הזנחה והתעללות בפנימיית רננים בזכרון יעקב: עד היום לא השתחררתי ממה שעבר עלי בפנימייה הזאת – נעמה לנסקי "ישראל היום"

עד היום לא השתחררתי ממה שעבר עלי בפנימייה הזאת, נעמה לנסקי "ישראל היום"

צילום: אפרת אשל , ישראל היום , מרץ 2015

1

"ראיתי איש צוות מרביץ לאחד הילדים, כי הוא לא הסכים ללכת לישון" • "מדריך תפס ילד באוזן וגרר אותו בכוח" • "אשת צוות מרכזית היתה אומרת לילדות: 'את תאכלי ממני חרא, אני אקרע אותך, אמרר לך את החיים"' • "תמיד היה ריח של שתן, ואם ילד היה מרטיב בלילה, הוא נשאר עם המצעים והבגדים הרטובים עד הבוקר" • 200 ילדות וילדים בעלי רקע של בעיות רגשיות והתנהגותיות מתגוררים בפנימיית רננים בזכרון יעקב • עכשיו החליטו אנשי צוות שעבדו בפנימייה שאינם יכולים לשתוק עוד • המשטרה בודקת תלונות שהגישו הורים • הפנימייה: "אנחנו נמצאים בפיקוח הדוק של משרד הרווחה ופועלים בשקיפות מלאה"

 לקריאת התחקיר המלא הקלק כאן

"עבדתי שנים בפנימיית רננים, עם ילדים שהוצאו מהבתים ומהמשפחות שלהם כדי לתת להם הזדמנות חדשה, לקדם אותם, להרים אותם מהתחתית למקום טוב – ולא ראיתי שזה קורה. יצאתי עם לב כואב…". "כקצינה בצבא החלטתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים הוא חינוך. הרצון הזה התנפץ לרסיסים כשהגעתי לרננים. מה שחשבתי שהוא הגשמת חלום הפך שם לסיוט. עד היום לא השתחררתי ממה שעבר עלי בפנימייה הזאת…"

אינספור עדויות הגיעו אלינו על הנעשה בפנימיית רננים בזכרון יעקב. הן מגוללות את המתרחש בפנימייה בשנים האחרונות, עד היום. אנשי הדרכה שעבדו בפנימייה, הורים לילדים החיים בה וגם הילדים עצמם, גוללו סיפורים על אלימות קשה כלפי חניכים וחניכות, הזנחה, עזובה והיעדר פיקוח, במקום המצהיר על עצמו שהוא "מעניק לחניכיו מסגרת המספקת חוויית קשר משמעותית, טיפול, טיפוח, העשרה ומוגנות, תוך דגש על העצמה אישית." סיפורים קשים, כואבים ומקוממים, שחלקם אף מעלים חשד כבד לפלילים.

רננים היא פנימייה טיפולית המאכלסת כ- 200 בנים ובנות בני ,18-6 בעלי רקע של בעיות רגשיות, התנהגותיות ונפשיות. חלקם מגיעים לאחר אשפוז פסיכיאטרי או כחלופה לאשפוז, חלקם בעלי אינטליגנציה גבולית עד פיגור קל, וחלקם בעלי קשיים רגשיים, הפרעות התנהגות או לקויות למידה. רבים מהם נמצאים בפנימייה מתוקף צו בית משפט, ובעקבות החלטות של גורמי הרווחה להוציאם מבתיהם. הילדים חיים בפנימייה שנים ארוכות ומעצבות ומעבירים בה את שנות הילדות וההתבגרות. חלקם יוצאים לחופשות או לביקורים בבית מדי שבוע או כמה שבועות; לאחרים זה הבית, והם ממעטים לצאת ממנו.

הפנימייה נתונה לפיקוח השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, ועל פי אתר האינטרנט שלה, מופעלת בידי "ד.י.ש בע"מ," חברה פרטית שהוקמה ב- 1971 וזכתה במכרז של משרד הרווחה, שבמסגרתו היא מפעילה שש פנימיות לילדים ולנוער בסיכון.

גם פנימיית רננים הוקמה ב- 1971 וסמוך לה פועל בית ספר לחינוך מיוחד באותו שם, שבו לומדים רבים מילדיה.

על פי הערכות של אנשי מקצוע, התקציב הממוצע המועבר מהמדינה לפנימיית רננים עבור כל ילד עומד על כ- 12,500 ש"ח – כלומר תקציב שנתי של כ- 30 מיליון שקלים.

צוות הפנימייה הקבוע כולל רכזי הדרכה, כמה נשים שמתפקדות כ"אם בית," מדריכים שמהווים את כוח העבודה המרכזי, הן מבחינת מספר שעות העבודה והן מבחינת המגע השוטף עם הילדים, וכן צעירים בני 18 בשנת שירות, שאינם מקבלים שכר, ובמקרים רבים ממלאים תפקיד של מדריכים לכל דבר. בנוסף כולל הצוות שומרי לילה, צוות טיפולי, צוות מרפאה, אנשי אחזקה ולוגיסטיקה, עובדי מטבח, צוות סייעות לליווי לבתי הספר, צוות ניהולי ומזכירות.

"המחזות שראיתי בפנימייה ממשיכים לעלות כל הזמן מול עיניי," מספרת ליאת (שמה בדוי, כמו יתר שמות אנשי ההדרכה בכתבה, כדי לא לאפשר זיהוי של הקטינים המעורבים( מדריכה שעבדה ברננים במשך שנתיים. היא מתארת אווירה של אלימות יומיומית כלפי הילדים, מילולית ופיזית. "משפטים כמו 'אני אחנוק אותך• ,' 'אני אדאג שתשבי בחושך, תאכלי חרא ותצטערי על היום שנולדת,' וגם בעיטות, עיקומי ידיים, דחיפת ילדים למיטות שלהם ומתן תרופות בכוח לילדים שמתנגדים.

2

הילד יורק את הכדור? שוב דוחפים לו אותו בכוח, ואת שואלת את עצמך, אין דרך אחרת?

"אם הבית שעבדה איתי היתה מקללת את הילדים, יורדת עליהם, מעליבה אותם וכמעט לא מפסיקה לצעוק. דיווחתי על האלימות שראיתי להנהלת הפנימייה. הזמינו את אם הבית לשיחות אזהרה, אבל האלימות לא פסקה.

"במו עיניי ראיתי איש צוות מרביץ לאחד הילדים כי הוא עשה בלאגן ולא הסכים ללכת לישון. הוא גרר את הילד לחדר האוכל, כשהמקום היה ריק, ושם עיקם לו את הידיים, הצמיד אותו לקיר ואיים עליו. הילד צרח בהיסטריה 'למה אתה מרביץ לי'? ואז, כשאיש הצוות הבחין בי, הוא אמר: 'הנה, אפילו ליאת רואה, אני לא מרביץ לך.' דיווחתי גם על המקרה הזה להנהלה, אבל שום דבר לא נעשה.

"ההנהלה לא מצליחה להתמודד, למרות שלחלק מהמנהלים יש כוונות טובות. נכון, הילדים לא פשוטים להתמודדות. יש כאלה שבורחים, או מנסים לברוח, מנפצים חלונות, נוקטים אלימות כלפי הצוות, וזה מעורר חוסר אונים. אך לא פעם מחזירים להם באותו מטבע. "פניתי עם מדריכים נוספים לכל מי שאפשר. להנהלת החברה, לגורמי רווחה, למשטרה. אבל הרגשנו שאין מי שמקשיב, שלאף אחד לא אכפת, והכי עצוב זה שהיו גורמים שהדברים לא נראו להם חריגים.

כשעזבתי את הפנימייה שאלתי את עצמי אם עשיתי מספיק כדי לעזור לילדים האלה. והם הילדים הכי מדהימים בעולם. אני מתכוונת לזה. בוגרים ורגישים ואמיצים ומתוקים. "כן, חלקם ילדים חולים, ויש להם בעיות בבית, אפילו הרבה בעיות. אבל אני לא חושבת שזאת סיבה להעניש אותם. והמקום הזה הוא עונש, בעיקר בגלל ההתנהלות שלו, היחס שהילדים מקבלים שם. הנפשי, הרגשי והפיזי. לוקחים את הילדים עם הרקע הכי קשה, הכי עצוב, ושמים אותם במקום שעלול רק להחמיר את כל הבעיות שלהם וליצור בעיות וצלקות נוספות."

"ראיתי מדריך בחוג תופס ילד באוזן וגורר אותו בכוח," מספרת דפנה, שעבדה כמדריכה ברננים במשך חצי שנה, עד שלא יכלה עוד.

"הילד לא שיתף פעולה עם הפעילות שערך המדריך. הוא היה מהדרום, ילד מלא בטראומות של טילים. בכל פעם שהיה שומע קול שהזכיר לו אזעקה, הוא היה נלחץ ומתחבא בפינה, ואז המדריך תפס אותו בכוח ומשך אותו משם.

"במקרה אחר, אשת צוות הטיחה את תיק היד שלה בעוצמה בחזה של ילדה שהתחצפה אליה. זה לא אמור לקרות. הילדים האלה שם כדי שיעזרו להם ויגנו עליהם, לא כדי שיספגו עוד אלימות."

נורית, מדריכה נוספת, מספרת שבקבוצה שהיתה באחריותה, של ילדות בנות 14-8 "אשת צוות מרכזית היתה מכניסה אותן למיטות בצעקות. היא היתה דוחפת אותן, גוררת אותן, צועקת, מנבלת את הפה. היא היתה אומרת להן: 'את תאכלי ממני חרא', 'אני אכנס בך מכל הכיוונים,' 'אני אקרע אותך,' 'אני אמרר לך את החיים'.

אחת הילדות, קטנה ורזה כמו ענף שביר, היתה מציצה מפתח החדר בזמן ההשכבות, ואשת הצוות היתה מעיפה אותה פנימה בכוח, כדי שתלך לישון.

"היא הוציאה ילדות בכוח באמצע המקלחת, עירומות, אם לא עמדו בזמן שהוקצב למקלחת. בקבוצה שלנו היו כמה מקלחות עם וילונות ומקלחת אחת עם דלת, שנועדה לילדות הקטנות, ילדות חלשות יותר מבחינה גופנית, אלה שהיו חדשות בקבוצה או בנות שעברו פגיעה מינית. באחד הערבים, ילדה שהתקלחה שם לא עמדה בזמנים, ואותה אשת צוות דפקה בעוצמה על הדלת, צעקה עליה לפתוח, ואז שלפה אותה משם בכוח, לפני שסיימה להתקלח, עירומה, לפני כולן."

3

– דיווחת להנהלה?

"בוודאי. אבל שום דבר לא קרה, ולך אין יכולת להתוות דרך אחרת. ככה מתנהלים עם הילדות האלה במשך שנים, אז איך תבואי ותשני משהו לבד? אותה אשת צוות היתה אומרת לי, 'אני לא מרביצה, אני רק תופסת לילדה את היד ומעקמת אותה טיפה, שתדע לא להתעסק איתי בפעם הבאה'. "כשהבנתי שאני לא יכולה לשנות כלום, ולא יכולתי עוד לשאת את החוויות הקשות בעבודה, החלטתי לעזוב".

לפני שעזבה, היא תיעדה את האלימות המילולית נגד הבנות. "בכל פעם שהפעלתי את מכשיר ההקלטה, היה מה להקליט."

ההקלטות קשות להאזנה.

אשת הצוות נשמעת בהן צורחת על הילדות משפטים כגון: "את תתחילי לסתום את הפה שלך, יא תולעת. כן, את, חתיכת תולעת, זה מה שאת…" "יאללה, סתמי כבר, את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה…!?", "סותמת עכשיו? את סותמת? טוסי מכאן, עופי מכאן. צאי מהמועדון… שאני יעזור לך!? אם את נשארת אז את סותמת, את שותקת עכשיו…", "החיים שלך בזבל אם תמשיכי ככה."

נורית הגישה תלונה למשטרה בנובמבר 2013 וצירפה את ההקלטות. לפני כשנה היא זומנה לחקירה, אבל נכון להיום, התלונה עדיין נבדקת על ידי המשטרה. מיכל, מדריכה נוספת שעבדה כמה שנים בפנימייה, מספרת שבתחילת דרכה היתה עדה להתפרצות מצידו של אחד הילדים. "הוא ירק, קילל ולא נשמע לצוות. ההתמודדות שלהם עם זה היתה להכניס אותו בכוח, עם הבגדים, לתוך מקלחת קרה." יש הנחיה לנהוג כך כדי להרגיע ילדים? "אין הנחיה כזאת. אני הייתי בהלם. זה קרה בסך הכל חודש אחרי שנכנסתי לתפקיד, וראיתי איך איש צוות ובחור בן 18 בשנת שירות עושים לילד את המעשה המשפיל הזה."

"קוראים לזה בית כלא" 

גם ילדים בפנימייה מתלוננים בפני הוריהם על האלימות שהם חווים. לפני כמה שבועות הקליטה אמו של אחד החניכים, בן 12, שיחת טלפון שבה התלונן באוזניה על כאבים בצלעות:

"אחרי ששתי מדריכות ישבו עלי. לא יכולתי להתנגד, הן גדולות… אחת מהן הפילה אותי לרצפה ואמרה לי 'כלב טוב.'

היא ישבה עלי עם כל המשקל שלה, ולא נשמתי.

אמרתי לה, 'תרדי ממני, אני לא נושם,' עד שהתחילה לנזול לי נזלת מהאף. אחת מהן עיקמה לי את הידיים, והן אמרו לי, 'אל תתנגד, אל תתנגד.' אחרי שהן עזבו אותי ראיתי שהיד שלי נפוחה, וכשילד לקח לי את הנעליים וזרק אותן על הראש שלי, לא עשו לו כלום."

ילד אחר, גם הוא בן 12, סיפר לאחרונה לאמו כי "ארבעה ילדים לא הפסיקו לקלל אותי ואת המשפחה, נתנו לי מכות בלי הפסקה באמצע האוכל. לא יכולתי לאכול, כל שנייה קיבלתי כאפה. ילד אחד הכניס את הברך לתוך הפנים שלי. והכל ליד המדריכים… אז המדריכה אמרה לי, לך לחדר… המדריכה ועוד מדריכה שהצטרפה אליה דחפו אותי לחדר בכוח, ואחת מהן קיפלה לי את היד וזה היה כואב.

אמרתי, 'אבל הם מתחילים איתי, מחלקים לי כאפות', וקיללתי את המדריכה, כי היא הכאיבה לי. "עמדתי בכניסה לחדר וניסיתי לחזור לחדר האוכל והמדריכה אמרה לי, 'אתה לא יוצא', ונתנה לי ברכיות מלא פעמים. דחפה אותי עם הרגליים שלה חזרה לחדר. 'יש לי מדריכה שלא מתייחסת כשהיא רואה מה עושים לי, ויש מדריכה שכן אכפת לה ממני. יש מדריכים שרואים שמקללים אותי בלי הפסקה ואומרים לי 'תתעלם'. כולם פה קוראים למקום הזה בית כלא, בגלל איך שמתנהגים אלינו".

בעקבות דיווחיו של הילד, הגישה אמו החודש תלונה במשטרה, המצויה בבדיקה.

4
לא מעט עדויות מספרות על "הולדינג" בלתי מוצדק שנעשה לחניכים. ההולדינג (בלשון מקצועית – "אחיזה טיפולית מרסנת") הוא טכניקה שבה דמות מטפלת בוגרת אוחזת בחוזקה בגופו של ילד מאחור, על מנת לעזור לו לרסן את התנהגותו ולהירגע. האחיזה מגבילה את חופש התנועה של הילד ומונעת ממנו להזיק לעצמו, לאחרים ולרכוש, ובתוך כך יוצרת קירבה גופנית ואינטימיות בין הילד לדמות הטיפולית האוחזת בו.

לשם ביצוע הולדינג יש לעבור הכשרה מיוחדת. על פי מאמרו של הפסיכולוג אמיתי מגד, שמופיע גם באתר משרד הרווחה, ההולדינג מתבצע על ידי תפיסת הילד מאחור בעודו משתולל, משיכת ידיו באופן מוצלב לפני גופו כך שכפות ידיו נוגעות כל אחת בצידי הגוף, הוצאת הילד משיווי המשקל, הפלתו לארץ ואחיזתו בידיים מוצלבות, כשפניו אל הרצפה. במקרים רבים יש צורך בשניים לביצוע האחיזה, כשאחד אוחז בידיו של הילד והשני ברגליו, כדי לא לאפשר לו לבעוט או להשתולל.

המחקר מדגיש כי המטרה באחיזה אינה רק הריסון הפיזי של הילד בעת ההתפרצות, אלא גם יצירת התקשרות בטוחה בין המדריך לחניך. ההולדינג אמור ליצור קירבה בין הילד למבוגר שאוחז בו, להחזיר לילד את השליטה העצמית ולהעניק לו תחושה שהוא מוגן. אלא שכאשר אחיזה מתבצעת באופן כוחני או מעלה יעזר גם במי שלא הוכשר לבצע הולדינג."

נורית מספרת על סכסוך קולני שהתגלע בין אשת צוות לאחת מבנות הפנימייה.

5

"האישה אמרה לנערה לשטוף כלים, הנערה סירבה, והתחיל ביניהן ויכוח קולני שהגיע למצב של התקוטטות ודחיפות הדדיות. בשלב מסוים אשת הצוות תפסה את הנערה בצווארון של החולצה, גררה אותה לקצה המסדרון, קראה לאיש צוות נוסף, ויחד הם הורידו אותה להולדינג, בנוכחותי ובנוכחות נערות נוספות שהיו שם. השכיבו אותה עם הפנים לרצפה, כשהידיים שלה מוצלבות מאחורי הגב, במשך 15-10 דקות. אחרי שהם שיחררו את הנערה, האישה אמרה לנו: 'איזה כיף היה לעשות לה הולדינג.'

"הייתי עדה לעוד מקרים שבהם היא עשתה הולדינג לא מוצדק, וגם לאיומים שלה על הנערות: 'לי לא מרביצים, אני ישר מורידה להולדינג."'

גלעד, שעבד בפנימייה שנים רבות, מספר על המקרים שראה:

"לא פעם המדריכים היו נכנסים להולדינג מתוך מה שנקרא כמקום של איום או נקמה. היו תופסים את הילד בכוח באמצע הרחוב, מחוץ לפנימייה, ומכאיבים לו. ואתם רואים שילד בהולדינג לא חווה ניש, היא עלולה להוות שיחזור של החוויות הכואבות מעברו של הילד ולחזק אצלו את הדפוסים הבעייתיים".

"כשאחיזה מתבצעת כנקמה בילד, כשהיא מתבצעת מתוך זעמו של המדריך, או כשמדריך מבצע אותה מתוך הצפה וחוסר שליטה, אין כל אפשרות שהוא יוכל להיות קשוב לצרכיו המשתנים של הילד ולהיענות להם", נכתב במאמר.

"אחיזה כזו אינה יכולה להיות טיפולית. אחיזה משיגה תוצאות אנטי טיפוליות והרסניות כשהיא מתבצעת באופן כוחני, כנקמה או כעונש".

מיכל: "ראיתי הרבה מקרי הולדינג בפנימייה, שבהם מדריך שעבר במקרה ראה ילד משתולל ועשה לו הולדינג. לפעמים זה היה מדריך שאפילו לא מכיר את הילד. הילד היה נרגע לכמה דקות ואז שוב משתולל, כי לא עברו איתו שום תהליך. ובגלל שכמעט תמיד יש בפנימייה מחסור באנשי צוות, לא היתה ברירה אלא "גורם מופרט לא מעורב בהוצאת ילד מביתו".

תהליך של הרגעה אלא להפך, הוא חווה קושי, לחץ, קושי לנשום." ליאת: "כל הזמן ראיתי שעושים הולדינג, בזמן שזה אמור להיות דבר נדיר מדריכים היו 'מורידים' ילדים להולדינג כאזהרה לילדים האחרים, כעונש או פשוט מתוך חוסר אונים ואיבוד עשתונות. היו תקופות שזה קרה כמה פעמים ביום. אני חושבת שכמעט כל המקרים שראיתי היו לא מוצדקים ואלימים מאוד.

הם נעשו בצורה אלימה, כאמצעי ענישה. "ראיתי אם בית שהתגרתה בילד שהיה בהתקף עצבים, עד שהוא התנפל עליה והרביץ לה. אחר כך, כשהוא כבר נרגע, הורידו אותו להולדינג, מול עיניהם של ילדים אחרים, שעמדו והסתכלו. זה היה פשוט עונש, ועונש רע לילד שהוא בסופו של דבר חסר אונים. "היה מקרה שבו אחד הילדים לא הסכים לעלות להסעה. מדריך שהיה שם ניסה לדחוף אותו לתוך האוטובוס, וכשהילד הלך לאחור, המדריך דחף אותו שוב. בסוף הילד דחף את המדריך חזרה וניסה לברוח. הורידו אותו להולדינג על המדרכה, בצורה אלימה, מול כל הילדים שהיו באוטובוס. למה? כי הוא לא רצה ללכת לבית הספר. הייתי שם, ראיתי את זה."

"במנגנון של הוצאת ילדים מבתיהם לפנימיות מעורבים גופים פרטיים, שפועלים למטרות רווח," אומר רו"ח קובי אליה, המתמחה בפיקוח ובקרה על איכות השירותים הממשלתיים הניתנים לציבור.

"משרד הרווחה הוא המשרד המופרט ביותר בישראל, והרוב המוחלט של השירותים שהוא נותן מסופקים על ידי עמותות וחברות פרטיות. ובעידן ההפרטה, לנותני השירותים הכי משתלם לספק למשרד הרווחה שירותים חוץ-ביתיים".

לדברי אליה:

"משרד הרווחה מתאים את עצמו לאינטרסים הכלכליים של נותני השירותים. כ- 4 מיליארד שקלים, יותר ממחצית מתקציב המשרד בשנת 2013 שעמד על 7 מיליארד, הוקצו עבור אחזקת 35 אלף נזקקי רווחה במוסדות חוץ-ביתיים, בעיקר להשמת בעלי מוגבלויות וילדים בסיכון במוסדות.

נזקקים אלה מהווים פחות משלושה אחוזים מתוך 1.3 מיליון הרשומים במשרד הרווחה.

"למעשה, העיוותים חמורים יותר. בישראל פועלות מאות פנימיות שאינן מתוקצבות על ידי משרד הרווחה, אולם המשרד מפנה אליהן ילדים בסיכון. התקציב מגיע ממקורות מגוונים, ובהם משרד החינוך והסוכנות היהודית, ולכן הילדים הללו כלל לא נספרים בדיווחי משרד הרווחה כילדים בסיכון בפנימיות. כך, למשל, 4,000-כ ילדים בסיכון גבוה, שחלקם הוצאו בצווי בית משפט, הושמו במוסדות המפעל להכשרת ילדי ישראל ועמותת מת"ן. ילדים אלה ממומנים מתקציב משרד החינוך וכלל לא נספרו בדיווחי משרד הרווחה כילדים בסיכון בפנימיות".

6

במשרד הרווחה אומרים כי "מדיניות המשרד היא בראש ובראשונה השארת הילדים בקהילה. רק במקרים שבהם מוצו כל התהליכים הקהילתיים, מחליטים להוציא למסגרות חוץ-ביתיות. בקבלת ההחלטות על הוצאת ילדים מהבית מעורבים רק גורמי המקצוע במשרד הרווחה – אין שום גורם מופרט שמעורב בקבלת ההחלטה.

"משרד הרווחה פועל על פי חוק חובת המכרזים ומאפשר התמודדות שווה של גופים פרטיים אל מול עמותות וגופים מלכ"ריים לסוגיהם. מפעילי המסגרות נחשבים קבלני משנה של המשרד ונתונים לפיקוחו הצמוד פנימיות משרד החינוך הן פנימיות ראויות ומפוקחות, המיועדות לילדים שחלקם מוגדרים ילדים בסיכון, בעלי פוטנציאל תקין ויכולים להשתלב בכל מערכת נורמטיבית. הוצאת ילד בצו אינה קשורה למצבם של הילדים או משפחתם, אלא רק להסכמה או להתנגדות של ההורים".

 להשיג שקט. לא משנה איך 

אוכלוסיית החניכים בפנימייה אינה קלה, והמדריכים נדרשים להתמודדויות מורכבות ביותר לכן, איכות כוח האדם המטפל, הכשרתו, מחויבותו ומסירותו חשובות לאין שיעור.

"בפועל, חלק מהמדריכים לא בקיאים בחינוך, אלא עושים למעשה שמרטפות, בתנאים קשים ועם הפעלת כוח מיותרת", אומר גלעד.

"הנראות היא הדבר החשוב: שתצליח לשלוט בקבוצה. אם יש שקט, הצלחת. לא משנה איך השגת את השקט. "באים לשם אנשים צעירים, לזמן קצר. הם עובדים קצת, חוסכים כסף וממשיכים הלאה, משאירים את הילדים מאחור גם אני באתי לשם כדי להרוויח עוד קצת כסף. הילדים לא מספיקים ליצור יחסי אמון, וכבר מתחלפות הדמויות סביבם. וידוע עד כמה ילדים חייבים לדעת שיש מישהו שתמיד נמצא שם בשבילם, שלמישהו אכפת מהם, במיוחד לילדים כמו אלה שבפנימייה. ממה ששמעתי מהילדים שם, הם לא מרגישים בבית אפילו לרגע.אין מספיק חופש, אין הכלה, אין קבלה. אם הם יסטו מהמותר, יורידו להם את הראש".

ליאת: "אני מלכתחילה ניסיתי להתקבל לרננים כי הבנתי שאין באמת דרישה להתחייבות ארוכת שנים. הראיון היה ברמה מאוד נמוכה וכלל בעיקר דיבורים של המראיין, ואחריו יום של דינמיקה קבוצתית. בתחילת השנה היו כמה ימי היערכות, שבהם לא היתה שום הכשרה או הכנה למה שעומד להיות.

"בזמן שעבדתי שם לא זכיתי לליווי או הדרכה משמעותיים. פעם בשבועיים היתה אמורה להיות שיחה תקופתית עם עובדת סוציאלית, אבל בהרבה מקרים זה לא קרה. גם ישיבות צוות, שהיו אמורות להתקיים פעם בשבועיים, התקיימו בתדירות הרבה יותר נמוכה והיו לא מועילות. בסופו של דבר, התחושה היתה שכל מדריך יכול לעשות ככל העולה על רוחו. לא היה שום פיקוח".

דפנה: "תחלופת כוח האדם מטורפת, ואין הכשרה מסודרת או ליווי בעל ערך. ביום הראשון שלי בפנימייה גיליתי שאני ועוד בחור בן 18, בשנת שירות, צריכים להיות אחראים לבד על קבוצה של 12 ילדים בני 14-9. עבדנו ככה שמונה שעות ורבע. זה כל כך לא הגיוני ולא אחראי. מדובר בילדים פוסט אשפוזיים, מרקע לא פשוט. עם כל הרצון הטוב, הייתי בת 22, רק נכנסתי לעבודה, איך מאפשרים מצב כזה?

"באותו יום, ילד משך לי בשערות ודחף אותי. יצאתי החוצה ובכיתי. הייתי נסערת מאוד. במקרה ראתה אותי פסיכולוגית שעובדת בפנימייה וניגשה אלי. דיברנו עשר דקות, ולרגע היא לא אמרה לי איך מתמודדים עם מצבים כאלה. ממה נובעת האלימות של הילדים. היא רק אמרה לי שאני לא חייבת להישאר אם אני לא רוצה.

"בהמשך גם מנהלת הפנימייה הבהירה לי ש'אין מתכון להתמודדות עם הקשיים האלה', שהיא לא יכולה ללמד אותי מה לעשות. שאני צריכה למצוא את הפתרונות בזמן אמת, בשטח. אבל איך? אילו כלים יש לנו? לפחות אם המעטפת סביב היתה נכונה, תומכת, מכווינה, כזאת ששמה את הילדים במרכז, הייתי פחות מרגישה את המחסור בכלים."

– מה כללה העבודה שלך כמדריכה?

"המון. במשמרת את מקבלת את הילדים בצהריים מבית הספר וצריכה לדאוג שיאכלו, שיפנו את הכלים, שיכינו שיעורי בית, שינקו, שיסדרו, שילכו לפעילויות, שלא יריבו ולא ילכו מכות. את עוזרת לילדים לסדר, לקפל את הכביסה, לנקות. וכל הזמן קוראים לך, זקוקים לך, כמעט כל שנייה את שומעת את הילדים קוראים לך, ואין זמן לגשת לכולם, לטפל בהם, להיות שם בשבילם. שלא לדבר על להעביר להם תכנים חינוכיים או פשוט להקשיב להם. זה יצר אצלם תסכול עמוק, ובצדק.

"בגלל חוסר זמן, היעדר הכשרה ומחסור באנשי צוות, הכל נעשה בצעקות. כל הזמן צועקים, כולם. אני לא מבינה איך אפשר לגדול ככה.

"היה, למשל, יום שעבדתי 30 שעות ברצף. הגעתי בתשע בבוקר לישיבת צוות, נשארתי לקבל את הילדים מבית הספר, ואחרי שהשכבתי אותם בערב ביקשו ממני להיות שומרת לילה על אחת הקבוצות, כי היה מחסור בכוח אדם. זאת היתה קבוצה שדורשת שמירה בער•ת, אי אפשר ללכת לישון.

"בשש בבוקר עזבתי אותם והלכתי הביתה לעשות השכמה לילדים שלי, ואז חזרתי לפנימייה ונשארתי שם עד ארבע אחה"צ, כי היה יום הורים.

כשחזרתי הביתה, מותשת ומטושטשת, לא הפסקתי לחשוב איך איפשרו לי להיות אחראית על ילדים כאלה במצב כזה".

מיכל: "לא עברתי שום הכשרה להיות מדריכה, אז או שיש לך את זה או שאין לך את זה, והילדים הם אלה שמשלמים. את זאת שצריכה להחליט לעצמך את זה אני אעשה ואת זה לא, כי אין מישהו שבאמת רואה ויודע כל מה שאת עושה עם הילדים. אין באמת ביקורת. גם לא אומרים לך מה בדיוק לעשות, אז את פשוט מאלתרת או נותרת חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות.

"המחסור באנשי צוות הוא משמעותי. היו ימים שהייתי מאושרת, כי היו איתי עוד שני אנשי צוות. אמרתי לעצמי, נהדר, הנה הזדמנות לעשות לילדים עוד פעילויות. אבל מייד היו לוקחים לי איש צוות אחד, כדי למלא חורים בקבוצה אחרת. כל כך קשה לעבוד ככה.

"גם אותי העבירו בין הקבוצות כדי למלא חורים, בלי שהכרתי את הילדים. אלה משמרות חסרות משמעות, שבהן את רק דואגת שהם לא יהרגו אחד את השני, שיאכלו, יתקלחו וייכנסו למיטות. שום ערך מוסף. רציתי לתת שם הכל ולעמוד בכל הדרישות, אבל לא נותנים לך את התנאים".

עכברים, שתן ופטריות חלק מהחניכים בפנימייה מחולקים לקבוצות על פי מאפיינים נפשיים והתנהגותיים, וחלקם מחולקים לקבוצות על פי גילאים.

ילדים עד גיל 14 מתגוררים בחדרים בפנימייה; מגיל 14 הם עוברים להתגורר במשפחתונים (ובלשון הצוות "וילות", המצויים סמוך למבנה הפנימייה.

"בקבוצות שבהן טווח הגילאים רחב זה מאוד קשה ולא מתאים," אומרת ליאת.

"הקטנים חלשים יותר ונחשפים לדברים שהם לא אמורים להיחשף אליהם, למשל מיניות ואלימות".

"אצלי בקבוצה היה ילד בן 14 שעשה קולות ותנועות מיניות", אומרת דפנה.

"ילד בן 9 מאותה קבוצה התחיל לחקות אותו. לא יכולתי לראות את זה".

א', שבנה הוצא מהבית בצו בית משפט וגדל בפנימייה יותר משלוש שנים, מספרת כי "בהתחלה הצוות עטף אותו, הרגשתי שהמדריכים שומרים עליו ושטוב לו. הוא היה ב'וילה', שהייתי מוקסמת ממנה, אבל אחר כך אחד המדריכים עזב, והמצב הידרדר הוא עבר לבית אחר, מלוכלך שהמיטות בו היו מסריחות והקירות מתקלפים.

"בשיחות שלי איתו הוא התחיל לתאר אלימות קשה כלפיו, ואמר שהמדריכים יודעים עליה. הוא סיפר לי שילד נישק אותו, ילד קפץ עליו עם סכין וילדים זרקו עליו כיסאות. הגשתי תלונות למשטרה על האירועים האלה. אני כבר לא מרגישה שהוא מוגן.

"באחד הביקורים שלי בפנימייה ראיתי כתם דם על הרצפה באחד החדרים. הילדים סיפרו שילד אחד הרביץ לילד אחר ופתח לו את השפה, והדם לא נוקה במשך יומיים. ראיתי שם ילדים, שנראו לי בני 11-12, מעשנים בחשאי.

אמרתי להם: 'בתור אחת שמעשנת, אני אומרת לכם שלא כדאי. הסיגריה מלאה בכימיקלים מסוכנים וממכרי'. ואז הצטרף אלינו מדריך ואמר, 'נראה לך? אני בחיים לא אפסיק לעשן. אני חולה על סיגריות.' הבנתי שזה לא מקום טוב. עכשיו אני נלחמת להוציא אותו משם." ד', שבנה הועבר לפנימייה בחודשים האחרונים מספרת ש"הוא סובל שם מאוד.

הוא סיפר לי שכואבות לו הידיים מרב שהוא צריך לנקות, לטאטא, לשטוף, שאומרים לו שהוא לא יראה יותר את אמא שלו, שיש אלימות קשה של ילדים כלפיו, כולל שימוש בסכינים. באחת השבתות אבא שלו בא לבקר אותו וראה שיש לו גרב על היד.

הסתבר שהוא נחבל וזה הפתרון שניתן לו. האבא לקח אותו מיד לחדר מיון ושם טיפלו בו וחבשו לו את היד למשך ימים. ככה שומרים בפנימייה על הילדים?

גלעד: "היו לילות שכל הפנימייה היתה אחוזת פחדים. בחורף, כשהיו רעמים, הילדים היו מתעוררים. הרי יש ביניהם כאלה שסובלים מפוסט טראומות או מחרדות אחרות, או שפשוט קשה להם כי הם לא ליד הוריהם. גם כשהרבה ילדים היו חולים, כי וירוס השתלט על הפנימייה, כולם היו מתעוררים. ואז יש איתם אדם אחד, שלא תמיד מכיר אותם. איך אפשר להשתלט לבד על כל כך הרבה ילדים מפוחדים?

"במשך כמה שנים היתה בעיית עכברים. בלילות העכברים היו מתרוצצים, לפעמים עולים על הילדים ומעירים אותם. ושוב, היתה בהלה, המולה, ואת לבד, לעיתים עם עשרות ילדים. ומה אפשר לעשות? מעט מאוד, מעט מדי. הכל דווח, אבל לא נמצא פתרון.

"אחת העובדות היתה אומרת לי: 'שהילדים האלה יעריכו שבכלל יש להם מיטה, לחם, קורת גג. שיגידו תודה שהם לא ברחוב." ליאת: "הילדים היו לובשים חולצות במידות לא מתאימות, או שבגדים היו נעלמים להם במכבסה, מתבלים, או שפשוט לא היו בגדים, והיה צריך להסתדר עם מה שיש. אני זוכרת רק מקרים מעטים שהילדים בקבוצה שלי הלכו לבית הספר בגרביים תואמים. לא תמיד בכלל היו גרביים. זאת היתה בעיה נוראית, גם בחורף ילדים היו הולכים בלי גרביים.

"תמיד היה ריח של שתן, ובשבתות היה למדריכים מין נוהג כזה לא לתת לילדים לצאת מהמיטה. למה? כדי שיהיו להם עוד כמה שעות של שקט, ביום שבו אין בית ספר. כך, גם אם היו ילדים שברח להם שתן, הם נשארו במיטה." גלעד: "אם ילד היה מרטיב בלילה, הוא נשאר עם המצעים והבגדים הרטובים משתן עד הבוקר. בשנים שעבדתי שם, היה אסור לי להחליף להם מצעים ובגדים, וגם לא לתת לילדים להחליף לבד או ללכת להתקלח לבד. הם היו מתחננים אלי, 'תן לי ללכת להתקלח,' ולא יכולתי לתת להם. יש בעיה לתת להתקלח בלי פיקוח, כשאני לבד איתם בלילה וצריך לשמור על כל היתר. "היה ילד שבכל לילה עשה פיפי במיטה, ונשאר במצב הזה במשך שעות. אחרי שפניתי כמה פעמים, נתנו לי בשבילו שמיכה דקה להחלפה ואיפשרו לי לתת לו להחליף בגדים, אבל לא להתקלח. "אני חושב שמעבר להחלפת הבגדים והמצעים, זה היה חוסר תשומת הלב שהעציב אותי. הילדים שם צמאים לתשומת לב. יש להם מחסור רגשי, אין להם קשר הורה-ילד, ובהרבה מקרים אין להם שום קשר קבוע וממושך כשכל כך הרבה מדריכים באים והולכים." "מה שעצוב הוא ההתרגלות לכך שיש ילדים שמרטיבים במיטה ונשארים במצב הזה," מוסיפה מיכל.

"זה מדהים איך ברגע שמתרגלים למשהו, הוא כבר לא נראה חמור כל כך. בהתחלה את שואלת את המדריכים סביבך אם זה נראה להם בסדר, ומגלה שהם כבר התרגלו לזה. בסוף את הופכת להיות כמותם. זה מה שנורא.

"אני זוכרת שהלכתי לחדר האוכל לבקש גבינה בשביל הקבוצה שלי, והתורן בחדר האוכל אמר לי: 'קיבלתם אתמול.' האחראית על הקצאת הציוד והאוכל באותה תקופה נתנה הוראות שכל ילד יקבל שתי כפות גבינה בארוחה. אבל הילדים שלי לא קיבלו גבינה, אז הייתי צריכה להתחנן.

"בחדר המקלחת היו טחב או פטריות על התקרה. בחלק מהמקלחות היו וילונות ובחלק לא. וכשאין, לוקח המון זמן עד שבאים לטפל בזה.

"גם מתלים לנייר טואלט לא תמיד היו, ולא בכל חדרי המקלחת היו תנורי חימום, ואלה שהיו לא תמיד עבדו. היה לקבוצה שלי ארון נעליים שהוצב בחוץ, ומעליו סכך לא אטום. מי הגשם היו מטפטפים על הארון, הוא התפורר לגמרי, ולא עשו עם זה כלום. רק אחרי שעזבתי הבנתי שהילדים קיבלו ארון נעליים חדש."

דפנה: "הילדים היו מנקים את אזור המגורים לבד, ופעם בשבוע היתה מנקה. אחרי בקשות נשנות הביאו את המנקה פעמיים בשבוע. כשילד בן 9 שוטף כלים, לא תמיד הם באמת נקיים, לפעמים הם אפילו מסריחים.

הייתי מביאה איתי כל יום כוס מהבית כדי לשתות קפה, כי הכוסות בפנימייה היו מסריחות. ואם לי זה הפריע, אז גם לילדים זה הפריע.

"בשירותים של הילדים לא הייתי מסוגלת להשתמש, רק אם לא היתה לי שום ברירה אחרת. הכל היה מלוכלך ומסריח. הזיכרון הכי חזק שנשאר לי מהפנימייה הוא של מים עומדים בכיור המטבח ובמקלחות. מים שומניים, מלוכלכים. "בגדים עוברים מילד לילד, בגדים מתבלים. ילדים לובשים בגדים בגודל שלא מתאים להם, תחתונים וגרביים עם חורים. חניך שלי איבד נעליים ונאלץ לנעול נעליים קרועות ובלויות שמצא. הלכנו לחפש לו נעליים במחסן וברחבי הפנימייה ועברנו מסכת ארוכה ומייסרת עד שהאחראית על הציוד הסכימה לתת לו נעליים אחרות, משומשות."

"בתקופה שעבדתי בפנימייה היא היתה מטונפת," מספר אפי, שהיה שומר לילה ברננים לפני כמה שנים.

"בקבוצות מסוימות השמירה מחייבת ערות ובקבוצות אחרות לא, אבל אתה אף פעם לא באמת ישן." הוא הגיע לתפקיד בעקבות מודעה שראה בעיתון המקומי. "התקשרתי והזמינו אותי לפגישה. שאלו אותי שאלות בסיסיות, מי אני ומה הרקע שלי, ומהר מאוד עברו לדבר על תנאי ההעסקה. אחרי חצי שעה של שיחה, הייתי בפנים. קיבלתי רשימה שמית של הילדים, טלפונים של כמה מאנשי הצוות – וזהו. כשזה הסינון, היה יכול להגיע גם אדם לא מתאים.

"ראיתי בפנימייה תנאים מחפירים. מחסור בדברים בסיסיים דוגמת נייר טואלט, מגבות לידיים. הריח של השתן באוויר היה נורא. ניסיתי לנקות, ולא היה עם מה. בקבוצה שבה עבדתי הספות היו מרופטות, הקירות כמעט עירומים. הכל היה ספרטני.

"אני זוכר שבאחד הלילות ראיתי ילדה קטנה הולכת לשירותים. היה לה קר, אז היא התעטפה בסדין, ניסתה להתחמם בעזרתו, ואז דרכה ברגליים היחפות על מים עומדים, מלוכלכים, בחדר האמבטיה. זה לא יוצא לי מהראש".

"כשהיה יום הורים, או ביקורים אחרים, היו עושים מבצע ניקיון, כמו לפני ביקור של הרמטכ"ל בבסיס צבאי. ואז, למשך יום אחד, המקום נראה טוב. בלילות הילדים לא תמיד ישנו. היו מקרים שכל הבית היה ער, שילדים היו מנסים לברוח. אני יכול להבין אותם. "ראיתי שהיכולת שלי לתת מענה לילדים האלה יורדת ויורדת. גם אם אתה קדוש, ואני לא, אי אפשר אחרת. ואני מאמין שמי שעומד בראש המקום הזה, או מפקח עליו, לא היה מוכן שהילדים שלו יהיו שם, עם או בלי קשר לפרופיל של האוכלוסייה. הילדים נמצאים שם כדי לקבל טיפול טוב יותר משקיבלו עד שהגיעו לשם, אבל ממה שאני ראיתי, זה נראה כמו משהו גרוע יותר." הערכים התנפצו בכל פעם.

מוטי לייבל, פעיל חברתי ומייסד קבוצת הפייסבוק "הורים שכולים לילדים חיים," מספר שקיבל פניות רבות הנוגעות לפנימיית רננים, לגבי התנהלותם של אנשי הדרכה במקום, האלימות וההזנחה.

"כפעיל חברתי מגיעות אלי עשרות פניות ביום, שרובן ככולן קשורות לעובדים סוציאליים של משרד הרווחה, להתנהלויות קשות במוסדות רווחה ותחנונים לעזרה מצד הורים שמנותקים מילדיהם המצויים במוסדות וסובלים בהם סבל רב. על פי הבדיקות שלי, חלק גדול מאוד מהפניות מוצדקות."

כל המרואיינים לכתבה מספרים שהתלוננו בפני גורמים רבים, החל מהנהלת הפנימייה והנהלת החברה הפרטית המפעילה אותה ועד לגורמים בכירים במשרד הרווחה.

"בראיון הקבלה שלי לפנימייה, שארך 20 דקות, נשאלתי מה הייתי עושה אם הייתי יודעת שאחד מאנשי הצוות מרים ידיים על ילדים," מספרת דפנה. "עניתי שהייתי מדווחת, כמובן. אבל בהמשך הבנתי שלמעשה, לדיווחים אין משמעות אמיתית. יש דברים שמושתקים, נסגרים בפנים." נורית: "חובה לעשות בדק בית בפנימייה הזאת. זו היתה חובה כבר מזמן לעשות שיחות חתך, עם הצוות ועם החניכים והחניכות. חובה שיהיו ביקורות חינוכיות, הדרכתיות, מקצועיות, שבודקות את השיגרה של הילדים. בבתים שמהם הוציאו אותם היו ביקורות כאלה. אז הוציאו אותם מהכאוס שם והכניסו אותם לבית עם רישיון, רק שהבית הזה פרוץ.

"את יודעת מה הכי כואב לי? שלא עשיתי יותר. שלא צעקתי יותר חזק, שלא התפוצצתי בכל ישיבות הצוות. אני שונאת את עצמי על שהתרגלתי למצב, כמו רבים אחרים, כנראה. שנכנעתי למצב שלא היה מקובל עלי, ונשכתי שפתיים. שנשארתי במקום שבו הערכים שלי התנפצו בכל פעם מחדש. "המצפון שלי זעק כל הזמן. לא היה יום שבו לא התחבטתי אם להישאר בפנימייה או לעזוב. מצד אחד, לא יכולתי להישאר שם ולהיות חלק מכל כך הרבה דברים שגויים בעיניי. מצד שני, אמרתי לעצמי שאם אני לא אהיה איתם, מי ישמור על הילדים? איך אני יכולה לנטוש אותם? הדבר הכי עצוב היה שבשני המקרים אני לא משנה כלום. המקום מתנהל כך שנים על גבי שנים, באין מפריע."

משרד הרווחה פועל מזה שנים לטיוח הפרשיות ומבקש שקט תעשייתי .

משטרת ישראל מטייחת את הפרשיות וכול מי שעורך תחקירים מוזמן לחקירה כמו במדינת עולם שלישי .

בפרשיה לא הוזכר קטין שהועבר ממשפחת אומנה למוסד רננים ומזה חודשים מצבו התדרדר .

הפנימייה מנוהל כגטו לכול דבר ,ואף הגטו מנוהל עפ"י נהלי הרייך השלישי כפי שלמדו שירותי הסעד .

נדגיש שרננים לא זכה בכול מכרז ורוב הפנימיות עד 2012 פעלו ופועלים ללא מכרזים עפ"י חובת המכרזים .

תעשיית הכספים של משרד הסעד למשפחות האומנה

       תעשיית האומנה לא מה שחשבתם לא היתנדבות ולא למען הקהילה רק כסף!!

רבקה ודוד אוחנה מישוב כוכב השחר – עסק כלכלי מכניס מילדי אומנה ואימוץ בשווי מאות אלפי ש"ח מידי חודש

לאתר זה הגיע מידע על הכנסות כספיות עצומות במימדן אותם מרוויחים מזה שנים רבות בני הזוג רבקה ודוד אוחנה, המתגוררים בכוכב השחר 83 ד.נ. מזרח בנימין כוכב השחר.  מדובר בזוג עם חמישה ילדים ביולוגיים (בוגרים), המקבל ילדי אומנה שנחטפים על ידי משרד הרווחה מהורים כשירים ונורמטיביים וילדים שמוצאים לאימוץ על ידי "השירות למען הילד", הידוע בחוסר מוסריותו ובסחר הילדים שהוא מבצע.

רבקה אוחנה, מבצעת את האומנה מטעמים כספיים גרידא, תוך שהיא מנצלת את המדינה והמוסד לביטוח לאומי בקבלת כספים ו"תגמולים למתנדבים", שם משולמים לה תוספות כספיות ניכרות.

רבקה ודוד אוחנה מתפקדים כאומנה של אור שלום מזה כחמש שנים - מרוויחים הון עתק כסף ומקדישים את חייהם במסירות לגזל תקציבים מהמדינה על גב הורים וילדים אומללים

רבקה אוחנה עוברת "השתלמויות" הזויות ומופרכות ובגינן היא דורשת ומקבלת תשלומים שונים ומשונים ממשרד הרווחה.

בנוסף הנ"ל קיבלה תוספת שכר "גמול כפל תואר" כבעלת תואר אקדמי ותעודת הוראה מישיבה יונברסיטי , אוניברסיטת הישיבה בניו-יורק, שאיננה מוכרת בארץ, שם טענה אוחנה כי למדה "חינוך".

בשנת 2005 הזוג טיפל ב- 5 ילדיו הביולוגיים, וכהשלמת הכנסה "טיפל" ב:

  • 3 ילדים שנחטפו לאומנה ע"י משרד הרווחה;
  • 2 ילדים שנחטפו לאימוץ מטעם השירות למען הילד;
  • 2 ילדים נוספים במהלך שבתות וחגים.

משרד הרווחה משלם לעמותת אור שלום למען ילדים ונוער בסיכון, סכומי כסף עצומים, כשעמותת אור שלום כפר הילדים, מעבירה את הילדים בדיוק כמו כל סחורה לאומנות שונות. העמותה נוהגת לבצע העברות בנקאיות מידי שבעה ימים לאומנים.

להלן חלק מהמסמכים שהגיעו לידינו והמוכיחים חד משמעית על סכומי העתק שהרוויחו האומנים אוחנה, בשנת 2007  עבור 7 ימים, אותם שילמו עמותת אור שלום למען ילדים ונוער בסיכון, לפי הפירוט:

  • בין התאריכים: 28/2/2007 – 7/3/2007 עבור 7 ימים– סך של 10,273 ש"ח.
  • בין התאריכים: 31/5/2007 – 7/6/2007 עבור 7 ימים– סך של 13,051 ש"ח.
  • בין התאריכים: 30/6/2007 – 8/7/2007 עבור 7 ימים– סך של 12,335 ש"ח.

משרד הרווחה חוטף ילדים ממשפחות מוחלשות ומעביר אותם לאימוץ וסחר בילדים, תוך פגיעה קשה וחריגה בהורים והשמצתם. מדובר בסכומים בהיקף מיליוני ש"ח אותם מזרים משרד הרווחה לעמותות מופרטות שונות, במקום לסייע להורים בסכום זניח חודשי.

השיטה של משרד הרווחה היא להוציא את הילדים מהבית, וכך אמר דובר משרד הרווחה ביום 18/6/14 ברשת הפייסבוק:

"בדקתי כמעט כל מקרה שעולה כאן בפייסבוק לגופו ואין יותר צודק מהחלטתם של העובדים הסוציאליים בהוצאת אותם ילדים מהבית".

משרד הרווחה שם מחסום בפני הציבור לדעת על הסכומים העצומים אותם הוא מגלגל על חשבון ההורים האומללים שילדיהם נגזלים מהם. בפניכם מובאים מעט מהמסמכים שניתנו לבעלי האתר.

בפוסט נוסף נחשוף את הפגיעות המיניות שביצעו האומנים בקטינים תחת השגחתם.

אוחנה ורבקה דוד משמשים כאומנים ומרוויחים כל שבוע הון עתק כסף בין התאריכים 28/2/2007 ועד 07/3/2007 קיבלו 10,273 ש"ח עבור שבוע ימים!!!

הכנסות אוחנה רבקה ודוד לשבוע ימים בין אתריכים 31/5/2007 ועד 7/62007 בסך 13,051 ש"ח

הכנסות אוחנה רבקה ודוד לשבוע ימים בין אתריכים 30/6/2007 ועד 8/7/2007 בסך 12,335 ש"ח

סכומים אלה אינם כוללים החזר הוצאות אשר נדרשו על ידי אוחנה רבקה ודוד:

רבקה אוחנה דרשה וקיבלה 1000 ש"ח החזר הוצאות עבור ילד שהוצא בכפיה לאומנה

רבקה אוחנה דרשה וקיבלה 3778 ש"ח החזר הוצאות עבור ילד שהוצא בכפיה לאומנה חודש מאי 2007

רבקה אוחנה דרשה וקיבלה 3062 ש"ח החזר הוצאות עבור ילד שהוצא בכפיה לאומנה חודש יוני 2007

השקרים של גל נבו עו"ס מנחת אומנה "בתים טיפוליים" - תיארה את האומנים כמשפחה מיוחדת, בעוד הילדים עברו שם זוועות והתעללויות מיניות קשות וחריגות

רבקה אוחנה בלי בושה רצה לביטוח הלאומי לקבל עוד תקציב "תגמולים למתנדבים"

רבקה אוחנה, מחפשת איך להשיג עוד ועוד תקציבים מהמדינה - "גמול כפל תואר" מאוניברסיטה אנונימית בארה"ב שם קנתה תואר בשביל לקבל תקציבים

לימודי חירטוטים בשביל תוספת תקציבים

רבקה אוחנה גמול ביניים - הגברת לא מפסיקה לחפש מאיפה לסחוט כספים

תואר מאוניברסיטה לא מוכרת בישראל - אולם הגברת בשביל כסף תעשה הכל "אישור זה ניתן לצורך דירוג בשכר בלבד"

השירות למען הילד במשרד הרווחה משקר ומונע מילדים לאתר את משפחתם הביולוגית

השרות למען הילד מונע מילדים מאומצים לאתר את משפחתם מפחד תביעות נזיקין.

השרות למען הילד משקר בבית המשפט ומורה להורים האומנים להפר צו בית משפט בתואנה שהילד לא רוצה ואף מדבר מדובר בילד שכלל לא דיבר ונמצא במצב היתפתחותי בעייתי בשל כך שהמשפחה האומנת רשלנית יש לציין שלמשפחה אין כלל ילדים.

ForcedAdoptionלאחרונה איתרנו בהצלחה ילדים מאומצים בגירים ל-4 משפחות ביולוגיות שחיפשו אותם. בעקבות האיתור גילינו שהשירות למען הילד משקר באופן עקבי לילדים המאומצים ומעביר מידע מוטעה להורים המאמצים על ההורים הביולוגיים.כך למשל, במקרה מסוים, השירות למען הילד מסר להורים המאמצים כי האם הביולוגית היא נרקומנית, בעוד שבדיעבד התברר שהאם הביולוגית מעולם לא היתה נרקומנית, אלא בשל היותה אם חד הורית צעירה שחיתה חיי דלות במונחים ישראליים, משרד הרווחה חטף ממנה בכפיה את בתה הפעוטה ומסר את הבת לאימוץ. הבת חייתה כל שנות ילדותה בידיעה שאימה נרקומנית ושהוריה המאמצים "עשו לה מצווה והצילו אותה", דבר שגרם לה לדימוי עצמי נמוך, פגם בתפקודה הלימודי והחברתי, והסב לה בעיות התנהגות. את בעיות ההתנהגות שלה שייכו ההורים המאמצים לגנטיקה של אימה הביולוגית בשל היותה "נרקומנית", ולא לעובדת היותה מאומצת.

משנפגשו הבת והאם, התברר לבת שאימה הביולוגית היא אישה נשואה לילדים בריאים ומתפקדים, מעולם לא היתה נרקומנית ומעולם לא החסירה ממנה דבר, אלא שבשל דלות כלכלית של האם מנקודת המבט של העובדות הסוציאליות הישראליות, הן החליטו לקחת את הילדה לאימוץ כפוי, ללא הסכמת האם.

בכל 4 המקרים שבדקנו, לא נעשה שום מאמץ מצד משרד הרווחה לסייע לאם ו/או למשפחה המורחבת. נהפוך הוא, משרד הרווחה חתר תחת המשפחה והערים עליה קשיים, על מנת למוטט אותה וכך לעבות את תיק התביעה כדי לחטוף את הילדים לאימוץ.

מטרת הדיסאינפורמציה שהשרות למען הילד מעביר למשפחות המאמצות והביולוגיות כאחד, היא לכונן מדיניות של הפרד ומשול, על מנת שהשירות למען הילד הוא זה שימשיך לשלוט בחייהם של הילדים המאומצים, הן בבגרותם והן לאורך כל שנות חייהם.

גם כשניסו המשפחות הביולוגית לאתר את ילדיהן בבגרותם, לעיתים בשל סוגיה חשובה כמו סוגיה בריאותית למשל, שמחייבת ליידע את הילד המאומץ, התחמק השירות למען הילד ממתן מענה הולם, ואף בדיעבד התברר, כי לא יצר שום קשר עם הילד המאומץ על מנת ליידע אותו בעניין אותה סוגיה בריאותית חשובה.

מאחר ומדובר בדיני נפשות, והשרות למען הילד נוקט בזילות בחיי הילדים המאומצים, החלטנו לסייע לאותן משפחות ביולוגיות לאתר באופן עצמאי את הילדים.

אם אתם משפחה ביולוגית שמחפשת את הילד שנלקח מכן בכפיה לאימוץ, נוכל לסייע באיתורו בהתנדבות, חינם אין כסף.

נדגיש, כי אין אנו מתחייבים לאתר את הילד וכי אין אנו מחויבים לשום דבר.

אנו מסייעים אך ורק באיתור מאומצים בגירים מעל גיל 18. איננו מסייעים באיתור ילדים שחיו במשפחות אומנה.

את הפרטים נעביר לצד שלישי שמומחה באיתור ילדים מאומצים, ובמידה ויחליט לאתר את הילד, הוא ייצור עימכן קשר לקבלת פרטים נוספים.

לצורך איתור הילד המאומץ, עליכם לשלוח אלינו את הפרטים הבאים למייל

יש פרטי חובה שחייבים לכתוב במלואם. חוסר באחד מפרטי החובה לא יזכה להתייחסות.

פרטי חובה

  1. שם פרטי ושם משפחה של האם הביולוגית (שם נעוריה וגם לאחר שהתחתנה, אם התחתנה).
  2. מס' ת.ז. של האם הביולוגית.
  3. שם מלא של הפונה, במידה והפונה אינו האם הביולוגית אלא קרוב משפחה שלה, מאחר ונפטרה.
  4. תאריך לידה מדויק של הילד.
  5. שם בית החולים בו נולד הילד.
  6. הגיל בו אומץ הילד.
  7. תמונות של האם הביולוגית בילדותה, בנערותה, בצעירותה ובבגרותה.
  8. אם הילד לא אומץ מייד לאחר הלידה אלא כשהיה פעוט, אז יש לצרף את התמונות הכי מאוחרות של הילד.
  9. אם הילד לא אומץ מייד לאחר הלידה אלא כשהיה פעוט, אז יש לציין את שמו ות.ז. של הילד לפני שאומץ.
  10. תיאור מפורט של המקרה והעילה ללקיחת הילד לאימוץ.
  11. מספר טלפון להתקשרות.

פרטי רשות

  1. שם מלא של האב הביולוגי במידה וידוע.
  2. תמונות של האב הביולוגי בצעירותו, במידה וקיימות.
  3. תאריך מתן צו אימוץ בידי בית משפט, אם הילד לא אומץ מייד לאחר הלידה אלא כשהיה פעוט.
  4. כל מידע נוסף אחר שעשוי לסייע באיתור הילד.

התנועה למען עתיד ילדנו מקדמת שינוי בהיתייחסות של הממסד הן לאבות גרושים,והן לילדים נפגעי רווחה .

התנועה למען עתיד ילדנו פועלת באום  נגד משרד המשפטים,ומשרד הרווחה שמציג מצג שווא באום באשר לזכויות אדם והילד בישראל

ביכולת לסייע לנו לסייע לך .

מלא טופס ושלח  למערכת או ישר לאום.

בית משפט בינלאומי האג

נפגעי משרד הרווחה, נפגעי משטרת ישראל, נפגעי בתי המשפט, נפגעי משרד הבריאות וכל אזרח שנפגע מרשויות המדינה בנושא של הפרת זכויות אדם – האו"ם ממתין לתלונות שלכם בנושא, על מנת לחקור אותן עד תום ולהגיש את ממצאיו לממשלת ישראל ולמועצת האו"ם לצורך הפקת לקחים ונקיטת צעדים כנגד הגורם המושחת.

תודתנו למשפטן הקואליציה למען הילדים והמשפחה אשר סייע בהכנת המאמר.

ילדים נפגעי רווחה – אם עובדי רווחה הפרו את זכויותיכם ופעלו בניגוד לאמנת זכויות הילד הבינלאומית. אם עובדי רווחה ניתקו אתכם ממשפחתכם בניגוד לרצונכם, רק משום שהיו "סבורים" בדמיונם החולני כי הוריכם מזיקים לכם, וללא שהיה ברשותם בדל ראיה נגד הוריכם – הגישו נגדם תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

ילדים נפגעי רווחה אם נכלאתם במרכזי חירום של משרד הרווחה או במחלקות פסיכיאטריות, ועובדים סוציאליים מנעו מכם לימודים לפי חוק לימוד חובה ולפי סעיף 28 באמנת זכויות הילד הבינלאומית – הגישו נגדם תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

ילדים נפגעי רווחה ישראל היא המדינה המובילה בעולם בהוצאת ילדים מהבית פר נפש. אם עובדי רווחה כלאו אתכם במוסד סגור, ושם עברתם מעשי התעללות ואונס, או שמצבכם הרגשי הדרדר בעקבות הניתוק מהמשפחה – הגישו נגדם תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

ילדים נפגעי רווחה – ישראל היא בין המובילות בעולם באשפוז בכפיה במוסדות פסיכיאטריים. אם אושפזתם בכפיה במוסד פסיכיאטרי סגור בלחץ עובדות סוציאליות מהמחלקות לשירותים אנטי חברתיים, ובמוסד זה תוייגתם על לא עוול בכפכם כחולי נפש, הוכרחתם ליטול רעלנים מסוכנים במסווה של "תרופות", נקשרתם למיטה במשך שעות ארוכות, עשיתם את צרכיכם על עצמכם משום שנקשרתם למיטה ללא יכולת להתפנות, נכלאתם במשך שעות ארוכות בחדרים אפלים, נדקרתם בזריקות שגרמו לכם לשיתוק של הגוף במסווה של "תרופות הרגעה", נגרם לכם נזק בריאותי ללב, לכבד, לכליות, למח או לכל איבר אחר בגוף משום שפסיכיאטרים בחסות עובדים סוציאליים כפו עליכם ליטול סמים מסוכנים – הגישו נגדם תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

ילדים נפגעי רווחה – אם עברתם כל אלימות ממסדית אחרת, בה הופרו זכויותיכם מצד המשולש האלים בעל שלושת הקודקודים המסוכנים ביותר: עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטריים. אם תויגתם על ידם כילדים לא ראויים, אם הם פגעו בשמכם הטוב, זאת באמצעות האבחונים המפוקפקים שלהם שמלאים דברי בלע ושטנה כנגד ילדים – הגישו נגדם תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

הורים נפגעי רווחה – אם נותקתם מילדיכם מצד עובדים סוציאליים ללא שהיה נגדכם בדל ראיה ואפילו לא הוגש נגדכם כתב אישום – הגישו נגדם תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

הורים נפגעי רווחה – אם פקידות סעד השיגו מסמכים חסויים עליכם או מסמכי אבחון חסויים על ילדיכם ללא צו שופט או ללא שחתמתם על כתב ויתור סודיות, ובכך עברו על חוק הגנת הפרט ו/או חוק זכויות החולה – הגישו נגדם תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

הורים נפגעי רווחה – אם עובדים סוציאליים פירקו לכם את המשפחה וגרמו לכם נזקים כלכליים ועוגמת נפש, ואתם רוצים לתבוע אותם על רשלנות, אך הם מסרבים למסור לכם את המסמכים אותם הלעיטו באינספור אמירות לשון הרע, וזאת בתואנת "חסיון" כדי להגן על עצמם – הגישו נגדם תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

הורים נפגעי רווחה – אם עובדות סוציאליות ניסו לתפור לכם תיק פלילי על מנת לחטוף מכם את ילדיכם, או לתייג אתכם כ"חולי נפש" ו"אלימים" על מנת לתפור לכם תיק של חוסר מסוגלות הורית – הגישו נגדם תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

הורים נפגעי רווחה – אם עובדות סוציאליות חקרו את ילדיכם מאחורי גבכם והסיתו את הילדים נגדכם בחקירה או ששטפו לילד את המח נגדכם בחקירה באינסוף שאלות מנחות ומכוונות שנוסחן "האם אמא הרביצה לך" או "האם אבא נגע לך בבולבול", ושאותן עובדות סוציאליות מסרבות למסור לכם את קלטת החקירה, כדי שתתבעו אותן על חקירה רשלנית והטרדה מינית של הילד (הקלטת נמצאת במשטרת ישראל, שאף היא מסרבת למסור את הקלטת בהוראת העובדות הסוציאליות) – הגישו נגדם תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

הורים נפגעי רווחה – אם שופטים לעניני משפחה ונוער שפועלים בדלתיים סגורות וללא כל פיקוח ציבורי,פסקו לקחת מכם את ילדיכם בניגוד לחוק המקומי, ובניגוד לאמנת זכויות הילד- הגישו נגד השופטים הללו תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

הורים נפגעי רווחה – אם שופטים לעניני משפחה ונוער שפועלים בדלתיים סגורות וללא כל פיקוח ציבורי, השמיטו פרטים מן הפרוטוקול בדיון המשפטי, קיבלו את חוות העובדת הסוציאלית ללא עוררין, ופסקו על סמך תסקיר (תשקיר) פקידת סעד ללא כל נימוק, וללא שבדקו את העובדות לאשורן – הגישו נגד השופטים הללו תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

הורים נפגעי רווחה – אם שופטים לעניני משפחה ונוער שפועלים בדלתיים סגורות וללא כל פיקוח ציבורי, איימו עליכם משום שפרסמתם את קלונם ברבים או משום שלא מצאתם חן בעיניהם ("את לא תראי את הילדים שלך עד גיל 18", כך איימה שופטת על אמא שהעירה לשופטת כי יש לרשום את כל דברי הדיון בפרוטוקול) – הגישו נגד השופטים הללו תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

הורים נפגעי רווחה – אם פסיכיאטרים אשפזו אתכם או את ילדיכם או את הוריכם בכפיה וללא הוכחה רפואית כי ה"חולה" הוא אכן חולה ומסוכן לסביבתו, זאת על מנת להשתיק את ה"חולה" – הגישו נגד השופטים הללו תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

הורים נפגעי רווחה – אם אויימתם על ידי משטרת ישראל שתתפור לכם תיק פלילי ותעצור אתכם ללא סיבה, רק משום שהעזתם להעלות בקורת דמוקרטית על הממסד ופרסמתם דברי אמת על שחיתויות הממסד- הגישו נגד השופטים הללו תלונה באו"ם על הפרת זכויות אדם.

אזרחים אחרים נפגעי רשויות המדינה – גם אתם מוזמנים להגיש תלונות על הפרת זכויות אדם לאו"ם.

נוהל הגשת תלונות לאו"ם על הפרות זכויות האדם בישראל:

באו"ם יש שני מסלולי תלונות: חשאי ופומבי. התלונה החשאית נקראת הליך לפי 1503 , היא מטופלת בצינורות דיפלומטיים, ותוצאותיה לא מפורסמות. האו"ם אינו מטפל בתלונות בודדות במישור המעשי אלא במישור המנהלתי בלבד, ואולם כאשר מצטברות תלונות בעלות אופי דומה, אזי האו"ם עובר למישור המעשי, ושולח שליח או חוקר או מעביר את הנושא למסלול הפומבי. לכן חשוב שכל פרט ישלח תלונה בה מתואר המקרה האישי שלו בו הופרו זכויותיו כאדם, כדי שזו תתווסף למצבור התלונות בנושא ואז התלונה תהפוך לתלונה קולקטיבית שמצריכה התייחסות מעשית.

כאשר מתקבלת תלונה, היא מועברת למוסדות המדינה, ועליהם להשיב תוך 12 שבועות לאו"ם, ללא עותק למתלונן. אחת לשנה באוגוסט, צוות האו"ם באוגוסט בודק את איכות התלונות, ותשובות המדינה, והדרך בה מתכוון האו"ם לטפל ב"מצב" המתואר.  אחת לשנה במרץ, צוות עבודה מיוחד בודק אם יש מכנה משותף לכל התלונות המצריך פעולה מיוחדת. תלונות אלה מתאימות למי שלא מצפה לפתרונות מיידים, ומי שמניעיו הם מצפוניים, זאת כדי למנוע מאחרים מלהיתקל באותו סוג של התעללות  ממסדית סדרתית ושחיתות שלטונית מתמשכת.

יש לציין אילו סעיפים בהצהרת האו"ם בדבר זכויות האדם הופרו, ולגבות את התלונה בראיות מוצקות. מצ"ב טופס דוגמא למילוי התלונה בהליך לפי 1503 בקישור הזה.

את התלונות יש לכתוב באנגלית, ולשלוח לכתובת הבאה:

Commission/Sub-Commission Team (1503 Procedure)
Support Services Branch
Office of the High Commissioner for Human Rights
United Nations Office at Geneva
1211 Geneva 10
Switzerland
Fax: + 41 22 9179011

CP@ohchr.org

סעיפים בהצהרת האו"ם בדבר זכויות אדם:

 (1)  להיות חופשי ושווה בערכו ובזכויותיו

 (2)  זכות לחיים, לביטחון וחרות

 (3) זכות לחינוך

 (4) איסור עבדות

 (5) איסור עינויים

 (6) כל אדם זכאי להיות אישיות בפני החוק

 (7) איסור מאסר או הגליה באופן שרירותי

 (8) אדם מוחזק כזכאי עד שלא הוכחה אשמתו בבית משפט

 (9) הזכות לפרטיות

 (10) הזכות לחופש התנועה

 (11) הזכות לבקש ולקבל מקלט פוליטי

 (12) הזכות לאזרחות

 (13) הזכות להינשא, ולהקים משפחה

 (14) הזכות לרכוש פרטי

 (15) הזכות לחרות המחשבה המצפון והדת

 (16) הזכות לחופש הביטוי

 (17) הזכות לחופש ההתאגדות

 (18) הזכות לבחור ולהיבחר

 (19) הזכות לביטחון סוציאלי

 (20) הזכות לעבוד, ולבחור את סוג העבודה

 (21) הזכות למנוחה ופנאי.

סעיפים בהצהרת האו"ם בדבר זכויות הילד:

 (1) לכל ילד זכות טבעית לחיים

 (2) לכל ילד זכות להיקרא בשם

 (3) ילד לא יופרד מהוריו בניגוד לרצונם

 (4) הזכות להביע את דעותיו בחופשיות בכל העניינים הנוגעים לו

 (5) הזכות לחפש, לקבל ולמסור מידע ורעיונות מכל סוג שהוא

 (6) הזכות לחופש מחשבה מצפון ודת

 (7) הזכות לחופש ההתאגדות ולחופש ההתקהלות השקטה

 (8) שום ילד לא יהא נתון להתערבות שרירותית או בלתי חוקית בפרטיותו, משפחתו, ביתו ותכתובתו, ואף לא פגיעה שלא כחוק בכבודו ובשמו הטוב,

(9) לכל ילד תהייה גישה למקורות מידע כגון אמצעי התקשורת ההמוניים

(10) להורים או לאפוטרופסים החוקיים של הילד אחריות ראשונה במעלה לגידולו

(11) הזכות להגנה מפני כל סוגי האלימות – הגופניים והנפשיים

(12)  ילד ללא משפחה זכאי להגנה וסיוע מיוחדים מצד המדינה

(13) ילד שהינו נכה זכאי להינות מחיים מלאים

(14) זכותו של כל ילד לקבל שרותי בריאות

(15) זכותו של כל ילד להנות מרמת חיים המתאימה לו

(16) הזכות לקבל חינוך בבית ספר

(17) הזכות לפנאי, ולניצול הפנאי למשחק וכל פעילות אחרת

(18) הזכות להגנה מפני ניצול כלכלי: יקבע גיל מינימלי להתקבלות לעבודה, ויאסר להעסיק ילד בסוגי עבודה העלולים להזיק לו

(19)  הזכות להגנה מפני חשיפה לסמים

(20) הזכות להגנה מפני ניצול מיני

(21) הזכות להגנה מפני חטיפה, מכירה וסחר בילדים

(22)  הזכות להגנה מפני עינויים ועונשים אכזריים ובכללם מאסר עולם

(23)  ילדים מתחת לגיל 15 לא ישתתפו באופן פעיל במלחמה

(24)  המערכת המשפטית תתייחס ברגישות יתרה לילדים, והמדינות יקימו מערכות משפט נפרדות לילדים, יקבע גיל מינימום שמתחתיו ילדים לא יועמדו כלל לדין.

COMPLAINT FROM ISRAEL

 

Presented to the U.N. Human Rights Council:

 

Commission/Sub-Commission Team (1503 Procedure) Support Services Branch Office of the High Commissioner for Human Rights United Nations Office at Geneva 1211 Geneva 10 Switzerland Fax: + 41 22 9179011 E-mail: CP@ohchr.org

COMPLAINT OF MR/S._______________________

Address: ____________________ City: _______________, Zip Code: ________

Tel. _________, Cell: ______________, Email: _______________

This is a Complaint against the State of Israel, or its organs, and State authorities. I have read the Universal Declaration of Human Rights.

 

  1.    Allegation regarding a person or persons:

 

My name is ____________. I am __ years old.

I was born in the city of __________, Country of ____________.

My family status is ______.

I have ______ Children, ages: ___________

My citizenship is: __________________.

My profession was ______________________. Now I am __________

I wish to be treated [CIRCLE] anonymously /not anonymously

I am complaining about: [NAME]:____________________ [TITLE]__________

The dates of the occurrence(s): _________________________________

The location of the occurrence(s): _______________________________

Description of the alleged violation as possible, including date, location and circumstances of the event:_____________________________________

  1. Existence of a consistent pattern of gross and reliably attested violations of human rights and fundamental freedoms.

 

In general, my claims of violations of human rights in Israel as a persistent and reoccurring pattern are based on the following:

 

  1. Description of the facts, comprising: the identification of the victims and suspects of the violation, accompanied by a detailed description of the events when the violation took place. This description must reveal the existence of a consistent pattern of violations.

 

The facts are: _____________________________

  1. Apparent evidence, such as written declarations on the facts by the victims, their families or witnesses of the violation, or a medical report indicating the consequences of the violation. The evidence can be included in the complaint itself or attached to it.

 

My response is: _____________________________

  1. The rights which have been violated, and the Article(s) of the Universal Declaration on Human Rights which are violated.

 

            I this Complaint, I rely on the following Articles of the Universal Declaration of Human Rights:  _____________________________________

 

 

 

           

  1. The purpose of the complaint, the reason it is filed.

 

I seek intervention of the United Nations to terminate the violation, as follows:  _____________________.

 

 

 

 

  1. Exhaustion of all available remedies within the country.

 

I have exhausted all State remedies as follows: __________________

Date: ____________ Signature: ____________________

נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס מיתעלם מהיתעללות בילדים .

נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס מיתעלם מהיתעללות בילדים .

במכתב שהוצא ללישכתו היתעלם ללא נימוק מההיתנגדות למינוי השופטת הנותנת יד להיתעלללות בילדים ע"י משרד הרווחה מיכל ברק נבו מיותר לציין מיכל ברק נבו מקורבת לעובדים סוציאליים ושוחחה איתם .

נשיא בית המשפט היוצא היה מהגרועים ביותר ובשל כך יצטרך להיתמודד עם תביעת נזיקין .

אשר גרוניסזאת תשובה ללא נימוק של השופט אשר גרוניס שעושה הכול לשמר את כוחה של המערכת האפלייתית בישראל שהיא מערכת המשפט  .

מכתב אשר גרוניס

אשר גוניס איננו רוצה פיקוח ,איננו רוצה שקיפות ,ואיננו רוצה שהדיונים יוקלטו כדי שהשופטים לא יתאימו את הפרוטוקול למה שקורה באמת בדיונים .

אשר גרוניס תמך במינוי שופטת אשר בעד היתעללות בילדים הכוללת הטרדה מינית,אלימות,היתעללות נפשית ,ואף מסייעת בטיוח כמו ברוסיה ,וצפון קוריאה כדי שהציבור לא ירים ראש .

אשר גרוניס יעמוד לדין יחד עם חברתו לכס השיפוט מיכל ברק נבו ,ארגון ההיתעללות בילדים אל"י ועוד גורמים ממערכת המשפט .

כמו כן נעשתה פנייה לבית המשפט הבינלאומי בהא"ג שישפוט את משרד הרווחה והשופטים על פשעים נגד האנושות

מערכת המשפט ,משרד המשפטים,ומשרד הרווחה מבקשים לחסל את כול מי שמתנגד להם תוך רמיסת חופש הביטוי

מערכת המשפט ,משרד המשפטים,ומשרד הרווחה מבקשים לחסל את כול מי שמתנגד להם תוך רמיסת חופש הביטוי .

הריקבון וחוסר השקיפות ,בישראל ע"י הממסד ידועה לציבור.

ציפי לבני הפגנה

קומץ של אזרחים בעלי מעמד מבקשים לחסל  כול מי שעומד בדרכם ומסרב  להיות  השיפחה שלהם.

עובדי הסעד חוטפים ילדים ,ומיתעללים במשפחות חלשות כולל קשישים .

אין בקרה ואין פיקוח  על עובדים אלו ,השרים מפחדים  ורועדים ואותם פקידים אף מקבלים שכר עתק  על חשבון משלם המיסים.

הבלוף  של עובדי הסעד שהם עובדים בשכר מינימום  .

כבר חשפנו את משכורת עובדת הסעד לחוק נוער יותר מ 13.000 ש"ח בחודש  .

על המנהלות אין מה לדבר ,הם מטילות אימה על כול מי שמנסה להמרות את פיהם.

השופטים  בבתי המשפט עושים כדבריהם  ללא כול דיון הוכחות .

ומשרד המשפטים נותן יד להפרת זכויות אבות,וילדים  ומיתעלם מכול האמנות הבילאומיות שהוא חתום עליהם .

משרד המשפטים  פועל לאפלייה מגדרית של אבות  והשיא של שרת המשפטים ציפי לבני  הוא  עיכוב מסקנות ועדת שיפמן אשר דנה 7 שנים בעניין המזונות .

רק בג"ץ הבהיר לשרה שיש לסיים את הגשת המסקנות .

השרה ליבני החליטה להקיפא את המסקנות בשל אגנדה פרטית   העדפת מגזר הנשים .

שרת המשפטים והשופטים החלו לשסות את המשטרה בפעילי זכויות אדם  בשיטה הצפון קוריאנית  לא ירחק היום שיעבור לשיטת דא"ש  עריפת רשים ללא משפט.

לאחרונה מיתברר שהשרה לבני תומכת במועמדת אשר טוענת שמותר לפגוע בילדית מינית ולהכות אותם  מדובר בשרה שאיננה ראוייה .

אותה שרה כאן נחשוף  היתאמנה בעסק לא חוקי  של אימון אישי  ליד ביתה .

בעלת המקום טענה שלא קיבלה תשלום והרי מדובר בשוחד?

בימים הבאים נפרסם פרטים נוספים  ….

בשורה למאבק נגד הפסיכולוגית המוטה ללי גרשנזון פסיכולוגית של הרווחה.

מכתב שהגיע למערכת  ומציין ,
שועדת התלונות של משרד הבריאות קיבלה לא פחות מ-8 תלונות נגד ללי גרשנזון. מתלונות אלה עולה שללי גרשנזון   מציגה עצמה בתארים כגון "מדריכה קלינית" אפילו שאין לה שום הכשרה בתחום. נוסף לכך, היא עובדת בשיתוף פעולה מלא עם הרווחה, באיצטלה של מומחית חיצונית ומייצרת עבורם את התוצאות המבוקשות, ללי קרשנזון
תוך שהיא חוטאת למקצוע הפסיכולוגיה ואיננה משתמשת ב"אף כלי פסיכולוגי מקובל". היא מתבקשת לספק תשובות קונקרטיות, אך במקום זאת היא מספקת תשובות המכריעות את ההליך כולו, על תקן של שופט לכל דבר ועניין!
ועדת התלונות של משרד הבריאות, החליטה, לאחר שבחנה את 8 התלונות, להגיש קובלנה למנכ"ל משרד הבריאות כנגד ללי גרשנזון.
ללי היתעללה במשפחות וגרמה להם לנזקים נפשיים  ,וכספיים  .
הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 128 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: