חקירה מאומצת איתרה ילד מאומץ שחשף פתחתי את תיק האימוץ והשרות למען הילד העלים מסמכים של משפחתי הביולוגית

חקירה מאומצת איתרה ילד מאומץ שחשף פתחתי את תיק האימוץ והשרות למען הילד העלים מסמכים של משפחתי הביולוגית .

תביעת נזיקין כנגד השרות למען הילד משרד הרווחה פקידי הסעד אשר היו מעורבים מהוצאת הילדים ממשפחתם .

פרטים שהיתגלו בימים האחרונים  מדגישים שהשרות למען הילד ומשרד הרווחה הם אירגון פשיעה .

בימים הבאים יאותר הילד הנוסף ויוצא צו כנגד השרות למען הילד להוציא את כל המסמכים .

השרות למען הילד פועל בניגוד לחוק ומונע מיידע מילדים מאומצים מחשש לתביעות נזיקין

השרות למען הילד פועל בניגוד לחוק ומונע מיידע מילדים מאומצים מחשש לתביעות נזיקין .

השרות למען הילד נוהג מזה שנים ליתן מיידע על  הוריהם הבילוגים של ילדים מאומצים שהגיעו לגיל 18 .

מקרה נוסף שהגיע למערכת  מתאר מצה בלתי יאומן שאף נוהג בחוסר רגישות ואטימות .

הנני בן מאומץ מגיל 5.8 חודשים .

בשנת 2006 פניתי לשרות למען הילד לפתוח את תיק האימוץ זומנתי לפתיחת התיק . בפתיחת התיק נאמר לי שהורי מתו. אך לא נאמר היכן הם קבורים נאמר לי שנולדתי בבי"ח העמק בעפולה וגדלתי בנצרת עלית סבלתי מהתעללות והזנחה ולכן הוציאו אותי מהבית יחד עם עוד 3 אחים ואחות אחת . שם המשפחה ות.ז קודמת לא נמסרו ליידי מה שכן אותרה המשפחה האומנת שלי ושם נתגלה לי שם המשפחה כמו כן בכוחות עצמי מצאתי את דוד שלי דרך אבא של חבר . לאחר ה-פגישה פניתי באמצעות מכתב לעו"ד אלה שגיא מטעם השרות למען הילד וביקשתי הסברים נאמר לי ונכתב לי גם שאין יותר מידע אודות התיק שלי . אצרף את כל המכתבים והמסמכים הנ"ל אנא עזרו לי אמא שלי ז"ל כאשר הייתי בגיל 17 נפתרה ממחלת הסרטן ומכיוון שהחוק מאפשר רק כאשר אני מגיע לגיל 18 לפתוח את התיק פספתי את הרגעים האחרונים ואת ההלוויה שלה . כמו כן לא הצלחתי לדעת מאיזה סיבה אבי נפטר אך בידי גם תעודות הפטירה .

בפנייה של המערכת לדבורה ציון מנהלת השרות למען הילד בחיפה הופנתי לבתייה ארטמן היועצת המשפטית של משרד הרווחה שכידוע הינה חותמת גומי לטיוח פשעי פקידי הסעד .

בחוק קבוע שאם הגיע הבן המאומץ לגיל 18 חייב משרד הרווחה ליתן את כל החומר .

משרד הרווחה מונע מזה שנים מתן מיידע ואף מאיים על הורים מאמצים שלא יאפשרו קשר גם לאחר גיל 18 מהסיבה .

חשש בפני תביעות נזיקין וחשיפת ,פשעים של עובדי השרות למען הילד ומשרד הרווחה כמו שקבע השופט שמואל בוקובסקי .

מכן יש להבהיר שמשרד הרווחה פועל בניגוד לחוק ויש להגיש תביעת נזיקין ,קובלנה פלילית ועתירה מנהלית נגד כל עובד שלא מאפשר מיידע זה .

פניות אלו יועברו לוועדת הרווחה של הכנסת  בבקשה לדיון מהיר .

התנועה למען עתיד ילדנו מודה ואף משבחת את כבוד השופט אביטל חן איש יקר בין היחידים אשר עושה הכל לדאגה למען שלומם של ילדים

כבוד השופט אביטל חן

 

השופט אביטל חן איש יקר בין היחידים אשר עושה הכל לדאגה למען שלומם של ילדים .

השופט אביטל חן בעל מזג שיפוטי נדיר שאיננו נמצא בנופם של בתי המשפט .

איש נעים הליכות אשר בוחן כל מקרה לגופו ואיננו חותמת גומי לפקידי הסעד .

השופט חן ישב שעות ארוכות ואיפשר להורים לומר את דבריהם באריכות תוך שהוא שומר על כבודם .

את יום העבודה סיים בשעות אחר הצהריים  המאוחרות

התנועה למען עתיד ילדנו מעניקה אות כבוד ורטואלי לשופט אביטל חן ומחזקת אותו

ומאחלת כן ירבו כמותו .

פקידת סעד מירושלים מונעת תוך איומים על המשפחה המאמצת שלא תאפשר מפגשים בין הבן המאומץ להוריו הביולוגיים יש לציין הילד בין 19 .

פקידת הסעד שפרטיה יפורסמו בימים הקרובים הודיעה להורים הבילוגיים שלא יקבלו עזרה אם יאפשרו קשר בין בנם המאומץ למשפחתו הבילוגית .

הדרך בה פועלים פקידי הסעד לצנוע פתיחת תיקי אימוץ בשל כך שלא יתבעו ע"י המשפחה הילוגית או הילד המאומץ זוהי שיטה פסולה שיש לשים לכך סוף .

פנייה ברוח זו הועברה לשר הרווחה להדיח את פקידת הסעד .

התנועה תבצע בימים אלו מיפגש מתוקשר שבו תחשף האמת אף מדוע הוצא הילד מביתו .

פקידת הסעד פנתה להורים המאמצים שלא יאפשרו שום קשר עם הבוריו הבילוגיים .

יש לציין הילד נפגש בעבר עם הוריו ללא ידיעת פקידת הסעד לאחר גיל 18 .

התנועה תגיש תלונה במשטרה על איומים,שימוש בכוח המשרה למטרה אסורה,סחיטה באיומים .

עבודתם הטמאה של העובדים הסוציאלים האמריקנים נחשפת בתחקיר של רשת טלויזיה אמריקנית

צפו בתחקיר של רשת טלויזיה אמריקנית שחשפה שחיתות בלתי נתפשת של עובדים סוציאלים אמריקנים שחוטפים ילדים לאימוץ עבור בצע כסף. בעקבות התחקיר פתח משרד מבקר המדינה האמריקני בחקירה מקיפה בנושא.

בישראל התקשורת פוחדת לחשוף ומשרד מבקר המדינה מתעלם מן השחיתות החוגגת בקרב פקידי הסעד במשרד הרווחה.

התנועה דורשת כי פקידי הסעד יחשפו את מרכיבי השכר בתלוש המשכורת שלהם.

התקשורת בבריטניה חושפת: עובדים סוציאלים חוטפים תינוקות בגלל רכילות של שכנים

רשויות הרווחה בליווי כוחות משטרה הגיעו לביתו של זוג בריטי צעיר על סמך רכילות בלבד של שכנים כי תינוקם בן ה-5 חדשים סובל מהזנחה. התינוק נלקח מהוריו והוחזר להם מאוחר יותר. בישראל התינוק היה נלקח לאימוץ ולא חוזר יותר לבית הוריו.

 

התקשורת בבריטניה חושפת, אך התקשורת בישראל יודעת ושותקת. צפו בסיפור שסוקר ע"י אחת מרשתות הטלויזיה הבריטית.

עוד בבריטניה:

פקידי סעד מקבלים בונוס כספי עבור ילדים שנחטפו לאימוץ

שופט בריטי תקף עובדים סוציאליים פנאטים שחטפו ילדה 

עובדים סוציאלים גנבו לי את הילדים לאימוץ

"כשהפכתי לאמא הרגשתי שאני כבר לא מאמינה להורי המאמצים, שתמיד סיפרו שאמא שלי היא אישה רעה שזרקה אותי", אומרת נועה שאומצה בהיותה פעוטה.

"כשאמי המאמצת התחילה להפעיל עלי לחצים וטענה שאני לא מפגינה מספיק אחריות כלפי הילד, הרגשתי שהיא מתנהגת כמו העובדת הסוציאלית שחטפה מאמי הביולוגית שלושה ילדים".

"אמי המאמצת אמרה לי שנולדתי מחדש ושאני צריכה לשרוף את העבר שלי, שהמשפחה הביולוגית שלי כבר לא קיימת".

עפ"י דיווחי משרד הרווחה כ-300 תינוקות ופעוטות נמסרים מדי שנה לאימוץ בישראל.

לכתבה המלאה בידיעות אחרונות (הקובץ גדול, יש לחכות מספר דקות לטעינה)

פורסם 29 מאי 2008, ידיעות אחרונות

פקידי סעד מקבלים בונוס כספי עבור ילדים שנחטפו לאימוץ. הבריטים כבר הבינו כי העובדים הסוציאליים שלהם פועלים במסגרת פשע מאורגן. מתי יבינו זאת הישראלים?

How social services are paid bonuses to snatch babies for adoption 

 

כתבת תחקיר מינואר 2008  מתארת איך מערכת הרווחה בבריטניה פועלת בנושא אימוץ ילדים וחושפת שערוריה כי השירותים הסוציאליים מקבלים בונוסים על כל חטיפת תינוק לאימוץ.

בישראל שחיתות זו של קבלת פרמיות עבור ילדים שהוצאו מהבית עדיין מטואטאת מתחת לשטיח, ומשרד הרווחה מצליח להסתיר פשע מאורגן זה ובהצלחה (זמנית אמנם)

הסיבה לכך שמשרד הרווחה לא מגיב על האשמות חמורות אלו היא כי העובדים הסוציאלים יודעים שברגע שתביעה כזו תגיע לבית משפט הם יאלצו לחשוף בפני השופטים והציבור את מרכיבי תלושי השכר שלהם ופירוט תזרים המזומנים האדיר שמוזרם אליהם ואז יתגלו בערוותם.

 

בבריטניה בה כ-50 מליון תושבים מוציאים כ-75 ילדים מהבית מדי שבוע עפ"י צו בית משפט, ובסיכום שנתי, 3900 ילדים מדי שנה.

 

בישראל בה כ-7 מליון תושבים מוציאים כ-4000 ילדים מדי שנה מהבית בצו משפט, המספר הגבוה ביותר בעולם (יחסית לגודל האוכלוסייה).

 

מספר הילדים המוצא מביתם גבוה בפועל מזה שדווח ע"י שר הרווחה  (כ-4,000 ילדים בשנת 2006) משום שרובם מוצאים מהבית ללא צו בית משפט, לכאורה בהסכמת הוריהם, אך הסכמה זו לעיתים מלווה קודם לכן בהטלת אימה וטרור של העובדים הסוציאליים על ההורים, לעיתים תוך שימוש בסחיטה ואיומים כי אם לא יסכימו לחתום אז פקידי הסעד יפעילו את סמכותם וכוחם כדי לנתק את ההורים מילדיהם לצמיתות. שיטה זו, מטרתה לעקוף את מערכת בתי המשפט.

 

לצורך הדגמה בדקנו את העיר מודיעין.

 

עפ"י דוח שר הרווחה נמסר כי במודיעין הוצאו בשנת 2006 עפ"י צו בית משפט 5 ילדים, ואולם בדוח סיכום שנתי שהוציאה לשכת הרווחה בעירית מודיעין מדווח על 22 ילדים שהוצאו לסידור חוץ ביתי, מספר גבוה פי 4 ויותר מזה המדווח לשר. ובמילים אחרות מספר הילדים המוצאים מהבית שלא במסגרת צו בית משפט גבוה בהרבה ממספר הילדים המוצאים במסגרת צו בית משפט, שאף הוא כשלעצמו אדיר מימדים.

 

העיר מודיעין היא רק דוגמא אחת מיני רבות ובמאמר עתידי נפרסם דוח נרחב יותר.

 

 ולבסוף:

 

סיפור אישי של זוג מן העיר מודיעין שבנם כמעט נחטף לאימוץ. 

שחיתות של עובדים סוציאלים בלשכת הרווחה בעיר מודיעין. מכתב שהגיע למערכת.

לכבוד

…

שלום רב! 

הנידון:  תלונה על עו"ס אתי עיני ואיריס חדש

 

שמי נורית (שם בדוי) .אני בת 24 ונשואה לנתן (שם בדוי) בן 27.

אנו נשואים מזה שלוש שנים. ויש לנו ילד בן שנתיים.

ברצוני להביא כאן מסכת פעולות בלתי חוקיות ובלתי אנושיות  שנקטו בהן העובדות סוציאליות לפני כמעט שנתיים.

 

עובדות סוציאליות שמדרבנות לרצח תינוקות

 

בהיותי בשלבים מוקדמים של ההיריון-בחודש רביעי החלו מריבות ביני לבין בעלי. חמותי ,שאז חשבה שעובדת סוציאלית יכולה לעזור, פנתה לרווחה במטרה שיעזרו לנו ושייעצו לנו מה לעשות.

בתקופה זו  הייתי סטודנטית וכאמור בחודש רביעי להריוני.

 

קיבלתי  טלפון מעובדת סוציאלית בשם אתי עיני מלשכת הרווחה במודיעין. הופתעתי לטלפון זה והיא הסבירה שחמותי פנתה אליה מדאגה לשלומנו.

היא מיד החלה  בהתקפה של מילים ואמרה ששמעה שאני בחורה יפה ומוצלחת ואקדמאית וחבל לי להמשיך בנישואין האלו ושכדאי שאבצע הפלה ואתגרש ואמשיך בחיי הלאה!!

 יש לציין שהייתי מוכת תדהמה, איך אדם שלא מכיר אותי ואת כל הסיפור יכול כך בטלפון אחד לשכנע אותי לעשות הפלה-הרי זהו  ר-צ-ח!

 

מכאן והלאה המשיכו הטלפונים והשכנועים לבצע הפלה. והם רק התחזקו כאשר נודע לנו בחודש 6  להריון שיש משהו לא בסדר בעובר והוא כנראה ייולד עם מום רציני.

אני העדפתי להתעלם ממנה ולא לשתף פעולה עם אישה שמשכנעת אותי לבצע הפלה ושאינה נפגשה איתי כלל.

 

לאחר זמן רב הרווחה שלחו לי מכתב לפגישה בלשכת הרווחה במודיעין.

 הגעתי, וגם אז שמעתי שכנועים רבים להפלה וגירושין.

 

עובדות סוציאליות שמקיימות ועדות החלטה בלתי חוקיות ללא כל פיקוח חיצוני

 

בנוסף העובדות סוציאליות,בחסות פקידת הסעד,דרשו מאיתנו להגיע לוועדה בפורים.

אנחנו טענו שאין באפשרותנו כיוון שזה חג ואנחנו עורכים סעודת חג וכו'.. ואין לנו את האפשרות .

ביקשנו שידחו לנו את מועד הוועדה אך הן טענו שאם לא נבוא הן יערכו את הוועדה בלעדינו ושהן לא תהיינה אחראיות לתוצאות.

 

עובדות סוציאליות שמפעילות הטרדה מאיימת בבתי חולים

 

ילדתי את ילדי –עמיתי (שם בדוי) ביום xx.xx.06 בביה"ח הדסה עין כרם שבירושלים.

ולא ידעתי שמכאן מסכת ההתעללות מצידם רק מתחילה…

 

שעות ספורות לאחר שהעלו אותי מחדר ניתוח למחלקה, וכאשר אני עדיין לא התאוששתי מהלידה הופיעו מולי ומול בעלי שתי העובדות סוציאליות  אתי עיני ואיריס חדש בטענה שבאו ל"בקר" ולשמוע מה קורה…..

הם חקרו וחקרו ושאלו והפריעו את מנוחתי. וכל זאת כאמור-שעות ספורות לאחר הלידה כאשר כל העניין לשמו הן באו אינו מצדיק את דחיפות הביקור.ומפריע לשלוותי בתור יולדת,לילדי שרק נולד וכן לבעלי.

בנוסף לכך,הן גם עירבו את העובדת סוציאלית של בית החולים בטענה שכביכול תשגיח עלינו לראות אם הכול בסדר..

 

היא הגיעה למיטתי למחלקה בשבת אחרי לידה,כאשר אני ובעלי יושבים ומקדשים ואוכלים סעודת שבת.

בטענה שהיא צריכה להוציא אותנו אחד אחד לחדר בנפרד ולדבר איתנו ביחידות.

כל זאת בערב שבת ,במנוחה שכביכול ייחלנו לה, ועוד באמצע סעודת שבת והפרעת השקט הנפשי.

 

עובדות סוציאליות שמלבות סכסוכים בין בני זוג

 

יש לציין שכל המתח שגרמו לנו והלחץ בו היינו גרר אותנו לצערנו הרב למריבה שלי ושל בעלי.דרך הטלפון והחלטה של בעלי להיפרד.ולקיחת החפצים שלי מביתנו במודיעין והעברתם לבית הוריי שבירושלים.מעשה שלאחר מכן הצטער עליו. כאשר שמעו זאת העו"סיות הן החלו לפעול במהירות מופרזת ובחיפזון רב על מנת ל"הגן" ,לטענתן, על הילד .

 

איריס חדש הוציאה צו חרום שאין אפשרות להוציא את הילד מביה"ח כלל בטענה שהוא בסכנה ממשית, דבר שלא היה ולא נברא ושאין לו שום אסמכתא ועילה לבצע צו חרום בשל הנסיבות שאירעו.

 

עובדות סוציאליות שמהוות סכנה לשלומם של תינוקות

 

נגרמה לי עוגמת נפש רבה מאוד כאשר הגעתי לתינוקייה על מנת להניק את ילדי אך נאמר לי שאסור לי להוציא אותו להניקו..אלא רק לראות אותו דרך החלון …

יש לציין שלתינוק היה צהבת ודאגתי לו מאוד וכאמא הייתי זקוקה לחבק אותו ולהיות איתו יותר וכן היה מאוד חשוב לי מאוד להניקו וכל אלו כאמור נמנעו ממני.

 

לאחר שכנועים רבים והפעלת אנשים שונים הותר לי להוציאו לחדרון סמוך ושם להניקו תחת השגחה פרטנית.(פשוט מזעזע!)

 

עובדות סוציאליות שממוטטות כלכלית משפחות על מנת לפרק אותן

 

בימים אלו לקחנו אני והוריי בדחיפות רבה עו"ד יקר מאוד בשם אורי (שם בדוי) בעלות של אלפי דולרים וכל זאת על מנת שאוכל כמו כל יולדת ללכת עם  ילדי הביתה.

 

זה היה שבוע לפני פסח ומיהרנו לביהמ"ש בראשון לציון לשופט תורן חירום –ע"פ בקשת העובדת סוציאלית  על מנת להחליט מה לעשות. גם השופט לא הבין את חומרת העניין לרוץ בערב פסח ולהוציא אותי מביה"ח בשביל זה כאשר אני מדממת כמויות רבות של דם ושאיני מרגישה טוב.

 

איריס חדש התעקשה שאלך למקלט לנשים מוכות –דבר שבכלל לא עלה על הדעת ומכל זווית ראייה לא  השתייכתי אליו כלל וכלל.

 ולאחר מאבקים משפטיים רבים ועוד מס' דיונים בבתי משפט וריצות דחופות הוחלט שאצא עם התינוק לבית הוריי.

יש להדגיש שכל הריצות הדחופות האלו היו מוגזמות וללא הצדקה כלל.

 

עובדות סוציאליות שפולשות לבתים ללא צו בית משפט

 

לאחר שיצאתי מביה"ח  שוב הופיעו שתי העוס"יות  בבית הוריי ללא כל התרעה מוקדמת ובשעת בוקר מוקדמת כשרק קמתי, בטענה שזה היה דחוף להם לבוא לראות מה עם התינוק…הן ביקשו ממני לראות איפה הוא ישן ולעשות סקירה בכל הבית ורק לאחר שסקרו את כל הבית והתעכבו הן  יצאו .

 

יחד עם זאת  החליטה איריס חדש שאסור לי להוציא מבית הוריי את התינוק מחשש לסכנה או לפגיעה בו.

גם כאשר ביקשתי לצאת איתו לבקר את סבתי או לעשות מבחן שנותר לי לסיום התואר היא לא אישרה לי ולאחר מאבק משפטי ושיחה עם העו"ד שלי היא הסכימה בתנאי שאודיע לה מתי אני יוצאת ומתי אני חוזרת.ממש עוצר של מחבלת פלשתינאית..

 

בנוסף הם התקשרו מס' פעמים  לטיפת חלב לשאול האם הכול בסדר ואיך היחס שלי לתינוק.

הם גם לא נתנו לבעלי לראות אותו אלא רק במרכז קשר. כאילו שאנחנו עבריינים.

פשוט לא נתנו לנו להיות ולגדל בחופשיות את ילדנו.

 

עובדות סוציאליות שבונות לעצמן עומס עבודה מלאכותי

 

בדיון האחרון הוציאה איריס חדש צו נזקקות לילד ולאחר שביקשה שהצו יהיה לכמה שנים השופט התפלא מאוד למה לכמה שנים? הרי הזוג נראה בסדר וזהו רק סכסוך משפחתי שניתן לפותרו.

לבסוף הוחלט שצו הנזקקות יהיה לשנה ושבמהלכו נעבור אבחונים פסיכו דיאגנוסטיים וטיפול זוגי ופסיכולוגי.ואז יהיה ניתן לסיימו.

 

עובדות סוציאליות שמפעילות אלימות נפשית כלפי משפחות

 

במהלך כל  התקופה בה שהיתי אצל הוריי היה אסור עלי לפגוש את בעלי ולדבר איתו טלפונית ואפילו לא בהודעות sms   והייתי מקבלת עשרות טלפונים מהעובדות סוציאליות  בהן הן מגדפות את הקשר שלנו ומלכלכות על בעלי. וכן בעלי קיבל טלפונים רבים בהם הן לכלכו ודיברו רעות אודותיי.

 

יש להדגיש שהיום אנו גרים בעיר פלונית ונמצאים בטיפול זוגי ופסיכולוגי.

עברנו את האבחונים.ואנחנו חיים בשלום ובשמחה עם ילדנו המקסים.

 

עובדות סוציאליות שיכורות מכח שמפעילות סמכויות שאין להן ובניגוד לחוק על מנת לפרק מסגרות משפחתיות

 

עם זאת  יש לי עדיין טראומה ממה שגרמו לי העובדות סוציאליות ונזק נפשי וגופני.(יצורפו אישורים באם יהיה הצורך).

 יש לציין שבתור בחורה עשיתי שרות לאומי באגף הרווחה ואני יודעת מהי הדרך הנכונה בה אמורות עובדות סוציאליות להתנהג ולפעול.

אני מאשימה בזאת את איריס חדש ואתי עיני:

1.      בגרימת נזק נפשי מהעוול הרב שגרמו לי לא לראות את התינוק ובהגזמה.ומהלחץ הרב שגרמו לי לאחר הלידה.לכן אני מטופלת היום בטיפול פסיכולוגי פרטני. ואני סובלת מהטראומה הזו עד היום.

2.      בגרימת נזק גופני בכך שלא אפשרה לי להניק את ילדי ובכך גרמה לי לגודש ולהעלאת רמת הפרולקטין אצלי בגוף עד היום.ואני נוטלת כדורים בשביל זה.

3.      בשימוש בכוחה כפקידת סעד וכעובדת סוציאלית מעבר למותר לה ובחריגה וההגזמה מוחלטת.

4.      בשידול ובשכנוע לרצח.בזמן ההיריון כאשר שידלה אותי לבצע הפלה וכידוע הפלה =רצח!

5.      בגרימת נזקים כספיים רבים על הוצאות משפט ועו"ד בסך של אלפי דולרים וכל זאת על מנת להוכיח שאנחנו בסדר.

 

עובדות סוציאליות שגורמות נזק קשה לילדים ולמשפחות ועדיין מסתובבות באופן חופשי בקרבנו במקום לבודד אותן בהסגר

 

אנחנו פגועים מאוד מהיחס אלינו כעבריינים וכפושעים. מהדיבור המזלזל והפוגע אותו קיבלנו משתי עובדות אלו.

האם זהו תפקידה של הרווחה???

האם היא באמת דאגה לשלום הילד? הרי היא שכנעה להרוג אותו.מה פתאום היא דואגת לשלומו?

אסור להן בשום פנים ואופן לטפל במקרים מסוג זה ובכל מה שקשור לילדים.הן פושעות.והן צריכות לתת את הדין על כל מה שגרמו.

למען לא יינזקו חס ושלום עוד משפחות תמימות בישראל שנקלעו למצב זה!!!!

 

אני מבקשת בזאת לטפל בחומרה בעניין זה.

  

                                                                                                         נורית

עובדים סוציאלים מסבים נזק נפשי קשה לילדים ע"י העמדם בקונפליקט יומיומי בין משפחתם הביולוגית לבין המשפחה האומנת המחזיקה אותם כבני ערובה

חלקם מן הילדים החטופים הללו מפתחים מאוחר יותר את תסמונת שטוקהולם, ומזדהים עם המשפחה האומנת וזאת באמצעות נסיונות הרחקה של הילד מהמשפחה הביולוגית, אם בהקטנת הסדרי הראיה עם המשפחה הביולוגית ואם ע"י שטיפת מח של המשפחות החוטפות ושל העובדים הסוציאלים למיניהם, אותם עובדים סוציאלים שגרמו מלכתחילה לבעיה הכאובה הזו. 

מחקר MIT קובע: משפחות אומנה אינן ראויות לגדל ילדים של משפחות ביולוגיות

קראו את תגובתה של אישה אומנת בפורום אומנה אשר שואלת איך ניתן להרחיק ילדה ממשפחתה הביולוגית האוהבת. 

אנחנו נמצאים בקשר עם שתי עובדות סוציאליות- אחת שייכת ללשכת הרווחה המקומית, אשר מלווה את משפחת הילדה מזה שנים, והשניה, עובדת מט"ב. העובדות הסוציאליות חושבות שצריך לשמור על קשר עם המשפחה ולא נראה להם מוגזם המצב כפי שהוא עכשיו. המטפלת אליה התחלנו ללכת לטיפול משפחתי חושבת שזה מוגזם וצריך להמעיט בביקורים. בשבוע שעבר הסבתא של הילדה נסתה "לסחוט" עוד ביקור אחד, וכשסרבנו (+שעה וחצי של בכי ודמעות…) היא באה לבקר אותה למחרת בבית הספר, הוציאה אותה מן השיעור וגם נתנה לה ממתקים וצ´ופרים. אני רוצה לספר לכם שאני הרגשתי עם זה זוועה! אני לא מבינה איך ממקום שבו רצינו לעשות רק טוב ולהציל ילדה שאפשר לתת לה בית יותר טוב, הפכנו ל"מפלצת" בסיפור… אני צריכה שהסבתא הזקנה והמסכנה תתגנב בחשאי לבית הספר כדי לראות את נכדתה האהובה???? בשבוע שעבר התקשרתי לעו"ס ובקשתי שימצאו סידור אחר לילדה, כי אני לא עומדת בזה… כמובן שהן הגיעו שתיהן וישבו לי על הראש (ועל המצפון…) ושכנעו אותי להמשיך. הטיעון שהן מביאות הוא שפשוט הסבתא חלשה ואינה מסוגלת לעמוד בלחצים של הנכדה וזו בעצם הסיבה העיקרית בגינה היא לא מגדלת אותה… אני ממשיכה אבל קשה לי מאד. אני חושבת שכבר כתבתי פה אבל אני טיפוס מדי רגיש ופגיע וכל "תקרית" כזו מוציאה אותי מהאיזון.  הקושי הזה מתבטא בתחושה שלא לקחתי ילדה למשפחה אומנת אלא לקחתי על עצמי עוד משפחה שלמה שאני נאלצת להתמודד עם טענות, מענות, פערים גדולים בהרגלים ובדרישות, וילדה שמנווטת בצורה מניפולטיבית בין שני הבתים… דרך אגב- שמעתם פעם על תדירות ביקורים של פעם בשבוע+כל שבת שניה, והאם זה לא מוגזם??? מעדי שמתמודדת בקושי…

נחום עידו מנסה להשתיק את התקשורת כבר הרבה שנים אך ללא הצלחה. הפשע המאורגן של משרד הרווחה נחשף והולך

FM 90 – רדיו אמצע הדרך 

 8  בנובמבר 1998     

לכבוד 

מר משה שוורץ 

מתאם תחנות רדיו אזורי ידושלים  

שלום רב,  

 

הנדון: התכנית "אישי נשי"בעקבות בדיקתי בענין התכנית "אישי נשי" ששודרה ב-16.8.98

להלן תשובתי:

1.      תמהני על הניסיון להציב את ממסד הרווחה כ"צד נפגע". צריך תפיסה אורווליינית של השפה כדי לטעון לפגיעה בעקבות השידור כאשר העובדות "זועקות" בשם הנפגעים.בכל מקרה – כללי האתיקה מתייחסים "לאדם" ומדגישים זאת. אינני מבין מי נפגע במשדר אשר העלה מקרה קשה, תוך אי חשיפה של הנוגעים בדבר.בנוסף לכך עלי לציין שבכל פעם "שממסד הרווחה" התבקש להגיב הסרוב היה נחרץ ושיטתי.

 גם היום (8.11.98) התבקש דובר המשרד, מר נחום עידו להגיב על מקרה בנושא אחר וסרב באופן נחרץ תוך התקפה אישית, באזני המפיקה, כלפי הדר', אסתר הרצוג. (הוא גם שלח מכתב אזהרה בו הוא מאשר שאינו נוהג להגיב, המכתב רצ"ב).

2.      מהבירור שערכתי עלה כי בשום פנים ואופן לא ניתן היה לזהות את הקטינה שעליה דובר בתכנית (מלבד, כמובן, ע"י אנשים הנוגעים ישירות בענין). לא רק שאימה של הקטינה נתנה הסכמתה לפרסום (מכתבה רצ"ב), היא אף היתה מוכנה שיוצגו השמות והפרטים הקשורים לכך, של ביתה ושל כל המטפלים בענינה, באופן גלוי לחלוטין. דר', הרצוג לא הסכימה לכך.

3.      המראינת נקטה בשידור פרקטיקה מקצועית וסבירה. היא ראיינה את גב' מקסין דורית אשר פירטה את האירוע באופן עובדתי וענייני כאשר דר' הרצוג מציגה לה שאלות ומגיבה על דבריה.           

ראיונות מסוג זה מתרחשים בכלי התקשורת לרוב והם מאפיינים נושאים רגישים כמו זה המדובר. מעבר לאמור לעיל אני מבקש להבהיר כי אני רואה בתלונת משרד העבודה והרווחה נסיון חמור להשתקת הטיפול התקשורתי בנושאים בעלי חשיבות רבה עבור הציבור. העובדה שמר נחום עידו, דובר המשרד, העלה האשמות חסרות שחר ובסיס וללא כל בדיקה של ממש, מצידו, מעידה שאין מדובר בתום לב של המתלונן. 

במכתבו מיום 25 באוגוסט 1998 הוא טוען: "הדר' אסתר הרצוג השמיצה בצורה גסה ביותר את מחלקת הרווחה של עמק חפר ואת העובדות הסוציאליות שטיפלו בקטינה" "בתכנית התארחה אימה של הקטינה" "הוזכר בתוכנית שמה המלא של הקטינה".

כאשר – לא הוזכרו בתכנית הנדונה שמות העובדות ולא שמה של מחלקת הרווחה. אימה של הקטינה לא התראיינה ושמה המלא של הקטינה לא הוזכר. 

נראה לי, לפיכך, שהתלונה תמוהה ומעלה חשש לשיקולים זרים. מאחר וידוע לי שמשרד העבודה והרווחה פועל באופן עקבי כדי למנוע מהתקשורת להעלות נושאים שבטיפולו, כאשר עלולה להישמע ביקורת על דרכי פעולתו. חשוב שהנהלת הרשות השניה תגיב כמתחייב מהמנדט הציבורי הנתון לה, להבהיר כי לא תאפשר "סתימת פיות". 

נראה לי, שיש מקום שהרשות השניה תעביר מסר ברור לגופים ציבוריים ובעלי עצמה כמו משרד העבודה והרווחה, שלא יוכלו להשתמש בכוח הנתון להם בחוק כדי לאיים ולהפחיד. במיוחד נכון הדבר ביחס לתכניות ולמגישי תכניות המטפלים בנושאים בעלי רגישות ציבורית רבה. 

יותר מכך, נושא התלונה קשור לחשיפה בפני הציבור של פגיעה, לכאורה, באנשים חלשים ביותר בחברה, חסרי אמצעים כלכליים וקשרים פוליטיים של ממש להגן על היקר להם ביותר, על ילדיהם. אמצעי התקשורת הם כמעט הדרך היחידה שלהם לזעוק כנגד עוול ושרירות לב. הם ה"נפגעים" האמיתיים. 

אני רואה לעצמי זכות וחובה לאפשר טיפול יסודי בפגיעת המימסד בזכויות אדם יסודיות. בעשותי זאת אני סבור שאני מבטא נאמנה את רוח מטרותיה של הרשות השיה כמו של תקשורת ציבורית בכלל ומבטיח את מימוש "עקרונות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, לרבות הזכות לבטא דעות חריגות לא אהודות" – ככתוב בסעיף הראשון של כללי האתיקה. 

כל פנייה ענינית של משרד העבודה והרווחה, כמו של כל גוף ופרט, תזכה להתייחסות בכל כובד הראש. תגובת "המימסד" חשובה בעיני לא רק בגלל דרישת "כללי האתיקה" אלא גם לצורך הבהרה ובירור לטובת הנושא המטופל והאנשים הנפגעים, לכאורה. אי לכך, אני חוזר על דברי במכתבי מיום 15/9/98 כי "נשמח לראיין את שר העבודה והרווחה ולקבל ממנו הסברים על מדיניות המשרד בנושאים הקשים שעלו בתכנית", אם אמנם מעוניין דובר משרד העבודה והרווחה לממש את זכות התגובה.      

בכבוד רב

צבי שפירא                                                                                                      

מנכ"ל 

מקור

התעללות בילדים – האם ההורים מאבדים שליטה או המערכת מאבדת שליטה?

 תדמית מעוותת מול מציאות אמיתית

חשוב רגע על המושג "התעללות בילדים". מה עולה לך בראש?

עולה לך תמונה של הלקאות רצחניות, אונס ברוטאלי, מרתפי עינויים. 

חשוב רגע על המושג "אומנה". מה עולה לך בראש?

עולה לך תמונה של גן עדן, של בטחון, של תינוק שניצל ברגע האחרון מידי אימו האכזרית שניסתה למכור אותו בפינת רחוב. 

חשוב רגע על המושג "משרד הרווחה". מה עולה לך בראש?

עולה לך תמונה של ארגון שמתערב רק במקרים קיצוניים, מוציא ילדים מביתם רק כמוצא אחרון, והמחדלים היחידים המלווים אותו הם בגין החזרת ילדים לבתים מסוכנים בשל פרצה כזו או אחרת בחוק. 

זוהי התדמית הקיימת היום בישראל, תדמית מעוותת שנבנתה במהלך 60 שנות קיומה של מדינת ישראל כדי לקדם את יחסי הציבור של העובדים הסוציאלים ולבנות להם מוניטין מזוייף של כהנים עובדי קודש ומצילי חיים. 

מוניטין מזוייף זה נבנה אבן על אבן, יום יום, שעה שעה ע"י ליקוט מקרי קצה אכזריים של הורים שהתעללו באמת בילדיהם עפ"י אמות המידה שהוצגו לעיל והצגתם של מקרים אלו בתקשורת כנורמת התעללות קיימת. 

עובדים סוציאלים הם כת פשיסטית בעלת כח בלתי מעורער 

מוניטין מזוייף זה נבנה כדי לצבוע את תדמיתם של העובדים הסוציאלים בורוד, כאנשים מצילי חיים, וזאת כדי שהחברה הישראלית תיתן להם מנדט וכח בלתי מעורער לשלוט באופן חסר תקדים בחייהם של ילדים. 

החברה הישראלית איפשרה לגסטפו העובדים הסוציאלים, אנשים חסרי יכולת, חסרי כישורים, חסרי גישה אנושית לפלוש לבתים, לבצע חיפושים, לערוך חקירות משפילות ולבסוף לחטוף ילדים וזאת גם ללא צו שופט אלא במסגרת סמכותם הבלתי מוגבלת בלבד. 

"מצילי הילדים" טוענים כי סמכותם צריכה להיות עליונה וכל נסיון של ההורים להפריך את טענתם נתקל במשפט הסתום וחסר הבושה "הורים דורשים את הזכויות שלהם ובכך מפרים את זכויות הילדים".

מצב זה לא רק שפוגע בהורים, הוא בעיקר פוגע בילדים.

 עובדים סוציאלים פוגעים בילדים שמעולם לא התעללו בהם ע"י הפרעה ופגיעה בלתי פוסקת בתא המשפחתי אותו הם רואים כאורים ותומים, וכבסיס לבטחון חייהם. השפלת ההורה ע"י עובד סוציאלי בנוכחותו של הילד ע"י פלישה דורסנית לאינטימיות של הוריו, משפחתו וביתו מערערת את בטחונו של הילד באנשים וממוטטת את מערך האמון בין ילד להוריו. 

המערכת חוששת מן העובדים הסוציאלים ואינה תובעת אותם על רשלנות ושחיתות

הפשע הגדול ביותר של העובדים הסוציאלים הוא העובדה כי בשל התמקדותם במקרי שווא הם זונחים את מקרי ההתעללות האמיתיים בהם קיימת סכנת חיים ממשית לילד, והתוצאה היא טרגדיות שקורות ויכלו להימנע. הפרסומים המגיעים לתקשורת על מקרי ההתעללות האמיתיים עושים שירות חינם לפקידי הסעד.

במקום לתבוע את עובדי הרווחה על רשלנותם בנושא, עובדי הרווחה מנצלים את המומנטום של הכתבות הללו כדי לשפר את מעמדם בעיני הציבור. 

כת העובדים הסוציאלים מבצעת שטיפת מח להמונים

בעקבות עבודת הקודש שעשתה מירב בטיטו בכתבתה "יתומי הרווחה" החלו לצוץ כפטריות אחר הגשם כתבות על התעללות בילדים וזאת כחלק ממדיניות הצפת המידע האובססיבית שמנהל כיום משרד הרווחה באמצעות דוברו נחום עידו כדי לסתום את החור שנפער ואשר מאפשר הצצה לעולמם המכוער והעלוב של העובדים הסוציאלים בכלל ושל החברה הישראלית בפרט.

זה החל בכתבה על האם שגרמה כוויות לשני ילדיה בירושלים וממשיך בפעוט מאור יהודה שנפגע בראשו ע"י שני הוריו דרך דוח נתונים על התעללות מינית בילדים לשנת 2007 (בדוח לא מזכירים כמובן את גודש מעשי האונס המתרחשים בפנימיות משרד הרווחה) 

ליבי על הילדים הרכים הללו שבקושי נשמו את נשימותיהם הראשונות בעולם הזה וכבר נאלצים להתמודד ובקושי רב מול מוראות העולם הזה, אך בל נתלהם ובל נטעה, זוועות העובדים הסוציאלים כנגד ילדים רכים מהדהדות בכל פינה ולא ניתן להסיק ממקרים בודדים על הכלל. 

התעללות אמיתית בילדים היא דבר חמור מעין כמוהו אך לא יתכן כי משרד הרווחה יתביית על מספר מקרים קיצוניים וייתן להם תהודה תקשורתית רחבת היקף כדי לכסות על פשעים מזוויעים שהוא מבצע כנגד רבבות תינוקות, ילדים והורים. 

החברה הישראלית ה"הומניטריסטית" צמאה לדם

משרד הרווחה יודע שכל מקרה אמיתי של התעללות בילד חייב לקבל כיסוי תקשורתי נרחב, משום שאז התלהמות הציבור חסר הרסן תעשה עבורו את העבודה ותיתן לו לגיטימציה להמשיך לחטוף ילדים ממשפחותיהם ללא שום פיקוח ובקרה ועם גיבוי מלא של רשויות החוק והרשות השופטת. 

כל מקרה התעללות בילד אשר מפורסם בקול תרועה רמה מעורר אספסוף של ציבור צמאי דם בדרישה לנקמה, וזאת אפילו עוד לפני שהוגש כתב אישום כנגד ההורים. יותר מדי מקרי "התעללות" החלו בקול תרועה רמה והסתיימו בקול ענות חלושה שבסיומה התברר כי מדובר היה בתאונה אומללה ולא בזדון.

מקרים כאלו שהסתיימו בלא כלום לא פורסמו בתקשורת כמקרי שווא וזאת משום שהציבור הישראלי צמא לדם, לחדשות שליליות ולא למקרים של עורבא פרח. 

משום הרגישות לנושא של ילדים, קל מאד להצית המונים צמאי דם עם מקרה נקודתי כזה או אחר של התעללות בילד אך קשה מאד  לשכנע את אותם המונים כי מנגד ישנם רבבות ילדים שהוצאו מן הבית בשל האשמות שווא, עוברים התעללות יומיומית בפנימיות משרד הרווחה, כמהים לחזור הביתה אך זעקתם נופלת על אזנים ערלות. 

משרד הרווחה דואג להזרים מידע זוועתי למדיה על מנת לטפח את התדמית שלו כ"מציל ילדים" ולנצל את פאניקת הציבור כדי לקבל עוד כספי ציבור על מנת לחטוף עוד ועוד ילדים בריאים ממשפחות בריאות שאין להן שום נגיעה לנושא של התעללות ולהפוך את ילדיהן לילדים הרוסים בעלי נשמות טועות למשך כל ימי חייהם. 

דורית גנוז ממשיכה לחטוף ילדים ולזרוק אותם במוסדות משרד הרווחה – שם מתעללים ואונסים ילדים.

 פקידת הסעד דורית גנוז מאורנית, בדוח כמותי שהופק לאחרונה על ידה, מתארת את הפשעים שביצעה בשנת 2007 כ"מתן שירות". בשיא חוצפתה היא רושמת בכותרת "מספר מקבלי השירות", במקום לרשום "מספר מקבלי העונש". 

מספר הילדים שנחטפו על ידה למוסדות בשנת 2007 הוא 4, מספר שהוא זהה לזה שבשנת 2006 ולזה שבשנת 2005. האישה החובבנית הזו אינה יודעת לממש פתרונות במסגרת הקהילה וממשיכה להעלים ילדים אל תוך עזובה של מוסדות.

בד בבד היא ממשיכה להטיל אימתה במוסדות החינוכיים ולשטוף את המח לאנשי החינוך על "עבודת הקודש" שהיא עושה כדי שיאתרו עבורה עוד ועוד ועוד ילדים "במצוקה". כתוצאה מכך עלה מספר הילדים "במצוקה" באורנית משנת 2005 ועד שנת 2007 ב-30%, מספר חסר תקדים.

כדי להגדיל את תכולת העבודה המלאכותית שלה היא החליטה כי בשנת 2007 ישנן 24 משפחות בעלות תפקוד הורי לקוי לכאורה, בעוד שבשנת 2005 לא היו כלל משפחות בעלות תפקוד הורי לקוי. 

למשפחות החד ההוריות היא נטפלת במיוחד, 26 במספר בשנת 2007 לעומת 0 בשנת 2005. עבורה, משפחה חד הורית היא משפחה לא נורמטיבית המצריכה "טיפול". 

?מי מפקח על האישה המבעיתה הזו לעזאזל

קשר השתיקה סביב אנשי טיפול ואוכלוסיות מבוססות אשר מטילים עונשים פיזיים על ילדים

הרופא האשכנזי שסטר לי 

כשהייתי בת 7 עברתי ניתוח פוליפים באף. הניתוח החל בזריקת הרדמה מקומית בחיך שהביאה לצרחות כאב מצידי. בחדר הניתוח נכחו רק אני והרופא המנתח, רופא אף אוזן וגרון ממוצא אשכנזי שלא היה מסוגל לשמוע את הצרחות שלי וסטר לי במלוא העוצמה סטירת לחי מצלצלת ביד עם כפפת גומי. באותו רגע הרגשתי מושפלת. לא זו בלבד שנאלצתי לעבור את תופת הכאבים של הזריקה, הייתי צריכה גם לקבל כמתנה סטירה חזקה וכואבת.

לאחר מספר ימים, כשהתאוששתי מהניתוח סיפרתי לאימי על הסטירה והיא לא עשתה דבר בענין.המקרה הזה אמנם נחקק בזכרוני לעד אך לא הותיר בי כל טראומה או סיוטים, סתם זכרון לא נעים.

לפני שבוע קראתי כתבה בידיעות אחרונות על רופאים שמחויבים לדווח על התעללות….ושאלתי את אימי מדוע לא דיווחה לממונים על הסטירה של הרופא. היא ענתה לי כי פחדה שהוא יתנקם בנו וימציא נגדה איזו תלונת שווא ולכן העדיפה לשתוק, וכי לא היו בידה האמצעים הטכנולוגים כמוני לפרסם בציבור את אשר אנשי הטיפול מעוללים לילדים מאחורי הקלעים. 

רופא הילדים האשכנזי שנתן מכה "חינוכית" לבתי 

לפני מספר שנים הגעתי לרופא ילדים מאד ידוע על מנת שיבדוק את בתי עקב חשש לשפעת. הילדה התפרעה בחדר והרופא תפס לה את היד ונתן לה מכה מאד חזקה ביד. כששאלתי אותו מדוע עשה כן, הוא ענה לי כי מדובר במכה חינוכית בלבד וצריך לתת מכה כזו מייד בתום המעשה כדי לתפוס את המומנטום…

סיפרתי על כך למספר אנשים שלא האמינו לי, וגם היום לא מאמינים לי. 

פסיכולוג הילדים האשכנזי שמכה את ילדיו 

לפני מספר שנים הפנתה אותי חברה לידיד שלה, פסיכולוג ילדים שעובד באחד מבתי החולים בארץ עקב בעיות התנהגות של הילדה. בתום השיחה עימו התקשרתי לחברה כדי לספר לה על השיחה ואז להפתעתי היא אמרה לי שהפסיכולוג הזה מכה את ילדיו מפעם לפעם. 

התעללות של פסיכיאטרים בילדים

התעללות של פסיכיאטרים בילדים היא שם דבר במציאות הישראלית. האם שמעתם פעם על פסיכיאטר שהועמד לדין על התעללות בילדים? גם אני לא. לנושא זה יוקדשו פרקים נרחבים בהמשך.

אז מדוע מקרי התעללות או ענישה פיזית של אנשי טיפול לא מגיעים לתקשורת? 

אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל למעט מקרי פדופיליה חמורים כמו אלו של הפסיכולוגים אחי יותם ויוסף זיידר, לא זכור לי שאי פעם פורסמו מקרי התעללות/ענישה פיזית או נפשית של אנשי טיפול: רופאים, פסיכולוגים או עובדים סוציאלים. 

ברור שקיימים מקרים כאלה והם אף יכולים להוות סקופ נהדר עבור העיתונאים. אז למה עיתונאים מפרסמים תמיד זוועות שמתחוללות במשפחות עניות ולא בקרב אנשי טיפול ואוכלוסיות מבוססות?

משום שיש עיתונאים שניזונים רק ממה שמשרד הרווחה מאכיל אותם ולא מן המציאות האמיתית. למשרד הרווחה ולמערכת הטיפולית יש אינטרס להסתיר מקרים אלו מן התקשורת מכמה טעמים:

• חשיפת מקרה התעללות כזה תפגע במוניטין המזוייף של אנשי המקצוע הללו, ועלולה להוביל לגילוי סדרתי של עוד אנשי טיפול שפשעו שמשמעו פתיחת תיבת פנדורה, והרי כביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ.
•  נוח יותר להאשים אוכלוסיות חלשות כגון עניים וחד הוריים במעשי הזנחה והתעללות, משום שיותר קל להצמיד להם סיבות מלאכותיות מדוע הם "התעללו" בילדיהם. (הורים פרימיטיביים, הורים דכאוניים כי אין להם כסף, וכו')
•  נוח יותר להאשים אוכלוסיות חלשות משום שכאשר מפתחים תיאוריה סיבתית פיקטיבית המבוססת על קורולציה סטטיסטית מזוייפת, קל יותר לקבל תקציבים להוצאת ילדיהם מהבית ולהגדלת כח האדם של העובדים הסוציאלים.
• נוח יותר להציק ולהיטפל לאוכלוסיות חלשות משום שלאוכלוסיות אלו אין את האמצעים הכספיים להילחם משפטית כנגד העובדים הסוציאלים שחוטפים את ילדיהם ולחשוף את השחיתות הקיימת סביב תעשיית חטיפת הילדים. באוכלוסיות חלשות קל יותר לשלוט מאשר בבעלי ידע וממון אשר עלולים להשיב מלחמה שערה כנגד העובדים הסוציאלים.

אב חד הורי נכלא על לא עוול בכפו בגין תלונת שווא על התעללות מינית בבנותיו ואילו אב אומן ביצע לעיני המצלמה מעשים מגונים מול בתו האומנת ומסתובב חופשי. היכן הצדק?

אב חד הורי זה אשר בסרטון הואשם על לא עוול בכפו בהתעללות מינית בבנותיו, האב נכלא ובנותיו הועברו למשפחה אומנת.

    

  ואילו האב האומן בסרטון הבא מבצע מעשים מגונים לעיני בתו האומנת ולמרות תלונותיה של הילדה, משרד הרווחה הישראלי גנז את התלונה. הילדה הוצאה מן המשפחה המזוויעה הזו רק לאחר התערבות המשטרה.

(תמונות קשות לצפיה)

גוואלט, היכן הצדק כאן?

  

מרכזי חירום של משרד הרווחה – נתוני חטיפת ילדים לשנים 2005-2006 עפ"י תלמידת כיתה ו' חנה סלוצקי

להלן התפלגות נתוני חטיפת ילדים למרכזי חירום לפי סיבת חטיפה, בשנים 2005-2006, עפ"י מצגת של פקידת סעד

ראשית לחוק הנוער בכנס שהתקיים באילת, קבלו אותה במחיאות כפיים: ח נ ה    ס ל ו צ ק י

מבדיקת הנתונים בגליון אקסל שלנו מתברר שחנה'לה טעתה בסכימת התוצאות וחסרים לנו 25 ילדים. אבל מה זה בעצם משנה לחנה'לה, ילד חסר פה, ילד חסר שם, לא נורא, הם כולם חיילים בלוח שחמט, נזיז אותם לכאן ולשם, אלה ימינה ואלה שמאלה, וכך נקבל עוד ועוד ועוד תקציב באמצעות שימוש במחלת התרצת הנפוצה, שמה "טובת הילד".

פקידת סעד ראשית חנה סלוצקי מרצה בכנס באילת ואינה מסוגלת להציג נתוני סכימה נכונים על ילדים שנחטפו, כאשר מדובר בחשבון ברמה של כיתה ו'. כנראה סבלה מהזנחה קשה מצד הוריה שאולי העבידו אותה בפרך ולא נתנו לה ללכת ללמוד בבית ספר או לחילופין בית הספר זרק אותה בכיתה ו' משום שמנת המשכל שלה היתה בתחתית האוקינוס.

מי שמעוניין להעמיק לגבי מנת המשכל הנמוכה של העובדים הסוציאלים מוזמן להתכבד בנוכחותו של המאמר הלא שנוי במחלוקת: המדרג האקדמי הנמוך של העובדים הסוציאלים.

ולנתונים עצמם שהם כאמור בערבון מוגבל משום שמשרד הרווחה אינו רוצה להוציא דוח מספרי מסודר, בעיקר כשמדובר בדיני נפשות:

שנת 2005

	התעללות פיזית	התעללות מינית	התעללות נפשית	הזנחה	התייתמות עקב אלימות במשפחה	הליכי גירושין	כשל הורי	אחר	סה"כ
שוסטרמן	1	5	2	6		6	3		23
תל אביב	3	1	3	14		5	2	1	29
באר שבע	2	3	1	8		1	3	2	20
קרית אתא	2			13	1	6	6	1	29
אעבלין	2	4		9		3	12	1	31
נווה מיכאל	4	9	6	7					26
חרדי	3	3				2			8
בלב הדסים	7								7
שבתי לוי				18					18
סה"כ	24	25	12	75	1	23	26	5	191
חלק יחסי	12.57%	13.09%	6.28%	39.27%	0.52%	12.04%	13.61%	2.62%	100.00%

שנת 2006

	התעללות פיזית	התעללות מינית	התעללות נפשית	הזנחה	התייתמות עקב אלימות במשפחה	הליכי גירושין	כשל הורי	אחר	סה"כ
שוסטרמן	5	3	2	9		4	12	1	36
תל אביב	4	2	4	21	2	1	3	1	38
באר שבע	1	5	1	12		2	7	2	30
קרית אתא	1	3		14		3	6	2	29
אעבלין	4	3	1	5		2	8	5	28
נווה מיכאל	4	12	6	16		2	1	4	45
חרדי	1			7		3	5		16
בלב הדסים	3		2	1			5		11
שבתי לוי	1	1		22		1		2	27
סה"כ	24	29	16	107	2	18	47	17	260
חלק יחסי	9.23%	11.15%	6.15%	41.15%	0.77%	6.92%	18.08%	6.54%	100.00%

משנת 2005 לשנת 2006 חלה עליה של 36% בחטיפת ילדים למרכזי חירום, מעניין מה קורה היום.

רובם המכריע של מקרי החטיפה הם מקרים של התעללות המערכת בהורים חסרי ישע שאחר כך מתעללת בילדיהם חסרי הישע.

עליה חדה חלה בסיבת הכשל ההורי (בעיות התנהגות של הילד למרות שמדובר בהורים למופת שמעולם לא הרימו יד על הילד), עליה של 80%. חלקם של הילדים בגין סיבה זו מאושפזים אחר כך בכפיה במתקן הפסיכיאטרי נס ציונה, או במתקן הפסיכיאטרי גהה בניצוחה של הפסיכיאטרית מירי קרן או בגנים פסיכיאטרים. בכך חותמים את גורלם של הילדים הרכים הללו למוות נפשי וחוסמים דרכם בחיים לשרות בצבא ועבודה בתפקידים רגישים.

תיאור הסיבות לחטיפה (כולם מקרים אמיתיים שתועדו אצלנו):

סיבות להתעללות פיזית:

• פליק בטוסיק (75% מהישראלים הודו שהם מדי פעם נותנים פליק בטוסיק, בכללם פסיכולוג ילדים באחד מבתי החולים לילדים בארץ שמתפקידו לאתר התעללות אמיתית, רופא ילדים ידוע באחת הערים בארץ ואף טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה).
• הפעלת כח התנגדות (הילד היכה את הזולת וההורה כתוצאה מכך אחז אותו כדי שלא יתפרע).
• הילד רצה לקפוץ לכביש וההורה משך אותו בחוזקה ברגע האחרון כדי שלא יקרה אסון.
• הפעוט קיבל מכה כשנפל ואמר לחוקרים את התשובה הקצרה "כן" לאחר ששאלו אותו את השאלה המכוונת :"אמא או אבא הרביצו לך?"
• תאונה שקרתה בבית והפכה מייד לתלונת שווא במשטרה על התעללות עם כותרות קידוש לבנה בכל אמצעי התקשורת. הילד מכחיש שהוריו התעללו בו אך החוקרים נחושים בדעתם שהילד משקר משום שהוא מפחד מההורים ה"מתעללים".
• ילד ישב במושב האחורי ברכב ובעט בכסא הנהג באמצע הנסיעה. ההורה שנהג הסתובב לשבריר שניה כדי לתפוס לו את הרגל (לא יכל יותר משבריר שניה משום שהיה באמצע נסיעה בכביש מהיר בנתיב השמאלי, כך שגם לא יכל לעצור בפתאומיות, משום שאז היה גורם לתאונת דרכים). ההורה זומן למשטרה לחקירה תחת אזהרה בחשד של תקיפת קטין חסר ישע באמצע נסיעה. התיק במשטרה נסגר מזמן אבל תיק פקידת הסעד לא נסגר והמשפחה מטורטרת עד עצם היום הזה. (עכשיו אתם מבינים למה יש להם "עומס" עבודה?)

סיבות להתעללות מינית:

• הפעוט בן ה-4 ישן במיטה של ההורים (מקרה שאירע לאחרונה)
• הילדה ישבה על הברכיים של האבא
• ההורה יצא מן המקלחת ולא הספיק להתלבש והפעוט בן ה-3 ראה אותו עירום.(מקרה שאירע לאחרונה)
• ההורה נתן לפעוט לילד נשיקה, והילד באותו רגע הזיז את הראש הצידה כך שהנשיקה במקום שניתנה בלחי, ניתנה בשפתיים.

סיבות להתעללות נפשית:

• ההורה אמר לילד שהוא מתנהג לא יפה ובכך העליב אותו.
• ההורה שלח את הילד לחדרו להרגע (כלומר "כלא" אותו בחדרו).
• ההורה הרים קול על הילד ונזף בו על התנהגותו.
• ההורה היה עסוק במשהו ולא התייחס לילד בגינה כשזה קרא לו לבוא לנדנד אותו. (הזנחה רגשית יעני)
• ההורה היה עסוק בשיחת טלפון חשובה כשהילד קרא לו וזה לא ענה לו. (הזנחה רגשית יעני)
• ההורה לא קנה לילד הרבה צעצועים.
• ההורים שמים גבולות "נוקשים מדי".

סיבות להזנחה:

• הילד רזה מדי.
• הילד שמן מדי.
• הילד הגיע עם כתמים על החולצה לגן.
• הילד לא התלקח כל יום, אלא כל יומיים.
• לילד יש כינים
• לילד יש פצעים מסביב לעיניים כתוצאה מיתושים
• ההורים עובדים מאד קשה ומגיעים מאוחר הביתה מהעבודה. במקום להגיע בשעה 4 בצהרים, הם מגיעים בשעה 7 בערב, אי לכך הילד נמצא אצל המטפלת (שהינה אישה מאד אחראית) ובכך מוגדר כילד שהוריו מזניחים אותו…
• הילד הלך לאיבוד בקניון ודווח עליו כילד שהוריו התרשלו בשמירה עליו והזניחו אותו.

סיבות לכשל הורי:

• הילד סוער מדי
• הילד שקט מדי
• הילד מרביץ לילדים בגן (פסיכולוג ילדים באחד מבתי החולים בארץ העיד בפני שכילד היה מרביץ לילדים בגן באופן יומיומי ואף אחד לא העלה על דעתו לחטוף אותו)
• הילד מרביץ להוריו (חנה סלוצקי ציינה סיבה זו כאחת הסיבות לחטיפה)
• ההורים קונים יותר מדי צעצועים לילד ומפנקים אותו יתר על המידה.
• ההורים לא יודעים לשים גבולות.
• הילד שובב מדי ולא מסוגל לשבת על הכסא.
• הילד מתחצף בגן.
• הילד אמר שהוא עצוב וצייר קשקושים על הנייר במקום פרצופים שמחים.

סיבות מטעמי גירושין:

• יקי, ארז תשלימו את החסר

משרד הרווחה שוב מסתיר הטרדות מיניות במוסדותיו, והפעם מדובר בכפר הנוער "אהבה". הסתרת המקרה מעיני הציבור נעשית על בסיס מחלת התרצת הנפוצה ששמה "טובת הילד" (=טובת המוניטין של המוסד)

טבח פנימייה פוטר עקב חשד לביצוע מעשים מגונים בקטינים  - פורסם ב NFC

תבע את הפנימייה בטענה שפוטר שלא כדין הפנימייה השיבה שלאור כתב אישום שהוגש נגדו ותלונה של קטין העדיפה שלא יעבוד במקום בית הדין הסכים

מאת: איריס פרחי   |     |  Nfc.co.il/blog/irisfarhi

מאיר גדעון תבע את כפר הילדים והנוער "אהבה" בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה לאחר שפוטר מעבודתו כטבח. לדבריו, יש לפצותו בגין פיטורים שלא כדין, פגיעה בחופש העיסוק ובכבוד, עוגמת נפש, דמי הודעה מוקדמת ודמי מחלה.מכתב התביעה עלה שהתובע עבד בפנימייה, בה חוסים 200 בני נוער במצוקה ובסיכון, כטבח ומנהל מטבח מיום: 1.3.1976 ועד ליום: 31.12.04. בתאריך: 29.1.02 הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט השלום בקריות בגין מעשה מגונה בפני קטין. מתוך כתב האישום: "בתאריך 7.5.01 סמוך לשעה 16:30 בשירותים שבקיריון קריית בביאליק בעת שהקטין י.ב. עשה צרכיו, הנאשם עלה על אסלה שבסמוך וסימן לקטין בידיו בתנועות מגונות ואונן בפני הקטין עד אשר הגיע לסיפוק מיני".בטרם ההקראה תוקן כתב האישום לעבירה של פגיעה בפרטיות. בתאריך 27.10.03 חזר בו התובע מהכפירה בביצוע העבירה, כתב האישום נגדו בוטל והתיק המשטרתי נסגר מחוסר ראיות בגין עבירה על חוק הפרטיות, לאחר שהמתלונן לא שיתף פעולה ולא הגיע לבית המשפט למתן עדות כנדרש. כתב האישום המקורי על מעשה מגונה בפני קטין נמחק מחוסר אשמה.בסמוך לתאריך 22.9.04 התלונן אחד הילדים בפנימייה, בפני עובדת סוציאלית, שבמהלך עבודתו במטבח הגיח התובע מאחוריו בשעה שהתכופף, והכניס מקל של מגב בין רגליו. האירוע לדברי הקטין, אירע פעמיים. בפנימייה התייחסו לכך כאל ביצוע מעשים מגונים בקטין. לאחר התייעצות עם עובדת סוציאלית ולאור מצבו הנפשי והרגשי של הקטין הוחלט שלא לחשוף אותו לחקירה משטרתית ולא הוגשה תלונה נגד התובע.מנהל הפנימייה, יואב אפלבוים, ששמע על המקרה וכתב האישום הציע לתובע להתפטר בדין מפוטר ולנמק זאת מסיבות אישיות. הוא הוסיף שאם התובע יפוטר, במכתב הפיטורין יירשם שהדבר נעשה בגלל ניהול כושל, חוסר אמינות, אי מילוי נהלים, תלונות וחשדות פליליים. התובע הוצא לחופשה בת 7 ימים והתבקש להחליט בעניין. בסיומה הגיע לפגישה השנייה עם אפלבוים מלווה באשתו ואחותו השוטרת שהייתה לבושה במדים וביקש פיצויי פיטורים בשיעור של 200 אחוז כתנאי להתפטרותו. הנתבעת סירבה ומסרה לו מכתב פיטורים.בכתב התביעה טען התובע שהפיטורים היו בניגוד לחוקת העבודה, מאחר שמנהל הנתבעת לא פנה ליו"ר ארגון העובדים בעניין פיטוריו, ולא ניתנה לו זכות השימוע. "פוטרתי שלא כדין ובחוסר תום לב, והנימוקים במכתב הפיטורין כוזבים ומופרכים. כתב האישום המקורי והמתוקן בוטלו על-ידי בית המשפט. האשמות החדשות נגדי לא הועברו לחקירת המשטרה".הנתבעת השיבה בכתב ההגנה כי לאור כתבי האישום שהוגשו ותלונתו של הקטין החוסה, אין מקום לטענה שהפיטורין נעשו בחוסר תום לב. כמו כן שמכתב הפיטורין נשלח לארגון העובדים שלא מצא עילה להתערב בהליך. מנהל הנתבעת אמר בדיון שהשימוע נעשה בפגישה הראשונה בינו לבין התובע והאחרון לא ידע שהוזמן לשימוע. כמו כן שהתובע סירב להגיב לאשמות נגדו והפנה אותו למשטרה לבירור העניין.בפסק דין שניתן בשבוע שעבר פסקה השופטת איטה קציר שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 40,002 שקל בגין פיטורין בניגוד לחוקת העבודה בתוספת 4,000 שקל שכר טירחת עו"ד. "נראה כי נפלו פגמים בהליך פיטוריו של התובע. בכך שלא נאמר לו מבעוד מועד כי הוא מוזמן להליך שימוע וכי קיימת כוונה לפטרו ממקום עבודתו, לא קוים הליך שימוע כנדרש. בנוסף גם לא נוהל מו"מ עם ארגון העובדים באשר לפיטוריו". השופטת דחתה את הטענה שהפיטורין נעשו בחוסר תום לב. "הנתבעת הציגה בפני בית הדין מסמכים המעידים על אי מילוי נהלים, אי שימוש בשעון נוכחות, ביצוע רכישות פרטיות באמצעות ספקי הנתבעת, ליקויים שהתגלו במטבח וגידול לא סביר בהוצאות המטבח".בפסק הדין צוין שהתובע הודה חלקית במהלך חקירתו במשטרה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן ואמר שהציץ לתא השירותים כדי לבדוק אם ב"תא הסמוך נמצא מישהו שאני מכיר". כמו כן שבתצהיר הודה שהמגב פגע בתלמיד שהתכופף "בלי כוונה". לדברי השופטת, "הסבריו" של התובע למעשיו ביחס לשני הקטינים, "מעוררים חשדות וחששות אמיתיים כלפיו שמא אינו ראוי לעבוד בחברת קטינים חוסים. בנסיבות אלה – אין גם הצדקה משפטית לפסוק לו פיצויים בגין עוגמת נפש".השופטת הוסיפה שהתובע נהג בחוסר תום לב כשהגיע לפגישה השנייה עם אפלבוים מלווה באחותו השוטרת שלבשה מדים, "וזאת ככל הנראה על-מנת להפעיל לחץ על מנהל הנתבעת בניסיון למנוע את פיטוריו או לחילופין על-מנת שהמנהל יסכים להצעת התובע להתפטר בדין מפוטר ולקבל פיצויי פיטורין בשיעור של 200 אחוז".

המחקרים של סטודנטים לעבודה סוציאלית – מקום ראשון לתואר בדיחת השנה

אתמול פרסמה סטודנטית לעבודה סוציאלית בפורום אומנה את הבקשה הבאה:

שלום לכולם! אני סטודנטית לעו"ס במכללת תל חי ואני עורכת מחקר בנושא אומנה, לצורך המחקר אני נדרשת להעביר שאלונים לכ30 הורי אמונה וילדיהם הביולוגיים. אשמח אם תסכימו לקחת חלק במחקר שהינו אנונימי כמובן. המון תודה, עדי.

מישהו מוכן להגיד לי איך האקדמיה נותנת תארים לפוחזים כאלו שעושים מחקר על מדגמון של 30 משפחות? היכן האחריות? היכן שיקול הדעת?

אם זה נקרא מחקר אז אני צנצנת ריבת חבושים.

בושה לאקדמיה הישראלית.

מחקר MIT שנעשה על 15,000 נבדקים קובע:

משפחות אומנה אינן ראויות לגדל ילדים שנחטפו ממשפחתם הביולוגית

חניתה צימרין מודה: קיימות התעללויות מיניות רבות בפנימיות

 מתוך כתבה שפורסמה היום ב YNET

 ואנו שואלים את צימרין, מה קורה במרכז החירום הסגור שלך בזמנהוף?

אצל צימרין מכים ילדים בחסות משטרת תל אביב

המשטרה מסרבת לחקור .

אני כמנכ"ל העמותה חושב שאת מחנה הריכוז של אל"י צריך לסגור מיד .

האישה חולת כסף וחולבת כספי תרומו וכספי מדינה לכיסה הפרטי 45000 ש"ח לחודש נכון ל 2003 מעניין כמה מרויחה היום 70000 ש"ח

נציגת משרד הרווחה דנה בבעיה אמיתית של התעללויות מיניות בילדים הקיימת בפנימיות של ילדים בסיכון, בעיקר בשעות הלילה, שמחייבת להכפיל את מספר השומרים מ-70 ל-150, אבל אין לכך תקציב.

ואני אומרת לנציגת הרווחה, נכון, כשהילדים בפנימיה הם בסיכון, בגלל זה הם מקוטלגים כילדים בסיכון. תחזירו אותם הביתה לאלתר והם כבר לא יהיו בסיכון.

ולכל ילד כזה שנפגע מינית בפנימיה אני פונה באופן אישי, תתבעו כספית את את משרד הרווחה כשתצאו מהתופת הזו בה אתם שרויים כיום.

התנועה תפנה לרשם העמותו לחשוף את דוחות אירגון הפשיעה אל"י

יום ה-60 למדינה יוצגו כשנת אבל לילדי ישראל יצחק קדמן אשר גורם להיתעללות בילדים ע"י משרד הרווחה ידליק משואה לזכר בית אפל ,לזכר הילדים שמתו בבתי חולים פסיכיאטריים לזכר,לזכר מחנות הריכוז שמיתעללים בילדים,באל"י,בית שבתאי ,לזכר ילדי תימן שנחטפו בחסות המדינה ופקידי הסעד.

ביום ה60 לשואת ילדי ישראל מבקש יצחק קדמן להדליק משואה לזכר שיתוף הפעולה שלו להיתעללות בילדי אל"י ילדי מחנה הריכוז בית אפ"ל ,בית שבתאי ושאר מחנות הריכוז .ביום ה60 לשואת ילדי ישראל איבוד צלם אנוש ,זכויותיהם הלגטימיות ,זכויותיהם הפיזיות והנפשיות לכבוד המדינה שהחליטה על חטיפת ילדי תימן ,לכבוד ההיתעללות במחנה ריכוז מסילה ,לכבוד חניתה צימרין אשר מתעללת בילדים ברחוב זמנהוף 12 תל אביב .ולבזיון ילדי ישראל

אני רוצה לחזור הביתה – עץ המשאלות שצייר ילד שנחטף ע"י עובדים סוציאלים למוסד של משרד הרווחה

משרד הרווחה מתעלל בנערות במוסד מסילה. מוסדות משרד הרווחה הם חממת פשע

מה גרם לנערות במצוקה, החוסות במעון "מסילה" שליד ירושלים, לנסות ולשרוף את המוסד שלוש פעמים באותו השבוע? הבנות מתלוננות על התעללות קשה ומכנות את המקום "גיהנום", ואילו משרד הרווחה טוען כי מדובר בקשיי הסתגלות …

טליה פלד קינן, דצמבר 2007 ערוץ 10

שלוש פעמים בתוך שבוע ניסו בנות המטופלות בבית המחסה "מסילה" לנערות במצוקה שליד ירושלים להצית את המקום. הן מתלוננות על יחס מחפיר ותנאים קשים. "מתעללים בנו, משפילים את הכבוד שלנו. אנחנו מרגישות בגיהנום", מספרת אחת החוסות במוסד.

הנערה בת ה-15 נפצעה במהלך ההצתה הראשונה, ואחרי ששוחררה מאישפוז בחרה לבלות במעצר, רק כדי לא לחזור לבית המחסה. אחרי שצו בית משפט קבע כי עליה לחזור ל"מסילה", היא מאיימת: "אני אשים קץ לחיים שלי".

משרד הרווחה מסר בתגובה: מדובר בנערות הנמצאות במוסד בניגוד לרצונן ומתקשות להסתגל. השריפות השבוע הן חלק מההתנגדות שלהן.

הוחלט כי פושע ונותן סיוע להתעללות בילדי ישראל ידליק את משואת שואת ילדי ישראל – מי אם לא יצחק קדמן

יעקב בן יששכר מנכ"ל התנועה למען עתיד ילדנו פנה היום בבוקר למשרד ראש הממשלה והועדה לטקסים וסמלים למנוע את הדלקת המשואה בידי קדמן.
התנועה תבקש להיפגש עם רוחמה אברהם עם חזרתה לארץ.
התנועה תגיד בג"ץ נגד קדמן ואף תפגין בטקס הדלקת המשואה בהר הרצל על 60 שנה לשואה שנגרמת לילדי ישראל.

60 שנות פנימיות אומנה אימוץ אונס והתעללות נפשית בידי קדמן וחבריו.

התנועה תבחן את המחאה שתכלול משמרת מחאה מול ביתו במסילת ציון.

הודעה תבוא במסרונים וילווה בהסברה לתושבי המקום.

התנועה חושבת שאדם שהיה חוטף ילדים בשרות למען הילד איננו ראוי ועל כך שאמר שאיננו מייצג את ילדי הגירושין.

יועץ שר הרווחה – עמוס דניאלי מוחה בכתב האשמה החמור נגד הרווחה: אל תרפו, תמשיכו לעסוק בנושא זה, מדובר בגורלם של רבבות ילדים.

עמוס דניאלי, במכתב למערכת ידיעות אחרונות בעקבות כתבת התחקיר המדהימה של מרב בטיטו:

   

שי דבורה מחזיק תיק הרווחה וסגן ראש העיר בקרית אונו: ילד שייך להוריו בלבד ולא למדינה

שי דבורה, במכתב למערכת ידיעות אחרונות בעקבות כתבת התחקיר של מרב בטיטו:

    שוב אנו עדים לכוחן הכמעט בלתי מוגבל של פקידות הסעד

אם הילד שלך מכה אותך הוא יוגדר כילד בסיכון ויישלח כעונש למרכז חירום. אם הילד שלך, בן שנתיים בלבד, מכה פעוטות בגן הוא יישלח לטיפול פסיכיאטרי. מדינת משטרה כבר אמרנו?

אלימות מגיל שנה: ילדים צעירים מכים את הוריהם 
 
מאת רותי סיני, עיתון הארץ,  מאי 2007
        
                                                                            חנה סלוצקי: גישת הרווחה השתנתה  

אביו של י"ג הרבה להכות את אמו. כשהיה בן עשר נעצר אביו, נשפט על אלימות ונכנס לכלא. י"ג המשיך לחיות עם אמו, שהתקשתה להשתלט עליו. זמן קצר אחרי מאסרו של האב, החל בנו להכות את האם. באחד הימים כשהיה בן 11, היכה אותה בעוצמה כה רבה שנזקקה לאשפוז. הילד הוצא מביתו ביישוב בצפון הארץ ונלקח למרכז חירום של משרד הרווחה. אחרי תקופת אבחון הוחלט להעבירו ממרכז החירום לפנימייה טיפולית.

המקרה משקף תופעה הולכת וגוברת, שלא היתה מוכרת לאנשי מקצוע עד לשנים האחרונות, של אלימות מצד ילדים צעירים כלפי הוריהם. לדברי חנה סלוצקי, פקידת הסעד הארצית לחוק הנוער, בשנת 2005 הוצאו מהבית והועברו למרכזי חירום 26 ילדים שנהגו באלימות כלפי הוריהם. ב-2006 גדל מספרם ל-47. חלק מהילדים היו בני תשע או עשר. אבל האלימות כלפי הורים, כפי שמתברר מנתונים שנחשפו אתמול בכנס אילת השלישי להתמודדות עם האלימות בחברה הישראלית מתחילה אף בגיל צעיר בהרבה.

לדברי ד"ר מירי קרן, פסיכיאטרית ילדים ומומחית לבעיות פסיכיאטריות בינקות, 18% מהפעוטות בני שנה עד שנתיים המטופלים ביחידה לגיל הינקות בבית החולים "גהה" בפתח תקוה מופנים לשם בגלל תוקפנות חריגה. בקרב פעוטות בני שנתיים עד שלוש שיעור המופנים מסיבה זו מגיע ל-24%. בסך הכל מדובר ביותר מ-200 פעוטות בשנה.

"התופעה הכי מפוספסת היא של ילדים קטנים שמרביצים להורים", אומרת קרן. "הורים רבים לא מבינים שהם צריכים לעצור את זה, אבל לא במכה. הם חושבים שזה לא נורא, הם אומרים שהילד לא מבין מה הוא עושה. הרבה פעמים הילדים מרביצים תחילה להורים ובהמשך מתחילים להרביץ לאחרים".

בשנים האחרונות סייעה קרן בהקמתן של שבע יחידות לפסיכיאטריה של פעוטות ברחבי הארץ, שאליהן מגיעים מדי שנה כמה אלפי פעוטות. בקרוב ייפתחו שלושה מרכזים נוספים. הילדים מופנים ליחידות על ידי הורים או עובדים סוציאליים, לפעמים אחרי שבמעון לא מוכנים להחזיק אותם, משום שהם מכים ילדים או גננות.

קרן דוחה את טענותיהם של מומחים להתפתחות הילד, שתוקפנות בגילים כה צעירים היא חלק ממהלך התפתחות טבעי. "אם ניתן לילדים האלה להמשיך בהתנהגותם בלא טיפול הסיכוי הוא לפחות 50% שהם יגדלו להיות ילדים ומבוגרים אלימים", היא אומרת. האלימות מוגדרת כהפרעה כשהיא חוזרת על עצמה לעתים ומפריעה לתפקוד הילד והמשפחה, אומרת קרן.

קרן משוכנעת שהילדים המכים מבינים שהם פוגעים בהוריהם. "הם מרגישים רע מאוד עם זה כי הם פוגעים בדמות שהכי אמורה להגן עליהם. לפעמים הם מרביצים כדי לבדוק את יכולת ההורה להגן עליהם ומותחים את החבל. אבל נוצר מעגל קסמים – ישנם הורים שמתחילים להירתע מהילדים המכים, הילדים רואים שהם נרתעים ומרגישים שאין להם על מי לסמוך ואז הם נעשים חרדים ותוקפנים".

מרכזי החירום שאליהם מוצאים ילדים אלימים בגילים מבוגרים יותר נועדו להרחיק ילדים מהתעללות של הורים, לא כדי להרחיק הורים מאלימות של ילדים. סלוצקי אומרת שבעבר הורים התלוננו על ילדים שלוקחים מהם כסף או דורשים מהם להסתלק מהבית – אבל לא תלונות על אלימות של ילדים.

סלוצקי סבורה שבשנה האחרונה חל שינוי בגישה של לשכות הרווחה. להערכתה, לא רק שישנה מודעות לבעיה של ילדים מכים אלא נכונות לספק להורים כלים שיעצימו אותם מול ילדיהם ויעזרו להם להציב גבולות. בין השאר נשלחים ההורים וילדיהם למרכזי הורים-ילדים שם מלמדים אותם להתמודד. "הייתי רוצה שכל הורה שמרגיש שהוא מאבד שליטה ירגיש שהוא יכול לבקש מאתנו עזרה", היא אומרת.

תגובה של רחל האם:

אלימות ילדים היא תוצאה של רשלנות פקידי הסעד

האלימות ההולכת וגוברת של ילדים, היא תולדה של גישה מוטעית של משרד הרווחה לאורך שנים, שלילד מותר הכול, הילד תמיד צודק ואם יש ספק אין ספק ההורה אשם!
הגישה המטורפת הזו(!) פתחה פתח לאינספור תלונות משטרתיות ומול פקידי הסעד של הורים הנמצאים בסכסוך, ולצערי לא רק הורים(גננות מורים פסיכולוגים)
כמה עוד נזק יגרם לילדי ישראל מגישת פקידי הסעד שהם יודעים יותר טוב, יותר מההורה עצמו(מגלויות שונות) מבינים את הילד יותר טוב ובכלל ממילא אף אחד לא מבקר את עבודתם, והם לעולם לא נדרשים לתת דין וחשבון על מעשיהם, רק מקבלים עוד ועוד תקציבים, פעם להוציא את הילד מהבית ואח"כ עוד כסף להחזיר את הילד, פעם למוטט סמכות הורית ופעם להעצים סמכות הורית, בקיצור אין דין אין דיין ואין רווחה ואנחנו ילדינו ונכדינו משלמים את נזקיהם לאורך שנים ודורות.
למה הפסקתם את השביתה?!

גב` סלוצקי- תפנימי: את הבעייה לא הפיתרון!

אבקש להסב את תשומת ליבך פקידה נכבדה שאת מקור הבעייה, (את כממלאת תפקיד לאו דוקא באופן אישי).

עצם קיום סמכות העל של פקידי הסעד היא היא שמחלישה הורים שהם "מספיק טובים"- כהגדרתו של ויניקוט.
ולגבי ההורים הגרועים במיוחד אין כיום למשרד הרווחה שום חלופה טובה שמשקמת את המשפחה- המודל של לשקם ילד בנפרד ממשפחתו הוא מודל בעייתי שלא מוכיח את עצמו.

חלק ניכר מהפתרון יהיה בבקרה איכותית וקפדנית של פעולות פקידי הסעד ושינוי הגישה הארוגנטית שלהם ללא כל בסיס רציונלי.

חוק הנוער עצמו מותיר אך ורק לפקידת הסעד להגדיר ילד בסיכון וזאת רק אם יש דרכי טיפול- במדינת ישראל , ילד יכול לסבול ממצוקה איומה, נפשית ופיסית, אבל אם פקידי הסעד לא מציעים דרך טיפול (מסיבות השמורות עימם) הילד לא יוגדר ככזה. 

עזרה של משרד הרווחה במסגרת הקהילה – תיאוריה שקיימת רק באגדות

מתוך פורום אימוץ:

נושא : מחפשת עזרה בנוגע למציאת מסגרת לבני המאומץ  
תאריך :  26/02/08  00:30
בחודש נובמבר 08, אמצתי מאוקראינה ילד כאם חד הורית – שכיום בן שנתיים וחצי. מאז אני מחפשת עבורו מעון במסגרות – ויצו או נעמת בערים- גבעתיים, רמת גן ובבצרון תל אביב. לכל מי שפניתי נענתי בשלילה שאין מקום. נאמר לי גם כי רשימות ההמתנה ארוכות.
מאחר ושהיתי 3 חודשים באוקראינה, פוטרתי מעבודתי, ובינתיים סיימתי את תקופת חופשת הלידה ועלי לחזור ולהתחיל לעבוד לפרנסתינו. מאחר ונותרתי חסרת אונים – פניתי ללשכת הרווחה, בעזרה למציאת מסגרת לילד – והם שלחו פקס לגב' רחל פידל ממונה מחוזית על מעונות יום שבידיה היכולת לאשר לבני מקום במעון. שוב נתקבלה תשובה שלילית.
אודה למי מכם, שיכול לעזור לי למצוא מסגרת המוכרת בתמ"ת כעת, עבור בני שיהיה בחברת ילדים בני גילו וכדי שאוכל לצאת ולעבוד ולא אגיע למצב נזקקת.

לאם החד הורית: הרי ברור שמשרד הרווחה לא יעזור לך משום שרוב תקציב משרד הרווחה הולך למוסדות ומשפחות אומנה. העזרה למשפחות במסגרת הקהילה זו אוטופיה מסיפורי פוגי. אם היית באה ואומרת שאת מעוניינת שהבן שלך ילך למוסד מייד היו מסדרים לך מוסד משום שטונה תקציב זורם אליהם, חלקם מקבלים 16,000 ש"ח לראש וכל תינוק המגיע אליהם מתקבל בברכה.

בתי יתומים בישראל – הנזקים הנפשיים והרגשיים הנגרמים לתינוקות החוסים במוסדות משרד הרווחה

 

עם הגידול שחל לאורך השנים בחטיפת ילדים ע"י עובדי הרווחה לבתי יתומים כדוגמת בית שבתאי בחיפה, נחשפת מערכת הבריאות בישראל לבעיות נפשיות של ילדים שנפגעו מהשהות במוסדות הללו, במימדים שטרם התמודדה עימם בעבר.

 

בתי היתומים בישראל שונים זה מזה במראה האסתטי, בתנאי המגורים (כגון צפיפות), ובהתייחסות הגופנית, הנפשית והחינוכית לילדים החוסים. צוות העובדים שונה אף הוא מבית יתומים אחד למשנהו, הן בהכשרתו המקצועית והן במספר העובדים ביחס למספר הילדים החוסים.

 

ההתקשרות בין ההורה לתינוק (parent-infant attachment) מהווה אבן יסוד משמעותית ביצירת מערכת יחסים חברתית ומשפחתית תקינה, והשפעתה מכרעת על עיצוב אופיו של התינוק ועל התפתחותו בעתיד כאדם בוגר. בהתקשרות תקינה לומד התינוק לתקשר עם הסביבה, ומפתח אמון עם דמות משמעותית וקבועה בחייו.

 

בולבי פיתח את תיאורית ההתקשרות בנסיון להסביר תופעות של יחסי אהבה, חרדת נטישה, אבל, טראומה ודכאון המתרחשים בילדות המוקדמת. לדעתו, לכל תינוק יש נטיה מלידה לחפש קרבה וקשר עקבי עם דמות מסוימת, בדרך כלל עם אימו. ההתקשרות ברורה מאד בילדות המוקדמת, נמשכת משך כל החיים ובולטת במיוחד בעיתות חירום.

 

תחילת ההתקשרות מוגדרת ומוגבלת, והתקופה המשמעותית והגורלית היא עד גיל שנתיים. אולם תינוקות מסוגלים להבחין בין הורים לזרים כבר במחצית השנה הראשונה לחייהם. תינוקות החוסים בבתי יתומים חווים פרידות ונטישות, התקשרויות משתנות עם דמויות ארעיות ובלתי נגישות כבר מתחילת חייהם.

 

במהלך שהותם במוסדות הם זוכים במקרה הטוב להזנה ולטיפול בסיסי, אולם אין מי שיגיב לאותות מצוקה או לצורך שלהם בקרבה ובטחון. במשך הזמן פוחת והולך הבכי שלהם, עד שהוא נפסק לחלוטין. הם הופכים אדישים, חסרי הבעה ותנועה, ואינם מתעניינים בסביבתם. הבעיות השכיחות ביותר הנגרמות בהפרעת התקשרות הן בהתפתחות השפה, ביצירת קשרים חברתיים וביציבות הרגשית. ילדים אלו, לאחר שהוצאו מן המוסד לוקים בתסמונת פוסט-טראומטית (post-traumatic stress disorder)

 

המגע הגופני בין התינוק למטפל בבית היתומים הוא נדיר, ומצטמצם לעיתים לזמן הארוחות והרחצה. ככל שקיימת תחלופה גבוהה יותר של מטפלים זה משפיע לרעה יותר על מצבו הנפשי של התינוק.

 

תינוקות רבים השוהים בבתי יתומים לוקים בפיגור התפתחותי. הסיבות לכך רבות, ביניהן שעות רבות של שכיבה במיטה ללא קשר עין או מגע גופני עם מטפל, שינה ממושכת עקב חוסר גריה ועוד. רבים מהם לוקים באיחור התפתחותי בתחום אחד לפחות: מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה, הבנה, שפה, תחומים חברתיים רגשיים, עצמאות בחיי היום יום ואיחור כללי. הפגיעה בהתפתחות השפה היא משמעותית ביותר, מכיוון שהמטפלים בבית היתומים אינם מדברים אל התינוקות, אלא משוחחים בינם לבין עצמם. חוסר שיחה עם התינוק בתקופה כה קריטית להתפתחות השפה, עלולה להיות הרסנית ובעלת השפעה מכרעת על התפתחותו השכלית ומיומנותו החברתית.

 

חוסר גריה הוא מצב בו התינוק אינו מקבל גירויים מן הסביבה משום שהוא חי במקום סגור. כל חודש בו התינוק שוהה במוסד ואינו מקבל גריה גורם נזק עצום להתפתחותו הנפשית והשכלית. בגלל חוסר הגריה וההזנחה מפתחים הילדים התנהגויות האופייניות לילדי מוסדות, כגון תנועות סטריאוטיפיות של נדנוד ראש, הטחת ראש, ביטוי פחדים שונים ועוד. נוסף על כך מפתחים ילדים אלה אי יציבות תחושתית, המתבטאת בחוסר סבילות למגע ובקשיי סבילות למרקמים שונים של מזון שהפה אינו מורגל להם, לגירויים בלתי מוכרים כמו הדלקת אור ולקולות שונים.

 

תחושת אי הנוחות שלהם עקב חוסר סבילות זו גורמת לבעיות הסתגלות מחוץ לבית היתומים ובעקבות זאת לבעיות התנהגות המתבטאות בדרך כלל בצרחות והתפרצויות זעם.Frank וחב' מצאו בסקירתם שכיחות גבוהה יותר של בעיות נפשיות בקרב בוגרים ששהו בבתי יתומים לפני גיל 6.

מי שמעוניין לקרוא לגבי נזקים קוגנטיביים בילדי מוסדות יוכל לעיין במחקר של אוניברסיטת הרווארד.

 בבליוגרפיה:

  Bowlby J, The nature of child's tie to his mother. Int J Psychoanal,1958; 39: 350-373.
 Singer LM, Brodzinsky DM, Ramsay D & al, Mother-infant attachment in adoptive families. Child dev, 1985; 56: 1543-1551.
 Frank A, Klass PE & Eisenberg L, Infants and young children in orphanages: one view from pediatrics and child psychiatry.Pediatrics, 1996; 97: 569-578.

Aronson J, Medical evaluation and infectious considerations on arrival. Pediatric Annals, 2000; 29: 222-223

Cermak SA & Daunhauer LA, Sensory processing in the postinstitutionalized child. Am J Occup Ther, 1997; 51: 500-507.

התנועה מסירה שוב את הכובע בפני השופט פנחס אסולין

פקידות הסעד ניסו להוציא ילדים במרמה

והפעם משני עברי המתרס: בהליך להכרזת שני קטינים כבני אימוץ בין היועץ המשפטי לממשלה לבין אביהם של הקטינים, הוכיחו השניים כי בשביל הניצחון, כל מה שצריך הוא רצון. וכל האמצעים כשרים – כולל שקרים

מאת: רחלי אלפרוביץ-רוטנברג   |     |  Nfc.co.il

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה את פניית היועץ המשפטי לממשלה, שביקש ליתן פסק דין המחייב מסירת שני קטינים לאימוץ. דחיית הבקשה נעשתה לאחר שהתברר לבית המשפט, כי פקידות הסעד שטיפלו בתיק, כיזבו והטעו את בית המשפט, כאשר הציגו את אבי הילדים כמי שאינו מתעניין בגורלם ובטובתם, וכמי שמתנער מחובות בסיסיות כלפיהם. פשוטו כמשמעו.ההליך המשפטי החל ביום 16.6.2005. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הגיש בקשה להכרזת שני הקטינים כבני אימוץ לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע. הבקשה נסמכה על הטענה כי בקטינים מתקיימות העילות הקבועות בסעיף 13 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, לפיהן באם הורה הפקיר את ילדו או נמנע מלקיים קשר עימו במשך תקופה שישה חודשים ו/או נמנע מלקיים את חובותיו כלפי ילדו, כולם או עיקרם, במשך שישה חודשים רצופים, הרי שבית המשפט רשאי להכריז על הקטינים כבני אימוץ. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה תמך את טענותיו באמצעות חוות דעת של פקידות הסעד אשר טיפלו וליוו את הקטינים. ולמרות חוות דעתן של פקידות הסעד, חוות דעתה של העובדת הסוציאלית וחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט ועדויות כולם, שעמדו על כך כי על הקטינים להיות מוכרזים כבני אימוץ – דחה בית המשפט ביום 21.6.2006, מפי השופט פנחס אסולין, את הבקשה, תוך נזיפה קשה וחמורה בניהול ההליך על-ידי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ובפקידות הסעד, אשר גמרו אומר – עוד טרם יצירת ההליך, כי על הקטינים להיות מאומצים, והחלטתם הייתה סופית עד כי כל מעשה שנעשה לשינוי ההחלטה הגורלית נדחה על-ידי פקידות הסעד ואף נשמט במכוון מהמסמכים אשר הוגשו על-ידן באמצעות ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט, בחוסר תום לב מובהק של שני הצדדים. השופט תיאר את עבודתם כהנחת מכשולים בעבודתו של בית המשפט. מכשולים, אשר למרבה הצער, יכלו היו להביא את בית המשפט ליתן הכרעה קשה, גורלית ובלתי הפיכה, באשר לעתידם את הקטינים שלא בצל אביהם האמיתי. וכך, על אף העדויות כולן אשר עמדו בעיקרן על תיאורו של אביהם של הקטינים ולא חדלו מלתארו בתיאורים קשים ומשפילים כאדם משולל כל מסוגלות הורית אשר נטש והזניח את ילדיו זה למעלה משנתיים ולא טרח ליצור עימם כל קשר על אף הזדמנויות אשר ניתנו לו הן על-ידי רשויות הרווחה והמערכת המשפטית, ואשר נידחו על ידו במפורש ובמופגן. כל העדויות כולן גם לא חדלו מלתאר את אביהם של הקטינים כאדם המפגר הרבה אחרי מבוגר "תקין" אחר, ומאחר והינו "תמהוני, מבולבל, אשר מקרין חוסר אונים ואוזלת יד" – כפי שהעידה אחת מפקידות הסעד, אשר מדבר יותר על התחזקותו הרוחנית מאשר על הקטינים ואינו חפץ באמת בכל קשר עימם – אין הוא מסוגל להיות הורה להם. אביהם של הקטינים, אגב, דחה את כל הטענות שהועלו כלפיו וטען כי ההפך הוא הנכון, וכי רצה גם רצה לראות את ילדיו רצון עז. יתירה מזו, האב גם הצליח להוכיח כי פנה פעמים רבות לפקידות הסעד בבקשה להפגיש אותו על ילדיו, אולם פקידות הסעד דחו את בקשתו פעם אחר פעם בתירוצים שונם, החל כי קיים הליך משפטי אחר אשר מונע מהם להיפגש, כאשר אותו הליך משפטי דווקא התיר להם להתראות, וכלה בכך שהודיעו לאב כי הוגשה כבר בקשה לבית המשפט והוא יכריע בעניין, למרות שבפועל לא הוגשה אז כל בקשה. וכך היה, כאשר אחת מפקידות הסעד הודתה במהלך עדותה כי קיימה שיחות רבות עם האב אך לא ציינה את אותן השיחות בתסקיר שהוגש מטעמה בתמיכה לבקשה מאחר ולא חשבה כי הן חשובות ולו משום ש: "רוב השיחות היו בקשות לראות את הילדים". אכן. כלל לא חשוב. כלל לא מפתיע הוא כי בסוף עדותה של אותה פקידת סעד היא גם הודתה כי: "נכון שגיבשתי עמדה לפיה הילדים צריכים להימסר לאימוץ… יכול להיות שלא מצאתי שחשוב לציין את השיחות של המשיב איתי… משום שגיבשתי עמדה קודם לכן." והיכן היה כל אותו הזמן ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, אשר אמור היה לפקח שכל מה שיוגש לבית המשפט ישקף באמת את מצב העניינים בין האב לבין ילדיו הקטינים?! יד אחת עם פקידות הסעד והעובדת הסוציאלית, כאשר חוות הדעת מטעמן תוקנו בהתאם להערותיו על אי-דיוקים אשר נגעו לתיאום הגירסא העובדתית, אשר כאמור – גובשה זה מכבר. דבר המהווה מעשה חמור ביותר. כאמור, בקלות יתירה, יכול היה הליך זה להסתיים בניצחונו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, ולרעת הילדים ואביהם, וזאת אלמלא רצונו העז של האב לראות את ילדיו וללא חשיפת התמונה המלאה בפני בית המשפט. כך הכריע בית המשפט כי לא מתקיימות כלל עילות החוק לפיהן רשאי הוא להכריז על הקטינים כבני אימוץ, עד שבסופו של יום גם לא נותר עוד מקום במסגרת ההליך לדון בשאלת טובתם של הקטינים, כאשר הדגיש בית המשפט, בחוזרו על פסיקת בית המשפט העליון בע.מ. 377/05, כי גם במצב בו מתקיימת עילת אימוץ, אין הכרח כי זו גם טובתם של הקטינים, כל שכן כשאין כל עילת אימוץ. בית המשפט ציין בהכרעתו לא אחת את חשיבות אמינות הדיווח, הדיוק והגילוי המלא, אשר בלעדיהם חשוף בית המשפט להיכשל במלאכתו לעשות צדק, על אחת כמה וכמה כשעסקינן בסוגיית האימוץ, כאשר בית המשפט מביא את דבריו של השופט (בדימוס) מישאל חשין בפסק דין אחר ביחס לאימוץ כי: "קשים הם דיני הממונות. קשים מהם דיני נפשות. קשים מכולם דיני אימוץ ילדים והם בקודש הקודשים של דיני נפשות…".

עדות של אישה שנחטפה בילדותה ע"י רשויות הרווחה

האזינו לעדותה של אישה בת 35 שנחטפה ע"י רשויות הרווחה בהיותה תינוקת מאמה הביולוגית רק משום ש”חטאה” היחיד היה גילה, 17.