בסרטון הבא:

יום ה-60 למדינה יוצגו כשנת אבל לילדי ישראל יצחק קדמן אשר גורם להיתעללות בילדים ע"י משרד הרווחה ידליק משואה לזכר בית אפל ,לזכר הילדים שמתו בבתי חולים פסיכיאטריים לזכר,לזכר מחנות הריכוז שמיתעללים בילדים,באל"י,בית שבתאי ,לזכר ילדי תימן שנחטפו בחסות המדינה ופקידי הסעד.

ביום ה60 לשואת ילדי ישראל מבקש יצחק קדמן להדליק משואה לזכר שיתוף הפעולה שלו להיתעללות בילדי אל"י ילדי מחנה הריכוז בית אפ"ל ,בית שבתאי ושאר מחנות הריכוז .ביום ה60 לשואת ילדי ישראל איבוד צלם אנוש ,זכויותיהם הלגטימיות ,זכויותיהם הפיזיות והנפשיות לכבוד המדינה שהחליטה על חטיפת ילדי תימן ,לכבוד ההיתעללות במחנה ריכוז מסילה ,לכבוד חניתה צימרין אשר מתעללת בילדים ברחוב זמנהוף 12 תל אביב .ולבזיון ילדי ישראל

אני רוצה לחזור הביתה – עץ המשאלות שצייר ילד שנחטף ע"י עובדים סוציאלים למוסד של משרד הרווחה

הוחלט כי פושע ונותן סיוע להתעללות בילדי ישראל ידליק את משואת שואת ילדי ישראל – מי אם לא יצחק קדמן

יעקב בן יששכר מנכ"ל התנועה למען עתיד ילדנו פנה היום בבוקר למשרד ראש הממשלה והועדה לטקסים וסמלים למנוע את הדלקת המשואה בידי קדמן.
התנועה תבקש להיפגש עם רוחמה אברהם עם חזרתה לארץ.
התנועה תגיד בג"ץ נגד קדמן ואף תפגין בטקס הדלקת המשואה בהר הרצל על 60 שנה לשואה שנגרמת לילדי ישראל.

60 שנות פנימיות אומנה אימוץ אונס והתעללות נפשית בידי קדמן וחבריו.

התנועה תבחן את המחאה שתכלול משמרת מחאה מול ביתו במסילת ציון.

הודעה תבוא במסרונים וילווה בהסברה לתושבי המקום.

התנועה חושבת שאדם שהיה חוטף ילדים בשרות למען הילד איננו ראוי ועל כך שאמר שאיננו מייצג את ילדי הגירושין.

מופקרים בפנימיות – אונס של ילדים במוסדות משרד הרווחה

 יעקב בן יששכר מודיע לעם ישראל הפנימיות אלו הגטאות של משרד הרווחה ובתי המשפט והפעם אלו היהודים ולא הגרמנים בפנימיות אונסים ילדים ומערכת המשפט שותקת השופטים מכסים על פקידי הסעד .בתי החולים והעובדות הסוציאליות בדרך כלל מטייחות את האונס ובמקרה אחד בבית החולים וולפסון סירבה העובדת הסוציאלית לאפשר את בדיקת הקטין ורק לאחר היתערבות התנועה למען עתיד ילדנו נבדק הילד בבית החולים התנועה מבקשת לסגור את הפנימייה ולהעמיד לדין את האחראים .  לבית החולים פוריה הגיעו בימים האחרונים שלושה ילדים שנאנסו באכזריות בפנימית שבהן שהו.אמו של אחד הילדים: "חשבתי שהוא במקום הכי בטוח בעולם, ואז גיליתי שהוא נמצא בגהינום".

פורסם בידיעות אחרונות  22/02/2008

    

בתי היתומים בישראל – השקר הגדול

הסתכלו טוב טוב בתמונה למטה, זהו בית יתומים באחת ממדינות חבר העמים. נכון שהוא נראה מטופח ויפה מבחוץ? לא כדאי לכם לדעת מה קורה בפנים. המראה החזותי החיצוני והמטופח מטעה את המבקרים. הילדים השוהים במוסד הזה עוברים גהינום.

בתי הילדים במדינות חבר העמים ידועים לשמצה ו-UNICEF כתב לא מעט דוחות בנושא.

כך קורה גם בארץ. מוסדות לילדים חטופים נראים מטופחים מבחוץ וגם הלובי נראה מסודר, אך משרד הרווחה מצליח להסתיר לאורך שנים את הזוועה המתחוללת מבפנים.

למוסדות לילדים של משרד הרווחה בארץ יש חזות הייטקית כזאת, עם צבעים פאסטליים וצמחייה נאה, אך רק הילדים האומללים החוסים בהם יודעים את האמת.

משרד הרווחה משקיע כספים רבים בטיפוח החזות החיצונית של הבנין, כולל הלובי ואיזורי הגישה למבקרים, אך את הצדדים האפלים במוסד וההתעללויות בילדים החוסים הוא לעולם לא יחשוף לציבור הרחב (שוב בתרצת נפוצה שנקראת "חסיון").

  

UNICEF, לא הגיע הזמן שתבצעו גם בישראל תחקיר מקיף על המתרחש מאחורי כתליהם של המוסדות המזוויעים הללו בישראל?

בין פטיש העוני לסדן הרווחה – הטרדה מינית במוסד הפוסט-אשפוזי רננים

התנועה למען עתיד ילדנו מגנה את רד בינת שתומכת בהתעללות בקטינים ומשתפת פעולה עם אירגון הנאצי הקיצוני רווחה. הגיבו באתר רד בינת

 

 http://www.rad.co.il/Article/0,6583,29318,00.html

 

סמי עלי  | מגזין המושבות

 

2007

 

הנער מתחנן לחזור הביתה

 

הנער מ’ בן ה- 13 טוען שהוא מוטרד מינית בפנימיית רננים בה הוא לומד. המשטרה מנהלת חקירה. הוריו שסובלים ממצוקה כלכלית חמורה, מבקשים להוציאו משם. שרותי הרווחה שמכירים היטב את המשפחה, טוענים כי ההורים אינם מסוגלים לגדל את ילדיהם כראוי. בין חוסר האונים של המשפחה ומצוקתה הכלכלית, בין הנהלים הרשמיים והכוונות אולי הנכונות, של מחלקת הרווחה ובין המוסד החינוכי, נמצא מ’ המשלם את המחיר.

 

מ’ הוא נער בן 13 ומשפחתו מתגוררת בחדרה. הוא לומד בפנימיית רננים ומתחנן כי יוציאו אותו משם. הנער רוצה לעזוב את הפנימייה "תנו לי לשוב לביתי איני יכול יותר". הוא אמר לי בשיחה איתו.

 

"החיים שלי הם גיהינום", אומר מ’ "לא רוצה להיות בפנימייה הזו יותר, רע לי שם. מציקים לי. שמו אותי עם ילדים שמצבם הבריאותי ירוד, זה משפיע עליי לא טוב. אני סובל מעינוי ומהטרדה מתמשכת מצד אחד המדריכים, כשאני נכנס להתקלח כל הזמן הוא ניצמד אלי, הוא מסבן אותי. זה מפריע לי ואני מרגיש אי נוחות. ביקשתי ממנו שיפסיק עם זה, אבל הוא טען שהוא חייב לפקח עליי בזמן שאני מתקלח, כי אלה הן ההוראות. אני סובל ומבקש שיעזרו לי. סיפרתי להורים, אבא שלי פנה למחלקת הרווחה בעירייה וסיפר להם אבל אין עם מי לדבר. עד היום לא סיפרתי למנהלים בפנימייה מפני שאני חושש שהם לא יאמינו לי ואפילו יתעלמו מתלונתי, ויזניחו אותי או יענישו אותי. בכל פעם שאני בא לחופש בבית מנדנד לאבא שלי שיעשה כל מאמץ להוציאני משם, די מספיק שהמשפחה שלי חייה במשבר זה שנים".

 

יש לציין כי הנער מ’ סובל מבעיות שונות, לבד ממצוקה כלכלית, וכנראה תפקודית של המשפחה שבא ממנה, קיימות אצלו בעיות התנהגותיות ותפקודיות שבעטיין היה מאושפז קודם לכן, במוסד פסיכיאטרי בפרדס חנה.

 

תגובת הנהלת המוסד

 

מנהלת פנימיית רננים, ענת לוקס, מסרה כי: "בפנימיית רננים מתחנכים סוגים שונים של חניכים, חלקם עצמאיים ותורמים לקהילה, מתגייסים לצבא והופכים להיות אזרחים מהמניין וחלקם זקוקים להשגחה אינטנסיבית, כולל בתפקוד הבסיסי היום יומי. לאור העובדה שחלק מהחניכים הוצאו מביתם בניגוד להסכמת הוריהם, ניכר כי חלק מן ההורים נתפסים לאירועים שונים שאין להם בסיס מוצק במציאות. הצוות החינוכי טיפולי, בפנימיית רננים זוכה לליווי מקצועי ונמצא בפיקוח מתמיד של משרד הרווחה.

 

בנוגע למקרה הספציפי, החניך הנ"ל חייב להתקלח בנוכחות איש צוות. מסיבות של אתיקה מקצועית, אין באפשרותי להסביר מדוע, אלא אם כן יושג ויתור על סודיות מהוריו, לפיכך תשובתי חלקית בלבד. האירוע עצמו לא טופל על ידי הנהלת הפנימייה זאת משום שהחניך לא התלונן מעולם בפני אף איש צוות במסגרת. החניך התלונן ככל הנראה בפני הוריו בחופשתו האחרונה בבית.

 

יש הנחייה, של הנהלת הפנימייה והחלטת מומחים מקצועיים, לא לאפשר לחניך מ’ להיות בגפו במקלחת, וזאת מסיבות בריאותיות. אנו נבדוק את הנושא. במידה ויתקבל רושם שהייתה הטרדה כלשהי מצד המדריך – נפנה מיידית למשטרת ישראל".

 

מהמשטרה נמסר כי משפחת ש’ הגישה בימים אלו תלונה במשטרה נגד המדריך האב ובנו מסרו עדויות לחוקרים. החקירה מתנהלת בחשד למעשה מגונה בין כתלי פנימיית רננים, וכיוון שהיא נמצאת בעיצומה אי אפשר למסור כרגע פרטים נוספים.

 

משפחה עניה שנרדפת ע"י בריוני הרווחה

 

משפחת ש’ מחדרה, היא דוגמא לאלפי משפחות במצוקה הנמצאות מתחת לקו העוני במדינה. מספיק מבט קטן לתוך דירתם השכורה,בת שני החדרים, כדי להבין את מצבה הירוד והמזעזע של משפחה המגדלת חמישה ילדים. יוסף, אב המשפחה בן 39, עיתונאי וקריקטוריסט לשעבר, מובטל, ניסה מספר פעמים למכור את ציורי הקריקטורה שלו לעיתונים ולמגזינים במטרה להרוויח כמה גרושים שיבטיחו אוכל לאשתו ובניו אבל לשווא. אשתו גלינה, עולה חדשה בעלת תואר ראשון בשפה וספרות רוסית, גם היא מובטלת. הם נשואים זה 15 שנה הציבו לעצמם כמו כל הזוגות בעולם חלומות, שאיפות, גידול וחינוך ילדים ועוד שורה של דברים טובים.

 

"התחתנו לפני 15 שנה", אומר יוסף אב המשפחה, "היו לנו חיים שקטים במשך שנתיים אף אדם לא הפריע לנו, גרנו בבני ברק." שנתיים לאחר נישואיהם חוו אירוע לא ברור, שבו לטענתם הוכו ומאז שרותי הרווחה אינם מניחים להם, ורוצים להוציא את הילדים מרשותם. "לפני 12 שנים, כשגרנו בבני ברק, קבוצת מופרעים תקפו אותנו התעללו בנו, שברו לי 7 צלעות, תקפו את הבית באבנים, הבעירו מדורות מה לא עשו." מתייחס יוסף לטראומה שממנה לטענת המשפחה לא התאוששו. מאז החליפו 6 דירות, ונדדו מיישוב לאחר.

 

"אני מובטל, עיתונאי במקצועי, סאטיריקון, וקריקטוריסט. אשתי עולה חדשה ומחזיקה בתואר ראשון בשפה וספרות רוסית, עד היום לא מצליחה למצוא עבודה. אני ממשיך לכתוב לעצמי רק כדי לשמור על שפיות הדעת. מצבנו הכלכלי גרוע מאוד, קשה לתאר את המצוקה שאנו חיים בה, לא מספיק שהם לא עוזרים לנו, גם רוצים לקחת את הילדים שלנו. מסע הרדיפה של הרווחה הפך אותנו למשותקים, תעזרו לנו" מתחנן יוסף. "מזה חמשה חודשים הפסיקו לתת לנו הבטחת הכנסה, ואין לנו ממה לחיות. אנחנו חיים על נדבות. השתתפתי בתוכנית ויסקונסין, וכל הזמן שלחו אותי לעבודות שונות שלא התאימו לי ולבסוף עזבתי, בתקופה שהייתי בתוכנית עשיתי הרבה עבודות בהתנדבות צבעתי תחנות אוטובוס, ציירתי ועוד."

 

שיתוף הפעולה הנצחי בין המשטרה לרווחה – תפרו לאב תיק

 

"יש לנו 5 ילדים הבכור לומד בפנימיית תלפיות בעיר חדרה. בעיר אנו גרים זה שש שנים, במשך 13 שנה נסנו מעיר לעיר. החלפנו 6 דירות והכול מפחד. לפני כשנה פרצו לביתנו המשטרה והרווחה, לאחר שאחד השכנים דיווח למשטרה על צעקות בבית. היה ויכוח ביני לבין אשתי בנושא מסוים. זה קורה בכל משפחה. בעקבות המצב הירוד שלנו היא נכנסה ללחץ והתחילה לצעוק. אחרי מספר דקות פרצה המשטרה לדירה, כאילו שחיכו לרגע זה ועמדו מאחורי הדלת. הם באו עם עובדת סוציאלית ממחלקת הרווחה בעירייה. היא התחילה לחקור אותי ולצעוק, הילדים היו בהלם והתחילו לבכות. ביקשתי ממנה להירגע מפני שהיא באה כדי להרגיע רוחות ולא ההפך. היא ענתה לי באכזריות ובקשה שאשב בשקט.

 

לדעתי אני הייתי העובד סוציאלי באותו רגע. היא בקשה ממני שאחתום על ניר בו אני מסכים להעביר את בני מ’ לפנימייה לאחר שאושפז במשך שבעה חודשים בבית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה. סירבתי לכך. היא בקשה ממני גם לבוא למחלקת הרווחה ביום ראשון כדי לדון בנושא. לאחר שלא הסכמתי לדרישה, תפרו לי תיק, בשנייה וחצי, בעיצומה של הפריצה הוציאו את אשתי מהבית, לאחר כעשר דקות שבו איתה בחזרה והראו לי תלונה של אשתי, על שנתתי לה מכות". אמר שוורץ בכאב.

 

"חקרו אותי במשך שעות בתחנת חדרה. ישבתי על לא עוול בכפי במשך 39 יום בבית מעצר בקישון, סבלתי ולא יכולתי יותר, הם הצליחו לשבור אותי. עו"ד מהסנגוריה הציבורית אמר לי תודה, והם ישחררו אותך. כך עשיתי, כי אי אפשר להילחם בשטן מהרווחה ומהמשטרה. בהיותי במעצר אשפזו את בני מ’ בצו בית משפט ללא הסכמתי והעבירו אותו לפנימיית רננים."

 

המדריך מטריד מינית

 

"בחודש האחרון סיפר לי הבן כי הוא לא מרגיש טוב וחש בפחד, בהתחלה סירב לספר, ידעתי שמדובר בנושא קשה. הוא אמר שאחד המדריכים מטריד אותו. שהוא נכנס עמו למקלחת מדי יום ומסבן אותו, על אף שביקש מהמדריך שיצא מהמקלחת ברגע שהוא מתקלח ושיפסיק לסבן את גופו. אלא שהמדריך לא נענה וטען שהינו מחויב לשהות איתו, בני פחד לספר לאחראיים מפני שהוא חשש שלא יתייחסו לדבריו ואף ויענישו אותו. אני דיברתי עם שירותי הרווחה בעירייה ואלה לא הקשיבו לי. התקשרתי למוקד המשטרה ודיווחתי, אבל בקשו ממני שאגש לתחנה באזור ואגיש תלונה, בהתחלה לא עשיתי זאת מפני שפחדתי שיעשו לי תרגיל דומה כמו שעשו לי בעבר ויתפרו לי תיק. כי הם מתואמים עם הרווחה וכל אשר תאמר הרווחה הוא קדוש." בסופו של דבר כאמור הוגשה תלונה.

 

אגף הרווחה בעיריית חדרה מסר בתגובה כי: "מדובר במשפחה המוכרת ומטופלת באגף הרווחה מספר שנים. משפחת ש’ מקבלת סיוע במזון מעמותת "לב-חם" באופן שוטף וקיבלה סיוע חומרי ממחלקת הרווחה לרבות תלושים לקניית מזון ברשתות המוכרות, סידור הילדים בפנימיית "תלפיות" בחדרה בהסכמת ההורים, סומכת שתסייע להם בענייני הבית והילדים וכמו כן ברכישת מכונת כביסה. אגף הרווחה מכיר בקשיים ובמורכבות של משפחת ש’. אי לכך האגף פועל ועושה רבות למען שיפור רווחתה ומצבה של המשפחה ו-5 הילדים שזקוקים למסגרות משלימות להמשך התפתחותם הרגשית, הלימודית והאישית התקינה".

 

אנחנו נשארנו תוהים. המשטרה תחקור, ובינתיים?

 

אין ספק כי המשפחה מעבר לקשייה הכלכליים נמצאת במצוקה נפשית קשה, ובאופן שאינו מאפשר את תפקודה התקין. מאידך, האם בשל כך ובשל ההיסטוריה המסובכת של המשפחה, יש להקל ראש בתלונתו של הנער? האם יכול להיות שיש ממש בטענתו, ויש כאן ניצול של "חסר ישע" גם במובן של קטין, אך גם במובן של מי שאין לצידו משפחה או כלים להתמודד? האם הוא באמת נמצא במסגרת שמתאימה לו? ובאמת ייתכן שכל הרשויות עושות כאן עבודתם נאמנה, ובכל זאת  איך יוצאים מן המעגל הזה? ואיזה עתיד נכון לנער מ’ ולשאר אחיו? 

 

 לידים:

 

פסקה שניה

"אני סובל מעינוי ומהטרדה מתמשכת מצד אחד המדריכים, כל הזמן הוא ניצמד אלי כשאני נכנס להתקלח, הוא מסבן אותי, זה מפריע לי ביקשתי ממנו שיפסיק עם זה, אבל הוא טען שהוא חייב לפקח עלי בזמן שאני מתקלח, כי אלה הן ההוראות."

 

פסקה חמישית

מהמשטרה נמסר כי משפחת ש’ הגישה בימים אלו תלונה במשטרה נגד המדריך האב ובנו מסרו עדויות לחוקרים. החקירה מתנהלת בחשד למעשה מגונה בין כתלי פנימיית רננים, וכיוון שהיא נמצאת בעיצומה אי אפשר למסור כרגע פרטים נוספים.

 

פסקה רביעית

"לאור העובדה שחלק מהחניכים הוצאו מביתם בניגוד להסכמת הוריהם, ניכר כי חלק מן ההורים נתפסים לאירועים שונים שאין להם בסיס מוצק במציאות . הצוות החינוכי טיפולי בפנימיית רננים זוכה לליווי מקצועי ונמצא בפיקוח מתמיד של משרד הרווחה."

 

פסקה שלישית מהסוף

"בני פחד לספר לאחראיים מפני שהוא חשש שלא יתייחסו לדבריו ואף יענישו אותו. אני דיברתי עם שירותי הרווחה בעירייה ואלה לא הקשיבו לי. התקשרתי למוקד המשטרה ודיווחתי, אבל בקשו ממני שאגש לתחנה באזור ואגיש תלונה, את האמת לא עשיתי זאת מפני שפחדתי שיעשו לי תרגיל דומה כמו שעשו לי בעבר ויתפרו לי תיק".

 

רונית: מספר גליונות לאחר פרסום כתבה זו, פורסמה כתבת תדמית על המוסד המתארת אותו באור חיובי, סוסים, באולינג, מדשאות, חלומו של כל ילד…אמריקה…

 

אבחנת יתר של עובדים סוציאלים תורמת להגדלת מכסות הילדים במוסדות משרד הרווחה והמוסדות הפסיכיאטרים

לאחרונה שוחחתי עם עובדת סוציאלית קלינית לגבי התופעה המדאיגה בה משנה לשנה עולה אחוז הילדים שאובחנו כביכול כלקויי למידה במקרה הטוב וכבעלי בעיות התנהגותיות/רגשיות במקרה הרע. היא הסבירה זאת בתכונה נפוצה בקרב עובדים סוציאלים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים המבצעים "אבחנת יתר" או באנגלית

Over Diagnosis or False Positive

אבחנת יתר הוא מצב בו אנשי מקצוע מן התחום הטיפולי מאבחנים בעיות מדומות בילדים בריאים ונורמליים. אנשי מקצוע אלו אינם מסוגלים לבצע ניפוי נכון של התנהגויות טפלות וחסרות חשיבות ומפרשים התנהגות שולית או התנהגות טבעית שלילית של ילד כתכונה הרסנית ופתולוגית.

מי מרוויח מאבחנות יתר

החוליה הראשונה אשר מאתרת ילד כזה כ"חריג" היא הגננת או המורה. מדובר בדור שלם של אנשי חינוך ברמה מקצועית נמוכה, אשר אינו מסוגל ואינו רוצה להתמודד עם ילדים מאתגרים, מסווג אותם כחריגים ודואג לכך שהם ייפלטו במהרה מן המערכת החינוכית הנורמטיבית כדי להקל את העבודה בכיתה. הטענה כי המגמה הזאת נובעת מן השכר הנמוך שהם מקבלים היא מגוחכת ובלתי מתקבלת. גם לפני 50 שנה מורים וגננות קיבלו שכר נמוך. כשאני עבדתי בסופרמרקט, סידרתי סחורה במדפים וקיבלתי שכר נמוך עדיין ביצעתי את העבודה לשביעות רצונם של הממונים עלי.

אנשי החינוך לא רק שמקבלים גיבוי מלא מן המערכת ה"טיפולית", אלא מערכת זו אף מדרבנת אותם לאתר ילדים חריגים בשם מנטרה אופנתית הנקראת "טובת הילד". למערכת הטיפולית יש אינטרס מובהק לאתר ילדים "חריגים" אלו משום שהם מפרנסים עשרות אלפי עובדי משרד הרווחה ועובדים טיפוליים.

בעקבות כך קמות כפטריות אחרי הגשם אינספור עמותות "טיפוליות" המנצלות את חוסר ידיעתם המקצועית של ההורים בנושא וחולבות מהן כספים במסווה של "אבחונים" ו"טיפולים". דוגמא בולטת לכך היא ילדים נורמטיביים לחלוטין שאובחנו כבעלי לקות למידה. אגודת ניצן בה עובד מיודענו דן שרון עוסקת בתחום של לקויות למידה, וממשיכה "לטפח" את "מודעות הציבור לנושא" (או במילים אחרות – שטיפת מח להורים ואנשי החינוך).

ילדים רבים מנותקים ממשפחתם כתוצאה מאבחנות יתר

התוצאה ההרסנית יותר של אבחנות היתר היא עליה חדה באחוז הילדים המאובחנים בטעות כבעלי בעיות נפשיות ובידודם בכפיה במוסדות של משרד הרווחה ובמוסדות הפסיכיאטרים.

באחד המאמרים הקודמים תיארנו את סוגי מוסדות הרווחה (תמיד שואלת עצמי למה קוראים למשרד הזה רווחה, רווחה של מי? של עובדי הרווחה? צריך להחליף את השם של המשרד הזה).
ישנם כאמור 5 סוגי מוסדות:
מוסד חינוכי, מוסד קהילתי (מוסד יום שיקומי-טיפולי), מוסד טיפולי, מוסד שיקומי ומוסד פוסט-אשפוזי.
למעט המוסד המוגדר כמוסד "חינוכי", כל שאר המוסדות מאכלסים ילדים עם בעיות לכאורה "התנהגותיות".
הגרף הבא מתאר את התפלגות הילדים בין סוגי המוסדות השונים – השוואה בין שנת 2003 לשנת 2005.
שימו לב כי ביחס לשנת 2003, בשנת 2005 חלה עליה באחוז היחסי של ילדים שהוגדרו כבעלי בעיות התנהגותיות. ישנה ירידה במספר היחסי של ילדים השוהים במוסדות החינוכיים ועליה באחוז היחסי של ילדים השוהים במוסדות המאכלסים ילדים "מופרעים".

 

המוסדות הפוסט-אשפוזיים

מדאיגה במיוחד העליה במוסדות הפוסט-אשפוזיים, עליה של כ-40% בחלק היחסי מכלל המוסדות.
מוסד פוסט אשפוזי הוא מוסד המאכלס בתוכו ילדים ש"אובחנו"כבעלי הפרעות פסיכיאטריות והמוזנים באופן קבוע בסמים פסיכיאטרים. במוסד זה נמצא דרך קבע פסיכיאטר המחלק סמים לחוסים. מוסד פוסט-אשפוזי מהווה תחנת מעבר, אליו מתקבלים ילדים שהגיעו אחרי שעברו את זוועת האשפוז הפסיכיאטרי, וממנו נשלחים ילדים חזרה אל מתקני הכליאה הפסיכיאטרים או אל מוסדות של עבריינים.

  
במוסדות הללו יש לגיטימציה להתעלל בילדים בתירוץ כי מדובר בילדים "בעיתיים מלכתחילה". השאלה היא מה בא קודם, הביצה או התרנגולת, האם לילדים אלו בעיות התנהגות מלכתחילה או בעיות ההתנהגות שלהם נובעות מן היחס של המערכת אליהם. המערכת מתייחסת אליהם כמוקצים מחמת מיאוס וממשיכה להתעלל בהם ומטבע הדברים ליצור בהם כח התנגדות.

הילדים הללו עברו לא מעט יסורים במוסדות של משרד הרווחה.

אין ספק שהגדרתם כחריגים ונחותים מצד עובדי חינוך, טיפול ורווחה תרמה לדימוי העצמי הירוד שלהם.

אין ספק שהטלטולים ממוסד למוסד, מאומנה לאומנה חרטו סדקים עמוקים ברמת האמון שלהם במבוגרים.

אין ספק שהתעללויות שעברו במוסדות קודמים, בכלל זה מתקני כליאה פסיכיאטרים פגעו ברמת החוסן הנפשי שלהם.

אנשי "טובת הילד" כמו ה"דאגן הלאומי" יצחק קדמן, יוצאים מדי תקופה בדוח מודפס צבעוני על נייר כרום, עתיר גרפים מצועצעים, ארוז בסרט ורוד, ומודיעים כי מצב הילדים מידרדר והולך ויש צורך להגדיל עוד ועוד ועוד את מכסת המוסדות להתעללות בילד.

עלות חדשית להתעללות בילד במוסד כזה (נכון ל2005) - 8,717 ש"ח. תאר לך שהסכום הזה היה הולך לטיפוח המשפחות מהן נחטפו הילדים והשקעה בילדים במסגרת הקהילה, המציאות היתה נראית אחרת.

מר קדמן, אתה צודק, מצב הילדים מידרדר והולך, אבל לא בגלל שיש לנו ילדים פחות טובים אלא בגלל שיש יצורים כמוך במערכת. הגיע הזמן שתתפטר. אינך ראוי לייצג את ילדי ישראל.

   
מוסד פוסט-אשפוזי הוא התחנה האחרונה ברצף תחנות "טובת הילד" של משרד הרווחה, לפני ניתוק טוטאלי של הילד מן החברה האנושית.

עלויות השמה כפויה של ילדים במוסדות של משרד הרווחה

עפ"י מסמך של הכנסת משנת 2005:

סוג המוסד	עלות חדשית לילד
מוסד חינוכי	2,046
מוסד קהילתי	3,343
מוסד שיקומי	4,448
מוסד טיפולי	5,782
מוסד פוסט-אשפוזי	8,717

   

העלות החודשית הממוצעת של ילד במוסד של הרווחה היא כ 4,667 ש"ח.
כדי לגדל ילד במסגרת המשפחה עולה הרבה פחות מאשר להתעלל בו במוסד.
במקום להעביר את הכסף הזה לעובדים מתעללים במוסד, צריך להחזיר את הילד הביתה ולהעביר את הכסף למשפחות העניות.

  

סוג האומנה	עלות חדשית לילד
אומנה רגילה	3,020
אומנה פוסט-אשפוזית	6,000

   

במקום להעביר את הכסף הזה לעובדי אומנה, צריך להחזיר את הילד הביתה ולהעביר את הכסף למשפחות העניות.

   

השמה חוץ-ביתית כפויה של ילדים במוסדות של משרד הרווחה – חלק ג'

במשרד הרווחה קיים מאגר ממוחשב ובו נתונים על כל ילד, כך שהמערכת אמורה לדעת על מצבו של הילד בכל זמן נתון. אלא שמאגר זה מתעדכן בדרך כלל פעם בשנה, כשהמוסד שולח דוח שנתי על הילד.

(שימו לב שמדובר בדוח של המוסד ולא בדוח של בקורת חיצונית)

מסמך שהוגש לועדה לזכויות הילד בכנסת בשנת 2004 מותח בקורת קשה על הפיקוח על המוסדות:
לעיתים קרובות אין בידי המערכת מידע מלא ומדויק על מספר הילדים הנמצאים במסגרות ההשמה השונות, על מיקומם ועל מאפייניהם, ואין למערכת ההשמה החוץ-ביתית מידע אמין ומעודכן על שינויים החלים במאפייני הילדים הנתונים לאחריותה ועל צורכיהם.

  
בכך נפגמת במידה רבה יכולתה של המערכת להיערך בדרך הראויה למילוי צורכי הילדים ולשמירת טובתם. יתירה מכך, יש עדויות לכך שגם המעקב אחר ילדים לא מעטים הנמצאים בהשמה חוץ-ביתית לקוי. בין היתר נמצא שיש ילדים שלא נערכת בעניינם ביקורת תקופתית במשך שנים, ושהקשר של רשויות הרווחה עמם בעת היותם במסגרת ההשמה אינו רציף. כלומר, אין למערכת הרווחה ידיעה בכל רגע נתון היכן נמצאים הילדים שבאחריותה, מה מצבם ועד כמה הם זוכים לטיפול ראוי העונה על צורכיהם.

  
העובדה שגורמים רבים משתתפים בטיפול בילד מחייבת הגדרה ברורה של תחומי האחריות ותיאום בין הגורמים. ועדת המשנה ציינה שיש צורך ממשי בהבהרת תחומי האחריות ובהגברת התיאום במערכת, מתוך כוונה להבטיח שהילד לא ייפול בין הכיסאות וימצא את עצמו אבוד במכלול הגורמים במערכת, דבר שקורה היום לעתים קרובות.

  
הביקורת התקופתית זוהתה על-ידי ועדת המשנה כאמצעי מרכזי להבטחת מעקב המערכת אחר מצב הילד. ביקורת זו אומנם קיימת בתקנון לעובדים הסוציאליים, אך יש עדויות לכך שבפועל אין המערכת מצליחה לקיימה באופן סדיר, כנדרש בתקנון.

   
רונית: חמור במיוחד מצבם של ילדים שנותקו לחלוטין ממשפחותיהם ואינם יכולים לחזור בסופי שבוע למשפחותיהם ולדווח להם על הנעשה במוסד. המשפחות הללו מהוות גורם מפקח שמחליף את גורמי משרד הרווחה אשר אינם מבצעים למעשה את עבודת הפיקוח. הילדים הללו מהווים למעשה את החוליה החלשה ביותר במערכת משום שבגין הניתוק מהמשפחה שנכפה עליהם ע"י העובדים הסוציאלים, אין להם משפחה שתגונן עליהם מפני מחדלים או התעללויות שנעשו בהם במוסד. הילדים המנותקים הללו הם הפגיעים ביותר במערכת.

  
בעוד שבאומנה, גם אם אין פיקוח של עובדים סוציאלים הרי שיש פיקוח סמוי מבחוץ כגון שכנים, מכרים, אנשי חינוך ורופאים, הרי שבמוסד סגור לא ניתן לפקח מבחוץ והילד חסר הישע מופקר ונתון לחסדיהם של עובדי המוסד.

השמה חוץ-ביתית כפויה של ילדים במוסדות משרד הרווחה – חלק ב'

בכל סוגי המוסדות אין המדינה נותנת לילדים יותר משירותים ברמה הבסיסית: חינוך, בריאות וקורת-גג.  (שימו לב שבמקרים רבים, ילדים נחטפו מן הבית רק משום שניתנו להם לכאורה שירותים בסיסיים ע"י ההורים)

את אוכלוסיית החוסים מסווגים העובדים הסוציאלים לחמש קבוצות על-פי האפיונים הבאים:

 

פנימיות חינוכיות- לחניכים שאובחנו כבעלי תפקוד תקין או בעלי פגיעה מעטה בהתפתחות, ויש פוטנציאל גבוה לקדם את מצבם.

 

פנימיות שיקומיות- לחניכים עם ליקויי למידה ו/או פער לימודי ניכר ו/או חסכים רגשיים, שאובחנו כבעלי פוטנציאל התפתחות תקין.

 

פנימיות טיפוליות- לחניכים בעלי תפקוד לקוי בתחומים רבים עקב ליקוי אורגאני, התנהגותי, נפשי-רגשי או שילוב ביניהם וצורך במסגרות חינוך מיוחד.

 

פנימיות פוסט אישפוזיות- לחניכים לאחר אשפוז פסיכיאטרי או כחלופה לאשפוז ומניעתו. קולטות גם אוכלוסיות קצה, עם בעיות מורכבות והפרעות התנהגות קשות שאינן נקלטות בפנימיות הטיפוליות.

 

פנימיות קהילתיות – מאפשרות לילדים ולמשפחותיהם לשמור על קשר רציף. ממוקמות בכוונה תחילה בסביבת המגורים של המשפחה, כך שהילד אינו מנותק מסביבת מגוריו הקרובה

להלן התפלגות מספר הילדים החוסים במוסדות לפי סוג מוסד, נכון לשנת 2005:

השמה חוץ-ביתית כפויה של ילדים במוסדות משרד הרווחה – חלק א'

השמה חוץ-ביתית כפויה של ילדים במוסדות משרד הרווחה – חלק א'

להלן נתונים על מספר הילדים השוהים במסגרות חוץ-ביתיות של משרד הרווחה בכפיה בשנים 1992–2003 (ממוצעים שנתיים, כולל משפחות אומנה, שהן כ-20% מכלל ההשמות):

2003	2002	2001	2000	1999	1998	1997	1995	1994	1993	1992
10,750	10,500	10,500	10,350	10,132	10,080	9,895	9,858	9,566	9,090	9,090

 הבהרה: סה"כ ישנם כ-75,000 ילדים השוהים מחוץ לבית, אך הטבלה הנ"ל מתארת רק את אלו שהוצאו מהבית בכפיה. שאר הילדים הוצאו מהבית לכאורה עפ"י רצונותיהם של ההורים או ע"י הפניית משרד החינוך.

הנתונים הנ"ל מתארים ילדים לכאורה בסיכון השוהים במוסדות של משרד הרווחה. הנתונים הנ"ל אינם מתארים ילדים שהושמו בכפיה במוסדות פסיכיאטרים, משום שהם מגולמים בנתוני משרד הבריאות ולא בנתוני משרד הרווחה, למרות שרבים מן האשפוזים הפסיכיאטרים הם כתוצאה ממהלך יזום של פקידי סעד.

עפ"י הגרף ניתן לראות כי ישנה עליה עקבית לאורך השנים בהוצאת ילדים למסגרות חוץ ביתיות.

סוגי המוסדות:

הטיפול	אוכלוסיית  היעד	סוג המוסד
מתן התנאים הדרושים לקיום אורח חיים תקין, תנאי גדילה והתפתחות טובים ולימודים בבתי-ספר בקהילה .	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם אך לא נפגעו מבחינה רגשית או חברתית במידה המשפיעה על חיי היום-יום שלהם (הכוונה היא לילדים המופנים על-ידי משרד הרווחה).	מוסד חינוכי
תוכנית השיקום מכוונת לאפשר לחניכים  התנסות מבוקרת במסגרות חינוכיות ומשלימות בקהילה, בליווי הצוות המטפל. עידוד הקשר בין החניך ומשפחתו.	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם, עם בעיות נפשיות או בעיות משמעת מינוריות ועם פוטנציאל טוב לשיקום.	מוסד שיקומי
טיפול בליקוי המרכזי של הילד וחיזוק תחומים אחרים. פעילות במסגרת טוטלית ומקיפה.	ילדים ברמת הזדקקות גבוהה הסובלים מבעיות התנהגותיות ורגשיות חמורות.	מוסד טיפולי
טיפול תרופתי והשגחה פסיכיאטרית. המוסד הוא תחנת מעבר לפני ולאחר אשפוז בבית-חולים לחולי נפש.	ילדים עם בעיות נפשיות חמורות הזקוקים לטיפול תרופתי ולהשגחה פסיכיאטרית.	מוסד פוסט-אשפוזי
טיפול בילד ובמשפחתו כחלק מראייה כוללת, בהדגשת תפקידה של הקהילה בטיפול בילד בסיכון ובמשפחתו.	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם אך לא נפגעו מבחינה רגשית או חברתית במידה המשפיעה על חיי היום-יום.	מוסד קהילתי

מערך המוסדות של השירות לילד ולנוער הופרט לפני שנים רבות. נכון לשנת 2003,  היה אחראי השירות לכ-314 מוסדות, 293 מהן, שהן 93% מכלל המוסדות, מנוהלות בידי חברות ציבוריות וארגונים ציבוריים (מלכ"רים), ו-21 פנימיות (7%) שייכות למגזר הפרטי-עסקי ומנוהלות בידי עמותות פרטיות למטרות רווח.

—————————————————————————————

נכון לשנת 2003:

  

רוב התקציב (כ-74%) של השירות לילד ולנוער מיועד לטיפול במסגרות חוץ-ביתיות, שעלותן גבוהה. התקציב לטיפול בקהילה הוא כ-26% מכלל התקציב.

   

חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידיאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו למוסדות, בישראל קיים לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות למוסדות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שמרבית הילדים נשלחים למוסדות הללו כדי להרחיק אותם כביכול מהסכנה…

  

אף ששירותים קהילתיים עולים רק רבע או שליש מעלות החזקתו של ילד בפנימייה, ולעתים הם פתרון מתאים יותר לילד, שכן הם מאפשרים לו לגור בביתו ולהישאר בסביבתו הטבעית, רק בכ-15% מהרשויות המקומיות קיימים שירותים קהילתיים נאותים לילדים בסיכון.

שיטות אלימות לריסון ילדים ב"בית טף" בפרדס חנה

עפ"י כתבה משודרת בערוץ 10  נוהגים בפנימית "בית טף" בפרדס חנה

לרסן ילדים לדבריהם, ע"י שימוש בשיטות אלימות ביותר ולא אנושיות

השיטות מזכירות שיטות אילוץ בחקירות שבויים ולא כאלו הראויות בכלל

 לשימוש ע"י מחנכים או כל איש חוק אחר.

צפו בכתבה ששודרה בערוץ 10

התנועה מגנה את עובדי הפנימיה וקוראת לשרת החינוך ולשר הפנים לסגור לאלתר את המקום

להחזיר את הילדים להוריהם ולערוך חקירה משטרתית מקיפה לעובדים

עד לאן תדרדר מדינת ישראל את החינוך והגישה כלפי ילדי ישראל

מדינת ישראל חולה מאפקט "שטוקלהום" לאחר השואה

ומייבאת  את השיטה לארץ ואת שוטרי ה"קאפו"

תעודת עניות לעם ה"מצה"

צפו בכתבה ששודרה בערוץ 10:

עכשיו זה מדעי – פעוטות החיים בבתי יתומים חשופים לנזקים קוגנטיביים קשים

Michael Carroll / ASSOCIATED PRESS Children in an orphanage in Criova, Romania in 1994. Toddlers rescued from orphanages and placed in good foster homes score dramatically higher on IQ tests than those left behind, concludes a U.S. research project based in Romania.

במשך שנים פסיכולוגים וחוקרים ממדעי ההתנהגות גרסו כי השהייה של ילדים בבתי יתומים גורמת להם נזקים עצומים, הן קוגנטיביים והן רגשיים, אך מעולם לא הצליחו לאשש השערה זו מדעית במסגרת מחקר מסודר, משום הקושי באיתור הילדים והמעקב אחר התפתחותם לאורך זמן.

לאחרונה פורסמו ממצאי מחקר ראשון מסוגו בעולם, שהקיף מדגם ילדים ולאורך זמן, מדגם אשר היה גדול דיו לאשש מובהקות  סטטיסטית של השערת החסך הקוגניטיבי. לגבי החסכים הרגשיים נדון במאמר אחר.

 המחקר מטעם בית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד בארה”ב, בשיתוף עם הממשלה הרומנית, בוצע במקביל על 3 קבוצות ילדים – פעוטות שהוצאו מבתי יתומים ברומניה והושמו במשפחות אומנה טובות (נדגיש כי חלק ניכר ממשפחות האומנה אינן טובות, ועל כך במאמר אחר) או חזרו למשפחתם, פעוטות שנשארו בבית היתומים ופעוטות שחיו במסגרת משפחתית רגילה כקבוצת בקורת.

 המחקר החל בשנת 2000. בזמן זה לא היתה מדיניות אומנה ברומניה. המחקר בוצע על 136 ילדים שהוגדרו כבריאים יחסית, ב 6 בתי יתומים בעיר בוקרשט, בהנחייתו של דר צ’ארלס נלסון.

 צוות המחקר בדק את הילדים מדי תקופה, בכלל זה בדיקות התפתחות של המוח.

 ממצאי המחקר מראים כי פעוטות שהוצאו למשפחות אומנה השיגו במבחני IQ תוצאות גבוהות באופן דרמטי מפעוטות שנשארו בבית היתומים. הפער היה גדול ביותר עבור קבוצת הפעוטות שהוצאה מבית היתומים לפני גיל שנתיים, מה שתומך עוד יותר בעובדה כי ככל שהפעוט נשאר זמן רב יותר בבית הילדים, הנזק גדול יותר. המחקר הראה כי הפער בין הקבוצות גדל והולך ברזולוציה של חודש. כל חודש בו הילד נותר בבית היתומים מקטין את ציון ה IQ שלו.

בעקבות המחקר, החלה UNICEF להפעיל לחץ מאסיבי על ארצות שונות לעבור למשפחות אומנה. תוצאות המחקר אינן מפתיעות. גם בשנות ה 90 בוצעו מחקרים על כך, אך הם לא היו מספיק מקיפים ורובסטיים כדי לאשש את ההשערות.

 למרות האמור לעיל, פעוטות במשפחות אומנה לא הצליחו לסגור את הפער עם פעוטות שגדלו במשפחות רגילות והשיגו את התוצאות הגבוהות ביותר.

 המחקר אינו יכול לתת אומדן למידת הנזק שנגרמה לילדים עקב ההזנחה וחוסר הגרייה במוסדות, משום שלשם כך יש צורך במעקב אינטנסיבי ורצוף עד לבגרותם, תהליך שהינו מורכב מבחינה לוגיסטית. המעקב אחר הפעוטות בוצע מגיל 0 ועד גיל 4 וחצי.

 כאמור, לא ניתן לדעת בשלב זה אם הנזק הוא תמידי, ולכן עתה החלו במחקר חדש על אותם ילדים, כיום הם בני 7-8, לראות אם בכל זאת הדביקו את הפער השכלי.

 הממשלה הרומנית אשר הזמינה את המחקר, אימצה את מסקנות המחקר והחלה ביישום מדיניות סגירת המוסדות והעברה למשפחות אומנה או לחילופין, החזרה של הילד למשפחתו האמיתית.

למרות שהמחקר בוצע בבתי ילדים בארץ נחשלת, הוא משמש כקו מנחה לארצות המערב, בשאיפה להוריד את מספר החוסים לאפס.

פורסם ב CNN דצמבר 2007

פורסם ב NEW YORK TIMES

פורסם ב NBC

פורסם ב HERALD TRIBUNE

ומה קורה בארץ

עפ”י נתונים של מכון ברוקדייל משנת 2003, כ-75,000 ילדים בישראל מתגוררים מחוץ לביתם, וזה אכן תואם לממצאיו של יעקב אליה. (מסמך של טלל דולב)

 

 מתוכם, בשנת 2003 חיו בישראל 82 פעוטות כביכול “בסיכון” מתחת לגיל 5 בבתי יתומים.

 

 במחקר ארצי אחר על ועדות החלטה נתגלו ממצאים מדאיגים גם לגבי בדיקת מצבם של הילדים שכבר שוהים במוסד.

 

 המחקר העלה כי ועדות ההחלטה בודקות את מצבם של הילדים לעתים רחוקות בלבד, וכאשר הן עושות זאת, רק שיעור מזערי מהילדים מוחזרים לביתם (Dolev, T., Benbenisti, R. & Timer 2000). ממצאים חדשים מתוך ההערכה של פנימיות קהילתיות ופנימיות יום מעידים גם הם שבדיקה מחודשת של מקרים, כבסיס לאפשרות להחזרת הילד הביתה, איננה הליך סטנדרטי ברוב המסגרות הפנימייתיות. חווית היציאה למסגרת חוץ ביתית הנה אחת החוויות העדינות, המורכבות והקשות ביותר עבור התא המשפחתי אשר מהווה ערך יסוד בחברה.

 

 ברצוני לציין כי אנשי המחקר בישראל ואף עובדי הרווחה מכנים בתי יתומים אלו כפנימיות כדי לעדן את ההגדרה, אך למעשה מדובר בבתי יתומים לכל דבר (orphanage ) ולא בפנימיות (dormitory, boarding school ).

 

פנימיה היא מוסד שונה לחלוטין בהגדרתו מבית יתומים.

ככלל, השם פנימיה מתייחס יותר לילדי אצולה שנשלחו לחינוך ולימודים גבוהים, כמו באנגליה, כאשר המשפחה הביולוגית שלהם עמדה מאחוריהם כגב כלכלי ונפשי חזק. בבית יתומים חיים ילדים תלושים שאין להם אבא ואמא כלל וכלל, אם בשל מוות, ואם בשל הוצאה כפויה של הילד ממשפחתו הביולוגית וניתוק טוטאלי ממשפחתו, מורשתו ושורשיו.

 

 את תוצאות הנזקים ניתן לראות בתפקודם של החוסים כאנשים בוגרים. עובדי הרווחה מתנערים לאורך כל הדרך מאחריות לגורלם המר של אותם תינוקות אומללים שנזרקו על ידם לבתי יתומים, ומגלגלים את הנזק שהם עצמם יצרו למשפחות המקור, אותן משפחות ביולוגיות “מתעללות”, מהן הוצאו הילדים בכפיה. עוד נציין, כי עוצמת יחסי הציבור שפקידי הסעד עושים לעצמם באמצעי התקשורת היא בלתי תיאמן. למשפחות האומללות והשכולות אין את האמצעים התקשורתיים להביע דעתן על העוול שנעשה להן ולילדיהן בידי אותם פקידי סעד