Euro Kids

פגיעה בזכויות אדם

  • קו החירום 24 שעות Аварийная линия движения 24 часа в сутки

    yeladeinuorg@gmail.com 0547643477 צוות כונן If your children were taken by welfare officials Aoimtm by welfare officials to take your children You have been invited to the police station due to a false complaint or stops to Toamr anything before you contact 0547643477 or leave a message by email
  • אתר זה איננו קשור לכול עמותת התנועה למען עתיד ילדנו

    אתר זה והתכנים בו אינם קשורים לכול עמותה . אתר זה הינו אתר פלטפורמה בינלאומית שאיננו קשור למדינת ישראל ופרסומיה הינם למען זכויות הילד בארץ ובעולם ,והינה חושפת עוולות לכלל הנזקקים.
  • מי אנחנו

    זהו האתר הרישמי של התנועה למען עתיד ילדינו אתר זה איננו קשור לעמותת התנועה למען עתיד ילדנו ואין כול קשר ביניהם.אשר מייצגת 750,000 ילדים וכ 300,000 אבות גרושים אשר מופלים ונרדפים על רקע מגדרי וסובלים מרדיפה ואפליה של בתי המשפט למשפחה, מוסדות הרווחה, המשטרה ומוסדות נוספים של המדינה. התנועה פועלת בגבורה למניעת חטיפת ילדים ע”י רשויות הרווחה, בתי המשפט ומוסדות המדינה. התנועה שמה לה דגל לסייע לכל ילד שנמצא במצב של סיכון, ולכל ילד מנותק או מנוכר מהורה או משפחה. התנועה שמה לה לדגל לעזור ולסייע לנשים וגברים כאחד בעניין ילדיהם, הורות שווה ומשמורת משותפת. אתר זה הינו אתר פלטפורמה ואיננו שייך לתנועה למען עתיד ילדנו .
  • חדשות

  • איך להתמודד עם עובדי הסעד ובתי הספר ?

    הרצאות איך להתמודד בלחצים של בתי הספר המנהלת ,היועצת הפסיכולוגית וכן הרווחה שעושה הכול לסמם את ילדכם ברטלין ולשלוח אותו לפנימייה הרצאות בכול הארץ בעלות של 50 ש"ח מותנה ב 10 אנשים. פרטים טלפון 0547643477
  • הסרט זכות האבות

  • ערוץ טלויויזיה

  • בני היקר אינך רואה אותי בגלל השופט יורם שקד

    בני היקר אינני מאשים אותך מי שאשם זה השופט יורם שקד . ואמא שלך שסובלת מבעיה נפשית . בני היקר זו עניין זמני עד שתעבור לחזקתי . לא יורם ולא בן ארי ימנעו ממך לראות את אביך . שתדע בני היקר לעולם לא ננטוש אותך ונלחם בשבילך . יצאת לעולם למציאות קשה כאשר ניסתי הכל בכדי לא לצאת למלחמה אך מה לעשות האישה שמגדלת אותך בשלב זה פירשה זו כחולשה . האפליה הנהוגה במדינה גורמת לך בני היקר נזק רב . אך נעשה הכל בכדי לתקן זאת במהרה . היזהר בני היקר שלא תלמד מהאישה הזאת דבר . שתגדל תדע מה אביך עשה בשבילך בני היקר . שתגדל תודיע ליורם שקד ,ואריאל בן ארי אני יודע שאתם אשמים . נעשה הכל ביחד בכדי שתעבור בהקדם מהאישה הזאת שמתעללת . יורם שקד אומר שזה בסדר לקחת סמים ,לנתק אותך מאביך ומשפחתו . תזכור את השם הזה בני היקר . בני היקר אני פה בשבילך ולמענך ,וכן בשביל אחותך היקרה שמחכה לך .
  • תקנון העמותה

  • כנס למען זכויות הילד והמשפחה

  • הצטרפו לתנועה

    יעקב בן יששכר - מנכ"ל

    למען שינוי בוועדות הכנסת ושינוי המצב הקיים נא לפנות 0547647643477 yeladeinuorg@gmail.com

  • המעמד האישי והרווחה

    אחראי תחום המעמד האישי והרווחה בתנועה למען עתיד ילדינו. אלון : דוא"ל:yeladeinuorg@gmail.com
  • יו"ר התנועה אלון רחמים

    אלון רחמים יטפל בנושא הרווחה ועובדות הסעד . 0547643477
  • אבא

  • שנים נלחם למשמורת ביתו והצליח למרות סירובה של ראשות הסעד ובית המשפט

  • קטגוריות

  • דיון לחקירת ארגון אל"י

    היום הגדולװ27 בנובמבר, 2013
    היום הגדול הגיע.
  • תרומות

    רוצים לתרום ולעזור לנו לממש את המטרות ? מספר החשבון שלנו בבנק הדואר 8204851 דרושים מתרימים בתשלום שכר ראוי מגיל 15 ומעלה .
  • חיתמו על העצומה

    ראה תמונה בגודל מלא

    חיתמו על עצומה להקמת גוף בקורת חיצוני ובלתי תלוי על פעילות משרד הרווחה.
    http://www.atzuma.co.il/yeladeinuorg

  • העלאת או קישור עצומות לאתר

    כחלק מפעילות התנועה למניעת סתימת הפיות והעלמת האמת בכל הנוגע לשחיתות הממסד, לשחיתות ולמחדלי משרד הרווחה ולקשר הבלתי נתפס בין פקידי הסעד-בתי משפט-משטרת ישראל, התנועה מאפשרת לציבור הרחב לקחת חלק פעיל בהפצת עצומות בנושאים מגוונים, הקשורים בזכויות הילד, בזכויות ההורה הגרוש וכמובן - בכל הנוגע לחשיפת האמת והפגיעה בערכי הצדק והחוק בידי הממסד.
    את העצומות יש להפנות לאסף לפי הפרטים הבאים:
    נייד: 0503-588699
    פקס: 1533-6518634
    דוא"ל: YELADEINUORG@gmail.com
    העצומות תבדקנה ולפי מידת התאמתן, יפורסמו באתר תחת שם כותב ועורך העצומה בתוספת לכתובת העצומה.

  • סרטונים על אלימות ממסדית

    PROJECTעדויות מזעזעות של אזרחים שנפגעו קשות מן הממסד הישראלי
  • הידעת כי

  • ארכיון מאמרים

  • לוח שנה

    יולי 2014
    א ב ג ד ה ו ש
    « יוני    
     12345
    6789101112
    13141516171819
    20212223242526
    2728293031  
  • קטגוריות

  • תמונות ראויות

    עוד תמונות
  • תוכנת התרגום של גוגל

    http://translate.google.co.il/#
  • יעקב בן יששכר בפעולה. הפגנה מול הפמיניסטיות

  • האירועים הבאים

    אין אירועים קרובים

  • היום הגדולװ2 בנובמבר, 2013
    היום הגדול הגיע.

Posts Tagged ‘מסוגלות הורית’

השופטת עדנה ארבל מקבלת את עמדת ארגוני האבות וקובעת יש לצמצם את בדיקות המסוגלות ההורית בגץ 6736/12)

Posted by YELADEINU ב- מאי 21, 2013

עדנה ארבל קובעת כי יש לצמצם באופן משמעותי את השימוש במבחני מסוגלות הורית בבתי המשפט למשפחה, ובשלב זה להמתין לחקיקה

נדחה בגץ שהגישו ארגוני הגברים להפסקת מבחני המסוגלות ההורית, כאשר הורים מבקשים לראות את ילדיהם.  בפסק דין שנתנה השופטת עדנה ארבל בתאריך 7/5/2013 היא כותבת כי השאלות ראויות, אבל הנושא בטיפול משרד המשפטים.  (בגץ 6736/12)

בפסק הדין כותבת השופטת "עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשרד הרווחה להפסיק את השימוש בבדיקות מסוגלות הורית לגברים גרושים המבקשים לפגוש את ילדיהם במסגרת הסדרי ראייה; להפסיק לכפות על בני הזוג הנמצאים בהליך גירושין לממן בדיקות מסוגלות הורית ואת הטיפולים הנלווים אליהן; להימנע מלכבול את ההורים הנדרשים לעבור בדיקת מסוגלות הורית למכון אחד המבצע את הבדיקה.  העותר, אב גרוש אשר לטענתו מייצג אבות גרושים וכן ארגוני אבות גרושים, טוען כי אבות הנמצאים בהליך גירושין שמבקשים לפגוש את ילדיהם הנמצאים במשמורת זמנית בידי האם, מחויבים על-ידי פקידי המשיב – כעניין שבשגרה – לעבור בדיקות מסוגלות הורית מתישות, מיותרות ויקרות, כך לטענתו. כדי לתמוך את טענותיו סוקר העותר בהרחבה את מסקנות הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, בראשותו של פרופ' דן שניט, אשר מונתה בשנת 2005 על-ידי שרת המשפטים דאז (להלן: הוועדה). לפי האמור בקטעים מהדו"ח המצוטטים בעתירה, מינוי מומחה לצורך ביצוע בדיקת מסוגלות הורית כברירת מחדל בכל הליך גירושין טומן בחובו עלויות ניכרות הנופלות על ההורים, הארכת ההליך המשפטי, יצירת סכנה של נזק נפשי לילדים המשתתפים בבדיקה ופגיעה באחידות משפטית. לאור כל אלה הציעה הוועדה להגביל בחקיקה את השימוש הנעשה בבדיקות מסוגלות הורית ולהכפיפו להמלצת הגורמים המוסמכים, שתינתן במקרה של חשש להפרעה נפשית אצל אחד ההורים ובמקרים חמורים וחריגים אחרים".

עוד מוסיפה השופטת ארבל כי "העותר מטעים עוד כי הורים המופנים על-ידי פקידי המשיב לבדיקת מסוגלות הורית אינם יכולים לבחור מכון בו תבוצע הבדיקה אלא כבולים למכון שאליו מפנה אותם הפקיד. לטענתו, פעמים רבות המכונים העוסקים בבדיקת מסוגלות הורית אינם מסתפקים בבדיקת המסוגלות אלא ממליצים על טיפולי המשך הכרוכים בעלויות גבוהות נוספות, כאשר משמעות הסירוב ליטול בהם חלק עלולה להיות הרת גורל מבחינת הקשר בין ההורה המסרב לילדיו. בנוסף, מעלה העותר טענות לגבי אופן ביצוע הבדיקות וטוען כי בבדיקה קיימת הטיה נגד ההורה שאינו משמורן. לחיזוק טענותיו אלה מפנה העותר למחקרים אקדמיים שונים העוסקים בתחום".

לסיכום פסק הדין קובעת השופטת ארבל כי "העותר מעלה שאלות שראוי להתייחס אליהן. עם זאת, המלצותיה של ועדת שניט, אותן מצטט העותר בהרחבה, אומצו על-ידי משרד המשפטים ובעקבותיהן גובש לפני כחצי שנה תזכיר חוק הורים וילדיהם, התשע"ב-2012. בתזכיר זה מוצע, בין השאר, להגביל באופן משמעותי את השימוש בבדיקות מסוגלות הורית על-ידי מומחים חיצוניים. כך למשל, בסעיף 13 לתזכיר מוצע שבית המשפט לא ייענה לבקשה למנות מומחה מטעם בעל דין אלא לאחר שהוא קיבל חוות דעת מיחידת הסיוע או תסקיר מעובד סוציאלי שבהם המלצה על מינוי מומחה כאמור. היות שהנושאים העולים מהעתירה נמצאים בטיפולן של הרשויות האחרות, טיפול אשר עשוי להניב שינוי של ממש במצב המשפטי הקיים, בית משפט זה אינו מהווה בשלב הנוכחי את האפיק הנכון לטיפול בהם. לעניין זה יפים דבריו של השופט (כתוארו אז) א' ברק, לפיהם "רק במקרים יוצאי דופן ראוי הוא להקדים את ההתערבות לשלב שבו טרם נסתיים הליך החקיקה" (בג"ץ 761/86 מיעארי נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מב(4) 868, 876 (1986)). קל וחומר כאשר החקיקה המוצעת עולה, על פניו, בקנה אחד עם הסעדים אותם מבקש העותר.  משכך, וכל עוד הנושא מצוי בטיפול משרד המשפטים ויועבר ככל הנראה לטיפולו של המחוקק, איני סבורה שיש עילה להתערבותנו".

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

כנס בבית אריאלה על האפליה במסוגלות הורית.

Posted by YELADEINU ב- אוגוסט 11, 2012

הזמנה לערב עיון

‫הננו מתכבדים להזמינך ‫לכנס אקדמי בנושא מסוגלות הורית

"מסוגלות הורית או מכשול להורים"

בית אריאלה, אודיטוריום (קומה 1-), שד' שאול המלך 25 ת"א, ביום שלישי ה 14 לאוגוסט 2012, בשעה 19:30

בהנחיית עו"ד כינרת בראשי, ובהשתתפות בעלי מקצוע מתחום אבחון בריאות הנפש, פסיכולוג ראשי לשעבר באחד המכונים הפסיכו-דיאגנוסטיים המובילים בארץ, דר' מהחוג לפסיכולוגיה באחת האוניברסיטאות הידועות בארץ, ועורכי דין.

הנושאים הנידונים בכנס:  "מסוגלות הורית, איך מאבחנים, מתחי מטפלים ודילמות מוסריות", "מסוגלות הורית – נזק או תועלת", "אספקטים פרקטיים של דרישה להוכחת מסוגלות הורית".

נא אשרו השתתפותכם‫: ‪

בגירושין, הורים רבים להפתעתם מתבקשים ע"י משרד הרווחה לעבור מבחן מסוגלות הורית, על מנת להכריע מי ההורה שיזכה במשמורת על הילדים.  מדובר במבחן פסיכו-דיאגנוסטי הכולל בדיקות איי-קיו, ומבחני אישיות שונים כגון רורשאך ו TAT, לרבות ראיון עם פסיכולוגים ותצפיות על הקשר עם הילדים.  ההורים נדרשים לשלם עשרות אלפי שקלים מכיסם, ובהרבה מקרים נטען שהמבדקים מיותרים לחלוטין ורק גורמים להעצמת הסכסוך בין ההורים והסלמתו.  וועדת שניט לאחרונה המליצה לבטל את המבחנים הללו.  שירותי הרווחה משתמשים במבחנים אלו גם על מנת להוציא ילדים מחזקת הוריהם, בדרך כלל מנשים חד הוריות, או הורים מוחלשים כלכלית, כגון עולים חדשים, ואוכלוסייה בקשיים, לשם העברת הילדים למסגרות חוץ הוריות, כגון פנימיות, אומנה ואימוץ.  במקרים רבים, ההמלצות הן להמשך טיפולים פסיכו-תרפיים, אשר ההורים מתקשים לממן, ואשר נטען כי ה"טיפולים" גורמים להחרפת הנתק בין ההורים וילדיהם ולמפגשים עם ילדים בתנאים מאולצים.

Posted in רווחה | מתויג: , , | Leave a Comment »

סימונה שטיינמץ מחליפתה של אוייבת ילדי ישראל הגברת רונית צור ממשיכה לפגוע בילדים ובאבות הגרושים

Posted by YELADEINU ב- אוקטובר 7, 2011

בסימן הימים הנוראים – עובדת סוציאלית סימונה שטיינמץ – החלום הרע של כל ילד

פורסמה על־ידי הרהורים על משפחה וילדים ב אוקטובר 6, 2011

4 Votes

כששואלים את העובדת הסוציאלית סימונה שטיינמץ מהם הקריטריונים שקובעים מיהו הורה טוב יותר, היא עונה במלים אחרות כי הם מחלקים ציונים להורים (ראו כתבה בעיתון הארץ). למשל, היא בודקת כמה פעמים השתתף הורה במסיבת ילדים בגן, או שואלת את הילד שאלות כמו "כשיש לך חלום רע בלילה, למי אתה קורא, לאבא או לאמא?" בכך מסכמת סימונה את מהות העבודה שלה: עבודה גשטלטית רדודה, בה איכות ההורות נקבעת לפי ציונים ותבניות, ולא לפי צרכי הילד האמיתיים.

סולם ציונים להורים

שיטת הניקוד אותה המציאו עובדות סוציאליות נקבעה באופן שרירותי, על סמך כללי אצבע שאין להם שום תוקף מדעי אמפירי ואחיזה מוכחת במציאות. מטרת השיטה היא להקל על עבודתן של עובדות הסעד שממילא עובדות קל, ולא לתת מענה לצרכיו האמיתיים של הילד.

אחד הכלים המפוקפקים בהם משתמשים עובדים סוציאליים כדי לתת ציונים להורים הם מבחני המסוגלות ההורית. מבחנים אלו שההורה משלם עבורם עשרות אלפי שקלים מכספו, משרתים תעשייה שלמה של מכונים מפוקפקים. המאבחנים, בהם עובדים סוציאליים רבים שמתפרנסים מסחיטת כספו של ההורה, בוחנים את ההורה ונותנים לו ציון. שאלות שאין להן שום קשר להורות, כמו שאלות ידע כללי כגון "מי כתב את פאוסט" הן שאלות שניתן למצוא בטפסי המבחנים.

פרו"פ אבי שגיא מאוניברסיטת חיפה  קובע אין בסיס מדעי לבדיקות מסוגלות הורית לא בארץ ולא בעולם .

ראשיות הסעד פונות אישית למאבחנים בדי שיתמכו בוות דעת מוטות כמו כן הרי בתי המשפט רובם מקבלים רק את מומחי הסעד שאם לא כן לא יועברו להם עבודות.

מומחים שאסור לפנות אליהם מכון שלם,מכון נעמן התמודדות,מכון שקד,וגנר ד"ר עליזה רינג מבית חולים אברבנל ,תירצה יואלס ממכון תמוז,ד"ר כלב,ועוד מומחים מטעם הרווחה שרשימה תפורסם לאחר החג .

סימונה שטיינמץ היא פקידת סעד ארצית לסדרי דין, והיא מתערבת בחיי משפחות כאשר מתגלעים סכסוכי גירושין. במקרה זה היא מחלקת ציונים להורים, ועל סמך הציונים המפוקפקים שלה, היא קובעת מי יהיה הורה טוב יותר, ומי יגדל את הילד. אבל שיטות הניבוי שלה, כמוהן כקריאה בקפה, מעולם לא הוכחו כיעילות ונכונות. נהפוך הוא, תהליך קבלת ההחלטות של פקידות הסעד לסדרי דין  ולחוק הנוער גרם נזקים קשים לילדים רבים. חלקן נתבעות כיום בבתי המשפט המקומיים והבינלאומיים בדיני נזיקין. האב דיוויד וייסקופף תובע את שטיינמץ וחברותיה בבית משפט פדראלי בארה"ב על פשעים נגד האנושות, פירוט בקישור הזה. יוסף בריזל ליפשיץ תובע את פקידת הסעד אפרת לביא על גרימת נזק לקטינים, פירוט בקישור הזה.

המושג המכובס "טובת הילד"

המושג 'טובת הילד' מעוגן באמנת זכויות הילד.  המטרה המקורית היתה אלטרואיסטית, לממש את טובתו של הילד. ואולם עובדות סוציאליות החלו לעשות בו שימוש לרעה כדי לקדם את האינטרסים שלהן, והאינטרס שלהן הוא כח ושליטה. עובדות הסעד הבינו מאד מהר איזה כח אדיר נתן להן המחוקק ואת הכח הזה הן ניצלו, לא כדי לממש את טובת הילד אלא כדי לנפח את מנגנון העבודה הסוציאלית ולשלוט במשפחות מוחלשות, ביניהן משפחות הנמצאות בהליכי גירושין. באמצעות המנדט שניתן להן, הן ממציאות שיטות תלושות לקביעת ציוני הורות ופועלות להסלמת סכסוכים בין בני זוג באמצעות הפרד ומשול.

העובדות הסוציאליות נותנות פרשנות סוביקטיבית שלהן למושג 'טובת הילד'. את הפרשנות שלהן הן מביאות מהבית שלהן. 90% מן העובדים הסוציאליים הן נשים. זהו "מקצוע" נשי מובהק, מאחר והוא נוח לאותה עובדת סוציאלית, כי שעות העבודה מעטות, ואין צורך ביכולת שכלית גבוהה (רבות מהן לא הצליחו להתקבל לפקולטות אחרות באוניברסיטה)

רובן עובדות במשרה חלקית. חוזרות הביתה באמצע היום לטפל בילדים כשהבעל בעבודה עד שעות הערב והוא הכספומט בבית, ממנו האישה חולבת את הכסף. על פי תפיסת העולם הצרה שלהן, צריך לעבוד משרה חלקית "לטובת הילד", עובדה, זה מה שהן עושות בחייהן הפרטיים. לפי אג'נדת סימונה שטיינמץ, הורה שנמצא פחות זמן בבית או פחות מעורה במערכת החינוך בה לומד ילדו, הוא הורה פחות טוב. את חייהן הפרטיים הן משליכות על חייהם של הורים אחרים וכאן טמון שורש הבעיה.

באף פסקה ותת פסקה באמנת האג לזכויות הילד לא מצויין מהי הורות טובה יותר או טובה פחות, מסיבה אחת פשוטה: לא ניתן לכמת או לסווג הורות !! הורות היא דבר טבעי. כל ילד זקוק להוריו באשר הם. כששאלתי פעם ילד מה הוא אוהב אצל אבא ואמא, הוא ענה לי שהוא אוהב שאבא מגיע מהעבודה ונותן לו חיבוק ושאמא עושה להם כל מיני טיולי הרפתקאות. כל הורה תורם לילד בדרכו שלו. אבל אצל שטיינמץ וחברותיה יש סולם ציונים, ואם חלילה הילד ענה שהוא קורא לאמא באמצע חלום רע ולא לאבא, אז ירד הציון לאבא…

שטיינמץ מנסה להדיח את אלוהים, ולקחת את מקומו, היא מנסה לנהל את הטבע. אישה מוגבלת בשכלה,שלא מבינה שאין הורות טובה יותר וטובה פחות. כל הורות היא טובה בדרכה שלה רק כאשר מתקיים תנאי אחד ואחד בלבד: ההורה אינו מסכן את ילדו במישור הפלילי.

עבודה סוציאלית = כח ושליטה

תמוה הוא שהמחוקק נתן לפקידות הסעד כל כך הרבה כח בתחום העוסק כדיני נפשות. הרי מדובר בנשים שלמדו בפקולטה שתנאי הקבלה שלה הם מן הנמוכים ביותר באוניברסיטה. מדובר בנשים מוגבלות בשכלן שלא הצליחו להתקבל לפקולטות אחרות. הנה תנאי הקבלה כאן בקישור הזה.

אז מה קורה לנשים כאלו שיודעות שהן נחותות מבחינה שכלית? הן מנסות להשיג כח ושליטה באמצעים אחרים. מה קורה לנשים שלא הצליחו להתקבל לפסיכולוגיה באוניברסיטה? הן נכנסות לתחום הפסיכולוגיה בדלת האחורית, באמצעות המצאה חדשה ששמה "טיפולים סוציאליים". זוהי האג'נדה של שטיינמץ – התערבות "טיפולית" במשפחה.

לנשים כמו שטיינמץ הרי אין מקצוע אמיתי בעצם. אז מה עושים? אם אין לחם תאכלו עוגות. אם אין עבודה אז ממציאים אידיאולוגיה, 'עבודה סוציאלית' שמה. ומה אומרת האידיאולוגיה הזו? היא אומרת שהורים צריכים לעבור תהליך של תיקון. צריך "לתקן" את ההורים באמצעות "טיפולים", "הדרכה הורית", "שיחות", ובעיקר הרבה הרבה "פיקוח". ומי מתפרנס מזה יפה? העובדים הסוציאליים כמובן, הכל על חשבון משלם המיסים.

את ה"אידיאולוגיה" הזו תמצאו בכל מקום. לכל חור במדינה הן מגיעות, כולבויניקיות, פקידות ותו לא. כשביקרתי במחלקה אונקולוגית בבית חולים מסויים, היתה שם מספרה. שאלתי את הספרית אם אפשר להסתפר והיא ענתה לי כי רק חולי סרטן המטופלים במחלקה יכולים להסתפר, וזאת רק לאחר קבלת אישור של העובדת הסוציאלית של המחלקה…אתם מבינים? מעסיקים עובדת סוציאלית על חשבון משלם המיסים במחלקה אונקולוגית כדי שזו תיתן מסמך המאשר שמי שמסתפר הוא מטופל במחלקה. אבל את האישור הזה יכולה גם לתת המזכירה הרפואית. בשביל מה צריך תקן עובדת סוציאלית לתפקיד הזה? בשביל שהיא, העו"סית הפקידה תגיד שהיא "עושה עבודת קודש".

אגב רבות מהן נכשלו בהורות שלהן עצמן, או שהיו להן יחסים סימביוטיים מסובכים עם הוריהן. ואז כתיקון לעצמן, כסוג של תרפיה שתחפה על רגשות האשם שלהן בשל ההורות הלקויה שלהן או של הוריהן, הן מנסות לחנך ו"לתקן" הורים אחרים, שלא יחזרו על הטעויות שהן עשו…

זכור לי שהייתי לפני שנים רבות בסדנא, מעין סוג של העצמה אישית. היתה שם עובדת רווחה. עובדת סוציאלית רווקה בת 37 שהגיעה לסדנא לפתור קונפליקט.  הקונפליקט היה היחסים הקשים בינה לבין אימה. הן 5 אחיות, ורק לה יש מערכת יחסים קשה עם אימה (מעניין למה, אולי משהו באופי של הבת?) והיא רוצה להתנתק מאימה אחת ולתמיד איך אינה מוצאת את הדרך הנכונה לעשות כן. לכן הגיעה לסדנא, לקבל עצה.

במקביל, היא גם סיפרה על עבודתה בלשכת הסעד בה היא עובדת ותיארה כלשונה ש"מטופלת על ידה איזו אמא איומה… שבכלל לא מתייחסת לבן שלה…". אתם מבינים? אנחנו ההורים וילדינו צריכים לסבול ולספוג בקורת מעובדות רווחה בגלל הצלקות הנפשיות הקשות שהן גוררות מילדותן וממשפחתן. אלו הן אותם נשים שאחר כך ירשמו בתסקיר לבית משפט שאנו לא ראויים להיות הורים, וימציאו כל מיני תלונות שווא במשטרה.

המגמה החולנית הזו של עיסוק אובססיבי ב"הדרכה הורית", היא לא רק נחלתן של עובדות סוציאליות, היא גם נחלתן של עקרות בית משועממות, בטלניות חסרות מקצוע, או שלא הצליחו למצוא עבודה כי לא היו מספיק מוכשרות, ואז הן מחליטות להמציא תחום "עבודה" חדש, ולהדביק לעצמן טייטל חדש שייראה מכובד, הן מכנות עצמן "מנחות ומדריכות הורים".

שקרים, מאניפולציות והעדר פיקוח על פקסיות – זה שם המשחק

שקרים ומאניפולציות זה אחד הכלים החזקים ביותר של פקידת הסעד להשיג כח ושליטה. הן עוברות על חשבון משלם המיסים קורסים מאסיביים של משרד הרווחה שמכילים תכנים שעניינם הקניית מיומנויות בלתמרן ולשקר הורים וילדים. הן משקרות בלי סוף, כותבות תסקירים שקריים, ושופטי הנוער והמשפחה אוכלים כל לוקש שהן אומרות, ומהווים למעשה חותמת גומי שלהן.

העדר פיקוח על עבודתן של הפקסיות מאפשר להן להתפרע ללא גבולות. פרופסור ורד סלונים המליצה להפעיל גוף בקורת חיצוני על פקידות הסעד לסדרי דין, כאן בדוח הזה, אך המלצתה נגנזה בלחץ שר הרווחה והעובדים הסוציאליים.

קיים גם חוסר פיקוח על מהות העבודה שלהן. מה שמעניין הוא שכשהן כופות את עצמן על אזרחים תמימים באמצעות ה"טיפולים" שלהן, הן אינן קובעות מדד מכומת להצלחה או כשלון של הטיפול שלהן. הן אינן מחלקות ציונים לטיפולים שלהן, זאת על מנת להתחמק מאחריות כשה"טיפול" נכשל או גרם נזק לילד ומשפחתו. אבל לחלק ציונים להורים, זה הן יודעות, והרבה.

לעיתים הן מפעילות "טיפול ארוך טווח" שהוא בעצם מילה נרדפת ל"ניסוי וטעיה". כך הן מתחמקות מפיקוח על אפקטיביות ה"טיפולים" שלהן – אם לא מוגדרים מדדים מכומתים להצלחה וכשלון, אז גם אין אפשרות לפקח עליהן.

מתן סמכויות נרחבות לעובד ציבור ללא פיקוח עליו הן מתכון קטלני לשחיתות

סימונה שטיינמץ, לא רק שמשקרת לשופטים. היא גם משקרת לחברי כנסת, על מנת שיחוקקו חוקים שישרתו את האינטרסים שלה.

בישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת,  ב-15 בפברואר 2011 מנסה ח"כ דוד רותם להפעיל פיקוח על פקידות הסעד אך סימונה שטיינמץ משקרת לו במצח נחושה כדי להטעות אותו, לנטרל אותו, ולהניא אותו מלהפעיל פיקוח של שופט על עבודתן.

כאן בעמודים 21-22 בדוח הועדה, אומר רותם כי צריך פיקוח של שופט על עבודתן של פקידות הסעד. רותם טוען כי בשל הגנת הפרט, פקידות סעד לא יכולות לקבל כל חומר חסוי לידן אלא בצו שופט.

"אני רוצה שבית המשפט יכתוב בהחלטה שלו, אם יחידת הפיקוח תיתן לכם חומר או לא תיתן לכם חומר, כי אני רוצה שיהיה על זה פיקוח של שופט", אומר רותם.

אך הגב' שטיינמץ מתחמקת מהפיקוח ועונה לו:

"עובדים סוציאלים על פי חוק לא מספיק מהימנים?"

רוצה לאמר עובדים סוציאלים הם אנשים טהורים, אף פעם אינם עוברים על החוק כי הם אנשי חוק…

העדר פיקוח אמרנו? שימו לב, כי מדובר בנשים שלא עברו מבדקי אישיות ויושר טרם כניסתם לתפקיד.

נזכיר אף כי בתי הכלא מלאים בעובדי ציבור, אנשי חוק שסרחו, ובניהם אף בעלה, יוסי שטיינמץ. ביולי השנה, הורשע יוסף שטיינמץ במרמה והפרת אמונים עת שעבד כעובד ציבור וכ"איש חוק מהימן" ברשות המסים. גזר הדין המלא כאן בקישור הזה.

רותם ממשיך ומתעקש:

"במדינת ישראל יש מערכת משפט, וכשהשופט דורש ממך לתת לו חוות דעת, שיקבע השופט איזה חומר את רואה. אני מדבר על הגנה על הציבור, ולכן אני רוצה שהחומר הזה יישאר סגור ככל האפשר".

אבל שטיינמץ מאגפת אותו, לא מוותרת, הפעם ממאניפולציה של "עובדים סוציאליים הם מהימנים" היא עוברת לטקטיקת השקרים, משקרת לחבר הכנסת במצח נחושה:

"אבל ממילא המחוקק קבע, שעובד סוציאלי, על פי חוק הסעד לסדרי דין, יכול וזכאי לקבל כל חומר שיש לו השפעה על הקטין…", היא אומרת.

ובכן רבותי, המחוקק לא קבע שום דבר כזה.בדקנו את חוק הסעד לסדרי דין ואת חוק הנוער, ואין שם שום סעיף שמקנה לעובד סעד לפרוץ חסיון כזה ולמוטט את הגנת הפרט. אין שם שום סעיף שמתיר לפקיד הסעד לקבל מסמך חסוי מגורם חיצוני ללא צו בית משפט או ללא כתב ויתור סודיות של המטופל, ואוי ואבוי אם יהיה חוק כזה, כי מחר הגרורות הסרטניות הללו גם תיכנסנה לחשבון הבנק שלכם, לראות אם יש לכם מליון דולר בבנק כדי לגדל ילדים או כדי לשלם מזונות לצד השני. הן תתקשרנה לבוס שלכם בעבודה לדעת אם אתם עובדים יעילים או אם רבתם אם מישהו בעבודה, והרשימה עוד ארוכה…

שטיינמץ שיקרה אם כן לח"כ רותם, ביודעה כי הוא אינו בקיא מספיק בחוק ולכן גם לא יטרח לבדוק אם היא דוברת אמת.

גוללללללללללללללל, 1:0 לשטיינמץ, דוד רותם הובס, שטיינמץ ניצחה וקלעה גול נצחון.

מה קובע החוק בענין קבלת מסמכים חסויים?

להלן סעיף 3 בחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים):

סמכויות עובד סוציאלי לעניין סדרי דין(תיקון: תשע"א)
נצטווה עובד סוציאלי לעניין סדרי דין כאמור בסעיף 2, רשאי הוא, לצורך הכנת תסקירו, להיכנס לכל מקום בו נמצא או עשוי להימצא הקטין או חולה הנפש ולחקור כל אדם שהוא סבור שיש לו ידיעות הנוגעות לקטין או לחולה הנפש, וחייב הנחקר לענות לעובד סוציאלי לעניין סדרי דין תשובות כנות ומלאות, אך אין הוא חייב לעשות כן אם התשובה עלולה לגולל עליו אשמה פלילית.

שימו לב שעל פי סעיף זה אסור לפקיד סעד לקבל מסמך חסוי ממקור חיצוני, לא על קטין ובבוודאי שלא על הורה.

"רשאי…להכנס לכל מקום בו נמצא הקטין" – רשאי הוא לחקור רק במקומות בהם הקטין נמצא פיזית כגון בית ספר וגן. אסור לו לחקור במקומות בהם נמצא ההורה, אבל גם על סעיף זה הן מצפצפות. פקידת הסעד לחוק הנוער, אפרת לביא מגבעת שמואל ניסתה להשיג טלפון של מקום עבודה בו עבדה אם חד הורית, כדי לברר עליה פרטים.

"חייב הנחקר לענות" – הנחקר חייב לענות רק בעל פה, לא למסור שום מסמך בנוגע לקטין ו/או הוריו.

סעיף 3 אינו קובע, אם כן, שהנחקר חייב להביא לפקיד הסעד מסמכים חסויים ואחרים. אי לכך אסור לפקיד הסעד לדרוש מגורמים חיצוניים מסמכים שונים, אלא בצו שופט או שהחשוד עליו הם חוקרים חתם על כתב ויתור סודיות.

בפועל פקידות הסעד עוברות על חוק זה, ומשיגות מסמכים חסויים על הורים וילדים בניגוד לחוק, זאת מתוך ידיעה כי מוסר המידע אינו יודע שאסור לו למסור חומר חסוי, קרי מתוך ידיעה שמוסר המידע אינו יודע שהוא עובר על החוק. פקידת הסעד לחוק הנוער אפרת לביא מגבעת שמואל השיגה במרמה דוח פסיכולוגי חסוי על קטינה ללא צו שופט.

אזרחים יקרים, דעו לכם כי אם פקידת סעד השיגה חומר חסוי עליכם מגורם חיצוני ללא צו שופט וללא שחתמתם עבורה על כתב ויתור סודיות, הרי שהיא עברה עבירה פלילית על החוק ועליכם להתלונן נגדה במשטרה. גם הגורם שמסר לה את החומר החסוי עבר עבירה פלילית.

נגד פקידת הסעד שקיבלה חומר חסוי בניגוד לחוק  יש להגיש שתי תלונות במשטרה:

  1. תלונה עלקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין. שהרי בהתנהגותה גרמה לגוף הנותן להאמין כי היא זכאית לקבל את החומר החסוי בעוד שחל עליו איסור למסור לה את החומר החסוי.

סעיף 415 לחוק העונשין:

המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים.

"דבר" – – מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה.

  1. תלונה על שימוש לרעה בכח המשרה לפי סעיף 280 לחוק העונשין. זאת משום שהיא ניצלה לרעה את סמכותה על מנת לפגוע בזכותו של הפרט לחסיון.

סעיף 280 לחוק העונשין:

עובד הציבור העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:
(1)   תוך שימוש לרעה בסמכותו הוא עושה או מורה לעשות מעשה שרירותי הפוגע בזכותו של אחר;
(2)   נכנס למגוריו של אדם נגד רצונו, כשאין הדבר מותר לו על פי דין, או שלא לפי הסדרים שנקבעו לכך בדין.

מוסר המידע החסוי שלא כחוק אף הוא עבר עבירה פלילית על חוק הגנת הפרטיות ו/או על חוק זכויות החולה, וגם נגדו ניתן להגיש תלונה במשטרה.

לפתחו של יום כיפור, אנו מאחלים לכל פקידות הסעד באשר הן, פקידות הסעד לסדרי דין, פקידות הסעד לחוק הנוער ופקידות הסעד לחוק אימוץ, שיהיה לכן צום קשה, מלא בצרבות, יובש בפה, כאבי בטן, נפיחויות, שלשולים ועצירויות, וצמא ורעב עזים. שתסבלו בצום קשה, קשה. אלף צומות ימי כיפור לא יכפרו על הנזקים האדירים שגרמתם לאזרחים חפים מפשע.

וכפרפראות נציג בפניכם את מבחן המיצב של עובדת הסעד, לקביעת ציון ההורות וקבלת תעודת הגמר, באמצעות תרשים זרימה:

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

התנועה למען עתיד ילדנו מגבשת תביעה נגד מכוני המסוגלות ההורית

Posted by YELADEINU ב- ספטמבר 4, 2011

לצערנו בדיקת מסוגלות הורית היא עוד כלי בתעשיית העלוקות הניזונים ממצוקתם של אחרים, על מנת להקשות על האבא להיפגש עם ילדיו.  זה עולה הון תועפות, וזה מיותר לחלוטין. בד"כ מסוגלות הורית רלבנטית להורים בלתי מתפקדים בעליל (למשל "אימא טליבן" או נרקומנית מטושטשת), אולם במדינת ישראל, זלגה השיטה הקלוקלת גם לתחום דיני אישות והסדרי ראייה וקשר בין הורים וילדיהם.  למעשה, אילו ניצולי השואה היו עוברים מבחני מסוגלות הורית בשנות ה 50, שירותי הרווחה היו מוציאים את כל הילדים האשכנזים מבית הוריהם, כי ניצולי השואה הגיעו לכאן פגועים בגוף ובנפש, אבל מבחינה קלינית ניתן היה לסווג אותם כמי שלא מסוגלים לתת אהבה, מי שלא קשובים לצורכי ילדיהם, או מי שסובלים מהפרעות נפשיות (שלא באשמתם, חס וחלילה).

כפי שנראה בהמשך, מדובר באוסף של שטויות של "מומחים-עלק" החומדים את כספיכם.  כל העוסקים בנושא מסוגלות הורית, יודעים היטב שמדובר ב"מדע" שאיננו מדעי בכלל, בדיוק כמו שפעם בדקו מיהו יהודי באמצעות מדידת אורך האף בסרגל, ובכל זאת, מכיוון שבית המשפט מעוניין לעשות לעצמו חיים קלים, המומחים שמחים לקחת את כספיכם.  אם כך, הבה נלמד מה האויב מכין לכם.

פרופ' משה זכי, מנהל התחנה הפסיכולוגית של טירת הכרמל ובעבר, ראש המחלקה הפסיכולוגית בפקולטה למשפטים ביחפה, מסביר במה מדובר, במאמרו "הערכה פסיכולוגית של מסוגלות הורית בתיק משמורת לעומת הערכה פסיכולוגית של מסוגלות הורית כתיק אימוץ: הדומה והשונה", רפואה ומשפט, גיליון מס׳ 31, דצמבר 2004.  זכי מציע אין ספור "מבחנים" הכוללים בדיקות איי-קיו, כתמי דיו שחורים וצבעוניים, כפיית ההורים לשחק את הילדים מול הפסיכולוג ("מודל הקופים בקרקס"), ומבחן "הלשנת הילד", שפירושו "בואו ונחלוב מהילד מה לא בסדר עם ההורים שלו.  לצערנו, כל מי שכתב על הנושא בלשון מדעית, הודה שמדובר בעבודת "תחזית" או "ניבוי", שאיננה עומדת בכלים מדעיים, ולא ניתן למדוד אותה.  לכן הם מציעים בדיקות מכל מין וסוג על מנת שאולי הם יעלו על משהו.  מבחינה פרקטית, מי שאין לו, או אין לה, מסוגלות הורית, הדבר ניכר במציאות:  ההורה מוזנח, ההורה בפיגור שכלי, הסביבה הביתית מוזנחת, והילדים אמורים לשדר סימני מצוקה.  לשם כך, לא צריך פסיכולוגים:  רואים את זה במציאות.

בתי המשפט משתמשים במבחני מסוגלות הורית הן לענייני אימוץ והוצאה מהבית, והן לענייני משמורת.  במילה קצרה על הוצאה מהבית נאמר שברבים מהמקרים, ההזנחה או חוסר המסוגלות היא תוצאה של עוני, ואילו מערכת הרווחה הייתה תומכת כספית בהורים, לא היה צריך להוציא את ילדיהם מהבית, ואם כבר מוציאים ילדים מהבית, אז מדוע לא לשים אותם במשפחה המורחבת (סבים, סבתות, דודים ודודות) ולשלם למשפחה המורחבת את אותו כסף שמבזבזת המדינה על משפחות אומנה ופנימיות. את זה נשאיר לפרופ' אסתר הרצוג.

וכעת נחזור למסוגלות הורית במשמורת.  הטענה היא שהמבחנים הבלתי נלאים יוכיחו מה יכולת ההורה ב"מישור הנפשי" (לתת ביטחון וקירבה ולטפח  מטפח את ההערכה העצמית של הילד, במישור "הבנת צרכי הילד", הקניית ערכי תרבות, ובמישור של "קשר רצוף של קבלה – בניגוד לדחייה סמויה או גלויה מצד ההורים הפוגעת בהתפתחות הרגשית של הילד".  (זה האחרון ממש לא ברור, אבל עסקינן בין כה וכה בשטויות).

השופט פורת בשנת 1991 ניסח "הנחיות בית המשפט המחוזי לחו״ד מומחה לגבי מסוגלות הורית", שכנראה עדיין מצטטים אותם בחוגי האקדמיה, כי בינתיים אף אחד לא ניסח משהו אחר.  פורת הציע 14 קריטריונים להגדרת "הורות טובה":  היכולת לספק צרכים פיזיים, מסוגלות לתכנן סדר יום, סדר חיים וסדר בית, מסוגלות לספק צרכים נפשיים והתפתחותיים בסיסיים, מסוגלות להעדיף את צרכי הילד על צרכי ההורה בתחומים בסיסיים, קיום יציבות בהתנהגות ההורה בתחומים בסיסיים, מסוגלות להיפרד מן הילד ולתת לו להתפתח להיות אדם אוטונומי, עצמאי וחזק, מסוגלות להעניק לילד צרכים וערכים תרבותיים, מסוגלות לגדל את הילד תוך הצבת גבולות, מסוגלות לתקן נזקים וחסכים שיאובחנו בילד, מסוגלות להתגבר על ולהתמודד עם טראומה אפשרית אצל הילד עקב החזרתו להורה מסידור חוץ-ביתי זמני,  מסוגלות לקבל את האחריות לדאגה לילד ולגידולו, והתאמה להיות דמות הורית מספקת להפנמה חינוכית של ערכים ודמויות אל הילד.

בתיק משמורת, שני ההורים תובעים חזקה על הילד ולמראית עין שניהם נראים כשירים ומסוגלים לשמש הורים לילדם.   במקרים אלה, בית המשפט מבסס את החלטתו על העיקרון של "טובת הילד".  כאשר שולחים הורים לבדיקת מסוגלות הורית, בדרך כלל מצפים להכרעה מי יותר טוב, כך שהסיכוי להמלצה של משמורת משותפת נמוך.  התוצאה תהיה ש"הילד יגדל אצל ההורה המתאים יותר מן השניים, לספק לו את הצרכים ההתפתחותיים הייחודיים לו". לכן, מסוגלות בתיק משמורת פירושה "היתרון הפסיכולוגי של הורה אחד על פני ההורה השני".  ההנחיות דורשות הערכה משולשת:  של ההורים, של מצב הילד, ויחסי הגומלין בין הילד להוריו.  המומחים חושבים שהנחיות אלה מצריכות מודל הערכה המשלב גישות קליניות ומערכתיות, ושימוש במגוון של טכניקות ומבחנים פסיכולוגיים.

מכיוון שאין למסוגלות הורית הגדרה חד-משמעית, המומחים מודים שיש "קושי בהערכה ברורה ומוסכמת של מסוגלות הורית".  על מנת להסתיר את המבוכה המקצועית הנובעת מכך שמדובר באוסף קשקושים, באים הפסיכולוגים והמרצים בפקולטות ומפתחים תיאוריות.  להלן "תיאוריית זכי", המתהדרת בשאילת רעיונות מ" מספרות מדעית המתבססת על מחקרים ועל ניסיון מקצועי מצטבר".

 

שלב ראשון: אבחון צרכי הילד באמצעות "הערכה פסיכו-דיאגנוסטית מקיפה", הכוללת מבחני משכל ומבחנים קוגניטיביים (וכסלר לילדים, מבחן בנדר), מבחני אישיות השלכתיים (מבחני ציורים).  נטען ש"הערכה זאת מאפשרת להצביע על צרכים התפתחותיים רגילים לבני גילו של הקטין, או על צרכים מיוחדים קוגניטיביים ו/או רגשיים".  ואנו שואלים, מה הקשר של רמת המשכל של הילד לשאלה איך תתחלק האחריות ההורית כאשר ההורים נפרדים, ומי החכם שמאמין שכמה ציורים שצייר הילד חייבים הערכה "פסיכו-דיאגנוסטית מקיפה".  בשביל זה לשלם כסף?  אולי כדאי שהשופטת עצמה תעבור קורס בניתוח ציורי ילדים, ותחסוך להורים את כספם.

שלב שני: אבחון היכולות של ההורים – שוב פעם "באמצעות הערכה פסיכו-דיאגנוסטית מקיפה", הכוללת מבחני משכל (מבחן וכסלר למבוגרים) ומבחני אישיות (רורשאך,.MMPI-2 T.A.T). ה"מומחים" שכנעו את עצמם ש"הערכה זאת יכולה להצביע על איכות היכולות השכלית והרגשית של ההורים ובני/בנות זוגם ־ אשר עשויות להיות תקינות או חריגות.  ואנו שואלים, נו באמת, אתמול האבא היה אבא למופת כאשר היה נשוי, ועכשיו שהוא מתגרש הוא צריך לפרט ל"מומחה" מה משמעותם של כתמים שחורים וצבעוניים על נייר?  אם תצליח לזהות שהכתם הוא עטלף, זה אומר שיש לך מסוגלות?  אם כבר, בשיטה זו צריך להקדים את מועד הרורשאך לבית היולדות.  מי שהוליד ילד ולא צלח את מבחן כתמי הדיו השחורים, בואו וניקח לו את הילדים.  דווקא לנשים יש יכולת שכנוע עצמי בשקרים, אשר נותנת להן יתרון במבחני המשכל וכתמי הדיו.

 

שלב שלישי: אבחון טיב הקשר הורה-ילד – באמצעות טכניקות של תצפית מובנית וראיון הערכה מובנה, ובאמצעות "מבחן יחסי משפחה", הנקרא גם "מבחן פרנקל-אונ' בר אילן" משנת 1976. מבחן פרנקל פירושו לגרות את הילד להלשין כמה שיותר על הוריו.  ואנו שואלים, בשביל לשים אבא עם ילד וקוביות לגו ולהסתכל עליהם צריך להביא פסיכולוג מומחה?  הגננת לא יכולה לעשות את אותו דבר?  האם זה חינוכי כבר בגיל צעיר לחנך את הילדים להלשין על מי שגידל אותם עד כה?  מי בכלל אמר שתצפית אחת בתנאי מעבדה, יש לה תקפות מדעית?

שלב רביעי: מסוגלותו והתאמתו של כל הורה – "הצלבת הנתונים שהופקו מהמשובים הקודמים ע"י בדיקת היתרונות והמגבלות אצל כל הורה במסוגלותו ובהתאמתו להעניק לילד קביעות, עקביות, יציבות, המשכיות, בטחון והרגשה לילד בכל אלה, וכן הרגשת שייכות, הרגשה לילד שהוא רצוי ואהוב, להעניק לו חום, אהבה והתייחסות, להקנות לו גירויים וערכים תרבותיים, חברתיים, נורמטיביים ומוסריים בהתאם לשלבי התפתחותו.  להציב לו גבולות ומסגרות – והכול תוך פירוט הליקויים שיימצאו בתחומים אלה, וההשלכה של ליקויים אלה על המסוגלות וההתאמה להחזיק בילד כמשמורן ולבוא עמו במגע".  לאחר כל אלה, המומחה בודק "גורמים אקולוגיים", כגון המקום הגיאוגרפי של המגורים, תנאי המגורים, היכולת הכלכלית של ההורה, אורחות חייו והתנהגותו של ההורה, תנאים סביבתיים וקהילתיים, קשרים עם חברים (של ההורה), מוסדות חינוך וגורמי חינוך, ואם יש ילדים נוספים אצל ההורה מבן-זוג שאינו הורה הילד".  ואנו שואלים, מה מפריע להנהלת בית המשפט לנסח "שאלון הורות" אחיד, ובו יופיעו כל השאלות האלה.  כל צד יפרט את הגרסה שלו, והשופט יחליט מה שיחליט?  עדיין לא השתכנענו שצריך מומחה פסיכולוג לאסוף את כל הנתונים הללו, בתשלום כה יקר, ובזבוז ימי עבודה, כאשר אפשר לדלות את אותם נתונים מהצדדים עצמם בבית המשפט באמצעות שאלון לו יצורפו דוגמאות, ראיות והסברים, כל הורה על פי גרסתו.

שלב חמישי: פתרונות לטובת הילד – על פי "תיאוריית זכי", "ההורה בעל מסוגלות הורית המותאמת לצרכיו הייחודיים של הילד, ישמש כהורה משמורן, וסדרי ראיה ייקבעו עם ההורה שאינו משמורן".  כנראה זכי חי בעידן הקרח בו עדיין לא הכירו את מושג ההורות המשותפת, ולא הכירו בזכות הטבעית של שני ההורים לקשר בלתי מופרע עם הילדים לאחר הפרידה. על פי זכי, "במקרה של התאמה ״חלקית״ של ההורה המשמורן – יהיה צורך במתן ייעוץ והדרכה לשיפור התאמתו ההורית לצרכיו של הילד. אפשרות זאת קיימת לשם גם לצורך שיפור טיב הקשר עם ההורה שאינו משמורן".  לטענתו רק אם שני ההורים "הוערכו כבעלי התאמה ״חלקית״, כאשר צרכי של הילד מחייבים את המשמורת של שניהם", אז יש לפסוק משמורת משותפת. ואנו אומרים בפעם המיליון:  קודם שנקודת המוצא תהיה משמורת משותפת.  אחר כך מי שמתנגד לכך, שתביא ראיותיה בבקשה הנתמכת בראיות מוצקות, ובמיוחד שתואיל הסרבנית להסביר איך הילד/ים יינזק/ו ממשמורת משותפת. אילו היה בישראל תעריף הסדרי ראייה מינימאליים וקבועים, כברירת מחדל (ראו נוסח הצעת החוק לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות באתר זה), מספר רב של הורים היו בוחרים בתעריף המינימאלי רק כדי לא לבוא במגע עם פקידות סעד ומאבחנים פסיכולוגיים למיניהם.

לאחר התהליך של מיון ועיבוד הנתונים, מתקבלים ארבעה סגנונות של הורות חריגה:  הורות ״חסרה״ (מסוגלות הורית חלקית), הגורמת לחסכים ספציפיים אצל הילד.  הורות ״לקויה״, הגורמת לנזקים ספציפיים אצל הילד, אי מסוגלות הורית ״זמנית" שהיא הפיכה וניתנת לשיקום, ואי מסוגלות הורית כרונית שהיא בלתי הפיכה ובלתי ניתנת לשיקום.

מגבלות התקפות של הכלים ה"פסיכו-דיאגנוסטיים"

 

ולמרות כל אלה, מודה האדון זכי כי "למרות ההנחיות לשיטתיות בהערכת המסוגלות ההורית, עדיין תהליך ההערכה עשוי להיות נתון להטיה מצד המעריכים בגין גורמים מתערבים מכשילים:  כגון הערכים והעמדות של הבודק/ת, המושפעות מגורמי רקע, כגון: מין, רקע אתני, רקע תרבותי, היסטוריה אישית, ו״ציפיות הבוחן״ (נטייתם של בודקים לפרש שלא במודע ממצאים דיאגנוסטיים על פי נאמנותם לצד שהזמין את השירות".  "אבחון פסיכולוגי של מסוגלות הורית הוא משימה מקצועית קשה מבחינה מתודולוגית: ראשית, הקושי בקרב הפסיכולוגים בהגדרה תפעולית של תפקידי ההורות לצורך בדיקתם.  למשל, אין בנמצא מבחנים סטנדרטיים [אמינים ומוכחים מדעית] לאבחון מסוגלות הורית. ובאשר לאי מסוגלות הורית – אין היא מופיעה כתסמונת של הפרעה נפשית בקבוצות הסיווג של מדריכי ההפרעות הנפשיות של אגודת הפסיכיאטריים האמריקאית "ICD 10" ו "DSM-IV".  "יש בעייתיות בהערכה שיטתית אחידה של התופעה; וכתוצאה מכך ניתנות לעתים חוות דעת שונות, שהן לפעמים סותרות, ביחס לאותו אדם".  "כמו כן, עקרון טובת הילד הוא מושג המשתנה עם הזמן בהתאם לתפיסה של הילדות ובהתאם לידע משתנה".

דוד יגיל והלבטים שלו

 

קראנו גם את מאמרו של דוד יגיל, "שיקולים ולבטים באבחון מסוגלות הורית", מתוך הספר "סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל"מצאנו שם יותר לבטים ופקפוקים בתוקפו המדעי של מבחן המסוגלות ההורית, מאיש אבחונים אמינים ותקפים.  ואלו דבריו:  "לסיכום, כלי המדידה וההערכה הפסיכו-דיאגנוסטיים עשויים לתת לנו תמונה לגבי מבנה האישיות והדינאמיקה של האישיות, אך לאמתו של דבר כלים אלה לא נועדו, מלכתחילה לאבחון של מסוגלות הורית, ולרוב הם אינם עומדים בקריטריונים המקובלים של תקפות ומהימנות. לפיכך, במקרים בהם אנו מאבחנים הורים בעלי הפרעת אישיות אשר מידת הפגיעה שלה בתפקוד בכלל, ובמסוגלות ההורית בפרט, לכאורה אינו כה חמור – מוצע לבסס את חוות-הדעת בעניין המסוגלות ההורית, על סמך ממצאים הנוגעים למשתנים הנובעים מהמימדים הבאים:

(א) חומרת הפתולוגיה של ההורים, מבחינת השלכותיה על התפקוד היום יומי של הפרט בעבודה (במשק הבית או מחוץ לבית) ובתחום הרגשי-חברתי. כאן יש להעריך נכונה את היכולת של ההורה להתמודד עם מצבי-תסכול בדרך קונסטרוקטיבית.

(ב) משך התפקוד הפתולוגי הצפוי. יש להבחין בין מצב תפקוד לקוי באופן כרוני, שאופייני לסובלים מפיגור שכלי, פסיכוזה או הפרעות אישיות חמורות, לבין מצבים של תפקוד לקוי שמקורו בהפרעת הסתגלות (Adjustment Disorder), כתוצאה מלחצי-חיים זמניים או משברים זמניים הגורמים לחולשה של האגו.

(ג) קיומן של נטיות אנטי-סוציאליות, ובכלל זה, חולשה של כוחות הריסון, והנטייה לתת ביטוי אימפולסיבי ובלתי מעודן לדחפים בכלל ולדחפים ואגרסיביים בפרט.

(ד) מצבו התיפקודי והנפשי של הילד.

(ה) אירועי חיים קריטיים במהלך התפתחותו של הילד, שיש בהם כדי ללמד עם איכות התפקוד ההורי".

"בהעדר כלי מדידה טובים יותר, יש להיעזר בכלים פסיכו-דיאגנוסטיים, אך בשום אופן אין לראות בהם ״כלים טובים מספיק״ למטרה זו, ויש לראות את התמונה הכוללת המורכבת ממהלך החיים של ההורים ושל ילדיהם ; מרמת התפקוד שלהם בהווה; ומהנסיבות הקיימות של גורמי תמיכה מחד גיסא, וגורמי לחץ מאידך גיסא".  בקיצור, הרבה מלל אקדמי, אבל גם הוא  לא מסוגל להצדיק את הצורך בבזבוז משאבים על מבחנים לא מדויקים, שאותם הצדדים יכולים פשוט להציג לבית המשפט באמצעות ראיות עצמאיות וכשרות.

 

דוד יגיל והניכור ההורי כחלק מהמסוגלות ההורית (2010)

 

אותו דוד יגיל סוף סוף התקדם למאה ה 21, ובאוקטובר 2010 כתב על תופעת ניכור הורי של נשים נגד גברים כחלק מהמסוגלות ההורית.  ראו, "הערכת תפקודי הורות", אסופת מאמרים של המכללה האקדמית בעמק יזרעאל, כרך ד', עמ' 73.  מסתבר מר יגיל עיכל את מהותן של סרבניות הקשר, והצורך לאתר את אותן סרבניות קשר בכלים הדיאגנוסטיים: לעניין "בשלותו הרגשית של ההורה, בין היתר, עולה גם חשיבותם של משתנים נוספים…כיצד הוא תופס את תפקידי ההורה האחר ; והערכתו את יכולתו של ההורה האחר למלא את תפקידו".

"תפיסת תפקידי ההורה האחר והערכת יכולתו של ההורה האחר למלא את תפקיד האם או את תפקיד האב מהווים להערכתי נדבך חשוב בהערכת הדינאמיקה והאינטראקציה המשפחתית ועשויים לשפר את יכולת הניבוי שלנו הן בנוגע למצבו הנפשי של ההורה במצבים של גירושין עתירי-קונפליקט והן בנוגע ליכולתו לאפשר לילד קשר תקין עם ההורה השני, תוך כדי קבלת זכותו של הילד לבטא רגשות של חיבה ואהבה כלפי ההורה האחר…הכלים הפסיכו- דיאגנוסטיים המקובלים כיום, אינם מאפשרים לפסיכולוג להעריך נכונה אפיונים אלה, ואף אינם תורמים ליכולת החיזוי של הפסיכולוג בנוגע לשדרים שכל אחד מההורים ישדר לילד ביחס להורה האחר במצבים של גירושין עתירי-קונפליקט".

"ניסיוני הקליני מלמד כי ההשפעה ההרסנית של תופעת ה״גירושין עתירי קונפליקט״ מתבטאת לעתים קרובות גם בסינדרום ההתנכרות להורה…  לעתים קרובות אנו עדים למצב שבו הורה משמורן מעודד בעקיפין את הניכור של הילד כלפי ההורה האחר, ואף מפיק מזה ״רווחים״ רגשיים שונים, כגון : תרומה להוקרה העצמית שלו כהורה, חיזוק הקשר הסימביוטי/תלותי של הילד בו, התעללות נפשית בהורה האחר, ועוד. יתר על כן, אותו הורה [הנקבה כמובן] מציין שאין לו יכולת להכריח את בנו לקיים את המפגשים עם ההורה האחר ו/או שאין זה מתפקידו. מאחורי הילד המתנכר קיים הורה אחד ש״מושך בחוטים״ ומתעלל בהורה האחר.  על מנת לזהות ולטפל בדינאמיקה זו, אנו זקוקים לכלי-הערכה שישפכו אור על תפיסת ההורים את עצמם כ״אבא״ או כ״אימא״, ואת תפיסתם את ההורה האחר".

לטענת יגיל, ראיון פתוח בו שואלים הורה אחד מה דעתו על ההורה השני לקוי ב"חסרונות רבים, עקב העדר סטנדרטיזציה והסכנה לרמה נמוכה של מהימנות בין מעריכים/שופטים".

יגיל הרכיב "שאלון" המורכב משני חלקים:  האם התבקשה לציין את התכונות ואת התפקידים שלדעתה צריכים לאפיין ״אימא טובה לילדיה״. לעומתה, האב התבקש לציין את התכונות והתפקידים שלדעתו צריכים לאפיין ״אבא טוב לילדיו״, ולציין לידי כל פריט ציון מ 1 עד 10, כך ש 1 הוא נמוך מאוד עד 10 שהוא גבוה מאוד.   לאחר מכן, אותו הורה התבקש להתייחס לתפקידי ההורה האחר ולמלא בכתב-ידו את התכונות והתפקידים שלדעתו צריכים לאפיין את ההורה בן-המין השני (״אימא טובה לילדיה״ או ״אבא טוב לילדיו״) ולתת ציונים על תיפקודו של ההורה האחר כלפי הילדים.

אבות יקרים:  שימו לב שמה שהחוקרים מחפשים כאן זה ציונים יפים לבת הזוג/אישתך לשעבר. אז נכון שהיא נחש צפע ארסי, אבל עורכי הדין שלה יגידו לה לתת לכם ציונים יפים, ועל כן, בבקשה, על אף שהיא נקניקיה בת נקניקיות, תן לה ציונים יפים, כדי שתלמידיו של יגיל לא יגידו עליך, שאינך יודע לפרגן.  "העיון בתכונות ובתפקידים שרשמו ההורים תרם תרומה רבה להבנת תפיסת התפקיד שלהם כהורה ותפיסת תפקידו של ההורה האחר. על בסיס מידע זה ועל בסיס הציונים שהם נתנו לעצמם ולהורה האחר ניתן היה לקיים בחלק מהמקרים דיאלוג קונסטרוקטיבי בין ההורים ותהליך ייעוצי שהוביל להסכמות ולשיתוף פעולה ביניהם. אולם, במקרים של גירושין עתירי-קונפליקט שבהם גם ניכרה תופעת ההתנכרות להורה, תהליך הייעוץ עלה על שרטון, הואיל ומתשובות אחד ההורים או שניהם ניתן היה ללמוד על מצבים פתולוגיים בהם מופעל מנגנון של פיצול, ובו ההורה תופס את עצמו כהורה טוב באופן מוחלט ואת ההורה האחר כהורה רע מיסודו".

לצורך המחשה, להלן תכונות שתוכלו לפרט על עצמכם:  לתת אהבה לילדים ללא גבולות, לתת לילד הרגשה שהוא טוב, חינוך לפעילות גופנית וחיים בריאים, לעשות, חינוך לדרך ארץ ותרבות, ללמד אותו בצורה רגועה, ללמוד יחד עם הילד, לתת לחיים טעם טוב, לתת טעם ללימודים וגם לעבודה, ללמד את עקרונות החיים, להשתתף בלימודים ובמשחקים, יודע לדרוש ולבדוק ביצוע, יודע לוותר, יודע לענות לבקשות והטיל גבולות, עומד לצידם של הילדים בכל מצב, מבין שהם לא צריכים לשחזר את החיים שלי, אלא ללכת בדרכם הם, לדאוג להתפתחותם התקינה, לדאוג לפיתוח פוטנציאל הטמון בהם, חינוך לתורה ולמצוות, חינוך לעצמאות במעשים ובמחשבה, להיות אוזן קשבת.   על האישה יש לרשום כך:  אוהבת את ילדיה (10), נותנת דוגמא אישית חיובית (10), דואגת לבריאות (10), מפנקת (10), משתתפת בלימודים ומשחקים (10), מרגישה מסירות (10), עומדת לצידם בכל מצב (10), פיתוח חשיבה אנליטית (10), פיתוח יצירתיות, ״ראש פתוח״ (10), הקניית הרגשת בטחון ויציבות (10), יחס חם (10),פיתוח הומור ושמחת-חיים (10).  אין ברירה.  אלה כללי המשחק.  הנשים משקרות יותר טוב מכם.

הצדיק היחד בסדום – ישראל אורון (אוסטריי)

קיראו דבריו של חכם אמיתי:  "בית המשפט בהחלטתו מי יהיה המשמורן, מפקיע את זכותו של ההורה המפסיד במשפט לגדל את ילדיו, וזוהי זכות שעמדה להורה מרגע צאת ילדיו לאויר העולם. בהקשר ראוי להדגיש, כי אגב כך מפקיע ביהמ׳׳ש את זכותם של הילדים אשר מי מהוריהם הפסיד במשפט להיות מטופלים על ידו. לא רק שבדרך זו המדינה מתערבת בזכות הטבעית של הורים, אלא בעת ניתוק הקשר בין שניהם היא מתערבת בקשרי הגומלין של הילד עם הוריו, ומשנה אותם כראות עיניה. בהתערבות זו מעמידה המדינה, באמצעות ביהמ״ש, את ההורה המפסיד, כמו את ההורה שזכה, במיני מבחנים ובירורים פסיכולוגיים, במטרה לקבוע את טיבו כהורה לאותו קטין, הגם שהוא כבר משמש הורהו מזה שנים. ברי, שלולא ניתוק קשריהם של ההורים, לא היה עולה על דעתו של איש לערוך ״מבחני הורות״ כאלה.  ודוק – המדינה לא ״בחנה״ את ההורים טרם נישואיהם, ואף לא לקראת לידת ילדיהם, או לקראת ההריון. והנה לא אירע כל דבר הרסני בקשר שבין ההורה לילדו שיחייב על פניו את התערבותה של המדינה.  על יסוד כל אחד מההיבטים שילובנו, תוצג כבר עתה מסקנה מרכזית: גם לאחר פרידתם, או גירושיהם, של בני-זוג, אין כל בסיס פסיכולוגי למנוע מי מהם מלהמשיך ולגדל את ילדו. על כן אין להפקיד את תפקיד גידול הילדים בידיו של ההורה האחר בלבד (האם, כמעשה של שיגרה משפטית). על כתפי שני ההורים מוטלת החובה, והזכות, להמשיך במלאכה".

"באשר לראיון, הרי בעצם מהלכו טבוע כשל המונע כנות מצד ההורה, משני טעמים. ראשית, ההורה מתבקש לחשוף פן מחייו האינטימיים, אך לשם כך יש לבנות אימון בינו לבין המראיין. אימון כזה לעולם איננו נבנה תוך דקות שיחה ספורות, ואף לא במשך שעה או שעתיים, שהוא פרק הזמן השכיח לראיון בעניין משמורת. הטעם השני, עניינו הביטחון שחש המרואיין כלפי המראיין כמי שפועל עבורו, ושעל יסודו ברי לו כי דבריו בקונטקסט המקצועי לא ישמשו כנגדו,  אלא שלשני ההורים ידוע, כי בדרך השגרה המשמורת תינתן רק לאחד מהם. וכך, לפחות דבריו של אחד מהם ישמשו נגדו. שני טעמים אלה מצביעים על מגבלה משמעותית של תקפות הראיון, כי אין הוא משקף כדבעי את המתחולל בנפשו של המרואיין".

ראיון של ילדים, ובעיקר בענייני משמורת, כאשר הם בקונפליקט נאמנות בין שני הורים, גם הוא איננו אמין.  "הילדים אינם בגדר פונים וולונטריים, ותהליך בניית הקשר עמם רצוף מכשולים, שלעתים אינם עבירים.  הניסיון מלמד גם שילדים נמנעים מלחשוף בעיות מחוץ למסגרת משפחתם, ועל כן יש לעבוד באמצעות ההורים לשם פיתוח זיקה-הרמונית בין איש המקצוע לבין הילד.  מן הסתם, אמצעי יעיל זה נדון מראש לכישלון בסכסוכי הורים על משמורת ילדם, ולמראיין לא נותר כי אם להשתמש בראיון ישיר שתקפותו המוגבלת מודגשת דווקא אצל ילדים…  בדרך שיגרה ילדים מתנגדים לחלוק את רגשותיהם עם אדם זר….גבולות הסודיות לדברים שהילד מספר בשעת הראיון רופפים למדי, והחשש של הילד כי דבריו יועברו למוסדות חברתיים שונים בולם את שטף דבריו ומסננם.   אכן, בנסיבות גירושין ברור לילד (כמו למבוגר) שתהיה השלכה מעשית לדבריו בראיון, ודבריו יועלו בחוות הדעת של המראיין אשר תוגש לבית-המשפט ותחשף לעיני הוריו.  יש אנשי מקצוע אשר אף הגדילו לעשות: מכיוון שברי להם כי לא ניתן להבטיח לילד שמירה על הסודיות המתחייבת בסיטואציה של חשיפה נפשית, הם ממליצים כיצד לפנות אליו בדרכי ניסוח כאלה, שיביאו אותו בעל כורחו להסכים לחשיפת דבריו.  סביר כי שיתוף הפעולה מצד הילד בנסיבות אלה לוקה בחסר, בלשון המעטה, וכך אף התקפות של הראיון.  כאן המקום להזכיר, כי רוחש בילד ללא הרף קונפליקט נאמנות בין הוריו. תהא זו תמימות מקצועית להניח מעבר לכל המהמורות המתודולוגיות, כי קונפליקט זה נפתר מניה וביה אם אין שואלים את הילד ישירות עם מי מהוריו ברצונו להתגורר. נהפוך הוא. לילד, גם בגיל צעיר ביותר, ברור שהוא מהווה נושא מחלוקת בין הוריו, וודאי ברור לו מהי מטרתו של איש המקצוע המנסה לחדור לנבכי נפשו של הילד (ניסיון שאף עלול להוות חיזוק לקונפליקט).

מתוך עיון בספרות, דומני שאנשי מקצוע טרם נתנו את דעתם התאורטית והמחקרית לקונפליקט זה, אשר ממשיך ללוות את הילד בשיטת המשמורת המקובלת של הורה יחיד.

כשל תקפות נוסף קיים בשיטת איסוף האינפורמציה מבני המשפחה, המתבטא בכך שאין דגימה ראויה של יחסי-הגומלין של הילד מכל תקופת חייו, וכפועל יוצא מתמקדים רק בהתנהגות הילד בהווה.

שלילת האב במבחני מסוגלות הורית ע"פ ישראל אורון

 

"זה מכבר נמצא, באמצעות תצפית ישירה במשפחות, כי התקשרות-שבחיבה זו נוצרת החל בינקות, הן עם האם והן עם האב. כך, לדוגמא, התינוק חש במצוקה כאשר ניתקוהו מכל אחד מהוריו, ולאו דווקא מאמו, על אף העובדה הטכנית, כי ברב המשפחות שנבדקו האבות נעדרו מהבית יותר מהאימהות (1982 ,Lamb & Goldberg). מסתבר, שכל אחד מההורים ממלא תפקיד בעל אפי נפרד וספציפי באינטראקציה עם התינוק, כבדפוסי משחק וטיפול שונים, ומכאן שכל אחד מהם תורם לנתיבי התפתחות שונים, כאשר שני התפקידים משלימים זה את זה וחשובים לתינוק באותה מידה (1981 ,Parke & Tinsley). ככלל, בבחינת האינטראקציה בין האב לילדו, נמצא כי היא תורמת תרומה משמעותית להתפתחות של הזהות המינית, להתפתחות האינטלקטואלית, וכן להסתגלות נפשית ולמסוגלות חברתית(1981 ,Lamb)".

"את חשיבותו של תפקיד האב בהתפתחות הנפשית של הילד, ניתן ללמוד גם מתצפית במשפחות שבהן האב הוא המטפל העיקרי בילדים.  בארה״ב הן נאמדות ברבע מהמשפחות שבהן האישה עובדת(1997 ,Pleck).  במשפחות אלה נמצא, שלילדים היה קשר עז יותר לאבות מאשר לאמהות, וכי ההתקשרות של התינוקות אל אנשים בסביבתם הייתה טעונה בפחות חרדה מאשר במשפחות שבהן האם הייתה המטפל-העיקרי (1999 ,Russell)".

"אם כן, חשיבות האב להתפתחות ילדו איננה נופלת מזו של האם, והממצאים הספורים שהבאתי עולים בקנה אחד עם מחקרים רבים אחרים. מחקרים אלה, יש לדעת, משקפים רק מהפך מחקרי בנושא זה ולאו דוקא מהפך בהתנהגות האבות כלפי ילדיהם (1983 ,Radin & Russell).  ערוץ מחקרי שלישי להבנת ערכו של האב, מתמקד בילדים הגדלים בהעדרו. מסתבר, שהמשתנה המכריע לעניו זה אינו עצם הגדילה וההתפתחות ללא אב, אלא נסיבות היעדרותו. דהיינו, האם הנסיבות מצביעות על נטישת הילד ע״י אביו, או על סיבות ראויות שהביאו לפירוד ביניהם, כמוות (1999 ,McLanahan & Teitler). גירושים הם מהנסיבות השכיחות המולידות את תחושת הנטישה, ונראה שתחושה זו, בצירוף חסרון השפעתו של האב על התפתחות ילדיו, מביאה לפגיעותם הנפשית לטווח ארוך (שם). ואכן, עשרות רבות של מחקרים מצביעים בעיקר בנסיבות אלה על חשך-התפתחותי בתחומים שונים של האישיות: התפתחות הזהות המינית של הבן; התפתחותה של הבת בדגש תיפקודה ההטרוסקסואלי; תיפקוד קוגניטיבי; הסתגלות אישית וחברתית(1981 ,Biller)".

"זאת, ועוד. כידוע, תמונת הגירושין השכיחה נראית כך: כעבור פרק זמן של חיכוכים בין ההורים, האב הוא זה שנוטל את חפציו ועוזב את מקום המגורים המשותף. נראה שיש בכך כדי ליצור, לכאורה, תשתית עובדתית בלב ילדיו, שהוא נוטש אותם וחשיבותם בעיניו – כקליפת השום. ככל שהילד רך בשנים, כך ייחרתו בתפיסתו הסוביקטיבית נסיבות העזיבה בנטישה זדונית, בעיקר אם לאימו יהיה אינטרס שלא להעמיד בפניו את העובדות על דיוקן.  בנוסף, אם האב ייאבק בערכאות כדי להיות המשמורן של ילדיו, וכרגיל במקומותינו יפסיד, הרי בעיניהם הוא יצטייר כמי שנמצא ע״י בימ״ש בלתי ראוי לגדלם, שזה בבחינת חותם רשמי לכך שהוא ״נטשם״. ואם האב הוא שנותר בדירת המגורים והאם והילדים יצאו ממנה, הרי הוא בבחינת מי שהשליך את ילדיו ככלי אין חפץ ם. ילדים בשלב האופרציות הקונקרטיות שבהתפתחותם האינטלקטואלית, יתפסו את החלטת הערכאות בדרך נוקשה וחסרת פשרות, ללא התחשבות במורכבות! של הנסיבות במציאות, ותוך שהם מתעלמים מחוויות חיוביות שהם חוו עם אביהם. או אז – גושפנקא רשמית של העדר מסוגלות-הורית הוטבעה על מצחו של האב, ועם תו-קלון זה עליו לבסס מחדש את יחסיו עם ילדיו".

"אנשי מקצוע אחדים שמו להם למטרה להפסיק את העדפת האימהות בערכאות ולתת כלים בידיו של האב התובע את משמורת ילדיו, ואת שלל המסקנות המחקריות סיכמו בדרך תמציתית (1983 ,Thompson):

א.                על אף שינויים מובהקים בהקדשת זמן לתינוקות ולילדים צעירים ביותר, האבות והאמהות גם יחד מהווים עבורם דמויות משמעותיות. גם כאשר האם היא המטפלת העיקרית
בתינוק, שניהם מהווים לו הורים-פסיכולוגיים, ועובדה זו יפה גם להתפתחותו בכל שנות ילדותו ונערותו.

ב.                כל אחד מההורים ממלא את תפקידו בדרך שונה, בעלת חשיבות ייחודית. הבדל זה נתפס ע״י התינוק, ונטמע במערכת ציפיותיו מהסביבה.

ג.                 האבות מצויידים כהלכה בכישורים למלא את תפקיד המטפל העיקרי, אף שסיגנון הטיפול שלהם יהיה שונה מזה של האם. מתוך כך אף משתמע, שאת תפקידי הטיפול בילד אין
לחלק על פי אמות מדה מסורתיות של מין (שמהן מבע הויכוח השמח, מי מההורים חשוב יותר להתפתחות התינוק), אלא על פי מטפל-עיקרי ומטפל-משני.

ד.                אם ניתנת המישמורת על הילדים להורה אחד, טוב יותר שהילדים יהיו עם ההורה בן מינם. במחקרי-אורך באשר להשפעת הגירושים על ילדים נמצא שקשיים רבים יותר
נערמים על התפתחותם של בנים השוהים עם אמם, מאשר להיפך. דהינו, לאבות תרומה ייחודית להתפתחות בניהם".

"העולה במקובץ מסיכום מחקרים משלשת כיווני המחקר בנושא תרומת האב הוא, שאין כל בסיס להפליה נגד אבות בהחלטות בעניו משמורת ילדים, גם אם הם רכים בשנים, או אף תינוקות".

"לפגיעה המסתברת משלילת האב כמשמורן לילדים יש היבט נוסף, שעניינו בסמכות ההורים. ככלל, סמכות ההורים, במובן הרחב ביותר כברי-סמכא, מספקת לילד טיפול והגנה, ומהווה עבורו נקודת מוצא להתפתחותו ולתפקודו כבוגר בחברה. ההתפתחות מתרחשת במסגרת חיי משפחה אוטונומיים ובהדרכת ההורים, וככל שהילד רך בשנים כך הוא זקוק להם יותר. מתוך כך, כאשר המדינה פולשת לאינטימיות הקשר שבין הילד להוריו, בעוד אלה נאבקים על זכות המשמורת, הרי היא מחלישה קשר זה ומזעזעת אותו. צרכי הילד אינם מסופקים כיאות, ותפיסתו שהוריו הם יודעי-כל וכל-יכולים (שהיא שלב בהתפתחותו הנפשית התקינה של כל ילד), מתערערת בטרם עת".

"זעזוע זה של הקשר מתבטא בשני תחומים עיקריים. ראשית, כאשר הילד נדרש לשתף פעולה עם אנשי מקצוע בכלל, וכשמראיינים אותו בפרט. אז נכפית עליו חשיפת רגשותיו הכמוסים ביותר, שאותם נהג לחלוק רק עם הוריו (וסביר שעתה הם מצטיירים בעיניו כחסרי אונים להגן עליו מפני הפלישה לנפשו, או כחסרי בינה להבין את מצוקתו ולסייע לו). התחום השני עניינו קונפליקט נאמנות הקונה שביתה בנפשו של ילד בגיל כלשהו, כאשר שואלים אותו עם מי מהוריו ברצונו להתגורר. אמנם יש הממליצים להסיק את רצונו זה מבלי לשאול אותו ישירות (1994 ,Stahl), אך בכך הם מתעלמים מהאפשרות הסבירה שהילד יחוש את ציפיות המראיין (והסביבה) ממנו, וישיב בהתאם להן ("social desirability"). אף קיימת בודאי אפשרות שהמראיין ישליך את ציפייתו-הטייתו שלו על הדברים המעורפלים של הילד, ויסיק מהם מסקנה נטולת תקפות".

"לא רק שסמכות שני ההורים נפגמת במידה בלתי מבוטלת מעצם הפלישה לחיי המשפחה, אלא שהמחקרים באשר לתרומת האב, בד בבד עם פסקי-הדין כנגדו, מלמדים כי תרומת האב מתערערת במיוחד. וכך, לא רק שהילדים מוצפים בשאלות פולשניות מצד אדם זר, אלא שבסיומו של התהליך הם אף צופים וחשים בשיאה של הפגיעה באוטוריטה האוטונומית והאינטימית של המשפחה. זאת, כאשר גוף זר מחליט כי יש לבתק את הקשר כפי ששרר בינם לבין אביהם. ההשפעה הטראומאטית של החלטה זו לעולם לא תימחה מנפשות הילדים, אפילו בהעדרו של קונפליקט נאמנות, גם כאשר ישככו גלי הסערה המשפחתית והמשפטית. סבורני, כי השפעה זו טרם נחקרה מסודיות ראויה, על ההשלכות המתחייבות מכך".

.סיכום של הקואליציה

לסיכום, אחרי שבחנו את חמשת השלבים של מבחן המסוגלות ההורית, על פי תיאוריית זכי, לא השתכנענו בצורך לחייב הורים בבדיקת מסוגלות הורית, והתועלת שבכך.  מה הקשר של מבחני איי-קיו ומבחני כתמי דיו לזכות של האבא להיות בקשר מלא ואיכותי עם ילדיו?  בשביל מה צריך פסיכולוג שיעודד את הילדים להלשין על ההורים?  מדוע השופטים עצמם אינם עוברים סדנת אבחון ציורי ילדים?  אם לא די בכך, המומחים עצמם מודים כי למרות העמסת מבחן על גבי מבחן, "טובת הילד הוא מושג שאינו ניתן להכללה", "אין דרך ברורה ומוסכמת להערכת המסוגלות ההורית", והתוצאות תלויות בהכשרתו של הבודק, מינו, ציפיותיו, והזדהותו עם המכון שמשלם את משכורתו.

המלצתנו היא לנסח מייד הודעת התנגדות לדרישה לבדיקת מסוגלות הורית.  לכתוב שמדובר במבחנים נטולי תקפות מדעית, ושמבחנים אלה מעצם ביצועם מהווים פגיעה בזכות להורות, פרטיות לכבוד, ולחיי משפחה תקינים, כאשר המומחים עצמם מודים שחוסר מסוגלות הורית איננו תסמונת פתולוגית, ושאין כאן שחור או לבן, אלא רצף שבין שתי קצותיו ניתן למקם את ההורה בנקודה כלשהי, ו"אין נקודת חתך מוסכמת ומקובלת על פני רצף זה (כלשונו של דוד יגיל).  המבחן מסוכל לתת בסך הכל השערות לגבי העתיד, ואיננו "ניתן לבדיקה, אישוש והפרכה".

מי שלא יצליח לסכל את המזימה, ועליו בכל זאת לעבור את המבחן, עליו לבצע את הפעולות הבאות:  קח טוש ונייר, שני בקבוקי בירה (או וודקה) ולך לבצע מבחן דמה עם החבר הכי קרוב שלך.  תן לו לצייר כתמי דיו שחורים וצבעוניים (רורשאך לעניים), ולשאול אותך מה אתה רואה.  זכור שעליך תמיד לראות "שני ציפורי זמיר מעופפים בשלווה בשמיים", או "תרנגולת חמודה משתזפת בדשא".  בקיצור,  רק דברים חיוביים.  אחר כך נסו את "מבחן השלמת המשפטים".  תן לחבר הכי טוב שלך, ואולי לאימא או ידידתך הקרובה לבדוק את תגובותיך, ולשפר את רמת התגובות החיוביות.  חשוב שכל תשובה תהיה חיובית, אופטימית, שורשית ואולי גם הגיונית.

ולסיום, הכינו נאום יפה על הפריטים הבאים מגובה בתאריכים ושמות:  איכות הטיפול הפיזי, דאגה להשגחה קבועה ומתאימה על הילד, ביטויי קשר ריגשי וענין בילד, התנהגות עקבית כלפיו וקביעת כללים, מתן מדה של עצמאות, דאגה ומעקב אחר חינוך הילד במסגרות פורמליות. קרא בעיון גם את המדריך הבלעדי שלנו על רורשאך

Posted in רווחה | מתויג: , , , , | 2 Comments »

הפגנת ענק מול מכון ווגנר בבית קורקס ברעננה ב 19.7.2010 .

Posted by yeladeinu ב- יולי 8, 2010

הפגנת ענק מול מכון ווגנר בבית קורקס ברעננה אשר פוגע באלפי אבות גרושים וידוע כמשתף פעולה וחותמת גומי של הרווחה.

במהלך משמרת המחאה יוצג חומר בלעדי לכלי התקשורת  לגבי ווגנר  שמעולם לא קיבל הסמכה לעשות מסוגלות הורית .

כל מי שנפגע מהדרך המוטה של ווגנר ותעשיית המסוגלות ההורית להגיע ולייצור קשר דרך האתר .

התנועה ממליצה לפסול כל הפנייה לאיש זה .

Posted in רווחה | מתויג: , , , | Leave a Comment »

הבלוף של לישכת הרווחה בבתים שליחת משפחה שלמה למכון שקד העובד איתם לטענת פקידת הסעד 100000 לאדם .

Posted by yeladeinu ב- ינואר 19, 2010

המכון  עובד עם משרד הרווחה .

משפחתו של הילד שנחטף ושפורסם אצלנו באתר הינה משפחה נורמטיבית שבעבר גידלו ילדים והמסוגלים לסייע להורים .

לפקידת הסעד אצה רצה הדרך והיא ביחד עם השופטת מיכל קפלן רוקמן להורות על בדיקה מסוגלות הורית גם למי שיש נסיון יותר את מפקידת הסעד .

פקידת הסעד נשאלה האם היא ביצעה מסוגלות הורית ותשובתה הייתה שילדיה אינם ילדים נזקקים  .

פקידי הסעד ברור אינם מוסמכים לדבר אך יתכן שיבזבזו כספי ציבור ויכינו חוות דעת בהתאם לרצונם .

המכונים שצצים מידי יום וחורצים גורלות ללא פחד ועם שיתוף פעולה עם הרווחה.

בדיקה שנעשתה באתר משרד הבריאות העלה טענה חמורה ביותר שמה איננו נמצא ברשימת הפסיכולוגים כלל.

עורכת דין עידית ארואץ רואיינה על מאבקה להחזרת הקטינה והיא פורסת מערכת כשלים המנוגדת לחוק הנוער בו בית המשפט קודם אישר את הוצאת הקטינה ולאחר היא מבקשת לדון אם להעביר את הקטינה לסבתא או לדודה .

השופטת הסכימה לתרגיל הרווחה וביקשה בדיקה שאיננה קובעת דבר אף כלפי ההורים .

בדיקת מסוגלות הורית איננה קובעת מסוגלות הורית  של הורים .

עורכת הדין הודיעה שתחקור את פקידי הסעד ותעתור אף לבית המשפט העליון בימים הקרובים שהוא יכריע האם בית המשפט מוסמך להוציא ילד בניגוד לחוק .

התנועה תפעל לסייע להורים בכל דרך חוקית ותחשוף פרטים על התנהלות פקידת הסעד .

כמו כן תופיע בבית המשפט כעדה .

Text Box: ענת שמואלי פסיכולוגית קלינית מנהלת המכון מדריכה במכון בפסיכותרפיה ובפסיכודיאגנוסטיקה טיפול פרטני במבוגרים. טיפול בפעוטות, ילדים ומתבגרים. הדרכת הורים. טיפול דיאדי. טיפול משפחתי וזוגי. ליווי משפחות אומנות ומאמצות.  הדרכה וליווי לצוותי טיפול בילדים ובמשפחות. חוות דעת בנושאי מסוגלות הורית ומשמורת ילדים.

Posted in רווחה | מתויג: , , , , | 1 Comment »

נתקלתה בפקידת סעד עצור ,אל תדבר ,ואל תיפגש לפני שתקרא את מדריך ההיתמודדות עם נשים מסוכנות אלו

Posted by yeladeinu ב- מרץ 18, 2009

עצות זהב להתנהגות עם עובדים סוציאלים מלשכת הרווחה מתוך אתר "הרהורים על משפחה וילדים"

היזהרו ביצירת קשר עם עובדי רווחה

היזהרו ביצירת קשר עם עובדים סוציאלים ממחלקת הרווחה בנוגע לעזרה או עצה כלשהי בנושא של ילדים או כל נושא אחר בו מעורבת משפחה עם ילדים מתחת לגיל 18, בכלל זה עזרה כלכלית כלשהי.

אם ישנן בעיות עם בן או בת הזוג, אחד המהלכים הראשונים שעובד הרווחה יעשה הוא להוציא את ילדיכם מן הבית על מנת להרחיק אותם מן ה”סיכון”.

אל תחשפו בפני פקידי סעד את תכניותיכם

אם עובדים סוציאלים הוציאו לכם את הילדים מן הבית, לעולם אל תחשפו בפניהם את תכניותיכם להיאבק בהם. זכרו, גם אם ילדיכם באומנה או בפנימיות הם עדיין יכולים להתקשר אליכם בטלפון או לשלוח לכם מייל באינטרנט ולספר לכם אודות העובר עליהם במוסדות הללו.

חובה להקליט כל שיחה עם עובד רווחה

חובה להקליט כל שיחה שלכם עימם. מכשיר הקלטה צריך תמיד להיות בהישג יד. מרבית ההקלטות מהוות ראיה רבת עוצמה לשקרים שנאמרו על ידם במהלך השיחה.

לעולם אל תאמינו לעובדי רווחה

לעולם אל תאמינו למה שעובדי הרווחה אומרים לכם. עימדו על כך שכל הבטחה שלהם תועלה על הכתב. היו מנומסים כלפיהם, אך תמיד זכרו עובדי רווחה הינם האויבים שלכם.

שימרו על קור רוח כאשר אתם משוחחים עימם

פקידי סעד ינסו בכוונה לגרור אתכם לכדי ויכוח קולני עימם וזאת על מנת שמאוחר יותר הם יכתבו בתסקירים שלהם לבית המשפט כי הינכם אנשים “תוקפנים ואלימים” ואף לא יהססו להגיש נגדכם תלונות במשטרה כטכניקה נוספת להוצאת ילדיכם מהבית. שימו את האגו שלכם בצד, תמיד ענו להם בשקט אך באסרטיביות גם אם הם צועקים עליכם. זכרו שוב להקליט כל שיחה עימם.

עצות של עובדי רווחה הן מלכודת

עובדים סוציאלים אינם משטרה למרות שהם מתיימרים להיות כאלה במסגרת גוף מפוקפק שהם יצרו בשם “משטרת הרווחה”. אי לכך, לעולם אל תפעלו על פי “עצותיהם המועילות”. “עצה מועילה” ידועה שלהם היא במקרה של גירושין, כאשר הם אומרים לכם שהברירה היחידה עבורכם לקבל משמורת על הילד היא להיפרד מבן הזוג. הם ינסו לשסע אתכם אחד בשני בשיטת “הפרד ומשול”, ולוודא שהגעתם למצב בו אתם פרודים אחד מהשני, ממודרים ומבולבלים.

 

לעתים הם ינסו לארגן עבורכם הסדרי ראיה עם הילדים בשעות לא מקובלות כמו באמצע יום עבודה. כתוצאה מכך תאבדו את מקום עבודתכם ואף את רכושכם, ואז בבית המשפט הם יאמרו כי אינכם מסוגלים לגדל את הילדים משום שאתם מובטלים וללא רכוש. התנגדו להסדרי ראיה דרקוניים כאלה והקליטו את שיחת ההתנגדות על מנת להוכיח כי פקידת הסעד שמה במתכוון מכשולים להסדרי הראיה.

לעולם אל תחתמו על שום מסמך מטעמם

לעולם אל תחתמו על שום מסמך המובא על ידם, גם אם הם אומרים כי “אתם חייבים”. אינכם חייבים לחתום על שום מסמך שלהם! פקידי סעד עובדים על בסיס מניפולציות ושקרים ומתוך ידיעה כי הצד השני אינו מכיר את החוק ולמעשה אין להם שום סמכות להחתים אתכם על שום מסמך.

 

רק צו בית משפט מחייב אתכם. אם הם מאיימים עליכם כי יפנו לבית משפט אל תתרגשו מן האיום. הילחמו בהם באמצעות בית המשפט בלבד. אנו מודעים לאחת הבעיות הקשות בהן לרוב המשפחות העניות אין כסף לשכור עורך דין טוב וגם הם לדאבוננו מודעים לכך. היו בטוחים כי ברגע שאתם חותמים, הם ישברו את המילה שלהם משום שמה שהם אמרו בעל פה אינו מעוגן וחתום בשום מסמך, בעוד שאתם כן חתמתם.

אל תנדבו להם מידע מיותר עליכם

אם לאויבים שלכם נגמרה התחמושת, אל תציידו אותם בתחמושת נוספת, קרי מידע נוסף עליכם. תמיד ענו להם בתשובות לקוניות כמו “כן, “לא”, “אני לא יודע”. אם תספקו להם תשובות מפורטות הם תמיד יתנו לתשובות שלכם פרשנויות מעוותות ופרשנויות אלו ישמשו אותם מאוחר יותר בבית המשפט נגדיכם.

 

שיתוף הפעולה שלכם עימם באמצעות מידע נוסף שתספקו להם עליכם ועל ילדיכם עלול לעלות לכם באיבוד משמורת על ילדיכם לצמיתות..

אל תיכנעו לסחיטה של עובדי רווחה

זכרו!! המטרה של פקיד הסעד אינה טובת ורווחת הילד כי אם עוד ניצחון נוסף שלו בבית המשפט להוצאת ילדים מהבית. התעלמו מכל איום או סחיטה שהם מפעילים עליכם בנוסח “תעשו מה שאנו דורשים מכם ולא תסתבכו”. התנגדו להם באופן מנומס כדי שלא יאשימו אתכם אחר כך באנטגוניזם ותוקפנות.

התנגדו להשמה חוץ ביתית מכל סוג שהוא

לעולם אל תסכימו שילדיכם יגיע למשפחת אומנה או לכל סידור חוץ ביתי אחר, גם אם זה סידור זמני עד שתתאוששו ותקומו על הרגלים. זכרו, מה שזמני הוא קבוע.

 

הסכמה שלכם לצו נזקקות או להשמה חוץ ביתית כגון אומנה או פנימיות היא למעשה הודאה מצידכם כי אינכם מסוגלים לטפל בילד והודאה זו תלווה אתכם לכל אורך חיי הילד ותשמש את פקידי הסעד נגדכם.

 

פקידי הסעד ישכנעו את בית המשפט כי הילד צריך להמשיך לשהות בסידור חוץ ביתי עד ש"תשתקמו" וכרגע הם אינם רואים ש"השתקמתם".

בדרך כלל הם יהיו עקבים בהצהרה הזו נגדכם עד להגעתו של הילד לגיל 18.

התרחקו מסיוע משפטי מטעם המדינה

התרחקו מעורכי הדין המייעצים לכם להסכים לסידור חוץ ביתי זמני בתואנה כי “אחרת תאבדו את ילדיכם לתמיד”.

עורכי דין כאלו הם עורכי דין המחפשים לעצמם עבודה קלה.

 

ישנם עורכי דין, ובעיקר עורכי דין מן הסיוע המשפטי הניתן לכם חינם שיאמרו לכם שאין צורך שתעידו בבית המשפט, הם ידברו בשמכם ולפתע אתם מוצאים עצמכם מאבדים את ילדיכם בצו בית המשפט. שימו לב !! מרבית עורכי הדין מן הסיוע המשפטי בבתי המשפט לענייני משפחה ידועים כמשטפי פעולה של השופטים ופקידי הסעד רבים מהם מעמידי פנים כאילו הם בעד הלקוח בעוד שבפועל הם שליחים של הממסד.

 

כל עורך דין שמונע ממך מלהעיד, פטר אותו. עדיף שתייצגו את הימנעו מלספר ביוזמתכם על מעידות שלכם

הורים זכרו, פקידי הסעד הם האויבים שלכם. לעולם אל תספרו מיוזמתכם להם או לבית המשפט על מקרים או מעידות שקרו לכם. אימרו את האמת אך אל תנדבו מידע מיותר אלא ענו בבית המשפט רק בתשובות של “כן” ו”לא”.

 

צייתו לצו בית המשפט. אל תשלחו את הילד לחו”ל בניגוד לצו בית משפט אבל נשים, אם אתן בהריון שום צו בית משפט אינו יכול לעצור בעדכן לנסוע לחו”ל וללדת שם את הילד. שבדיה או אירלנד הם מקומות טובים עבורכן.

סרבו לכל טיפול מטעם משרד הרווחה,משרד הרווחה רוצה לטייג אותכם ראו הוזהרתם?

סרבו לכל “טיפול” שעובדי הרווחה דורשים מכם, בכלל זה טיפולי פסיכיאטריה, פסיכותרפיה, פסיכולוגיה, יעוץ וכו’). ובפרט סרבו לטיפולים הללו לאחר שילדיכם נלקחו מכם, משום שטיפולים כאלו, מכל סוג שהוא אינם אפקטיביים כאשר אתם כהורים נמצאים במצוקה רגשית קשה עקב חטיפת ילדיכם ע”י שירותי הרווחה ומצוקה זו אינה ניתנת לפתרון כל עוד ילדיכם רחוקים מכם.

 

חוות הדעת ב”טיפולים” הללו אף משמשות את פקידי הסעד כנגדכם. הן משמשות כ”ראיה” נוספת נגדכם בבית המשפט. שימו לב כי מטפלים מטעם משרד הרווחה יכתבו רק חוות דעת שתניח את דעתם של פקידי הסעד, גם אם היא אינה משקפת את מצבכם האמיתי.

 

הסכימו לשתף פעולה עם “מומחים מקצועיים” רק פרטיים שלא עובדים עם הרווחה

סרבו מראש למכון נעמן היתמודדות,ווגנר,שלם,ד"ר כלב בית החולים איכילוב בתל אביב,המתחזה דן שרון שהינו עובד סוציאלי ואיננו מוסמך כלל לעשות מסוגלות הורית .

סרבו לבדיקת מסוגלות הורית

סרבו לכל בדיקת מסוגלות הורית, משום שבמרבית הבדיקות יפסקו לרעתכם. במיוחד סרבו לבדיקת מסוגלות של מאבחן שמונה מטעם משרד הרווחה, שהרי אדם זה הוא עושה דברם של פקידי הסעד.

אל תשלמו שקל אחד למרות שהשופט מנסה להפעיל עליכם לחץ שאתם לא ראויים עמוד 82-86 בדו"ח ועדת שניט מבהיר את עובדות אלו שמסוגלות הורית לא קובעת דבר אין מדובר בבדיקת דם .

תביעות נזיקין הגישו  במהלך הדיונים וכנגד פקידי הסעד אשר יודגש אינם נהנים מחסיון .

כאמור, העידו בבית משפט לענייני משפחה בתשובות קצרות בלבד. תשובות כמו “כן”, ו-”לא” הן התשובות הטובות ביותר במרבית המקרים.

 

לעולם אל תתלוננו ולעולם אל תסבירו שום דבר. כל הסבר מיותר שלכם יתקל בחומת התנגדות ועלול לשמש כנגדכם. דברו תמיד בטונים רגועים ואל תאיימו במעמד זה בתביעות נזיקין אזרחיות כנגד הגורמים המעורבים. התמקדו בזכויות הילד ולא בזכויות שלכם

נקטו בגישה של החזרת ילדים הביתה לא בגלל שהפקיעו מכם את זכויותיכם כהורים אלא משום שמשרד הרווחה הפקיע את זכויות הילדים בניגוד לאמנת זכויות הילד ולילדיכם נגרם נזק עקב השהייה במסגרת חוץ ביתית ולכן עליו לחזור הביתה, שם מקומו ושם טובתו האולטימטיבית.

 

הגישה שלכם צריכה להיות ממוקדת בסבלו של הילד כתוצאה מהניתוק ולא בסבל שלכם.

הגישו תלונות במשטרה נהלו מעקבים אחרי עובדי המקום ופקידות הבסעד והכל בהתאם לחוק .

פנו עם ראיות לעיתונות ולא לפקידי הסעד ובתי המשפט ולאחר החשיפה בתיקשורת תיפנו לבית המשפט .

הסבירו לילדיכם כי אתם תמיד תיאבקו להשבתם הביתה ושלא ידברו עם איש ולא ישתפו פעולה .

מרבית הילדים בבתי האומנה ובפנימיות עוברים שטיפת מוח נגד הוריהם. שם נאמר להם יום יום כי “הוריהם אינם מסוגלים לטפל בהם…”, או גרוע מכך כי “הוריהם אינם אוהבים אותם…” ו-”הוריהם נטשו אותם…”.

 

מטרת שטיפת המוח היא לשכנע את הילד להשתלב במשפחה כי במשפחה החדשה הוא יקבל “בית חם ואוהב”. אמירות כגון אלו נאמרות לילד הן מצד עובדים סוציאלים, הן מצד משפחות האומנה והן מצד צוותי הפנימיות.

 

הורים, תמיד תאמרו לילדיכם כי הם נחטפו מכם ע”י חדלי אישים עבור בצע כסף, שלעולם לא תוותרו עליהם ותיאבקו תמיד להשבתם הביתה. תלחשו להם באוזן או אפילו תאמרו להם בשקט על כך למרות נוכחותם של מפקחים סוציאלים בסביבה.

 

גם ילדים בני 3 לעולם יזכרו את מה שאמרתם להם. זהו מסר קשה להם אך הכרחי ביותר על מנת להבטיח כי ידעו תמיד שאמא ואבא נלחמים עבורם וכך ההערכה העצמית שלהם תישאר גבוהה.

הבהירו למטפל כי הוא מחוייב לחסיון לפי סעיף 50 לחוק החסיון הרפואי .

אם עובד סוציאלי מבקש להסתכל ברשומות הרפואיות שלכם, מן הסתם כדי למצוא נגדכם “ראיות”, אזי כדי למנוע אי הבנות מיותרות, תמיד תמסרו לכל רופא או פסיכיאטר המטפל בכם מסמך המדגיש כי בשם חוק חסיון מטפל/מטופל (חוק זכויות החולה) אסור להם להעביר לאף גורם כל מידע בנוגע אליכם, בכלל זה פקיד סעד ומשטרה אלא בצו בית משפט בלבד.

Posted in רווחה | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

דיוקנו של העובד הסוציאלי גיל רוזן כץ

Posted by ronitfamily ב- יולי 21, 2008

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

חנה מן – פסיכולוגית קלינית בטעות

Posted by ronitfamily ב- יולי 21, 2008

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

חנה מן, פסיכולוגית קלינית. מדוע לא שוללים לאישה הזו את הרשיון על רשלנות מקצועית שיטתית?

Posted by ronitfamily ב- יולי 18, 2008

אז מי את חנה מן?

 

חנה מן מגדירה עצמה כפסיכולוגית קלינית. מבצעת בדיקות מסוגלות הורית על בסיס מבחנים פסיכולוגים מיושנים חסרי תקפות מדעית וכששואלים אותה מדוע היא ממשיכה להסתמך על כלים לא אמינים אלו, היא משיבה כי "כך לימדו אותי לפני הרבה שנים באוניברסיטה…"

 

חנה מן אחראית לאינספור מקרים בהם נקרעו ילדים מהוריהם ונלקחו לאימוץ ללא שהיה צורך בכך. בתי המשפט הסתמכו בעיניים עיוורות על חוות הדעת המעוותות שלה אשר הינן משוללות כל בסיס רציונאלי ומדעי.

 

חנה מן, אישה מוזנחת בחזותה. החזות החיצונית הירודה שלה היא אספקלריה של הפנימיות שלה, פנימיות שמאופיינת בהלך חשיבה רדוד ומוזנח מדעת ובינה. אותי לימדו באוניברסיטה כי האוניברסיטה מספקת כלים לשיפור רמת ה-Common Sense, לשיפור רמת ההגיון הבריא ואין להשתמש בכלים אלו אם אינם תואמים את התובנה הבריאה של המקרה או שהוכחו מאוחר יותר כלא אמינים וחסרי ביסוס מדעי.

 

חנה מן לא הצליחה להפיק מלימודיה באוניברסיטה את מה שהאוניברסיטה ניסתה להקנות לה – הגיון בריא. היא אולי הצליחה במבחני התיאוריה באוניברסיטה אך נכשלה במבחן המעשה, במבחן המציאות. אי לכך יש לשלול את רשיון הפסיכולוג לאישה זו ולמנוע ממנה לתת חוות דעת על מסוגלות הורית בבית משפט.

 

מבחנים פסיכולוגים אינם כלי לבחינת מסוגלות הורית

 

פרופסור אבי שגיא-שוורץ מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה שולל את השימוש במבחנים פסיכולוגים ככלי לאמידת מסוגלות הורית. פרופסור שגיא, חבר ועדת שניט קובע כי:

 

את הכלים המתאימים ביותר לקביעת מסוגלות הורית מספקים מדעי ההתפתחות היישומיים (להבדיל ממבחן שהינו תיאורטי). מדובר בדיסציפלינה שלמה של מדעי התפתחות הילד. מדעי ההתפתחות היישומיים מציעים לנו פרדיגמה מקצועית מעודכנת והמשגה אחרת של המושג "מסוגלות הורית". עפ"י הגישה ההתפתחותית אין צורך ב"רשיון להורות". כלומר, ההורה הנורמטיבי אינו נבחן ביכולתו ואין מקום למדוד את ביצועיו.

 

בעיות אתיקה קשות בקרב פסיכולוגים

 

Nadine Kaslow, נשיאת החברה לפסיכולוגיה קלינית של ההסתדרות הפסיכולוגית האמריקנית (APA), עוסקת רבות בתחום הגדרת היכולות המקצועיות של הפסיכולוג. היא מתייחסת ליכולות הליבה של הפסיכולוג ומציינת:

 

"קיים קונצנזוס לפיו כל הפסיכולוגים המקצועיים צריכים לנקוט בדרך חשיבה מדעית, שמקנה את היכולת לגשת וליישם נכונה את הידע המדעי, לתרום לידע, להעריך בצורה בקורתית התערבויות ותוצאותיהן, לבחון בדריכות את השפעתם של משתנים חברתיים-תרבותיים על היישום המדעי, ולהעמיד ללא הרף את עבודתם לביקורתם של העמיתים והציבור".

 

האם הפסיכולוג, שהתבקש לחוות דעה על המקרה ועל טובת הילד, פועל לפי המלצותיה של Kaslow? לדבריו של פרופסור שגיא, במרבית המקרים התשובה היא שלילית.

 

חטיבת הפסיכולוגים המשפטיים בהסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית והאקדמיה האמריקאית לפסיכולוגיה משפטית כוננו ב-1991 ועדה להכנת הנחיות אתיות לעבודה עם מערכת המשפט

.(Committee on Ethical Guidelines for Forensic Psychologists)

להלן חלק מהכללים האתיים שנקבעו המנחים את הפסיכולוג המשפטי בעבודתו עם בית המשפט:

מחובתו של פסיכולוג המכין את חוות הדעת לשמור על רמת ידע עדכני בתחום הספציפי ולהשתמש בשיטות וכלים מדעיים העומדים בסטנדרטים הקליניים והמדעיים המקובלים.

 

הפסיכולוג חייב להכיר במגבלות השיטה ומחובתו ליידע את בית המשפט לגבי היתרונות והחסרונות של הכלים בהם הוא משתמש לצורך מתן חוות הדעת.

 

פרופסור שגיא ממחיש באמצעות דוגמא פרטית ומוכרת כיצד שני כללים אלו אינם מוקפדים כלל ועיקר בישראל. אמנם מדובר בהנחיות שפותחו ע"י אגודות אמריקאיות, אולם אלו אגודות מנוסות ומובילות שלעיתים תכופות משמשות כסמן ימני משמעותי עבור רבים מאיתנו. פרופסור שגיא ממחיש זאת באמצעות מה שמתואר על ידו כ"פטיש פסיכופתולוגיה מכזיב".

 

פטיש הפסיכופתולוגיה מכזיב

 

אחת הבעיות המרכזיות המאפיינות פסיכולוגים בהערכת מסוגלות הורית היא השימוש בתיאוריות פסיכודינאמיות שאינן רלוונטיות למושא הדיון ומתוך כך גם בכלי מדידה שאינם תקפים ולא נועדו להערכת מסוגלות הורית. לדוגמא, מבחנים נפוצים כמו רורשאך ו-TAT לא נועדו למטרה זו.

 

שגיא טוען כי מרבית הפסיכולוגים הקליניים הנעזרים בכלים אלו אף אינם מיידעים את בית המשפט לגבי מגבלותיהם של כלים אלה. גם אם מדובר בכלים בעלי מהימנות לכאורה, כלומר מראים תוצאה דומה בבדיקה חוזרת – לתוצאות אין תוקף.

 

אפשר להשוות את התופעה למאזנים מקולקלים: נניח כי אדם במשקל 90 ק"ג עולה על מאזנים אלה שוב ושוב, והתוצאה תראה כל פעם שמשקלו 55 ק"ג. מהימנות המדידה כאן מושלמת, ואולם התוצאה אינה תקפה.

 

על אותו עקרון, בדיקות מסוגלות הורית נעשות בצורה שכיחה ע"י אותם בודקים, תחת אותן הנחיות מקצועיות, ללא התחדשות מדעית, ולכן אין זה מפתיע כי אנו עדים להרבה דוחות שמופקים ע"י אותו הפסיכולוג עבור הורים שונים כדוחות אלו מאד דומים בתבנית שלהם, לעיתים עם תוצאות ומסקנות דומות עבור אנשים שונים, אולם ללא כל תוקף.

 

חוקרים ממליצים לבטל את מבחן רורשך

 

מבחן רורשך הוא דוגמא פרטית טובה לכך. הפסיכיאטר השוויצרי הרמן רורשך הציג אותו ב-1921:  הצגת כתמי דיו לנבדק וניתוח האסוציאציות שיש לנבדק לגבי כל כתם. כיום אנו יודעים שהמבחן אינו מגלה את רוב ה"הפרעות" הפסיכולוגיות, קל וחומר שאינו מזהה תכונות אישיות ובוודאי שאינו מאתר יכולת לקיים יחסי הורה-ילד. הליקוי העיקרי של מבחן רורשך הוא ה-False Positive:

שמשמעו, אבחון ממצא חיובי בעוד שבפועל הממצא הוא שלילי. ובמילים אחרות, מבדק רורשך שוגה ומזהה כ-75% מן האוכלוסייה הנורמטיבית כאוכלוסיה בעלת הפרעות רגשיות.

 

הפופולאריות של מבחן זה בוודאי שאינה נובעת מהוכחות מחקריות לתקפותו. למעשה, הנתונים המחקריים אינם מצדיקים את השימוש בו. מחקרים רציניים ומבוקרים לא הצליחו להראות יכולת אבחנה וניבוי. גם עבודתו של Exner, שארגן מחדש את המתודולוגיה של רורשך לא הביאה לתוצאות תקפות. כל למשל העלה מחקר של Wood, Nezworski, Garb ו- Lilienfeld שתוצאותיו של Exner אינן מדויקות ונוטות להציג אנשים נורמאלים כבעלי הפרעות נפשיות. החוקרים, שהישוו תוצאות של 32 מחקרים בנושא ממליצים לחדול משימוש במבחני רורשך לצרכים קליניים או משפטיים.

 

חוק המכשיר

 

ובכל זאת פסיכולוגים בישראל עושים שימוש נרחב במבחני רורשך כמו גם במבחנים לא תקפים אחרים, מה שממחיש באופן מטפורי את חוק המכשיר Law of the instrument)) של הפילוסוף האמריקאי-ישראלי אברהם קפלן האומר: "תן לילד פטיש, והוא יגלה שכל מה שהוא נתקל בו טעון חבטה".

 

במקרה שלפנינו המקבילה לילד החובט בפטיש הם אותם פסיכולוגים שמעריכים באמצעות כלים בלתי תקפים. קפלן מציין כי "מצוידים בפטיש הפסיכופתולוגיה, בכל מקום בקליניקות שלנו, ובחדרי המתנה אנו תופסים בעיקר הפרעות, סימפטומים ואת הדינאמיקה שלהם. כך שאנו דופקים בפטיש הפתולוגיה למרות שאנו מעוניינים בבריאות נפש והסתגלות תקינה ולא בהפרעות מנטאליות".

 

כאשר מבקשים להעריך את יחסי ההורה עם הילד, נמצא כי מבחנים פסיכולוגים סטנדרטיים מסוגו של הרורשך מספקים מידע מועט ולא רלוונטי בקשר לשאלה האם ההורה הוא "טוב דיו" או "מתאים ביותר" למטרת הורות.

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

אימוץ נוסח בריטניה (וגם נוסח ישראל) – תינוקת נחטפה לאימוץ בגלל פצע בלחי

Posted by ronitfamily ב- יולי 13, 2008

צפו בסיפור המדהים הזה בו עובדים סוציאלים בבריטניה הוציאו תינוקת לאימוץ בגלל פצע בלחי. בישראל אין צורך בפצעון בלחי, די בעובד סוציאלי שקובע על סמך כלל אצבע מהי "מסוגלות הורית" בשיתוף שופט חותמת גומי שלא טורח לבדוק אם לאנליזות שלו יש בסיס שפוי, די בשני אלו כדי לקרוע תינוק ממשפחתו לצמיתות ולגרום לילד נזק בלתי הפיך.

 

 

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

סיפורו של מנכל התנועה יעקב בן ייששכר – היום בידיעות אחרונות

Posted by ronitfamily ב- אפריל 28, 2008

Posted in אומנה, חטיפת ילדים, טובת הילד, יעקב בן ייששכר, כתבות עיתונים, מסוגלות הורית, משמורת, משפחה אומנת, ניתוק מילדים, עובדים סוציאליים, פקידי סעד, רווחה, שחיתות | מתויג: , , | Leave a Comment »

השופט פיליפ מרכוס פוסל חוות דעת של פסיכולוגים השוללת את האב

Posted by yeladeinu ב- ינואר 22, 2008

תמש 6501/98                                                      בית המשפט לענייני משפחה בירושלים

בפני:                    כב' השופט פיליפ מרכוס

סגן נשיא לענייני משפחה במחוז ירושלים

 התובע:                 א.א.מ.     נגד   הנתבע:              א .                                                                                            

                                                                                         פסק דין

 ההליכים:

 1.(א) ביום 30/3/98 הגישה ר.א. (כעת פ.), אם התובע, הקטין א., יליד 1996, תביעה בעניין הסדרי הראייה. הנתבע הוא אביו של הקטין. תחילה ביקשה האם ביקורים מסויימים, אך לאור ההתפתחויות במהלך הטיפול בתיק, השאלה העומדת להכרעה היא, האם ביקורי האב יתקיימו בפיקוח שירותי הרווחה אם לאו.

 ב. טענותיה של האם, שיש לשנות את הסדר הביקורים, כפי שנקבעו בהסכם הגירושין, מוצדקות. ברור שלא היה מקום לקבוע הסדרי ביקור של פעוט יונק, שיכללו נסיעות רבות במשך שבוע של שעתיים עד שלוש שעות לכל כיוון. מדובר בהכבדה מירבית על הקטין, גם אם לא מביאים בחשבון את גמילתו של הילד מהנקה. משום כך התביעה מוצדקת.

 ג. אולם ההתפתחות בשלבים הראשונים של המשפט, דהינו החששות של האם בדבר התעללות מינית של האב בילד, הביאו לתפנית: לא מדובר עוד בשינוי לוח הזמנים בלבד, כי אם שינוי משמעותי בצורה של הביקורים, וכאמור ציוותי על ביקורים בפיקוח, על מנת למנוע המצב בו הילד יהיה לבד עם אביו, וזאת מחמת החששות בדבר התעללות מינית .

 ד. תביעתה של האם, שהביקורים ימשיכו להיות בפיקוח, מבוססת על שלושה מרכיבים ראייתיים:

 ה. טענתה של האם שהאב התעלל בה מינית נפשית כלכלית ובדרכים אחרות, מאז תחילת הנשואין, ועד לגירושין ומאז.

 2. הראיות בדבר התנהגותו של הקטין, כאשר האם מייחסת תופעות מסויימות בהתנהגות הקטין להתעללות מינית בו על ידי האב.

 3. הראיות הנובעות מחוות הדעת של מכון אדם.

 ה. על בית המשפט להשתכנע במאזן ההסתברויות שיש אכן להגביל, גם בהמשך, את הקשר בין האב לקטין כך שהמפגשים בינהם יהיו בפיקוח אדם אחר.

 2.א. בני הזוג נשאו בשנת 1995: התנהלו הליכי גירושין בבתי הדין הרבניים אשר השתרעו על למעלה משנה, כאשר עזבה האישה את בית המשפחה מיד לאחר הלידה ולא שבה אל הבעל.

 יצויין כי בני הזוג חיו יחד בישוב א. לאחר פירוד, עבר האב בשלב מסויים לגור בעיר ג., עיר מגורי הורי האב, ואילו האם עם הילד העבירו מגוריהם בישוב ב..

 ב. הצדדים עשו הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין האזורי הרבני בנתניה, ביום ז' שבט תשנ"ח 3/2/98 ושם נקבע כך בעניין המשמורת והקשר.

"4. החזקת הבן והסדרי ראיה.
א. הצדדים מסכימים שהבן יהיה בשלב זה בחזקתה של ר.

 ב. א. יהיה רשאי לקבל את הבן פעמיים בשבוע בימים ב' ו-ו' כדלקמן:

 1. ביום ב' תביא ר. את הבן לעיר ג. (עיר מגורי האב-פ.מ.) בשעה 15:00 ותקבלו בחזרה בשעה 19:00.

 2. ביום ו' יקבל א. את הבן בעיר ד. (עיר סמוך למגורי האם-פ.מ.) בשעה 10:00 בבוקר ויחזירו עד השעה 13:00.

 ג.כמו כן רשאי א. לקבל את הבן כל שבת שניה וכל מחצית החגים ומועדי ישראל…

 ה.כל המועדים הנקובים להסכם זה יהיו נתונים לשינוי בהסכמת הצדדים ואם לא תהיה הסכמה יפנו הצדדים לבית הדין לצורך הכרעה.

 ו.בערבי שבתות וחגים יהיה א. רשאי לקבל את הבן 4 שעות לפני כניסת השבת, בעיר ד., ור. תחזירו מעיר ג. שעתיים לאחר צאת השבת או החג, וכן יהיה א. רשאי לקבל את הבן מחצית מהחופש הגדול בגן הילדים או בתי הספר.

 ז. במידה ור. לא תבצע האמור בהסכם זה בענין ראיית הבן יטיל עליה בית הדין תשלום לא. (על כל פעם סכום השווה לחצי מהמזונות החודשיים).

 ח. ר. מתחייבת להפקיד על כך שלא תעשה כל פעולה למניעת תקשורת בין הבן לא. ומשפחתו (בנוסף לסעיפים לעיל ולהלן) הינו תקשורת טלפונית ופיזית ואף תעודד ותפקיד על קשר זה.  … ".

ראוי לציין עוד הוראה, המופיעה בסעיף 3 להסכם שכותרתו "מזונות"

 "ז. הצדדים מסכימים שכל דיון בעניין הקטין ידון בבית הדין הרבני וכי כלל ההמשכיות יחול על כך ובעיקר על מזונותיו של הבן".

 (ג) בטרם הוגש כתב הגנה, הגיש האב בקשה למחוק על הסף את התביעה, בטענה שהתביעה בסמכות בית הדין הרבני (המרצה 1081/98).

 ביום טז' טבת תשנ"ט 4/1/99 דחיתי את הטענה והוריתי על הגשת כתב הגנה תוך 30 יום מאותו יום.

 הוגשה בקשת רשות הערעור על החלטתי לבית המשפט המחוזי (בר"ע 1016/99) והבקשה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

 (ד) עיקר טענת האם בתביעתה היא שאולצה לחתום על הסכם הגירושין, כפי שהיא טוענת בכתב התביעה.

 "אשר קיפח אותה ואת התובע הן בנושאים הרכושיים… והן בנושאים הקשורים לתובע, דהיינו סדרי הראייה שבינו ובין הנתבע וכן מזונות".   בהסכם נקבע כי סכום המזונות יהיו 800 ₪ לחודש (במקום 1,500 ₪ אשר נפסקו לפני כן בבית המשפט המחוזי ביום 8/7/96); כמו כן נקבעו הסדרי ראייה אשר לטענת האם  :-

 "נוגדים את טובת התובע וגורמים לתובע ולאם נזקים פיזיים ונפשיים. התובע הוא בן שנה ותשעה חודשים והוא עדיין יונק פעמים ביום בערב ובבוקר. האם עצמה עובדת למחיתה. למרות זאת נקבע בהסכם כי הנתבע יקבל את הבן פעמיים בשבוע וכל שבת שניה כאשר על האם, המתגוררת עם התובע בישוב ב., להביא את הילד לעיר מגורי הורי האב אחד משני הביקורים באמצע השבוע וכן עליה להחזירו מעיר הנ"ל במוצאי שבת שבה הילד אמור להיות אצל הנתבע בשבת. 

… לאם אין רכב ועל פי ההסכם עליה להטלטל בתחבורה ציבורית שלוש פעמים בשבוע אחד, מתוך פעמיים בעיר הנ"ל, ופעמיים בשבוע שני, מתוכם פעם בעיר הנ"ל כדי להביא את הילד לאביו. התעללות שכזו נאלצה האם להסכים כדי להשתחרר מנשואיה הכושלים לנתבע".

עוד נאמר בכתב התביעה

 "התובע יוסיף ויטען כי יש לבדוק את כשירותו של הנתבע כדי לקבל את התובע לביקורים וכי בדיקה כזו צריך שתעשה על ידי פקיד סעד בטרם יקבעו הסדרת הראייה והביקור של התובע אצל הנתבע. התובע יוסיף ויטען כי עד לקביעה של הסדרי ראייה על ידי בית המשפט נכבד זה יש להקפיא לחלוטין את הביקורים כפי שנקבעו לחילופין לקבוע ביקורים מפוכחים".

מעורבות פקידות הסעד:

4.א. במקביל להליכים האמורים לעיל, הזמנתי תסקירי סעד.

5.א. תסקיר ראשוני מפקידת הסעד שברשות מקומית ב. נושא תאריך 1/4/98; תסקיר נוסף הוגש ביום 23/4/98.

 ב. תסקיר הראשון הוזכר בקטע בנוגע "הקשר בין הילד לאביו:

 "יש לציין כי לאם פחד מפגיעה פיזית ומינית של האב בילד, שמקורו במסכת נשואין קשה בינהם. על פי הנתונים שבידי איני יכולה לאשר או להכחיש חשש זה".

 על פי המלצות פקידת הסעד, כאשר נוכחתי שלכאורה הסדרי הביקורים לילד אינם לטובתו של הקטין, קבעתי שהביקורים יהיו בעיקר בישוב ב., ובנתיים לא יתקיימו או יצומצמו הביקורים עם לינה.

 6. במהלך הדיונים התברר כי האם הביעה חששות נוספות, בדבר פגיעה מינית של האב בילד, באוזני פקידת הסעד הגב' א.ד. מישוב ב.. ישנה תרשומת על טענות אלו כבר במחצית הראשונה של שנת 98.

 7. הוזמן תסקיר שאמור היה להיות מוגש בתחילת 9/98. ביום כד' אב תשנ"ח 16/8/98 הוציאו פקידות הסעד, הגב' א.ד. מישוב ב. וגברת ב. מעיר ג., בקשה לדחיית הגשת התסקיר:

 "מאחר ואנו בודקים אפשרויות לשינויים בהסדר הביקור הקיים. לצורך עריכת השינויים הוחלט לערוך דיון כולל בשיתוף פקידי הסעד המחוזיים…"

 נתבקשה דחייה עד יום 15/9/98.

 8. אולם ביום כב' אלול תשנ"ח 13/9/98 נתקבל מכתב נוסף מפקידות הסעד: נאמר כי התקיים דיון בו השתתפו פקידי הסעד המחוזיים, הגב' שטיינמץ ומר לובר ופקידות הסעד הגב' ב. וגב' ד..

 "יש לציין כי בחודשים האחרונים מתקיימים ביקורים ופקידות הסעד נמצאות בקשר עם בני הזוג. יחד עם זאת התייעצות הנ"ל העלה צורך לבדיקה מקיפה ויסודית יותר של מסוגלות הורית על מנת להגיע להחלטות לגבי המשך הסדרי הראייה".

 הומלץ בין היתר

 "כי בני הזוג יפנו לבדיקת מסוגלות הורית. תהליך זה יתבצע בשיתוף פעולה עם פקידות הסעד".

 9. ביום ח' טבת תשנ"ט 27/12/98 התקבל מכתב נוסף מאת פקידות הסעד:

 "בעקבות הוראותיה של הגברת יעל הרמל פקידת סעד ראשית, אנו פונים לבית המשפט בבקשה כי בית המשפט יורה על בני הזוג א. לפנות לבדיקת מסוגלות הורית במקום אליו מפנות אותם מפקידות הסעד. הסיבה לבקשה היא על מנת להבטיח את שתוף הפעולה של בני הזוג".

 ואכן הוזמנה חוות דעת כפי שיתואר להלן.

מערכת יחסים בין האב לאם:
10. בכתב התביעה התייחסה האם בצורה לקונית למדי:

 "בשל התנהגותו האלימה והחריגה של הנתבע כלפי האם, לרבות בתקופת הריונה, לא  יכולה האם להמשיך ולהתגורר עם הנתבע, והיא ברחה ממנו עם התובע כשזה היה עולל בן יומו"

 האם מתייחסת להתנהגות האב במהלך הליכי הגרושין והמשא ומתן לקראת הסכם הגרושין, והיא רואה בהסכם עצמו, על ההוראות בדבר הביקורים וההוראות הכלכליות, כשהמשך ההתעללות.

 11. האם בעדותה תארה בעיות בתחום המיני ובתחום ההתנהגותי כבר מליל הכלולות, קושי האב לקיים יחסים בפעם הראשונה, ודרישותיו לקיים יחסים בצורות שראתה כבלתי טיבעיות

 "הוא רצה דרך פי הטבעת ואני לא הסכמתי"

 וכן דרישות לקיום יחסים גם במהלך ההריון ובסוף ההריון

 "הייתי בחודש התשיעי, סוף תשיעי, היינו בסלון, לא זוכרת בדיוק, לפחות זוכרת איפה ישבתי, אז הוא אמר לי בואי אז אמרתי לו שאני לא יכולה עכשיו וזה כואב וזה ממש, אחר כך יומיים המקום נפוח. אני לא יכולה . הוא ניסה לשדל אותי עוד פעם ואמרתי שאני לא יכולה. אמרתי לו שלא אכפת לי כאילו רק לרצות אותו ולעשות כאילו כל מיני דברים אחרים אבל שלא תהיה חדירה. אני ממש מבקשת. אני לא יכולה, הוא אמר טוב בסדר לא יהיה, אמרתי לו תוכל לעמוד בזה, הוא אמר יהיה בסדר. תוך כדי הוא אמר לי אני חודר. מה אגיד לו עכשיו לא? כאילו לא היה בסדר. פחדתי להגיד לו. לא יודעת מה הוא יכול לעשות לי ואז הוא חדר ואחר כך הוא הלך להתקלח".

האם סיפרה על כפייה לקיים מין אוראלי, וקיום יחסים בתקופת נידה. יצויין כי בני הזוג משייכים את עצמם לקהילה הדתית הלאומית; האב בוגר ישיבות ולומד לרבנות, והאישה בוגרת במסגרות החינוך הדתיות.

 היו גם טענות נוספות ואחרות בדבר התעללות מינית.

 כמו כן האם מתארת חוסר שליטה על כעסים על ידי האב, וצעקות והעלבות למיניהם.

 עובדה היא שסמוך לאחר הלידה, בשנת 1996, לא חזרה האם לגור עם האב.

 12. האב בעדותו מכחיש כל הטענות בדבר התעללותו כלפי האם. לדעתו, האם אינה אמינה לכל דבריה; הוא מצביע בין היתר על פסקי דין של בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול, אשר בהם התייחסות לאם כשקרנית.

 יצויין כבר עתה שבית המשפט דן בעדים שבפניו על סמך מכלול העדויות,

 "על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".

סעיף 53 לפקודת הראיות [ נוסח חדש] התשל"א – 1971. הכרעות בתי הדין הרבניים אשר נגעו לעניינים אחרים, ובפרט למהלכים לקראת הסכם גירושין, אין להן עניין למדידת מהימנותן של העדויות ששמעתי אני.

 13. ואכן בעדותו האב מכחיש כל התנהגות מינית בלתי ראויה. הוא מודה שמידי פעם התרגז, אך הדבר לא הגיע כדי אלימות, מלבד אולי מכה קלה אחת. האב בעצמו דיבר על קשיים של האם, כאשר הוא מצביע על האם כבעלת פחדים וחששות מיניים, ויחס לא מציאותי ליחסים עם גברים:

 "כשהיינו נשואים בהתחלה סיפרה לי הרבה פעמים שהיא לא מסוגלת להסתכל על איבר המין בזמן זיקפה כי זה מפחיד אותה ועושה לה רתיעה".

 14. האם סיפרה על הקשיים שלה לפקידי הסעד, וחלק ניכר מחוות הדעת של מכון "אדם" התיחס לבעיות המיניות בין בני הזוג.

 15. לצורך הכרעה בהליך הזה אני נוטה להאמין שהיו בעיות קשות בענין יחסי המין בין בני הזוג כאשר היו נשואים. כל אחד פירש את התנהגותו של הזולת כפי שפירש. ברור שלאב היו תגובות של כעס, ואולי גם של מעשים, שהאם ראתה כהתעללות; אולם לענין הליך זה, עלי לתת את המשקל המתאים למסקנותיי אלו,בבואי לשקול אם יש לקבוע כי נשקפת סכנה לקטין מהאב, על בסיס התנהגות המינית והאחרת של האב כלפי האם במהלך הנישואין.

התנהגות הקטין:

 16.א. הבסיס המרכזי להתנגדות האם לביקורי האב את הקטין ללא פיקוח הוא תאור התנהגותו של הקטין לאחר ביקורים אצל האב. החשיפה הראשונה של טענות אלו היתה באפריל 1998 והאם דווחה על כך לפקידת הסעד ביוני 1998. אומרת האם בין היתר

 "כבר 10 ימים יש שינויים… יש ענין של פחד צריך כל הזמן קירבה לו. (המטפלת) כאילו מפחד שתעזוב אותו, בוכה הרבה, פעם היה עליז מאוד… זה לא אותו ילד, ו. מאוד דואגת, היום היה קשה מאוד, אתמול בכה מאוד, היום היה גרוע יותר… כל הזמן עם מוצץ בפה, לא אוכל לא משתף פעולה ישן מעט מאוד, מבקש את אמא כל הזמן… התנהגותו מוזרה. לפני 10 ימים לא רוצה שאחליף טיטול ומאז זה קרה כמה פעמים… להתנגדות למפגש עם האב, זריקת חפצים וכעס ומכות לאמא".

 ב. ביום 14.7.98 דיווחה האם לעובדת הסוציאלית שהילד התעורר מתוך סיוטים באמצע הלילה וצרח "לא רוצה, לא רוצה".

 ג. באוקטובר 1998 מדווחת האם לעובדת הסוציאלית:

 "יום שישי הזה לא רצה לשבת בכלל. בשבת ישב על הרצפה וקם ואז אמר: כואב לא. בטוסיק, ואז אמר אבא נתן לא. מכה בטוסיק"…

 "לפני כחודש בערך אחרי פגישה א. נכנס אחרי אמא לשירותים סגר את הדלת ואמר שצריך להיות בשקט, אמא שאלה איפה, א. אמר בבית הכנסת, אמר – אבא בשירותים להיות בשקט… אתמול אמר "לאבא פיפי גדול ולא. פיפי קטן."

 האם מאוד לחוצה מהסיפורים, בגן יש מחיצה… א. לא מסכים להכנס לשם, בדרך כלל יושב בחדר הגדול ולא נכנס לקטן. בבית גם לא אוהב לסגור דלתות ולא מסכים, מאוד קשה לו עם דלתות סגורות".

 כך מתרשומת של עו"ס.

 ד. האם חזרה על התיאורים האלה בעדותה בבית המשפט.

 17.א. האב מכחיש באופן מוחלט כל טענה בדבר התנהגות מינית בלתי נכונה. הוא מסכים שלפעמים לקח את הילד לשירותים בבית הכנסת, סמוך למקום בו היו נפגשים. הוא אכן אמר לילד שצריך להיות בשקט כי מדובר בבית כנסת.

 ב. אכן שניהם היו צריכים לעשות את הצרכים שלהם, הם הגיעו לשיחים, ועשו שם את צורכיהם.

 ג. הוא גם מסכים שפעם נתן לבן מכה בטוסיק כאשר הבן זרק אבנים למרות שהוזהר שלא לעשות כן.

 ד. האב גם הביע השערה שייתכן שיש לילד תולעים, הגורמים לגירוד ולכאבים באזור פי הטבעת.

 ה. בסיכומו של דבר בענין זה, האב מכחיש כאמור כל התנהגות מינית כלפי הילד.

 18. האב מתרץ את טענות האם במספר מישורים.

 19.א. ראשית, הוא טוען לתחילת הליך של ניכור הורי, כאשר הוא מאשים את האם בכך שהיא בודה מליבה טענות כדי להרחיק אותו מבנו. ב"כ האב התבסס בין היתר על ספריו של גרדנר בענין תסמונת הניכור ההורי; אולם לאחר ששקלתי את הנתונים שבפניי, לא נראה שקיימים בפנינו האפיונים של התסמונת. (אציין דרך אגב שאכן נמתחה ביקורת חריפה על ספריו ומאמריו של גרדנר, אשר שם קץ לחייו לא מכבר; אולם התופעה של ניכור הורי קיימת זמן רב, ללא כל קשר עם ספריו ומאמריו של גרדנר).

 אכן האם מבקשת להגביל את הקשר של האב עם הילד, וטוענת טענות חמורות. אולם האפיונים האחרים של התסמונת אינם קיימים, ובפרט יש לציין שהאם לא מנעה באף שלב שהוא את קיום הביקורים בכל צורה שהיא: אכן האב התלונן במשטרה מספר פעמים, סמוך לאחר עשיית הסכם הגירושין ועד אשר היו החלטות בבית משפט זה, שהאם אינה מביאה את הילד בזמן וכי פוספסו מספר ביקורים; אולם לא קיים כאן, מאז התחלת ההליכים בפניי לפני מספר שנים, עדות למניעת הביקורים במתכונת אשר קבע בית המשפט, גם כאשר מתכונת זו חייבה את האם לשינויים בסדר יומה ובפרט באותה תקופה האם היתה צריכה להביא את הילד לעיר ג. או לעיר ד. מישוב ב..

 ב. אכן נטען שהאם גייסה את שירותי הרווחה לצידה, וגם גורמים אחרים, כולל פקידות הסעד בישוב ב.; אולם אין בידי לקבל את הטענה שהאם מעונינת לנתק את הקטין מהאב.

 ג. לא שמענו שהילד הורגל לומר דברים לגנותו של האב, או ששמע מאמו דברים לגנותו, ולא היתה כל ראייה בדבר התנגדות הבן לעצם הביקורים, למעט הסתייגות ראשונית בשלבים הראשונים אחרי פרידה ממושכת, או בגלל שינוי במתכונת או מקום הביקורים.

 20. האב מייחס טענות האם גם למרכיב הנוסף, הקשור לנתוני האישיות שלה ובעיותיה הפסיכולוגיות, זאת כפי שבאו לידי ביטוי בחוות הדעת, תופעות אשר הביאו אותה גם להביא בפני בית המשפט את הטענות בדבר ההתעללות בה, אותן מכחיש האב. לאלה אתייחס בדיון על חוות הדעת. די לציין בשלב זה, שיש חוסר קוהרנטיות בהסתמכות האב על קטעים מחוות הדעת, כאשר הוא לא חוסך את שבט ביקורתו מחוות הדעת כולה ומעושות חוות הדעת בפרט. אולם בשלב זה אציין כי טענות האם בדבר התעללות בקטין עלו סמוך לאחר הסכם הגירושין בתחילת 1998 והגשת התביעה בבית משפט זה, בסוף מרץ 1998.

 21. אציין בשלב זה כי העובדה שהאם שגידלה לבדה את ילדה הראשון, כאשר הוריה ואחיה אינם בסמיכות מקום. בגלל זה קיימות תופעות אצל הילד, אשר יכולות להיות ללא סיבה מובהקת וברורה, כגון שינויים בהתיחסות לאם; שינויים בהתיחסות לגננת ולפעילות בגן, (נטען גם כי הקטין נרתע מאחיה של הגננת, אשר לדברי האם דומה במראהו החיצוני לאב); שינויים ביחס הילד לעשיית צרכים; לעניינים של שקט; לנוכחות האם; חששות עזיבה; סיוטים ושיבושי שינה, וכדומה: כל אלה תופעות שחוזרות מידי פעם אצל תינוקות וילדים קטנים. יתכן שתגובות האם להתנהגות האב, במשתלב עם טענות האם על התעללות האב בה במהלך הנישואין, מסבירות אולי את יחוס התנהגות הילד להתעללות מינית על ידי האב.

 22. אשקלל כמובן, תוך מתן משקל מתאים, את טענות ההורים בנוגע להתנהגות הקטין, במסקנותיי בפסק דין זה.

 מינוי מכון אדם:

 23. ביום יז' טבת תשנ"ט 5/1/99 יצא מכתב, (נ/25) חתום בידי פקידי הסעד המחוזיים, מר לובר וגברת שטיינמץ, לדר' נעמן מאיר, מנהל מכון אדם. נאמר כי ברצון פקידי הסעד

 "להפנות את הזוג א. למבדקי אישיות, לצורך קביעת הסדרי ראייה בין הקטין לבין אביו (הקטין נמצא במשמורת האם).

 לצורך קביעת הסדרי הראייה עולות מספר שאלות שלגביהם אנו זקוקים לאבחון אישיותי. ברצוננו להציג בפניך את השאלות האיבחוניות ואנו מבקשים לפני הפניית בני הזוג לקבל מענה האם ניתן לבצע איבחון לשאלות שלנו ולקבל הערכת מחיר לאבחון זה.

 לגבי האם הגב' ר.א.

 1. האם מדובר באישיות חרדית(כך פ.מ) בצורה מוגזמת (בעיקר מפנטזיות מיניות).

 2. האם מדובר באם סימביוטית עם קשיי פרידה ודיפרנדיאציה (כך פ.מ) בינה וחששותיה ובין בנה הקטן.

 3. יכולת האם לתפוש את בנה כאישיות נפרדת, אשר זקוקה לקשר עם אביו.

 4. האם מדובר באישה שעברה התעללות מינית.

 לגבי האב מר א.:

1. יכולות אבהיות.

 2. יכולת לראות בנו כאישות (כך פ.מ) נפרדת עם צרכים אינדיבדואליים, נפרדים מצרכיו אשר לא מהווה קשר לשמירת קשר עם גרושתו.

 3. האם קיימת פתולוגיה מינית, פנטזיות מיניות קצינויות, פדופיליה.

 4. האם מדובר באישיות כפייתית, נוקשה עם יכולת מועטה בדחיית סיפוקים".

 24. תשובה למכתב זה לא הוצג בפני. אולם בדיון שהתקיים ביום טז' אדר תשנ"ט 4/3/99, העירה האם כי היא מפחדת מאד מכל מיני סיפורים שהילד סיפר,

 "הוא אמר לי שהאבא הרביץ לו, הוא אמר לי ביום שישי אחד, והוא אמר במשך הזמן לא השיב… ואז בשבת בבוקר הכנתי לו פרוסה ולא רצה לאכול, והוא אמר לי כואב לי מאד בטוסיק, אבא נתן לי מכה כואבת בטוסיק, זה היה בקיץ לפני שלושה ימים, היום היה המון סיפורים, הכל דווח לעובדת הסוציאלית, לפני שלושה ימים הוא אמר לי אמא את יודעת יש לי חום, שאלתי אותו מי סיפר לך, הוא אמר אבא, ואמר הלכנו אחרי שיח והתחבאנו ועשינו יחד פיפי, אחר כך הוא אמר לי, אני לא ממציאה כלום".

 25. ב"כ הצדדים הסכימו  שימונה מכון אדם, ולכן הורתי כך

 "5. לכן אני מורה כי מכון אדם, המקובל על שני ההורים, יגיש תוך 60 יום מהיום חוות דעת בנושאים אלה:

 א. מה הם הגורמים אצל האב אם בכלל, לחוסר תקשורת בינו לבין האם, ככל שמדובר בביקורים עם הילד.

 ב. מה עם הגורמים אצל האם אם בכלל לחוסר תקשורת בינה לבין האב, ככל שמדובר בביקורים בינה ובין הילד.

 ג. מה ההשפעה על הילד של הויכוחים בין ההורים בענין סדרי הביקורים.

 ד. האם מי מההורים או ההורים יחד או הילד זקוקים להתערבות מקצועית כדי לשפר את מערכת היחסים בין ההורים, ככל שמדובר בקשר בין האב לילד, ואם כן מה הם הגורמים המתאימים לתת טיפול כזה, כאשר מכון אדם גם יכול ליזום להתחיל טיפולים כאלה אם הדבר יראה נחוץ.

 ה. מה משמעות דברי ההורים לגבי טענות הילד; מה הסבירות שטענות הילד מבטאות ארועים שקראו לו, והסבירות שהטענות מבטאות מצוקה אצל הילד מגורמים אחרים.

 ו. האם המקרה מדגים אפשרות, בהווה או בעתיד, של התפתחות של תסמונת ניכור הורי".

 26. חוות דעת של מכון אדם (להלן "חוות הדעת") נושא תאריך 27/5/99. היא מופנית לגב' ב. וגב' ד. פקידות הסעד, ולא לבית המשפט. העתק ממנו הגיע לבית המשפט ביום 15/6/99.

 27. מסקנות מכון אדם היו שהסדרי הראייה יהיו בפיקוח ובהשגחה פעם בשבוע באמצע השבוע. זאת לאחר שעושות חוות הדעת הגיעו למסקנה שיש חשד לפגיעה מינית של האב בקטין, אשר במהלך הבדיקה האם טענה להתעללות מינית בה על ידי האב כאשר הם היו נשואים, והבדיקות שנעשו במכון אדם אוששו את האפשרות שיש פגיעה בילד.

 לאור מסקנות אלו, שנראו על פניהן מבוססות, אימצתי את ההמלצה ומאז ועד היום האב רואה את הילד בתנאים של פיקוח, כאשר בנתיים גם האב וגם האם נישאו בשנית, והאב רואה את הילד בישוב ה..

 28. דיוני ההוכחות בהליך זה השתרעו על פני למעלה מ20 דיונים ארוכים, בהם נחקרו בעלי הדין, כל אלה שעשו את חוות הדעת של מכון אדם, ופקידת הסעד גב' ד.. ב"כ הצדדים האריכו עד מאד בסיכומיהם, אשר לא הוגשו בהתאם לקצב שקבעתי, כאשר באי כח הצדדים הסכימו לדחות את המועדים מפעם לפעם. מטבע הדברים הכנת פסק דין זה לקחה זמן רב, לאור מורכבות העניין.

הגשת חומר נוסף לבית המשפט:

 29. נתתי מספר החלטות, במהלך הדיונים, לפי בקשת ב"כ האב בעיקר הן לגבי החומר המצוי בתיק לשכת הרווחה, והן חומר הגלם לחוות הדעת. פקידת הסעד, בגיבוי הלשכה המשפטית של משרד הרווחה, וגם אנשי מכון אדם, התנגדו להגשת חומר כל שהוא, מעבר לתסקירים של פקידת הסעד וחוות הדעת כפי שנוסחה.

 30. החלטותיי, אשר חייבו חשיפת החומר, היו מבוססות על השיטה האדורסרית. כאשר בית המשפט נדרש לקבוע מהימנות עדות כל שהיא, עליו לאפשר לבאי כח הצדדים לדרוש מהעדים כי חומר שהביא לידי מתן העדות, יהיה גלוי שקוף וחשוף בפני בית המשפט. כך המצב בעדות של עד רגיל שמעיד על ארוע מסויים, והוא נחקר על מקורות המידע, מה בדיוק ראה ושמע ומה הסיק ממקורות אחרים, ומה הם המקורות האחרים; וזאת על מנת לקבוע את המשקל שיש לייחס לעדות. כאשר מדובר בעניינים שבמקצוע, בית המשפט זכאי וחייב לדעת מה הביא את העד להעיד כפי שהעיד. יתכן שהדבר יכביד במידה מסויימת על בית המשפט, אולם כפי שיתואר להלן, נחשף, על ידי הבאת החומר הגלם מתיקי לשכת הרווחה (אשר חלק ממנו צוטט לעיל) וממכון אדם, חומר שהיה הכרחי כדי לאפשר לי להכריע בסוגיות הקשות שעלו בהליך זה.

 31. במה דברים אמורים? לאור הטענות שהועלו, נדרשה בחינת האישיות של האב והאישיות של האם, ובין היתר נטיותיה של האם (כפי שטען האב) לשקר, לבדות דברים מליבה, להאחז בפנטזיות,להגזים בתאור דברים; ומאידך, נטיותיו של האב (לפי טענות האם), להתעללות מינית בה ובילד, חוסר ריסון וחוסר שליטה על דחפים. היה הכרחי להביא בפני בית המשפט מידע מלא, גם על התנהגות האב כלפי הילד במהלך הביקורים בפיקוח; לגבי דיווחי האם בדבר התנהגות הילד והתנהגות האב; תרשומות שנרשמו אצל פקידי הסעד ועובדים סוציאליים ושיחות עם גורמים אחרים מסביב; וכן תרשומות שנעשו על ידי אלה שבדקו את הצדדים ואת הילד במכון אדם.

 32. חשיפת חומר גלם הכרחי כדי לאפשר לבית המשפט הזדמנות לבחון עד כמה חוות הדעת נקיה מכל טעות, הטייה, פניה, דעה קדומה, וחוסר איזון, מכל העדפה של צד אחד על פני רעהו.

 33. דוגמא מובהקת לחשיבות בדיקת החומר שמאחורי חוות הדעת של מומחים מובאת בע.א. 2558/91 פלונית נגד פלוני, פד"י מז (2) 8. בהליך בבית המשפט המחוזי בת"א – יפו, נדונה שאלת אבהותו של קטין. השופט בערכאה ראשונה בדק את הדרך בה נעשו הבדיקות במעבדה וקבע כי היא לא עמדה באמות המידה המקצועיות אשר יאפשרו תוצאה מבוססת. הסתבר שעל טפסי המחשב עליהם הודפסו תוצאות הבדיקה, הודפסו שמות של גבר ואישה אחרים; שמות בעלי הדין הוספו בכתב יד; וגם תאריכי הבדיקה שנרשמו לא תאמו את מועד הבדיקה שנעשתה. גם מנהל המעבדה הוזמן לחקירה על נוהלי עריכת הבדיקות, ועל כך מופיע בסעיף 6 בפסק דינו של כב' השופט מצא, בבית המשפט העליון.

 "זה מכבר מקובל עלינו, שמסקנתה של בדיקת אבהות עשויה להתקבל לפחות ברובם המכריע של המקרים, כראייה שתוכל להכריע את הדין אף בנגוד למתחייב מכלל הראיות האחרות…. הלכה זו כוחה יפה ביתר שאת כיום, כאשר לתהליך הבדיקה נתווסף נדבך שלישי… המקנה לבדיקה מימד נוסף של וודאות ושל אמינות.

 7. ואולם שטר זה, של הסתמכות כמעט מוחלטת על תוצאותיה של בדיקת אבהות, שוברו בצידו: האפשרות להסתמך על תוצאות הבדיקה כאמינות ללא סייג, תוך ההנחה כי תוצאות אלה משקפות אמת מוצקה וודאית, מותנית בקיומן של ערובות ממשיות לתקינותן המוחלטת של מהלכי הבדיקה על כל שלביה. אכן אם קויימה הבדיקה כהלכה חזקה שתוצאותיה תהוונה – וראויות הן להוות – אמת מדעית מוכחת, שכמעט ואין דרך לחלוק עליה. אך הליכי הבדיקה אינן מחוסנים מפני טעויות, פועל יוצא מכך הוא שההקפדה על תקינות הליכי הביצוע של הבדיקה, כתנאי לקבילות תוצאותיה, הינה ערובה הכרחית וחיונית בהליך משפטי, שדינו אמור להיות מוכרע אך ורק (או בעיקר) על יסוד תוצאותיה של הבדיקה. לעניין זה די בחשש או בסיכוי נראה לעין לטעות בהליכי הבדיקה, כדי להפוך את תוצאותיה לבלתי קבילות".

 34. מכאן ברור שבית המשפט רשאי, על פי בקשת מי מבעלי הדין (כי ההליך האדורסרי מחייב זאת), או אף מיוזמתו הוא, לדרוש ממי שעושה חוות דעת (ויש כמובן לראות בתסקיר לצורך כך כחוות דעת לכל דבר) החומר שעליו התבסס בהגעתם של עושי מסמכים אלה למסקנותיהן.

 35. ההליך בע.א. 2558/91 הנ"ל היה כאמור על בסיס בדיקה מעבדתית אשר רמת האמינות הגבוהה ביותר (אם נעשתה הבדיקה כהלכה) לא היתה שנויה במחלוקת. הדברים נאמרים בעוצמה רבה יותר בעניין של הרפואה הקלאסית. באשר לבדיקות רפואיות רגילות, ראויים לציטוט בפני כב' השופט דוד מועלם בת.פ. (כ.ס.) 1337/91 מדינת ישראל נגד ברצלון ואחרים, פ.מ. תשנ"ז (4) 145 בעמוד 154

  7. "מסתבר שקשה עדותם של רופאים, ובמיוחד כאשר מעידים הם בעניין הנוגע לחבריהם, וזאת מכמה סיבות.

 ראשית מדע הרפואה הינו מהמדעים הנסתרים יותר מן ההדיוטות. בשאלות רפואיות כמעט שאין לנסיון החיים חלק ונחלה. קביעות רפואיות מקבל ההדיוט (אשר בדרך כלל הוא גם אדיוט משום שהוא "החולה") בלא עוררין, יותר מאשר בשטחי מדע אחרים (כמו הנדסה או כימיה) נמצא שהשומע תלוי יותר ויותר בקביעותיו של המומחה, או כן נדרשת זהירות כפולה ומכופלת בבחינת הראיות ובברירת העובדות הנשמעות מפי רופאים. לא נשכח כי "השאלה, אם היתה התרשלות מקצועית מצידו של רופא, עניין הוא לבית המשפט לענות בו ולו שאלה מדעית לחוות דעתם של רופאים". (ע.א. 612/78 פאר נגד קופר פד"י לה (1) 720, 726…
 

Posted in הסדרי ראייה, מסוגלות הורית, מרכוס פיליפ, שלילת מבחני מסוגלות הורית | מתויג: , | 3 Comments »

המדרג האקדמי הנמוך של העובדים הסוציאלים

Posted by ronitfamily ב- ינואר 19, 2008

לנוכח ריבוי המקרים בהם שופטים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים קובעים חוות דעת על סמך המלצתם של עובדים סוציאלים ולא על סמך שיקול דעת עצמאי, החלטנו לבדוק האם יש מקום לעצום עיניים ולראות את דעתו של העובד הסוציאלי כתורה מסיני.
הפעם נבדוק זאת מהזווית האקדמית – מהם תנאי הקבלה לבית הספר לעבודה סוציאלית בהשוואה לחוגים אחרים.
החוגים שנבחרו להשוואה הם אלו בהם לומדים מקצועות שיש להם אינטראקציה אינטנסיבית עם עבודה סוציאלית: משפטים ופסיכיאטריה.
לצורך הענין בחרנו את אוניברסיטת תל אביב.

קישור רמת ציון אנגלית מינימלי ציון פסיכומטרי מינימלי דרישות בגרות מינימליות שם המוסד
כאן "בינוני" 530 ציון 85 בית הספר לעבודה סוציאלית
כאן "מתקדמים" 600 ציון 85 הפקולטה למשפטים
כאן "מתקדמים" 700 כימיה – מינימום 3 י"ל.מתמטיקה – 5 י"ל. פיזיקה – 5 י"ל. בית הספר לרפואה

 

מן הטבלה לעיל רואים בבירור שדרישות הקבלה לעבודה סוציאלית נמוכות באופן משמעותי מדרישות הקבלה עבור שני המקצועות האחרים. אז איך קורה שעובד סוציאלי בעל רמת אינטיליגנציה נמוכה יחסית יושב בבתי הדין לעניני משפחה, מכתיב לפסיכיאטר מה לכתוב ומכוון את השופט מה לפסוק?

אם יש עובד סוציאלי שמסוגל לעבור קורס אחד ורק אחד בטכניון, שיקום.

שאלה נוספת:
איך יתכן שבפקולטה למשפטים שרוב הקורסים שלה מתבססים על המשפט העברי, אשר רובו ככולו כתוב בעברית יש דרישת מינימום של אנגלית ברמת מתקדמים ובפקולטה לעבודה סוציאלית אשר מתבססת על מגוון לא קטן של תיאוריות מופרכות ולא מופרכות מחו"ל יש דרישת מינימום של אנגלית ברמת בינוני?

עתה נתייחס למקצועות הטיפוליים בלבד:

1. הצהרת בריאות

איך יתכן שלמקצועות הבאים: רפואה, הפרעות בתקשורת, סיעוד, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק נדרש טופס הצהרת בריאות ולעבודה סוציאלית לא נדרש טופס כזה? הרי מכוני התפתחות הילד מטעם קופת חולים ובתי החולים (בעיקר הפסיכיאטרים) מלאים בעובדים סוציאלים מטפלים….
ואם העובד הסוציאלי הוא בלתי שפוי? איך יוכלו לדעת זאת אם לא יקבלו הצהרת בריאות?

2.  מבדקי אישיות

מבדקי מור הם מבדקי חובה עבור מועמדים לבית הספר לרפואה.
אלה נועדו לאפיין את המועמדים על פי משתנים אישיים, שאינם נמדדים באמצעות בחינת הבגרות והבחינה הפסיכומטרית, כגון מוטיבציה, כישורים בין-אישיים ועוד.
מדובר בסימולציות ומשחקי תפקידים, המדמים מצבים, הדורשים להפגין מיומנויות וכישורים אישיותיים הנדרשים ממועמד לביה"ס לרפואה  ההערכה נסמכת בעיקרה על הבעה אישית של דעות ושל חוויות.
איך יתכן שעובדים סוציאלים אשר נמצאים במגע אינטנסיבי עם אוכלוסיות רבות ומגוונות, ואף מחליטים עבורם (בכפיה) החלטות הרות גורל ולעיתים הרסניות, לא עוברים מבדקי אישיות כאלו, לפחות לאבחן אם הם מסוגלים להבחין בין טוב לרע ואין להם כושר שיפוט לקוי או דמיונות?

איך יתכן שעובד סוציאלי, באמצעות נושא כליו השופט, מחייב הורה לעבור מבדקי מסוגלות הורית, והוא עצמו אשר אחראי לעיתים לגורלם של עשרות ומאות ילדים אינו עובר מבדקי אישיות ומסוגלות הורית?

לענין מבדקי האינטיליגנציה, עובדת סוציאלית פעם אמרה לי שהיא אמנם לא ריאלית כמוני אבל היא הומאנית…
ואני אומרת, זה שאתה לא ריאלי, זה לא אומר שאתה בהכרח הומאני. זה שהיא למדה  בפקולטה שענינה הומאניזם לא עושה אותה בהכרח הומאנית, וזה שאני לומדת סינית לא הופך אותי אוטומטית לסינית.

Posted in אוניברסיטת תל אביב, אלימות, אקדמיה, הזנחה, הצהרת בריאות, התעללות, חסרי ישע, כללי, מבדקים, מסוגלות הורית, משכורת, משפטים, עבודה סוציאלית, עובד סוציאלי, פסיכיאטרים, פקידי סעד, פקידת סעד, רווחה, שכר, תנאי קבלה | מתויג: , , , | 4 Comments »

בדיקת מסוגלות הורית – מה עם מסוגלות הבודק?

Posted by yeladeinu ב- דצמבר 31, 2007

בדיקת מסוגלות הורית – מה עם מסוגלות הבודק?

ד\בימים אלה , בהם ישנה עלייה מתמדת בשיעור הגירושין, ניתן להיתקל יותר ויותר במצבים בהם  המערכת הזוגית עומדת לפני פרוק ולבני הזוג יש ילדים, ואז ,עולה באופן טבעי השאלה -אצל מי יישארו הילדים לאחר פרידת ההורים?
להחלטה זו יש משמעויות רגשיות, כלכליות וחברתיות רבות. הניתוק הפיזי עלול להיות קשה ביותר להורים ולילדים, ולהחלטה באשר לגירושין ופרידה עלולות להיות השלכות לגבי הדימוי העצמי, ההורי והחברתי.
עד הגיעו לגיל 18, מוגדר הילד בתור קטין, ולפיכך מוגדר עבורו הורה עליו מוטלתהאחריות היומיומית על גידולו וחינוכו, והדאגה לכל צרכיו הפיזיים והרוחניים. אחריותזו נקראת משמורת או חזקה על הילד (החזקת ילדים).
שאלת המשמורת על הילדים מתייחסת באופן ספציפי ליכולתו של כל אחד מבני הזוג לשמש כהורה מתאים לילד והדגש הוא על מסוגלותם של ההורים לענות על צרכיו של הילד.
נכון להיום, החוק הישראלי קובע במסגרת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב  (1962) כי כלעוד אין סיבות חזקות כנגד ,עדיףלילד להיות מגודל ומחונך על ידי אמו לפחות עד הגיעו לגיל שששנים (עקרון הנקרא "חזקת הגיל הרך"). עם זאת, אין החוק משתמש בלשון ציווי בנושא זה, אלא משאיר אתשיקול הדעת לבית המשפט או בית הדין.
כאשר בית משפט אינו מצליח להכריע לגבי מי יהיה ההורה שיקבל משמורת על הילדים -הוא יכול להורות על ביצוע מבחנימסוגלות הורית להורים, כדי לקבוע מי הוא ההורה הראוי ביותר לקבל את אותה חזקה על הילדים.
במקרים מסוימים ההחלטה קלה יחסית. וזאת כאשר אחד ההורים אינו רוצה בחזקה על הילד או כשההורה אינו מסוגל מטעמים של פגיעה נפשית אקוטית, פיגור קשה, התמכרות לסמים קשים,או עקב תנאים פיזיים וכלכליים קשים.
הבעיה מתעוררת בכל חומרתה כאשר שני ההורים נראים מתאימים להחזיק בילד. ואכן, ברוב המקרים,  שני ההורים נראים כשירים ומסוגלים להיות הורים, אך בשל קושי להגיע להחלטה משותפת, נדרש בית המשפט לקבל את ההחלטה עבור בני הזוג.
הבעייתיות הרבה של מבחן מסוגלות הורית נובעת מכך שאין הגדרה ברורה וחדה לגביקריטריונים לבדיקת מסוגלות הורית. כמו כן ישנה השפעה מכרעת לנסיבות ההחלטה (פרידה, מצוקה, מאבק בין הורים, מאבק משפטי, וכו').
סיבות אלו הופכות את ההחלטות לגבי מסוגלות הורית לאינדיבידואליות (תלויותבבוחן), ובהחלט יתכן כי בוחן מסוים ייתן המלצה שונה לחלוטין מבוחן אחר.
העיקרון המדריך את בית המשפט בנושא קביעת הזכות למשמורת הוא עיקרון טובת הילד. עיקרון זה מודגש בכל הקשור להחלטות משפטיות המתייחסות לגורלם של ילדים. נראה כי הגורם המרכזי בשאלת המסוגלות הוא היכולת להבטחת סביבה יציבה ומתמשכת מבחינה רגשית, כלכלית וחברתית לילד. נראה כי על ההורה להיות יציב מבחינה רגשית, בעל יכולת אמפטית, אוהב, הרוצה להחזיק בילדו ובריא מבחינה נפשית. הקרירטיונים שחלקם תואר, יל ואחרים כמו היכולת לגרות את הילד, יציבות רגשית וביטחון רגשי- מתארים דמות הורה אידיאלי שספק אם יש כמוהו במציאות היומיומית.

שאקי (1983) טוען כי "הכרעה כזו [לגבי החזקת הילד] מכילה בהכרח, וברוב המקרים, יסודות של ניחוש ושל ניבוא, בדבר השאלה היכן מובטח לילד עתיד טוב ומאושר יותר. יסודות אלה משווים לתוצאה, במקרים רבים, אופי של מקריות, שהזמניות יפה לה, בהכרח".

שפירא אומר " ברי כי שופטים…. חייבים לשאוב מהידע והניסיון של אלה שמקצועם בכך.". שאלה זו קשה ביותר ולכן פונה בית המשפט לעזרתו של המומחה שבאמצעות כישוריו המקצועיים יוכל לעזור להכריע בשאלה זו.

בית המשפט מטיל אחריות על אנשי המקצוע, אך לא מספק להם הנחיות ברורות שאותן יוכלו להעריך באמצעות הכלים העומדים לרשותם. הפסיכולוג הקליני הסביר משתמש לפיכך בכלים המקובלים אשר כוללים ניסיון קליני רלבנטי בהערכות דומות ושימוש באמצעי איבחון והערכה כמו ראיון קליני ומבחני אישיות.

ראוי לזכור כי הגדרת בחירת הכלים והשימוש בהם מפורטת בהצעה לקוד האתי של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (1999). קוד זה נשען על הקוד האתי של הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית(APA, 1997) ובו נאמר כי:
"עיקרון א'-מיומנות:
על הפסיכולוגים לשאוף לשמירה על סטנדרטים גבוהים של מיומנות מקצועית בעבודתם, תוך הכרה בגבולות יכולותיהם הספציפיות ובמגבלות ניסיונם… בתחומים בהם טרם גובשו סטנדרטים מקצועיים מוכרים, יפעילו הפסיכולוגים שיקול דעת וינקטו אמצעי זהירות הולמים על מנת להגן על רווחת לקוחותיהם. עליהם להקפיד על התעדכנות בידע מדעי ומקצועי רלוונטי…(עמ' 2)". ובנוסף:
" על הפסיכולוגים המבצעים מבחנים, נותנים ציונים ומפרשים אותם, להכיר את המהימנות, התקפות והסטנדרטיזציה של הכלים בהם הם משתמשים, וכן להשלכות של השימוש בהם".

"על הפסיכולוגים להבהיר את גבולות הוודאות של אבחנות, ניבויים או המלצות הניתנות לגבי נבדקים."

ואולם, אפשרות השימוש במבחנים פסיכולוגיים להערכת מסוגלות הורית-מוטלת בספק:

 כפי שאומר אחד מבכירי הפסיכולוגים בישראל, משה אלמגור-
"כאשר אנו בוחנים, באופן כללי, כלים אלו לעומת ההנחיות והכללים המתייחסים למסוגלות הורית, אנו יכולים לראות את הפוטנציאל הבעייתי של שימוש זה. עלינו לזכור כי הפסיכולוג מתבקש לנבא מצב עתידי השונה משמעותית מהמצב הנוכחי. מערכת היחסים בין בני הזוג קודם לפרידה/גירושין ומידת שיתוף הפעולה בגידול ובטיפול בילדים אינה דומה ואינה יכולה, לכן, לנבא, במרביתם המכרעת של המקרים, את ההתייחסות לילדים לאחר הגירושין."

כדברי אלמגור: "הכלים האבחוניים שבידי הפסיכולוג ,הינם בעייתיים מאוד באופן כללי ורובם ככולם אינם מתאימים לאיבחון ספציפי זה. הקושי המרכזי נובע מקריטריון לא ברור למסוגלות. המבחנים עצמם אינם מתאימים מבחינת מהימנותם, תקפותם, רגישותם להשפעות מצביות, אופן הניתוח שלהם וההטיה הבסיסית לכיוונו של היחיד. "

המסקנה המתבקשת היא כי יש אפשרות להיעזר במבחנים באופן מוגבל לצורכי העלאת השערות לגבי הנבחן. ואולם, השערות אלו חייבות להיבדק במהלך האבחון/הטיפול עם הנבחן וכנגד חומר אנמנסטי אחר.

בנוסף, מקורות המידע שבידי הפסיכולוג הקליני (ראיון, מבחנים) מוגבלים למדי, במיוחד כשהמדובר בנושא הספציפי של הערכת מסוגלות הורית, ועליו להישען ולהיעזר במקורות מידע נוספים אשר יכולים להינתן לו על ידי אנשי מקצוע מתחומים שונים (פקידי סעד, עובדי רווחה, יועצים, מורים וכו').

לצערי הרב, מתוך היכרות אישית עם מספר זוגות שנזקקו לשירותיו של פסיכולוג זה או אחר בבדיקת מסוגלות הורית, בני הזוג נתקלו בחלק ניכר של המקרים בפסיכולוג שאין לו כל ידע, הבנה או הכשרה לקיבעת מסוגלות הורית!
כשרונו העיקרי של הפסיכולוג, במקרים אלה, התבטא בעיקר ביכולתו המרשימה לגבות סכומי עתק עבור ההערכה הזו. ברוב המקרים כל ה"בדיקה" הסתכמה ב 3-2 פגישות בהן צפה הפסיכולוג המהולל בילדים או שוחח עם בני הזוג . בכדי להרשים את בני הזוג, ולהצדיק גביית מחיר כה גבוה (אלפי שקלים) – נהגו אותם פסיכולוגים לבצע מבחני אישיות שונים ומשונים, שמסתבר בדיעבד כי אינם תקפים ואינם ראויים לשימוש בבדיקות אלה!!!

יתרה מזאת, חלק ניכר מהפסיכולוגים שעליהם שמעתי ,אינם עונים ולוא במעט על עקרונות האתיקה והמקצועיות הדרושה כפי שפורטו לעיל.

אינני מבין כיצד מאפשר מתאפשר במדינה מתוקנת (לכאורה) לכל שרלטן לשמש על תקן של מנבא- עתידות , מבלי שיש לו שום הכשרה, כשרון או ידע בפסיכולוגיה של הילד ובדימניקה של הורים וילדים. לצערי, קביעות חסרות בסיס אלה , בד"כ גורמות לכך שאותו פסיכולוג חורץ בהבל-פיו, גורלן של משפחות שלימות.
יחד עם זאת, עדין קיימים מספר מכונים רציניים, המקפידים לבדוק את נושא המסוגלות ההורית בצורה רצינית ומעמיקה. כך גם קיימים מספר זעום ביותר של פסיכולוגים בכירים (כמו ד"ר אלמגור) המוכשרים לבצע בדיקה זו.

אם נקביל את הדברים לעולם הרפואה בו אני בקיא, משול הדבר למשל לאבחון בעיה כלשהי אצל ילד ע"י רופא פתולוג או גריאטר. בעולם הרפואה ישנה הקפדה יתרה שכל רופא יעבור התמחות בת מספר שנים בתחום מסוים ויעמוד בבחינות קשות, ורק אז הוא מוסמך לבדוק חולים בתחום התמחותו.
באותה מידה- מין הראוי שיקרה גם בתחום פרוץ זה של הפסיכולוגים הפועלים ללא הפרעה באבחון חסר בסיס בתחומים שאין להם בהם כל הכשרה,הבנה וידע, וכל זאת- בעד בצע כסף!!!

כאשר נראה כי שני ההורים כשירים להחזיק בילד, הרי שחלופת המשמורת המשותפת  (Joint Custody) נראית כטובה ביותר. אפשרות זו נתפסת בעיני פסיכולוגים בכירים רבים כחלופה האידיאלית (זהו גם הפתרון המועדף ביותר על הפסיכולוגים האמריקאים כפי שעולה מהסקר שערכו  Ackerman & Ackerman (1997)).
חזקה משותפת מבטיחה לילד את שני הוריו כגורמים משפיעים בחייו ומאפשרת לילד לחלק את חייו ביניהם ללא צורך בשינוי משמעותי בסביבת החיים.

Posted in מוטי חיימי, מחקרים, מסוגלות הורית, משמורת, משמורת משותפת | מתויג: , | Leave a Comment »

מגבלות מומחים

Posted by yeladeinu ב- דצמבר 27, 2007

מגבלות מומחים
טל רבינוביץ' (יום ראשון, 09/01/2005 שעה 18:00)
 

——————————————————————————–
 
מגבלות מומחים
טל רבינוביץ'

——————————————————————————–

כבר אמרתי בעבר במאמרי דרישות מהשופט כי משופטים נדרשת תבונה שהפעם אכנה אותה "תבונת על", כי עליהם להכריע בסוגיות שאינן כלל מתחום מומחיותם, לאמור – בסוגיות שאינן בתחום המשפט. עליהם לקחת אחריות ולהכריע בסוגיות אומנותיות, הנדסיות, פסיכולוגיות, פסיכיאטריות, רפואיות, ועוד.

השופט ולא האומן קובע מהי אומנות ומהו מבנה סטנדרטי שאין בו שמץ מיצירת אומן.
השופט ולא הפסיכיאטר קובע לגבי אדם פלוני האם הוא פסיכופט או שאינו נגוע כלל במחלת נפש.
השופט ולא הרופא מחליט על שפיות דעת, על כשרות עמידה לדין ועוד.

במדינתו, הפוסק האחרון הוא השופט: הוא המחליט על גבולות ההפרדה!
כמובן, כאשר אין ערעורים ואין חילוקי דעות והכל מתנהל למישרין – השופט אינו הפוסק האחרון וכל הדברים האלה נקבעים ברמה היותר נמוכה, קרי, רופאים, פסיכולוגים, מומחים, מהנדסים…

אלא שכאשר מתגלעים חילוקי דעות, מן הסתם חילוקי דעות אלה באים לפתחו של בית המשפט ושם השופט (שהשכלתו מסתכמת ב-‏3 או 4 שנות לימודי ערב במכללה + סטאז') – הוא אשר חורץ גורלות.
(באשר לניסיון המעשי של השופטים…? נכון, הוא קיים, אך גם לרופאים, למהנדסים, לפסיכיאטרים, לפסיכולוגים ולכל המומחים השונים יש ניסיון מעשי).

אין דברי הקדמה אלה באים כדי לנגוס במעמדו של השופט אלא להפך: במאמר זה ברצוני להמחיש את רום תפקידו ודרגת חשיבותו של כל שופט – תפקיד המציב דרישות קשות בפניו.

בענייננו בנושאי נשים מוכות, הורות, אלימות במשפחה, ילדים בסיכון וכדומה, באים בפני השופט כמומחים אנשים מתחום הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה, העבודה הסוציאלית ואלה מתמנים על ידי בית המשפט כדי להאיר את עיניו בסוגיות מקצועיות אשר אינן נהירות לשופט והוא האחרון צריך לשקול ולהכריע בתום הדיונים.

במסגרת זו ארצה להציג ולפרט את מורכבות ההכרעה השיפוטית ואת הבעייתיות שלה כאשר ניצב מול השופט מומחה כגון פסיכולוג עם טיעונים בעד או נגד זכויות של הורה.
ברקע למאמר זה קיים פסק הדין המפורסם בעניין "תינוק המריבה" ("תינוק האהבה") אשר הכריע זה לא מכבר לטובת ההורים הביולוגים.

בפני בית המשפט הופיעו שלושה פסיכולוגים כעדים מומחים; ד"ר וייל, ד"ר סיטון, וגברת אופנהיימר.
בית המשפט היה אמור לנבור מחוות הדעת ומעדויותיהם של המומחים הנ"ל את מה שראוי להיות התשתית לפסק הדין.

לתשומת הלב, הפסיכולוג הוא אדם אשר אינו חסין בפני השפעות; בתחום המקצועי אף ישנה הכרה בהשפעות אלו כפי שניתן ללמוד, למשל, משני מושגים בסיסיים בפסיכולוגיה: "העברה" וה"העברה נגדית".
היה זה פרויד אשר טבע את המושג "העברה" (transference) שאינה מוגבלת אך ורק ליחסים בין המטפל למטופל אלא היא אוניברסאלית ומתקיימת בין בני אדם באשר הם.

"כולנו "מעבירים" כל הזמן. כלומר, אנו מתייחסים בצורה לא-מודעת לאנשים חדשים בחיינו כפי שהתייחסנו לאנשים בעברנו, בדרך כלל להורינו ולבני משפחה אחרים, ונוטים לפרש את התנהגותם של אנשים בחיינו כאן ועכשיו כאילו נהגו בנו כפי שנהגו בנו אנשים בעברנו." (מתוך מה זאת אהבה מאת ד"ר יורם יובֵל)

לדפוס ה"העברה" של המטופל כלפי מטפלו יש את "התשובה" של המטפל אשר גם הוא בן אדם בעל רגשות, היסטוריה, דפוסי התנהגות ותת-מודע משלו. וכך, גם המטפל עצמו אינו חסין בפני "העברת נגד" (counter transference), כלומר, דפוס התייחסות לא-מודע של המטפל כלפי המטופל, המתעורר בתגובה להעברה של המטופל כלפיו.

"היום אנו משתמשים בהגדרה רחבה יותר וסבורים שאי-אפשר לבטל את העברת-הנגד. במקום לנסות לסלק אותה או להתעלם ממנה מוטב להתחשב בה כשבאים לבחון את מה שמתחולל בין מטפל למטופל" (מה זאת אהבה מאת ד"ר יורם יובֵל)

לכן, אני פונה אל השופטים בהקשר זה ומבקשת: אתם צריכים לקחת אחריות ולהיות מקצועיים בתחומים הזרים לכם, בתחומים שהם מחוץ למומחיותכם. תפקידכם דורש זאת מכם. אצלכם מדובר בשגרת יום, אבל עבור העומדים מולכם והנתונים להכרעתכם, מדובר בחריצת גורל. לפול אל תוך פח ה"העברה" או ו"ההעברה הנגדית" – קל מאוד. ההורים הביולוגים, ההורים המאמצים, המומחים השונים, עורכי הדין – כל אלה מעוררים בתת-מודע שלכם תוכן שמשפיע על קביעותיכם. כך הדבר פועל גם על אותם מומחים שעומדים בפניכם ובעצם כפי שכבר אמרתי – על כל אדם באשר הוא, וגם עליכם…

השופט אמור להיות נטול שיקולים זרים וזה כולל גם נטול השפעה כלשהי. כל שיקול זר עלול להטות את הדין. הוא צריך לנטרל את עצמו מהשפעות מבית, מילדות, מיחסיו עם הוריו, מיחסיו עם ילדיו, ממשברים ומטראומות ולהיות "נקי" מהשפעות אלה בבואו לחרוץ גורל.

——————————————————————————–
 
 
 
 

הצגת המאמר בלבד    
 
  

——————————————————————————–
 
 השופט צריך להיות איש משפט
 אפריימק'ה (יום שני, 10/01/2005 שעה 7:35) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
 
 
נקי כפיים ובר לבב. מעבר לכך הוא לא צריך להיות גם מהנדס וגם פסיכולוג וגם….. . לשם בחינת בעיות פונקציונליות במשפט הוא נעזר במומחים לעניינים השונים, אך חייב להעביר אותם במסננת של רלוונטיות ואמינות – ומכאן ששופט חייב להיות גם איש מחשבה ואיש אשכולות המכיר את סביבתו.
 
_new_ 
——————————————————————————–
 מיהוא מומחה
 לוי (יום שני, 10/01/2005 שעה 10:43) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
 
 
מה הוא הקריטריון מי הוא מומחה למה ????
כמי שמתמצא בנושאים טכנולוגיים מסוימים ברור לי לחלוטין שעדים "מומחים" מסוימים לא יודעים מראשם . לעיתים קרובות מדי ההחלטה מי הוא מומחה נתונה בידי מי שהוא שאין לו את המושג הקלוש ביותר במה מדובר .
בתחום אבטחת איכות קיים התחום של הסמכת כח אדם . השלב הראשוני הוא תיחום הידע שאדם ההרוצה לעסוק בתחום חייב לדעת . על חומר זה הוא נבחן . בתחומים רבים ההסמכה היא לתקופה מוגבלת והעובד מחויב בבחינות חוזרות .
לעיתים קרובות מדי עדויות המומחים בבתי משפט הן בדיחות ולא פלא שעדים המשולמים ממקורות שונים סותרים זה את זה .
 
_new_ 
——————————————————————————–
 מגבלות מומחים
 דבֵק בצדק (יום שלישי, 11/01/2005 שעה 8:17) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
 
 
זה ביטוי שמוצא חן בעיני. לא כולם יודעים הכל ואולי טוב שכך הדבר. אבל שופט חייב להיות רחב אופקים המכיר את אורחות החיים במקום בו הוא שופט, שהרי יותר מכל חייב להפעיל את הגיונו, שיקול דעתו, בבואו לפסוק בעניין כלשהו. וזה דבר נדיר בימינו.

שיקול דעת זה חייב לנווט בין הידע הגולמי העצור בקירבו לבין 'קצב החיים' בפועל – הוא חייב לקרוא את "רצון הציבור" ו"כוונות המחוקק" ולהישען על הפסיקות המשפטיות הרלוונטיות לעניין בו הוא דן. וכל זאת תוך בחינת העניין המשפטי עצמו בהא לדיון בפניו, הנאשמים והמאשימים, נכונות העדויות ונקיון הכפיים של התובעים והעדים, אל מול הצורך העז להעניש פורעי חוק ואנשי זדון.

כל זה מגולם המילה "שופט" שבעבר היה מורם מעם, גם כדי לא להיות מושפע ישירות ממנו אבל גם כדי לקבל זוית ראיה רחבה על אותו עם.

משהו אבד מזה בימינו אלא, אם כי שופטים עדיין זוכים בדרך כלל לאמון הגבוה ביותר במקומותינו בכל הסקרים הנערכים מעת לעת. ואנחנו חייבים להתרחק מהם כדי לשמרם במעמדם כשופטים.
 
_new_ 
——————————————————————————–
 הגבול הדק בין שופט לשופטן
 משפטן (יום שלישי, 11/01/2005 שעה 12:54) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
 
 
א. בין כל מאות השופטים המכהנים והשופטים בדימוס, ספק אם תמצאי במשאל-פתע עשרה שיש להם שמץ של מושג מה זה TRANSFERENCE או COUNTER-TRANSFERENCE , ויותר מקרוב לוודאי שגם מי מביניהם ששמע אי-פעם על המושגים הללו, לא ניסה מעולם לעבור טיפול פסיכואנליטי בטרם הציג מןעמדותו למקצוע השפיטה ובטרם הוכיח הלכה למעשה שהוא ניחן במזג שיפוטי, וזאת מעבר ליידע המשפטי התיאורטי שרכש בפקולטה זו או אחרת למשפטים, ומעבר ליכולת המעשית כתובע או כסניגור, שרכש באחת או יותר מהמשרות המשפטיות בשוק הפרטי או הציבורי.

ב. אבל אין ספק שאם תחפרי לעומק בהתנהלותה של הוועדה למינוי שופטים – תמצאי בין השופטים המכהנים והשופטים שכבר הספיקו לפרוש לגימלאות, רבים מאוד אשר מונו לשופטים ואף עלו במעלות השפיטה כתוצאה מקשרים מתאימים שפיתחו עם חבר זה או אחר בוועדה למינוי שופטים, או עם מתווך שהייתה לו, מסיבה זו או אחרת ובדרך זו או אחרת, השפעה רבה על חברי אותה ועדה.

ג. את הסימפטומים של שיכרון-השררה שבו לוקים במשך הזמן יותר ויותר שופטים, ואשר לא אחת מעביר אותם על דעתם המקצועית, מזהים בקלות עורכי הדין המופיעים בפניהם.
אם יתמזל מזלך וכמה מהבכירים ביותר מביניהם ידברו איתך בגילוי-לב – תופתעי לשמוע את דעותיהם המקצועיות לטוב ולרע על פסקי-דין רבים שהם עצמם לא היו מעורבים בם כלל וכלל.

ד. גלוי וידוע שהטובים ביותר מבין המשפטנים אינם זקוקים לתואר "כבוד השופט" ובטח שלא לשכר שבצידו, ואינם מציגים את מועמדותם לשפיטה, למרות שאילו הציגוה – היו עשויים להתמנות ישירות לשופטים של בתי המשפט המחוזיים, אם לא למעלה מזה.

ה. אכן, שופט אינו חייב להיות מומחה בכול הדיסציפלינות כדי להיות שופט, אבל הוא חייב לפחות לדעת, לגבי כל מקרה ומקרה שבו בחר לשבת בדין או שהוטל עליו לשבת בו, אם יש דבר מה העלול להפריע לו להיות חסר פניות; ואם הוא מודע לדבר מה כזה ואינו יכול או שאינו מעוניין(וגם זה קורה) לנטרלו ובוחר או מקבל על עצמו לשבת בדין – הוא עושה בכך מעשה נפשע פשוטו כמשמעו. ואם אינו מודע למגבלותיו כשופט -נופלת האחריות על המערכת שאינה מזהה זאת מבעוד מועד או רע מזאת – מזהה ואינה עושה דבר כדי לסלקו מכס המשפט.
 
_new_ 
——————————————————————————–
 הגבול הדק בין שופט לשופטן
 לוי (יום רביעי, 12/01/2005 שעה 7:47)
בתשובה למשפטן הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
 
 
לפני שנים רבות למדתי אצל מורה בבית ספר עממי אשר הגדיר רמות של ידיעה .
הרמה הנמוכה ביותר – אינו יודע שאינו יודע .
לאחריה – יודע שאינו יודע .
לאחריה – יודע מה אינו יודע .
לאחריה – יודע מה שהוא .
ורק אחר כך מתחילה הידיעה על רמותיה השונות.
אני מתרשם ששופטים רבים נמצאים ברמה המתוארת בשורה הראשונה כאשר מדובר בנושאים טכנולוגיים שאני מתמצא בהם. אפשר להבחין שחוסר הידע של שופטים ( וגם של עורכי דין ) תורם רבות לאי חתירה לכוון של האמת והצדק במערכת המשפטית.
 
_new_ 
——————————————————————————–
 הגבול הדק בין שופט לשופטן
 כהן (יום רביעי, 12/01/2005 שעה 9:40)
בתשובה ללוי הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
 
 
אני חושב שלא מעטים מבין השופטים נמצאים ברמה אחת נמוכה יותר מאלה שהגדיר המורה שלך בבית הספר העממי: "לא רוצה לדעת שאינו יודע".

אבל ייתכן גם שבתקופה שהיית תלמיד בבית-הספר העממי, לא הייתה עדיין רמת השופטים ירודה כפי שהיא כיום.
אפשר להתרשם מהרמה המקצועית הירודה אפילו מקריאת פסקי הדין שהנהלת בתי המשפט מפרסמת באופן רשמי בחוברות פסקי הדין של בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים, למרות שבהן מתפרסמים רק פסקי-דין שנבחרו לפרסום, לרוב בשל רמתם המקצועית הסבירה (אבל לא אחת משיקולים זרים לרמה המקצועית) ושגם הם עברו עריכה מקצועית יקרה, המטפלת בין הייתר גם בניטרול תופעות של עילגות לשונית.

אם תמצא זמן ועניין לעיין במקבץ מקרי מאותם אלפי פסקי-דין שלא נמצאו ראויים להיכלל בחוברות של הפרסום הרשמי (לא רק מחוסר מקום או מפני שאין בהם חידוש כלשהו, אלא פשוט בשל רמתם הירודה ולא אחת גם המבישה ממש) תוכל להיווכח בלי קושי רב שפסקי-דין רבים נכתבו על-ידי שופטים שהמורה שלך היה נאלץ להמציא עבורם דרגה נמוכה מזו שהצעתי לעיל.

ועוד דבר (מאחר שהזכרת גם עורכי-דין):
אלה הם אולי בעלי המקצוע היחידים הפועלים בחסות החוק, שהקליינט נאלץ לשלם להם מראש מחיר גבוה ביותר עבור "סחורה" שטרם יוצרה ושאינו יודע מה יהיה טיבה,ואם מי שלקח על עצמו לספקה יבוא מוכן כראוי או יחפף בבית המשפט, במקרה שהדברים יגיעו לדיון שם.

מצב אבסורדי שכזה לא תמצא אפילו במערכונים של דז'יגן ושומכר ושל הגשש החיוור, על אינסטלטורים וסיידים.
 
_new_ 
——————————————————————————–
 הגבול הדק בין שופט לשופטן
 לוי (יום חמישי, 13/01/2005 שעה 10:33)
בתשובה לכהן הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
 
 
קראתי כמה עשרות הכרעות דין ופסקי דין של שופטים עליונים ותחתונים וכמוך לא התפעתי משליטתתם בנושא וכושר הנתוח שלהם . עקבתי די צמוד לפסקי דין בנושא הממל"ז (מד מהירות ליזר ) . מבשיר זה משמש מכונת הדפסה לכסף עבור מדינת ישראל כאשר המשטרה היא קבלן המשנה .
כמות הרשע , הבורות ,האי צדק והנבזות הכלולים בפסקי דין אלו מרשימה . מצער שפעילות זו אין לה ולא כלום עם צמצום תאונות הדרכים .
 
_new_ 
——————————————————————————–
 לקח לך כמה עשרות הכרעות?
 מזרחי (יום חמישי, 13/01/2005 שעה 17:48)
בתשובה ללוי הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
 
 
אני הסתכלתי על אחת ומייד הבנתי במה מדובר.
 
_new_ 
——————————————————————————–
 אתה לא צריך לתת קרדיט גדול כל כך לשופטים
 אנא עארף (יום רביעי, 12/01/2005 שעה 11:28)
בתשובה ללוי הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
 
 
בטח לא לאשכנזים שבהם.
 
_new_ 
——————————————————————————–
 שופט בעל כושר שיפוט לקוי
 ע. לציון (שבת, 17/06/2006 שעה 22:02) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
 
 
קישור לדברים כדרבונות:
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-16295-00.html?tag
 
 
_new_

Posted in התעללות בילדים, מגבלות מומחים, מסוגלות הורית, פסיכולוגים, רווחה | מתויג: , | Leave a Comment »

צעד קטן-גדול במשמורת הילד – הוצאת קטין מרשות הוריו צריכה להיבחן במשנה זהירות והדבר ייעשה ללא הסכמת ההורים רק במקרים קיצוניים

Posted by yeladeinu ב- דצמבר 27, 2007

צעד קטן-גדול במשמורת הילד
הוצאת קטין מרשות הוריו צריכה להיבחן במשנה זהירות והדבר ייעשה ללא הסכמת ההורים רק במקרים קיצוניים. אמנם החוק מאפשר הליך כזה של ניתוק הקטין בניגוד לרצון הוריו, אולם אין להפוך שיטה זו לעניין שבשיגרה.


מאת: טל רבינוביץ'

קראתי השבוע בעיתון "ידיעות אחרונות" את סיפורה המצמרר של יעל (שם בדוי) אשר פנתה לשירות למען הילד כשהייתה בהריון. מדובר באישה אשר גרושיה הותירו אותה חסרת כל ובמשבר נפשי קשה. על רקע זה היא ביקשה את עזרת רשויות הרווחה כדי שתינוקה יימסר לאימוץ.

התינוקת נשלחה למשפחה אומנת אשר שמרה על קשר טוב עם האם הביולוגית. יעל ניסתה לשקם את עצמה ו"לעמוד על הרגליים" כדי לזכות בתינוקה בחזרה, אולם השירות למען הילד התעקש להשלים את תהליך האימוץ בו החל, ולהוציא ממנה את בתה לאלתר. ("ידיעות אחרונות", הכתבה "לא בלי בתי", 16.8.04).

יעל, ניהלה מאבק משפטי עיקש, זאת כדי לזכות בבתה בחזרה. השופט שמואל בוקובסקי, סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון, החליט למנות שתי פסיכולוגיות מטעם בית המשפט כדי לבדוק את "מסוגלותה ההורית" של יעל, אשר קבעו חד-משמעית, כי יעל אינה מסוגלת לגדל את בתה.

עוד אציין, כי בכתבה נאמר שהפסיכולוגיות המומחיות מטעם בית המשפט קיבלו את רישיון המומחה שלהן רק שנתיים קודם לכן לאמור, מדובר ב"מומחיות" חסרות ניסיון סביר.

להלן כמה נקודות למחשבה בנוגע למבחן מסוגלות הורית. בין היתר, המבחן מורכב מאשכולות של שאלות אינטליגנציה (מבחן וכסלר) ולהלן דוגמאות מקטגוריות שונות:

  • 8 משאיות חופרות בור ב-8 ימים.
  • כמה משאיות חופרות בור ב-3 ימים?
  • מי כתב את "פאוסט"?
  • מהי עיר הבירה של איטליה?
  • של איזו מדינה הדגל הזה (ציור של דגל)?מעבר לשאלות של ידע כללי מתחומים שונים ולבדיקת יכולת מתמטית, ישנם גם מבחני רורשאך (בצד מבחנים אחרים נוספים), המציגים 10 לוחות של כתמי דיו ובכל אחת תמונה לא מוגדרת. על הנבחנת לתאר בפני הבוחן "מה היא רואה".מיותר לציין, כי הניתוח של התשובות הוא פתוח לחלוטין. לצורך הדיון בלבד, נניח, כי אתמול בערב הקראתי לבני את הסיפור הקלאסי הידוע: "אליעזר והגזר" מאת לוין קיפניס ועתה מונח לפני כתם דיו המזכיר לי… גזר (רחמנא לצלן).

    במקרה ביש זה, גם חייכתי לעצמי בטרם אמרתי לבוחנת שלי, כי לפני "גזר", (החיוך נסוך על פניי, כי נזכרתי בהנאתו של בני מהסיפור), ייכתב בדו"ח שיוגש לבית המשפט שהעובדה, כי ראיתי בכתם הדיו גזר מעידה על אונס שעברתי על ידי אבי בילדותי וזאת במיוחד לאור העובדה, שהגבתי במבוכה המעידה על חרדות מיניות מודחקות. אם בנוסף לכל הצרות אני גם נראית טוב ומתלבשת על פי צו האופנה אז ייכתב בדו"ח, כי אני בעלת מיניות מתפרצת!

    רוצה לומר: הכול נתון לפרשנות של הבודק/ת על פי מה שמתאים לו/לה באותו הרגע, או על פי מה שמתאים לבית המשפט הממנה מטעמו, וזאת מבלי להתחשב בנסיבות העובדתיות שיכולות להיות שונות לחלוטין…

    בהמשך לאותו הלך רוח, האם ניתן לטעון על הבוחנת המפרשת את התנהגותי, כי היא נוקטת בפרשנות זו ולא אחרת מאחר שהיא עצמה הייתה קורבן לאלימות מינית בילדותה? האם אותה חרב פיפיות המונפת כלפי האם האומללה יכולה לפעול גם נגד הפסיכולוגית ולפסול את כשרותה ואת רישיונה?

    מדוע לא? הכול נתון לאסכולות, לגישות, לאופנה, לנקודה בציר הזמן בו אנו עומדים ולמקריות.

    ובל נשכח את לוין קיפניס עצמו שכתב את הסיפור על "אליעזר והגזר". הסופר קיפניס, אף הגדיל לעשות בכך שקרא לסבתא למשוך בגזר ("אין כמוהו גזר") ואם זה לא היה מספֵק, הוא גם קרא לנכד וגם לנכדה… וגם בעלי חיים היו שם ביוזמת קולמוסו.

    שמא נאבחן פסיכולוגית את כל הקוראים כולם (לדורותיהם) של "אליעזר והגזר", כי הרי מלכתחילה ניגשו אל הספר המיוחד הזה מתוך הדחקה לא מודעת של מיניות מתפרצת ושל חרדות מיניות מודחקות?!?! אני מציעה, כי נכפה עליהם, טיפול עד שיודו שנאנסו בילדותם ונוציא מהם את ילדיהם, כי הם אינם כשירים להיות הורים.

    ואם יימצאו אלה שלא קראו את אליעזר והגזר, נחפש את אלה שקראו את פינוקיו!

    לסיכום, למזלה של יעל, בית המשפט החליט שלא לקבל את חוות דעתן הנחרצת של שתי הפסיכולוגיות המומחיות מטעמו, וקבע כי הילדה תעבור למשמורתה של יעל בתחילת אוגוסט.

    מזלה של יעל שלרשותה עמדה עורכת דין, שנלחמה למענה ושהיה לה מקור כספי להילחם למימושו של הצדק.

    אך מה קורה עם אותן נשים שהשירות למען הילד בעידודו ובשיתוף פעולה של בית המשפט, כן מקבל את פסיקות המומחים שלו כנגד שפיותן וכנגד מסוגלותן ההורית לגדל את ילדיהן – דבר שהוא המקרה היותר שכיח?

    בתאריך כ"ד בתמוז תשס"ד (12.07.04) ניתן פסק דין על ידי חמישה שופטי בית המשפט העליון דנ"א (דיון נוסף אזרחי) 6041/02 פלוני ופלונית נגד פלוני ופקידת הסעד. את פסק הדין ניסח הנשיא א. ברק.

    בית המשפט קבע, בפסק דינו, כי הוצאת קטין מרשות הוריו צריכה להיבחן במשנה זהירות והדבר ייעשה ללא הסכמת ההורים רק במקרים קיצוניים. אמנם החוק מאפשר הליך כזה של ניתוק הקטין בניגוד לרצון הוריו, אולם אין להפוך שיטה זו לעניין שבשיגרה.

    לדעתו של כבוד השופט ברק, אין לסמוך על פקיד הסעד אשר עד כה על פי סעיפים 11 ו-12 לחוק הנוער, היה בר סמכות לנתק את הילד מהוריו, על פי שיקולים מקצועיים, אלא יש לאפשר הליך כזה רק במקרים דחופים בהם אין שהות לפנות לבית המשפט.

    כלומר; פקיד הסעד, בשיגרת עבודתו ימליץ, או יחווה דעה בפני בית המשפט ובית המשפט הוא אשר יכריע בדבר. על אף סעיפי החוק כאמור, הם לא ייושמו אלא במקרים חריגים בהם אין שהות לפנות לבית המשפט.

    במקרה הספציפי בו דן פסק הדין בשאלת המשמורת מציין כב’ השופט ברק:

    "ההתדיינות המשפטית בשאלת המשמורת אף תוארה במפורש בבקשה. התנהלות זו מותירה רושם, כי מטרתו העיקרית של ההליך הייתה לסייע לבית הדין בקבלת החלטה בעניין המשמורת וביישומה של החלטה כזו, הלכה למעשה.

    "בנוסף עמדה השופטת פרוקצ’יה, על כך שתסמונת הניכור ההורי לא הצדיקה, בנסיבות העניין, את השימוש בהליך ביניים לפני קיומו של הליך עיקרי; על הספקות בנחיצותו של אמצעי כה קיצוני בנסיבות העניין; על העדר החיוניות שבהוצאת הילדים מרשות האם; על קיומם של נתונים אובייקטיביים חיוביים בדבר תפקודם הכולל שלן הילדים; על ההתעלמות מרצון הילדים; ועל אי מיצוי דרכי טיפול חלופיות טרם הבחירה באמצעי דרסטי של הוצאת הילדים למרכז החירום. טעמים אלה מוליכים כולם למסקנה כי לא היה מקום להורות על הוצאת הילדים למרכז החירום, במסגרת סעיף 12 לחוק הנוער".

    לדעתה של השופטת פרוקצ’יה;

    "הוצאת ילד ממשמורת הורהו והעברתו לרשות הסעד או למעון נוגעת מעצם טיבה לסוגיה בעלת אופי חוקתי הנוגעת לערך ההגנה על האוטונומיה האישית והמשפחתית של ילד והורהו ולערך החברתי החשוב שעניינו שמירה על קשר המשפחה הטבעי בין הורים לילדים ועל המארג הסבוך של זכויות וחובות הנובעות מקשר הורות זה".

    המשמעות היא שבית המשפט מעלה את חשיבות הקשר המשפחתי על פני התערבות חיצונית ולא רואה בעין יפה את חופש הפעולה ואת הקלות הבלתי נסבלת של ניתוק הילדים ממשפחותיהם ומסביבתם בחסות נימוקים מקצועיים לכאורה.

    שני המקרים המתוארים לעיל מורים על שינוי מגמה תקדימי והעמדת גורמי הרווחה בפרופורציה נכונה.

    שינוי זה נראה לי ראוי ודרוש, אלא שהוא לא חל על מקרים רבים בהם מנגנון הסעד פירש את סעיפים 11 ו-12 לחוק הנוער, פירוש אחר המקנה להם סמכויות יתר.

    לפיכך עולות השאלות הבאות:

    1. מה הניע את בית המשפט לשנות את המגמה אשר עד כה לא רק שהסכים לה אלא אף היה שותף מלא לה?

    2. מה יהא גורלם של אלה שספגו פסקי דין בטרם שינוי זה של גישת בית המשפט?

    3. מי יטפל באימא שנלקחו ממנה ילדיה על פי פסקי דין קודמים, או אפילו בלעדיהם (על פי החלטות פקידי הסעד שלא הביאו את הנושא לדיון בבית המשפט?)

    4. מה גורלם של הילדים שנותקו מהמשפחה? ומי עוקב אחר מצבם כיום? האמנם פסקי דין כאלה, יכולים להשפיע על מקרים קודמים?

    לגופו של עניין, יש כאן עידוד לתהליך חיובי של קשר ישיר בין ההורה שהילד ברשותו, לבין יועץ/איש טיפול, בתנאי שהוא נבחר על ידי ההורה ועובד בתאום עמו. בצורה זו אין כל עימות אשר פוגם בסיכויי השיקום.

    על פי פסק דין זה, הילדים יישארו אצל האם, אולם ניכפה עליהם טיפול פסיכולוגי של המנגנון.

    לדעתי, בית המשפט, היה צריך ללכת צעד אחד קדימה ולקבוע מפורשות כי מינוי המומחה המטפל (עובד סוציאלי, פסיכולוג, פסיכיאטר), יבוצע על ידי ההורה ובבחירתו וזאת כדי למנוע עימותים אפשריים בין הצדדים על חשבון הצלחת הטיפול בילד. הרי הילדים ינועו וידלגו בין האימא לפסיכולוג וחוזר חלילה וישמעו משני הצדדים הוראות, הנחיות, עצות.

    מה יותר פשוט וברור ממנגנון של בחירה רצונית של המומחה על ידי ההורה, בנושא כה אינטימי וכה גורלי? האמנם רצוי למנות פסיכולוג שיעבוד ללא תיאום ואף בניגוד לאימא, שכבר חוותה עימותים לא מעטים? האם באמת רצוי לתת לה להתעמת גם עם הממסד שוב?

    טובת הילד וטובת האימא היא בחירה כהצעתי.

    _________ <*> הכותבת טל רבינוביץ’, הינה סופרת, מרצה ומורה בחינוך המיוחד בבית ספר תיכון ומלמדת בנושא התמחותה הוראת אנגלית לילדים ליקויי למידה. המעוניינים ליצור קשר עם הסופרת יפנו לאתר האישי tal-tales

  • Posted in אומנה, אימוץ, הוצאת ילדים מהוריהם, התעללות בילדים, מבחני מסוגלות הורית, מסוגלות הורית, רווחה | מתויג: , , , | 1 Comment »

    אל תיתן להם לתייג אותך במסוגלות הורית

    Posted by yeladeinu ב- דצמבר 16, 2007

     כחלק מהמאבק מנסים לתייג אותך ע"י בית המשפט, פקידי הסעד והצד שכנגד .

    פרופסור והפסיכיאטר תומאס סזאס אמר:

    "המעלה הפוליטית האמיתית היחידה היא צייתנות לשלטון. והפשע הפוליטי האמיתי היחידי הוא העצמאות. העצמאות הופכת את השלטון לחסר אונים, וזה מה שמעורר את זעמו ואת פחדיו של השלטון".

    video source posted with vodpod

    Posted in אלימות רופאים, אשפוז בכפיה, אשפוז כפוי, בתי חולי לחולי נפש, הורות, הפרת זכויות אדם, התעללות בחסרי ישע, מחלות נפש, מסוגלות הורית, ניתוק מילדים, סרטונים, עובדים סוציאלים, פסיכולוגיה, פסיכולוגים, פסיכיאטריה, פסיכיאטרים, רשלנות רפואית, שחיתות | מתויג: , , , , | 5 Comments »

     
    הרשמה

    קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

    הצטרפו אל 108 שכבר עוקבים אחריו