התעללות בבני נוער במוסד הפסיכיאטרי איתנים בחסות פקידת סעד ראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי וקודמתה מרים פבר

 

רונית צור, אישה מגלומנית , מצפצפת על החוק באופן שיטתי

רונית צור עוברת באופן סדרתי על סעיף 250 לחוק הסדר הפלילי. רונית צור, אישה בעלת שיגעון גדלות חולני מאיימת על עורכי דין, הורים, ילדים ואבות, אינה מכבדת את החוק ואינה מקיימת את החלטות בתי המשפט.

 

מובא כאן מסמך ראשון בסדרת מסמכים המציגים את אופן פעולתה המעוות של רונית צור אשר אינה משתפת פעולה עם החוק ופועלת בניגוד להחלטות בית המשפט.

 

המסמך המצ"ב הינו מכתב איום של רונית צור על עו"ד הנלחמת עבור טובתם של ילדים שנולדו, חיו והתחנכו בישראל, ובשל אחוות נשים חולנית דורשת הפקידה רונית צור ביחד עם האם לנתק את האב מילדיו האוהבים אשר מתנגדים בכל תוקף לעזוב את הארץ עם אימם ומבקשים להישאר להתגורר בישראל.

 

רונית צור שמסרבת לשמוע את הילדים הורתה לפקידה מזל דהן לנתק קטינים מאבותיהם בדומה לפרשת רונן פז אשר בה רונית צור, אישה מונחית אגו, טענה כי מי שמפגין מולה אינו ראוי לראות את ילדיו.

 

יצר הנקמנות המפותח ברונית צור מראה כי ישנו חשד סביר לקיום הפרעה פסיכוטית קשה באישה זו. אי לכך אנו מבקשים כי פקידת סעד ראשית לסדרי דין, רונית צור, תעבור סדרת אבחונים פסיכולוגים ופסיכיאטרים, בכלל זה בדיקות מסוגלות הורית, אבחונים לאיתור הפרעות באישיות וכן בדיקת מסוגלות מקצועית שתבחן האם אישה זו כשירה לבצע את תפקידה באופן מקצועי, אובייקטיבי, ניטראלי וללא משוא פנים.

 

אנו מבקשים להורות על בדיקות פסיכו דיאגנוסטיקה לאישה זו במסגרת ועדת מסוכנות ואשר יכללו אף פרוגנוזות לגבי אופן תפקודה העתידי של אישה זו הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית.

 

מכתב זה, הראשון בסדרת מכתבים, מובא כתגובה לתלונות הסדרתיות של רונית צור וחבריה במשטרה אשר מנהלים מצוד חסר רסן אחר כל אב הרוצה להיות הורה שוויוני במדינת ישראל, ואשר רודפים אבות אוהבים ומשפחות דואגות במדינה עפ"י תכתיבים המונחים ע"י יצריה הפראיים, התובעניים, הכוחניים ומשוללי הגבולות של רונית צור.

 

התנועה למען עתיד ילדינו שואלת מדוע רונית צור אינה עוברת בדיקת מסוגלות הורית בנוגע לגידול ילדתה ת. שהרי עפ"י היכרותנו האישית עם הגברת הזו אנו יודעים שלא היתה עוברת בדיקה שכזו משום שהינה בעלת אינטלקט של ילדה בכיתה א' ואינטליגנציה רגשית של בבון.

 

התנועה קוראת למשטרת ישראל לחקור את רונית צור על שימוש לרעה בסמכויותיה למטרות לא כשרות האסורות עפ"י חוק, בכלל זה איומים על עורכי דין ופעילי התנועה שעושים לילות כימים לעזור לקטינים ומבצעים עבודת קודש שלא תסולא בפז.

התנועה מגבה את עו"ד מרסלה בוחבוט ודורשת מרונית צור ופקידי הסעד הכפיפים לה לחשוף את כל חומרי הגלם, הפתקים והמסמכים השונים בנוגע למקרה זה.

 

לתנועה ברור כי יש לחקור את התנהלות משרד הרווחה בתיק זה ובתיקים אחרים ונהיר כי פקידי הסעד פועלים בניגוד לחוק באופן שיטתי ובהנחייתה של רונית צור.

 

התנועה תפרסם את כל המכתבים שהעבירה רונית צור לבית המשפט בימים הקרובים.

עדויות על ילדים שאיבדו צלם אנוש במתקן העינויים הפסיכיאטרי בנס ציונה, בניצוחה של הקאפו הראשית – חנה סלוצקי

 ילדים רכים ובריאים מאושפזים בכפייה במתקנים פסיכיאטרים כגון אלו בנס ציונה ובגהה ויוצאים משם מתים חיים. ילדים שנכנסו לשם עם חינניות, חיוניות ושמחת חיים, עוברים מטהמורפוזה והופכים לרוחות רפאים קטטוניות.

רבים מן הילדים מופנים לשם ע"י פקידי סעד לחוק הנוער אשר מאלצים את ההורים באמצעות סחיטות ואיומים, לפנות לפסיכיאטר לביצוע בדיקה כפויה או אשפוז כפוי, וכל זאת בצירוף המלצה שלהם "לטפל" בילד הסורר, המלצה המכוונת את הפסיכיאטר לכתוב חוות דעת מוטה מראש, שטחית ולא מקצועית.

פסיכיאטרים, כמו שופטים, גם הם חותמת גומי של עובדים סוציאלים, אנשים בעלי רמת אינטלקט נמוכה ונכות רגשית גבוהה אשר נבעטו מכל הפקולטות באוניברסיטה הישר לזרועותיו של בית הספר לעבודה סוציאלית, היחיד שהסכים לקבלם ללימודים. 

פסיכיאטרית ידועה צוטטה לפני מספר שנים כי:"פסיכיאטרים לא מרפאים הם רק מטפלים", ומשפט זה אומר הכל. 

להלן עדויות ממתקן העינויים בנס ציונה אשר הוצגו בישיבת הועדה לפניות הציבור בכנסת, ינואר 2008.

 עדותו של אמיר משה שביקר במקום: 

אחרי שהילד דפק בדלת כמה שעות, פתחו לו את הדלת ואמרו לו מה קורה, הוא אמר כואב לי הראש וטרקו לו את הדלת בפנים. ראיתי ילדים ששמים אותם בחדר עם חושך, בלי אור בכלל. אי אפשר להאמין לזה, אי אפשר להאמין שזה קורה.

 

אתם צריכים להבין שהם יודעים שהם עושים משהו לא בסדר, ואני יודע שהם יודעים את זה. כי כשהם עושים את זה הם לא נותנים להורים להיכנס. אני הייתי שם, אבל להורים לא נותנים להיכנס עד שהם לא מרגיעים את העניינים. ולהרגיע את העניינים, אלה פשוט דברים שלא להאמין שזה קורה, לא להאמין שדברים כאלה יכולים לקרות במדינה שלי.

 האמת היא שאם אתם הייתם מספרים לי, לא הייתי מאמין לכם כל כך עד שלא הייתי רואה את זה. עברתי דברים מאוד קשים,  ילדים שהתחננו אליי תוציא אותי, זה פשוט לא יאומן.

אני רוצה להסביר דברים שההורים סיפרו לי. גלית שאמורה להגיע לפה, לא עזבה את הילדה שלה, ולא משנה שאחר כך התברר שהאישפוז הכפוי היה בכלל לא חוקי. זה שאיימו עליה שאם היא לא תעשה מה שאומרים לה, אז הילדה רק תינזק, פשוט לא יאומן לאיים על דבר כזה.  

היא דיברה עם אחת האחיות, והיא אמרה לה תגידי, יוצאים מפה ילדים נורמלים? היא אמרה לה לא, אף ילד לא יוצא מפה נורמלי. אז מה בדיוק עושים שם? אם האחות יודעת שלא יוצאים משם ילדים נורמליים, אז למה יש את המקום הזה.

הנקודה היא, שאני לא יודע איך מודדים את ההצלחה של המקום הזה, אבל לפי דעתי זה כן הצלחה של ילד שנכנס, אם יש לו בעיה מסוימת והוא משתחרר. ראיתי שם ילדים שפשוט התעוותו.

היתה ילדה שאמא שלה נתנה לה פלאפון, שכאשר מכניסים לה את הזריקה היא תתקשר ותבטל את זה. סליחה, אני פשוט מתרגש.אחרי כמה זמן את הילדה הזאת פשוט ליוו כמו כלב, כי היא כבר לא היתה עצמאית לחלוטין. היא היתה גמורה, פשוט לראות משהו שמת. לקחו אותה החוצה כדי לעשות סיבוב פעם ביום. הילדה הזאת מאוד התנגדה לדברים שעושים לה, היא היתה מאוד רוצה לספר מה עשו לה, באיזשהו שלב היא היתה גמורה לחלוטין.

ראיתי ילדה שהראש נטוי והפה פתוח והיא הולכת, זאת אומרת, זה לא מקרה בודד. אלה ילדים שהם כל כך חמודים, גם יפים ומלאי חיים. היה ילד שכל הזמן היה יורה עליי, זה היה סוג של משחק בינינו.

אחרי תקופה מסוימת, יש את המחלקה הסגורה. פשוט לא נראה ילד עם חיים יותר, הם כל הזמן נראים עם פה פתוח ועם ראש על הצד. אני לא יודע בדיוק למה זה גורם, אבל צריך לראות את התוצאות. כשאתה מסתכל על התוצאות, אתה יכול להבין שזה לא מביא אותם לשיפור.  

לא ציפיתי להתרגש ברמה כזאת. אחד הדברים שאני הבנתי מכל הסאגה הזאת, שיש הבנה שהדבר הזה בעצם לא משפר. האחיות אומרות שאף ילד לא יוצא במצב משופר. אני פשוט לא מצליח להבין, אם בן אדם יודע שהוא עובד באיזשהו מקום שלא עוזר לילדים, איזה בן אדם שפוי יישאר עובד במקום? כואב לי לראות את כל המקרים הללו. אסיים כאן, פשוט הנושא כבד לי.