נחום עידו מנסה להשתיק את התקשורת כבר הרבה שנים אך ללא הצלחה. הפשע המאורגן של משרד הרווחה נחשף והולך

FM 90 – רדיו אמצע הדרך 

 8  בנובמבר 1998     

לכבוד 

מר משה שוורץ 

מתאם תחנות רדיו אזורי ידושלים  

שלום רב,  

 

הנדון: התכנית "אישי נשי"בעקבות בדיקתי בענין התכנית "אישי נשי" ששודרה ב-16.8.98

להלן תשובתי:

1.      תמהני על הניסיון להציב את ממסד הרווחה כ"צד נפגע". צריך תפיסה אורווליינית של השפה כדי לטעון לפגיעה בעקבות השידור כאשר העובדות "זועקות" בשם הנפגעים.בכל מקרה – כללי האתיקה מתייחסים "לאדם" ומדגישים זאת. אינני מבין מי נפגע במשדר אשר העלה מקרה קשה, תוך אי חשיפה של הנוגעים בדבר.בנוסף לכך עלי לציין שבכל פעם "שממסד הרווחה" התבקש להגיב הסרוב היה נחרץ ושיטתי.

 גם היום (8.11.98) התבקש דובר המשרד, מר נחום עידו להגיב על מקרה בנושא אחר וסרב באופן נחרץ תוך התקפה אישית, באזני המפיקה, כלפי הדר', אסתר הרצוג. (הוא גם שלח מכתב אזהרה בו הוא מאשר שאינו נוהג להגיב, המכתב רצ"ב).

2.      מהבירור שערכתי עלה כי בשום פנים ואופן לא ניתן היה לזהות את הקטינה שעליה דובר בתכנית (מלבד, כמובן, ע"י אנשים הנוגעים ישירות בענין). לא רק שאימה של הקטינה נתנה הסכמתה לפרסום (מכתבה רצ"ב), היא אף היתה מוכנה שיוצגו השמות והפרטים הקשורים לכך, של ביתה ושל כל המטפלים בענינה, באופן גלוי לחלוטין. דר', הרצוג לא הסכימה לכך.

3.      המראינת נקטה בשידור פרקטיקה מקצועית וסבירה. היא ראיינה את גב' מקסין דורית אשר פירטה את האירוע באופן עובדתי וענייני כאשר דר' הרצוג מציגה לה שאלות ומגיבה על דבריה.           

ראיונות מסוג זה מתרחשים בכלי התקשורת לרוב והם מאפיינים נושאים רגישים כמו זה המדובר. מעבר לאמור לעיל אני מבקש להבהיר כי אני רואה בתלונת משרד העבודה והרווחה נסיון חמור להשתקת הטיפול התקשורתי בנושאים בעלי חשיבות רבה עבור הציבור. העובדה שמר נחום עידו, דובר המשרד, העלה האשמות חסרות שחר ובסיס וללא כל בדיקה של ממש, מצידו, מעידה שאין מדובר בתום לב של המתלונן. 

במכתבו מיום 25 באוגוסט 1998 הוא טוען: "הדר' אסתר הרצוג השמיצה בצורה גסה ביותר את מחלקת הרווחה של עמק חפר ואת העובדות הסוציאליות שטיפלו בקטינה" "בתכנית התארחה אימה של הקטינה" "הוזכר בתוכנית שמה המלא של הקטינה".

כאשר – לא הוזכרו בתכנית הנדונה שמות העובדות ולא שמה של מחלקת הרווחה. אימה של הקטינה לא התראיינה ושמה המלא של הקטינה לא הוזכר. 

נראה לי, לפיכך, שהתלונה תמוהה ומעלה חשש לשיקולים זרים. מאחר וידוע לי שמשרד העבודה והרווחה פועל באופן עקבי כדי למנוע מהתקשורת להעלות נושאים שבטיפולו, כאשר עלולה להישמע ביקורת על דרכי פעולתו. חשוב שהנהלת הרשות השניה תגיב כמתחייב מהמנדט הציבורי הנתון לה, להבהיר כי לא תאפשר "סתימת פיות". 

נראה לי, שיש מקום שהרשות השניה תעביר מסר ברור לגופים ציבוריים ובעלי עצמה כמו משרד העבודה והרווחה, שלא יוכלו להשתמש בכוח הנתון להם בחוק כדי לאיים ולהפחיד. במיוחד נכון הדבר ביחס לתכניות ולמגישי תכניות המטפלים בנושאים בעלי רגישות ציבורית רבה. 

יותר מכך, נושא התלונה קשור לחשיפה בפני הציבור של פגיעה, לכאורה, באנשים חלשים ביותר בחברה, חסרי אמצעים כלכליים וקשרים פוליטיים של ממש להגן על היקר להם ביותר, על ילדיהם. אמצעי התקשורת הם כמעט הדרך היחידה שלהם לזעוק כנגד עוול ושרירות לב. הם ה"נפגעים" האמיתיים. 

אני רואה לעצמי זכות וחובה לאפשר טיפול יסודי בפגיעת המימסד בזכויות אדם יסודיות. בעשותי זאת אני סבור שאני מבטא נאמנה את רוח מטרותיה של הרשות השיה כמו של תקשורת ציבורית בכלל ומבטיח את מימוש "עקרונות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, לרבות הזכות לבטא דעות חריגות לא אהודות" – ככתוב בסעיף הראשון של כללי האתיקה. 

כל פנייה ענינית של משרד העבודה והרווחה, כמו של כל גוף ופרט, תזכה להתייחסות בכל כובד הראש. תגובת "המימסד" חשובה בעיני לא רק בגלל דרישת "כללי האתיקה" אלא גם לצורך הבהרה ובירור לטובת הנושא המטופל והאנשים הנפגעים, לכאורה. אי לכך, אני חוזר על דברי במכתבי מיום 15/9/98 כי "נשמח לראיין את שר העבודה והרווחה ולקבל ממנו הסברים על מדיניות המשרד בנושאים הקשים שעלו בתכנית", אם אמנם מעוניין דובר משרד העבודה והרווחה לממש את זכות התגובה.      

בכבוד רב

צבי שפירא                                                                                                      

מנכ"ל 

מקור