התנועה למען עתיד ילדינו

האתר עוסק בהפרת זכויות ילדים והורים בידי עובדים סוציאליים ומערכת המשפט המשמשת חותמת גומי להחלטות פקידות הסעד

ביקור פתע בפנימיית אשלים בבאר שבע הקפיץ את צמרת משרד הסעד.

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 20, 2011

ביקור הפתע בפניית אשלים תפס את הנהלת המקום בהפתעה גמורה

במשך זמן רב תוך מידור של של מערכות שונות  הצליחה התנועה למען עתיד ילדנו ,בחסות הטלויזייה ובזכות חבר הכנסת רוברט טבייב.

המיידע שהתעצם בימים האחרונים עם מיידע ממוקד על להתעללות נפשית ופשית בילדים נסיון של עובדי סעד צוות המקום וראשות הרווחה יחד עם חוקרי ילדים כל זאת בכדי לייצור מצג שווא של הורים מתעללים דבר שלא היסתייע להם.

המקורות הונחו לא לשתף איש בביקורי הפתע שהינם הסנונית הראשונה בביקורי פתע שייעשו בכל הארץ המיידע הממוקד הינו הצלחה כבירה למרות האיומים של משרד הסעד והמפעילים הפרטיים במקום.

בפנייה ללישכת השר כחלון מתבררת תמונה קשה השר איננו שולט במשרד ומפחד מעובדי הסעד .

שר הסעד מסרב לעשות בדק בית ומתברר שנגד חברות הסלולר הוא היצטיין כגיבור.

אז נמר של נייר זהו האיש החברתי שאולי חשבתם שיש לממשלה הזאת בדובר במצג שווא .

רוברט הגיע למקום בהנחיית תחקירן התנועה עם צוות אשר ביקש לערוך בדיקה צוות המקום סירב לאפשר את הביקור ללא כל סיבה חוקית

בשיחה עם יועצת השר יעל מינץ נמסר שמנכ"ל המשרד יטפל בסוגייה תשובה זו לא סייעה לכניסה ורק לאחר שהוברר שצוות טלויזיה אשר נמצא במקום ותוזמן משטרה והנחישות הינה להיכנס בכל מחיר רק אז נאמר שיותר רק לרוברט להיכנס למקום.

רוברט טבייב  חרט לפעול למען זכויות הילד בישראל.

ראיון נדיר התקיים עם ילדים מן המקום אשר מספרים על  הקורה במקום .

תלונה  מועברת לגוינט ישראל ומשרד הסעד אשר מפחד ליתעמת עם מפרי חוק אלו.

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , | 1 Comment »

התנכלות פקידות הסעד לאבות הפעילים בארגונים מהווה הפרת זכויות האו"ם

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 20, 2011

שימו לב שלאחרונה פקידות הסעד צדות אבות שכותבים בפייסבוק ומענישות אותם בגין "הצטרפות לארגוני האבות" ע"י ביטול ביקורים וטרנספורט למרכז קשר.  כנראה שיש הנחייה מלמעלה, מכחלון, ארטמן או הרמל.

פקידת סעד הבולשת אחרי אבא הפעיל בארגוני זכויות אדם, או נוקמת, או שוללת זכויות, עוברת על החוק, והיא מבצעת פשע נגד האנושות.  זכותו של כל אבא לפעול בארגוני האבות בכל דרך שיחפוץ.  ראו, הכרזת האו"ם מ-1999 בדבר "זכותם ואחריותם של יחידים, קבוצות, ואורגנים בחברה לקדם ולהגן על זכויות האדם וחירויות יסוד שזכו להכרה בינלאומית",  שאליה הצטרפה ישראל. הכרזת האו"ם קובעת כי "יחידים, קבוצות, מוסדות וארגונים בלתי-ממשלתיים ממלאים תפקיד חשוב ונושאים באחריות" לשמירה על זכויות האדם (סעיף 18).  לאור זאת, הוראותיה השונות של ההכרזה עוסקות בהגנה הנדרשת על הזכות לפעול למען זכויות האדם, באופן אישי או בצוותא, לאסוף מידע, לפרסם, להעלות מודעות ציבורית, לפנות לרשויות ממשלתיות באשר למדיניותן הפוגעת בזכויות האדם, להשתתף בפעילויות שוחרות שלום נגד הפרת זכויות האדם, ולבקש ולהשתמש במשאבים שניתנו עבור קידום זכויות האדם.  טענת "היעדר שלום וביטחון "איננה יכולה לשמש כתירוץ לחוסר ציות של המדינה להכרזה.

בנוסף, בדו"חות שמדינת ישראל מגישה לאו"ם לפי האמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות היא משתבחת לרוב בחופש הפעולה הניתן כביכול לארגוני זכויות האדם בישראל.   פעולות הבילוש באינטרנט של פקידת הסעד אחרי האבא באינטרנט איננה במסגרת המנוי לשמו מונתה, והתנהגות זו של שלוחותיו של שר הרווחה עומדות בניגוד גמור לדיווחים אלה.

לאור חשיבות ההכרזה, הנה הטקסט:

סעיף 1 – כל אדם זכאי לקדם ולחתור, בעצמו או בצוותא, למען הגנה על זכויות האדם וחירויות היסוד ומימושן, ברמה הלאומית וברמה הבינ׳ל.

סעיף 2 – (1) כל מדינה נושאת באחריות ובחובה ראשונות במעלה להגן, לקדם וליישם את כל זכויות האדם
וחירויות היסוד, וזאת בין היתר על ידי אימוץ הצעדים הנדרשים על מנת ליצור את כל התנאים
הנדרשים בתחום החברתי, הכלכלי, הפוליטי ובתחומים אחרים, וכן על ידי אימוץ הערבויות
המשפטיות הנדרשות על מנת להבטיח כי כל בני האדם בתחום שיפוטה, באופן אישי או בצוותא,
יוכלו ליהנות הלכה למעשה מזכויות וחירויות אלו.  (2)  כל מדינה תאמץ ככל הנדרש אמצעים תחיקתיים, מנהליים ואחרים, על מנת לערוב לקיומן של הזכויות והחירויות המצוינות בהכרזה זו.

סעיף 3 – החוק המדינתי, העולה בקנה אחד עם מגילת האו״ם ועם התחייבויות בינ״ל אחרות של המדינה בתחום זכויות האדם וחירויות היסוד, מהווה את המסגרת החוקית בה יש ליישם ולקיים את זכויות האדם וחירויות היסוד – ובתוך מסגרת זו יש לקיים את כל הפעילויות המפורטות בהכרזה זו למען קידום, שמירה ומימוש אפקטיבי של זכויות וחירויות אלו.

סעיף 4 – אין לפרש דבר מן האמור בהכרזה זו באופן הפוגם או נוגד את מטרות ועקרונות מגילת האו״ם, או באופן המגביל או גורע מערכן של הוראות ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם2, האמנות הבינ״ל לזכויות האדם3 וכן מסמכים והתחייבויות בינ״ל אחרות בתחום זה.

סעיף 5 – על מנת לקדם ולהגן על זכויות האדם וחירויות היסוד, זכאי כל אדם, באופן אישי או בצוותא, הן ברמה הלאומית והן ברמה הבינלאומית:   א)    להיפגש או להתכנס באופן שקט ושוחר שלום.   ב)     להקים, להצטרף וליטול חלק בארגונים בלתי-ממשלתיים, בהתאגדויות ובקבוצות.  ג) לעמוד בקשר עם ארגונים בלתי-ממשלתיים או בין ממשלתיים.

סעיף 6 – כל אדם זכאי, בעצמו או בצוותא:  א)    לדעת, לתור אחר, להשיג, לקבל ולהחזיק מידע אודות כל זכויות האדם וחירויות היסוד, כולל גישה למידע בדבר האופן בו זכויות וחירויות אלו באות לידי ביטוי במערכות התחיקתיות, המשפטיות או המנהליות במדינה.  ב)     לפרסם, למסור או להפיץ לאחרים – בחופשיות – דעות, מידע וידע אודות כל זכויות האדם וחירויות היסוד, בהתאם למסמכים בינ״ל בנושא זכויות אדם ומסמכים בינ״ל מתאימים אחרים.  ג)     לחקור, לדון, ליצור ולהחזיק בדעות בדבר השמירה – הן במישור החקיקתי והן מבחינה
מעשית – על כל זכויות האדם וחירויות היסוד, וכן – באמצעים אלה ואחרים – להסב
תשומת לב ציבורית לעניינים אלה.

סעיף  7 – כל אדם זכאי, בעצמו או בצוותא, לפתח רעיונות ועקרונות חדשים בנושא זכויות אדם, לדון בהם ולתמוך בקבלתם.

סעיף 8 –   1. כל אדם זכאי, בעצמו או בצוותא, להיות בעל גישה אפקטיבית, ללא אפליה, להשתתפות בממשלת מדינתו ולעיסוק בענייני הציבור.   2 . דבר זה כולל, בין השאר, את הזכות להגיש – באופן אינדיבידואלי או בצוותא – לגופים, סוכנויות וארגונים ממשלתיים המטפלים בענייני הציבור ביקורת והצעות לשיפור תפקודם, וכן להסב את תשומת ליבם לכל היבט של עבודתם אשר עלול לעכב או למנוע קידום, שמירה ומימוש של זכויות אדם וחירויות יסוד.

סעיף 9 – (1)  במסגרת מימוש זכויות האדם וחירויות היסוד, כולל קידום והגנה על זכויות אדם כמצוין בהכרזה
זו – כל אדם זכאי, בעצמו או בצוותא, ליהנות מסעד אפקטיבי ולהגנה במקרה של הפרת זכויות אלו. (2)      להשגת מטרה זו, כל אדם שזכויותיו או חירויותיו הופרו לכאורה, זכאי להתלונן – בעצמו או באמצעות ייצוג משפטי מוסמך – וזכאי שתלונתו תיבדק במהירות בשימוע ציבורי בפני סמכות משפטית או סמכות חוקית אחרת שהוקמה עפ״י חוק ואשר הינה בלתי תלויה, נטולת פניות וכשירה, ולקבל מסמכות זו החלטה עפ״י החוק, אשר – במקרה של הפרה של זכויותיו או חירויותיו של אותו אדם – תביא לתיקון העוולה ותכלול את הפיצוי המגיע לו. על סמכות זו לאכוף את ההחלטה הסופית ואת תשלום הפיצוי; כל זאת ללא עיכוב מופרז. (3) להשגת אותה מטרה, זכאי כל אדם, בין השאר, בעצמו או בצוותא: א)    להתלונן על המדיניות והפעולות הננקטות ע״י אנשי ציבור וגופים ממשלתיים ביחס להפרות של זכויות אדם וחירויות יסוד באמצעות עתירה, או כל אמצעי מתאים אחר, לרשויות המוסמכות – המשפטיות, מנהלתיות או תחיקתיות באותה מדינה, או לכל רשות מוסמכת
אחרת מטעם המערכת המשפטית של אותה מדינה. על רשויות אלו למסור את החלטתן בעניין התלונה ללא עיכוב מוגזם. ב)     לנכוח בשימועים, הליכים ומשפטים פומביים, על מנת לגבש דעה בדבר התאמתם לחוק באותה מדינה ולהתחייבויות ומחויבויות בינ״ל הנוגעות לעניין. ג)     להציע ולספק סיוע משפטי מקצועי, או ייעוץ וסיוע רלוונטיים אחרים, למען הגנה על זכויות אדם וחירויות יסוד.  (4)  להשגת אותה מטרה, ובהתאם למסמכים והנוהלים הבינ״ל החלים, זכאי כל אדם, בעצמו או בצוותא, לגישה ולתקשורת חופשית עם גופים בינ״ל  המוסמכים, בעלי סמכות כללית או ייחודית, לקבל ולהתייחס למידע בדבר זכויות אדם וחירויות יסוד. (5)  המדינה תנהל חקירה מהירה וללא פניות, או תוודא שחקירה כזו מבוצעת, בכל מקרה בו קיים יסוד סביר להאמין כי אירעה הפרה של זכויות אדם או חירויות יסוד בכל מקום בתחומה של אותה מדינה.

סעיף 10 – אף אדם לא ייטול חלק, בפעולה או במחדל, בהפרת זכויות אדם וחירויות יסוד ואף אדם לא יוענש או יהיה נתון לכל סוג של פעולה עונשית עקב סירובו ליטול חלק כאמור.

סעיף 11 – כל אדם זכאי, בעצמו או בצוותא, לעסוק באופן חוקי בעבודה או במקצוע שלו. כל אדם אשר במסגרת תפקידו יכול להשפיע על כבודם, זכויותיהם וחירויות יסוד של אחרים, חייב לכבד זכויות וחירויות אלו ולציית לאמות המידה הלאומיות והבינלאומית של התנהגות ואתיקה תעסוקתית ומקצועית.

סעיף  12 – (1 ) כל אדם זכאי, בעצמו או בצוותא, להשתתף בפעילויות שוחרות שלום כנגד הפרות של זכויות
אדם וחירויות יסוד. (2) המדינה תנקוט בכל הצעדים הנדרשים בכדי לוודא כי הרשויות המוסמכות מגינות על כל אחד, באופן אישי וכחלק משותפות עם אחרים, כנגד כל סוג של אלימות, איומים, נקמה, אפליה לרעה
בכוח או בפועל, לחץ או כל פעולה שרירותית אחרת הבאה כתוצאה ממימוש לגיטימי של הזכויות
המצוינות בהכרזה זו.  (3) בהקשר זה, כל אדם זכאי, בעצמו או בצוותא, לזכות להגנה אפקטיבית תחת החוק הלאומי, בעת שהוא מגיב כנגד או מביע את התנגדותו – תוך נקיטה באמצעים, פעילויות ופעולות שוחרות
שלום – למעשי המדינה, כולל כנגד מחדלים המיוחסים למדינה המובילים להפרות של זכויות
אדם וחירויות יסוד, וכן פעולות אלימות המבוצעות על ידי יחידים או קבוצות ומשפיעות על
ההנאה מזכויות אזרח וחירויות יסוד.

סעיף 13 – כל אדם זכאי, בעצמו או בצוותא, לבקש, לקבל ולהשתמש במשאבים עבור קידום והגנה על זכויות אדם וחירויות יסוד באמצעים של שלום, בהתאם לסעיף 3 של הכרזה זו.

סעיף  14 – (1)  באחריות המדינה לנקוט בצעדים תחיקתיים, משפטיים, מנהליים או צעדים מתאימים אחרים
לקידום ההבנה של כל בני האדם בתחום שיפוטה את זכויותיהם האזרחיות, פוליטיות, כלכליות,
חברתיות ותרבותיות. (2)   צעדים אלה יכללו, בין השאר: (א)  פרסום וזמינות רחבה של החוקים והתקנות הלאומיות ושל מסמכי היסוד הבינ״ל בתחוםזכויות האדם.  (ב)  גישה מלאה ושוויונית למסמכים בינ״ל בתחום זכויות האדם, כולל דו״חות תקופתיים מטעם המדינה עבור הגופים שהוקמו מכוח אמנות בינ״ל בנושא זכויות אדם עליהן היא חתומה, וכן תמציות דיונים ודו״חות רשמיים של גופים אלה. (3) המדינה תוודא ותתמוך, היכן שהדבר מתאים, ביצירת ופיתוח מוסדות לאומיים בלתי תלויים נוספים לקידום והגנה על זכויות אדם וחירויות יסוד בכל מקום בתחום שיפוטה, בין אם מדובר בנציבי תלונות ציבור, נציבויות לזכויות אדם או כל צורה אחרת של מוסד לאומי.

סעיף 15 – המדינה נושאת באחריות לקדם ולאפשר לימוד של זכויות אדם וחירויות יסוד בכל רמות החינוך, וכן לוודא כי כל אלה האחראים להכשרת עורכי דין, ממונים על אכיפת חוק, חיילים ופקידי ציבור, כוללים בתוכניות ההכשרה שלהם רכיבי לימוד מתאימים בנושא זכויות אדם.

סעיף 16 – יחידים, ארגונים בלתי-ממשלתיים ומוסדות רלוונטיים ממלאים תפקיד חשוב בתרומתם להגברת המודעות הציבורית ביחס לסוגיות הקשורות לזכויות אדם ולחירויות יסוד, באמצעות פעילויות שונות – כדוגמת חינוך, הכשרה ומחקר – בתחומים אלה, שמטרתן, בין השאר, לחזק עוד יותר הבנה, סובלנות, שלום ויחסי ידידות בין מדינות ובין כל קבוצות הגזע והדת; וזאת, תוך לקיחה בחשבון של הרקעים השונים של החברות והקהילות בהן הם פועלים.

סעיף 17 – בעת מימוש הזכויות והחירויות המצוינות בהכרזה זו, כל אדם – בין אם הוא פועל באופן אינדיבידואלי או בצוותא – יהיה נתון אך ורק למגבלות התואמות את המחויבויות הבינ״ל הנוגעות לעניין, וקבועות בחוק, אשר מטרתן הינה אך להבטיח כי זכויותיהם וחירויותיהם של אחרים זוכות להכרה ולכבוד ועל מנת לעמוד בדרישות מתאימות של טוהר מידות, סדר ציבורי ורווחה כללית בחברה דמוקרטית.

סעיף  18 – (1) כל אדם נושא בחובות כלפי הקהילה ובמסגרתה, אשר בה בלבד הוא יכול לפתח את אישיותו
באופן חופשי ומלא. (2)  יחידים, קבוצות, מוסדות וארגונים בלתי-ממשלתיים ממלאים תפקיד חשוב ונושאים באחריות לשמירה על הדמוקרטיה, לקידום זכויות אדם וחירויות יסוד ולתרומה לקידום ולהתקדמות
החברות, המוסדות והתהליכים הדמוקרטיים. (3)  יחידים, קבוצות, מוסדות וארגונים בלתי-ממשלתיים ממלאים גם תפקיד חשוב ונושאים באחריות לתרום – בדרך המתאימה – לקידום זכותו של כל אדם לסדר חברתי ובינ״ל, במסגרתו ניתן לממש באופן מלא את הזכויות והחירויות המצוינות בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם
ובמסמכי זכויות אדם אחרים.

סעיף 19 – אין לפרש דבר מן האמור בהכרזה זו באופן המרמז כי אדם, קבוצה, אורגן כלשהו בחברה או מדינה כלשהי זכאים לעסוק בפעילות כלשהי או לבצע מעשה כלשהו שמטרתם לחבל בזכויות ובחירויות המצוינות בהכרזה זו.

סעיף 20 – דבר מתוך האמור בהכרזה זו לא יתפרש כהרשאה למדינות לתמוך ולקדם פעילויות של יחידים, קבוצות, מוסדות או ארגונים בלתי-ממשלתיים אשר הינן מנוגדות להוראות מגילת האו״ם.

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , | Leave a Comment »

תחקיר קונצרן יונליבר ישראל מסייע למחנה הכליאה נרדים הציבור נקרא להטיל חרם

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 19, 2011

תחקיר מי מתקצב את פנימיית נרדים

קונצרן יונליבר ישראל

יש להטיל חרם על חברה זו אשר נותנת יד לפגיעה בילדים

בימים הבאים תיפתח עצומה לחרם לל החברה  אם לא תחדול לתרום למקום.

לכבוד

קונצרן יונליבר

הנדון :

 

תרומתכם לפנימיית נרדים אשר מתעללת בילדים :

 

  1. הנכם נדרשים לעצור כל תרומה למקום זה אשר בוצע בו מעשה אונס וטוייח ע"י המקום .
  2. מנהל המקום מר מתי רוז לקח וניצל ילדים למערכת בחירות של הליכוד ללא כל אישור .
  3. כמו כן עושה המקום קמפיינים שכאילו הם מסייעים לילדים רובם במצב ירוד בבחינה לימודית ואין סיכוי שיתקדמו .
  4. העובדה שילדה מוכנה לספר על מעסי הפלצות צוות שבורח ומשאיר את הילדים לבד ועוקץ בעלי חנויות גם מתי רוז  היה מקבל טובות הנאה ממוסך ברוש אשר היה מתקן את רכביו .
  5. יש לציין שהנכם נדרשים להפסיק לתרום למקום

נשמח לעדכן אתכם במיידע על המקום .

בכבוד רב

התנועה למען עתיד ילדנו yeladeinuorg@gmail.com

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

הוזמן שר רווחה חדש מהודו ובימים הקרובים ייוצאו 15.000 עובדי סעד להודו כעיסקת חבילה

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 19, 2011

הוזמן שר רווחה חדש מהודו ובימים הקרובים ייוצאו 15.000 עובדי סעד להודו כעיסקת חבילה .

כך ייראה השר החדש .

שר הסעד החדש מהודו .

 

העובדה שאין שוני מהשר משה כחלון לבוזי הרצוג שניהם ממשיכים לתמוך ב 15.000 עובדי סעד שפוגעים בכל שכבות העם,בדו"ח האום נקבע ישראל פוגעת בזכויות הילד.

תקציבי מליארדים הולכים למנגנון שמן המבוזבז במדינה.

השר הבלתי חברתי של ישראל שטען שיכל לחברות הסלולריות מתברר פשוט מפחד!!!

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , | 1 Comment »

התנועה למען עתיד ילדנו השותפה לקואליציית האירגונים קבעה יחד עם מוסדות האו"ם ישראל פוגעת בזכויות ילדים יחד עם משרד הסעד

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 19, 2011

אין זכויות לילד בישראל כך קבע האו"ם משרד הסעד מתעלל בילדים.האמנה לזכויות היחל איננה מיושמת.

דו"ח של האו"ם: ישראל אינה שומרת כראוי על זכויותיהם של הילדים

"בשנים האחרונות מצבם של הילדים מידרדר לפי כל אמת מידה", אומר יו"ר יוניסף-ישראל, עו"ד מוריאל מטלון


"ישראל לא אימצה שום אסטרטגיה או תוכנית פעולה לאומית לזכויות הילד" – כך קובע דו"ח של ארגון הסיוע של האו"ם לילדים, יוניסף. עוד מציין הדו"ח כי על אף חקיקת כמה חוקים בנושא זכויות ילדים, הרי ש"ישראל אינה מקפידה על יישום יעיל של חוקים אלה". כמו כן מותח הדו"ח ביקורת על עמדתה של ישראל, לפיה אמנת האו"ם לזכויות הילד אינה חלה בשטחים. אתמול צוין ברחבי העולם "יום זכויות הילד" הבינלאומי.

ב-20 בנובמבר 1989 אישרה עצרת האו"ם את אמנת זכויות הילד, בתום דיונים שנמשכו כעשר שנים. האמנה אושררה על ידי כ-200 מדינות, בהן ישראל ב-1991. במסגרת קידום האמנה, הוקמה "הוועדה לזכויות הילד", הפועלת במסגרת יוניסף ואשר בוחנת באופן שיטתי, מדי כמה שנים, את יישום האמנה במדינות השונות. הדו"ח המתייחס לישראל הוכן לפני כמה שבועות במטה הארגון בז'נווה בשווייץ, ומתבסס בין השאר על תשובות רשמיות של ישראל לארגון הבינלאומי.

בכותרת "האם הם מקיימים את הבטחותיהם", קובע הדו"ח כי לישראל אין תוכנית פעולה לאומית לזכויות הילד או ליישום האמנה הבינלאומית בנושא, ומעיר בהקשר זה כי הרשות הפלסטינית מגבשת כעת תוכנית פעולה למען ילדים, המתחשבת באמנת האו"ם. בהתייחס לעמדת ישראל, לפיה האמנה אינה חלה בגדה המערבית וברצועת עזה, מציין הדו"ח כי "הוועדה לזכויות הילד דוחה עמדה זו, וכך גם כל הגופים המנהלים מעקב אחר קיום אמנות האו"ם".

בניגוד למדינות רבות בעולם, מציין הדו"ח כי בישראל לא פועלת נציבות רשמית מטעם הממשלה, שתפקידה להגן ולקדם את זכויות הילד. לפי הדו"ח, למרות שהחוק הישראלי אינו כולל את האמנה, בתי המשפט, ובכלל זה בית המשפט העליון, מסתמכים עליה בהחלטותיהם. עם זאת, כאמור, ישראל אינה מקפידה על יישום החוקים שהתקבלו ואשר נוגעים לזכויות הילד, וכי חוקים אחרים "עדיין אינם תואמים את האמנה הבינלאומית".

בין השאר כותבים מחברי הדו"ח בהקשר זה כי על פי "צווים צבאיים החלים על השטחים הפלסטינים הכבושים, ילד הוא מי שטרם מלאו לו 16, בעוד שעל פי הדין האזרחי החל במדינת ישראל וגם על יהודים בהתנחלויות בשטחים, ילד או קטין הוא מי שטרם מלאו לו 18". יש לציין כי הסעיף הראשון באמנה הבינלאומית לזכויות הילד קובעת כי "ילד פירושו כל יצור אנוש מתחת לגיל 18".

עוד נכתב בדו"ח, כי הגופים הרשמיים בישראל אינם עוסקים באיסוף מקיף של מידע או במעקב אחרי מצבם של ילדים, וכי ישראל אינה מפרסמת באופן שנתי את סך התקציב הממשלתי המוקדש לילדים. השוואה בינלאומית שפרסם באחרונה ארגון ה-OECD מגלה כי ההשקעה בישראל נמוכה מהממוצע הבינלאומי, החל מגני הילדים ועד בית הספר התיכון. מההשוואה עולה גם כי בין 1995 ל-2006 נרשמה במדינות הארגון עלייה ממוצעת של 39% בהשקעה בחינוך. לעומת זאת, שיעור הגידול בישראל עמד על 9% בלבד.

"בשנה הבאה ימלאו 20 שנה לאשרור אמנת האו"ם לזכויות הילד ע"י ישראל, אבל בשנים האחרונות מצבם של הילדים מידרדר לפי כל אמת מידה. הדאגה לילדים לא נמצאת בראש סדר העדיפות הממשלתי", אומר יו"ר יוניסף-ישראל, עו"ד מוריאל מטלון. לדבריו, אחד מסעיפי האמנה הבינלאומית קובע שכל מדינה צריכה להקים רשות או נציבות רשמית לענייני ילדים – דבר שלא יושם עד כה בישראל.

"הדאגה לעניינם של ילדים מפוזרת בין משרדי הממשלה השונים, ואין זרוע אחת שתקדם את הנושא בראייה כוללת. יש להקים נציבות ממלכתית כזאת, שתקבל בחקיקה סמכויות, כך שתוכל לפעול מול משרדי הממשלה והרשויות המקומיות ולהתערב בכל מקרה שבו נפגע שלום הילד", מוסיף עו"ד מטלון.

בכנס שערכו "המרכז הישראלי להעצמת האזרח" ובית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב ביום חמישי שעבר, בנוגע ליישום אמנת זכויות הילד, אמר המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום, שיזם את "חוק זכויות התלמיד" לפני כעשר שנים, כי "יש ניסיון לסרס, לגמד או לבטל את החוק הזה. מנהלים לא יודעים שהם צריכים לתלות עותק מהחוק בבית הספר או להעביר שיעור עליו בשבוע הראשון ללימודים. נוח למערכת החינוך להתעלם מהחוק כי התלמידים לא יודעים לצעוק". השר שלום גם מתח ביקורת על התיקון לחוק, שיזם לפני כשנה שר החינוך, גדעון סער, אשר מאפשר השעיה מיידית מבית הספר של תלמיד המועמד להרחקה לצמיתות.

בכנס השתתפה גם ג'ויטי קאניס ממטה יוניסף בז'נווה. בניגוד לתפישה הרווחת, גם בישראל, לפיה זכויות ילדים ותלמידים מקשות על בתי הספר להתמודד עם בעיות משמעת, אומרת קאניס ל"הארץ" כי "הצטבר כבר מידע רב, לפיו זכויות כאלה אינן פוגעות ביכולת של אנשי החינוך לטפל באלימות. אין קשר בין זכויות תלמיד לבין עבירות משמעת – שיכולות לנבוע למשל דווקא מסביבה שבה אין זכויות. מתן זכויות לילדים לא מוביל לאנרכיה. הדיאלוג והיכולת לשמוע דעות שונות, המתפתחים על בסיס מתן הזכויות לתלמידים, עשויים להפחית את האלימות".

Posted in רווחה | מתויג: , , , | Leave a Comment »

מתוך אתר הקרן החדשה הקשר בין השופטים לתעשיות הכסף דורית בייניש מקבלת כסף של מי שמבקשת להחריף את ישראל

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 19, 2011

דורית בייניש עם אנשי קרן פורד למען הקרן החדשה לישראל

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

להיזהר מכת העובדים הסוציאליים.

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 19, 2011

 

 

Animal Instinct הוא שיר של הלהקה האירית ה- Cranberries.

השיר מדבר על האינסטינקט הטבעי של ההורים להגן על ילדיהם מפני אנשים זרים, ביניהם עובדים סוציאליים מרשויות הרווחה.

עובדי הסעת הינם כת מסוכנת שיש להיזהר מהם .

עובד סעד מתוגמל על כל הוצאת ילד מביתו רובם בעלות הפרעות נפשיות ,בעלות סיפור חיים בעייתי והם הפכו להיות עובדים סוציאלים בכדי להגן על עצמם .

את השיר כתבה סולנית הלהקה – דולורס או'ריודן לאחר הולדת ילדה הראשון, במטרה להגן עליו מפני השוטרים הסוציאלים.

שחררתם את גלעד שליט  שחררו את ילדי ישראל הנמקים ומסוממים בפנימיות הסעד .

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

משפחת אומנה משרד הסעד ועיריית ירושלים נקבע שמדובר בהתעללות בילדים

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 18, 2011

עיריית י-ם ומשפחת אומנה ישלמו כ-מליון ש"ח לצעירה שעברה התעללות קשה .

בית משפט השלום בירושלים חייב את עיריית ירושלים ובני זוג ששימשו כמשפחת אומנה לשלם 974,000 ש"ח, לצעירה שעברה התעללות קשה בעת שהייתה במשמורת משפחת האומנה. עם זאת, קיבל ביהמ"ש את הודעת צד ג' שהגישה העירייה נגד המשפחה ונגד אבי הצעירה.

התובעת, בת להורים חרדיים, הועברה ע"י רשויות הרווחה בירושלים למשפחת אמנה לבקשת אביה, לאחר שזה קיבל מידי בית הדין הרבני את המשמורת עליה. התובעת, ששהתה במשמורת המשפחה במשך כשלוש וחצי שנים, מגיל 7 עד 11, הגישה יחד עם אמה הביולוגית תביעה נגד המשפחה והעירייה, בטענה כי עברה התעללות פיסית ונפשית קשה בעת שהייתה במשפחת האומנה, וזאת בגין אי מילוי חובתם לדאוג ולספק את צרכיה הבסיסיים וההגנה הראויה.

בין היתר סיפרה התובעת, כי בהיותה בת 8 שנים נכוותה מסיר מרק רותח, לאחר שהושארה לבדה עם אחת מבנותיהם של בני הזוג, וכי משפחת האומנה מנעה ממנה מלקבל טיפול רפואי על מנת להסתיר את המקרה. עוד טענה כי הוכתה, שיערה נגזז בכח, והיא הוכרחה לאכול מאכלים שאינה אוהבת, ואף סבלה מהתעללות מינית מידי הבן הבגיר של המשפחה.

העירייה טענה, כי אין לה כל אחריות למקרה, שכן מי שביקש למסור את התובעת למשפחת האומנה הספציפית היה אביה, וכי המשפחה סיפקה תנאי מחייה המקובלים בעולם החרדי, ולפיכך אף הגישה הודעות צד ג' כנגד הורי התובעת ומשפחת האמנה.

משפחה האומנה, לעומת זאת, כלל לא הגישה כתבי הגנה ולא הופיעה לדיונים.

השופט גד ארנברג קיבל את התביעה לאחר שקבע כי התובעת אכן עברה התעללות בבית משפחת האומנה.

באשר לאחריות העירייה נפסק, כי זו הפרה את חובתה לפקח על משפחת האומנה ולדאוג לשלום הקטינה, וזאת מאחר ועובדיה לא דיווחו על כי אם התובעת מתאימה להיות ההורה המשמורן ואף נתנו המלצה סותרת, מתוך חשש כי המלצתם לא תתקבל ע"י ביה"ד הרבני, ובנוסף פעלה העירייה לא כראוי כשהעבירה את התובעת למשפחה למרות שזו הייתה מוכרת לגורמי הרווחה כשמשפחה שאינה משתפת פעולה עם הרשויות ואינה נוהגת בשקיפות בדבר דרך הטיפול בילדים. עוד נקבע, כי גם לאחר שהאם הביולוגית ושכני המשפחה דיווחו על חשד להתעללות, לא התערבה העירייה ולא הוציאה את התובעת מחזקת המשפחה.

באשר לאחריות משפחת האומנה, קבע השופט כי הוא מאמין לעדות התובעת, מה גם שהמשפחה לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיונים.

עם זאת קיבל השופט את הודעת צד ג' שהגישה העירייה נגד אבי התובעת בקובעו, כי האב ידע על ההתעללות שחוותה ביתו, אך לא סייע לה כלל, אולם דחה את התביעה נגד האם לאחר שנקבע, כי האם החרדית הצעירה עשתה ככל יכולתה על מנת לסייע לבתה.

לעניין הפיצוי נקבע, כי בהסתמך על חוות דעת המומחים שבדקו את התובעת, על העירייה ומשפחת האמנה לפצותה ב 974,000 ש"ח וזאת בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות ואבדן השתכרות, וכי משפחת האמנה והאב הביולוגי יעבירו לעירייה כל סכום שתשלם לקטינה.

לפסק הדין בעניין פלונית ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

Posted in רווחה | מתויג: , , , | Leave a Comment »

אין דין ואין דיין קצב זכאי מערכת המשפטית אשמה ומתברר אף נוקטת צד ואיננה מזמינה עדים בכדי לסייע לתלונות כזב של נשים.

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 18, 2011

קצב הוצא להורג ע"י המערכת  המשפט המוטה לטובת נשים.

השקרים של א מבית הנשיא ,וא. ממשרד התיירות  כאשר הם נחשפים בית המשפט העליון והמחוזי היתעלם.

העובדה ש 90% של אבות שמורשעים  בבתי המשפט בכדי לקדם אליטה נשית קיצונית המבקשת שליטה .

יש לציין שהעובדה שהעבירו את הדיונים לתל אביב בכדי לקדם את המשפט עם שופטים המתאימים לתביעה לאחר שהעברות לכאורה בוצעו בירושלים .

אביגדור פלדמן טען מדובר ברולטה שקוראת יום יום בבתי המשפט.

גם מינוי הרכב השופטים בבית המשפט העליון הצביע על כך שדורית בייניש החליטה להפעיל את אנשיה בכדי להרשיע את קצב.

יש לקדם הצעת חור שאסור לאנשי משטרה ופרקליטות להיות שופטים באתו תחום שהיו.

 

 

Posted in רווחה | מתויג: , , , | Leave a Comment »

הגברים הגרושים מתאבדים והאינקוויציה הפמיניסטית חוגגת

Posted by YELADEINU ב- נובמבר 18, 2011

ום מניעת האובדנות יערך בכנסת ב 6/12/2011. הכנסת ומשרד הרווחה באחריות השר כחלון מתעלמים לחלוטין מהקליינטים הכי משמעותיים בנושא, האבות הגרושים והפרודים. בארץ 400 מתאבדים בשנה, מתוכם כמחצית (150-200) הם אבות גרושים, והרבה מקרים נוספים בכלל לא נרשמים כהתאבדות. ההתאבדות משפיעה גם על הילדים הנותרים יתומים, והיו מקרי התאבדות ילדים בעקבות התאבדות האב ולהיפך. רבים מהמתאבדים הגברים עושים זאת בתאי המעצר של המשטרה, או השב"ס, או כאשר שוטרים באים לעצור אותם, ויש גם שוטרים שבעצמם מתאבדים כאשר נשותיהם פותחות במסע הצלב הנקרא תביעת גירושין ותלונות אלימות במשפחה (אלמ"ב). עלילות דם נגד גברים, אלימות קשה ואכזרית מצד נשים נקמניות, שופטות, פקידות סעד ושוטרים גורמים ליותר מקרי מוות ופגיעות בריאותיות נפשיות ופיזיות בקרב גברים, מאשר התקפי לב, סרטן או אובדן חיים בשל הגנה על המולדת.

הגברים בישראל חיים בסכנה פן יפלו קורבן על מזבח הפמיניזם בידי הג’יהאד הפמיניסטי, כלשונה של ח"כ יוליה שמאלוב ברקוביץ’.  כל גבר בישראל נתון לחשש שמא תלונתו על התעללות שחווה תוצא ללעג פומבי במקרה הטוב, או תכניס דווקא אותו, הקרבן, מאחורי הסורגים.  ארגוני הנשים לקחו לעצמן בלעדיות על תפקיד כי ה"קורבן" בחברה הישראלית.  הגברים שנופלים בדרך הם עוד מהמורה קלה בדרך אל הניצחון הפמיניסטי על ההגמוניה הגברית.

חוק האלמ"ב מחסל גברים קטלני

יוצא שחוק האלימות במשפחה (אלמ"ב) אשר אמור להגן על נשים מ"רצח" ע"י גברים, הוא האחראי העיקרי ל 150 עד 200 התאבדויות של גברים גרושים.  מנגד כמה נשים באמת נרצחות?   הממוצע השנתי של רצח נשים ע"י בני זוגן הוא 13 נשים בשנה.  בשנת 2001 נרצחו 13 נשים, ב 2003 נרצחו 19 נשים, ב 2009 נרצחו 6 נשים ובשנת 2010 נרצחו 18 נשים.  המשטרה איננה מביאה נתונים על רצח גברים ע"י נשותיהם, בעצמן או בהזמנת חיסול, למרות שתועדו מקרים בשכיחות דומה לזו אצל הגברים.  המשטרה גם איננה מפלחת רצח נשים על פי מגזרים, כאשר ידוע שבמגזר המוסלמי קיימת תופעת רצח על כבוד המשפחה, אשר המדינה מעדיפה לטאטא מתחת לשולחן.  מבדיקה שנעשתה, היחס בין רצח במגזר ורצח באוכלוסיה היהודית הוא 73% ערבים לעומת 27% יהודים (כלומר הממוצע הוא בין 9-10 נשים ערביות שנרצחות ל 3 או 4 נשים יהודיות.  גם בין נשים יהודיות שנרצחות קיים שיעור גבוה של רצח באוכלוסיה ממוצא רוסי או אתיופי, לעומת יהודים ילידי הארץ, וניתן להניח שמדובר ביחס של 50%-50%, כך שמספר רציחות נשים יהודיות ע"י גברים יהודיים הוא פחות ממספר האצבעות בכף יד.  ב 92% מהמעצרים בין בני זוג, המתלוננת היא אישה, והסיבה לכך היא סירוב תחנות משטרה לרשום תלונות של גברים, או מעצר של הגבר כאשר הוא בעצמו המתלונן. אם כך, האלמ"ב אולי מגן על 5 נשים אבל קוטל לפחות 150 גברים.

כל העשייה השיפוטית בתחום האלמ"ב, ובתי המשפט למשפחה, נעשית בדלתיים סגורות, ובתחנות המשטרה, מה שמחסן ופוטר שופטים, שוטרים ופקידות סעד מביקורת ציבורית, והגנה אוטומטית, אינסטינקטיבית על כל "מתלוננת" גם אם ברור לכל כי ברובן המכריע מדובר במעלילות חסרות מצפון, יושר ותום לב המונעות מנקמה או בצע כסף.

בדיקת כתבות עיתונאיות ומבזקים בשבע השנים האחרונות מגלה קשר הדוק בין תלונות השווא הכוזבות שבנות זוג מעלילות על גברים, וברוב המקרים, ללא בדל של ראייה חיצונית או סיוע ראייתי, וכל חרצובות הגיהינום נפתחות על אותם גברים, לרבות סילוק מהבית, ניתוק מהילדים, הליכים פליליים, אובדן עבודה, תשלומים לעוה"ד, וממטר של תביעות בדיני אישות.  יש קשר הדוק בין ההתעללות הממסדית של פקידות הסעד לסדרי דין, אשר ממונות לגברים כקצינות מבחן פרטיות, והגבר נדרש להתחנן ולהתפרס בפניהן על מנת שיעשו איתו חסד, ויאפשרו לו לפגוש את הילדים.  פקידות הסעד סדיסטיות, מוטות לטובת נשים ואף משסות את הנשים לייצר תלונות שווא כדי לזכות בילדים, במזונות שערורייתיים והשתלטות על כל הרכוש.

לקורבנות האלמ"ב אין תקווה.  אילו ניתן היה לעזור להם ולעודדם לחכות ש"האמת תצא לאור" אולי היה מקום לקבוצות עידוד.  אולם לנפגעי תלונות כזב, וההתעללות הנשית, בין אם נפשית, בין אם פיזית, מילולית או כלכלית, אין סיכוי להשיב, לנצח בתלונה שכנגד, בשל הסגידה המערכתית כלפי כול מי שמגישה תלונת אלמ"ב ללא בירורים או בדיקות כלשהן.  אפילו גנבת זרע נחשבת ל"בת משפחה" לצורך תלונת אלמ"ב.  הראשון שהעז לפצות פה הוא השופט שלי טימן, אשר התריע כי שלילת חרות תוך הרס חיים של חפים מפשע וכליאתם על לא עוול בכפם תוביל לאסון, עד שאסון האלמ"ב לא יפגע בכל בית במדינת ישראל, לרבות ביתן של הפמיניסטיות עצמן, לא ניתן יהיה למנוע מחצית מההתאבדויות בארץ.

פקידות הסעד לליבוי סכסוך ותרומתן להתאבדויות האבות הגרושים

האחריות לניחום המשפחות האבלות של אותם גברים שהתאבדו רובצת לפתחן של אותן פקידות סעד אשר דחפו את הגבר להתאבדותו, בשל ההצקות הבלתי פוסקות, אי ההכרה בזכות לאבהות, ואי השליטה של פקידות הסעד בדחף להכפיש כל גבר באשר הוא, לאסוף פריטי לשון הרע, ולנתק ילדים מאבות.  המשפחות יודעות היטב שאותן פקידות סעד הרסו ליקירם את החיים.פקידות הסעד מאיימות על הגברים שעליהם "לשתף פעולה",להתייצב לנבחני מסוגלות הורית או מבחני מסוכנות ,ויש כאלה הכופות "טיפולים פסיכו-תרפיים, והכול תחת איומים, לגלוג, השפלה עד עפר,  וכוחניות סדיסטית.

פקידות הסעד נזכרות במצוקתם של אלה שהתאבדו רק אחרי שהם התאבדו.  בוועדת העבודה הרווחה והבריאות בישיבה למניעת אובדנות בישראל והתמודדות המשפחות עם יקיריהם, 24/11/2009, מי שייצגה את משרד הרווחה הייתהיעל הרמל.  לטענתה "יש לתגבר את שירותי בריאות הנפש והטיפול במשפחות גם בקטינים וגם בבוגרים וגם במשפחות…להבטיח שמשפחות תגענה לטיפול הראוי וההולם להם בתאום עם מתאמים ארציים, לתגבר הכשרות והשתלמויות לעובדים סוציאליים ולמטפלים כדי להכשיר אותם לטיפול במשפחות במצבי האסון הזה, וכמובן תמיכה בפעילות עמותת "בשביל החיים".

הבעיה היא שאותה גב’ יעל הרמל מתכתבת עם גברים גרושים, כאשר היא דואגת להזכיר להם עד כמה הם אנשים נחותי מדרגה, תת אדם, שאינם ראויים בכלל להתייחסותה, וכמובן שאינם ראויים לראות את ילדיהם.  מתכתובותיה של הרמל זו, עולה שהייתה מעדיפה שעם הגירושין הגברים פשוט יפסיקו לבקר את ילדיהם, ויפקידו מזונות בהוצל"פ.  מבחינתה רק לאישה יש זכות, ובעלות על הילדים, והגבר צריך להמתין לחסד שתעשה פקידת הסעד, אם בכלל ותרשה לו לראות את הילדים.  זו הגברת שמגיעה לכנסת ומדברת על מניעת תופעת ההתאבדויות, כאשר חצי מהקליינטורה של משרדה הם אותם גברים שאותם חברותיה למקצוע מדרדרות לכדי קיפוח חייהם, באמצעות תוספת של עובדות סוציאליות.  אילו אותן עובדות סוציאליות היו מניחות לגברים במנוחה, מכריזות אחת ולתמיד שלכל אבא זכות טבעית לקשר עם ילדיו, שהיא שווה בדיוק לזכות של האמא, ומפסיקות לייצר תסקירי מבחן לאבא, היו פקידות הסעד מתפנות לעסוק בעבודות שאינן מחרבות חיים. תגבור מערך פקידות הסעד איננו מקובל עלינו בכלל.  אגב, הוא גם אינו מקובל על נשים שפקידות סעד מוציאות את ילדיהן לאומנה ופנימיות, על מנת לממן את התעשייה השמנונית של עלוקות הרווחה.  שיטת "ההתערבות הטיפולית" של משרד הרווחה פשטה את הרגל.  הציבור אינו מעוניין בפולשנות ה"טיפולית".  גם ניסיונה לייצר מראית עין של יחס לבעיה באמצעות הצהרה על תמיכה בעמותת "בשביל החיים" אינה פותרת שום בעיה.  עמותה זו אינה מטפלת באבות גרושים, אין לה הכלים וגם אין לה את הרצון.

שר הרווחה  משה כחלון, אשר נגד משרדו הוגש בג"ץ 2111/11 בו נתבקש משרד הרווחה להכיר בזכות האבות לקשר עם ילדיהם, בחר להתנגד לעתירה והודיע לבג"ץ שאף גבר במדינת ישראל לא יקבל קשר עם ילדיו ללא פיקוח של פקידת סעד.  כחלון גם אחראי לתופעת מרכזי הקשר האיומים, אליהם נשלחים 20%-25% גברים גרושים לראות ילדים שעה בשבוע, וגם זאת רק אם האישה מסכימה להגיע.  את הקשר בין ההתעללות הממסדית של העובדות במשרדו והתאבדות מספר לא מבוטל של גברים, כחלון מסרב להפנים.  בימים אלה כחלון נופש באזרבייג’אן.

אף גבר לא חסין מהתאבדות, גם החסונים שבהם

 

אפילו אנשים מבוססים ומוערכים אינם עומדים בעול הנפשי ומתאבדים.  קצין משטרה בכיר, יגאל בר יוסף, מפקד משטרת תנועה מרחב זבולון בקריית שמונה התאבד. קצין אחר, לאון פסין, מפקד מחלק הנוער במשטרת באר שבע התאבד.  הרקע:  תלונות האישה.  אלו אותם שוטרים אשר אומנו לפתוח תלונות שווא ולהרחיק גברים מביתם, ללא בדל של ראייה או סיוע ראייתי, כי כך מלמדת המערכת שצריך לעשות, ולפתע הסכסוך עם בת הזוג שבא להם בהפתעה, מצרף אותם לסטטיסטיקת קורבנות האלמ"ב.  ביודעם היטב מה צפוי להם, הם קורסים, ללא כל סימן מוקדם.

אדם שתרם למדינה, קצין וסגן מפקד גדוד, שבנה לעצמו קריירה מכובדת עם מספר מטווחים, רותם גיל שהיה בן 46 ואב לארבעה, התאבד בגלל עלילה זדונית אשר העלילה עליו אישה שהתאמנה במטווחו.  גם בניהם של רבנים מיוחסים אינם חסינים.  על פי מידע ברשת, בנו של ציון בוארון, אחד מדייני בית הדין הרבני הארצי, התאבד בבלון גז, בשל סכסוך עם בת זוגתו.  גם ילדיהם של הנשים החד הוריות אינם חסינים נפשית מהתאבדות.  נתנאל פיניאן בנה של ויקי כנפו התאבד בתא המעצר של משטרת דימונה "לאחר שהפר תנאי מעצר בית שהוטל בשל תקיפת אשתו".  גם קשישים אינם חסינים נפשית, קשיש בן 77 רב עם אשתו בגבעת שמואל והתאבד.  גברים, קורבנות של גניבת זרע, אשר המערכת מצפה מהם להפריש לפחות חצי מיליון ₪ לאישה, והיא מסרבת להפגיש בין האבא לילד, בצר להם, חרב עליהם עולמם.  ראו מקרה אסף גולדרינג.  גם השופט מוריס בן עטר שהתאבד, והיה נשוי לפקידת סעד סדיסטית במיוחד, כך לפחות מגלים הגולשים באינטרנט, הותיר תעלומה על מניעיו וודאי וודאי שאשתו, פקידת סעד בכירה שבבכירות, לא גילתה אפילו סימן מצוקה קטנטן, ומה שקרה, קרה.  אם היא לא יכלה לזהות את דיכאונו של בעלה, כיצד ניתן לסמוך על הפק"סיות הרגילות?

לאחר כל התאבדות בשב"ס מפרסמים כי "מונתה ועדת חקירה".  אף אחד לא ריכז את כל ועדות החקירה האלה על מנת לגלות מהם הקווים המשותפים להתאבדויות עצירי אלמ"ב במשטרה, ולמה זה קורה. בועדות הכנסת בנושא זה השב"ס טוען כי תנאי המעצר בישראל הומאניים יותר מארה"ב, ובעצם מי שרוצה להתאבד, זה לא צריך לבוא על חשבון שאר האסירים.

מתמקדים בנוער אבל כמה מהם דיכאוניים בשל העדר אבא?

פרסומי עיתונות בנושא תופעת ההתאבדות אינם ממוקדים בבעיית האבות הגרושים.  רוב תשומת הלב העיתונאית היא לנוער.  אולם יש קשר הדוק בין נוער שבמצוקה מנטאלית, להעדר דמות אב בחייו.  למשל, 6/9/2005, נער מאופקים התאבד חודשים ספורים לאחר התאבדותו של אביו. גם ההיפך הוא הנכון:  ראו "הבן נרצח בפיגוע, והאבא (דוד מורג), התאבד".  אחר כך פמיניסטיות באות ואומרות שהקשר הנפשי הוא רק בין אימא לילדים, ולילדים אין קשר נפשי עם האבא (דפנה הקר, זהבה גלאון, חנה בית הלחמי, גלית סנה לוריה, תמר סנונית פורר, ציפי חוטובלי, גלי עציון, שוש שמואלי, ניבה מילנר).  המנטרה הפמיניסטית מאמינה בניתוק ילדים מאבותיהם למען העצמה נשית של חווית החד הוריות.  דפנה הקר אפילו ממליצה לתת מעמד חוקי לבני הזוג החדשים של האישה על הילדים הביולוגיים של האבא שנהפך לסוג של דוד שרואים אותו פעם בשבוע, וגם זה רק כשמתחשק לגרושה.

מחקר עדכני מאוניברסיטת טורונטו, (אסמה פולר-תומפסון ואנג’לה דלטון 2010), בקרב 6,647 לאיתור נטיות אובדניות, מראה כי קבוצת הסיכון הגדולה ביותר להתאבדות וניסיונות התאבדות הם גברים בהליך גירושין שהם בעצמם ילדים להורים גרושים, (פי 2.5 מכול קבוצה אחרת), כאשר הפקטור העיקרי הוא שאותם בגירים גדלו ללא קשר עם האבא.

יש מספר התאבדויות גברים המלוות ברצח הילדים או פגיעה בהם.  ארז טבעוני עשה זאת במרכז קשר.  איתי בן דרור עשה זאת, כך אומרים,  כנקמה על שאשתו התעקשה על מרכז קשר.  ביוני 2006 אבא התאבד עם בנו בגני נצרת עקב סכסוך עם האישה.  מדובר בטרגדיה, אבל בגלל הטרגדיה, המערכת איננה בודקת מה רמת האשם של האישה שגרמה לניכור הורי, מה גם שיש להניח שפקידת הסעד דאגה לכתוב על אותו גבר תסקירים כל כך מכפישים וכל כך מרושעים, שכל מה שנשאר לאחר המוות הם דברי הבלע של פקידת הסעד, ולפעמים יש מכתב התאבדות, שתוכנו כמובן מוסתר מהציבור, פן תיפגע האלמנה.

משרד הבריאות חסר אונים

 

נושא ההתאבדויות תופש את משרד הבריאות עם המכנסיים מופשלים מטה.  אין פתרון לבעיה.  יש רק תרופות סבתא של סדנאות והרצאות שאינן עוזרות  לאף אחד, גם לא לאחר מעשה.  הצורך לשלוח עובדת סוציאלית למשפחות האבלים גם הוא הצגה אחת גדולה, כי העובדות הסוציאליות מיומנות ומוכשרות לשנוא גברים, לראות בהם תוקפניים ואלימים, וכעת מתהפך הגלגל והן צריכות ל"נחם".  משרד הבריאות לא יצא לעולם נגד מדיניות ההפליה וכתישת הגברים הגרושים של המשטרה ומשרד הרווחה.

ימימה גולדברג מהוועדה הבין משרדית למניעת התאבדות אחראית לשבוע המודעות למניעת התאבדות במשרד הבריאות.  לדבריה, הוועדה עובדת בשיתוף עם "בשביל החיים" ער"ן, סה"ר ו"ארגוני משפחות".  אף לא ארגון לזכויות גברים אחד מקבל תכתובת מהוועדה הבין משרדית, לא כל שכן, מימון, על אף שזו קבוצת הסיכון הגדולה ביותר.  ימימה גולדברג מתעלמת לחלוטין מהסקטור החשוף ביותר לסיכון.  דבר לא נעשה, פרט ל"הגברת מודעות" ערטילאית, כאשר גם אם הוגברה המודעות, לגבי גבר שבית המשפט למשפחה מתעלל בו, לוקח את כל רכושו, מסלק אותו מהבית, מונע קשר מהילדים ומעקל את כל חשבונותיו, לימימה גולדברג אין כל פיתרון בשבילו, פרט לכרטיס טיסה בכיוון אחד למקום שכולו טוב.

הפיתרון של משרד הבריאות "להעניק נחמה" למשפחות המתאבדים, מתייחס רק לתוצאות, אבל לא מטפל בשורשי הבעיה.  מה מוביל את אותם גברים להתאבדות?  עוד כנס ועוד יום עיון בו כולם אומרים ש"יש בעיה וצריך לטפל בה" הם חסרי משמעות, לנופלים ולאלו שבדרך.

העמותות למניעת התאבדות – כוסות רוח למת

 

עמותת "בשביל החיים" מציעה "קבוצות תמיכה".  כמה גברים גרושים הם הצליחו להציל ממוות באמצעות קבוצות התמיכה?  האם גבר גרוש בכלל יודע על קיומם?  האם יש עמותה אחת שתפרה תוכנית לטיפול במצוקת האבות הגרושים?  אפילו קליניקה משפטית אחת לגברים לא קיימת, לעומת מאות קליניקות ברחבי הארץ המעניקות טיפול משפטי חינם, ואף מעודדות גירושין, ניתוק מהילדים והוצאת צווי הרחקה (ראו מאמרה של קארן שוורץ אמיגה).  איזה פיתרון יש למי שגם בית המשפט למשפחה, גם שירותי הרווחה, וגם המשטרה, רוצים שהגבר יעלם מהעולם, וישאיר את כספו לגרושתו בהסכמה, בכפייה או במוות?  אפילו לברוח לחו"ל אי אפשר בגלל שצווי עיכוב היציאה מחולקים חופשי כמו פיתות במזנון.  אין כל אפקטיביות ב"הטמעה בתודעה", "יזום והסברה", ו"קבוצות תמיכה למשפחות המתאבדים", למניעת התאבדות.

עמותת "בשביל החיים" טוענת ש"האסטרטגיות שנבחנו ונמצאו כיעילות למניעת התאבדויות הן למשל, חינוך והגברת מודעות בקרב הציבור הרחב ויצירת "שומרי סף" מן הקהילה ומסגרות אחרות, זיהוי אנשים בסיכון אובדני והפנייתם לטיפול מתאים באמצעות תהליכי איתור, העלאת השימוש בטיפולים מגוונים המוכחים כיעילים לטיפול באובדנות (טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים ומעקב מתמשך וסדיר בקהילה), הגבלת הנגישות לאמצעים קטלניים וגיוס התקשורת לשם דיווח אחראי על תופעת ההתאבדות וכערוץ לחינוך והסברה המשפיע על דעת הקהל.  כמו כן העמותה מציעה שיחות עם אנשי מקצוע בתחום האובדנות – פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים שיכולים להסביר ולהאיר את הנושא מנקודת מבט מקצועית".

כל זה כוסות רוח למת, תרתי משמע ובזבוז כספי העמותות.  כסות לאומית לכפרה על העוול הגדול שמערכת החוק והאכיפה עשתה.  אנחנו לא מאמינים שהגבלת נגישות לאמצעים קטלניים תמזער את מימדי ההתאבדות.  אפשר לקפוץ מגשר.  אנחנו לא מאמינים שחינוך והסברה יועילו.  מי שלקחו ממנו הכול, רמסו וביזו את כבודו, מאבד את ביתו, וההוצאה לפועל נוגשת בו על ימין ועל שמאל, הרי שחינוך והסברה רק ישתלו במוחו את ההכרה שהתאבדות היא פיתרון לא רע.  עובדי סעד במיוחד אשר מדברים על מניעת אובדנות, הרי זה בבחינת לעג לרש.  דווקא טיפול תרופתי המלווה בפרמקולוגיה, טשטוש חושים באמצעות תרופות עלול להחמיר את הדיכאון ולתדלק את התחושות  האובדניות.

נראה לנו כי בהעדר אבחון אמיתי של זרזי המניעים להתאבדות, מי שמשתלט על הנושא הם "בעלי מקצוע" שאין להם כלים כלשהם למיגור התופעה.  אותם יועצים ופסיכולוגיים מונעים משאיפה לשלוט באחרים ולצבור כוח מאז ומעולם.  העריצות התורנית היא הפסיכיאטריה, מדעי החברה והעבודה הסוציאלית, אשר מנסים לומר לנו באמצעות  ז’רגונים לכאורה-מקצועיים שאנחנו הורים לא טובים, שאין לנו מסוגלות הורית, שיש לנו דחפים בלתי נשלטים, שאנחנו אלימים, שהגנים שלנו מקולקלים, ושרק באמצעות "התערבות טיפולית" של בוגרי החוג לפסיכולוגיה ומדעי החברה, יחנכו אותנו כיצד להיות אזרחים טובים, ממושמעים ושנפשנו "תטופל" על מנת לרצות את המערכת (ע"ע סימונה שטיינמץ).  אותם פסיכיאטרים ועובדות סוציאליות, אשר מודים כי ל"מבחני מסוכנות" ו"מבחני מסוגלות הורית" אין כל תוקף מדעי הם עדים מומחים בבתי משפט, אשר השופטים משתחווים להם, ומוותרים במודע על תפקידם השיפוטי לטובת דברי ההבל והבלע של פקידות הסעד והפסיכיאטרים.

עמותות כמו סה"ר, "סיוע והקשבה ברשת", מציעים להקשיב לאלו העומדים בפני מותם.  כספם מגיע מהמוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, אורט, לוטוס ותפוז.  עמותות כאלה, הן יוזמה פרטית של יחידים, ומאחוריהן אינטרסים כלכליים, מסחריים ופוליטיים סמויים והיא משרתת קבוצות כוח וגילדות מקצועיות בחברה הישראלית. על פי עמותת סהר, "גורמי סכנה שיכולים לתרום להתרחשות של התנהגות אובדנית  הם שימוש יתר באלכוהול ובסמים, אימפולסיביות או שינויים בהתנהגות הרגילה, התפרצויות זעם, חשיבה המתאפיינת בהכללת יתר, חוסר הגיון, או "הכול או לא כלום", דיכאון או החמרה בדיכאון, התבודדות או התכנסות, רגשות של דחייה, חוסר אונים וחוסר תקווה, מסירה לאחרים של חפצים אישיים חשובים, הרגשה עמוקה של אובדן ונטישה, יום שנה למוות של הורה, בן זוג, קרוב משפחה או חבר שהתרחש לא מזמן, התנהגות יוצאת דופן בצירוף לדיכאון שהיה קיים קודם לכן, גירושין של האדם עצמו או של ההורים, אובדן של חברים, מערכות יחסים, או של אנשים בעלי חשיבות רגשית גבוהה, כשלון של ניסיונות להשיג או לבקש עזרה, היסטוריה של בעיות פסיכיאטריות, מחלה כרונית או פגיעה קשה בבריאות בשנה האחרונה, תקשורת לקויה וחוסר יכולת לפתור עימותים בבית, עם חברים, בעבודה, רקע של עבודה משטרתית או צבאית (כנראה בשל התנסויות שעלולות להיות טראומטיות, הורים, אחים, או אנשים אהובים שהתאבדו, אובדן או אובדן פוטנציאלי של היכולת לעמוד במחויבויות, אובדן או אובדן פוטנציאלי של מעמד או מוניטין.

עד כאן הגרסה הרשמית של העמותות העוסקות בתחום האובדנות.  מכאן הגרסה מהשטח:  גורמי הסכנה להתאבדות הם בית המשפט למשפחה, שירותי הרווחה ומשטרת ישראל.  האלימות המשפטית המופעלת על האבות פוגעת גם בהוריהם, וגם בילדיהם.  ילדים הגדלים ללא אבא, או אבא שאסור להם להתקרב אליו, או שמספרים עליו עלילות ושקרים, אלה המתאבדים הפוטנציאליים.  אלו בני הנוער שיחשבו על התאבדות.

באינטרנט מדווח כי העמותות לסיוע למניעת התאבדות הם "זרוע מבצעית של הממסד הפסיכיאטרי ואחראיים לאשפוזים רבים בכפיה בפועל ובמישרין".  מדווח כי מתקשרים בעלי נטיות אובדניות, אשר משוחחים עם מתנדב באחת מעמותות אלה, (והמדובר במי שהכשרתו 10 מפגשים), אותם "מתנדבים" שולחים אליהם הביתה צוותות של בריונים מגודלים לגרור אותם למחלוקות סגורות, שם "ירפאו"  אותם מהאובדנות בעזרת קשירות, סימום, השפלה וכליאה.  אחרי זה ישחררו אותם עם תווית פסיכיאטרית לכל החיים.  אם זה נכון שארגוני הסיוע למניעת התאבדות משתפים פעולה ויוזמים כליאה פסיכיאטרית של בני אדם חפים מפשע במדינת ישראל, איזה אופציות נשארות לאלו שלא נשאר להם דבר?

האם באמת יש דרכים למניעת אובדנות גברים גרושים בישראל?

 

נעיז ונאמר שהפתרונות אולי מצויים במימון חונכות אישית של אבות שעברו את גיהינום תלונות השווא באלמ"ב, אבל לפני הכול יש לטהר את המדינה מנזקי האינקוויזיציה הפמיניסטית.  יש לבטל את ההפליה לטובת נשים בבתי המשפט למשפחה, סגירת מרכזי הקשר האיומים, וביטול החסינות לנשים מהגשת תלונות שווא, לרבות הנחייה 2.5 של פרקליטות המדינה, אשר ניסחה כבודה, עדנה ארבל.  יש לחנך מחדש את הציבור וחברי הכנסת המבוהלים מכל ציוץ פמיניסטי, ולהביא לשינוי בתפישת הגבר כשק אגרוף ובהמת עבודה.  הציבור הרחב ממילא כבר איבד את אמונו בטוהר הכוונות של ארגוני הנשים.   אל לנו לתת למצב להתדרדר עד לאיבוד אמון מלא בכל המין הנשי.  מי שניסח את חוק האלמ"ב והנחייה 2.5 מן הראוי שיכפר על חטאיו.

Posted in רווחה | מתויג: | Leave a Comment »

 
הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 118 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: