השופט הפורש שלי טימן: "בפרקליטות תפרו לי תיק. שנאו אותי שם שנאת מוות"

שופט המחוזי לשעבר מותח ביקורת חריפה על התנהלות מערכת בתי המשפט ועל יחסה לשופטים.

 

25/05/2008, אלה לוי-וינריב | גלובס

 

שפיטה

 

" מה ששבר אותי לחלוטין כעורך-דין והוביל אותי לשפיטה, היה תיק שעבדתי עליו, שבו שופטת שהגענו אליה לדיון הוכחות, עם עדים מומחים, דחתה את הדיון בשמונה חודשים, כי לא היה לה כוח לשמוע אותו. באותו רגע קיבלתי התקף חרדה. חשבתי שזה התקף-לב, והלקוח לקח אותי לאיכילוב. שם אמרו לי שזה רק מתח ושחררו אותי. הסיפור הזה הוביל אותי לשפיטה. רציתי שמקרים כאלה לא יחזרו. ובאמת, הייתי שריף בית משפט. פתרתי בעיות מחוץ לפרוטוקול, וניסיתי לסייע למתדיינים, אבל נלחמתי בטחנות רוח. כתבתי על מינהל בתי-המשפט דברים איומים ונוראיים. היו לי רעיונות לשיפור, אבל לא קרה עם זה כלום.

 

0.003% בלבד של זיכויים בישראל

 

"כשהופיע בפני נאשם שלא היה עצור, וביקשתי ממנו 'מר כהן תיגש בבקשה לדוכן', אחת מהשופטות לצידי אמרה לי 'תזכור שהוא הנאשם', ואז עורך-הדין שלו מיד אמר 'אבל הוא גם מר כהן'. זה אני. כל המשפטים שלי שהיו בהם אנשים מסוכנים מאוד, התחילו בכך שהביאו את כל היס"מ והימ"מ עם רובים לאולם, אחר-כך הקטינו את המספר, ובישיבה השלישית באו אותם נאשמים מסוכנים אמרו 'בוקר טוב, אדוני השופט' והתיישבו. עוד לא זיכיתי אותם, לא עשיתי דבר, אבל היה שקט באולם. פשוט משום שאני מתייחס אליהם כאל חפים מפשע וכאל בני-אדם. מגיע להם. אחר-כך ייכנסו לבית-סוהר או יזוכו. זאת הגישה שלי. קראתי לכל הפרקליטים בשמות הפרטיים, והתייחסתי לנאשמים כחפים מפשע עד ההרשעה, זה עשה אווירה טובה באולם".

 

חונטת השופטים

 

"אין לי כמעט חברים בין השופטים. יש כאלה שאתה מתחבר איתם מחוץ למערכת, והם נעשים שופטים או כמה שופטים בודדים שהם חברים אמיתיים. אבל יש חבורות שמתכנסות לרכילות בהפסקות, מה שמאריך מאוד את ההפסקות של השופטים. יש שני חוגים של בנות בבית המשפט המחוזי, מעגלי רכילות, ולבנים יש את החונטה, שייסד אמנון סטרשנוב. כל שופט שהיה בצבא אלוף-משנה או בדרגה גבוהה אחרת, ולא משנה אם אוהבים אותו או לא, מצטרף לחונטה שמתכנסת בכל יום שלישי ב-11 בבית המשפט המחוזי. השופטים רצים לשם כמו מטורפים, מפסיקים את הדיון ורצים לישיבת החונטה.

 

הפרישה

 

באוקטובר 2007, לאחר 27 שנות שפיטה פרש השופט שלי טימן מהשיפוט.

 

"בפרקליטות שנאו אותי שנאת מוות בגלל החלטות שנתתי נגדם ובגלל שהם החליטו שאני לטובת הנאשמים כנראה, ושהגישה שלי ליברלית מדי, אבל לא עשו לי דבר עד לפני שנה בערך. בינואר לפני שנה ומשהו כתבתי מכתב לנשיא בית המשפט המחוזי, אורי גורן, ולסגנית הנשיא לעניינים פליליים, שבו ציינתי שקיבלתי מידע ממקור מוסמך, שתופרים לי תיק בשתי הפרקליטויות, בתל-אביב ובמרכז. הנשיא ענה לי שהוא לא יודע על זה דבר, אבל צריך לעקוב".

 

מה זה נקרא תופרים תיק?

 

"מחפשים אותי. אני לא ידעתי איפה יחפשו, מה יעשו. הם הרי לא יכולים לתפוס אותי בשוחד או משהו כזה, כי מעולם לא סטיתי מהדרך, אבל בכל זאת הרגשתי נורא.

 

"המקור לכעס ולשנאה כלפיי היו שני תיקים. האחד, תיק שמכונה 'בני הדייג', שלמיטב ידיעתי לבני הדייג לא היה שם יד ורגל, שבו הרגשנו (שופטי ההרכב בתיק, א' ל'-ו') שפרקליטות מכובדות רימו אותנו, וגם כתבנו את זה בהחלטות שלנו. נתנו כמה החלטות שלא נראו לפרקליטות, ואז הם התחילו עם השמצות נגדי. השני, התיק של האחים אוחנה, שבפרקליטות החליטו שניהולו על-ידי פוגע בהם פגיעה מוראלית ואישית, והחלו להתלונן שאנחנו מתנכלים להם. פתאום כולם התלוננו עלי. גם ערן שנדר, שכתבתי עליו ביקורת חמורה באחד התיקים שלי, כשהוא היה ראש מח"ש, וכמעט גרמתי לכך שלא ימונה לפרקליטות המדינה, הודה שהוא פנה לגורן ודיבר עלי. הוא לא שוכח לי את מה שכתבתי עליו. הכול במערכת הזאת אישי.

 

"פתאום יושבים אצלי באולם יהושע (שוקי) למברגר, אסנת מנדל, ונדמה לי שגם ערן שנדר, כדי לבדוק אותי בזמן הדיון, כי אני מתנכל לפרקליטות. ממש הרגשה נהדרת. אבל הפרקליטות לא הטרידה אותי. הם ברוגז איתי, אז מה? השיא היה מה שקרה במערכת שלי. מה ששבר אותי היה פרסום ידיעה בעיתון שבה נכתב ש'גורן התייאש מניהול התיק של אוחנה על-ידי השופט טימן, והעביר את העניין לגישור'. דרשתי התנצלות מגורן באמצעי התקשורת, כי אני שמעתי את התיק הזה במיומנות מיום ליום, גם על חשבון תיקים אחרים, אבל לא קיבלתי שום מענה. שום דבר. המערכת שותקת, ואני נשאר עם הכתבה ועם התמונה שלי, שהשופט גורן התייאש ממני, ועם המצב שהפרקליטות חוגגת עליו.

 

"ואז התחילו פרסומים רשמיים של קציני משטרה ומקורות בפרקליטות שמשמיצים אותי ללא הפסקה, והיו שמועות עוד יותר גרועות, שהנאשמים בתיק אוחנה משלמים לי כסף, או שאני מפחד מהם, כאילו שאי פעם פחדתי מנאשמים. אני התעסקתי עם אנשים הרבה יותר מסוכנים, אז אלה שטויות במיץ עגבניות. בינתיים, הקצינים שנחקרו על דוכן העדים אמרו 'חוקרים אותנו כבר שעות ללא הצדקה, וזאת חוצפה איך שהשופט טימן מנהל את התיק', וכל מיני דברים כאלה, ומשמיצים ואומרים שאני נוטה לטובת הנאשמים, ואין לי גב.

 

"התייעצתי עם חבר מחוץ למערכת, והוא מיד אמר לי 'הבריאות שלך שווה יותר מהכול. אתה מודיע היום שאתה עוזב'. ויתרתי על 9 חודשי שבתון, אספתי את כל החופשות שמגיעות לי, והודעתי על פרישה. היום אני מאושר שעשיתי את הצעד הזה".

 

המערכת

 

"נשאר לי טעם רע בפה כשפרשתי. התראיינתי לכתבה אחרי שפרשתי, ואחת הכותרות בה הייתה 'יש שופטים שאינם מכירים את המילה זיכוי'. זה חולל מהומה, אנשים נעלבו ממני בצורה שלא תיאמן. אם קודם הייתי בשבילם אוויר, עכשיו נעשיתי אויב. שתי שופטות כתבו לי מכתב כעוס, ואני כתבתי להן תשובה מאוד-מאוד חריפה. אמרתי 'למה שאהיה נחמד אם המערכת ואנשיה, לא היו נחמדים איתי ועם עוד שופטים'. אדם יכול למות שם, להיות חולה, ואיש לא ישים לב. לא דואגים לאנשים במערכת. נשרפת לשופט מכונית או שהוא נמצא תחת איום, זה לא מעניין איש. יש שופטים שעדיין כועסים עליי בגלל מה שאמרתי. היום, כשאני צריך למסור חומר שכתבתי בבית משפט, פסקי-דין שאני עוד מסיים לכתוב, אני עושה את זה רק בלילה, כדי לא לפגוש שופטים.