התנועה למען עתיד ילדינו

האתר עוסק בהפרת זכויות ילדים והורים בידי עובדים סוציאליים ומערכת המשפט המשמשת חותמת גומי להחלטות פקידות הסעד

הוזמן שר רווחה חדש מהודו ובימים הקרובים ייוצאו 15.000 עובדי סעד להודו כעיסקת חבילה

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 19, 2011

הוזמן שר רווחה חדש מהודו ובימים הקרובים ייוצאו 15.000 עובדי סעד להודו כעיסקת חבילה .

כך ייראה השר החדש .

שר הסעד החדש מהודו .

 

העובדה שאין שוני מהשר משה כחלון לבוזי הרצוג שניהם ממשיכים לתמוך ב 15.000 עובדי סעד שפוגעים בכל שכבות העם,בדו"ח האום נקבע ישראל פוגעת בזכויות הילד.

תקציבי מליארדים הולכים למנגנון שמן המבוזבז במדינה.

השר הבלתי חברתי של ישראל שטען שיכל לחברות הסלולריות מתברר פשוט מפחד!!!

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , | 1 Comment »

התנועה למען עתיד ילדנו השותפה לקואליציית האירגונים קבעה יחד עם מוסדות האו"ם ישראל פוגעת בזכויות ילדים יחד עם משרד הסעד

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 19, 2011

אין זכויות לילד בישראל כך קבע האו"ם משרד הסעד מתעלל בילדים.האמנה לזכויות היחל איננה מיושמת.

דו"ח של האו"ם: ישראל אינה שומרת כראוי על זכויותיהם של הילדים

"בשנים האחרונות מצבם של הילדים מידרדר לפי כל אמת מידה", אומר יו"ר יוניסף-ישראל, עו"ד מוריאל מטלון


"ישראל לא אימצה שום אסטרטגיה או תוכנית פעולה לאומית לזכויות הילד" – כך קובע דו"ח של ארגון הסיוע של האו"ם לילדים, יוניסף. עוד מציין הדו"ח כי על אף חקיקת כמה חוקים בנושא זכויות ילדים, הרי ש"ישראל אינה מקפידה על יישום יעיל של חוקים אלה". כמו כן מותח הדו"ח ביקורת על עמדתה של ישראל, לפיה אמנת האו"ם לזכויות הילד אינה חלה בשטחים. אתמול צוין ברחבי העולם "יום זכויות הילד" הבינלאומי.

ב-20 בנובמבר 1989 אישרה עצרת האו"ם את אמנת זכויות הילד, בתום דיונים שנמשכו כעשר שנים. האמנה אושררה על ידי כ-200 מדינות, בהן ישראל ב-1991. במסגרת קידום האמנה, הוקמה "הוועדה לזכויות הילד", הפועלת במסגרת יוניסף ואשר בוחנת באופן שיטתי, מדי כמה שנים, את יישום האמנה במדינות השונות. הדו"ח המתייחס לישראל הוכן לפני כמה שבועות במטה הארגון בז'נווה בשווייץ, ומתבסס בין השאר על תשובות רשמיות של ישראל לארגון הבינלאומי.

בכותרת "האם הם מקיימים את הבטחותיהם", קובע הדו"ח כי לישראל אין תוכנית פעולה לאומית לזכויות הילד או ליישום האמנה הבינלאומית בנושא, ומעיר בהקשר זה כי הרשות הפלסטינית מגבשת כעת תוכנית פעולה למען ילדים, המתחשבת באמנת האו"ם. בהתייחס לעמדת ישראל, לפיה האמנה אינה חלה בגדה המערבית וברצועת עזה, מציין הדו"ח כי "הוועדה לזכויות הילד דוחה עמדה זו, וכך גם כל הגופים המנהלים מעקב אחר קיום אמנות האו"ם".

בניגוד למדינות רבות בעולם, מציין הדו"ח כי בישראל לא פועלת נציבות רשמית מטעם הממשלה, שתפקידה להגן ולקדם את זכויות הילד. לפי הדו"ח, למרות שהחוק הישראלי אינו כולל את האמנה, בתי המשפט, ובכלל זה בית המשפט העליון, מסתמכים עליה בהחלטותיהם. עם זאת, כאמור, ישראל אינה מקפידה על יישום החוקים שהתקבלו ואשר נוגעים לזכויות הילד, וכי חוקים אחרים "עדיין אינם תואמים את האמנה הבינלאומית".

בין השאר כותבים מחברי הדו"ח בהקשר זה כי על פי "צווים צבאיים החלים על השטחים הפלסטינים הכבושים, ילד הוא מי שטרם מלאו לו 16, בעוד שעל פי הדין האזרחי החל במדינת ישראל וגם על יהודים בהתנחלויות בשטחים, ילד או קטין הוא מי שטרם מלאו לו 18". יש לציין כי הסעיף הראשון באמנה הבינלאומית לזכויות הילד קובעת כי "ילד פירושו כל יצור אנוש מתחת לגיל 18".

עוד נכתב בדו"ח, כי הגופים הרשמיים בישראל אינם עוסקים באיסוף מקיף של מידע או במעקב אחרי מצבם של ילדים, וכי ישראל אינה מפרסמת באופן שנתי את סך התקציב הממשלתי המוקדש לילדים. השוואה בינלאומית שפרסם באחרונה ארגון ה-OECD מגלה כי ההשקעה בישראל נמוכה מהממוצע הבינלאומי, החל מגני הילדים ועד בית הספר התיכון. מההשוואה עולה גם כי בין 1995 ל-2006 נרשמה במדינות הארגון עלייה ממוצעת של 39% בהשקעה בחינוך. לעומת זאת, שיעור הגידול בישראל עמד על 9% בלבד.

"בשנה הבאה ימלאו 20 שנה לאשרור אמנת האו"ם לזכויות הילד ע"י ישראל, אבל בשנים האחרונות מצבם של הילדים מידרדר לפי כל אמת מידה. הדאגה לילדים לא נמצאת בראש סדר העדיפות הממשלתי", אומר יו"ר יוניסף-ישראל, עו"ד מוריאל מטלון. לדבריו, אחד מסעיפי האמנה הבינלאומית קובע שכל מדינה צריכה להקים רשות או נציבות רשמית לענייני ילדים – דבר שלא יושם עד כה בישראל.

"הדאגה לעניינם של ילדים מפוזרת בין משרדי הממשלה השונים, ואין זרוע אחת שתקדם את הנושא בראייה כוללת. יש להקים נציבות ממלכתית כזאת, שתקבל בחקיקה סמכויות, כך שתוכל לפעול מול משרדי הממשלה והרשויות המקומיות ולהתערב בכל מקרה שבו נפגע שלום הילד", מוסיף עו"ד מטלון.

בכנס שערכו "המרכז הישראלי להעצמת האזרח" ובית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב ביום חמישי שעבר, בנוגע ליישום אמנת זכויות הילד, אמר המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום, שיזם את "חוק זכויות התלמיד" לפני כעשר שנים, כי "יש ניסיון לסרס, לגמד או לבטל את החוק הזה. מנהלים לא יודעים שהם צריכים לתלות עותק מהחוק בבית הספר או להעביר שיעור עליו בשבוע הראשון ללימודים. נוח למערכת החינוך להתעלם מהחוק כי התלמידים לא יודעים לצעוק". השר שלום גם מתח ביקורת על התיקון לחוק, שיזם לפני כשנה שר החינוך, גדעון סער, אשר מאפשר השעיה מיידית מבית הספר של תלמיד המועמד להרחקה לצמיתות.

בכנס השתתפה גם ג'ויטי קאניס ממטה יוניסף בז'נווה. בניגוד לתפישה הרווחת, גם בישראל, לפיה זכויות ילדים ותלמידים מקשות על בתי הספר להתמודד עם בעיות משמעת, אומרת קאניס ל"הארץ" כי "הצטבר כבר מידע רב, לפיו זכויות כאלה אינן פוגעות ביכולת של אנשי החינוך לטפל באלימות. אין קשר בין זכויות תלמיד לבין עבירות משמעת – שיכולות לנבוע למשל דווקא מסביבה שבה אין זכויות. מתן זכויות לילדים לא מוביל לאנרכיה. הדיאלוג והיכולת לשמוע דעות שונות, המתפתחים על בסיס מתן הזכויות לתלמידים, עשויים להפחית את האלימות".

Posted in רווחה | מתויג: , , , | Leave a Comment »

מתוך אתר הקרן החדשה הקשר בין השופטים לתעשיות הכסף דורית בייניש מקבלת כסף של מי שמבקשת להחריף את ישראל

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 19, 2011

דורית בייניש עם אנשי קרן פורד למען הקרן החדשה לישראל

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

להיזהר מכת העובדים הסוציאליים.

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 19, 2011

 

 

Animal Instinct הוא שיר של הלהקה האירית ה- Cranberries.

השיר מדבר על האינסטינקט הטבעי של ההורים להגן על ילדיהם מפני אנשים זרים, ביניהם עובדים סוציאליים מרשויות הרווחה.

עובדי הסעת הינם כת מסוכנת שיש להיזהר מהם .

עובד סעד מתוגמל על כל הוצאת ילד מביתו רובם בעלות הפרעות נפשיות ,בעלות סיפור חיים בעייתי והם הפכו להיות עובדים סוציאלים בכדי להגן על עצמם .

את השיר כתבה סולנית הלהקה – דולורס או'ריודן לאחר הולדת ילדה הראשון, במטרה להגן עליו מפני השוטרים הסוציאלים.

שחררתם את גלעד שליט  שחררו את ילדי ישראל הנמקים ומסוממים בפנימיות הסעד .

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

משפחת אומנה משרד הסעד ועיריית ירושלים נקבע שמדובר בהתעללות בילדים

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 18, 2011

עיריית י-ם ומשפחת אומנה ישלמו כ-מליון ש"ח לצעירה שעברה התעללות קשה .

בית משפט השלום בירושלים חייב את עיריית ירושלים ובני זוג ששימשו כמשפחת אומנה לשלם 974,000 ש"ח, לצעירה שעברה התעללות קשה בעת שהייתה במשמורת משפחת האומנה. עם זאת, קיבל ביהמ"ש את הודעת צד ג' שהגישה העירייה נגד המשפחה ונגד אבי הצעירה.

התובעת, בת להורים חרדיים, הועברה ע"י רשויות הרווחה בירושלים למשפחת אמנה לבקשת אביה, לאחר שזה קיבל מידי בית הדין הרבני את המשמורת עליה. התובעת, ששהתה במשמורת המשפחה במשך כשלוש וחצי שנים, מגיל 7 עד 11, הגישה יחד עם אמה הביולוגית תביעה נגד המשפחה והעירייה, בטענה כי עברה התעללות פיסית ונפשית קשה בעת שהייתה במשפחת האומנה, וזאת בגין אי מילוי חובתם לדאוג ולספק את צרכיה הבסיסיים וההגנה הראויה.

בין היתר סיפרה התובעת, כי בהיותה בת 8 שנים נכוותה מסיר מרק רותח, לאחר שהושארה לבדה עם אחת מבנותיהם של בני הזוג, וכי משפחת האומנה מנעה ממנה מלקבל טיפול רפואי על מנת להסתיר את המקרה. עוד טענה כי הוכתה, שיערה נגזז בכח, והיא הוכרחה לאכול מאכלים שאינה אוהבת, ואף סבלה מהתעללות מינית מידי הבן הבגיר של המשפחה.

העירייה טענה, כי אין לה כל אחריות למקרה, שכן מי שביקש למסור את התובעת למשפחת האומנה הספציפית היה אביה, וכי המשפחה סיפקה תנאי מחייה המקובלים בעולם החרדי, ולפיכך אף הגישה הודעות צד ג' כנגד הורי התובעת ומשפחת האמנה.

משפחה האומנה, לעומת זאת, כלל לא הגישה כתבי הגנה ולא הופיעה לדיונים.

השופט גד ארנברג קיבל את התביעה לאחר שקבע כי התובעת אכן עברה התעללות בבית משפחת האומנה.

באשר לאחריות העירייה נפסק, כי זו הפרה את חובתה לפקח על משפחת האומנה ולדאוג לשלום הקטינה, וזאת מאחר ועובדיה לא דיווחו על כי אם התובעת מתאימה להיות ההורה המשמורן ואף נתנו המלצה סותרת, מתוך חשש כי המלצתם לא תתקבל ע"י ביה"ד הרבני, ובנוסף פעלה העירייה לא כראוי כשהעבירה את התובעת למשפחה למרות שזו הייתה מוכרת לגורמי הרווחה כשמשפחה שאינה משתפת פעולה עם הרשויות ואינה נוהגת בשקיפות בדבר דרך הטיפול בילדים. עוד נקבע, כי גם לאחר שהאם הביולוגית ושכני המשפחה דיווחו על חשד להתעללות, לא התערבה העירייה ולא הוציאה את התובעת מחזקת המשפחה.

באשר לאחריות משפחת האומנה, קבע השופט כי הוא מאמין לעדות התובעת, מה גם שהמשפחה לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיונים.

עם זאת קיבל השופט את הודעת צד ג' שהגישה העירייה נגד אבי התובעת בקובעו, כי האב ידע על ההתעללות שחוותה ביתו, אך לא סייע לה כלל, אולם דחה את התביעה נגד האם לאחר שנקבע, כי האם החרדית הצעירה עשתה ככל יכולתה על מנת לסייע לבתה.

לעניין הפיצוי נקבע, כי בהסתמך על חוות דעת המומחים שבדקו את התובעת, על העירייה ומשפחת האמנה לפצותה ב 974,000 ש"ח וזאת בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות ואבדן השתכרות, וכי משפחת האמנה והאב הביולוגי יעבירו לעירייה כל סכום שתשלם לקטינה.

לפסק הדין בעניין פלונית ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

Posted in רווחה | מתויג: , , , | Leave a Comment »

אין דין ואין דיין קצב זכאי מערכת המשפטית אשמה ומתברר אף נוקטת צד ואיננה מזמינה עדים בכדי לסייע לתלונות כזב של נשים.

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 18, 2011

קצב הוצא להורג ע"י המערכת  המשפט המוטה לטובת נשים.

השקרים של א מבית הנשיא ,וא. ממשרד התיירות  כאשר הם נחשפים בית המשפט העליון והמחוזי היתעלם.

העובדה ש 90% של אבות שמורשעים  בבתי המשפט בכדי לקדם אליטה נשית קיצונית המבקשת שליטה .

יש לציין שהעובדה שהעבירו את הדיונים לתל אביב בכדי לקדם את המשפט עם שופטים המתאימים לתביעה לאחר שהעברות לכאורה בוצעו בירושלים .

אביגדור פלדמן טען מדובר ברולטה שקוראת יום יום בבתי המשפט.

גם מינוי הרכב השופטים בבית המשפט העליון הצביע על כך שדורית בייניש החליטה להפעיל את אנשיה בכדי להרשיע את קצב.

יש לקדם הצעת חור שאסור לאנשי משטרה ופרקליטות להיות שופטים באתו תחום שהיו.

 

 

Posted in רווחה | מתויג: , , , | Leave a Comment »

הגברים הגרושים מתאבדים והאינקוויציה הפמיניסטית חוגגת

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 18, 2011

ום מניעת האובדנות יערך בכנסת ב 6/12/2011. הכנסת ומשרד הרווחה באחריות השר כחלון מתעלמים לחלוטין מהקליינטים הכי משמעותיים בנושא, האבות הגרושים והפרודים. בארץ 400 מתאבדים בשנה, מתוכם כמחצית (150-200) הם אבות גרושים, והרבה מקרים נוספים בכלל לא נרשמים כהתאבדות. ההתאבדות משפיעה גם על הילדים הנותרים יתומים, והיו מקרי התאבדות ילדים בעקבות התאבדות האב ולהיפך. רבים מהמתאבדים הגברים עושים זאת בתאי המעצר של המשטרה, או השב"ס, או כאשר שוטרים באים לעצור אותם, ויש גם שוטרים שבעצמם מתאבדים כאשר נשותיהם פותחות במסע הצלב הנקרא תביעת גירושין ותלונות אלימות במשפחה (אלמ"ב). עלילות דם נגד גברים, אלימות קשה ואכזרית מצד נשים נקמניות, שופטות, פקידות סעד ושוטרים גורמים ליותר מקרי מוות ופגיעות בריאותיות נפשיות ופיזיות בקרב גברים, מאשר התקפי לב, סרטן או אובדן חיים בשל הגנה על המולדת.

הגברים בישראל חיים בסכנה פן יפלו קורבן על מזבח הפמיניזם בידי הג’יהאד הפמיניסטי, כלשונה של ח"כ יוליה שמאלוב ברקוביץ’.  כל גבר בישראל נתון לחשש שמא תלונתו על התעללות שחווה תוצא ללעג פומבי במקרה הטוב, או תכניס דווקא אותו, הקרבן, מאחורי הסורגים.  ארגוני הנשים לקחו לעצמן בלעדיות על תפקיד כי ה"קורבן" בחברה הישראלית.  הגברים שנופלים בדרך הם עוד מהמורה קלה בדרך אל הניצחון הפמיניסטי על ההגמוניה הגברית.

חוק האלמ"ב מחסל גברים קטלני

יוצא שחוק האלימות במשפחה (אלמ"ב) אשר אמור להגן על נשים מ"רצח" ע"י גברים, הוא האחראי העיקרי ל 150 עד 200 התאבדויות של גברים גרושים.  מנגד כמה נשים באמת נרצחות?   הממוצע השנתי של רצח נשים ע"י בני זוגן הוא 13 נשים בשנה.  בשנת 2001 נרצחו 13 נשים, ב 2003 נרצחו 19 נשים, ב 2009 נרצחו 6 נשים ובשנת 2010 נרצחו 18 נשים.  המשטרה איננה מביאה נתונים על רצח גברים ע"י נשותיהם, בעצמן או בהזמנת חיסול, למרות שתועדו מקרים בשכיחות דומה לזו אצל הגברים.  המשטרה גם איננה מפלחת רצח נשים על פי מגזרים, כאשר ידוע שבמגזר המוסלמי קיימת תופעת רצח על כבוד המשפחה, אשר המדינה מעדיפה לטאטא מתחת לשולחן.  מבדיקה שנעשתה, היחס בין רצח במגזר ורצח באוכלוסיה היהודית הוא 73% ערבים לעומת 27% יהודים (כלומר הממוצע הוא בין 9-10 נשים ערביות שנרצחות ל 3 או 4 נשים יהודיות.  גם בין נשים יהודיות שנרצחות קיים שיעור גבוה של רצח באוכלוסיה ממוצא רוסי או אתיופי, לעומת יהודים ילידי הארץ, וניתן להניח שמדובר ביחס של 50%-50%, כך שמספר רציחות נשים יהודיות ע"י גברים יהודיים הוא פחות ממספר האצבעות בכף יד.  ב 92% מהמעצרים בין בני זוג, המתלוננת היא אישה, והסיבה לכך היא סירוב תחנות משטרה לרשום תלונות של גברים, או מעצר של הגבר כאשר הוא בעצמו המתלונן. אם כך, האלמ"ב אולי מגן על 5 נשים אבל קוטל לפחות 150 גברים.

כל העשייה השיפוטית בתחום האלמ"ב, ובתי המשפט למשפחה, נעשית בדלתיים סגורות, ובתחנות המשטרה, מה שמחסן ופוטר שופטים, שוטרים ופקידות סעד מביקורת ציבורית, והגנה אוטומטית, אינסטינקטיבית על כל "מתלוננת" גם אם ברור לכל כי ברובן המכריע מדובר במעלילות חסרות מצפון, יושר ותום לב המונעות מנקמה או בצע כסף.

בדיקת כתבות עיתונאיות ומבזקים בשבע השנים האחרונות מגלה קשר הדוק בין תלונות השווא הכוזבות שבנות זוג מעלילות על גברים, וברוב המקרים, ללא בדל של ראייה חיצונית או סיוע ראייתי, וכל חרצובות הגיהינום נפתחות על אותם גברים, לרבות סילוק מהבית, ניתוק מהילדים, הליכים פליליים, אובדן עבודה, תשלומים לעוה"ד, וממטר של תביעות בדיני אישות.  יש קשר הדוק בין ההתעללות הממסדית של פקידות הסעד לסדרי דין, אשר ממונות לגברים כקצינות מבחן פרטיות, והגבר נדרש להתחנן ולהתפרס בפניהן על מנת שיעשו איתו חסד, ויאפשרו לו לפגוש את הילדים.  פקידות הסעד סדיסטיות, מוטות לטובת נשים ואף משסות את הנשים לייצר תלונות שווא כדי לזכות בילדים, במזונות שערורייתיים והשתלטות על כל הרכוש.

לקורבנות האלמ"ב אין תקווה.  אילו ניתן היה לעזור להם ולעודדם לחכות ש"האמת תצא לאור" אולי היה מקום לקבוצות עידוד.  אולם לנפגעי תלונות כזב, וההתעללות הנשית, בין אם נפשית, בין אם פיזית, מילולית או כלכלית, אין סיכוי להשיב, לנצח בתלונה שכנגד, בשל הסגידה המערכתית כלפי כול מי שמגישה תלונת אלמ"ב ללא בירורים או בדיקות כלשהן.  אפילו גנבת זרע נחשבת ל"בת משפחה" לצורך תלונת אלמ"ב.  הראשון שהעז לפצות פה הוא השופט שלי טימן, אשר התריע כי שלילת חרות תוך הרס חיים של חפים מפשע וכליאתם על לא עוול בכפם תוביל לאסון, עד שאסון האלמ"ב לא יפגע בכל בית במדינת ישראל, לרבות ביתן של הפמיניסטיות עצמן, לא ניתן יהיה למנוע מחצית מההתאבדויות בארץ.

פקידות הסעד לליבוי סכסוך ותרומתן להתאבדויות האבות הגרושים

האחריות לניחום המשפחות האבלות של אותם גברים שהתאבדו רובצת לפתחן של אותן פקידות סעד אשר דחפו את הגבר להתאבדותו, בשל ההצקות הבלתי פוסקות, אי ההכרה בזכות לאבהות, ואי השליטה של פקידות הסעד בדחף להכפיש כל גבר באשר הוא, לאסוף פריטי לשון הרע, ולנתק ילדים מאבות.  המשפחות יודעות היטב שאותן פקידות סעד הרסו ליקירם את החיים.פקידות הסעד מאיימות על הגברים שעליהם "לשתף פעולה",להתייצב לנבחני מסוגלות הורית או מבחני מסוכנות ,ויש כאלה הכופות "טיפולים פסיכו-תרפיים, והכול תחת איומים, לגלוג, השפלה עד עפר,  וכוחניות סדיסטית.

פקידות הסעד נזכרות במצוקתם של אלה שהתאבדו רק אחרי שהם התאבדו.  בוועדת העבודה הרווחה והבריאות בישיבה למניעת אובדנות בישראל והתמודדות המשפחות עם יקיריהם, 24/11/2009, מי שייצגה את משרד הרווחה הייתהיעל הרמל.  לטענתה "יש לתגבר את שירותי בריאות הנפש והטיפול במשפחות גם בקטינים וגם בבוגרים וגם במשפחות…להבטיח שמשפחות תגענה לטיפול הראוי וההולם להם בתאום עם מתאמים ארציים, לתגבר הכשרות והשתלמויות לעובדים סוציאליים ולמטפלים כדי להכשיר אותם לטיפול במשפחות במצבי האסון הזה, וכמובן תמיכה בפעילות עמותת "בשביל החיים".

הבעיה היא שאותה גב’ יעל הרמל מתכתבת עם גברים גרושים, כאשר היא דואגת להזכיר להם עד כמה הם אנשים נחותי מדרגה, תת אדם, שאינם ראויים בכלל להתייחסותה, וכמובן שאינם ראויים לראות את ילדיהם.  מתכתובותיה של הרמל זו, עולה שהייתה מעדיפה שעם הגירושין הגברים פשוט יפסיקו לבקר את ילדיהם, ויפקידו מזונות בהוצל"פ.  מבחינתה רק לאישה יש זכות, ובעלות על הילדים, והגבר צריך להמתין לחסד שתעשה פקידת הסעד, אם בכלל ותרשה לו לראות את הילדים.  זו הגברת שמגיעה לכנסת ומדברת על מניעת תופעת ההתאבדויות, כאשר חצי מהקליינטורה של משרדה הם אותם גברים שאותם חברותיה למקצוע מדרדרות לכדי קיפוח חייהם, באמצעות תוספת של עובדות סוציאליות.  אילו אותן עובדות סוציאליות היו מניחות לגברים במנוחה, מכריזות אחת ולתמיד שלכל אבא זכות טבעית לקשר עם ילדיו, שהיא שווה בדיוק לזכות של האמא, ומפסיקות לייצר תסקירי מבחן לאבא, היו פקידות הסעד מתפנות לעסוק בעבודות שאינן מחרבות חיים. תגבור מערך פקידות הסעד איננו מקובל עלינו בכלל.  אגב, הוא גם אינו מקובל על נשים שפקידות סעד מוציאות את ילדיהן לאומנה ופנימיות, על מנת לממן את התעשייה השמנונית של עלוקות הרווחה.  שיטת "ההתערבות הטיפולית" של משרד הרווחה פשטה את הרגל.  הציבור אינו מעוניין בפולשנות ה"טיפולית".  גם ניסיונה לייצר מראית עין של יחס לבעיה באמצעות הצהרה על תמיכה בעמותת "בשביל החיים" אינה פותרת שום בעיה.  עמותה זו אינה מטפלת באבות גרושים, אין לה הכלים וגם אין לה את הרצון.

שר הרווחה  משה כחלון, אשר נגד משרדו הוגש בג"ץ 2111/11 בו נתבקש משרד הרווחה להכיר בזכות האבות לקשר עם ילדיהם, בחר להתנגד לעתירה והודיע לבג"ץ שאף גבר במדינת ישראל לא יקבל קשר עם ילדיו ללא פיקוח של פקידת סעד.  כחלון גם אחראי לתופעת מרכזי הקשר האיומים, אליהם נשלחים 20%-25% גברים גרושים לראות ילדים שעה בשבוע, וגם זאת רק אם האישה מסכימה להגיע.  את הקשר בין ההתעללות הממסדית של העובדות במשרדו והתאבדות מספר לא מבוטל של גברים, כחלון מסרב להפנים.  בימים אלה כחלון נופש באזרבייג’אן.

אף גבר לא חסין מהתאבדות, גם החסונים שבהם

 

אפילו אנשים מבוססים ומוערכים אינם עומדים בעול הנפשי ומתאבדים.  קצין משטרה בכיר, יגאל בר יוסף, מפקד משטרת תנועה מרחב זבולון בקריית שמונה התאבד. קצין אחר, לאון פסין, מפקד מחלק הנוער במשטרת באר שבע התאבד.  הרקע:  תלונות האישה.  אלו אותם שוטרים אשר אומנו לפתוח תלונות שווא ולהרחיק גברים מביתם, ללא בדל של ראייה או סיוע ראייתי, כי כך מלמדת המערכת שצריך לעשות, ולפתע הסכסוך עם בת הזוג שבא להם בהפתעה, מצרף אותם לסטטיסטיקת קורבנות האלמ"ב.  ביודעם היטב מה צפוי להם, הם קורסים, ללא כל סימן מוקדם.

אדם שתרם למדינה, קצין וסגן מפקד גדוד, שבנה לעצמו קריירה מכובדת עם מספר מטווחים, רותם גיל שהיה בן 46 ואב לארבעה, התאבד בגלל עלילה זדונית אשר העלילה עליו אישה שהתאמנה במטווחו.  גם בניהם של רבנים מיוחסים אינם חסינים.  על פי מידע ברשת, בנו של ציון בוארון, אחד מדייני בית הדין הרבני הארצי, התאבד בבלון גז, בשל סכסוך עם בת זוגתו.  גם ילדיהם של הנשים החד הוריות אינם חסינים נפשית מהתאבדות.  נתנאל פיניאן בנה של ויקי כנפו התאבד בתא המעצר של משטרת דימונה "לאחר שהפר תנאי מעצר בית שהוטל בשל תקיפת אשתו".  גם קשישים אינם חסינים נפשית, קשיש בן 77 רב עם אשתו בגבעת שמואל והתאבד.  גברים, קורבנות של גניבת זרע, אשר המערכת מצפה מהם להפריש לפחות חצי מיליון ₪ לאישה, והיא מסרבת להפגיש בין האבא לילד, בצר להם, חרב עליהם עולמם.  ראו מקרה אסף גולדרינג.  גם השופט מוריס בן עטר שהתאבד, והיה נשוי לפקידת סעד סדיסטית במיוחד, כך לפחות מגלים הגולשים באינטרנט, הותיר תעלומה על מניעיו וודאי וודאי שאשתו, פקידת סעד בכירה שבבכירות, לא גילתה אפילו סימן מצוקה קטנטן, ומה שקרה, קרה.  אם היא לא יכלה לזהות את דיכאונו של בעלה, כיצד ניתן לסמוך על הפק"סיות הרגילות?

לאחר כל התאבדות בשב"ס מפרסמים כי "מונתה ועדת חקירה".  אף אחד לא ריכז את כל ועדות החקירה האלה על מנת לגלות מהם הקווים המשותפים להתאבדויות עצירי אלמ"ב במשטרה, ולמה זה קורה. בועדות הכנסת בנושא זה השב"ס טוען כי תנאי המעצר בישראל הומאניים יותר מארה"ב, ובעצם מי שרוצה להתאבד, זה לא צריך לבוא על חשבון שאר האסירים.

מתמקדים בנוער אבל כמה מהם דיכאוניים בשל העדר אבא?

פרסומי עיתונות בנושא תופעת ההתאבדות אינם ממוקדים בבעיית האבות הגרושים.  רוב תשומת הלב העיתונאית היא לנוער.  אולם יש קשר הדוק בין נוער שבמצוקה מנטאלית, להעדר דמות אב בחייו.  למשל, 6/9/2005, נער מאופקים התאבד חודשים ספורים לאחר התאבדותו של אביו. גם ההיפך הוא הנכון:  ראו "הבן נרצח בפיגוע, והאבא (דוד מורג), התאבד".  אחר כך פמיניסטיות באות ואומרות שהקשר הנפשי הוא רק בין אימא לילדים, ולילדים אין קשר נפשי עם האבא (דפנה הקר, זהבה גלאון, חנה בית הלחמי, גלית סנה לוריה, תמר סנונית פורר, ציפי חוטובלי, גלי עציון, שוש שמואלי, ניבה מילנר).  המנטרה הפמיניסטית מאמינה בניתוק ילדים מאבותיהם למען העצמה נשית של חווית החד הוריות.  דפנה הקר אפילו ממליצה לתת מעמד חוקי לבני הזוג החדשים של האישה על הילדים הביולוגיים של האבא שנהפך לסוג של דוד שרואים אותו פעם בשבוע, וגם זה רק כשמתחשק לגרושה.

מחקר עדכני מאוניברסיטת טורונטו, (אסמה פולר-תומפסון ואנג’לה דלטון 2010), בקרב 6,647 לאיתור נטיות אובדניות, מראה כי קבוצת הסיכון הגדולה ביותר להתאבדות וניסיונות התאבדות הם גברים בהליך גירושין שהם בעצמם ילדים להורים גרושים, (פי 2.5 מכול קבוצה אחרת), כאשר הפקטור העיקרי הוא שאותם בגירים גדלו ללא קשר עם האבא.

יש מספר התאבדויות גברים המלוות ברצח הילדים או פגיעה בהם.  ארז טבעוני עשה זאת במרכז קשר.  איתי בן דרור עשה זאת, כך אומרים,  כנקמה על שאשתו התעקשה על מרכז קשר.  ביוני 2006 אבא התאבד עם בנו בגני נצרת עקב סכסוך עם האישה.  מדובר בטרגדיה, אבל בגלל הטרגדיה, המערכת איננה בודקת מה רמת האשם של האישה שגרמה לניכור הורי, מה גם שיש להניח שפקידת הסעד דאגה לכתוב על אותו גבר תסקירים כל כך מכפישים וכל כך מרושעים, שכל מה שנשאר לאחר המוות הם דברי הבלע של פקידת הסעד, ולפעמים יש מכתב התאבדות, שתוכנו כמובן מוסתר מהציבור, פן תיפגע האלמנה.

משרד הבריאות חסר אונים

 

נושא ההתאבדויות תופש את משרד הבריאות עם המכנסיים מופשלים מטה.  אין פתרון לבעיה.  יש רק תרופות סבתא של סדנאות והרצאות שאינן עוזרות  לאף אחד, גם לא לאחר מעשה.  הצורך לשלוח עובדת סוציאלית למשפחות האבלים גם הוא הצגה אחת גדולה, כי העובדות הסוציאליות מיומנות ומוכשרות לשנוא גברים, לראות בהם תוקפניים ואלימים, וכעת מתהפך הגלגל והן צריכות ל"נחם".  משרד הבריאות לא יצא לעולם נגד מדיניות ההפליה וכתישת הגברים הגרושים של המשטרה ומשרד הרווחה.

ימימה גולדברג מהוועדה הבין משרדית למניעת התאבדות אחראית לשבוע המודעות למניעת התאבדות במשרד הבריאות.  לדבריה, הוועדה עובדת בשיתוף עם "בשביל החיים" ער"ן, סה"ר ו"ארגוני משפחות".  אף לא ארגון לזכויות גברים אחד מקבל תכתובת מהוועדה הבין משרדית, לא כל שכן, מימון, על אף שזו קבוצת הסיכון הגדולה ביותר.  ימימה גולדברג מתעלמת לחלוטין מהסקטור החשוף ביותר לסיכון.  דבר לא נעשה, פרט ל"הגברת מודעות" ערטילאית, כאשר גם אם הוגברה המודעות, לגבי גבר שבית המשפט למשפחה מתעלל בו, לוקח את כל רכושו, מסלק אותו מהבית, מונע קשר מהילדים ומעקל את כל חשבונותיו, לימימה גולדברג אין כל פיתרון בשבילו, פרט לכרטיס טיסה בכיוון אחד למקום שכולו טוב.

הפיתרון של משרד הבריאות "להעניק נחמה" למשפחות המתאבדים, מתייחס רק לתוצאות, אבל לא מטפל בשורשי הבעיה.  מה מוביל את אותם גברים להתאבדות?  עוד כנס ועוד יום עיון בו כולם אומרים ש"יש בעיה וצריך לטפל בה" הם חסרי משמעות, לנופלים ולאלו שבדרך.

העמותות למניעת התאבדות – כוסות רוח למת

 

עמותת "בשביל החיים" מציעה "קבוצות תמיכה".  כמה גברים גרושים הם הצליחו להציל ממוות באמצעות קבוצות התמיכה?  האם גבר גרוש בכלל יודע על קיומם?  האם יש עמותה אחת שתפרה תוכנית לטיפול במצוקת האבות הגרושים?  אפילו קליניקה משפטית אחת לגברים לא קיימת, לעומת מאות קליניקות ברחבי הארץ המעניקות טיפול משפטי חינם, ואף מעודדות גירושין, ניתוק מהילדים והוצאת צווי הרחקה (ראו מאמרה של קארן שוורץ אמיגה).  איזה פיתרון יש למי שגם בית המשפט למשפחה, גם שירותי הרווחה, וגם המשטרה, רוצים שהגבר יעלם מהעולם, וישאיר את כספו לגרושתו בהסכמה, בכפייה או במוות?  אפילו לברוח לחו"ל אי אפשר בגלל שצווי עיכוב היציאה מחולקים חופשי כמו פיתות במזנון.  אין כל אפקטיביות ב"הטמעה בתודעה", "יזום והסברה", ו"קבוצות תמיכה למשפחות המתאבדים", למניעת התאבדות.

עמותת "בשביל החיים" טוענת ש"האסטרטגיות שנבחנו ונמצאו כיעילות למניעת התאבדויות הן למשל, חינוך והגברת מודעות בקרב הציבור הרחב ויצירת "שומרי סף" מן הקהילה ומסגרות אחרות, זיהוי אנשים בסיכון אובדני והפנייתם לטיפול מתאים באמצעות תהליכי איתור, העלאת השימוש בטיפולים מגוונים המוכחים כיעילים לטיפול באובדנות (טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים ומעקב מתמשך וסדיר בקהילה), הגבלת הנגישות לאמצעים קטלניים וגיוס התקשורת לשם דיווח אחראי על תופעת ההתאבדות וכערוץ לחינוך והסברה המשפיע על דעת הקהל.  כמו כן העמותה מציעה שיחות עם אנשי מקצוע בתחום האובדנות – פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים שיכולים להסביר ולהאיר את הנושא מנקודת מבט מקצועית".

כל זה כוסות רוח למת, תרתי משמע ובזבוז כספי העמותות.  כסות לאומית לכפרה על העוול הגדול שמערכת החוק והאכיפה עשתה.  אנחנו לא מאמינים שהגבלת נגישות לאמצעים קטלניים תמזער את מימדי ההתאבדות.  אפשר לקפוץ מגשר.  אנחנו לא מאמינים שחינוך והסברה יועילו.  מי שלקחו ממנו הכול, רמסו וביזו את כבודו, מאבד את ביתו, וההוצאה לפועל נוגשת בו על ימין ועל שמאל, הרי שחינוך והסברה רק ישתלו במוחו את ההכרה שהתאבדות היא פיתרון לא רע.  עובדי סעד במיוחד אשר מדברים על מניעת אובדנות, הרי זה בבחינת לעג לרש.  דווקא טיפול תרופתי המלווה בפרמקולוגיה, טשטוש חושים באמצעות תרופות עלול להחמיר את הדיכאון ולתדלק את התחושות  האובדניות.

נראה לנו כי בהעדר אבחון אמיתי של זרזי המניעים להתאבדות, מי שמשתלט על הנושא הם "בעלי מקצוע" שאין להם כלים כלשהם למיגור התופעה.  אותם יועצים ופסיכולוגיים מונעים משאיפה לשלוט באחרים ולצבור כוח מאז ומעולם.  העריצות התורנית היא הפסיכיאטריה, מדעי החברה והעבודה הסוציאלית, אשר מנסים לומר לנו באמצעות  ז’רגונים לכאורה-מקצועיים שאנחנו הורים לא טובים, שאין לנו מסוגלות הורית, שיש לנו דחפים בלתי נשלטים, שאנחנו אלימים, שהגנים שלנו מקולקלים, ושרק באמצעות "התערבות טיפולית" של בוגרי החוג לפסיכולוגיה ומדעי החברה, יחנכו אותנו כיצד להיות אזרחים טובים, ממושמעים ושנפשנו "תטופל" על מנת לרצות את המערכת (ע"ע סימונה שטיינמץ).  אותם פסיכיאטרים ועובדות סוציאליות, אשר מודים כי ל"מבחני מסוכנות" ו"מבחני מסוגלות הורית" אין כל תוקף מדעי הם עדים מומחים בבתי משפט, אשר השופטים משתחווים להם, ומוותרים במודע על תפקידם השיפוטי לטובת דברי ההבל והבלע של פקידות הסעד והפסיכיאטרים.

עמותות כמו סה"ר, "סיוע והקשבה ברשת", מציעים להקשיב לאלו העומדים בפני מותם.  כספם מגיע מהמוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, אורט, לוטוס ותפוז.  עמותות כאלה, הן יוזמה פרטית של יחידים, ומאחוריהן אינטרסים כלכליים, מסחריים ופוליטיים סמויים והיא משרתת קבוצות כוח וגילדות מקצועיות בחברה הישראלית. על פי עמותת סהר, "גורמי סכנה שיכולים לתרום להתרחשות של התנהגות אובדנית  הם שימוש יתר באלכוהול ובסמים, אימפולסיביות או שינויים בהתנהגות הרגילה, התפרצויות זעם, חשיבה המתאפיינת בהכללת יתר, חוסר הגיון, או "הכול או לא כלום", דיכאון או החמרה בדיכאון, התבודדות או התכנסות, רגשות של דחייה, חוסר אונים וחוסר תקווה, מסירה לאחרים של חפצים אישיים חשובים, הרגשה עמוקה של אובדן ונטישה, יום שנה למוות של הורה, בן זוג, קרוב משפחה או חבר שהתרחש לא מזמן, התנהגות יוצאת דופן בצירוף לדיכאון שהיה קיים קודם לכן, גירושין של האדם עצמו או של ההורים, אובדן של חברים, מערכות יחסים, או של אנשים בעלי חשיבות רגשית גבוהה, כשלון של ניסיונות להשיג או לבקש עזרה, היסטוריה של בעיות פסיכיאטריות, מחלה כרונית או פגיעה קשה בבריאות בשנה האחרונה, תקשורת לקויה וחוסר יכולת לפתור עימותים בבית, עם חברים, בעבודה, רקע של עבודה משטרתית או צבאית (כנראה בשל התנסויות שעלולות להיות טראומטיות, הורים, אחים, או אנשים אהובים שהתאבדו, אובדן או אובדן פוטנציאלי של היכולת לעמוד במחויבויות, אובדן או אובדן פוטנציאלי של מעמד או מוניטין.

עד כאן הגרסה הרשמית של העמותות העוסקות בתחום האובדנות.  מכאן הגרסה מהשטח:  גורמי הסכנה להתאבדות הם בית המשפט למשפחה, שירותי הרווחה ומשטרת ישראל.  האלימות המשפטית המופעלת על האבות פוגעת גם בהוריהם, וגם בילדיהם.  ילדים הגדלים ללא אבא, או אבא שאסור להם להתקרב אליו, או שמספרים עליו עלילות ושקרים, אלה המתאבדים הפוטנציאליים.  אלו בני הנוער שיחשבו על התאבדות.

באינטרנט מדווח כי העמותות לסיוע למניעת התאבדות הם "זרוע מבצעית של הממסד הפסיכיאטרי ואחראיים לאשפוזים רבים בכפיה בפועל ובמישרין".  מדווח כי מתקשרים בעלי נטיות אובדניות, אשר משוחחים עם מתנדב באחת מעמותות אלה, (והמדובר במי שהכשרתו 10 מפגשים), אותם "מתנדבים" שולחים אליהם הביתה צוותות של בריונים מגודלים לגרור אותם למחלוקות סגורות, שם "ירפאו"  אותם מהאובדנות בעזרת קשירות, סימום, השפלה וכליאה.  אחרי זה ישחררו אותם עם תווית פסיכיאטרית לכל החיים.  אם זה נכון שארגוני הסיוע למניעת התאבדות משתפים פעולה ויוזמים כליאה פסיכיאטרית של בני אדם חפים מפשע במדינת ישראל, איזה אופציות נשארות לאלו שלא נשאר להם דבר?

האם באמת יש דרכים למניעת אובדנות גברים גרושים בישראל?

 

נעיז ונאמר שהפתרונות אולי מצויים במימון חונכות אישית של אבות שעברו את גיהינום תלונות השווא באלמ"ב, אבל לפני הכול יש לטהר את המדינה מנזקי האינקוויזיציה הפמיניסטית.  יש לבטל את ההפליה לטובת נשים בבתי המשפט למשפחה, סגירת מרכזי הקשר האיומים, וביטול החסינות לנשים מהגשת תלונות שווא, לרבות הנחייה 2.5 של פרקליטות המדינה, אשר ניסחה כבודה, עדנה ארבל.  יש לחנך מחדש את הציבור וחברי הכנסת המבוהלים מכל ציוץ פמיניסטי, ולהביא לשינוי בתפישת הגבר כשק אגרוף ובהמת עבודה.  הציבור הרחב ממילא כבר איבד את אמונו בטוהר הכוונות של ארגוני הנשים.   אל לנו לתת למצב להתדרדר עד לאיבוד אמון מלא בכל המין הנשי.  מי שניסח את חוק האלמ"ב והנחייה 2.5 מן הראוי שיכפר על חטאיו.

Posted in רווחה | מתויג: | Leave a Comment »

Court headed by Justice live Lebanese should be allowed to abuse in Haifa Shabtai Levi Abuse and prevent these exposures from the public.

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 18, 2011

Judge Haim Lebanese Haifa City Council member who was budgeting the place claims.

Abuse should be allowed in Haifa Shabtai Levi Abuse and prevent these exposures from the public.

Children and parents who argue that abuse and mops instead of facts that are blocked by the Supreme Court of treatment.

Harm to children part of being a judge is proceeding immoral to harm children who are in Channel 1 revealed the truth but ignores Lebanese judge.

Eliran Phone Channel 1 reporter showed his crimes instead of beginning of the news.

Shabtai Levi Home Ghetto
Now that's a fact of corruption and violence is in support of the peace court judge in Haifa whole Lebanese who wanted to discuss the case of the Shabtai Levi who claimed false claims about violence and abuse instead.

The
What goes against distortion of the truth versus a Lebanese judge should Sttzfo story of Channel 1

Also recently happened ongoing violence Lebanese clear that perfection had it not bother.
If friends so do not worry even if you are abusing children!
Channel 1 does each person injured from Shabtai Levi transfer materials.
Officials announced the upcoming days to close the place that abuse workers at Saturn new Minister Levy will be taken
Institution Haifa Shabtai Levi Home – an orphanage for babies and children destructive

אלירן טל כתב ערוץ 1 חשף את הפשעים במקום בפתח מהדורת החדשות .

 


With the increase in kidnapping children over the years by social workers to orphanages such as the Haifa Shabtai Levi, Israel's health system is revealed mental health problems of children affected by the stay in these institutions, the dimensions have not yet dealt with them before.

Orphanages in different aesthetic appearance, living conditions (such as density), to treat physical, psychological and educational children's wards.The staff is also different from one orphanage to another, both professional training and the number of workers relative to the number of the inmates.

Institution Haifa Shabtai Levi Home – The six old girl baby bed like a cage

Attachment theory

Parent-infant attachment (parent-infant attachment) is a significant cornerstone in the creation of social relationships and family in order, and a decisive influence on shaping the character of the future child and adult development. Normal connection the baby learns to communicate with the environment, and develop trust with a significant and permanent life.

Bowlby developed attachment theory in an attempt to explain the phenomenon of love relationships, separation anxiety, but, trauma and depression that occur in early childhood. In his opinion, every baby born has a tendency to seek closeness and consistent relationship with a character, usually with his mother. A very clear connection in early childhood, persists throughout life and is particularly evident in times of emergency.

Beginning of the contract is defined and limited, and significant period and is fatal by age two. However, babies can distinguish between foreign teachers already in the first half of their lives. Babies inmates in orphanages are experiencing separation and abandonment, contracts vary with provisional figures and inaccessible from the beginning of their lives.

During their stay in the institutions they are at best feeding and basic care, but there is no one to respond to signals of distress or for their proximity and security. Over time, diminishing their tears, until it stopped completely.They become apathetic, expressionless and motionless, and are not interested in their environment. The most common problems are caused by attachment disorder of language development, making social connections and emotional stability.

These children, after they were made from the institution suffer from post – traumatic stress disorder (post-traumatic stress disorder)
Physical contact between infant and caregiver at the orphanage is rare, and is reduced at times for meals and bathroom. As there is a high turnover of caregivers is more adversely affects the infant's mental state.

Many babies residing in orphanages suffer from a developmental lag.Many reasons, among them many hours of lying in bed without eye contact or physical contact with a therapist, long sleep due to lack of stimulation and more. Many of them suffer from a developmental delay of at least one area: gross motor, fine motor skills, understanding, language, emotional social issues, independence in daily life and general delay. Impact of language development is very significant, because the therapists at the orphanage do not talk to babies, but talk among themselves. Lack of conversation with the baby at such a critical language development, can be devastating and a decisive influence on mental development and social skills.

Lack of stimulation is when the baby is not receiving stimuli from the environment because he lived in a safe place. Every month when the baby is staying in an institution and does not receive stimulation causes enormous damage the mental and intellectual development. Because of lack of stimulation and neglect typical behaviors children develop institutions for children, such as stereotyped movements of the oscillating head, head banging, expressed different fears and more. In addition, these children develop sensory instability, reflected a lack of tolerance to touch and difficulties of tolerance of different textures of food mouth is not used to them, unfamiliar stimuli such as light and lighting in different voices.

Their discomfort due to this intolerance causes adjustment problems outside the orphanage and subsequently manifested behavioral problems usually screaming and temper tantrums. Frank et al found a higher incidence tion of mental health problems among adults who were in orphanages before age 6.

Now that science – babies living in orphanages are exposed to severe cognitive damage

Babies in an orphanage in Romania

For years, psychologists and researchers in the behavioral sciences, felt that their stay of children in orphanages causing them tremendous damage, both cognitive and emotional, but never managed to confirm this hypothesis is scientific research in order, because the difficulty in locating and monitoring of children's development over time.

Two years ago, research findings were published first of its kind in the world, covering a sample of children and over time, a sample that was large enough to confirm statistical significance of cognitive deprivation hypothesis. About the emotional deficits discussed in another article.

Research on behalf of the School of Medicine at Harvard in the USA, in cooperation with the Romanian government, carried out simultaneously on three groups of children – toddlers removed from orphanages in Romania and were placed in foster families better (Note that much of the foster families are not good, and that in another article) or return to their families , left at the orphanage infants and toddlers who lived in an ordinary family as a group of Criticism.
The study began in 2000. This time was no national policy in Romania.The study was conducted on 136 children and well defined relatively, in six orphanages in Bucharest, under the direction of Dr. Charles Nelson.

The research team examined the children every time, including tests of brain development.

Their findings show that infants issued in foster homes IQ tests have achieved high results dramatically from infants who remained in the orphanage. The gap was greatest for group removed from the orphanage babies before the age of two years, which further supports the fact that as the infant remained longer than in children, greater damage. The study showed that the gap between growing groups in the resolution of the month. Every month when the child was in the orphanage reduces his IQ score.

Following the study, UNICEF began a massive pressure on countries to move in foster homes. The results are surprising. Even in the 90 studies that were performed, but they were not sufficiently comprehensive and Rovsteim to confirm the speculation.

Notwithstanding the above, toddlers in foster families were unable to close the gap with normal infants raised in families and have achieved the highest results.

The study can not give an estimate of the degree of harm caused to children due to neglect and lack of stimulation in institutions, because requiring an intensive and continuous follow-up until adulthood, a process which is logistically complex. Monitoring was performed toddlers age 0 to age 4 and a half.
As stated, it is impossible to know at this point if the damage is permanent, so now begun new research on these children, as when performing the study were aged 7-8, to see if yet caught up with the intellectual gap.

Romanian government which ordered the study, adopted the conclusions of the study and began to apply the policy of closing institutions and moving in foster homes or alternatively, the child's return real family.

Although the study was conducted in children in a backward country, is used as a guide to the West, seeking to reduce the number of inmates to zero.

What happens in

According to data of the Brookdale Institute in 2003, about 75,000 children in Israel live outside their home, and it is compatible with the findings of Jacob to her. (Document of Talal Dolev)

Which, in 2003 lived in 82 infants supposedly "at risk" under 5 in orphanages.

Another national study on the resolution committees were also troubling findings about checking the condition of children already living in an institution.

The study revealed that the decision committees examined the situation of children rarely, and when they do so, only a tiny percentage of the children are returned to their home (Dolev, T., Benbenisti, R. & Timer 2000). New findings from the evaluation of internal and internal community day also indicate a renewed examination of cases, as the basis for the possibility of returning the child home, not a standard procedure at most of Hfnimiitiot. Experience a home port outside frame one experiences is the delicate, complex and very difficult for the family unit which is a fundamental value in society.

Israeli researchers and social workers refer to these orphanages, boarding schools to refine the definition, but it is actually in orphanages for everything (orphanage) and dormitories (dormitory, boarding school).

Boarding school and is a completely different definition from the orphanage.

In general, the internal name refers to the more noble children were sent for education and higher education, as in England, when their biological family stood behind Cgb strong economic and psychological. Children living in orphanages do not have coupons mom and dad at all, either because of death, or because of the forced expense of the biological family and the child's total detachment from his family, his heritage and roots.

The results of the damage can be seen in the functioning of the inmates as adults. Social workers throughout disclaim responsibility for the bitter fate of those poor babies that were thrown by them to orphanages, and roll the damage they themselves have created families of origin, the same biological families "abuse", which the children were forced. More we note that the intensity of CPOs public relations media are doing to themselves is unbelievable. Bereaved families of poor and not the means of communication to express their opinion on the injustice done to them and their children by the same welfare workers.

Posted in רווחה | Leave a Comment »

בית המשפט בראשות השופט חיים לבנוני יש לאפשר התעללות בבית שבתאי לוי בחיפה ויש למנוע חשיפות התעללות אלו מפני הציבור .

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 18, 2011

השופט חיים לבנוני חבר מועצת עיריית  חיפה  שהיה מתקצב את המקום טוען .

http://www.youtube.com/watch?v=3pFPuf3O2sA

יש לאפשר התעללות בבית שבתאי לוי בחיפה ויש למנוע חשיפות התעללות אלו מפני הציבור .

ילדים והורים אשר טוענים שיש התעללות במקום ומגבים זאת בעובדות נחסמים ע"י שופט בית המשפט השלום בחיפה.

הפגיעה בילדים חלק מההוויה של שופט זה שהמשיך בדרכו  הבלתי מוסרית לפגוע בילדים אשר נמצאים במקום ערוץ 1 חשף את האמת אך השופט לבנוני מתעלם .

אלירן טל כתב ערוץ 1 חשף את הפשעים במקום בפתח מהדורת החדשות .

גטו בית שבתאי לוי

עכשיו זו עובדה השחיתות והאלימות הינה בתמיכה שופט בית המשפט השלום בחיפה שלמה לבנוני אשר ביקש לדון בתיק של בית שבתאי לוי אשר תבע תביעה שיקרית באשר לאלימות והתעללות במקום .

ה

מה שהולך למול עיוות של השופט לבנוני לעומת האמת כדאי שתצפו בכתבה של ערוץ 1

גם בימים האחרונים קרו מקרי אלימות שמתמשכים וברור שלשלמה לבנוני אין הדבר מפריע .
אם יש חברים אז אין מה לדאוג גם אם אתה מתעלל בילדים !
ערוץ 1 מבקש כל מי שנפגע מבית שבתאי לוי להעביר חומרים .
בימים הקרבים הודיעו גורמים הפועלים לסגירת המקום שהתעללות בבית שבתאי לוי תועבר לשר החדש
מוסד בית שבתאי לוי בחיפה – בית יתומים הרסני לתינוקות וילדים

עם הגידול שחל לאורך השנים בחטיפת ילדים ע"י עובדי הרווחה לבתי יתומים דוגמת בית שבתאי לוי בחיפה, נחשפת מערכת הבריאות בישראל לבעיות נפשיות של ילדים שנפגעו מהשהות במוסדות הללו, במימדים שטרם התמודדה עימם בעבר.

בתי היתומים בישראל שונים זה מזה במראה האסתטי, בתנאי המגורים (כגון צפיפות), ובהתייחסות הגופנית, הנפשית והחינוכית לילדים החוסים. צוות העובדים שונה אף הוא מבית יתומים אחד למשנהו, הן בהכשרתו המקצועית והן במספר העובדים ביחס למספר הילדים החוסים.

מוסד בית שבתאי לוי בחיפה – ילדה בית 6 ישנה במיטת תינוקות כמו בכלוב

תיאורית ההתקשרות

ההתקשרות בין ההורה לתינוק (parent-infant attachment) מהווה אבן יסוד משמעותית ביצירת מערכת יחסים חברתית ומשפחתית תקינה, והשפעתה מכרעת על עיצוב אופיו של התינוק ועל התפתחותו בעתיד כאדם בוגר. בהתקשרות תקינה לומד התינוק לתקשר עם הסביבה, ומפתח אמון עם דמות משמעותית וקבועה בחייו.

בולבי פיתח את תיאורית ההתקשרות בנסיון להסביר תופעות של יחסי אהבה, חרדת נטישה, אבל, טראומה ודכאון המתרחשים בילדות המוקדמת. לדעתו, לכל תינוק יש נטיה מלידה לחפש קרבה וקשר עקבי עם דמות מסוימת, בדרך כלל עם אימו. ההתקשרות ברורה מאד בילדות המוקדמת, נמשכת משך כל החיים ובולטת במיוחד בעיתות חירום.

תחילת ההתקשרות מוגדרת ומוגבלת, והתקופה המשמעותית והגורלית היא עד גיל שנתיים. אולם תינוקות מסוגלים להבחין בין הורים לזרים כבר במחצית השנה הראשונה לחייהם. תינוקות החוסים בבתי יתומים חווים פרידות ונטישות, התקשרויות משתנות עם דמויות ארעיות ובלתי נגישות כבר מתחילת חייהם.

במהלך שהותם במוסדות הם זוכים במקרה הטוב להזנה ולטיפול בסיסי, אולם אין מי שיגיב לאותות מצוקה או לצורך שלהם בקרבה ובטחון. במשך הזמן פוחת והולך הבכי שלהם, עד שהוא נפסק לחלוטין. הם הופכים אדישים, חסרי הבעה ותנועה, ואינם מתעניינים בסביבתם. הבעיות השכיחות ביותר הנגרמות בהפרעת התקשרות הן בהתפתחות השפה, ביצירת קשרים חברתיים וביציבות הרגשית.

ילדים אלו, לאחר שהוצאו מן המוסד לוקים בתסמונת פוסט-טראומטית (post-traumatic stress disorder)
המגע הגופני בין התינוק למטפל בבית היתומים הוא נדיר, ומצטמצם לעיתים לזמן הארוחות והרחצה. ככל שקיימת תחלופה גבוהה יותר של מטפלים זה משפיע לרעה יותר על מצבו הנפשי של התינוק.

תינוקות רבים השוהים בבתי יתומים לוקים בפיגור התפתחותי. הסיבות לכך רבות, ביניהן שעות רבות של שכיבה במיטה ללא קשר עין או מגע גופני עם מטפל, שינה ממושכת עקב חוסר גריה ועוד. רבים מהם לוקים באיחור התפתחותי בתחום אחד לפחות: מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה, הבנה, שפה, תחומים חברתיים רגשיים, עצמאות בחיי היום יום ואיחור כללי. הפגיעה בהתפתחות השפה היא משמעותית ביותר, מכיוון שהמטפלים בבית היתומים אינם מדברים אל התינוקות, אלא משוחחים בינם לבין עצמם. חוסר שיחה עם התינוק בתקופה כה קריטית להתפתחות השפה, עלולה להיות הרסנית ובעלת השפעה מכרעת על התפתחותו השכלית ומיומנותו החברתית.

חוסר גריה הוא מצב בו התינוק אינו מקבל גירויים מן הסביבה משום שהוא חי במקום סגור. כל חודש בו התינוק שוהה במוסד ואינו מקבל גריה גורם נזק עצום להתפתחותו הנפשית והשכלית. בגלל חוסר הגריה וההזנחה מפתחים הילדים התנהגויות האופייניות לילדי מוסדות, כגון תנועות סטריאוטיפיות של נדנוד ראש, הטחת ראש, ביטוי פחדים שונים ועוד. נוסף על כך מפתחים ילדים אלה אי יציבות תחושתית, המתבטאת בחוסר סבילות למגע ובקשיי סבילות למרקמים שונים של מזון שהפה אינו מורגל להם, לגירויים בלתי מוכרים כמו הדלקת אור ולקולות שונים.

תחושת אי הנוחות שלהם עקב חוסר סבילות זו גורמת לבעיות הסתגלות מחוץ לבית היתומים ובעקבות זאת לבעיות התנהגות המתבטאות בדרך כלל בצרחות והתפרצויות זעם.Frank וחב' מצאו בסקירתם שכיחות גבוהה יותר של בעיות נפשיות בקרב בוגרים ששהו בבתי יתומים לפני גיל 6.

עכשיו זה מדעי – פעוטות החיים בבתי יתומים חשופים לנזקים קוגנטיביים קשים

תינוקות בבית יתומים ברומניה

משך שנים פסיכולוגים וחוקרים ממדעי ההתנהגות גרסו כי השהייה של ילדים בבתי יתומים גורמת להם נזקים עצומים, הן קוגנטיביים והן רגשיים, אך מעולם לא הצליחו לאשש השערה זו מדעית במסגרת מחקר מסודר, משום הקושי באיתור הילדים והמעקב אחר התפתחותם לאורך זמן.

לפני כשנתיים פורסמו ממצאי מחקר ראשון מסוגו בעולם, שהקיף מדגם ילדים ולאורך זמן, מדגם אשר היה גדול דיו לאשש מובהקות סטטיסטית של השערת החסך הקוגניטיבי. לגבי החסכים הרגשיים נדון במאמר אחר.

המחקר מטעם בית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד בארה”ב, בשיתוף עם הממשלה הרומנית, בוצע במקביל על 3 קבוצות ילדים – פעוטות שהוצאו מבתי יתומים ברומניה והושמו במשפחות אומנה טובות (נדגיש כי חלק ניכר ממשפחות האומנה אינן טובות, ועל כך במאמר אחר) או חזרו למשפחתם, פעוטות שנשארו בבית היתומים ופעוטות שחיו במסגרת משפחתית רגילה כקבוצת בקורת.
המחקר החל בשנת 2000. בזמן זה לא היתה מדיניות אומנה ברומניה. המחקר בוצע על 136 ילדים שהוגדרו כבריאים יחסית, ב 6 בתי יתומים בעיר בוקרשט, בהנחייתו של דר צ’ארלס נלסון.

צוות המחקר בדק את הילדים מדי תקופה, בכלל זה בדיקות התפתחות של המוח.

ממצאי המחקר מראים כי פעוטות שהוצאו למשפחות אומנה השיגו במבחני IQ תוצאות גבוהות באופן דרמטי מפעוטות שנשארו בבית היתומים. הפער היה גדול ביותר עבור קבוצת הפעוטות שהוצאה מבית היתומים לפני גיל שנתיים, מה שתומך עוד יותר בעובדה כי ככל שהפעוט נשאר זמן רב יותר בבית הילדים, הנזק גדול יותר. המחקר הראה כי הפער בין הקבוצות גדל והולך ברזולוציה של חודש. כל חודש בו הילד נותר בבית היתומים מקטין את ציון ה IQ שלו.

בעקבות המחקר, החלה UNICEF להפעיל לחץ מאסיבי על ארצות שונות לעבור למשפחות אומנה. תוצאות המחקר אינן מפתיעות. גם בשנות ה 90 בוצעו מחקרים על כך, אך הם לא היו מספיק מקיפים ורובסטיים כדי לאשש את ההשערות.

למרות האמור לעיל, פעוטות במשפחות אומנה לא הצליחו לסגור את הפער עם פעוטות שגדלו במשפחות רגילות והשיגו את התוצאות הגבוהות ביותר.

המחקר אינו יכול לתת אומדן למידת הנזק שנגרמה לילדים עקב ההזנחה וחוסר הגרייה במוסדות, משום שלשם כך יש צורך במעקב אינטנסיבי ורצוף עד לבגרותם, תהליך שהינו מורכב מבחינה לוגיסטית. המעקב אחר הפעוטות בוצע מגיל 0 ועד גיל 4 וחצי.
כאמור, לא ניתן לדעת בשלב זה אם הנזק הוא תמידי, ולכן עתה החלו במחקר חדש על אותם ילדים, כאשר בעת ביצוע המחקר היו בני 7-8, לראות אם בכל זאת הדביקו את הפער השכלי.

הממשלה הרומנית אשר הזמינה את המחקר, אימצה את מסקנות המחקר והחלה ביישום מדיניות סגירת המוסדות והעברה למשפחות אומנה או לחילופין, החזרה של הילד למשפחתו האמיתית.

למרות שהמחקר בוצע בבתי ילדים בארץ נחשלת, הוא משמש כקו מנחה לארצות המערב, בשאיפה להוריד את מספר החוסים לאפס.

ומה קורה בארץ

עפ”י נתונים של מכון ברוקדייל משנת 2003, כ-75,000 ילדים בישראל מתגוררים מחוץ לביתם, וזה אכן תואם את ממצאיו של יעקב אליה. (מסמך של טלל דולב)

מתוכם, בשנת 2003 חיו בישראל 82 פעוטות כביכול “בסיכון” מתחת לגיל 5 בבתי יתומים.

במחקר ארצי אחר על ועדות החלטה נתגלו ממצאים מדאיגים גם לגבי בדיקת מצבם של הילדים שכבר שוהים במוסד.

המחקר העלה כי ועדות ההחלטה בודקות את מצבם של הילדים לעתים רחוקות בלבד, וכאשר הן עושות זאת, רק שיעור מזערי מהילדים מוחזרים לביתם (Dolev, T., Benbenisti, R. & Timer 2000). ממצאים חדשים מתוך ההערכה של פנימיות קהילתיות ופנימיות יום מעידים גם הם שבדיקה מחודשת של מקרים, כבסיס לאפשרות להחזרת הילד הביתה, איננה הליך סטנדרטי ברוב המסגרות הפנימייתיות. חווית היציאה למסגרת חוץ ביתית הנה אחת החוויות העדינות, המורכבות והקשות ביותר עבור התא המשפחתי אשר מהווה ערך יסוד בחברה.

אנשי המחקר בישראל ואף עובדי הרווחה מכנים בתי יתומים אלו כפנימיות כדי לעדן את ההגדרה, אך למעשה מדובר בבתי יתומים לכל דבר (orphanage ) ולא בפנימיות (dormitory, boarding school ).

פנימיה היא מוסד שונה לחלוטין בהגדרתו מבית יתומים.

ככלל, השם פנימיה מתייחס יותר לילדי אצולה שנשלחו לחינוך ולימודים גבוהים, כמו באנגליה, כאשר המשפחה הביולוגית שלהם עמדה מאחוריהם כגב כלכלי ונפשי חזק. בבית יתומים חיים ילדים תלושים שאין להם אבא ואמא כלל וכלל, אם בשל מוות, ואם בשל הוצאה כפויה של הילד ממשפחתו הביולוגית וניתוק טוטאלי ממשפחתו, מורשתו ושורשיו.

את תוצאות הנזקים ניתן לראות בתפקודם של החוסים כאנשים בוגרים. עובדי הרווחה מתנערים לאורך כל הדרך מאחריות לגורלם המר של אותם תינוקות אומללים שנזרקו על ידם לבתי יתומים, ומגלגלים את הנזק שהם עצמם יצרו למשפחות המקור, אותן משפחות ביולוגיות “מתעללות”, מהן הוצאו הילדים בכפיה. עוד נציין, כי עוצמת יחסי הציבור שפקידי הסעד עושים לעצמם באמצעי התקשורת היא בלתי תיאמן. למשפחות האומללות והשכולות אין את האמצעים התקשורתיים להביע דעתן על העוול שנעשה להן ולילדיהן בידי אותם פקידי סעד.

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

משמרת מחאה לשר כחלון כנגד עוולות מערכת הרווחה מול ביתו בשכונת כרמלייה בחיפה .

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 16, 2011

פשעי מערכת הרווחה עברו כל גבול  .
העובדה שהשר איננו אותו האדם החברתי שחשבתם האיש עובד עלינו ופשוט מפחד מכנופיית עובדי הסעד .
שיחות רבות והבטחות היו מנת חלקו של כחלון .
איננו יכולים עוד לשמוע הבטחות סרק 4000 ילדים נחטפים מיידי שנה ,אלפי אבות מנותקים מילדיהם ,200 אבות מתאבדים בשל פגיעתם של עובדי הסעד .
מציעים אנו לחברי הליכוד לא להצביע למשה כחלון בפרימריס של הליכוד .
האיש איננו חברתי ופשוט אין לו ביצים להילחם בכנופייה של 15.000 איש .
האיש שחשבו שיש לו כוח להילחם מטיקוני הסלולר התברר כנמר של נייר .
יום חמישי 24 נובמבר‏ בשעה 18:00‏‏ בחיפה, שכונת כרמליה, רח' ויצו 31 ~ ביום חמישי הבא‏
משמרת מחאה של קורבנות מערכת הרווחה; אבות ואמהות אשר פקידות הסעד של כחלון מתעללות בהם סדרתית. השר כחלון מתעלם לחלוטין ממחויבותו המיניסטריאלית (~ וגם מפניות שלנו אליו ~) ונהנה מזרי התהילה בתחום התקשורת, ובינתיים אבות מנותקים מילדיהם, ילדי נשים נחטפים לאומנה ופנימיות, ותעשייה שלמה של פסיכיאטרים למיניהם, מתאמי הורות, מעריכי אישיות, מכונים ומרכזי קשר ומרכזי חירום, נהנים מתזרים בלתי פוסק של "פרנסה". אל לנו להסתתר, מדובר בילדים של כולנו. מערכת הרווחה מבצעת עוולות כדי להצדיק את קיומה ולמשוך עוד תקציבים. משמרת המחאה תתקיים ביום חמישי בתאריך 24/11/2011 בשעה 18:00 בשכונת כרמליה, ויצו 31. "תנועת אומץ" נתנה לכחלון אות מופת. נראה איזה 'אומץ' יש לו לפרק את המוקשים של תעשיית שירותי הרווחה, ועריצותן של פקידות הסעד הכפופות למרותו. מי שלא שם – (כנראה) אינו קיים!!!
 אנחנו נמסור לו את שכפטל הזהב
הטייח מספר אחד של עובדי הסעד

Posted in רווחה | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

 
הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 118 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: