קשר השתיקה של המוסדות הסגורים

6\9\2006 [אסתר הרצוג]

http://news.walla.co.il/?w=/90/964430

סטודנטיות לחינוך דווחו לאחרונה על התעללות בנערים חוסים במעון גילעם של משרד הרווחה (רותי סיני בהארץ, 25.8). הסטודנטיות, ששהו במעון במסגרת התנסות, וראש החוג שלהן, מאשימות כי “קשר של שתיקה” מנע טיפול בתלונות שהוגשו למנהל המוסד ולמפקח משרד הרווחה, בפברואר וביוני. דווח כי מדריך הטיח את ראשו של חניך ברצפה, פגע בנערים מינית ועוד. מדריך אחר סיפר שנגד המדריך הפוגע כבר עלו תלונות דומות בעבר, אך הזהיר את הסטודנטיות מהגשת תלונה. מפקח משרד הרווחה הסביר ש”לא תמיד ניתן לעשות משהו נגד עובדים קבועים” ומנהל המעון הסביר ש”דברים כאלה קורים”.

נוח היה להניח שמדובר במקרה חריג ובמסגרת מיוחדת וסגורה ולא לחשוב שנערים שהורחקו על ידי המדינה מהחברה, חשופים להתעללויות שיטתיות במוסדות האמורים לדאוג לביטחונם. למרבה הצער, כך למדתי ממקרים רבים של ילדים במוסדות, שאותם הכרתי היטב, מדובר בדוגמא שאינה יוצאת דופן ביחס למוסדות חברתיים סגורים כמו “גילעם” ופחות ממנו. הבעיה אינה קשורה למדריכים רעים. אדרבא, מרבית המדריכים והמדריכות הם אנשים עם מוטיבציה ועם הכשרה מקצועית ממש כמו הסטודנטיות שדווחו על ההתעללות. אך מעת שהם עובדים במוסד עליהם לשתוק, מחשש שייאבדו את מקום עבודתם. בעייתם הבסיסית של המוסדות היא שהם מורחקים מעין הציבור ומביקורת ציבורית חיצונית, וה”פיקוח” העצמי של משרד הרווחה מונע כל אפשרות ש”הכביסה המלוכלכת” תצא החוצה. את הביקורת המועטה שהתקשורת מצליחה לפרסם מידי פעם מקעקע המשרד בעזרת יחצ’נות, המציגה תמונה מסולפת של המציאות האלימה השוררת במוסדות רבים. אין זה מפתיע שסוטים מגיעים למוסדות מסוג כזה שמועט בהם החיטוט התקשורתי ושהתערבות בני משפחה במתרחש מדוכאת ביד רמה. מוסדות הרווחה נהנים מסמכויות מרחיקות לכת של הצוותים בהם, מאחרון המדריכים ועד המנהל, ושל גיבוי הנהלת המשרד ומערכות המשפט והמשטרה למתרחש בהן. ראויה לציון בהקשר זה אמירתו של השופט סלים ג’ובראן בשבתו בבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה. כאשר נדרש על ידי נציגות משרד הרווחה שלא להתיר פרסום של התעללות בנערים במוסדות הרווחה אמר שהוא מכיר היטב את מאמצי המשרד להסתיר את המתרחש במוסדותיו ולא ייתן לכך יד.

בעוד שמערכת הרווחה יכולה לקבוע במהירות ובחסות בית המשפט כי ביתם של ילדים הוא מקום מסוכן ולהעבירם למקום שהוא לכאורה “מגן עליהם” אין שום בדיקה של ממש באשר למה שמתרחש בתוכו. ראשי המערכת מתעלמים מתלונות חמורות ביותר על פגיעה בבני נוער, כפי שהמקרה הנוכחי מלמד, ואין איש מעמידם לדין על הפקרת שלום החוסים שבאחריותם ועבירה ברורה על חוק דווח על פגיעה בקטינים. משרד הרווחה וארגונים “לטובת הילד” דאגו לחקיקה מרחיקת לכת הכוללת אפשרות של חקירה מצולמת ללא ידיעת הורה של ילד שהוגשה נגדו תלונה על אלימות, פקידת סעד יכולה להוציא בצו חירום ילד מביתו באופן מיידי בלא שהדבר התברר בבית משפט, להעביר פעוט ל”מרכז חירום” משום שאינו רוצה לראות את אחד מהוריו ועוד. לעומת זאת מפקח המשרד, מנהל המעון ומדריכיו יכולים להתנהל בלא שום פגע, גם כאשר ידועה האלימות המתרחשת במוסד שבאחריותם ובנערים שבחסותם.

לסטודנטיות מגיעה הערכה מיוחדת על עקשנותן לדווח על ההתעללויות ועל כך שלא הירפו מתלונתן על אף האיומים נגדן. למרבה הצער, מדובר בעוד מקרה בודד שהצליח “להסתנן” החוצה בעוד שמערכת מוסדות הרווחה ממשיכה לפרוח ולהתעצם.