התנועה למען עתיד ילדינו

האתר עוסק בהפרת זכויות ילדים והורים בידי עובדים סוציאליים ומערכת המשפט המשמשת חותמת גומי להחלטות פקידות הסעד

Posts Tagged ‘מסוגלות הורית’

השופטת עדנה ארבל מקבלת את עמדת ארגוני האבות וקובעת יש לצמצם את בדיקות המסוגלות ההורית בגץ 6736/12)

Posted by YELADEINU ב- מאי 21, 2013

עדנה ארבל קובעת כי יש לצמצם באופן משמעותי את השימוש במבחני מסוגלות הורית בבתי המשפט למשפחה, ובשלב זה להמתין לחקיקה

נדחה בגץ שהגישו ארגוני הגברים להפסקת מבחני המסוגלות ההורית, כאשר הורים מבקשים לראות את ילדיהם.  בפסק דין שנתנה השופטת עדנה ארבל בתאריך 7/5/2013 היא כותבת כי השאלות ראויות, אבל הנושא בטיפול משרד המשפטים.  (בגץ 6736/12)

בפסק הדין כותבת השופטת "עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשרד הרווחה להפסיק את השימוש בבדיקות מסוגלות הורית לגברים גרושים המבקשים לפגוש את ילדיהם במסגרת הסדרי ראייה; להפסיק לכפות על בני הזוג הנמצאים בהליך גירושין לממן בדיקות מסוגלות הורית ואת הטיפולים הנלווים אליהן; להימנע מלכבול את ההורים הנדרשים לעבור בדיקת מסוגלות הורית למכון אחד המבצע את הבדיקה.  העותר, אב גרוש אשר לטענתו מייצג אבות גרושים וכן ארגוני אבות גרושים, טוען כי אבות הנמצאים בהליך גירושין שמבקשים לפגוש את ילדיהם הנמצאים במשמורת זמנית בידי האם, מחויבים על-ידי פקידי המשיב – כעניין שבשגרה – לעבור בדיקות מסוגלות הורית מתישות, מיותרות ויקרות, כך לטענתו. כדי לתמוך את טענותיו סוקר העותר בהרחבה את מסקנות הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, בראשותו של פרופ' דן שניט, אשר מונתה בשנת 2005 על-ידי שרת המשפטים דאז (להלן: הוועדה). לפי האמור בקטעים מהדו"ח המצוטטים בעתירה, מינוי מומחה לצורך ביצוע בדיקת מסוגלות הורית כברירת מחדל בכל הליך גירושין טומן בחובו עלויות ניכרות הנופלות על ההורים, הארכת ההליך המשפטי, יצירת סכנה של נזק נפשי לילדים המשתתפים בבדיקה ופגיעה באחידות משפטית. לאור כל אלה הציעה הוועדה להגביל בחקיקה את השימוש הנעשה בבדיקות מסוגלות הורית ולהכפיפו להמלצת הגורמים המוסמכים, שתינתן במקרה של חשש להפרעה נפשית אצל אחד ההורים ובמקרים חמורים וחריגים אחרים".

עוד מוסיפה השופטת ארבל כי "העותר מטעים עוד כי הורים המופנים על-ידי פקידי המשיב לבדיקת מסוגלות הורית אינם יכולים לבחור מכון בו תבוצע הבדיקה אלא כבולים למכון שאליו מפנה אותם הפקיד. לטענתו, פעמים רבות המכונים העוסקים בבדיקת מסוגלות הורית אינם מסתפקים בבדיקת המסוגלות אלא ממליצים על טיפולי המשך הכרוכים בעלויות גבוהות נוספות, כאשר משמעות הסירוב ליטול בהם חלק עלולה להיות הרת גורל מבחינת הקשר בין ההורה המסרב לילדיו. בנוסף, מעלה העותר טענות לגבי אופן ביצוע הבדיקות וטוען כי בבדיקה קיימת הטיה נגד ההורה שאינו משמורן. לחיזוק טענותיו אלה מפנה העותר למחקרים אקדמיים שונים העוסקים בתחום".

לסיכום פסק הדין קובעת השופטת ארבל כי "העותר מעלה שאלות שראוי להתייחס אליהן. עם זאת, המלצותיה של ועדת שניט, אותן מצטט העותר בהרחבה, אומצו על-ידי משרד המשפטים ובעקבותיהן גובש לפני כחצי שנה תזכיר חוק הורים וילדיהם, התשע"ב-2012. בתזכיר זה מוצע, בין השאר, להגביל באופן משמעותי את השימוש בבדיקות מסוגלות הורית על-ידי מומחים חיצוניים. כך למשל, בסעיף 13 לתזכיר מוצע שבית המשפט לא ייענה לבקשה למנות מומחה מטעם בעל דין אלא לאחר שהוא קיבל חוות דעת מיחידת הסיוע או תסקיר מעובד סוציאלי שבהם המלצה על מינוי מומחה כאמור. היות שהנושאים העולים מהעתירה נמצאים בטיפולן של הרשויות האחרות, טיפול אשר עשוי להניב שינוי של ממש במצב המשפטי הקיים, בית משפט זה אינו מהווה בשלב הנוכחי את האפיק הנכון לטיפול בהם. לעניין זה יפים דבריו של השופט (כתוארו אז) א' ברק, לפיהם "רק במקרים יוצאי דופן ראוי הוא להקדים את ההתערבות לשלב שבו טרם נסתיים הליך החקיקה" (בג"ץ 761/86 מיעארי נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מב(4) 868, 876 (1986)). קל וחומר כאשר החקיקה המוצעת עולה, על פניו, בקנה אחד עם הסעדים אותם מבקש העותר.  משכך, וכל עוד הנושא מצוי בטיפול משרד המשפטים ויועבר ככל הנראה לטיפולו של המחוקק, איני סבורה שיש עילה להתערבותנו".

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

כנס בבית אריאלה על האפליה במסוגלות הורית.

Posted by YELADEINU ב- אוגוסט 11, 2012

הזמנה לערב עיון

‫הננו מתכבדים להזמינך ‫לכנס אקדמי בנושא מסוגלות הורית

"מסוגלות הורית או מכשול להורים"

בית אריאלה, אודיטוריום (קומה 1-), שד' שאול המלך 25 ת"א, ביום שלישי ה 14 לאוגוסט 2012, בשעה 19:30

בהנחיית עו"ד כינרת בראשי, ובהשתתפות בעלי מקצוע מתחום אבחון בריאות הנפש, פסיכולוג ראשי לשעבר באחד המכונים הפסיכו-דיאגנוסטיים המובילים בארץ, דר' מהחוג לפסיכולוגיה באחת האוניברסיטאות הידועות בארץ, ועורכי דין.

הנושאים הנידונים בכנס:  "מסוגלות הורית, איך מאבחנים, מתחי מטפלים ודילמות מוסריות", "מסוגלות הורית – נזק או תועלת", "אספקטים פרקטיים של דרישה להוכחת מסוגלות הורית".

נא אשרו השתתפותכם‫: ‪

בגירושין, הורים רבים להפתעתם מתבקשים ע"י משרד הרווחה לעבור מבחן מסוגלות הורית, על מנת להכריע מי ההורה שיזכה במשמורת על הילדים.  מדובר במבחן פסיכו-דיאגנוסטי הכולל בדיקות איי-קיו, ומבחני אישיות שונים כגון רורשאך ו TAT, לרבות ראיון עם פסיכולוגים ותצפיות על הקשר עם הילדים.  ההורים נדרשים לשלם עשרות אלפי שקלים מכיסם, ובהרבה מקרים נטען שהמבדקים מיותרים לחלוטין ורק גורמים להעצמת הסכסוך בין ההורים והסלמתו.  וועדת שניט לאחרונה המליצה לבטל את המבחנים הללו.  שירותי הרווחה משתמשים במבחנים אלו גם על מנת להוציא ילדים מחזקת הוריהם, בדרך כלל מנשים חד הוריות, או הורים מוחלשים כלכלית, כגון עולים חדשים, ואוכלוסייה בקשיים, לשם העברת הילדים למסגרות חוץ הוריות, כגון פנימיות, אומנה ואימוץ.  במקרים רבים, ההמלצות הן להמשך טיפולים פסיכו-תרפיים, אשר ההורים מתקשים לממן, ואשר נטען כי ה"טיפולים" גורמים להחרפת הנתק בין ההורים וילדיהם ולמפגשים עם ילדים בתנאים מאולצים.

Posted in רווחה | מתויג: , , | Leave a Comment »

סימונה שטיינמץ מחליפתה של אוייבת ילדי ישראל הגברת רונית צור ממשיכה לפגוע בילדים ובאבות הגרושים

Posted by YELADEINU ב- אוקטובר 7, 2011

בסימן הימים הנוראים – עובדת סוציאלית סימונה שטיינמץ – החלום הרע של כל ילד

פורסמה על־ידי הרהורים על משפחה וילדים ב אוקטובר 6, 2011

4 Votes

כששואלים את העובדת הסוציאלית סימונה שטיינמץ מהם הקריטריונים שקובעים מיהו הורה טוב יותר, היא עונה במלים אחרות כי הם מחלקים ציונים להורים (ראו כתבה בעיתון הארץ). למשל, היא בודקת כמה פעמים השתתף הורה במסיבת ילדים בגן, או שואלת את הילד שאלות כמו "כשיש לך חלום רע בלילה, למי אתה קורא, לאבא או לאמא?" בכך מסכמת סימונה את מהות העבודה שלה: עבודה גשטלטית רדודה, בה איכות ההורות נקבעת לפי ציונים ותבניות, ולא לפי צרכי הילד האמיתיים.

סולם ציונים להורים

שיטת הניקוד אותה המציאו עובדות סוציאליות נקבעה באופן שרירותי, על סמך כללי אצבע שאין להם שום תוקף מדעי אמפירי ואחיזה מוכחת במציאות. מטרת השיטה היא להקל על עבודתן של עובדות הסעד שממילא עובדות קל, ולא לתת מענה לצרכיו האמיתיים של הילד.

אחד הכלים המפוקפקים בהם משתמשים עובדים סוציאליים כדי לתת ציונים להורים הם מבחני המסוגלות ההורית. מבחנים אלו שההורה משלם עבורם עשרות אלפי שקלים מכספו, משרתים תעשייה שלמה של מכונים מפוקפקים. המאבחנים, בהם עובדים סוציאליים רבים שמתפרנסים מסחיטת כספו של ההורה, בוחנים את ההורה ונותנים לו ציון. שאלות שאין להן שום קשר להורות, כמו שאלות ידע כללי כגון "מי כתב את פאוסט" הן שאלות שניתן למצוא בטפסי המבחנים.

פרו"פ אבי שגיא מאוניברסיטת חיפה  קובע אין בסיס מדעי לבדיקות מסוגלות הורית לא בארץ ולא בעולם .

ראשיות הסעד פונות אישית למאבחנים בדי שיתמכו בוות דעת מוטות כמו כן הרי בתי המשפט רובם מקבלים רק את מומחי הסעד שאם לא כן לא יועברו להם עבודות.

מומחים שאסור לפנות אליהם מכון שלם,מכון נעמן התמודדות,מכון שקד,וגנר ד"ר עליזה רינג מבית חולים אברבנל ,תירצה יואלס ממכון תמוז,ד"ר כלב,ועוד מומחים מטעם הרווחה שרשימה תפורסם לאחר החג .

סימונה שטיינמץ היא פקידת סעד ארצית לסדרי דין, והיא מתערבת בחיי משפחות כאשר מתגלעים סכסוכי גירושין. במקרה זה היא מחלקת ציונים להורים, ועל סמך הציונים המפוקפקים שלה, היא קובעת מי יהיה הורה טוב יותר, ומי יגדל את הילד. אבל שיטות הניבוי שלה, כמוהן כקריאה בקפה, מעולם לא הוכחו כיעילות ונכונות. נהפוך הוא, תהליך קבלת ההחלטות של פקידות הסעד לסדרי דין  ולחוק הנוער גרם נזקים קשים לילדים רבים. חלקן נתבעות כיום בבתי המשפט המקומיים והבינלאומיים בדיני נזיקין. האב דיוויד וייסקופף תובע את שטיינמץ וחברותיה בבית משפט פדראלי בארה"ב על פשעים נגד האנושות, פירוט בקישור הזה. יוסף בריזל ליפשיץ תובע את פקידת הסעד אפרת לביא על גרימת נזק לקטינים, פירוט בקישור הזה.

המושג המכובס "טובת הילד"

המושג 'טובת הילד' מעוגן באמנת זכויות הילד.  המטרה המקורית היתה אלטרואיסטית, לממש את טובתו של הילד. ואולם עובדות סוציאליות החלו לעשות בו שימוש לרעה כדי לקדם את האינטרסים שלהן, והאינטרס שלהן הוא כח ושליטה. עובדות הסעד הבינו מאד מהר איזה כח אדיר נתן להן המחוקק ואת הכח הזה הן ניצלו, לא כדי לממש את טובת הילד אלא כדי לנפח את מנגנון העבודה הסוציאלית ולשלוט במשפחות מוחלשות, ביניהן משפחות הנמצאות בהליכי גירושין. באמצעות המנדט שניתן להן, הן ממציאות שיטות תלושות לקביעת ציוני הורות ופועלות להסלמת סכסוכים בין בני זוג באמצעות הפרד ומשול.

העובדות הסוציאליות נותנות פרשנות סוביקטיבית שלהן למושג 'טובת הילד'. את הפרשנות שלהן הן מביאות מהבית שלהן. 90% מן העובדים הסוציאליים הן נשים. זהו "מקצוע" נשי מובהק, מאחר והוא נוח לאותה עובדת סוציאלית, כי שעות העבודה מעטות, ואין צורך ביכולת שכלית גבוהה (רבות מהן לא הצליחו להתקבל לפקולטות אחרות באוניברסיטה)

רובן עובדות במשרה חלקית. חוזרות הביתה באמצע היום לטפל בילדים כשהבעל בעבודה עד שעות הערב והוא הכספומט בבית, ממנו האישה חולבת את הכסף. על פי תפיסת העולם הצרה שלהן, צריך לעבוד משרה חלקית "לטובת הילד", עובדה, זה מה שהן עושות בחייהן הפרטיים. לפי אג'נדת סימונה שטיינמץ, הורה שנמצא פחות זמן בבית או פחות מעורה במערכת החינוך בה לומד ילדו, הוא הורה פחות טוב. את חייהן הפרטיים הן משליכות על חייהם של הורים אחרים וכאן טמון שורש הבעיה.

באף פסקה ותת פסקה באמנת האג לזכויות הילד לא מצויין מהי הורות טובה יותר או טובה פחות, מסיבה אחת פשוטה: לא ניתן לכמת או לסווג הורות !! הורות היא דבר טבעי. כל ילד זקוק להוריו באשר הם. כששאלתי פעם ילד מה הוא אוהב אצל אבא ואמא, הוא ענה לי שהוא אוהב שאבא מגיע מהעבודה ונותן לו חיבוק ושאמא עושה להם כל מיני טיולי הרפתקאות. כל הורה תורם לילד בדרכו שלו. אבל אצל שטיינמץ וחברותיה יש סולם ציונים, ואם חלילה הילד ענה שהוא קורא לאמא באמצע חלום רע ולא לאבא, אז ירד הציון לאבא…

שטיינמץ מנסה להדיח את אלוהים, ולקחת את מקומו, היא מנסה לנהל את הטבע. אישה מוגבלת בשכלה,שלא מבינה שאין הורות טובה יותר וטובה פחות. כל הורות היא טובה בדרכה שלה רק כאשר מתקיים תנאי אחד ואחד בלבד: ההורה אינו מסכן את ילדו במישור הפלילי.

עבודה סוציאלית = כח ושליטה

תמוה הוא שהמחוקק נתן לפקידות הסעד כל כך הרבה כח בתחום העוסק כדיני נפשות. הרי מדובר בנשים שלמדו בפקולטה שתנאי הקבלה שלה הם מן הנמוכים ביותר באוניברסיטה. מדובר בנשים מוגבלות בשכלן שלא הצליחו להתקבל לפקולטות אחרות. הנה תנאי הקבלה כאן בקישור הזה.

אז מה קורה לנשים כאלו שיודעות שהן נחותות מבחינה שכלית? הן מנסות להשיג כח ושליטה באמצעים אחרים. מה קורה לנשים שלא הצליחו להתקבל לפסיכולוגיה באוניברסיטה? הן נכנסות לתחום הפסיכולוגיה בדלת האחורית, באמצעות המצאה חדשה ששמה "טיפולים סוציאליים". זוהי האג'נדה של שטיינמץ – התערבות "טיפולית" במשפחה.

לנשים כמו שטיינמץ הרי אין מקצוע אמיתי בעצם. אז מה עושים? אם אין לחם תאכלו עוגות. אם אין עבודה אז ממציאים אידיאולוגיה, 'עבודה סוציאלית' שמה. ומה אומרת האידיאולוגיה הזו? היא אומרת שהורים צריכים לעבור תהליך של תיקון. צריך "לתקן" את ההורים באמצעות "טיפולים", "הדרכה הורית", "שיחות", ובעיקר הרבה הרבה "פיקוח". ומי מתפרנס מזה יפה? העובדים הסוציאליים כמובן, הכל על חשבון משלם המיסים.

את ה"אידיאולוגיה" הזו תמצאו בכל מקום. לכל חור במדינה הן מגיעות, כולבויניקיות, פקידות ותו לא. כשביקרתי במחלקה אונקולוגית בבית חולים מסויים, היתה שם מספרה. שאלתי את הספרית אם אפשר להסתפר והיא ענתה לי כי רק חולי סרטן המטופלים במחלקה יכולים להסתפר, וזאת רק לאחר קבלת אישור של העובדת הסוציאלית של המחלקה…אתם מבינים? מעסיקים עובדת סוציאלית על חשבון משלם המיסים במחלקה אונקולוגית כדי שזו תיתן מסמך המאשר שמי שמסתפר הוא מטופל במחלקה. אבל את האישור הזה יכולה גם לתת המזכירה הרפואית. בשביל מה צריך תקן עובדת סוציאלית לתפקיד הזה? בשביל שהיא, העו"סית הפקידה תגיד שהיא "עושה עבודת קודש".

אגב רבות מהן נכשלו בהורות שלהן עצמן, או שהיו להן יחסים סימביוטיים מסובכים עם הוריהן. ואז כתיקון לעצמן, כסוג של תרפיה שתחפה על רגשות האשם שלהן בשל ההורות הלקויה שלהן או של הוריהן, הן מנסות לחנך ו"לתקן" הורים אחרים, שלא יחזרו על הטעויות שהן עשו…

זכור לי שהייתי לפני שנים רבות בסדנא, מעין סוג של העצמה אישית. היתה שם עובדת רווחה. עובדת סוציאלית רווקה בת 37 שהגיעה לסדנא לפתור קונפליקט.  הקונפליקט היה היחסים הקשים בינה לבין אימה. הן 5 אחיות, ורק לה יש מערכת יחסים קשה עם אימה (מעניין למה, אולי משהו באופי של הבת?) והיא רוצה להתנתק מאימה אחת ולתמיד איך אינה מוצאת את הדרך הנכונה לעשות כן. לכן הגיעה לסדנא, לקבל עצה.

במקביל, היא גם סיפרה על עבודתה בלשכת הסעד בה היא עובדת ותיארה כלשונה ש"מטופלת על ידה איזו אמא איומה… שבכלל לא מתייחסת לבן שלה…". אתם מבינים? אנחנו ההורים וילדינו צריכים לסבול ולספוג בקורת מעובדות רווחה בגלל הצלקות הנפשיות הקשות שהן גוררות מילדותן וממשפחתן. אלו הן אותם נשים שאחר כך ירשמו בתסקיר לבית משפט שאנו לא ראויים להיות הורים, וימציאו כל מיני תלונות שווא במשטרה.

המגמה החולנית הזו של עיסוק אובססיבי ב"הדרכה הורית", היא לא רק נחלתן של עובדות סוציאליות, היא גם נחלתן של עקרות בית משועממות, בטלניות חסרות מקצוע, או שלא הצליחו למצוא עבודה כי לא היו מספיק מוכשרות, ואז הן מחליטות להמציא תחום "עבודה" חדש, ולהדביק לעצמן טייטל חדש שייראה מכובד, הן מכנות עצמן "מנחות ומדריכות הורים".

שקרים, מאניפולציות והעדר פיקוח על פקסיות – זה שם המשחק

שקרים ומאניפולציות זה אחד הכלים החזקים ביותר של פקידת הסעד להשיג כח ושליטה. הן עוברות על חשבון משלם המיסים קורסים מאסיביים של משרד הרווחה שמכילים תכנים שעניינם הקניית מיומנויות בלתמרן ולשקר הורים וילדים. הן משקרות בלי סוף, כותבות תסקירים שקריים, ושופטי הנוער והמשפחה אוכלים כל לוקש שהן אומרות, ומהווים למעשה חותמת גומי שלהן.

העדר פיקוח על עבודתן של הפקסיות מאפשר להן להתפרע ללא גבולות. פרופסור ורד סלונים המליצה להפעיל גוף בקורת חיצוני על פקידות הסעד לסדרי דין, כאן בדוח הזה, אך המלצתה נגנזה בלחץ שר הרווחה והעובדים הסוציאליים.

קיים גם חוסר פיקוח על מהות העבודה שלהן. מה שמעניין הוא שכשהן כופות את עצמן על אזרחים תמימים באמצעות ה"טיפולים" שלהן, הן אינן קובעות מדד מכומת להצלחה או כשלון של הטיפול שלהן. הן אינן מחלקות ציונים לטיפולים שלהן, זאת על מנת להתחמק מאחריות כשה"טיפול" נכשל או גרם נזק לילד ומשפחתו. אבל לחלק ציונים להורים, זה הן יודעות, והרבה.

לעיתים הן מפעילות "טיפול ארוך טווח" שהוא בעצם מילה נרדפת ל"ניסוי וטעיה". כך הן מתחמקות מפיקוח על אפקטיביות ה"טיפולים" שלהן – אם לא מוגדרים מדדים מכומתים להצלחה וכשלון, אז גם אין אפשרות לפקח עליהן.

מתן סמכויות נרחבות לעובד ציבור ללא פיקוח עליו הן מתכון קטלני לשחיתות

סימונה שטיינמץ, לא רק שמשקרת לשופטים. היא גם משקרת לחברי כנסת, על מנת שיחוקקו חוקים שישרתו את האינטרסים שלה.

בישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת,  ב-15 בפברואר 2011 מנסה ח"כ דוד רותם להפעיל פיקוח על פקידות הסעד אך סימונה שטיינמץ משקרת לו במצח נחושה כדי להטעות אותו, לנטרל אותו, ולהניא אותו מלהפעיל פיקוח של שופט על עבודתן.

כאן בעמודים 21-22 בדוח הועדה, אומר רותם כי צריך פיקוח של שופט על עבודתן של פקידות הסעד. רותם טוען כי בשל הגנת הפרט, פקידות סעד לא יכולות לקבל כל חומר חסוי לידן אלא בצו שופט.

"אני רוצה שבית המשפט יכתוב בהחלטה שלו, אם יחידת הפיקוח תיתן לכם חומר או לא תיתן לכם חומר, כי אני רוצה שיהיה על זה פיקוח של שופט", אומר רותם.

אך הגב' שטיינמץ מתחמקת מהפיקוח ועונה לו:

"עובדים סוציאלים על פי חוק לא מספיק מהימנים?"

רוצה לאמר עובדים סוציאלים הם אנשים טהורים, אף פעם אינם עוברים על החוק כי הם אנשי חוק…

העדר פיקוח אמרנו? שימו לב, כי מדובר בנשים שלא עברו מבדקי אישיות ויושר טרם כניסתם לתפקיד.

נזכיר אף כי בתי הכלא מלאים בעובדי ציבור, אנשי חוק שסרחו, ובניהם אף בעלה, יוסי שטיינמץ. ביולי השנה, הורשע יוסף שטיינמץ במרמה והפרת אמונים עת שעבד כעובד ציבור וכ"איש חוק מהימן" ברשות המסים. גזר הדין המלא כאן בקישור הזה.

רותם ממשיך ומתעקש:

"במדינת ישראל יש מערכת משפט, וכשהשופט דורש ממך לתת לו חוות דעת, שיקבע השופט איזה חומר את רואה. אני מדבר על הגנה על הציבור, ולכן אני רוצה שהחומר הזה יישאר סגור ככל האפשר".

אבל שטיינמץ מאגפת אותו, לא מוותרת, הפעם ממאניפולציה של "עובדים סוציאליים הם מהימנים" היא עוברת לטקטיקת השקרים, משקרת לחבר הכנסת במצח נחושה:

"אבל ממילא המחוקק קבע, שעובד סוציאלי, על פי חוק הסעד לסדרי דין, יכול וזכאי לקבל כל חומר שיש לו השפעה על הקטין…", היא אומרת.

ובכן רבותי, המחוקק לא קבע שום דבר כזה.בדקנו את חוק הסעד לסדרי דין ואת חוק הנוער, ואין שם שום סעיף שמקנה לעובד סעד לפרוץ חסיון כזה ולמוטט את הגנת הפרט. אין שם שום סעיף שמתיר לפקיד הסעד לקבל מסמך חסוי מגורם חיצוני ללא צו בית משפט או ללא כתב ויתור סודיות של המטופל, ואוי ואבוי אם יהיה חוק כזה, כי מחר הגרורות הסרטניות הללו גם תיכנסנה לחשבון הבנק שלכם, לראות אם יש לכם מליון דולר בבנק כדי לגדל ילדים או כדי לשלם מזונות לצד השני. הן תתקשרנה לבוס שלכם בעבודה לדעת אם אתם עובדים יעילים או אם רבתם אם מישהו בעבודה, והרשימה עוד ארוכה…

שטיינמץ שיקרה אם כן לח"כ רותם, ביודעה כי הוא אינו בקיא מספיק בחוק ולכן גם לא יטרח לבדוק אם היא דוברת אמת.

גוללללללללללללללל, 1:0 לשטיינמץ, דוד רותם הובס, שטיינמץ ניצחה וקלעה גול נצחון.

מה קובע החוק בענין קבלת מסמכים חסויים?

להלן סעיף 3 בחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים):

סמכויות עובד סוציאלי לעניין סדרי דין(תיקון: תשע"א)
נצטווה עובד סוציאלי לעניין סדרי דין כאמור בסעיף 2, רשאי הוא, לצורך הכנת תסקירו, להיכנס לכל מקום בו נמצא או עשוי להימצא הקטין או חולה הנפש ולחקור כל אדם שהוא סבור שיש לו ידיעות הנוגעות לקטין או לחולה הנפש, וחייב הנחקר לענות לעובד סוציאלי לעניין סדרי דין תשובות כנות ומלאות, אך אין הוא חייב לעשות כן אם התשובה עלולה לגולל עליו אשמה פלילית.

שימו לב שעל פי סעיף זה אסור לפקיד סעד לקבל מסמך חסוי ממקור חיצוני, לא על קטין ובבוודאי שלא על הורה.

"רשאי…להכנס לכל מקום בו נמצא הקטין" – רשאי הוא לחקור רק במקומות בהם הקטין נמצא פיזית כגון בית ספר וגן. אסור לו לחקור במקומות בהם נמצא ההורה, אבל גם על סעיף זה הן מצפצפות. פקידת הסעד לחוק הנוער, אפרת לביא מגבעת שמואל ניסתה להשיג טלפון של מקום עבודה בו עבדה אם חד הורית, כדי לברר עליה פרטים.

"חייב הנחקר לענות" – הנחקר חייב לענות רק בעל פה, לא למסור שום מסמך בנוגע לקטין ו/או הוריו.

סעיף 3 אינו קובע, אם כן, שהנחקר חייב להביא לפקיד הסעד מסמכים חסויים ואחרים. אי לכך אסור לפקיד הסעד לדרוש מגורמים חיצוניים מסמכים שונים, אלא בצו שופט או שהחשוד עליו הם חוקרים חתם על כתב ויתור סודיות.

בפועל פקידות הסעד עוברות על חוק זה, ומשיגות מסמכים חסויים על הורים וילדים בניגוד לחוק, זאת מתוך ידיעה כי מוסר המידע אינו יודע שאסור לו למסור חומר חסוי, קרי מתוך ידיעה שמוסר המידע אינו יודע שהוא עובר על החוק. פקידת הסעד לחוק הנוער אפרת לביא מגבעת שמואל השיגה במרמה דוח פסיכולוגי חסוי על קטינה ללא צו שופט.

אזרחים יקרים, דעו לכם כי אם פקידת סעד השיגה חומר חסוי עליכם מגורם חיצוני ללא צו שופט וללא שחתמתם עבורה על כתב ויתור סודיות, הרי שהיא עברה עבירה פלילית על החוק ועליכם להתלונן נגדה במשטרה. גם הגורם שמסר לה את החומר החסוי עבר עבירה פלילית.

נגד פקידת הסעד שקיבלה חומר חסוי בניגוד לחוק  יש להגיש שתי תלונות במשטרה:

  1. תלונה עלקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין. שהרי בהתנהגותה גרמה לגוף הנותן להאמין כי היא זכאית לקבל את החומר החסוי בעוד שחל עליו איסור למסור לה את החומר החסוי.

סעיף 415 לחוק העונשין:

המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים.

"דבר" – – מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה.

  1. תלונה על שימוש לרעה בכח המשרה לפי סעיף 280 לחוק העונשין. זאת משום שהיא ניצלה לרעה את סמכותה על מנת לפגוע בזכותו של הפרט לחסיון.

סעיף 280 לחוק העונשין:

עובד הציבור העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:
(1)   תוך שימוש לרעה בסמכותו הוא עושה או מורה לעשות מעשה שרירותי הפוגע בזכותו של אחר;
(2)   נכנס למגוריו של אדם נגד רצונו, כשאין הדבר מותר לו על פי דין, או שלא לפי הסדרים שנקבעו לכך בדין.

מוסר המידע החסוי שלא כחוק אף הוא עבר עבירה פלילית על חוק הגנת הפרטיות ו/או על חוק זכויות החולה, וגם נגדו ניתן להגיש תלונה במשטרה.

לפתחו של יום כיפור, אנו מאחלים לכל פקידות הסעד באשר הן, פקידות הסעד לסדרי דין, פקידות הסעד לחוק הנוער ופקידות הסעד לחוק אימוץ, שיהיה לכן צום קשה, מלא בצרבות, יובש בפה, כאבי בטן, נפיחויות, שלשולים ועצירויות, וצמא ורעב עזים. שתסבלו בצום קשה, קשה. אלף צומות ימי כיפור לא יכפרו על הנזקים האדירים שגרמתם לאזרחים חפים מפשע.

וכפרפראות נציג בפניכם את מבחן המיצב של עובדת הסעד, לקביעת ציון ההורות וקבלת תעודת הגמר, באמצעות תרשים זרימה:

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

התנועה למען עתיד ילדנו מגבשת תביעה נגד מכוני המסוגלות ההורית

Posted by YELADEINU ב- ספטמבר 4, 2011

לצערנו בדיקת מסוגלות הורית היא עוד כלי בתעשיית העלוקות הניזונים ממצוקתם של אחרים, על מנת להקשות על האבא להיפגש עם ילדיו.  זה עולה הון תועפות, וזה מיותר לחלוטין. בד"כ מסוגלות הורית רלבנטית להורים בלתי מתפקדים בעליל (למשל "אימא טליבן" או נרקומנית מטושטשת), אולם במדינת ישראל, זלגה השיטה הקלוקלת גם לתחום דיני אישות והסדרי ראייה וקשר בין הורים וילדיהם.  למעשה, אילו ניצולי השואה היו עוברים מבחני מסוגלות הורית בשנות ה 50, שירותי הרווחה היו מוציאים את כל הילדים האשכנזים מבית הוריהם, כי ניצולי השואה הגיעו לכאן פגועים בגוף ובנפש, אבל מבחינה קלינית ניתן היה לסווג אותם כמי שלא מסוגלים לתת אהבה, מי שלא קשובים לצורכי ילדיהם, או מי שסובלים מהפרעות נפשיות (שלא באשמתם, חס וחלילה).

כפי שנראה בהמשך, מדובר באוסף של שטויות של "מומחים-עלק" החומדים את כספיכם.  כל העוסקים בנושא מסוגלות הורית, יודעים היטב שמדובר ב"מדע" שאיננו מדעי בכלל, בדיוק כמו שפעם בדקו מיהו יהודי באמצעות מדידת אורך האף בסרגל, ובכל זאת, מכיוון שבית המשפט מעוניין לעשות לעצמו חיים קלים, המומחים שמחים לקחת את כספיכם.  אם כך, הבה נלמד מה האויב מכין לכם.

פרופ' משה זכי, מנהל התחנה הפסיכולוגית של טירת הכרמל ובעבר, ראש המחלקה הפסיכולוגית בפקולטה למשפטים ביחפה, מסביר במה מדובר, במאמרו "הערכה פסיכולוגית של מסוגלות הורית בתיק משמורת לעומת הערכה פסיכולוגית של מסוגלות הורית כתיק אימוץ: הדומה והשונה", רפואה ומשפט, גיליון מס׳ 31, דצמבר 2004.  זכי מציע אין ספור "מבחנים" הכוללים בדיקות איי-קיו, כתמי דיו שחורים וצבעוניים, כפיית ההורים לשחק את הילדים מול הפסיכולוג ("מודל הקופים בקרקס"), ומבחן "הלשנת הילד", שפירושו "בואו ונחלוב מהילד מה לא בסדר עם ההורים שלו.  לצערנו, כל מי שכתב על הנושא בלשון מדעית, הודה שמדובר בעבודת "תחזית" או "ניבוי", שאיננה עומדת בכלים מדעיים, ולא ניתן למדוד אותה.  לכן הם מציעים בדיקות מכל מין וסוג על מנת שאולי הם יעלו על משהו.  מבחינה פרקטית, מי שאין לו, או אין לה, מסוגלות הורית, הדבר ניכר במציאות:  ההורה מוזנח, ההורה בפיגור שכלי, הסביבה הביתית מוזנחת, והילדים אמורים לשדר סימני מצוקה.  לשם כך, לא צריך פסיכולוגים:  רואים את זה במציאות.

בתי המשפט משתמשים במבחני מסוגלות הורית הן לענייני אימוץ והוצאה מהבית, והן לענייני משמורת.  במילה קצרה על הוצאה מהבית נאמר שברבים מהמקרים, ההזנחה או חוסר המסוגלות היא תוצאה של עוני, ואילו מערכת הרווחה הייתה תומכת כספית בהורים, לא היה צריך להוציא את ילדיהם מהבית, ואם כבר מוציאים ילדים מהבית, אז מדוע לא לשים אותם במשפחה המורחבת (סבים, סבתות, דודים ודודות) ולשלם למשפחה המורחבת את אותו כסף שמבזבזת המדינה על משפחות אומנה ופנימיות. את זה נשאיר לפרופ' אסתר הרצוג.

וכעת נחזור למסוגלות הורית במשמורת.  הטענה היא שהמבחנים הבלתי נלאים יוכיחו מה יכולת ההורה ב"מישור הנפשי" (לתת ביטחון וקירבה ולטפח  מטפח את ההערכה העצמית של הילד, במישור "הבנת צרכי הילד", הקניית ערכי תרבות, ובמישור של "קשר רצוף של קבלה – בניגוד לדחייה סמויה או גלויה מצד ההורים הפוגעת בהתפתחות הרגשית של הילד".  (זה האחרון ממש לא ברור, אבל עסקינן בין כה וכה בשטויות).

השופט פורת בשנת 1991 ניסח "הנחיות בית המשפט המחוזי לחו״ד מומחה לגבי מסוגלות הורית", שכנראה עדיין מצטטים אותם בחוגי האקדמיה, כי בינתיים אף אחד לא ניסח משהו אחר.  פורת הציע 14 קריטריונים להגדרת "הורות טובה":  היכולת לספק צרכים פיזיים, מסוגלות לתכנן סדר יום, סדר חיים וסדר בית, מסוגלות לספק צרכים נפשיים והתפתחותיים בסיסיים, מסוגלות להעדיף את צרכי הילד על צרכי ההורה בתחומים בסיסיים, קיום יציבות בהתנהגות ההורה בתחומים בסיסיים, מסוגלות להיפרד מן הילד ולתת לו להתפתח להיות אדם אוטונומי, עצמאי וחזק, מסוגלות להעניק לילד צרכים וערכים תרבותיים, מסוגלות לגדל את הילד תוך הצבת גבולות, מסוגלות לתקן נזקים וחסכים שיאובחנו בילד, מסוגלות להתגבר על ולהתמודד עם טראומה אפשרית אצל הילד עקב החזרתו להורה מסידור חוץ-ביתי זמני,  מסוגלות לקבל את האחריות לדאגה לילד ולגידולו, והתאמה להיות דמות הורית מספקת להפנמה חינוכית של ערכים ודמויות אל הילד.

בתיק משמורת, שני ההורים תובעים חזקה על הילד ולמראית עין שניהם נראים כשירים ומסוגלים לשמש הורים לילדם.   במקרים אלה, בית המשפט מבסס את החלטתו על העיקרון של "טובת הילד".  כאשר שולחים הורים לבדיקת מסוגלות הורית, בדרך כלל מצפים להכרעה מי יותר טוב, כך שהסיכוי להמלצה של משמורת משותפת נמוך.  התוצאה תהיה ש"הילד יגדל אצל ההורה המתאים יותר מן השניים, לספק לו את הצרכים ההתפתחותיים הייחודיים לו". לכן, מסוגלות בתיק משמורת פירושה "היתרון הפסיכולוגי של הורה אחד על פני ההורה השני".  ההנחיות דורשות הערכה משולשת:  של ההורים, של מצב הילד, ויחסי הגומלין בין הילד להוריו.  המומחים חושבים שהנחיות אלה מצריכות מודל הערכה המשלב גישות קליניות ומערכתיות, ושימוש במגוון של טכניקות ומבחנים פסיכולוגיים.

מכיוון שאין למסוגלות הורית הגדרה חד-משמעית, המומחים מודים שיש "קושי בהערכה ברורה ומוסכמת של מסוגלות הורית".  על מנת להסתיר את המבוכה המקצועית הנובעת מכך שמדובר באוסף קשקושים, באים הפסיכולוגים והמרצים בפקולטות ומפתחים תיאוריות.  להלן "תיאוריית זכי", המתהדרת בשאילת רעיונות מ" מספרות מדעית המתבססת על מחקרים ועל ניסיון מקצועי מצטבר".

 

שלב ראשון: אבחון צרכי הילד באמצעות "הערכה פסיכו-דיאגנוסטית מקיפה", הכוללת מבחני משכל ומבחנים קוגניטיביים (וכסלר לילדים, מבחן בנדר), מבחני אישיות השלכתיים (מבחני ציורים).  נטען ש"הערכה זאת מאפשרת להצביע על צרכים התפתחותיים רגילים לבני גילו של הקטין, או על צרכים מיוחדים קוגניטיביים ו/או רגשיים".  ואנו שואלים, מה הקשר של רמת המשכל של הילד לשאלה איך תתחלק האחריות ההורית כאשר ההורים נפרדים, ומי החכם שמאמין שכמה ציורים שצייר הילד חייבים הערכה "פסיכו-דיאגנוסטית מקיפה".  בשביל זה לשלם כסף?  אולי כדאי שהשופטת עצמה תעבור קורס בניתוח ציורי ילדים, ותחסוך להורים את כספם.

שלב שני: אבחון היכולות של ההורים – שוב פעם "באמצעות הערכה פסיכו-דיאגנוסטית מקיפה", הכוללת מבחני משכל (מבחן וכסלר למבוגרים) ומבחני אישיות (רורשאך,.MMPI-2 T.A.T). ה"מומחים" שכנעו את עצמם ש"הערכה זאת יכולה להצביע על איכות היכולות השכלית והרגשית של ההורים ובני/בנות זוגם ־ אשר עשויות להיות תקינות או חריגות.  ואנו שואלים, נו באמת, אתמול האבא היה אבא למופת כאשר היה נשוי, ועכשיו שהוא מתגרש הוא צריך לפרט ל"מומחה" מה משמעותם של כתמים שחורים וצבעוניים על נייר?  אם תצליח לזהות שהכתם הוא עטלף, זה אומר שיש לך מסוגלות?  אם כבר, בשיטה זו צריך להקדים את מועד הרורשאך לבית היולדות.  מי שהוליד ילד ולא צלח את מבחן כתמי הדיו השחורים, בואו וניקח לו את הילדים.  דווקא לנשים יש יכולת שכנוע עצמי בשקרים, אשר נותנת להן יתרון במבחני המשכל וכתמי הדיו.

 

שלב שלישי: אבחון טיב הקשר הורה-ילד – באמצעות טכניקות של תצפית מובנית וראיון הערכה מובנה, ובאמצעות "מבחן יחסי משפחה", הנקרא גם "מבחן פרנקל-אונ' בר אילן" משנת 1976. מבחן פרנקל פירושו לגרות את הילד להלשין כמה שיותר על הוריו.  ואנו שואלים, בשביל לשים אבא עם ילד וקוביות לגו ולהסתכל עליהם צריך להביא פסיכולוג מומחה?  הגננת לא יכולה לעשות את אותו דבר?  האם זה חינוכי כבר בגיל צעיר לחנך את הילדים להלשין על מי שגידל אותם עד כה?  מי בכלל אמר שתצפית אחת בתנאי מעבדה, יש לה תקפות מדעית?

שלב רביעי: מסוגלותו והתאמתו של כל הורה – "הצלבת הנתונים שהופקו מהמשובים הקודמים ע"י בדיקת היתרונות והמגבלות אצל כל הורה במסוגלותו ובהתאמתו להעניק לילד קביעות, עקביות, יציבות, המשכיות, בטחון והרגשה לילד בכל אלה, וכן הרגשת שייכות, הרגשה לילד שהוא רצוי ואהוב, להעניק לו חום, אהבה והתייחסות, להקנות לו גירויים וערכים תרבותיים, חברתיים, נורמטיביים ומוסריים בהתאם לשלבי התפתחותו.  להציב לו גבולות ומסגרות – והכול תוך פירוט הליקויים שיימצאו בתחומים אלה, וההשלכה של ליקויים אלה על המסוגלות וההתאמה להחזיק בילד כמשמורן ולבוא עמו במגע".  לאחר כל אלה, המומחה בודק "גורמים אקולוגיים", כגון המקום הגיאוגרפי של המגורים, תנאי המגורים, היכולת הכלכלית של ההורה, אורחות חייו והתנהגותו של ההורה, תנאים סביבתיים וקהילתיים, קשרים עם חברים (של ההורה), מוסדות חינוך וגורמי חינוך, ואם יש ילדים נוספים אצל ההורה מבן-זוג שאינו הורה הילד".  ואנו שואלים, מה מפריע להנהלת בית המשפט לנסח "שאלון הורות" אחיד, ובו יופיעו כל השאלות האלה.  כל צד יפרט את הגרסה שלו, והשופט יחליט מה שיחליט?  עדיין לא השתכנענו שצריך מומחה פסיכולוג לאסוף את כל הנתונים הללו, בתשלום כה יקר, ובזבוז ימי עבודה, כאשר אפשר לדלות את אותם נתונים מהצדדים עצמם בבית המשפט באמצעות שאלון לו יצורפו דוגמאות, ראיות והסברים, כל הורה על פי גרסתו.

שלב חמישי: פתרונות לטובת הילד – על פי "תיאוריית זכי", "ההורה בעל מסוגלות הורית המותאמת לצרכיו הייחודיים של הילד, ישמש כהורה משמורן, וסדרי ראיה ייקבעו עם ההורה שאינו משמורן".  כנראה זכי חי בעידן הקרח בו עדיין לא הכירו את מושג ההורות המשותפת, ולא הכירו בזכות הטבעית של שני ההורים לקשר בלתי מופרע עם הילדים לאחר הפרידה. על פי זכי, "במקרה של התאמה ״חלקית״ של ההורה המשמורן – יהיה צורך במתן ייעוץ והדרכה לשיפור התאמתו ההורית לצרכיו של הילד. אפשרות זאת קיימת לשם גם לצורך שיפור טיב הקשר עם ההורה שאינו משמורן".  לטענתו רק אם שני ההורים "הוערכו כבעלי התאמה ״חלקית״, כאשר צרכי של הילד מחייבים את המשמורת של שניהם", אז יש לפסוק משמורת משותפת. ואנו אומרים בפעם המיליון:  קודם שנקודת המוצא תהיה משמורת משותפת.  אחר כך מי שמתנגד לכך, שתביא ראיותיה בבקשה הנתמכת בראיות מוצקות, ובמיוחד שתואיל הסרבנית להסביר איך הילד/ים יינזק/ו ממשמורת משותפת. אילו היה בישראל תעריף הסדרי ראייה מינימאליים וקבועים, כברירת מחדל (ראו נוסח הצעת החוק לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות באתר זה), מספר רב של הורים היו בוחרים בתעריף המינימאלי רק כדי לא לבוא במגע עם פקידות סעד ומאבחנים פסיכולוגיים למיניהם.

לאחר התהליך של מיון ועיבוד הנתונים, מתקבלים ארבעה סגנונות של הורות חריגה:  הורות ״חסרה״ (מסוגלות הורית חלקית), הגורמת לחסכים ספציפיים אצל הילד.  הורות ״לקויה״, הגורמת לנזקים ספציפיים אצל הילד, אי מסוגלות הורית ״זמנית" שהיא הפיכה וניתנת לשיקום, ואי מסוגלות הורית כרונית שהיא בלתי הפיכה ובלתי ניתנת לשיקום.

מגבלות התקפות של הכלים ה"פסיכו-דיאגנוסטיים"

 

ולמרות כל אלה, מודה האדון זכי כי "למרות ההנחיות לשיטתיות בהערכת המסוגלות ההורית, עדיין תהליך ההערכה עשוי להיות נתון להטיה מצד המעריכים בגין גורמים מתערבים מכשילים:  כגון הערכים והעמדות של הבודק/ת, המושפעות מגורמי רקע, כגון: מין, רקע אתני, רקע תרבותי, היסטוריה אישית, ו״ציפיות הבוחן״ (נטייתם של בודקים לפרש שלא במודע ממצאים דיאגנוסטיים על פי נאמנותם לצד שהזמין את השירות".  "אבחון פסיכולוגי של מסוגלות הורית הוא משימה מקצועית קשה מבחינה מתודולוגית: ראשית, הקושי בקרב הפסיכולוגים בהגדרה תפעולית של תפקידי ההורות לצורך בדיקתם.  למשל, אין בנמצא מבחנים סטנדרטיים [אמינים ומוכחים מדעית] לאבחון מסוגלות הורית. ובאשר לאי מסוגלות הורית – אין היא מופיעה כתסמונת של הפרעה נפשית בקבוצות הסיווג של מדריכי ההפרעות הנפשיות של אגודת הפסיכיאטריים האמריקאית "ICD 10" ו "DSM-IV".  "יש בעייתיות בהערכה שיטתית אחידה של התופעה; וכתוצאה מכך ניתנות לעתים חוות דעת שונות, שהן לפעמים סותרות, ביחס לאותו אדם".  "כמו כן, עקרון טובת הילד הוא מושג המשתנה עם הזמן בהתאם לתפיסה של הילדות ובהתאם לידע משתנה".

דוד יגיל והלבטים שלו

 

קראנו גם את מאמרו של דוד יגיל, "שיקולים ולבטים באבחון מסוגלות הורית", מתוך הספר "סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל"מצאנו שם יותר לבטים ופקפוקים בתוקפו המדעי של מבחן המסוגלות ההורית, מאיש אבחונים אמינים ותקפים.  ואלו דבריו:  "לסיכום, כלי המדידה וההערכה הפסיכו-דיאגנוסטיים עשויים לתת לנו תמונה לגבי מבנה האישיות והדינאמיקה של האישיות, אך לאמתו של דבר כלים אלה לא נועדו, מלכתחילה לאבחון של מסוגלות הורית, ולרוב הם אינם עומדים בקריטריונים המקובלים של תקפות ומהימנות. לפיכך, במקרים בהם אנו מאבחנים הורים בעלי הפרעת אישיות אשר מידת הפגיעה שלה בתפקוד בכלל, ובמסוגלות ההורית בפרט, לכאורה אינו כה חמור – מוצע לבסס את חוות-הדעת בעניין המסוגלות ההורית, על סמך ממצאים הנוגעים למשתנים הנובעים מהמימדים הבאים:

(א) חומרת הפתולוגיה של ההורים, מבחינת השלכותיה על התפקוד היום יומי של הפרט בעבודה (במשק הבית או מחוץ לבית) ובתחום הרגשי-חברתי. כאן יש להעריך נכונה את היכולת של ההורה להתמודד עם מצבי-תסכול בדרך קונסטרוקטיבית.

(ב) משך התפקוד הפתולוגי הצפוי. יש להבחין בין מצב תפקוד לקוי באופן כרוני, שאופייני לסובלים מפיגור שכלי, פסיכוזה או הפרעות אישיות חמורות, לבין מצבים של תפקוד לקוי שמקורו בהפרעת הסתגלות (Adjustment Disorder), כתוצאה מלחצי-חיים זמניים או משברים זמניים הגורמים לחולשה של האגו.

(ג) קיומן של נטיות אנטי-סוציאליות, ובכלל זה, חולשה של כוחות הריסון, והנטייה לתת ביטוי אימפולסיבי ובלתי מעודן לדחפים בכלל ולדחפים ואגרסיביים בפרט.

(ד) מצבו התיפקודי והנפשי של הילד.

(ה) אירועי חיים קריטיים במהלך התפתחותו של הילד, שיש בהם כדי ללמד עם איכות התפקוד ההורי".

"בהעדר כלי מדידה טובים יותר, יש להיעזר בכלים פסיכו-דיאגנוסטיים, אך בשום אופן אין לראות בהם ״כלים טובים מספיק״ למטרה זו, ויש לראות את התמונה הכוללת המורכבת ממהלך החיים של ההורים ושל ילדיהם ; מרמת התפקוד שלהם בהווה; ומהנסיבות הקיימות של גורמי תמיכה מחד גיסא, וגורמי לחץ מאידך גיסא".  בקיצור, הרבה מלל אקדמי, אבל גם הוא  לא מסוגל להצדיק את הצורך בבזבוז משאבים על מבחנים לא מדויקים, שאותם הצדדים יכולים פשוט להציג לבית המשפט באמצעות ראיות עצמאיות וכשרות.

 

דוד יגיל והניכור ההורי כחלק מהמסוגלות ההורית (2010)

 

אותו דוד יגיל סוף סוף התקדם למאה ה 21, ובאוקטובר 2010 כתב על תופעת ניכור הורי של נשים נגד גברים כחלק מהמסוגלות ההורית.  ראו, "הערכת תפקודי הורות", אסופת מאמרים של המכללה האקדמית בעמק יזרעאל, כרך ד', עמ' 73.  מסתבר מר יגיל עיכל את מהותן של סרבניות הקשר, והצורך לאתר את אותן סרבניות קשר בכלים הדיאגנוסטיים: לעניין "בשלותו הרגשית של ההורה, בין היתר, עולה גם חשיבותם של משתנים נוספים…כיצד הוא תופס את תפקידי ההורה האחר ; והערכתו את יכולתו של ההורה האחר למלא את תפקידו".

"תפיסת תפקידי ההורה האחר והערכת יכולתו של ההורה האחר למלא את תפקיד האם או את תפקיד האב מהווים להערכתי נדבך חשוב בהערכת הדינאמיקה והאינטראקציה המשפחתית ועשויים לשפר את יכולת הניבוי שלנו הן בנוגע למצבו הנפשי של ההורה במצבים של גירושין עתירי-קונפליקט והן בנוגע ליכולתו לאפשר לילד קשר תקין עם ההורה השני, תוך כדי קבלת זכותו של הילד לבטא רגשות של חיבה ואהבה כלפי ההורה האחר…הכלים הפסיכו- דיאגנוסטיים המקובלים כיום, אינם מאפשרים לפסיכולוג להעריך נכונה אפיונים אלה, ואף אינם תורמים ליכולת החיזוי של הפסיכולוג בנוגע לשדרים שכל אחד מההורים ישדר לילד ביחס להורה האחר במצבים של גירושין עתירי-קונפליקט".

"ניסיוני הקליני מלמד כי ההשפעה ההרסנית של תופעת ה״גירושין עתירי קונפליקט״ מתבטאת לעתים קרובות גם בסינדרום ההתנכרות להורה…  לעתים קרובות אנו עדים למצב שבו הורה משמורן מעודד בעקיפין את הניכור של הילד כלפי ההורה האחר, ואף מפיק מזה ״רווחים״ רגשיים שונים, כגון : תרומה להוקרה העצמית שלו כהורה, חיזוק הקשר הסימביוטי/תלותי של הילד בו, התעללות נפשית בהורה האחר, ועוד. יתר על כן, אותו הורה [הנקבה כמובן] מציין שאין לו יכולת להכריח את בנו לקיים את המפגשים עם ההורה האחר ו/או שאין זה מתפקידו. מאחורי הילד המתנכר קיים הורה אחד ש״מושך בחוטים״ ומתעלל בהורה האחר.  על מנת לזהות ולטפל בדינאמיקה זו, אנו זקוקים לכלי-הערכה שישפכו אור על תפיסת ההורים את עצמם כ״אבא״ או כ״אימא״, ואת תפיסתם את ההורה האחר".

לטענת יגיל, ראיון פתוח בו שואלים הורה אחד מה דעתו על ההורה השני לקוי ב"חסרונות רבים, עקב העדר סטנדרטיזציה והסכנה לרמה נמוכה של מהימנות בין מעריכים/שופטים".

יגיל הרכיב "שאלון" המורכב משני חלקים:  האם התבקשה לציין את התכונות ואת התפקידים שלדעתה צריכים לאפיין ״אימא טובה לילדיה״. לעומתה, האב התבקש לציין את התכונות והתפקידים שלדעתו צריכים לאפיין ״אבא טוב לילדיו״, ולציין לידי כל פריט ציון מ 1 עד 10, כך ש 1 הוא נמוך מאוד עד 10 שהוא גבוה מאוד.   לאחר מכן, אותו הורה התבקש להתייחס לתפקידי ההורה האחר ולמלא בכתב-ידו את התכונות והתפקידים שלדעתו צריכים לאפיין את ההורה בן-המין השני (״אימא טובה לילדיה״ או ״אבא טוב לילדיו״) ולתת ציונים על תיפקודו של ההורה האחר כלפי הילדים.

אבות יקרים:  שימו לב שמה שהחוקרים מחפשים כאן זה ציונים יפים לבת הזוג/אישתך לשעבר. אז נכון שהיא נחש צפע ארסי, אבל עורכי הדין שלה יגידו לה לתת לכם ציונים יפים, ועל כן, בבקשה, על אף שהיא נקניקיה בת נקניקיות, תן לה ציונים יפים, כדי שתלמידיו של יגיל לא יגידו עליך, שאינך יודע לפרגן.  "העיון בתכונות ובתפקידים שרשמו ההורים תרם תרומה רבה להבנת תפיסת התפקיד שלהם כהורה ותפיסת תפקידו של ההורה האחר. על בסיס מידע זה ועל בסיס הציונים שהם נתנו לעצמם ולהורה האחר ניתן היה לקיים בחלק מהמקרים דיאלוג קונסטרוקטיבי בין ההורים ותהליך ייעוצי שהוביל להסכמות ולשיתוף פעולה ביניהם. אולם, במקרים של גירושין עתירי-קונפליקט שבהם גם ניכרה תופעת ההתנכרות להורה, תהליך הייעוץ עלה על שרטון, הואיל ומתשובות אחד ההורים או שניהם ניתן היה ללמוד על מצבים פתולוגיים בהם מופעל מנגנון של פיצול, ובו ההורה תופס את עצמו כהורה טוב באופן מוחלט ואת ההורה האחר כהורה רע מיסודו".

לצורך המחשה, להלן תכונות שתוכלו לפרט על עצמכם:  לתת אהבה לילדים ללא גבולות, לתת לילד הרגשה שהוא טוב, חינוך לפעילות גופנית וחיים בריאים, לעשות, חינוך לדרך ארץ ותרבות, ללמד אותו בצורה רגועה, ללמוד יחד עם הילד, לתת לחיים טעם טוב, לתת טעם ללימודים וגם לעבודה, ללמד את עקרונות החיים, להשתתף בלימודים ובמשחקים, יודע לדרוש ולבדוק ביצוע, יודע לוותר, יודע לענות לבקשות והטיל גבולות, עומד לצידם של הילדים בכל מצב, מבין שהם לא צריכים לשחזר את החיים שלי, אלא ללכת בדרכם הם, לדאוג להתפתחותם התקינה, לדאוג לפיתוח פוטנציאל הטמון בהם, חינוך לתורה ולמצוות, חינוך לעצמאות במעשים ובמחשבה, להיות אוזן קשבת.   על האישה יש לרשום כך:  אוהבת את ילדיה (10), נותנת דוגמא אישית חיובית (10), דואגת לבריאות (10), מפנקת (10), משתתפת בלימודים ומשחקים (10), מרגישה מסירות (10), עומדת לצידם בכל מצב (10), פיתוח חשיבה אנליטית (10), פיתוח יצירתיות, ״ראש פתוח״ (10), הקניית הרגשת בטחון ויציבות (10), יחס חם (10),פיתוח הומור ושמחת-חיים (10).  אין ברירה.  אלה כללי המשחק.  הנשים משקרות יותר טוב מכם.

הצדיק היחד בסדום – ישראל אורון (אוסטריי)

קיראו דבריו של חכם אמיתי:  "בית המשפט בהחלטתו מי יהיה המשמורן, מפקיע את זכותו של ההורה המפסיד במשפט לגדל את ילדיו, וזוהי זכות שעמדה להורה מרגע צאת ילדיו לאויר העולם. בהקשר ראוי להדגיש, כי אגב כך מפקיע ביהמ׳׳ש את זכותם של הילדים אשר מי מהוריהם הפסיד במשפט להיות מטופלים על ידו. לא רק שבדרך זו המדינה מתערבת בזכות הטבעית של הורים, אלא בעת ניתוק הקשר בין שניהם היא מתערבת בקשרי הגומלין של הילד עם הוריו, ומשנה אותם כראות עיניה. בהתערבות זו מעמידה המדינה, באמצעות ביהמ״ש, את ההורה המפסיד, כמו את ההורה שזכה, במיני מבחנים ובירורים פסיכולוגיים, במטרה לקבוע את טיבו כהורה לאותו קטין, הגם שהוא כבר משמש הורהו מזה שנים. ברי, שלולא ניתוק קשריהם של ההורים, לא היה עולה על דעתו של איש לערוך ״מבחני הורות״ כאלה.  ודוק – המדינה לא ״בחנה״ את ההורים טרם נישואיהם, ואף לא לקראת לידת ילדיהם, או לקראת ההריון. והנה לא אירע כל דבר הרסני בקשר שבין ההורה לילדו שיחייב על פניו את התערבותה של המדינה.  על יסוד כל אחד מההיבטים שילובנו, תוצג כבר עתה מסקנה מרכזית: גם לאחר פרידתם, או גירושיהם, של בני-זוג, אין כל בסיס פסיכולוגי למנוע מי מהם מלהמשיך ולגדל את ילדו. על כן אין להפקיד את תפקיד גידול הילדים בידיו של ההורה האחר בלבד (האם, כמעשה של שיגרה משפטית). על כתפי שני ההורים מוטלת החובה, והזכות, להמשיך במלאכה".

"באשר לראיון, הרי בעצם מהלכו טבוע כשל המונע כנות מצד ההורה, משני טעמים. ראשית, ההורה מתבקש לחשוף פן מחייו האינטימיים, אך לשם כך יש לבנות אימון בינו לבין המראיין. אימון כזה לעולם איננו נבנה תוך דקות שיחה ספורות, ואף לא במשך שעה או שעתיים, שהוא פרק הזמן השכיח לראיון בעניין משמורת. הטעם השני, עניינו הביטחון שחש המרואיין כלפי המראיין כמי שפועל עבורו, ושעל יסודו ברי לו כי דבריו בקונטקסט המקצועי לא ישמשו כנגדו,  אלא שלשני ההורים ידוע, כי בדרך השגרה המשמורת תינתן רק לאחד מהם. וכך, לפחות דבריו של אחד מהם ישמשו נגדו. שני טעמים אלה מצביעים על מגבלה משמעותית של תקפות הראיון, כי אין הוא משקף כדבעי את המתחולל בנפשו של המרואיין".

ראיון של ילדים, ובעיקר בענייני משמורת, כאשר הם בקונפליקט נאמנות בין שני הורים, גם הוא איננו אמין.  "הילדים אינם בגדר פונים וולונטריים, ותהליך בניית הקשר עמם רצוף מכשולים, שלעתים אינם עבירים.  הניסיון מלמד גם שילדים נמנעים מלחשוף בעיות מחוץ למסגרת משפחתם, ועל כן יש לעבוד באמצעות ההורים לשם פיתוח זיקה-הרמונית בין איש המקצוע לבין הילד.  מן הסתם, אמצעי יעיל זה נדון מראש לכישלון בסכסוכי הורים על משמורת ילדם, ולמראיין לא נותר כי אם להשתמש בראיון ישיר שתקפותו המוגבלת מודגשת דווקא אצל ילדים…  בדרך שיגרה ילדים מתנגדים לחלוק את רגשותיהם עם אדם זר….גבולות הסודיות לדברים שהילד מספר בשעת הראיון רופפים למדי, והחשש של הילד כי דבריו יועברו למוסדות חברתיים שונים בולם את שטף דבריו ומסננם.   אכן, בנסיבות גירושין ברור לילד (כמו למבוגר) שתהיה השלכה מעשית לדבריו בראיון, ודבריו יועלו בחוות הדעת של המראיין אשר תוגש לבית-המשפט ותחשף לעיני הוריו.  יש אנשי מקצוע אשר אף הגדילו לעשות: מכיוון שברי להם כי לא ניתן להבטיח לילד שמירה על הסודיות המתחייבת בסיטואציה של חשיפה נפשית, הם ממליצים כיצד לפנות אליו בדרכי ניסוח כאלה, שיביאו אותו בעל כורחו להסכים לחשיפת דבריו.  סביר כי שיתוף הפעולה מצד הילד בנסיבות אלה לוקה בחסר, בלשון המעטה, וכך אף התקפות של הראיון.  כאן המקום להזכיר, כי רוחש בילד ללא הרף קונפליקט נאמנות בין הוריו. תהא זו תמימות מקצועית להניח מעבר לכל המהמורות המתודולוגיות, כי קונפליקט זה נפתר מניה וביה אם אין שואלים את הילד ישירות עם מי מהוריו ברצונו להתגורר. נהפוך הוא. לילד, גם בגיל צעיר ביותר, ברור שהוא מהווה נושא מחלוקת בין הוריו, וודאי ברור לו מהי מטרתו של איש המקצוע המנסה לחדור לנבכי נפשו של הילד (ניסיון שאף עלול להוות חיזוק לקונפליקט).

מתוך עיון בספרות, דומני שאנשי מקצוע טרם נתנו את דעתם התאורטית והמחקרית לקונפליקט זה, אשר ממשיך ללוות את הילד בשיטת המשמורת המקובלת של הורה יחיד.

כשל תקפות נוסף קיים בשיטת איסוף האינפורמציה מבני המשפחה, המתבטא בכך שאין דגימה ראויה של יחסי-הגומלין של הילד מכל תקופת חייו, וכפועל יוצא מתמקדים רק בהתנהגות הילד בהווה.

שלילת האב במבחני מסוגלות הורית ע"פ ישראל אורון

 

"זה מכבר נמצא, באמצעות תצפית ישירה במשפחות, כי התקשרות-שבחיבה זו נוצרת החל בינקות, הן עם האם והן עם האב. כך, לדוגמא, התינוק חש במצוקה כאשר ניתקוהו מכל אחד מהוריו, ולאו דווקא מאמו, על אף העובדה הטכנית, כי ברב המשפחות שנבדקו האבות נעדרו מהבית יותר מהאימהות (1982 ,Lamb & Goldberg). מסתבר, שכל אחד מההורים ממלא תפקיד בעל אפי נפרד וספציפי באינטראקציה עם התינוק, כבדפוסי משחק וטיפול שונים, ומכאן שכל אחד מהם תורם לנתיבי התפתחות שונים, כאשר שני התפקידים משלימים זה את זה וחשובים לתינוק באותה מידה (1981 ,Parke & Tinsley). ככלל, בבחינת האינטראקציה בין האב לילדו, נמצא כי היא תורמת תרומה משמעותית להתפתחות של הזהות המינית, להתפתחות האינטלקטואלית, וכן להסתגלות נפשית ולמסוגלות חברתית(1981 ,Lamb)".

"את חשיבותו של תפקיד האב בהתפתחות הנפשית של הילד, ניתן ללמוד גם מתצפית במשפחות שבהן האב הוא המטפל העיקרי בילדים.  בארה״ב הן נאמדות ברבע מהמשפחות שבהן האישה עובדת(1997 ,Pleck).  במשפחות אלה נמצא, שלילדים היה קשר עז יותר לאבות מאשר לאמהות, וכי ההתקשרות של התינוקות אל אנשים בסביבתם הייתה טעונה בפחות חרדה מאשר במשפחות שבהן האם הייתה המטפל-העיקרי (1999 ,Russell)".

"אם כן, חשיבות האב להתפתחות ילדו איננה נופלת מזו של האם, והממצאים הספורים שהבאתי עולים בקנה אחד עם מחקרים רבים אחרים. מחקרים אלה, יש לדעת, משקפים רק מהפך מחקרי בנושא זה ולאו דוקא מהפך בהתנהגות האבות כלפי ילדיהם (1983 ,Radin & Russell).  ערוץ מחקרי שלישי להבנת ערכו של האב, מתמקד בילדים הגדלים בהעדרו. מסתבר, שהמשתנה המכריע לעניו זה אינו עצם הגדילה וההתפתחות ללא אב, אלא נסיבות היעדרותו. דהיינו, האם הנסיבות מצביעות על נטישת הילד ע״י אביו, או על סיבות ראויות שהביאו לפירוד ביניהם, כמוות (1999 ,McLanahan & Teitler). גירושים הם מהנסיבות השכיחות המולידות את תחושת הנטישה, ונראה שתחושה זו, בצירוף חסרון השפעתו של האב על התפתחות ילדיו, מביאה לפגיעותם הנפשית לטווח ארוך (שם). ואכן, עשרות רבות של מחקרים מצביעים בעיקר בנסיבות אלה על חשך-התפתחותי בתחומים שונים של האישיות: התפתחות הזהות המינית של הבן; התפתחותה של הבת בדגש תיפקודה ההטרוסקסואלי; תיפקוד קוגניטיבי; הסתגלות אישית וחברתית(1981 ,Biller)".

"זאת, ועוד. כידוע, תמונת הגירושין השכיחה נראית כך: כעבור פרק זמן של חיכוכים בין ההורים, האב הוא זה שנוטל את חפציו ועוזב את מקום המגורים המשותף. נראה שיש בכך כדי ליצור, לכאורה, תשתית עובדתית בלב ילדיו, שהוא נוטש אותם וחשיבותם בעיניו – כקליפת השום. ככל שהילד רך בשנים, כך ייחרתו בתפיסתו הסוביקטיבית נסיבות העזיבה בנטישה זדונית, בעיקר אם לאימו יהיה אינטרס שלא להעמיד בפניו את העובדות על דיוקן.  בנוסף, אם האב ייאבק בערכאות כדי להיות המשמורן של ילדיו, וכרגיל במקומותינו יפסיד, הרי בעיניהם הוא יצטייר כמי שנמצא ע״י בימ״ש בלתי ראוי לגדלם, שזה בבחינת חותם רשמי לכך שהוא ״נטשם״. ואם האב הוא שנותר בדירת המגורים והאם והילדים יצאו ממנה, הרי הוא בבחינת מי שהשליך את ילדיו ככלי אין חפץ ם. ילדים בשלב האופרציות הקונקרטיות שבהתפתחותם האינטלקטואלית, יתפסו את החלטת הערכאות בדרך נוקשה וחסרת פשרות, ללא התחשבות במורכבות! של הנסיבות במציאות, ותוך שהם מתעלמים מחוויות חיוביות שהם חוו עם אביהם. או אז – גושפנקא רשמית של העדר מסוגלות-הורית הוטבעה על מצחו של האב, ועם תו-קלון זה עליו לבסס מחדש את יחסיו עם ילדיו".

"אנשי מקצוע אחדים שמו להם למטרה להפסיק את העדפת האימהות בערכאות ולתת כלים בידיו של האב התובע את משמורת ילדיו, ואת שלל המסקנות המחקריות סיכמו בדרך תמציתית (1983 ,Thompson):

א.                על אף שינויים מובהקים בהקדשת זמן לתינוקות ולילדים צעירים ביותר, האבות והאמהות גם יחד מהווים עבורם דמויות משמעותיות. גם כאשר האם היא המטפלת העיקרית
בתינוק, שניהם מהווים לו הורים-פסיכולוגיים, ועובדה זו יפה גם להתפתחותו בכל שנות ילדותו ונערותו.

ב.                כל אחד מההורים ממלא את תפקידו בדרך שונה, בעלת חשיבות ייחודית. הבדל זה נתפס ע״י התינוק, ונטמע במערכת ציפיותיו מהסביבה.

ג.                 האבות מצויידים כהלכה בכישורים למלא את תפקיד המטפל העיקרי, אף שסיגנון הטיפול שלהם יהיה שונה מזה של האם. מתוך כך אף משתמע, שאת תפקידי הטיפול בילד אין
לחלק על פי אמות מדה מסורתיות של מין (שמהן מבע הויכוח השמח, מי מההורים חשוב יותר להתפתחות התינוק), אלא על פי מטפל-עיקרי ומטפל-משני.

ד.                אם ניתנת המישמורת על הילדים להורה אחד, טוב יותר שהילדים יהיו עם ההורה בן מינם. במחקרי-אורך באשר להשפעת הגירושים על ילדים נמצא שקשיים רבים יותר
נערמים על התפתחותם של בנים השוהים עם אמם, מאשר להיפך. דהינו, לאבות תרומה ייחודית להתפתחות בניהם".

"העולה במקובץ מסיכום מחקרים משלשת כיווני המחקר בנושא תרומת האב הוא, שאין כל בסיס להפליה נגד אבות בהחלטות בעניו משמורת ילדים, גם אם הם רכים בשנים, או אף תינוקות".

"לפגיעה המסתברת משלילת האב כמשמורן לילדים יש היבט נוסף, שעניינו בסמכות ההורים. ככלל, סמכות ההורים, במובן הרחב ביותר כברי-סמכא, מספקת לילד טיפול והגנה, ומהווה עבורו נקודת מוצא להתפתחותו ולתפקודו כבוגר בחברה. ההתפתחות מתרחשת במסגרת חיי משפחה אוטונומיים ובהדרכת ההורים, וככל שהילד רך בשנים כך הוא זקוק להם יותר. מתוך כך, כאשר המדינה פולשת לאינטימיות הקשר שבין הילד להוריו, בעוד אלה נאבקים על זכות המשמורת, הרי היא מחלישה קשר זה ומזעזעת אותו. צרכי הילד אינם מסופקים כיאות, ותפיסתו שהוריו הם יודעי-כל וכל-יכולים (שהיא שלב בהתפתחותו הנפשית התקינה של כל ילד), מתערערת בטרם עת".

"זעזוע זה של הקשר מתבטא בשני תחומים עיקריים. ראשית, כאשר הילד נדרש לשתף פעולה עם אנשי מקצוע בכלל, וכשמראיינים אותו בפרט. אז נכפית עליו חשיפת רגשותיו הכמוסים ביותר, שאותם נהג לחלוק רק עם הוריו (וסביר שעתה הם מצטיירים בעיניו כחסרי אונים להגן עליו מפני הפלישה לנפשו, או כחסרי בינה להבין את מצוקתו ולסייע לו). התחום השני עניינו קונפליקט נאמנות הקונה שביתה בנפשו של ילד בגיל כלשהו, כאשר שואלים אותו עם מי מהוריו ברצונו להתגורר. אמנם יש הממליצים להסיק את רצונו זה מבלי לשאול אותו ישירות (1994 ,Stahl), אך בכך הם מתעלמים מהאפשרות הסבירה שהילד יחוש את ציפיות המראיין (והסביבה) ממנו, וישיב בהתאם להן ("social desirability"). אף קיימת בודאי אפשרות שהמראיין ישליך את ציפייתו-הטייתו שלו על הדברים המעורפלים של הילד, ויסיק מהם מסקנה נטולת תקפות".

"לא רק שסמכות שני ההורים נפגמת במידה בלתי מבוטלת מעצם הפלישה לחיי המשפחה, אלא שהמחקרים באשר לתרומת האב, בד בבד עם פסקי-הדין כנגדו, מלמדים כי תרומת האב מתערערת במיוחד. וכך, לא רק שהילדים מוצפים בשאלות פולשניות מצד אדם זר, אלא שבסיומו של התהליך הם אף צופים וחשים בשיאה של הפגיעה באוטוריטה האוטונומית והאינטימית של המשפחה. זאת, כאשר גוף זר מחליט כי יש לבתק את הקשר כפי ששרר בינם לבין אביהם. ההשפעה הטראומאטית של החלטה זו לעולם לא תימחה מנפשות הילדים, אפילו בהעדרו של קונפליקט נאמנות, גם כאשר ישככו גלי הסערה המשפחתית והמשפטית. סבורני, כי השפעה זו טרם נחקרה מסודיות ראויה, על ההשלכות המתחייבות מכך".

.סיכום של הקואליציה

לסיכום, אחרי שבחנו את חמשת השלבים של מבחן המסוגלות ההורית, על פי תיאוריית זכי, לא השתכנענו בצורך לחייב הורים בבדיקת מסוגלות הורית, והתועלת שבכך.  מה הקשר של מבחני איי-קיו ומבחני כתמי דיו לזכות של האבא להיות בקשר מלא ואיכותי עם ילדיו?  בשביל מה צריך פסיכולוג שיעודד את הילדים להלשין על ההורים?  מדוע השופטים עצמם אינם עוברים סדנת אבחון ציורי ילדים?  אם לא די בכך, המומחים עצמם מודים כי למרות העמסת מבחן על גבי מבחן, "טובת הילד הוא מושג שאינו ניתן להכללה", "אין דרך ברורה ומוסכמת להערכת המסוגלות ההורית", והתוצאות תלויות בהכשרתו של הבודק, מינו, ציפיותיו, והזדהותו עם המכון שמשלם את משכורתו.

המלצתנו היא לנסח מייד הודעת התנגדות לדרישה לבדיקת מסוגלות הורית.  לכתוב שמדובר במבחנים נטולי תקפות מדעית, ושמבחנים אלה מעצם ביצועם מהווים פגיעה בזכות להורות, פרטיות לכבוד, ולחיי משפחה תקינים, כאשר המומחים עצמם מודים שחוסר מסוגלות הורית איננו תסמונת פתולוגית, ושאין כאן שחור או לבן, אלא רצף שבין שתי קצותיו ניתן למקם את ההורה בנקודה כלשהי, ו"אין נקודת חתך מוסכמת ומקובלת על פני רצף זה (כלשונו של דוד יגיל).  המבחן מסוכל לתת בסך הכל השערות לגבי העתיד, ואיננו "ניתן לבדיקה, אישוש והפרכה".

מי שלא יצליח לסכל את המזימה, ועליו בכל זאת לעבור את המבחן, עליו לבצע את הפעולות הבאות:  קח טוש ונייר, שני בקבוקי בירה (או וודקה) ולך לבצע מבחן דמה עם החבר הכי קרוב שלך.  תן לו לצייר כתמי דיו שחורים וצבעוניים (רורשאך לעניים), ולשאול אותך מה אתה רואה.  זכור שעליך תמיד לראות "שני ציפורי זמיר מעופפים בשלווה בשמיים", או "תרנגולת חמודה משתזפת בדשא".  בקיצור,  רק דברים חיוביים.  אחר כך נסו את "מבחן השלמת המשפטים".  תן לחבר הכי טוב שלך, ואולי לאימא או ידידתך הקרובה לבדוק את תגובותיך, ולשפר את רמת התגובות החיוביות.  חשוב שכל תשובה תהיה חיובית, אופטימית, שורשית ואולי גם הגיונית.

ולסיום, הכינו נאום יפה על הפריטים הבאים מגובה בתאריכים ושמות:  איכות הטיפול הפיזי, דאגה להשגחה קבועה ומתאימה על הילד, ביטויי קשר ריגשי וענין בילד, התנהגות עקבית כלפיו וקביעת כללים, מתן מדה של עצמאות, דאגה ומעקב אחר חינוך הילד במסגרות פורמליות. קרא בעיון גם את המדריך הבלעדי שלנו על רורשאך

Posted in רווחה | מתויג: , , , , | 2 Comments »

הפגנת ענק מול מכון ווגנר בבית קורקס ברעננה ב 19.7.2010 .

Posted by yeladeinu ב- יולי 8, 2010

הפגנת ענק מול מכון ווגנר בבית קורקס ברעננה אשר פוגע באלפי אבות גרושים וידוע כמשתף פעולה וחותמת גומי של הרווחה.

במהלך משמרת המחאה יוצג חומר בלעדי לכלי התקשורת  לגבי ווגנר  שמעולם לא קיבל הסמכה לעשות מסוגלות הורית .

כל מי שנפגע מהדרך המוטה של ווגנר ותעשיית המסוגלות ההורית להגיע ולייצור קשר דרך האתר .

התנועה ממליצה לפסול כל הפנייה לאיש זה .

Posted in רווחה | מתויג: , , , | Leave a Comment »

הבלוף של לישכת הרווחה בבתים שליחת משפחה שלמה למכון שקד העובד איתם לטענת פקידת הסעד 100000 לאדם .

Posted by yeladeinu ב- ינואר 19, 2010

המכון  עובד עם משרד הרווחה .

משפחתו של הילד שנחטף ושפורסם אצלנו באתר הינה משפחה נורמטיבית שבעבר גידלו ילדים והמסוגלים לסייע להורים .

לפקידת הסעד אצה רצה הדרך והיא ביחד עם השופטת מיכל קפלן רוקמן להורות על בדיקה מסוגלות הורית גם למי שיש נסיון יותר את מפקידת הסעד .

פקידת הסעד נשאלה האם היא ביצעה מסוגלות הורית ותשובתה הייתה שילדיה אינם ילדים נזקקים  .

פקידי הסעד ברור אינם מוסמכים לדבר אך יתכן שיבזבזו כספי ציבור ויכינו חוות דעת בהתאם לרצונם .

המכונים שצצים מידי יום וחורצים גורלות ללא פחד ועם שיתוף פעולה עם הרווחה.

בדיקה שנעשתה באתר משרד הבריאות העלה טענה חמורה ביותר שמה איננו נמצא ברשימת הפסיכולוגים כלל.

עורכת דין עידית ארואץ רואיינה על מאבקה להחזרת הקטינה והיא פורסת מערכת כשלים המנוגדת לחוק הנוער בו בית המשפט קודם אישר את הוצאת הקטינה ולאחר היא מבקשת לדון אם להעביר את הקטינה לסבתא או לדודה .

השופטת הסכימה לתרגיל הרווחה וביקשה בדיקה שאיננה קובעת דבר אף כלפי ההורים .

בדיקת מסוגלות הורית איננה קובעת מסוגלות הורית  של הורים .

עורכת הדין הודיעה שתחקור את פקידי הסעד ותעתור אף לבית המשפט העליון בימים הקרובים שהוא יכריע האם בית המשפט מוסמך להוציא ילד בניגוד לחוק .

התנועה תפעל לסייע להורים בכל דרך חוקית ותחשוף פרטים על התנהלות פקידת הסעד .

כמו כן תופיע בבית המשפט כעדה .

Text Box: ענת שמואלי פסיכולוגית קלינית מנהלת המכון מדריכה במכון בפסיכותרפיה ובפסיכודיאגנוסטיקה טיפול פרטני במבוגרים. טיפול בפעוטות, ילדים ומתבגרים. הדרכת הורים. טיפול דיאדי. טיפול משפחתי וזוגי. ליווי משפחות אומנות ומאמצות.  הדרכה וליווי לצוותי טיפול בילדים ובמשפחות. חוות דעת בנושאי מסוגלות הורית ומשמורת ילדים.

Posted in רווחה | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

נתקלתה בפקידת סעד עצור ,אל תדבר ,ואל תיפגש לפני שתקרא את מדריך ההיתמודדות עם נשים מסוכנות אלו

Posted by yeladeinu ב- מרץ 18, 2009

עצות זהב להתנהגות עם עובדים סוציאלים מלשכת הרווחה מתוך אתר "הרהורים על משפחה וילדים"

היזהרו ביצירת קשר עם עובדי רווחה

היזהרו ביצירת קשר עם עובדים סוציאלים ממחלקת הרווחה בנוגע לעזרה או עצה כלשהי בנושא של ילדים או כל נושא אחר בו מעורבת משפחה עם ילדים מתחת לגיל 18, בכלל זה עזרה כלכלית כלשהי.

אם ישנן בעיות עם בן או בת הזוג, אחד המהלכים הראשונים שעובד הרווחה יעשה הוא להוציא את ילדיכם מן הבית על מנת להרחיק אותם מן ה”סיכון”.

אל תחשפו בפני פקידי סעד את תכניותיכם

אם עובדים סוציאלים הוציאו לכם את הילדים מן הבית, לעולם אל תחשפו בפניהם את תכניותיכם להיאבק בהם. זכרו, גם אם ילדיכם באומנה או בפנימיות הם עדיין יכולים להתקשר אליכם בטלפון או לשלוח לכם מייל באינטרנט ולספר לכם אודות העובר עליהם במוסדות הללו.

חובה להקליט כל שיחה עם עובד רווחה

חובה להקליט כל שיחה שלכם עימם. מכשיר הקלטה צריך תמיד להיות בהישג יד. מרבית ההקלטות מהוות ראיה רבת עוצמה לשקרים שנאמרו על ידם במהלך השיחה.

לעולם אל תאמינו לעובדי רווחה

לעולם אל תאמינו למה שעובדי הרווחה אומרים לכם. עימדו על כך שכל הבטחה שלהם תועלה על הכתב. היו מנומסים כלפיהם, אך תמיד זכרו עובדי רווחה הינם האויבים שלכם.

שימרו על קור רוח כאשר אתם משוחחים עימם

פקידי סעד ינסו בכוונה לגרור אתכם לכדי ויכוח קולני עימם וזאת על מנת שמאוחר יותר הם יכתבו בתסקירים שלהם לבית המשפט כי הינכם אנשים “תוקפנים ואלימים” ואף לא יהססו להגיש נגדכם תלונות במשטרה כטכניקה נוספת להוצאת ילדיכם מהבית. שימו את האגו שלכם בצד, תמיד ענו להם בשקט אך באסרטיביות גם אם הם צועקים עליכם. זכרו שוב להקליט כל שיחה עימם.

עצות של עובדי רווחה הן מלכודת

עובדים סוציאלים אינם משטרה למרות שהם מתיימרים להיות כאלה במסגרת גוף מפוקפק שהם יצרו בשם “משטרת הרווחה”. אי לכך, לעולם אל תפעלו על פי “עצותיהם המועילות”. “עצה מועילה” ידועה שלהם היא במקרה של גירושין, כאשר הם אומרים לכם שהברירה היחידה עבורכם לקבל משמורת על הילד היא להיפרד מבן הזוג. הם ינסו לשסע אתכם אחד בשני בשיטת “הפרד ומשול”, ולוודא שהגעתם למצב בו אתם פרודים אחד מהשני, ממודרים ומבולבלים.

 

לעתים הם ינסו לארגן עבורכם הסדרי ראיה עם הילדים בשעות לא מקובלות כמו באמצע יום עבודה. כתוצאה מכך תאבדו את מקום עבודתכם ואף את רכושכם, ואז בבית המשפט הם יאמרו כי אינכם מסוגלים לגדל את הילדים משום שאתם מובטלים וללא רכוש. התנגדו להסדרי ראיה דרקוניים כאלה והקליטו את שיחת ההתנגדות על מנת להוכיח כי פקידת הסעד שמה במתכוון מכשולים להסדרי הראיה.

לעולם אל תחתמו על שום מסמך מטעמם

לעולם אל תחתמו על שום מסמך המובא על ידם, גם אם הם אומרים כי “אתם חייבים”. אינכם חייבים לחתום על שום מסמך שלהם! פקידי סעד עובדים על בסיס מניפולציות ושקרים ומתוך ידיעה כי הצד השני אינו מכיר את החוק ולמעשה אין להם שום סמכות להחתים אתכם על שום מסמך.

 

רק צו בית משפט מחייב אתכם. אם הם מאיימים עליכם כי יפנו לבית משפט אל תתרגשו מן האיום. הילחמו בהם באמצעות בית המשפט בלבד. אנו מודעים לאחת הבעיות הקשות בהן לרוב המשפחות העניות אין כסף לשכור עורך דין טוב וגם הם לדאבוננו מודעים לכך. היו בטוחים כי ברגע שאתם חותמים, הם ישברו את המילה שלהם משום שמה שהם אמרו בעל פה אינו מעוגן וחתום בשום מסמך, בעוד שאתם כן חתמתם.

אל תנדבו להם מידע מיותר עליכם

אם לאויבים שלכם נגמרה התחמושת, אל תציידו אותם בתחמושת נוספת, קרי מידע נוסף עליכם. תמיד ענו להם בתשובות לקוניות כמו “כן, “לא”, “אני לא יודע”. אם תספקו להם תשובות מפורטות הם תמיד יתנו לתשובות שלכם פרשנויות מעוותות ופרשנויות אלו ישמשו אותם מאוחר יותר בבית המשפט נגדיכם.

 

שיתוף הפעולה שלכם עימם באמצעות מידע נוסף שתספקו להם עליכם ועל ילדיכם עלול לעלות לכם באיבוד משמורת על ילדיכם לצמיתות..

אל תיכנעו לסחיטה של עובדי רווחה

זכרו!! המטרה של פקיד הסעד אינה טובת ורווחת הילד כי אם עוד ניצחון נוסף שלו בבית המשפט להוצאת ילדים מהבית. התעלמו מכל איום או סחיטה שהם מפעילים עליכם בנוסח “תעשו מה שאנו דורשים מכם ולא תסתבכו”. התנגדו להם באופן מנומס כדי שלא יאשימו אתכם אחר כך באנטגוניזם ותוקפנות.

התנגדו להשמה חוץ ביתית מכל סוג שהוא

לעולם אל תסכימו שילדיכם יגיע למשפחת אומנה או לכל סידור חוץ ביתי אחר, גם אם זה סידור זמני עד שתתאוששו ותקומו על הרגלים. זכרו, מה שזמני הוא קבוע.

 

הסכמה שלכם לצו נזקקות או להשמה חוץ ביתית כגון אומנה או פנימיות היא למעשה הודאה מצידכם כי אינכם מסוגלים לטפל בילד והודאה זו תלווה אתכם לכל אורך חיי הילד ותשמש את פקידי הסעד נגדכם.

 

פקידי הסעד ישכנעו את בית המשפט כי הילד צריך להמשיך לשהות בסידור חוץ ביתי עד ש"תשתקמו" וכרגע הם אינם רואים ש"השתקמתם".

בדרך כלל הם יהיו עקבים בהצהרה הזו נגדכם עד להגעתו של הילד לגיל 18.

התרחקו מסיוע משפטי מטעם המדינה

התרחקו מעורכי הדין המייעצים לכם להסכים לסידור חוץ ביתי זמני בתואנה כי “אחרת תאבדו את ילדיכם לתמיד”.

עורכי דין כאלו הם עורכי דין המחפשים לעצמם עבודה קלה.

 

ישנם עורכי דין, ובעיקר עורכי דין מן הסיוע המשפטי הניתן לכם חינם שיאמרו לכם שאין צורך שתעידו בבית המשפט, הם ידברו בשמכם ולפתע אתם מוצאים עצמכם מאבדים את ילדיכם בצו בית המשפט. שימו לב !! מרבית עורכי הדין מן הסיוע המשפטי בבתי המשפט לענייני משפחה ידועים כמשטפי פעולה של השופטים ופקידי הסעד רבים מהם מעמידי פנים כאילו הם בעד הלקוח בעוד שבפועל הם שליחים של הממסד.

 

כל עורך דין שמונע ממך מלהעיד, פטר אותו. עדיף שתייצגו את הימנעו מלספר ביוזמתכם על מעידות שלכם

הורים זכרו, פקידי הסעד הם האויבים שלכם. לעולם אל תספרו מיוזמתכם להם או לבית המשפט על מקרים או מעידות שקרו לכם. אימרו את האמת אך אל תנדבו מידע מיותר אלא ענו בבית המשפט רק בתשובות של “כן” ו”לא”.

 

צייתו לצו בית המשפט. אל תשלחו את הילד לחו”ל בניגוד לצו בית משפט אבל נשים, אם אתן בהריון שום צו בית משפט אינו יכול לעצור בעדכן לנסוע לחו”ל וללדת שם את הילד. שבדיה או אירלנד הם מקומות טובים עבורכן.

סרבו לכל טיפול מטעם משרד הרווחה,משרד הרווחה רוצה לטייג אותכם ראו הוזהרתם?

סרבו לכל “טיפול” שעובדי הרווחה דורשים מכם, בכלל זה טיפולי פסיכיאטריה, פסיכותרפיה, פסיכולוגיה, יעוץ וכו’). ובפרט סרבו לטיפולים הללו לאחר שילדיכם נלקחו מכם, משום שטיפולים כאלו, מכל סוג שהוא אינם אפקטיביים כאשר אתם כהורים נמצאים במצוקה רגשית קשה עקב חטיפת ילדיכם ע”י שירותי הרווחה ומצוקה זו אינה ניתנת לפתרון כל עוד ילדיכם רחוקים מכם.

 

חוות הדעת ב”טיפולים” הללו אף משמשות את פקידי הסעד כנגדכם. הן משמשות כ”ראיה” נוספת נגדכם בבית המשפט. שימו לב כי מטפלים מטעם משרד הרווחה יכתבו רק חוות דעת שתניח את דעתם של פקידי הסעד, גם אם היא אינה משקפת את מצבכם האמיתי.

 

הסכימו לשתף פעולה עם “מומחים מקצועיים” רק פרטיים שלא עובדים עם הרווחה

סרבו מראש למכון נעמן היתמודדות,ווגנר,שלם,ד"ר כלב בית החולים איכילוב בתל אביב,המתחזה דן שרון שהינו עובד סוציאלי ואיננו מוסמך כלל לעשות מסוגלות הורית .

סרבו לבדיקת מסוגלות הורית

סרבו לכל בדיקת מסוגלות הורית, משום שבמרבית הבדיקות יפסקו לרעתכם. במיוחד סרבו לבדיקת מסוגלות של מאבחן שמונה מטעם משרד הרווחה, שהרי אדם זה הוא עושה דברם של פקידי הסעד.

אל תשלמו שקל אחד למרות שהשופט מנסה להפעיל עליכם לחץ שאתם לא ראויים עמוד 82-86 בדו"ח ועדת שניט מבהיר את עובדות אלו שמסוגלות הורית לא קובעת דבר אין מדובר בבדיקת דם .

תביעות נזיקין הגישו  במהלך הדיונים וכנגד פקידי הסעד אשר יודגש אינם נהנים מחסיון .

כאמור, העידו בבית משפט לענייני משפחה בתשובות קצרות בלבד. תשובות כמו “כן”, ו-”לא” הן התשובות הטובות ביותר במרבית המקרים.

 

לעולם אל תתלוננו ולעולם אל תסבירו שום דבר. כל הסבר מיותר שלכם יתקל בחומת התנגדות ועלול לשמש כנגדכם. דברו תמיד בטונים רגועים ואל תאיימו במעמד זה בתביעות נזיקין אזרחיות כנגד הגורמים המעורבים. התמקדו בזכויות הילד ולא בזכויות שלכם

נקטו בגישה של החזרת ילדים הביתה לא בגלל שהפקיעו מכם את זכויותיכם כהורים אלא משום שמשרד הרווחה הפקיע את זכויות הילדים בניגוד לאמנת זכויות הילד ולילדיכם נגרם נזק עקב השהייה במסגרת חוץ ביתית ולכן עליו לחזור הביתה, שם מקומו ושם טובתו האולטימטיבית.

 

הגישה שלכם צריכה להיות ממוקדת בסבלו של הילד כתוצאה מהניתוק ולא בסבל שלכם.

הגישו תלונות במשטרה נהלו מעקבים אחרי עובדי המקום ופקידות הבסעד והכל בהתאם לחוק .

פנו עם ראיות לעיתונות ולא לפקידי הסעד ובתי המשפט ולאחר החשיפה בתיקשורת תיפנו לבית המשפט .

הסבירו לילדיכם כי אתם תמיד תיאבקו להשבתם הביתה ושלא ידברו עם איש ולא ישתפו פעולה .

מרבית הילדים בבתי האומנה ובפנימיות עוברים שטיפת מוח נגד הוריהם. שם נאמר להם יום יום כי “הוריהם אינם מסוגלים לטפל בהם…”, או גרוע מכך כי “הוריהם אינם אוהבים אותם…” ו-”הוריהם נטשו אותם…”.

 

מטרת שטיפת המוח היא לשכנע את הילד להשתלב במשפחה כי במשפחה החדשה הוא יקבל “בית חם ואוהב”. אמירות כגון אלו נאמרות לילד הן מצד עובדים סוציאלים, הן מצד משפחות האומנה והן מצד צוותי הפנימיות.

 

הורים, תמיד תאמרו לילדיכם כי הם נחטפו מכם ע”י חדלי אישים עבור בצע כסף, שלעולם לא תוותרו עליהם ותיאבקו תמיד להשבתם הביתה. תלחשו להם באוזן או אפילו תאמרו להם בשקט על כך למרות נוכחותם של מפקחים סוציאלים בסביבה.

 

גם ילדים בני 3 לעולם יזכרו את מה שאמרתם להם. זהו מסר קשה להם אך הכרחי ביותר על מנת להבטיח כי ידעו תמיד שאמא ואבא נלחמים עבורם וכך ההערכה העצמית שלהם תישאר גבוהה.

הבהירו למטפל כי הוא מחוייב לחסיון לפי סעיף 50 לחוק החסיון הרפואי .

אם עובד סוציאלי מבקש להסתכל ברשומות הרפואיות שלכם, מן הסתם כדי למצוא נגדכם “ראיות”, אזי כדי למנוע אי הבנות מיותרות, תמיד תמסרו לכל רופא או פסיכיאטר המטפל בכם מסמך המדגיש כי בשם חוק חסיון מטפל/מטופל (חוק זכויות החולה) אסור להם להעביר לאף גורם כל מידע בנוגע אליכם, בכלל זה פקיד סעד ומשטרה אלא בצו בית משפט בלבד.

Posted in רווחה | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

דיוקנו של העובד הסוציאלי גיל רוזן כץ

Posted by ronitfamily ב- יולי 21, 2008

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

חנה מן – פסיכולוגית קלינית בטעות

Posted by ronitfamily ב- יולי 21, 2008

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

חנה מן, פסיכולוגית קלינית. מדוע לא שוללים לאישה הזו את הרשיון על רשלנות מקצועית שיטתית?

Posted by ronitfamily ב- יולי 18, 2008

אז מי את חנה מן?

 

חנה מן מגדירה עצמה כפסיכולוגית קלינית. מבצעת בדיקות מסוגלות הורית על בסיס מבחנים פסיכולוגים מיושנים חסרי תקפות מדעית וכששואלים אותה מדוע היא ממשיכה להסתמך על כלים לא אמינים אלו, היא משיבה כי "כך לימדו אותי לפני הרבה שנים באוניברסיטה…"

 

חנה מן אחראית לאינספור מקרים בהם נקרעו ילדים מהוריהם ונלקחו לאימוץ ללא שהיה צורך בכך. בתי המשפט הסתמכו בעיניים עיוורות על חוות הדעת המעוותות שלה אשר הינן משוללות כל בסיס רציונאלי ומדעי.

 

חנה מן, אישה מוזנחת בחזותה. החזות החיצונית הירודה שלה היא אספקלריה של הפנימיות שלה, פנימיות שמאופיינת בהלך חשיבה רדוד ומוזנח מדעת ובינה. אותי לימדו באוניברסיטה כי האוניברסיטה מספקת כלים לשיפור רמת ה-Common Sense, לשיפור רמת ההגיון הבריא ואין להשתמש בכלים אלו אם אינם תואמים את התובנה הבריאה של המקרה או שהוכחו מאוחר יותר כלא אמינים וחסרי ביסוס מדעי.

 

חנה מן לא הצליחה להפיק מלימודיה באוניברסיטה את מה שהאוניברסיטה ניסתה להקנות לה – הגיון בריא. היא אולי הצליחה במבחני התיאוריה באוניברסיטה אך נכשלה במבחן המעשה, במבחן המציאות. אי לכך יש לשלול את רשיון הפסיכולוג לאישה זו ולמנוע ממנה לתת חוות דעת על מסוגלות הורית בבית משפט.

 

מבחנים פסיכולוגים אינם כלי לבחינת מסוגלות הורית

 

פרופסור אבי שגיא-שוורץ מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה שולל את השימוש במבחנים פסיכולוגים ככלי לאמידת מסוגלות הורית. פרופסור שגיא, חבר ועדת שניט קובע כי:

 

את הכלים המתאימים ביותר לקביעת מסוגלות הורית מספקים מדעי ההתפתחות היישומיים (להבדיל ממבחן שהינו תיאורטי). מדובר בדיסציפלינה שלמה של מדעי התפתחות הילד. מדעי ההתפתחות היישומיים מציעים לנו פרדיגמה מקצועית מעודכנת והמשגה אחרת של המושג "מסוגלות הורית". עפ"י הגישה ההתפתחותית אין צורך ב"רשיון להורות". כלומר, ההורה הנורמטיבי אינו נבחן ביכולתו ואין מקום למדוד את ביצועיו.

 

בעיות אתיקה קשות בקרב פסיכולוגים

 

Nadine Kaslow, נשיאת החברה לפסיכולוגיה קלינית של ההסתדרות הפסיכולוגית האמריקנית (APA), עוסקת רבות בתחום הגדרת היכולות המקצועיות של הפסיכולוג. היא מתייחסת ליכולות הליבה של הפסיכולוג ומציינת:

 

"קיים קונצנזוס לפיו כל הפסיכולוגים המקצועיים צריכים לנקוט בדרך חשיבה מדעית, שמקנה את היכולת לגשת וליישם נכונה את הידע המדעי, לתרום לידע, להעריך בצורה בקורתית התערבויות ותוצאותיהן, לבחון בדריכות את השפעתם של משתנים חברתיים-תרבותיים על היישום המדעי, ולהעמיד ללא הרף את עבודתם לביקורתם של העמיתים והציבור".

 

האם הפסיכולוג, שהתבקש לחוות דעה על המקרה ועל טובת הילד, פועל לפי המלצותיה של Kaslow? לדבריו של פרופסור שגיא, במרבית המקרים התשובה היא שלילית.

 

חטיבת הפסיכולוגים המשפטיים בהסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית והאקדמיה האמריקאית לפסיכולוגיה משפטית כוננו ב-1991 ועדה להכנת הנחיות אתיות לעבודה עם מערכת המשפט

.(Committee on Ethical Guidelines for Forensic Psychologists)

להלן חלק מהכללים האתיים שנקבעו המנחים את הפסיכולוג המשפטי בעבודתו עם בית המשפט:

מחובתו של פסיכולוג המכין את חוות הדעת לשמור על רמת ידע עדכני בתחום הספציפי ולהשתמש בשיטות וכלים מדעיים העומדים בסטנדרטים הקליניים והמדעיים המקובלים.

 

הפסיכולוג חייב להכיר במגבלות השיטה ומחובתו ליידע את בית המשפט לגבי היתרונות והחסרונות של הכלים בהם הוא משתמש לצורך מתן חוות הדעת.

 

פרופסור שגיא ממחיש באמצעות דוגמא פרטית ומוכרת כיצד שני כללים אלו אינם מוקפדים כלל ועיקר בישראל. אמנם מדובר בהנחיות שפותחו ע"י אגודות אמריקאיות, אולם אלו אגודות מנוסות ומובילות שלעיתים תכופות משמשות כסמן ימני משמעותי עבור רבים מאיתנו. פרופסור שגיא ממחיש זאת באמצעות מה שמתואר על ידו כ"פטיש פסיכופתולוגיה מכזיב".

 

פטיש הפסיכופתולוגיה מכזיב

 

אחת הבעיות המרכזיות המאפיינות פסיכולוגים בהערכת מסוגלות הורית היא השימוש בתיאוריות פסיכודינאמיות שאינן רלוונטיות למושא הדיון ומתוך כך גם בכלי מדידה שאינם תקפים ולא נועדו להערכת מסוגלות הורית. לדוגמא, מבחנים נפוצים כמו רורשאך ו-TAT לא נועדו למטרה זו.

 

שגיא טוען כי מרבית הפסיכולוגים הקליניים הנעזרים בכלים אלו אף אינם מיידעים את בית המשפט לגבי מגבלותיהם של כלים אלה. גם אם מדובר בכלים בעלי מהימנות לכאורה, כלומר מראים תוצאה דומה בבדיקה חוזרת – לתוצאות אין תוקף.

 

אפשר להשוות את התופעה למאזנים מקולקלים: נניח כי אדם במשקל 90 ק"ג עולה על מאזנים אלה שוב ושוב, והתוצאה תראה כל פעם שמשקלו 55 ק"ג. מהימנות המדידה כאן מושלמת, ואולם התוצאה אינה תקפה.

 

על אותו עקרון, בדיקות מסוגלות הורית נעשות בצורה שכיחה ע"י אותם בודקים, תחת אותן הנחיות מקצועיות, ללא התחדשות מדעית, ולכן אין זה מפתיע כי אנו עדים להרבה דוחות שמופקים ע"י אותו הפסיכולוג עבור הורים שונים כדוחות אלו מאד דומים בתבנית שלהם, לעיתים עם תוצאות ומסקנות דומות עבור אנשים שונים, אולם ללא כל תוקף.

 

חוקרים ממליצים לבטל את מבחן רורשך

 

מבחן רורשך הוא דוגמא פרטית טובה לכך. הפסיכיאטר השוויצרי הרמן רורשך הציג אותו ב-1921:  הצגת כתמי דיו לנבדק וניתוח האסוציאציות שיש לנבדק לגבי כל כתם. כיום אנו יודעים שהמבחן אינו מגלה את רוב ה"הפרעות" הפסיכולוגיות, קל וחומר שאינו מזהה תכונות אישיות ובוודאי שאינו מאתר יכולת לקיים יחסי הורה-ילד. הליקוי העיקרי של מבחן רורשך הוא ה-False Positive:

שמשמעו, אבחון ממצא חיובי בעוד שבפועל הממצא הוא שלילי. ובמילים אחרות, מבדק רורשך שוגה ומזהה כ-75% מן האוכלוסייה הנורמטיבית כאוכלוסיה בעלת הפרעות רגשיות.

 

הפופולאריות של מבחן זה בוודאי שאינה נובעת מהוכחות מחקריות לתקפותו. למעשה, הנתונים המחקריים אינם מצדיקים את השימוש בו. מחקרים רציניים ומבוקרים לא הצליחו להראות יכולת אבחנה וניבוי. גם עבודתו של Exner, שארגן מחדש את המתודולוגיה של רורשך לא הביאה לתוצאות תקפות. כל למשל העלה מחקר של Wood, Nezworski, Garb ו- Lilienfeld שתוצאותיו של Exner אינן מדויקות ונוטות להציג אנשים נורמאלים כבעלי הפרעות נפשיות. החוקרים, שהישוו תוצאות של 32 מחקרים בנושא ממליצים לחדול משימוש במבחני רורשך לצרכים קליניים או משפטיים.

 

חוק המכשיר

 

ובכל זאת פסיכולוגים בישראל עושים שימוש נרחב במבחני רורשך כמו גם במבחנים לא תקפים אחרים, מה שממחיש באופן מטפורי את חוק המכשיר Law of the instrument)) של הפילוסוף האמריקאי-ישראלי אברהם קפלן האומר: "תן לילד פטיש, והוא יגלה שכל מה שהוא נתקל בו טעון חבטה".

 

במקרה שלפנינו המקבילה לילד החובט בפטיש הם אותם פסיכולוגים שמעריכים באמצעות כלים בלתי תקפים. קפלן מציין כי "מצוידים בפטיש הפסיכופתולוגיה, בכל מקום בקליניקות שלנו, ובחדרי המתנה אנו תופסים בעיקר הפרעות, סימפטומים ואת הדינאמיקה שלהם. כך שאנו דופקים בפטיש הפתולוגיה למרות שאנו מעוניינים בבריאות נפש והסתגלות תקינה ולא בהפרעות מנטאליות".

 

כאשר מבקשים להעריך את יחסי ההורה עם הילד, נמצא כי מבחנים פסיכולוגים סטנדרטיים מסוגו של הרורשך מספקים מידע מועט ולא רלוונטי בקשר לשאלה האם ההורה הוא "טוב דיו" או "מתאים ביותר" למטרת הורות.

Posted in רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

 
הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 114 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: