המחלקה המשפטית בתנועה עוסקת בייצוג בחוק הנוער במחירים סבירים . במחלקה זו עוסקים בתביעות נזיקין נגד גופי הרווחה.. עורכי דין מומחים בחוק הנוער, בפלילים, ובדיני משפחה שאינם משתפים פעולה עם הרווחה. טלפון לפרטים:אצל אלון יו"ר התנועה0547643477
בבית המשפט לעניני משפחה
בראשון לציון
אימוץ 67/02
בפני: כבוד השופט שמואל בוקובסקי – סגן נשיא
בעניין: הקטינה – ילידת 7.3.97
המבקש: היועהמ"ש לממשלה על-ידי בא כוחו היועץ המשפטי במשרד הרווחה
החלטה
1. בהחלטתי מיום 30.4.03 החלטתי, בין היתר, לאמור: "בנסיבות המפורטות בפרוטוקול אני לא מוצא לנכון ליתן אישור להשאיר את הקטינה בבית המשפחה "המארחת" המאמצת לאור העובדה שהעברה נעשתה באופן בלתי ראוי בניגוד לחוק וכמו כן הבקשה הוגשה באופן מניפולטיבי תוך הטעיה, רמיה, והונאה של בית המשפט. לא היה מקום להעביר את הקטינה למשפחה אשר בכוונתה לאמץ הקטינה ולהגדיר את המשפחה בבקשה כמשפחה מארחת".
2. בהחלטה זו אפרט את השתלשלות הארועים והנימוקים להחלטתי.
3. בתאריך 12.11.02 הגישה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, להלן: "ב"כ היועץ המשפטי" בקשה לקבוע כי התמלאו כלפי אביהם של הקטינה ואחיה להלן: "הקטינים" תנאי סעיף 13 (7) לחוק אמוץ ילדים תשמ"א – 1981 להלן: "חוק האמוץ". כמו כן עתרה ב"כ היועץ המשפטי לקבוע כי התמלאו כלפי אם הקטינים תנאי סעיף 13 (3) לחוק האמוץ באשר היא נפטרה בתאריך 10.5.00. בנוסף התבקש בית המשפט להכריז על הקטינים ברי אימוץ כאשר מידת תוצאות הצמצום תקבע על-ידי בית המשפט.
4. א. בתאריך 12.2.03 עתרה ב"כ היועץ המשפטי: "להאריך את צו ההוצאה ממשמורת שניתן על-ידי בית המשפט לנוער ברחובות ביום 10.7.00, שהוארך מעת לעת ואשר יפוג ביום 17.3.03, ולקבוע כי משמורתם של הקטינים תשאר בידי רשויות הסעד עד לסיום ההליכים בתיק, או, לחילופין, עד להחלטה אחרת של בית המשפט הנכבד.
ב. בתאריך 3.3.03 נעתרתי לבקשה והארכתי את צו ההוצאה ממשמורת עד לסיום ההליכים בתיק. (בש"א 9/03).
5. א. להשלמת התמונה אציין כי כשבועיים לאחר פטירת אם הקטינים, בתאריך 10.5.00, לקה אביהם בארוע מוחי, בתאריך 1.6.00, במהלך ניסיון לגמילה עצמית מסמים. בנסיבות הנ"ל הועברו הקטינים לבית משפחת דודתם אחות המשיב.
ב. הדודה קיבלה באהבה רבה את הקטין וכחודש וחצי לאחר שהקטינים סודרו אצל הדודה, הקטינה הוצאה ממנה וסודרה במשפחה אומנת חסויה. יצויין כי במהלך כל התקופה נערכו מפגשים בין האב לקטינים כאשר ניכר היה שהאב אוהב את הקטינה ומעדיף בצורה בולטת את הקטינה על פני הקטין.
6. הנה כי כן, הקטינה נמצאת במשפחה האומנת קרוב לשלוש שנים!!!
7. במהלך הדיונים, בתאריך 21.2.03, נפטר האב.
8. בתאריך 24.3.03 הגישה ב"כ היועץ המשפטי בקשה מתוקנת להכרזת בר אמוץ. במסגרת הבקשה המתוקנת עתרה ב"כ היועץ המשפטי לקבוע כי התמלאו כלפי הורי הקטינים תנאי סעיף 13 (3) לחוק האמוץ לאור פטירתם. כמו כן התבקש בית המשפט: "להכריז על הקטינים… בני אימוץ ולהורות על צמצום תוצאות האמוץ, כך שישמר קשר בין הקטינים לבין עצמם ובינם לבין שני אחיהם הגדולים מצד אמם".
9. יצויין כי בבקשה, כמו גם בתסקיר פקה"ס שצורף לבקשה, לא היתה התייחסות כלשהיא באשר להורי ההורים, לרבות בנושא צמצום או אי צמצום תוצאות האמוץ. (אמוץ "סגור" או אמוץ "פתוח").
10. עובדה זו תמוהה ביותר באשר בחוק האמוץ נקבע: "בבוא בית המשפט ליתן צו אימוץ לגבי מאומץ שהוריו נפטרו יתחשב בדעתם של הורי הוריו של המאומץ". (סעיף 11 בחוק).
הלכה פסוקה, כי השלב הראוי לבחינת סוג האמוץ, דהיינו, אמוץ "סגור" או אמוץ "פתוח" הנו השלב הראשון של הכרזת בר אמוץ. ר' ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נג' (1) 241.
11. לאור ההלכה הנ"ל החלטתי, ביום הגשת הבקשה, לאמור: "האם יש להורי הקטינים הורים ואם כן האם יש לקבוע שישמר איתם קשר".
12. לאור החלטתי הנ"ל, ניתנה בתאריך 1.4.03, תגובה נוספת על-ידי ב"כ היועץ המשפטי כשהיא נתמכת על-ידי תסקיר פקידת הסעד. בתגובה, כמו גם בתסקיר, צוין כי לקטינים סבתא, אם האם המנוחה ז"ל, אשר לא היתה בקשר עם הקטינים ולכן התבקש בית המשפט להעתר לבקשה מיום 24.3.03 כאמור לעיל ולהכריז על הקטינים בני אימוץ.
13. לצערי גם בשלב זה פעלו ב"כ היועץ המשפטי ופקידת הסעד בצורה תמוהה ולא מצאו לנכון לקבל את עמדת הסבתא או לבקש מבית משפט לקבל את עמדת הסבתא כמתבקש מהוראת סעיף 11 לחוק האימוץ.
עם כל הכבוד, מבלי להכנס לגופו של עניין באשר לשאלה אם הסבתא היתה בקשר עם הקטינים או לא, יש לה זכות בסיסית להגיב על האשמות אשר הוטחו בה ולהשמיע את דעתה ועמדתה. לאור זאת החלטתי כי יש לשמוע את עמדת הסבתא.
14. א. רק בשלב זה, בתאריך 9.4.03, הגישה ב"כ היועץ המשפטי בקשה, אשר נתמכה בתצהיר מאת גב' גליטמן לקבוע דיון לשמיעת עמדת הסבתא בשאלת הכרזתם של הקטינים בני אימוץ. הדיון נקבע ליום 28.4.03.
ב. בתצהיר גב' גליטמן צויין, בין היתר, לאמור: "עשינו מאמצים רבים ביותר על מנת לנסות לאתר את הסבתא מאחר ולא היה לאיש כל קצה חוט לדעת משהו לגביה…". (סעיף 12 בתצהיר).
דא עקא, בסעיף 17 בתצהיר מציינת פקידת הסעד את כתובתה של הסבתא כפי שהיא מופיעה במשרד הפנים. זאת ועוד, בדיון מסרה הסבתא כי היא מתגוררת בדירה שלה כבר שנים וכי מאז שעלתה לארץ היא גרה באותו מקום ובאותה הכתובת שהיא גרה. כיצד מתיישב הדבר עם הצהרת גב' גליטמן בסעיף 12 בתצהיר?
בדיון בקשתי לקבל הסבר בעניין זה מגב' בלס, מנהלת השירות למען הילד, אולם היא לא ידעה לתת הסבר ומסרה שההסבר שהיא קיבלה "שלא ידעו שהיא (הסבתא) קיימת דיברו עם הילדה". (עמ' 5 בפרוטוקול מיום 30.4.03).
בתשובה לשאלה באם ילדה בת 6 אמורה להיות זו המספקת את המידע העדיפה גב' בלס לא לענות (שם בעמ' 5).
הנה כי כן, הצהרת פקידת הסעד גב' גליטמן הנה מוזרה בלשון המעטה ואף בלתי אמינה.
15. בתאריך 14.4.03 הגישה ב"כ היועץ המשפטי בקשה לדחיית הדיון שנקבע ליום 28.4.03 בגין העובדה שהיא נמצאת במועד זה בהשתלמות. אני מציין עובדה זו מפני שמבקשה זו ניתן ללמוד שב"כ היועץ המשפטי לא ראתה כל דחיפות בקיום הדיון. לציין, כי באותו יום הופיעה בפני פרקליטה אחרת מהמחלקה המשפטית בדיון אחר, ואם היתה דחיפות לקיום הדיון לא היתה מניעה מצד בית המשפט לקיים הדיון כאשר היועץ המשפטי מיוצג על-ידי פרקליטה אחרת מהמחלקה המשפטית כפי שקורה לא פעם.
אני מציין ומדגיש עובדה זו מפני שהיא חשובה לעניין שתי בקשות נוספות שהוגשו על-ידי ב"כ היועץ המשפטי כמפורט להלן:
א. בתאריך 9.4.03 הוגשה בקשה לאשר לפקידת הסעד גב' גליטמן להעביר את הקטינה לבית משפחה אומנת עם כוונת אימוץ כאמור בסעיף 12 (ג) לחוק האמוץ. (בש"א 29/03).
ב. בתאריך 16.4.03, בערב פסח, כאשר פגרת בית המשפט החלה, הוגשה בקשה נוספת ובעתירה מבוקש כי בית המשפט יפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 68 א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962, להלן: "חוק הכשרות המשפטית", ולאשר את פעולת פקידת הסעד לחוק אימוץ ילדים גב' גליטמן אשר העבירה ביום 14.4.03 את הקטינה לבית משפחה מארחת. (ההדגשות שלי, ש.ב.). לחילופין, לאשר את פעולתה של פקידת הסעד אשר קבעה את מקום המצאה של הקטינה בבית משפחה מארחת כאמור בסעיף 12 ג לחוק האמוץ. (בשא 29/03).
16. כבר בשלב זה אציין כי בבקשה זו צויין באותיות מאירות עיניים ומודגשות כי: "העברת הקטינה נעשתה ללא ידיעתו שיתופו או קבלת אישורו של ב"כ היועץ המשפטי". (סעיף 6 לבקשה, ההדגשה במקור, ש.ב.). אחזור ואדרש לנושא זה בשלב יותר מאוחר של ההחלטה.
17. בקשה זו הועברה לעיוני רק בתאריך 24.4.03, לאחר פגרת הפסח. בנסיבות המפורטות לעיל החלטתי להקדים הדיון ליום 30.4.03 בהשתתפות הסבתא והוא אכן התקיים במועד זה.
18. הבקשה להעברת הקטינה למשפחה למטרת אמוץ:
א. סעיף 12 (ג) לחוק האמוץ קובע לאמור: "ראה פקיד סעד שהמקרה אינו סובל דיחוי והנסיבות מחייבות זאת, רשאי הוא, אף ללא הסכמת ההורים או הכרזה שהילד בר אימוץ, לקבוע את מקום המצאו או למסרו למי שהסכים לקבלו בביתו בכוונה לאמצו, פעולה לפי סעיף זה טעונה אישור בית המשפט תוך 14 ימים מיום עשייתה, אשור כאמור יכול שיינתן על פי צד אחד בלבד". (ההדגשות שלי, ש.ב.).
ב. בהתייחס לסעיף 12 (ג) הנ"ל קבע כב' המשנה לנשיא, השופט אלון, לאמור: "לפי לשון הסעיף, אין לנקוט בהליכים על פיו, אלא כאשר מדובר במקרה שאינו סובל דיחוי ושהנסיבות מחייבות כך, כך הורה המחוקק וכך מחייב גם הגיונם של דברים, שאם לא כן נמצאנו יוצרים – עוד בטרם הכרעה שיפוטית לגופו של דבר – עובדות חדשות, אשר ישפיעו ויקבעו, הן עצמן, את מהות ההכרעה וטיבה, חשש זה קיים הוא, הן לעניין קיומה של עילת אמוץ והן לעניין ההכרעה בשאלת טובת הקטין". ר' ע"א 3236/90 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד מה (3) 460, בסוף עמ' 470 תחילת עמ' 471.
ובהמשך מתייחס כב' המשנה לנשיא "לנסיבות המחייבות": "… בדרך כלל, אם אין מדובר בתינוק בן יומו, על פקיד הסעד להבהיר איזה מאורע אירע או איזה שינוי נסיבות חל סמוך להגשת הבקשה אשר יצדיקו את הדחיפות שבשינוי המצב הקיים… בטרם יאשר בית המשפט את פעולתו של פקיד הסעד, עליו לבחון, אם הסמכות הופעלה על ידיו כדין, היינו במסגרת החוק ובתנאיו…". ר' ע"א 3236/90 הנ"ל בעמ' 472 מול האותיות ג, ד. (ההדגשות שלי, ש.ב.)
ג. עיינתי בתצהיר פקידת הסעד גב' גליטמן שניתן בתמיכה לבקשה ולא מצאתי שיש מקום וצידוק להשתמש בסמכות על פי סעיף 12 (ג) ומכל מקום אין ליתן הצו במעמד צד אחד לפני שתשמע עמדת הסבתא ואסביר עמדתי. בתצהיר צוין כי האם האומנת אינה מתאימה ובאי התאמתה היא פוגעת בקטינה. (סעיף 14 בתצהיר). 10
דא עקא, הקטינה נמצאת אצל האם האומנת הלא מתאימה במשך כשלוש שנים שהם מחצית מימי חייה. זאת ועוד הקטינה סודרה על-ידי שירותי הרווחה אצל האם האומנת אשר נטען עכשיו כי איננה מתאימה. מה קרה עכשיו שיש להוציא אותה בבהילות כזו? זאת ועוד בתצהיר נטען כי: "אנו עומדים היום בפני תחילת חופשת הפסח, שהיא חופשה ארוכה והאם האומנת לא תעמוד בה". (סעיף 15 בתצהיר).
לא ניתן הסבר מדוע שונה חופשה זו מכל החופשות האחרות כולל חופשות קיץ ארוכות וחגים שונים במשך 3 שנים בהם גדלה הקטינה במשפחה זו. יתר על כן, מהתצהיר אני למד ומסיק כי שירותי הרווחה מעלו באמון שניתן בהם על-ידי בית המשפט לנוער. בית משפט לנוער נתן צו להוצאת הקטינה ממשמורת הוריה והעברתה למשמורת שירותי הרווחה שיקבעו את מקום המצאה. והנה מתברר שבמשך 3 שנים היא נמצאת במשפחה אומנת אשר אין באפשרותה לענות על צרכי הקטינה.
ד. לציין כי בתצהיר נמסר, בין היתר, כי הסבתא והדוד, אחיה של האם, מסרו לפקידת הסעד, גב' דבורי, שנפגשה איתם כי הם יחפשו במשפחתם מי מוכן לקחת את שני הילדים ביחד עכשיו. (סעיף 6 בתצהיר).
לאור דברים אלו ועל רקע העובדה שנעשה ניסיון בוטה להתעלם מהסבתא ואף למנוע ממנה זכות אלמנטרית לשימוע כמפורט לעיל התעורר אצלי החשד כי יש ניסיון לקבוע עובדות בשטח. אני סברתי שיש לאפשר לסבתא להביא את עמדתה בבית המשפט בעניין האמוץ "הפתוח" ולתת לה את האפשרות להציע מי מבני המשפחה לגדל את הקטינה. אין פרוש הדבר שעמדתה תתקבל אולם יש לפחות לאפשר לה להביע את משאלתה.
הנה כי כן, בנסיבות הנ"ל החלטתי לקיים הדיון בתאריך 28.4.03 ולבקשת ב"כ היועץ המשפטי הוא נדחה כאמור לעיל. בדיון שהתקיים בתאריך 30.4.03 מסרה ב"כ היועץ המשפטי כי היא תיאמה את בקשת הדחיה עם פקידת הסעד גב' גליטמן. אני מדגיש נקודה זו כאשר גם מכך ניתן ללמוד שלא היה מצב חרום אמיתי באשר לא הוגשה אפילו בקשה להקדמת הדיון.
19. בקשה לאשר העברת הקטינה למשפחה "מארחת".
א. בתאריך 16.4.03 הוגשה בקשה לאשר העברת הקטינה, שנעשתה על-ידי גב' גליטמן, בתאריך 14.4.03, למשפחה "מארחת", וזאת בהתאם לסעיף 68 א' לחוק הכשרות המשפטית כאמור לעיל. לחזור ולהזכיר כי בבקשה צויין שהעברה נעשתה ללא ידיעתו, שיתופו או קבלת אישורו של ב"כ היועץ המשפטי כאמור לעיל.
ב. בתחילת הדיון שהתקיים בתאריך 30.4.03 פניתי לב"כ היועץ המשפטי בשאלה מדוע היא טרחה לציין זאת בבקשה והאם היא חושבת שנעשה משהוא לא בסדר ותשובתה: "אנחנו סברנו שיש ליידע את בית המשפט בטרם הגשת הבקשה, העברת הקטינה נעשתה ללא אישורנו מאחר ויש צורך לקבל את אישור בית המשפט ואישור היועץ המשפטי בטרם העברת הקטינה למשפחה סברנו שיש ליידע את בית המשפט".
ג. הנה כי כן הדברים מדברים בעד עצמם אחזור ואדרש לנושא זה בהמשך.
ד. כבר בשלב זה ברצוני לקבוע כי סעיף 68 א' לחוק הכשרות המשפטית איננו הסעיף המתאים להפעלה בעניינו. בפסק הדין בעניין פלונית נ' שר הסעד וחנה גיבורי נקבע על-ידי כב' השופט ברנזון לאמור:
"השאלה היא אם במצב הקיים יצאו המשיבים, ידי חובתם על ידי הפניה לבית המשפט המחוזי על פי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , חושבני שלא. עניינו של סעיף זה הוא להבטיח באורח זמני את עניניו של אדם אשר מפאת היותו נטול כושר משפטי אינו מסוגל לשמור עליהם בעצמו, בעיקר על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין, ואם נוח ואפשר גם בדרך אחרת. באופן יוצא מן הכלל, ניתנה במקרה כזה אפשרות גם לאדם כזה לפנות בעצמו לבית המשפט, אף שבדרך כלל הוא נטול כושר משפטי, הדגש הוא על נקיטת אמצעים זמניים מצד בית המשפט כדי להתגבר על המגרעת של היות האדם חסר כשרות משפטית לעשות פעולה משפטית הנדרשת כדי לשמור על ענייניו, כאן בעניננו הטענה הבסיסית היא שהילד הוא "קטין נזקק", לאו דווקא באורח זמני אלא בקביעות עד כדי כך שאף רצוי להוציאו כליל מידי אמו ולמסרו לאימוץ. על כן סבורני כי תחילה יש לבחון את עניין הנזקקות בדרך הקבועה בחוק הנוער ועל פי תוצאות הדיון הזה יקום דבר". ר' בג"ץ 252/77 פלונית נ' שר הסעד וחנה גיבורי פ"ד ל (1) 51 בעמ' 56 מול האותיות א, ב, ג.
הנה כי כן, הדברים יפים מקל וחומר בענייננו כאשר מדובר בבקשה להכריז על הקטינה בת אמוץ ולא רק "קטינה נזקקת".
ה. מכל מקום בתצהיר מתארת פקידת הסעד גב' גליטמן את מצב הילדה וכי לא היה לה כוח להשאיר את הילדה במשפחה אומנת בחג שמסמל משפחתיות ולכן היא הועברה למשפחה מארחת לחג בתאריך 14.4.03 בתאום עם הגב' אלה בלס פקידת הסעד הראשית לחוק האמוץ. (סעיפים 8,9,10 בתצהיר). כמו כן צויין בתסקיר: "המשפחה והילדה יודעים שהיא עברה אליהם לארוח בחג". (סעיף 12 בתצהיר, ההדגשה שלי, ש.ב.).
ו. דא עקא, בדיון התברר שהמדובר באותה משפחה שבכוונתה לאמץ את הקטינה. גב' אלה בלס אישרה בעצמה כי מדובר במשפחה הממתינה לקבל ילד לאמוץ וכי היא מיועדת לאמץ את הקטינה. (עמ' 4 בפרוטוקול). גב' גליטמן אישרה בעדותה כי המשפחה נמצאת במאגר של השירות למען הילד ושוחחו איתה לגבי אימוץ הקטינה. (עמ' 7 בפרוטוקול).
ז. הצגת המשפחה כמשפחה "מארחת" כאשר האמת היא שהיא משפחה אשר בכוונתה לאמץ את הקטינה הנו מעשה חמור של הטעיה והונאה של בית המשפט. העברת הקטינה מבלי שהדבר הובא לידיעת בית המשפט מראש וללא קבלת אשור בית המשפט, כאשר פקידת הסעד, גב' גליטמן, יודעת שתלויה ועומדת בקשה לקבלת אישור להעברת הקטינה למשפחה למטרת אמוץ ונקבע מועד לדיון בבקשה הנו מעשה שלא יעשה. לא פלא שב"כ היועץ המשפטי ציינה בבקשה שההעברה נעשתה ללא אישורה וללא ידיעתה. משפחה שנמצאת במאגר המשפחות של השירות למען הילד ואשר שוחחו איתה ספציפית ביחס לאמוץ הקטינה, היא משפחה שבכוונתה לאמץ את הקטינה על פי ההגדרה של סעיף 12 (ג) לחוק האמוץ, ואיננה הופכת בהבל פה ובהינף קולמוס למשפחה "מארחת" על מנת לעקוף את החוק ובית המשפט. זאת הסיבה שציינתי בהחלטתי מיום 28.4.03 כי הבקשה הוגשה באופן מניפולטיבי תוך הטעיה, רמיה והונאה של בית המשפט.
ח. זאת ועוד גב' בלס אישרה במהלך הדיון כי גב' גליטמן פעלה בניגוד להנחיות כאשר העבירה את הקטינה ללא קבלת אישור מב"כ היועץ המשפטי וממנה. לדבריה נודע לה רק בתאריך 15.4.03 בשעות הצהריים כי הקטינה עברה יום קודם למשפחה. לדברי גב' בלס היא היתה זמינה והיא לא ידעה לתת הסבר מדוע גב' גליטמן לא ביקשה אישור להעברה.
לטענתה, בתאריך 15.4.03 היא שוחחה עם עו"ד בר אילן מהמחלקה המשפטית בתל אביב ועם עו"ד הרטמן [צ"ל כנראה ארטמן. עורך האתר] מהמחלקה המשפטית בירושלים וכאשר היא שוחחה עם הפרקליטות היא טרם ידעה שהקטינה הועברה למשפחה. במענה לשאלתי בהתייחס לנאמר בתצהיר של גב' גליטמן כי היא קיבלה גיבוי מגב' בלס היא משיבה: "הכוונה שבשבוע לפני זה אמרתי שאשור עקרוני ממני להעביר את הילדה לאירוח לחג בכפוף לדברים שיקרו שיתפתחו". (עמ' 3 בפרוטוקול, ההדגשה שלי ש.ב.).
ובהמשך העדות בתשובה לשאלתי כיצד קורה שמעבירים ילדה ולא מדווחים לה עד למחרת בשעות הצהריים השיבה גב' בלס: "אני שאלתי את הגב' בליטמן ( צ"ל- גליטמן – ש.ב.) וגם את הגב' שלף (מרכזת השירות בת"א – ש.ב.) איך זה שאני לא ידעתי כי האשור שלי היה עקרוני וגם היועץ המשפטי בת"א לא היה נותן את הסכמתו הייתי פונה ליועץ המשפטי בירושלים רק אם הייתי בטוחה שבאותו רגע היה צריך לעשות זאת, התשובה שקיבלתי זה שלאור האשור העקרוני שלי ביצעו את ההעברה". (עמ' 4 בפרוטוקול, ההדגשה שלי, ש.ב).
דא עקא לגב' גליטמן גירסה שונה:
"שאלה: כאשר את היית במשפחה והחלטת להוציא את הילדה טלפנת לגב' בלס לשאול אותה?
תשובה: באותו יום כאשר החלטנו, לא.ש. מי זה החלטנו.
ת. היתה החלטה עוד קודם.ש. באותו יום כשאת היית מי החליט.
ת. זה לא היה משהו ספונטיני זה היה משהו שהיה צריך לקרות.ש. מתי התקבלה ההחלטה.
ת. אנחנו דיברנו שבוע לפני כן, אלא בלס אני ומרכזת (גב' נילי שלף מרכזת השירות בת"א, ש.ב.).ש. החלטת להוציא אותה לחופשה.
ת. נכון, אם לא יהיה לנו החלטה אחרת של בית המשפט זה היה שבוע לפני כן.ש. זאת היתה החלטה סופית
ת. כן.ש. החלטה מעשית אופרטיבית.
ת. כן… …ש. מתי היתה ההחלטה על העברת הילדה למשפחה מארחת.
ת. ב – 9 או ב – 10 באפריל וזאת היתה החלטה אופרטיבית שהתקבלה על ידי ועל ידי הגב' בלס ועל ידי הגב' נילי שלף".(עמ' 7 בפרוטוקול, ההדגשות שלי, ש.ב.).
הנה כי כן, גרסת גב' גליטמן בעדות סותרת לחלוטין את גרסת גב' בלס. בעוד אשר גב' בלס טוענת כי נתנה רק אשור עקרוני הרי לגרסת גב' גליטמן ההחלטה היתה משותפת לה, לגב' בלס ולגב' שלף והחלטה זו לא היתה עקרונית אלא סופית ואופרטיבית.
הנה כי כן, הדברים מדברים בעד עצמם והנם קשים. על בית המשפט להכריע מי משתי עובדות הציבור: מנהלת השירות גב' בלס או הכפופה לה פקידת הסעד גב' גליטמן הנה דוברת אמת. אם אכן גירסת גב' גליטמן נכונה הרי שהדבר חמור ביותר מפני שהתקבלה החלטה אופרטיבית מבלי לידע את היועץ המשפטי ואת בית המשפט ותוך ידיעה שטרם התקיים הדיון בבקשה התלויה ועומדת בעניין מתן רשות להעברה למשפחה למטרת אמוץ. זאת ועוד, גם אם גירסת גב' בלס נכונה והוחלט רק באופן עקרוני על העברה הרי שעובדה זו חמורה.
לא יתכן ששלוש עובדות של השירות יקבלו החלטה עקרונית – בידיעה שבקשה תלויה ועומדת בבית המשפט – וזאת מבלי ליידע כלל את היועץ המשפטי ומבלי לקבל את אישורו.
לציין כי בדיון נאמר על-ידי גב' בלס כי בנושא זה של העברת קטינים בהתאם לסעיף 12 (ג) אין נוהלים כתובים בשירות למען הילד, עובדה זו תמוהה ומוזרה ולא מובן כיצד בנושא של דיני נפשות, למעלה מעשרים שנה לאחר שנחקק חוק האמוץ, אין נוהלים כתובים ויתכן שזה שורש הבעיה מצב זה אינו תקין.
ט. לא קיבלתי גם כל הסבר מדוע הבקשה הוגשה לבית המשפט בתאריך 16.4.03 כאשר בית המשפט היה כבר בפגרה כאשר ההעברה נעשתה בתאריך 14.4.03 ומה גם שהוחלט עליה כבר בתשעה או בעשרה באפריל כאמור לעיל.
20. הדברים קשים וחמורים ופוגעים באושיות המשפט. העיסוק בתיקי אימוצים הנו בבחינת דיני נפשות. אני מודע לגודל האחריות והעומס הרגשי הינו כבד ביותר. יש לצפות מעובדי הציבור שיפעלו בנקיון כפייים ויסייעו לבית המשפט לעשות משפט. לא מקובל עלי שייעשה מחטף של העברת הקטינה למשפחה למטרת אמוץ באופן לא חוקי ותקין. עקרון טובת הילד הינו חשוב ביותר אולם המטרה אינה מקדשת את האמצעים, כשם שבטחון המדינה אינו מצדיק הצגת נתוני שקר לבית המשפט ו/או אי גילוי כל האמת והסתרת עובדות, כך עקרון טובת הילד אינו מצדיק זאת.
21. זאת ועוד: עובדות השירות למען הילד אינן מוסמכות ומורשות לקבוע עובדות בשטח. במשך שנים הוטחה ביקורת על השירות למען הילד אשר במקרים רבים קובע עובדות בשטח. בע"א 488/77 פלוני נ' היועץ המשפטי נקבע בין היתר על-ידי כב' השופט אלון לאמור: "אביהם של יתומים – מבחינת סמכות ההכרעה הסופית בדבר גורלם – הוא בית הדין, ובית הדין בלבד, ואין הרשות נתונה לאחר, ותהא כוונתו רצויה ככל שתהא, ליצור עובדות שייאלצו אותנו להכריע על פיהן" ר' ע"א 488/77 פ"ד לב (3) 421 בעמ' 437 ההדגשות שלי – ש.ב. כמו כן ר' בג"ץ 252/77 הנ"ל. ע"א 166/81 פ"ד לו (4) 329. ע"א 320/89 פ"ד לח (4) 252.
22. במספר מקרים אף שבית המשפט קבע שפקידות הסעד פעלו שלא כראוי וקבעו עובדות בשטח היתה התייחסות סלחנית מתוך ראיית טובת הילדים. הגעתי למסקנה כי עובדה זו גורמת לכך שחלק מפקידות הסעד אינן מפנימות את הערות בית המשפט וסבורות שהן, והן בלבד, מבינות מה הפרוש "טובת הילד" וכי המטרה מקדשת את האמצעים ולכן הן ממשיכות לפעול באופן בלתי תקין כמו במקרה הנדון.
לאור זאת הגעתי למסקנה כי הדרך היחידה להתמודד עם הבעיה הנה לא לאשר את פעולת פקידת הסעד כאשר היא פועלת תוך הטעיה ורמיה ויהיה בכך משום הרתעה.
23. במקרה זה, לאור הצהרת פקידת הסעד, גב' גליטמן, כי הקטינה והמשפחה יודעים שהיא עברה לארוח בחג ניתן להסביר לקטינה שהיה זה רק ארוח וכרגע היא ממתינה להחלטת השופט, גם אם זה ייעשה במקום נטרלי, מה גם שהיא נמצאת אצל המשפחה תקופה קצרה ביותר. עם זאת, האמנם נאמר לקטינה שהיא עוברת למשפחה רק לצורך ארוח? מסופקני! שירותי הרווחה מתמודדים עם הבעיה של ילדים רבים הנמצאים במוסדות, בבתי ילדים של השירות למען הילד ובקלטי חירום והממתינים לבית קבוע ומשפחה מאמצת. ילדים אלו מתחננים יום יום כי ימצאו להם משפחה ויוציאו אותם משם ולא קיבלתי מענה במה שונה המצב במקרה זה מכל יתר המקרים. בבג"ץ 56/88 נקבע לאמור: "שקלנו אם היה צידוק להוציא את הצו לפי סעיף 12 (ג) ולהוציא את הילדים על אתר ממשמורתם במוסד לשם מסירת למשפחה אומנת, הגענו למסקנה כי לצו זה לא היה צידוק. משהסתבר, כי במשך חודשים ארוכים לא נגרם נזק שניתן להצביע עליו באותו מוסד, ובסמוך להוצאת הצו לא היה כל ארוע המצביע על דחיפות הוצאתם מן המוסד, אין אנו רואים, מדוע היה מקום לטלטל את הילדים טלטלה נוספת …
משהגענו למסקנה כי לא היה צידוק להשתמש בסמכות על פי סעיף 12 (ג) באותה בהילות שבה הופעלה היה בזה שמוש לרעה בסמכות הנתונה למשיבה…. לא התעלמנו מכך שהתוצאה תהיה החזרת הילדים לפנימיה, דבר שכרוך בטלטול נוסף אבל הבאנו בשיקולינו את העובדה שהילדים נמצאים במשפחה האומנת רק עשרה ימים, וטלטול זה לא יביא נזק". ר' בג"ץ 56/88 פלונים נ' אביבה ליאון פקידת סעד לפי חוק אמוץ ילדים פ"ד מב (1) 42, בעמ' 43, ההדגשות שלי – ש.ב.
24. "רבי שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפוטו בשעריכם". (אבות פרק א' משנה י"ח). ללא אמת אין דין ועל כך מלין הנביא: "ויקו למשפט והנה משפח צדקה והנה צעקה"!. (ישעיהו פרק ה' פסוק 7). צר לי שהשירות למען הילד בחר ללכת בדרך הזו כאשר היתה לו האופציה – אם אכן נוצר מצב חרום בהקשר לקטינה – לפנות באמצעות ב"כ היועץ המשפטי לבית המשפט ולבקש הקדמת הדיון על מנת לשכנע את בית המשפט לאשר את העברת הקטינה למשפחה למטרת אימוץ. 23
אין לי ספק כי הייתי נעתר לבקשה להקדים הדיון כפי שקורה במרבית המקרים מסוג זה אם לא בכולם. יתכן ולא הייתי מקבל את הבקשה לגופו של עניין אולם אז פתוחה הדרך לערכאת הערעור. לאור העובדה שמדובר בדיני נפשות אני מקבל בברכה כל ערעור המוגש על פסקי הדין הניתנים על ידי בנושא זה. הדרך בה בחר השירות למען הילד לפעול הינו בלתי אחראי, בלתי תקין ובנגוד לחוק.
25. בשולי ההחלטה ברצוני לציין ולהדגיש כי אני לא מטיל דופי, חס וחלילה, בכלל עובדי השירות למען הילד אשר עושים עבודה קדושה וברוכה במסירות ובמקצועיות כאשר לנגד עיניהם רווחת וטובת הילדים. עם זאת, אסור שמקרים חריגים יקלקלו השורה. כמו כן, ברצוני להדגיש ולציין לשבח את עבודתם הברוכה, המקצועית והאמינה של היועצות המשפטיות במחלקה בת"א המרבות להופיע בפני.
26. תואיל המזכירות להעביר ההחלטה לצדדים. כמו כן תואיל המזכירות להעביר ההחלטה:
לכב' הנשיא י. פרגו כאן.
לכב' שר הרווחה מר ז. אורלב.
לכב' היועץ המשפטי לממשלה מר א. רובינשטיין
ניתן היום, 1.5.03, בלשכתי בהעדר הצדדים. ניתן לפרסם ללא שמות הצדדים.
ש. בוקובסקי, שופט סגן נשיא
